וואקאיאמה: ארץ האלים

רק כמה שעות דרומית לעיר הגדול אוסקה, יש מקום בו מסלולים עתיקים מובילים למקדשים נסתרים ויערות מיסטיים.

מחוז וואקאיאמה, הממוקם על חצי האי קיי המרוחק, בחוף הדרומי של קנסאי, המהווה חלק גדול מהאתרים הקדושים של מורשת עולמית של אונסק"ו ומדרכי העלייה לרגל הנקראים קומאנו קודו. כל שבילי העלייה לרגל של קומאנו קודו מובילים לשלושת המקדשים הגדולים של קומאנו בהרי דרום וואקאיאמה.

הר קויה

אחד האתרים הקדושים והקלים ביותר להגיע אליהם במחוז. טיפוס על פסגת ההר הערפילי מרגיש כמו להיכנס לעולם אחר. בין אוסף המקדשים העתיקים השוכנים לאורך המדרונות המיוערים, רבים מציעים מקומות לינה בהם תוכלו לחוות את החיים כנזיר, להשתתף בתפילות שחרית ולאכול ארוחות בודהיסטיות טבעוניות כשעוברים בדרך לעבר הארה. בהר קויה נמצא גם בית הקברות אוקונואין, בית הקברות הגדול ביותר בכל יפן.

מקדש נאצ'י טיישה האטמוספירי להפליא ניצב מול מפל נאצ'י שמעטה את המקדש באדי האלוהים שלו. תתקשו לצלם תמונה גרועה, אך וודאו שהמצלמה שלכם אטומה למים. מקדש Hayatama Taisha בעיירה Shingu הוא ביתו של עץ בן 1,000 שנה ויער צף גדול שתוכלו להרגיש אותו מתנועע תחתיכם תוך כדי הליכה. אתם יכולים לבקר בכל שלושת המקדשים ביום אחד, אך שווה להישאר זמן רב יותר להזדמנות לרפא את גופכם ונפשכם במים הקדושים של קומאנו.

עיירת המעיינות החמים

תגלית בת 1,800 שנה, יונומין היא אחת מעיירות המעיינות החמים העתיקים ביותר ביפן ונקודת עצירה מרכזית בדרך קומאנו קודו. צליינים היו באים לכאן לטהר את עצמם לפני שהיו סוגדים במקדשים.

זהו ביתו של צובויו – המרחץ היחיד בעולם במורשת העולמית של אונסק"ו הנמצא בבקתת עץ קטנה על הנהר. במורד הזרם ישנה בריכת מים חמים טבעיים בה אפשר להרתיח ביצים וירקות עם המקומיים.

אפשרות נוספת היא המעיינות החמים של הנהר קאוואיו. אלו הם מעיינות חמים ציבוריים כך שאולי תראו אנשים בבגדי ים ואולי תראו אנשים בחליפות יום ההולדת שלהם!

שיראהמה

ממוקם בחלק הדרומי של המחוז, חוף שיראהמה הוא אתר נופש נוסף עם חוף חול לבן מדהים והרבה מקומות לינה. הפופולרי ביותר מבין שלושת החופים לאורך קו החוף נקרא חוף שיראהמה אוחמה. ישנם המון מלונות על חוף הים לבחירה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

תעלת טמאגאווה ג'וסוי – Tamagawa Josui

טמאגאווה ג'וסוי היא תעלת מים מתוקים שנמשכה במקור מהמורה במערב טוקיו ליוטסויה אוקידו, מרחק של 43 ק"מ. התעלה כבר לא בשימוש, והקטע הקרוב ביותר לעיר עובר ברובו מתחת לאדמה, אך לכל אורכו הפך לגן ציבורי והוגדר "דרך ירוקה".

השביל הצדדי של התעלה הפך לטיול מעניין מההרים אל לב העיר. הוא מוצל ברובו על ידי עצים, ומציע קצת הפוגה מחום הקיץ, ומהווה מקלט של שקט ושלווה בכל עת של השנה.

התעלה נבנתה בתקופת אדו. אדו (טוקיו של ימינו) צמחה במהירות לאחר שהפכה לבירת יפן בראשית המאה ה-17. השליטים החדשים במדינה, שוגונוט טוקוגאווה, נזקקו לספק אספקת מי שתייה טריים לבירה.

מי הים במפרץ טוקיו היו מלוחים מכדי לשתות, והנהרות שזרמו דרך העיר, שאליהם משקי הבית והעסקים רוקנו את הביוב שלהם, היו מזוהמים מדי.

לכן, בשנת 1653, החליט השוגונט לבנות נתיב מים שיוביל מים מנהר התמא עד לטירת אדו (הארמון הקיסרי של ימינו), אשר גם מספקים לחקלאים בעיירות ובכפרים לאורך התעלה מי השקיה ולכבאי העיר מים לכיבוי שריפות.

האחריות לבנייה הוטלה על שני אחים, בני משפחת חקלאי אורז צנועה. בהיותם חקלאים, שומון וסיימון ידעו דבר או שניים על נתיבי מים. בכל זאת, הפעלת ערוץ בן 43 ק"מ על פני שטח שצונח רק 93 מטר לאורכו לא היה דבר של מה בכך.

בהנהגת האחים, פרויקט החפירות התנהל במהירות מדהימה. הם הבהירו לצבא העובדים שלהם שהתעלה היא פרויקט קהילתי שיועיל לכולם. נתיבי התעלה מהמורה ליוטסויה אוקידו הושלמו תוך שמונה חודשים בלבד. מדהים למדי כשמביאים בחשבון שהם עברו מרחק של 43 קילומטר.

השוגון התרשם כל כך מעבודת האחים שהוא הכניס אותם לשורות הבושי- קסטת הלוחמים האריסטוקרטית. כעת היו להם פריוילגיות מיוחדת כמו הזכות לשם משפחה ואת הזכות לשאת חרבות.השוגון נתן להם את שם המשפחה טמאגאווה.

נהר הטאמה אוסף את מרבית מימיו מהנחלים של ההרים במה שהוא היום הפארק הלאומי צ'יצ'יבו-טמה-קאי, מערבית לטוקיו. אלו עדיין מסלולים חיוניים לטוקיו לכן רובו מגודר ואין הרבה מה לראות.

ניתן ללכת או לרכוב על אופניים לאורך התעלה מהמורה לפוסה, טצ'יקאווה, מיטאקה, סאסאצוקה ושינג'וקו. המסלול נותר קטע של צמחיה פראית גם כשהוא חוצה באזורי מגורים. הוא עובר דרך פארק אינוקשירה, ביתו של מוזיאון גיבלי ומפורסם בעצי הדובדבן הרבים שלו.
מעט לאחר כניסתו לטוקיו ממש ברובע סוגינאמי, הוא נעלם מתחת לכביש המהיר צ'ואו, אך מופיע שוב כ"דרך ירוקה" נטולת מים בין תחנת קאמי קיטאזאווה ותחנת Shimotakaido (שניהם על קו קיו).

קרוב לתחנת Daitabashi (גם על קו קיו), התעלה עולה שוב לפני השטח. נכון לעכשיו, זה נחל קטן למדי, שמוקף על ידי פארק צר. ששהוא חולף על פני תחנת סאסאצוקה, הוא יורד שוב למחתרת כמה מאות מטרים דרומית לתחנה, אך הדרך הירוקה ממשיכה לעקוב אחר המסלול הישן של התעלה לשינג'וקו.
ברובע שיבויה, הרחובות החוצים את תוואי התעלה לשעבר עדיין מסומנים כגשרים, עם סימני זיכרון שמכתיבים את שמות הגשרים שנהגו לחצות אותה. רצועת הפארק הארוכה והמפותלת מסתיימת ממש ממזרח לפארק שינג'וקו גיואן של ימינו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הבריאות והספורט

יום הבריאות והספורט הוא חג לאומי ביפן שנערך מדי שנה ביום שני השני בחודש אוקטובר. הוא מציין את פתיחת אולימפיאדת הקיץ של 1964 שנערכה בטוקיו, ומטרתו לקדם ולעודד פעילות גופנית ואורח חיים פעיל ובריא.

את סיום האולימפיאדה המוצלחת סיימו התושבים בחגיגות והחל משנת 1966 הוחלט להכריז על יום חג לאומי בשם "יום הספורט והבריאות" המעודד לקיום אורח חיים בריא והחדרת האמונה "נפש בריאה בגוף בריא".

כהסדר מיוחד לאולימפיאדת קיץ 2020, חגיגות יום הספורט הועברו ל-24 ביולי 2020, כדי לחפוף למועד פתיחת האולימפיאדה. עם דחיית האולימפיאדה והמשחקים הפר אולימפיים עד 2021 עקב מגיפת הקורונה, הממשלה השאירה את שינוי מועד החג לשנת 2020. ואף העבירה תיקון לחוק האמצעים המיוחדים האולימפיים והפר אולימפיים כדי לבצע שינוי תואם לחג גם בשנת 2021, והעבירה אותו ל- 23 ביולי 2021.

יום הבריאות והספורט הוא חג חדש אשר מטרתו להעניק לתושבי יפן את ההזדמנות לעשות פעילות ספורטיבית וליהנות מיום ללא שגרת הלימודים והעבודה.
יום הספורט והבריאות מדגיש את חשיבות גוף בריא ונפש בריאה. המאכלים שנהוג לאכול ביום זה כמובן גם על טהרת האוכל הבריא ולרוב כולל קופסת בנטו בריאה, כדורי אורז וירקות מבושלים.

ביום זה נהוג לקום מוקדם בבוקר ולאכול ארוחת בוקר משפחתית בריאה ומזינה ולאחר מכן להשתתף בפעילויות ספורט שונות הנערכות בבתי ספר ובמקומות העבודה השונים וגם בפסטיבלים המתקיימים ברחבי העיר. לאחר הטקסים יש תחרויות ספורט שונות אשר ברובן דורשות עבודת צוות כמו תחרות משיכת חבל, מסלול מכשולים ועוד… הצוותים המנצחים זוכים בפרסים שקשורים כמובן לאורח חיים בריא או מוצרים שימושים לבית כמו אבקת כביסה, סבון כלים וכו… גם אמצעי התקשורת מקדישים זמן לדיווחים שונים מהתחרויות ספורט  ובתחנות הטלוויזיה מראיינים את הזוכים בתחרויות שנערכו. אך השנה בשל מגפת הקורונה שעדיין נמשכת, כנראה שיצומצם היום לפעילויות ביתיות בעיקר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הים

יום הים (Umi no Hi ;海の日), הידוע גם בשם "יום האוקיינוס" Ocean Day או "יום הימאות" Marine Day, הוא יום חג לאומי ביפן. מטרת החג היא להודות על נדיבותו של האוקיינוס ולהוקיר את חשיבות האוקיינוס ליפן כאומה השוכנת על אי. ביום זה נהוג להתפלל לשגשוג של יפן כאומה ימית.

מדובר בחג מודרני אותו התחילו לציין כחג לאומי רק החל משנת 1996.
לפני כן ציינו ביפן את Marine Memorial Day – יום השנה לחזרתו של הקיסר מייג'י ממסעותיו בים על גבי ספינת מפרש.

כחג הלאומי הראשון של הקיץ ומציין את סיום tsuyu (עונה גשומה), יום הים הוא הזדמנות נהדרת עבור משפחות לבלות יחד זמן איכות על ידי טיול יומי בחוף הים, ליהנות מתצוגת זיקוקים ליד הים או להתפנק בפירות ים טעימים. מכיוון שמדובר בחג מודרני אין פעילות מסורתית אשר נוהגים לעשות ביום הים. התאריך פחות או יותר עולה בקנה אחד עם סוף עונת הגשמים ברוב החלקים של יפן. לכן, רבים מנצלים את החג ואת מזג האוויר הקיצי לצאת לטיול לחוף, בילוי בחופים, ספורט ימי, מופעי מים ועוד אירועים שונים. את חופי הים מקשטים בפנסי נייר מוארים אותם מניחים האזרחים לאות תודה לים על כל המתנות שהוא מעניק להם.

כארכיפלג, זהותה, כלכלתה ותרבותה של יפן קשורים חזק לאוקיאנוס. יום הים הוא הזדמנות לעורר מודעות להשפעות הזיהום ושינוי האקלים, כמו גם זמן לאנשים לעשות מעשים כדי לשפר את בריאות הים. ולכן נערכות גם חגיגות הקשורות לאוקיינוס. למשל, חלק מעיירות חוף הים מארגנות ימי ניקוי חוף, ואילו אחרות מעודדות את התושבים לזרוק כדורים מבוץ יבש המכיל מיקרואורגניזמים אפקטיביים (EM) לאוקיאנוס, בכדי לעזור להיפטר ממזהמים על קרקעית הים. מי שכנראה הכי שמח עם החגיגות אלו הילדים, מכיוון שיום זה הוא יום תחילת חופשת הקיץ ביפן.


*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאנזאווה – Kanazawa

קאנזאווה "היריבה" של קיוטו היא עיר שכולה אלגנטיות וחשיבות היסטורית – פשוט קומפקטית יותר.

עיר הבירה של אישיקאווה נותרה שקטה למדי בצילה של אחותה המפורסמת, קיוטו. כמו קיוטו, קאנזאווה לא נפגעה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכיום היא אחת הערים השמורות ביותר מתקופת אדו ביפן והיא מציעה את כל המקדשים, הטירות והמחוזות ההיסטוריים שהייתם מצפים להם.

מבודדת באזור הוקוריקו ההררי, העיר הייתה בעבר קשה להגעה, אך הפופולריות שלה גואה כעת בזכות פתיחת קו הוקוריקו שינקנסן בשנת 2015. גודלה הקומפקטי ושפע המידע התיירותי המודפס באנגלית ובשפות אחרות הופכים אותה לנגישה במיוחד וליעד אידיאלי עבור כל אחד.

אחת החוויות הקסומות ביותר של העיר היא פשוט לטייל במחוזות ההיסטוריים השונים הנמצאים בה. ישנם שלושה מחוזות פוטוגניים במיוחד- צ'איה: אזור בילוי מסורתי שבעברו גישות שרתו פטרונים עשירים בחדרי תה מפוארים. היגאשי צ'איאגאי: הוא הגדול ביותר וזהו המקום ללכת אליו לרכוש מזכרות יוקרתיות שלא תמצאו בשום מקום אחר.

נישי צ'איאגאי וקזומאצ'י הם מחוזות קטנים יותר ופחות עמוסים, שם עסקים מכובדים ממשיכים לשרת את האמידים בעיר כיום וניתן למצוא כאן מסעדות וברים נעימים.

יש גם את המחוז השקט: סמוראי נגמאצ'י, שפעם היה ביתם של משפחות סמוראים. רוב הבניינים הם בתי מגורים פרטיים כעת ואין אפשרות להיכנס אליהם, אך כמה מוזיאונים, בתים וחנויות משוחזרות מספקים הצצה לחיי העבר של השכונה.

המסורות האמנותיות העשירות של קאנזאווה הפכו אותה לעיר מלאכת יד ואמנות עממית של אונסק"ו, וניתן למצוא בה קרמיקה ומשי צבועים ביד, ושפע של מוצרי עלי זהב כדי להוסיף קצת "בלינג" לאוסף כלי הבית שלכם.

בעיר תוכלו להתפעל מהארכיטקטורה הפרחונית של קנרוקו-אן, אחד מ- שלושת הגנים הגדולים של יפן. למרות שניתן ליהנות משירות תה בכל רחבי העיר, בתי התה של קנרוקואן הם מקומות נהדרים מהם תוכלו ליהנות מהנוף המרהיב של הגן. ממש מעבר לכביש נמצא פארק טירת קנאזאווה, בית המגורים לשעבר של שבט מאידה. הפארק המרווח שמסביבו שערים מרשימים וחורבות אבן, והתערוכות בתוך הטירה המשוחזרת מספקות מידע על ההיסטוריה והארכיטקטורה שלו.

לא חסרים מקדשים לביקור, אך מיוריוג'י בולט כאטרקציה ייחודית במיוחד. אם אתם אוהבים מרגלים, נינג'ות ומלכודות סודיות, תדאגו להזמין סיור מודרך במקדש זה כדי לברר מדוע זכה לכינוי "נינג'ה-דרה" (מקדש הנינג'ה). אמנם הוא פועל באופן רשמי כמקדש בודהיסטי עבור שליטי המאידה , אך הוא שימש כמוצב צבאי סודי שממנו סמוראים יכלו להגן על האדון הפיאודלי.

למרות שאולי לא תצפו לזה מעיר מסורתית שכזו, המוזיאון לאמנות עכשווית של המאה ה -21 הוא אחד המוזיאונים לאמנות עכשווית הטובים ביותר ביפן. האוסף הקבוע שלו כולל יצירות אינטראקטיביות בלתי צפויות, ותערוכות זמניות מתחלפות מציגות את מיטב האמנים המקומיים והבינלאומיים. המוזאון מתפקד גם כמרכז קהילתי ציבורי המספק מקום מסביר פנים ולא יומרני לכולם לבלות.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

החשיבות של הצגת מזון

בכל הנוגע להצגת אוכל, היפנים מומחים. החל מקופסאות בנטו בעלות אופי "קוואי" (חמוד) עד למנות סושי מפוארות בשווי 30,000 ¥, אפשר לומר שהיפנים נותנים חשיבות רבה למראה. וכפי שמתברר, להקצות חלק קטן מזמננו היקר להצגת אוכל בצורה אטרקטיבית, יש יתרונות מפתיעים.

אכילה מודעת: כשמדובר באכילה מודעת, לראות את האוכל שלנו זה דבר באמת חשוב. התבוננות מעמיקה על האוכל שלפנינו, תוך התחשבות בגורמים או במרכיבים השונים שאפשרו לו להיות בדיוק מה שהוא, יגרום לנו להעריך יותר את המנה שמולנו. להסתכל על מנה יפה ומוצגת באופן יצירתי זה הרבה יותר קל מאשר לנתח חזותית צלחת מרושלת.

אוכל טעים יותר: אכילה היא חוויה חושנית. לפני שטעמנו דבר, עינינו כבר שפטו אותו. זה הופך את הערעור החזותי לחשוב לא פחות מהטעם. יתר על כן, במהלך ניסוי התנהגותי שנערך לאחרונה, סועדים דירגו סלט מסודר אמנותית כטעים יותר – והיו מוכנים לשלם עליו יותר.

אוכל מסודר גורם להרגשה טובה יותר: לאחרונה, נכתבה הרבה ספרות על עומס. כיצד בית ללא עומס יכול להשפיע באופן משמעותי על בריאותנו הרגשית, וכיצד מטבח לא עמוס יכול לעזור לנו לאכול פחות. באותו אופן, ארוחה המוצגת בצורה אסתטית תוכל לשפר לנו את מצב הרוח באופן מיידי.

אפשר להיות יצירתיים: שלא כמו צורות אמנות ספציפיות, בישול הוא אוניברסלי לחלוטין. כולם צריכים אוכל. ארוחה יכולה להציג את האישיות, הרקע והתרבות של היוצר שלה… למרות שטעם משחק כאן תפקיד חיוני, כך גם המראה החיצוני ואופן הצגת הארוחה אומר הרבה על מקורה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טירת איוואקוני

טירת איוואקוני ממוקמת במחוז יאמאגוצ'י. כדי להגיע לאתר הטירה, תוכלו לטייל ברגל או לנסוע ברכבל מבסיס ההר שירויאמה שגבוהו מגיע ל כ- 200 מטר. מהפגסה תזכו להביט בנוף המרהיב של העיירה איוואקוני. תוכלו לראות את כל העיר משתרעת אל הים הפנימי של יפן. בתוך הטירה תמצאו שלוש קומות של חפצים היסטוריים מעברו של איווקוני כמו חרבות, שריון סמוראים ועבודות אמנות.

היסטוריה של הטירה:

הטירה נבנתה במקור בשנת 1601 על ידי דיימיו קיקאווה הירוי, ומטרתה הייתה לבסס את כוחו ברחבי האזור. במשך שנים השתמש הדיימיו בטירתו כדי לשלוט על איוואקוני, והורה לנתיניו לבנות שטחים נרחבים סביב ההר עליו הוא יושב.

לאחר ששוגונאט השליט גילה על בניית הטירה הם הורו להשמיד אותה מחשש שייקח את השלטון מטירת הירושימה. הטירה נהרסה חלקית והפכה למעונו הפרטי של דיימיו עד לשנות ה -60 של המאה העשרים כאשר שופצה והפכה למוזיאון. מאוחר יותר השטח הפך לפארק קיקו, וכעת הוא פתוחים לציבור. הפארק נפלא, מלא בפסלים, מפלי מים ושבילים מדהימים המובילים לבית קברות עגום אך יפה.

ישנם שני מוזיאונים ליד תחנת הרכבל בשטח הטירה העתיקה. האחד, מוזיאון האמנות של איוואקוני, מתמקד בהצגת אמנים מבוססי איווקוני וכיצד האזור התפתח דרך ההיסטוריה.

המוזיאון האחר מתמקד בנחשים הלבנים האגדיים של האזור. אומרים שנחשים לבנים היו נכנסים לבתי המקומיים, אוכלים את כל החולדות והמזיקים ואז נותנים מזל טוב לדיירים. נחשים אלה הם צורה לבקנית של נחש העכברוש היפני המצוי, ומסיבה כלשהי, לבקנים נפוצים מאוד באזור. בתוך המוזיאון יש ויטרינה מלאה בנחשים לבנים, וכן תצוגות ומשחקים אינטראקטיביים שונים המספרים את ההיסטוריה של האזור.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Tanabata – חג האוהבים

בכל ה-7/7 חל ביפן חג הטנאבטה – חג האוהבים היפני (נקרא גם חג הכוכבים)
ביום זה מאמינים היפנים כי יש הזדמנות לסיפורי אהבה גדולים ובלתי אפשריים להתממש, וכל משאלה שתבקשו, תתקבל ותתגשם.
המסורת הפופולרית ביותר לחג היא כתיבת משאלות על גבי רצועת נייר, המכונה טאנזקו (Tanzaku). את המשאלות תולים על ענפי במבוק, המסמלים אריכות ימים והתחדשות, מקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. ברוב חלקי יפן נערכות חגיגות הטנבאטה ובהן נהוג לשאת את ענפי הבמבוק ולצעוד ברחובות העיר בתהלוכות צבעוניות.
מקור החג באגדה קדומה שסופרה במשך מאות שנים בסין, והתערבבה כפי הנראה עם אמונות 
מקומיות של אזורים שונים במזרח אסיה. לסיפור הטנבאטה פנים רבות וגרסאות שונות באזורי יפן השונים, אך מוסכם בין כולם שזהו חג הכוכבים וחג האוהבים היפנים.

אחד הסיפורים הוא סיפור עתיק של שני כוכבים, הממוקמים משני עברו של שביל החלב: הכוכב אוֹרִיהִימֶה (הכוכב וגה) והכוכב הִיקוֹבּוֹשִי (הכוכב אלטאיר).
הנסיכה אוריהימה חיה בשמים על גדות שביל החלב, הקרוי גם `הנהר השמיימי`. אביה היה טנקו
מלך השמיים – היקום עצמו. הנסיכה אוריהימה ארגה בגדים ואריגים יפהפיים שאביה אהב והיה 
מאושר מהם. אך הנסיכה לא הייתה מאושרת, היא עסקה מבוקר עד ערב באריגה ולא מצאה לעצמה בן זוג לחיים. אביה שמע לליבה והפגיש אותה עם היקובושי רועה הבקר, אשר חי ורעה את עדריו מעברו השני של נהר השמיימי. 
השניים נפגשו ומיד התאהבו זה בזו, נישאו וחיו באושר. אך אבוי!! האהבה השכיחה מליבם את 
חובותיהם. במשך הזמן הזניחו השניים את עיסוקיהם האחרים. אריגים יפהפיים לא נארגו, ומצידו 
האחר של שביל החלב, הפרות של היקובושי התפזרו לכל עבר. הדבר עורר את כעסו של האב שגזר עליהם עונש קשה – הפרידם ואסר עליהם להיפגש.
הנסיכה בכתה מאוד, עד שנכמרו רחמיו של האב. הוא החליט לאפשר לזוג האוהבים להיפגש מדי שנה ביום השביעי של החודש השביעי, אך רק בתנאי שאוריהימה תארוג כראוי ובחריצות. 

משהגיע היום המיוחל, גילו האוהבים שהם לא יכולים להיפגש שכן לא היה גשר מעל הנהר השמיימי. צערם היה גדול, אך לעזרתם נחלצה להקה גדולה של עקעקים (עורבי נחלים). העקעקים עפו מעל לנהר העצום ויצרו בעזרת הכנפיים שלהם גשר, שבעזרתו יכלו האוהבים להיפגש. אך כאשר יורד גשם, האוהבים לא יכולים לחצות את הנהר השמיימי והם נאלצים להמתין לפגישה נוספת רק בשנה הבאה בתקווה ליום לא גשום.  ולכן כל שנה, לקראת ה- 7 ביולי עוקבים ילדי יפן בדריכות אחר תחזית מזג האוויר.
חג שמח!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Tamagochi Smart – הטמגוצ'י החדש

איזו זכיינית ילדים פופולרית התחילה בשנת 1996 וכללה צוות שחקנים חמוד שעליך לטפח עד שהם מתפתחים לצורה אחרת? לא, לא פוקימונים. אנחנו מדברים על טמגוצ'י, השיגעון ששטף את העולם בשנות ה -90 ומילא כל ילד ברצון לגדל חיות דיגיטליות זעירות.
אף על פי שהמגמה דעכה בעשורים הבאים, הטמגוצ'י עדיין משגשג ביפן עם הרבה אנימה, גאג'טים, וכן, מחזיקי מפתחות וירטואליים לחיות מחמד.

2021 מציינת 25 שנה לסדרה, וזאת הסיבה שהזכיינית חשפה כמה סרטוני המרמזים שהם "מבשלים" משהו מיוחד ביותר. לטמגוצ'י החדש יש שם, קונספט ותאריך שחרור. ה- Tamagotchi Smart מגיע בשני צבעים מגניבים: מנטה כחול וורוד אלמוגים. תהיה גם גרסה לבנה נדירה במיוחד הנמכרת כחלק מסט 25 שנה. אותה אי אפשר פשוט לקנות-  צריך לקחת חלק בהגרלה מיוחדת שמועד ההרשמה הסופי אליה נגמר כבר ב2 ליולי.


ה- Tamagotchi Smart מגיע עם מיקרופון ומסך מגע, שתי נקודות ציון לחיות מחמד וירטואליות אלה. אלו מאפשרים לבעלים להרגיש שהם נוגעים ישירות ומדברים עם חיית המחמד הדיגיטלית היקרה שלהם, במיוחד מכיוון שחיות המחמד יכולות להיזכר בתשובות שניתנו ולהגיב בהתאם. בעיקרון, ככל שתשוחחו איתן יותר, כך הקשר שלכם יהיה טוב יותר!

חברת האם בנדאי נמקו תמכור גם כרטיסי TamaSmart. מדובר ברכישות נפרדות שניתן לחבר למכשיר כדי לקבל גישה לחיות מחמד נוספות, מזון, אביזרים, ועיצובים, כמו גם למשחקי מיני נוספים. מכשיר הבסיס מגיע עם משחק ריקודים בודד ליהנות ממנו לצד חיית המחמד שלכם, כך שהקלפים האלה נראים כמו דרך נהדרת להוסיף מגוון.

*התמונות בבלוג מחבי הרשת

משחקי הקיץ היפנים

עונת הפסטיבלים ביפן התחילה ויפנים רבים לוקחים חלק בחגיגות השמחות.
חלק מהמשתתפים בפסטיבלים הם ילדים הנהנים מהאווירה השמחה, הגלידות ודוכני האוכל הרבים.
עבור הילדים מוקם מתחם משחקים מיוחד עם הפעלות ומשחקים מיוחדים אותם אפשר למצוא תמיד בפסטיבלי הקיץ.
מדובר במשחקים פשוטים מאוד אבל כאלו המעסיקים את הילדים לזמן רב. אף פסטיבל יפני בקיץ לא מתקיים בלעדיהם. אך לא חייבים להיות ילדים בשביל ליהנות מהם… גם מבוגרים רבים לוקחים חלק במשחקים ונהנים לא פחות (ואולי אפילו יותר).

Yo-yo Tsuri: בברכת מים קטנה מניחים בלוני מים צבעוניים כאשר בקצה של כל בלון יש חוט גומי ואליו קשורה לולאה קטנה.
מטרת המשחק- לדוג בלונים מתוך המים באמצעות פיסת נייר קטנה.
המשחק אולי נשמע פשוט אבל הוא לא… פיסת נייר האורז דקיקה מאוד ונוטה להיקרע במגע עם המים ולכן חשוב להיות זריזים ומרוכזים.
את הבלון אפשר לדוג רק לאחר שמשחילים את הנייר בתוך הלולאה ואז דגים אותו מהמים במהירות.
לכל משתתף יש שלושה ניסיונות ומדובר באתגר לא פשוט עבור הילדים.
מי שמצליח לדוג בלון יכול להשחיל את האצבע בלולאה ולהקפיץ את הבלון כמו יו-יו.

KINGYO SUKUI: בריכת מים המלאה דגי זהב זריזים. המטרה- לתפוס דג זהב.
כל משתתף מקבל קערית קטנה עם מים ו"מטקה" קטנה עשויה נייר אורז דקיק הנקראת "poi" איתה המשתתף צריך לדוג את הדג ולהעביר במהירות לקערית המים הקטנה.
המשחק לא מוגבל בזמן ועד ש- poi לא נקרע לגמרי ויוצא מכלל שימוש אפשר להמשיך לשחק.
עלות המשחק היא בסביבות 100 ין (בערך 4 ₪) ואת דגי הזהב שמצליחים לתפוס מקבלים במתנה לגדל אותם באהבה בבית.
ישנם פסטיבלים המציעים דרגות קושי שונות למשחק ואפשר לשלם יותר כסף ולקבל מטקת poi חזקה יותר.
מדובר באחד המשחקים האהובים ביותר ביפן ואין ילד שלא שיחק בו לפחות פעם אחת.
מדובר במשחק עתיק שמשחקים אותו בערך משנת 1810.
המשחק כה פופולארי ביפן שהחל משנת 1995 יש אולימפיאדת Goldfish Scooping.

Super ball Sukui: משחק זה מזכיר את ה- KINGYO SUKUI אך במקום לתפוס דגי זהב חמקמקים צריך לדוג כדורי גומי קופצניים הנמצאים בתוך בריכת מים.
המטרה- לדוג הרבה כדורי גומי באמצעות מטקת poi העשויה נייר אורז.
מכיוון שבמשחק זה כדורי הגומי לא זריזים כמו דגי הזהב בהתחלה קל לתפוס הרבה כדורים, אבל בגלל שהם כבדים יותר המטקה נקרעת מהר יותר והאתגר הוא להמשיך לדוג כדורים גם כשהמטקה כבר קרועה וקשה מאוד לתפוס כדורים.
את המשחק אפשר גם למצוא בגרסה עם צעצועי פלסטיק קטנים (בד"כ עם דמויות מוכרות כמו פוקימון או דיסני) שאותם צריך לדוג. וכמובן שאת הצעצועים שאוספים לוקחים הביתה בתור פרס משמח.



*התמונות בבלוג מרחבי הרשת