אמנות שדות האורז ביפן

בשנת 1993 חיפשו אנשי העיר אינקאדאט, עיר חקלאית מנומנמת בצפון יפן, דרך להחיות את הכלכלה המקומית וייצרו את אומנות שדה האורז (ביפנית: 田んぼアート, טמבו אטו)-
ציור העשוי מזנים שונים של צמח האורז כך ששדה האורז משמש כלוח ציור ענק ליצירות אומנות.
ציורי הענק מורכבים אך ורק מזני אורז שונים ללא כל שימוש בדיו או צבעים.

אומנות האורז2
ההחלטה ליצור דווקא את סוג האומנות באורז התקבלה לאחר שתושבי העיר גילו כי בעבר היו באזור זה גידולי אורז רבים ולכן החליטו כמחווה למסורת, להעניק לאנשים את ההזדמנות ללמוד על חקלאות וגידול האורז.
בהתחלה ייצרו תושבי העיר תמונות פשוטות של הר איוואקי הסמוך ובמהלך השנים החלו ליצור עיצובים משוכללים ומרשימים יותר ויותר.

ככה הכל התחיל- היצירה הראשונה

תושבי העיר אינקאדאט מבלים את מרבית השנה סביב יצירות האומנות.
העבודה על יצירה חדשה מתחילה בחודש אפריל, אז מתכנסים ומחליטים איזו יצירה תעלה השנה, מכינים סקיצות ומעבירים את השרטוטים לתוכנת מחשב מתאימה.
לאחר שמתקבלת ההחלטה על היצירה, מחליטים באילו זני אורז להשתמש ולאחר מכן שותלים את האורז המתאים, לצורך כך דרוש כוח עבודה של 1000 איש לפחות.
ככה נראה תהליך הכנת היצירה בכמה שלבים:


אומנות שדות האורז הפכה להצלחה ענקית ומושכת כ-20,000 מבקרים מדי שנה ובשנת 2014 אף זכתה לביקור של כבוד כאשר הקיסר של יפן בא לראות את היצירות.
בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה המונה כ-8000 איש, מדובר בהצלחה ענקית והרעיון כמובן אומץ גם על ידי עיירות קטנות אחרות במחוזות השכנים.
אומנות האורז5
על מנת שהמבקרים יוכלו לצפות ביצירות במלואן הוקמו מספר מגדלי תצפית מהן ניתן לצפות בתמונה השלמה.
העלייה למגדל התצפית כרוכה בתשלום ובנוסף ישנם אוטובוסים המסיעים את המבקרים ממגדל תצפית אחד לשני כך שיוכלו לצפות בתמונה מכמה זוויות שונות.


בין היצירות שהופיעו על שדות האורז אפשר למצוא את המונה ליזה, נפוליאון, כרזת הסרט "חלף עם הרוח", הר הפוג'י ועוד.
יצירת אומנות האורז החדשה מוכנה החל מחודש יוני ואפשר לראות אותה עד חודש אוקטובר אך ההמלצה הטובה ביותר היא לצפות ביצירה בחודשים יולי ואוגוסט, אז צבעי האורז מודגשים ויפים במיוחד.


בשנת 2008 צצה מחלוקת בין תושבי העיר הקטנה לאחר שגופים גדולים כמו ג'פן אירליינס הציעו כי בחלק התחתון של השדה ייצרו את סמלי החברה תמורת סכום נאה של 2 מיליון ין.
לאחר הצבעה צמודה הוחלט לא לכלול פרסומות ביצירות האומנות ושתילים אלו נעקרו.
אומנות האורז6

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת
מודעות פרסומת

שוגון- השליט הגדול של יפן

השוגון ביפן הוא תואר הניתן לשליט הצבאי ביפן בין השנים 1192-1867.
פירוש המילה שוגון ביפנית הוא- גנרל ואילו התיאור המלא הוא-  "סייאי טאישוגון, המצביא הגדול מכניע הברברים".
עד היום ביפן המונח שוגון מתייחס לבעל דרגה צבאית גבוהה.
בעבר שלט השוגון ביפן במקביל לקיסר כאשר תפקידו של הקיסר היה ייצוגי יותר.

תקופת השלטון של השוגון החלה בתקופת קאמאקורה  (1333-1185) והוא היה למעשה השליט בפועל ודחק את מעמד הקיסר.
מערכת השלטון בתקופה זו נקראת שוגנות וביפן מכנים אותה באקופו (幕府)- "שלטון האוהל" על שם האוהלים שהציבו החיילים בשדה הקרב.
השוגון שלט ביד רמה וקשה כאשר מתחתיו שלטו הדאמיו, מפקדים אזוריים (טריטוריאליים).
כל דאמיו שלט על אזור מסוים בהן הוא השליט מערכת של חוקים וגביית מיסים.
ברשות הדאמיו היו אדמות רבות, טירות ואחוזות מפוארות, הדאמיו שכרו לעצמם צבא של סמוראים שיגנו על המשפחות והאדמות שברשותם.
בשנות השיא של תקופת השוגונות היו ביפן כ-200 דאמיו שונים כשאר בראשם עומד השוגון בעל הסמכות העליונה שתפקידו להגביל את כוחם של הדאמיו ולפקח עליהם.
על מנת לדכא אפשרויות של מרידה של דאמיו, השוגון היה נוהג להחליף בין אזורי השליטה של הדאמיו, דואג לפקח עליהם ולהגביל את כוחם ואף מגביל את כמות הסמוראים אשר החזיק כל דאמיו.
השוגון אסר על הדאמיו להיפגש זה עם זה ללא קבלת אישורו ואף אסר על הדאמיו להינשא ללא קבלת אישור מהשוגון עצמו.
דאמיו שניסה למרוד בהחלטות השוגון דינו היה מוות.
למרות ההשגחה הקפדנית נהנו הדאמיו מרכוש וממון רב והיו בעלי מעמד גבוה.
שלטון השוגונות החזיקה מעמד ביפן עד שנת 1867 כאשר מספר דאמיו התאחדו עם כוחותיו של הקיסר והצליחו להדיח את השוגון ולהחזיר את השליטה ביפן לידי הקיסר.
לאחר הדחת השוגון החלה ביפן תקופת הקיסר מיג'י והחלה תקופת פתיחת יפן למערב.
שוגון2

האקאמה- החצאית הגברית

חלק מהמסורת הארוכה והעשירה של יפן כוללת גם חלקי ביגוד רבים, החל מהקימונו המוכר לכולם ועד לסנדלי הזורי והטאבי.
אחד מפרטי הלבוש המסורתיים הוא- האקאמה, הנלבש מעל הקימונו כמו חצאית ארוכה המגיעה עד הקרסול ונקשרת מסביב למותניים אצל הגברים, או מתחת לקו החזה אצל הנשים.
האקאמה עשוי מבד משי  ויכול להיות סגור כמו זוג מכנסיים רחבים או פתוח כחצאית.
להאקאמה שבעה קפלים- שני קפלים מאחור וחמישה קפלים מקדימה.


בעבר רק גברים היו לובשים את ההאקמה, במיוחד אלו שעסקו באומניות לחימה כמו האייקידו.
כיום, למרות שאת ההאקמה לובשות גם נשים ההאקאמה נחשב לבגד גברי יותר.
האקאמה עבור גברים מגיע בצבעים סולדים כמו אפור, כחול כהה או לבן ואילו של הנשים בצבעים עזים יותר ועם דוגמאות עדינות בד"כ של פרחים.


את האקאמה נהוג ללבוש לאירועים רשמיים וחשובים:
חתונה– בחתונות הנערכות לפי דת השינטו ילבשו את ההאקאמה, החתן וגברים הקרובים לו.
טקס סיום לימודים– בגלל התדמית ה"רצינית" שיש להאקמה נהוג ללבוש אותה בטקס סיום לימודים אקדמאים.
לא רק מי שסיים את הלימודים ילבש האקאמה, גם המורים לובשים את האקאמה לכבוד טקס הסיום.
טקס תה– כללי הטקס מחייבים לבוש רשמי ולכן נהוג ללבוש האקאמה.
לטקס התה גברים בלבד ילבשו האקאמה.
לוויות– בעבר היה נהוג ללבוש האקאמה שחורה, כיום פחות נהוג ללבוש האקאמה והיפנים מעדיפים חליפה שחורה.

בנוסף לאירועים חשובים את ההאקאמה נוהגים ללבוש גם בעלי מקצוע כמו כמרים השייכים לדת השינטו, מורים ופרופסורים המלמדים באוניברסיטאות וגם גיישות הנמצאות בתהליך ההתלמדות.
בסיום השימוש בהאקאמה חושב לדעת לקפל ולאחסן אותו בצורה נכונה על מנת לא להזיק לבד המשי העדין ושישמר במצב טוב לשימוש הבא.
בגלל הקפלים המיוחדים בבגד יש לדעת איך לקפל אותו בצורה הנכונה ופעולה זו דורשת תשומת לב ועדינות רבה.
מי שעוסק באומניות לחימה בהן לובשים את ההאקמה, לומד כחלק מלימודי אומניות הלחימה גם כיצד לקפל את ההאקמה וישנה מסורת כי התלמיד הבכיר ביותר מקפל את ההאקאמה עבור המורה כסמל של כבוד והערכה.
האקאמה2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האיקו-קצר ולעניין

האיקו היא שירה יפנית מסורתית המאופיינת בשירים קצרים במיוחד שאינם מתחרזים.
בשירת האיקו אין מילים גבוהות, מטאפורות או תיאורי רגשות- אלא מילים פשוטות המתארות בקצרה את אותו רגע חולף, הכול פשוט וברור.
כל שיר מורכב מ-17 הברות כאשר בשורה הראשונה 5 הברות, בשורה השנייה 7 הברות ובשלישית 5 הברות.
השירים מתארים רגע עכשווי ומעבירים לקורא תמונה של רגע נתון מיוחד ומעניין וכך עם מעט מילים מצליח המשורר להעביר את היופי עבור הקורא שמשלים באמצעות הדמיון את התמונה שהצטיירה בראשו.
האיקו3
בד"כ בשירת האיקו יהיה אזכור לעונות השנה ,מזג האוויר ולטבע.
שירת האיקו מתארת רגע שברירי וחולף בחיים ושמה את יופי הטבע במרכז ולא את האדם ובכך מתחברת לפילוסופית הבודהיזם המאמינה בפשטות, מינימליזם וביופיו של הטבע.
שירת האיקו התפתחה במאה ה-16 וגדול משורריה הוא מאטסואו באשו, משורר יפני, שהעלה את שירת האיקו לדרגותיה הגבוהות ביותר.

מספר דוגמאות לשירת האיקו:

מאטסואו באשו:
" בריכה עתיקה,

צפרדע קופצת,

צליל המים."

האיקו2

קוביאשי איסה:

"הו חילזון,

טפס נא על הר פוג'י,

אך לאט, לאט!"
האיקו1

יוקאי-על שדים ומפלצות ביפן

סיפורי פולקלור הם חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית וכמו בכל סיפורי אגדות גם אצל היפנים מפלצות, שדים ויצורים מפחידים הם חלק מסיפורים אלו.
ביפנית, יוקאי הוא שם כולל לאותם יצורים מפלצתיים הכוללים רוחות רפאים, שדים ויצורים על טבעיים.
בסיפורי הפולקלור היוקאי יכולים להיות מפחידים, מאולפים, חזקים וחלשים רשעים ואפילו טובים.
חלק מיצורי היוקאי מבוססים על אגדות עתיקות ומשלים שמקורם אינו ידוע והם מסופרים מפה לאוזן בגרסאות שונות, חלק מהסיפורים נכתבו בעידן אדו ע"י סופרים ואמנים וחלקם נכתבו בעידן המנגה המודרני.
חלק מיצורי היוקאי מוכרים לכל אחד ביפן וחלקם נדירים ורק מעטים שמעו עליהם.
לכל יצור שם, תכונות אופי ומיקום (היכן הוא נמצא) משלו.

מיקומו של היוקאי יכול להיות בכל מקום…החל מחדר השירותים בבית ועד לשדות האורז הפתוחים, עמוק בלב הים או על פסגות ההרים, אפשר למצוא אותם אפילו בחפצים ביתיים שכיחים כמו הקומקום או המקרר.
ישנם מגוון יצורי יוקאי מקסימים ומופלאים ומתוכם בחרנו להציג לכם שלושה יצורים מוכרים ואהובים ביפן:
Nekomata
לפי האגדה היפנית,כאשר חתול מגיע לבגרות יוצא ממנו יצור שדוני והחתול הופך מחתול ביתי חביב ליצור זדוני בשם Nekomata.
ה Nekomata מוכר כחתול בעל תכונות על טבעיות ומוכר גם בשם "חתול המזלג" בשל זנבו המפוצל.
החתול הולך על שתי רגליים ומדבר בלשון בני האדם, הוא חש עליונות גדולה על כולם ואוהב ליצור סביבו כאוס.הכוח של החתול כולל יצירת אש ושינוי צורה.
את חתולי ה Nekomata אפשר למצוא גם בעיר וגם בהרים הגבוהים כאשר חתולי ההרים גדולים יותר ובעלי טפרים ארוכים ומחודדים.
דמויות החתולים הן ותיקות בפולקלור היפני וניתן למצוא אותן באגדות רבות והן ממשיכות להיות חלק מסיפורי המגנה העכשוויים.


Kappa– אחד היצורים המוכרים והאהובים ביפן.
הקאפה היא מפלצת החיה במים, המראה שלה הוא שילוב של ברווז, צפרדע וצב ועל ראשה בריכת מים קטנה באמצעותה יכולה הקאפה לשהות מחוץ למים.
הקאפה ידועה באהבתה לעסוק בהאבקות סומו ולאכול מלפפונים.


לפי סיפורי האגדות הקאפה תופסת ילדים קטנים ששוחים לבד במים וחוטפת אותם ולכן עד היום הורים יפנים מזהירים את ילדיהם שאם ישחו לבד הקאפה תחטוף אותם…
עד היום אפשר למצוא ליד אזורים מסוכנים בנהרות שלטי אזהרה מפני הקאפה.


עם השנים הפכה הדמות של הקאפה מדמות מפחידה לדמות אהובה וחביבה ודמותה של הקאפה  היא אחת הדוגמאות המרכזיות להפיכת דמות מפחידה ומאיימת ליצור חמוד ואהוב על היפנים.
דמות הקאפה מופיעה בפרסומות: בעיקר למוצרים או מקומות הקשורים למים כמו אונסנים או קמפיין למודעות שמירה על ניקיון המים, כסמל לוגו על מוצרי מזון כמו לחמניות וממתקים ואפילו לדמות המתוקה מכולן, הלו קיטי יש חבר שהוא דמות קאפה.


Tsukumogami- קבוצה שלמה של רוחות בפני עצמה בעלת מקור מעניין, לפי האמונה כאשר חפצים דוממים הנמצאים בכל בית מגיעים לגיל 100 הם הופכים ליצורים חיים.
מקור האמונה נמצא בכך שלכל דבר בעולם יש רוח חיה בתוכו ולכן יש לנהוג בכל דבר בכבוד והערכה…גם בנעלי בית, מטריה ובקומקום התה.
במידה וכלי הבית לא היו בשימוש ואף הושלכו לפח בלי סיבה טובה כלי הבית יחזרו כרוחות רעות ואפילו יחפשו אחר נקמה, אך הכלים שהשתמשו בהם בכבוד יחזרו כרוחות חביבות ולא מזיקות שנהנות ממעשי קונדס משעשעים והן רוחות אהובות בעיקר על ילדים.
רוחות הטסוקומו-גאמי הן קטגוריה רחבה בפני עצמה עם רוחות מסוגים שונים אשר לכל אחת מאפיינים וסיפורים משלה כמו למשל: רוח כלי הנגינה הקמה לתחיה בלילה ובוכה על כך שבעליה לא מנגנים עליה יותר, רוח מזרן הפוטון, דמות בלוייה ומשומשת המנסה לחנוק את בעליה שזרקו אותה לאחר שנים של שימוש ורוח המטריה השבורה הנוהגת להופיע ולעוף ברחבי הבית כאשר מזג האוויר גרוע במיוחד.

פסטיבל האש בקורמה

היום 22.10 נערך בכפר ההררי בשם קורמה, מרחק של שעת נסיעה מקיוטו, פסטיבל האש.
הפסטיבל מתחיל בשעת הדמדומים כאשר תושבי הכפר מדליקים לפידים בכניסה לבתיהם וממשיך בתהלוכה של ילדים קטנים הנושאים לפיד אש בליווי הוריהם ומיד אחריהם בני נוער הנושאים לפידים כבדים יותר, והאחרונים אלו הגברים הנושאים לפידים במשקל של- 80 ק"ג.
הגברים לבושים בלבוש מסורתי הכולל סנדלים, חצאית העשויה מחבלים ושריון בד צבעוני.
העיירה כולה מוחשכת לחלוטין והיא מוארת אך ורק ע"י הלפידים.


האתגר הגדול ביותר בפסטיבל הוא נשיאת המקושי הכבד (מיני מקדש נייד) בדרך מאתגרת עד למקדש יוקי- ג'ינג'ה.


ראשיתו של הפסטיבל בשנת 970 כאשר מקדש יוקי- ג'ינג'ה הועבר לכפר קורמה ממרכז קיוטו
לאחר תקופה קשה שעבר הכפר. מטרת העברת המקדש לקורמה היתה כי רוחות האלים הנמצאות במקדש יגרשו את השדים הרעים הנמצאים בכפר וכך יחזור הכפר להיות מקום שליו ורגוע.
הפסטיבל הוא שיחזור של עליית התושבים לרגל לאחר העברת המקדש לקבלת האלים החדשים וגם טקס מעבר של בני הנוער בכפר מילדות לבגרות.


הפסטיבל מהווה הזדמנות להציג בחלונות הבתים חפצים עתיקים העוברים במשפחה כמו שריון של סמוראי ועוד.
בשנים האחרונות הפופולריות של הפסטיבל גדלה וקהל רב מגיע מבחוץ לצפות בתהלוכה מה שמוביל לקשיים ארגוניים מכיוון שרחובות הכפר צרים ומפותלים ולא מיועדים לאכלס כמות גדולה של אנשים.
קורמה1

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סיפור האהבה של יפן והאורז

עבור היפנים האורז הוא יותר מאוכל או תוספת לארוחה, מדובר במזון אשר מהווה חלק מהותי מהחיים ומעורר אצל היפנים את "בלוטות הרגש".
המילה היפנית לאורז היא- gohan ופירושה גם 'אורז' וגם 'אוכל' ו"ארוחה", לדוגמא ארוחת בוקר נקראת אסא גוהאן, וארוחת ערב יורו גוהאן…
בשל חשיבותו הרבה של האורז שימשו שקי האורז כתחליף למטבעות כסף. משכורות היו משולמות באמצעות שקי אורז והעשירים היו בודקים כמה הם אמידים לפי כמויות שקי האורז שהיו ברשותם.
עבור היפנים האורז הוא "המלך" של הארוחה, זאת אינה מנה נלווית אלא המרכז של כל ארוחה.
היפנים אוכלים אורז לפחות פעמיים ביום וישנם רבים המעדיפים ונהנים לאכול אותו 3 פעמים ביום. מגוון המנות שמכינים מהאורז הוא רחב- תבשילים, עוגיות, קינוחים, ממתקים, משקאות אלכוהוליים אבל הכי טעים ואהוב אצל היפנים– קערת אורז לבן, נקי, לא מתובל.

זני האורז היפני מתחלקים לשני סוגים:

mochi-mai- אורז עמילני המשמש להכנת קמחים וקינוחים דביקים (כמו דנגו ומו׳צי)
uruchi mai- אורז עגול אך לא עמילני כמו אורז לריזוטו, ממנו מכינים אורז מאודה וסושי.

האורז הוא היבול החשוב ביותר של יפן וכ-85% מהחוות החקלאיות הן לצורך גידול אורז.
למרות שיפן רחוקה מלהיות עצמאית בייצור מזון, הרוב המכריע של האורז הנצרך ביפן הוא המקומי.
היפנים מעדיפים אך ורק אורז מקומי ואינם מוכנים לאכול אורז שהגיע ממדינה אחרת.
מבחינתם אין הבדל בין אורז תאילנדי, פרסי, בסמטי או כל סוג אחר, כל סוגי האורז זהים פרט לאורז היפני שהוא הטוב והטעים מכולם.
ואכן האורז היפני קצר יותר מאורז רגיל ובזמן הבישול הוא הופך להיות דביק, מה שמקל את האכילה שלו באמצעות הצ'ופסטיקס.
למרות מחירו היקר של האורז, היפנים תמיד יעדיפו אותו על פני סוגים אחרים.
אריזות האורז הן מוצר המזון היחיד ביפן הנמכר באריזות ענק של 2 קילו ומעלה.
אורז יפני5

לאורז יש גם חלק מרכזי בנופים של יפן, בנסיעה קצרה מחוץ לעיר כבר יתגלו שדות האורז הירוקים הנפרסים באמצעות טרסות.
בעבר גידול האורז היה מתבצע בשיטות מסורתיות וכיום קימות שיטות מודרניות ומשוכללות לגידולו. אך אפשר למצוא פסטיבלים רבים המציגים את שיטות הגידול המסורתיות ונותנות למבקרים לקחת חלק בנטיעה וקציר של אורז.
אורז יפני7
הטכנולוגיה לא הגיעה רק לחקלאות אלא גם למטבח והיום היפנים מכינים אורז באמצעות "מכונת אורז" חשמלית קלה לתפעול העושה עבורם את העבודה ובכל מטבח ביתי ניתן למצוא את "מכונת האורז".
אורז יפני6
נימוסי שולחן ואורז:
עשה- את קערת האורז יש להרים ביד ולאכול ישירות ממנה לאורך כל הארוחה.
עשה- הנימוס מחייב לסיים את כל קערת האורז ולא להשאיר אפילו גרגר אחד.
אל תעשה- לא לשפוך רוטב סויה ישירות על האורז
אל תעשה- אין לנעוץ את מקלות האכילה בקערית האורז, פעולה זו עושים אך ורק בהלוויות.
אורז יפני