המדריך לגרביים ביפן

לקראת החורף שמגיע הכנו רשימת גרביים שיחממו אתכם וישאירו אתכם אופנתיים.

ליפן יש מוניטין של מקום בו ניתן להשיג גרביים הודות למגוון הרחב , מהטאבי ועד לגרבי הברכיים. במשך מאות שנים, היפנים חלצו את הנעליים שלהם בתוך הבית, וברגע שהם עושים זאת, הם צריכים ללבוש גרב טובה מתחת (גרביים עם חורים באצבעות הרגליים לא יעבדו ואל תחשוב אפילו על ללכת יחפים).

טאבי

גרבי טאבי ליטפו את רגליהם של האצולה, האיכרים, הסמוראים והגיישה מאז המאה ה-13. עיצוב האצבע המפוצלת שלהן נועד להתאים לסנדלי חוטיני מסורתיים, גטה וזורי, שפעם שלטו ברחובות יפן העתיקה. ואז, בסביבות 1922, יצרנית הצמיגים ברידג'סטון כמעט העלימה את הטאבי עם המצאת ג'יקה-טאבי עם סוליית גומי, שילוב של מגפיים-גרב שמתורגמת מילולית ל"טאבי לקרקע".

עם כניסתן של נעליים בסגנון מערבי, גרבי הטאבי איבדו חלק מהצורך שלהן, אבל זה לא אומר שהן אינן בשימוש יותר, השילוב של גרב-סנדל עדיין נלבש לאורך הקיץ היפני הלוהט. העיבודים המודרניים מוותרים על הצבעים הקלאסיים של העבר לטובת הדפסים וסגנונות המפתים את ההמונים (חשבו על סומו וסושי), ומייצרים מזכרות נהדרות לתיירים לקחת הביתה.

גרביים עם חמש אצבעות

האבולוציה של גרב הטאבי המפוצלת מובילה אותנו אל "בן דודו " : גרביים עם חמש אצבעות. אולי הגרבים נראות קצת אחרת, אבל ליתרונות שלהן יש תמיכה מדעית עולמית. גרביים אלה בהשראת כפפות מונעות בעיות של רצים כמו שלפוחיות על ידי ספיגת זיעה מהבהונות.

הם אינן מגבילות ומאפשרות לרגליים להימתח בחופשיות ולעזור בשיווי משקל. יתרה מכך, אוניברסיטת צוקובה מצאה התאמה חיובית בין גרביים עם חמש אצבעות למחזור הדם; התוצאות מצביעות על כך שהן שומרות על טמפרטורת גוף גבוהה יותר מאשר גרביים רגילות.

חלק מהיצרנים שילבו עיצוב זה עם וואשי (נייר יפני מסורתי) כדי ליצור גרב ללא ריח העמידה לטווח ארוך, "ידידותית" לסביבה, כאשר יצרנים אחרים משתמשים בחומרים בני קיימא כמו במבוק, שהוא חומר "נושם", היפואלרגני ואנטי בקטריאלי.

גרבי ברכיים-Risque Kneehigh sock

הגרב המטורפת עד הברך היא תופעה תרבותית של הנוער ביפן. הן צצו בשנות ה-80 והיו נפוצות בקרב נערות מתבגרות. עד היום הן עדיין שיגעון בסצנת האופנה של לוליטה ודרך נפוצה לפאר את מדי בית הספר. הן גם מצאו כמה מעריצים אחרים.

גרבי ברכיים מייפות את רגליהן של דמויות אנימה רבות כמו דמות הפופ הוירטואלית Hatsune Miku"".

יש אפילו מונח סלנג מיוחד: zettai ryoiki"", שפירושו "טריטוריה מוחלטת", המתייחס לרווח בין הגרב לחצאית. המונח הזה הגיע מדמות האנימה- Neon Genesis Evangelion ומאז נכנס ללקסיקון הציבורי ביפן.

אם זה לא מספיק, ישנם שני ימים לא רשמיים ימי ni-hai (בגובה הברכיים), המוקדשים לחגיגת התופעה הזו והם מתקיימים ב- 28 בנובמבר ו-8 בפברואר: תאריכים אלו הם התייחסות חכמה למספרים היפנים שתיים (ni) ושמונה (hachi).

גרבי חדר

החורף ביפן נהיה די קריר, אז נשים יפניות אוהבות ללבוש מחסום נעים בין רגליהן לרצפות העץ הקרות של דירות יפניות. כמו שטיחים מערביים, טטאמי הייתה דרך טיפוסית של יפנים לבודד את בתיהם ולחמם את אצבעות הרגליים בחורף, אבל ירידה בביקוש לטטאמי פירושה צורך במשהו נוסף. גרבי כניסה לחדר.

לא רק שהן יכולות להיות צמריריות וצמודות, אלא שהן גם משרתות את כללי "נעילת נעליים בבית" ביפן ולעתים קרובות משמשות כחלופה לנעלי בית – בלי ההרגל המעצבן של להחליק כל הזמן.

קיים מגוון רחב של עיצובים של גרביים אלו מסוג הבד, עובי הגרב, צבע וכדומה.

גרביים מתרבות פופ

למה לא להשתמש בגרביים כדי לבטא את מי שאתם: תחומי העניין, התחביבים והאמונות שלכם?

ביפן, הבית של תת תרבויות רבות, יש גרביים לייצוג כל אלה. אתם לא צריכים להיות "מובילי אופנה" כדי ללבוש את הדמויות האהובות עליכם על הרגליים, אבל תוכלו לבחור בגרבים העשויות מרשת דייגים או גרביים עם אוזניים של חתול שיתאימו לתרבות הקוואיי היפנית (תרבות "החמידות" היפנית).

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הודיה לעבודה

היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.

חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.

לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.

ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.

החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.

חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

5 הרים מדהימים לטיול ביפן

יפן מלאה בנופים מרהיבים ואייקונים, מהערים הגדולות ואורות הניאון, חופים אקזוטיים ויערות שופעים. אך יפן גם מלאה בפסגות הרים מדהימות שאסור לפספס. כמובן, יש את הר פוג'י, אבל רק לטפס על פוג'י בזמן ביקור ביפן זו בושה. מאות פסגות אחרות מספקות נופים מדהימים וממוקמות מעבר לפינה.

אז הנה חמישה הרים מדהימים לטייל בהם ביפן-

הר קוראמה:

להר קוראמה הקסום, המפורסם בהיותו מקום הולדתו של הרייקי, יש הרבה מה להציע לנוסע הסקרן המעוניין לחקור מעבר לקיוטו – מקדשים קסומים, יערות עבותים מלאים בעצי ארז, אונסן מסביר פנים (מעיין חם), וטיול יום קל.

רק קצת במעלה הגבעה מתחנת הרכבת נמצאת הכניסה לקוראמה דרה- מתחם מקדשים ענק המתפרש על צלע ההר. ניתן לעלות ברכבל במעלה צלע ההר אל המקדש הראשי, או לטייל בשביל המפותל ולחקור את המקדשים הקטנים יותר ש"מנקדים" את צלע הגבעה בדרך למעלה. בחלק העליון, המדרון התלול משתלב לתוך חצר שבה יושב המקדש הראשי ומשקיף על ההרים שמסביב ועל העמק למטה. זהו נוף מדהים בכל עונה, אבל במיוחד בסתיו כשהעלים מראים את הגוונים הלוהטים שלהם.

אם תמשיכו במעלה ההר (מדרגות עץ מנחות את הדרך), בסופו של דבר תעזבו את מתחם המקדש ותתחילו את הטיפוס . דרך היער, תפגשו עוד הרבה מקדשים קטנים המציעים הפוגה מההמונים. ראוי לציין חורשה אחת שלווה במיוחד של עצים ששורשיהם צמחו מעל פני האדמה ונרקמו יחדיו. כולל ההליכה מבסיס מתחם ההיכל, הטיול הוא 3.9 ק"מ ואורך כ-2-3 שעות, אבל הוא די קל ומתאים למתחילים.

הר דאיבוסטסו:

זהו טיול יום קל מטוקיו, כמו גם טיול מתון. דאיבוסטסו מספק את אחד הנופים הטובים ביותר של הר פוג'י ביום ללא עננים. ההר נמצא בפארק הלאומי "צ'יצ'יבו טאמה קאי" במחוז יאמנאשי, וגובהו מתנשא לכ- 2,057 מטרים.

הטיול יכול להיות באורך של שעתיים עד ארבע שעות, תלוי באיזו דרך עולים או יורדים את ההר. מה שבטוח, סעו באוטובוס עד לנקודת ההתחלה העיקרית. המקום הקל לשהות בו בקרבת מקום הוא קטסונומה, ארץ היין של יפן. נקודה זו מאפשרת את מיטב יפן: אונסן, יין וטבע.

הר שיבוצו:

אם אתם מתכננים טיול ציורי ומאתגר, צאו להר שיבוצו, רק כמה שעות מטוקיו. שיבוטסו, שנמצא ברשימת "100 ההרים הטובים ביותר ביפן", ממוקם בתוך הפארק הלאומי אוזה שבמחוז גונמה.

לאחר לינה באחד מהפונדקים הקרובים, התחילו את טיולכם בשעות הבוקר הקטנות – בערך בשעה 5 בבוקר. הטיפוס לפסגה הוא 2,228 מטר ומוערך ב-3 שעות . קל ללכת בשביל הסלעי. מסלול זה הוא חלק מדרגות עץ, חלק קרשי עץ וחלק סלעים, עם שרשרת בצד השביל כדי לעזור לטפס במעלה סלע גדול. המסע כולו אורך כ- 5 שעות בערך. כשמגיעים לפסגה, נהוג להצטרף לשאר המטיילים למנוחה ואכילת צהריים מול הנוף שמעל העננים.

הר אסו:

הר הגעש הפעיל הגדול ביותר ביפן ואחד הגדולים בעולם, הר אסו הוא מקום חובה לכל מי שנוסע לקוממוטו. בגובה 1,592 מטרים מעל פני הים, הוא מתהדר גם בחמש פסגות דאיה ובקלדרה אחת מדהימה. באזור נמצאות העיר אסו, אסו טקאמורי-צ'ו והכפר אסו הדרומי, המציעות פעילויות אחרות החל מטיולים רגליים, רכיבה על סוסים ועד מעיינות חמים.

בתוך הר אסו שוכנים חמישה הרים המרכיבים את אסו גוגאקו אך נאקה-דייק הוא הר הגעש הפעיל ביותר כרגע – ומומלץ לברר לגביו לפני הביקור בהר. ישנם קטעים רבים של הר הגעש שתוכלו לסייר בהם: הר נקאדקה, המציע נוף מרהיב של הלוע, נגיש באמצעות מכונית או על ידי חבל. בשל פעילותו של הר הגעש, והפוטנציאל הגבוה להתפרצויות, לפעמים לא ניתן להתקרב. עם זאת, אם בכל זאת תצליחו לבקר בנקאדקה, תוכלו לבקר במוזיאון הר הגעש אסו ולצפות במכתש שעומקו מגיע עד ל-100 מטרים.

הר טאקאו:

פחות משלוש שעות ממרכז שינג'וקו, הר טקאו מציע מגוון מסלולים לכל מטייל. לבעלי נטייה פחות אתלטית, תחנת טקאוסנגוצ'י נמצאת במרחק של צעדים ספורים בלבד מתחנת הרכבל או החבל שלוקח את הנוסעים באמצע ההר. רוב מסלולי ההליכה נמשכים כ-90 דקות.

הפסגה מתהדרת בנופים פנורמיים יפים של האזורים שמסביב ושל הר פוג'י ביום בהיר. ניתן לסיים את הטיול עם טבילה באונסן ליד התחנה או לקפוץ למוזיאון הטריק לאמנות. מאמצע אפריל, העצים מתפקעים בוורוד התוסס של פריחת הסאקורה המפורסמת. לעומת זאת, מאמצע נובמבר מסלול ההליכה הפופולרי גדוש בעלים אדומים וכתומים לקבלת פנים הסתיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג ה"שיצ'י-גו-סאן" – 7-5-3

חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三,  "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.

בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.

בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.

ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).

קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:

1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.


2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.


3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.

מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.

ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

6 טיפולי יופי ייחודיים ביפן

טוקיו מציעה שפע של שירותים מטורפים, אז זה כנראה לא מפתיע שניתן גם להיעזר במספר טיפולי יופי ייחודיים למדי ברחבי העיר. מטכנולוגיית קירור חדשנית שתוכננה במיוחד להוצאת תאי שומן מתים מהגוף, ועד ספא ראש מעורר תאים ומיכלי בידוד פרטיים, טוקיו מציעה סלונים ומוצרים עם מגוון שירותי בריאות ויופי שאולי תמצאו רק בה.

הנה שש דוגמאות ייחודיות לשירותים שנראים די מטורפים אבל עשויים לספק בדיוק את החוויה שאתם מחפשים לנסות-

מסכת פנים מגבס של Salon De Wa:

אם אתם מחפשים טיפול פנים ייחודי המכסה הכל, החל מטיפול UV בקיץ, טיפול באקנה, הקלה על קמטים ושיפורי רפיון, הזמינו את שירות ההרזיה בגבס של סלון דה ווה. הישענו לאחור, הקשיבו למוזיקה הרגועה של הסלון ותנוחו בעוד קוסמטיקאי מחייה את פניכם תוך שימוש בטכניקות רבות כולל מריחת מסכת גבס חמה כדי להקל על המתח בשרירי הפנים שלכם. המקום טוען כי מסכת הגבס משפרת את איכות העור ומגבירה את חילוף החומרים שלו, ובסופו של דבר מונעת את צניחת העור.

מיכל הבידוד של Unborn:

Unborn הוא טרקלין טיפול ש"מאפס את דעתכם" עם גישות חדשניות המבטלות מושגים קונבנציונליים של הרפיה. מיכל הבידוד שלהם מאפשר להיכנס למצב עמוק של מדיטציה במרחב שבו האור והקול חסומים, ומשאירים אותכם מרחפים במים מלוחים לבד עם חושי הגוף שלכם. על ידי ציפה במי מלח בטמפרטורת הגוף, הם טוענים, שניתן לחוות חוסר משקל, וכאשר התחושות הפיזיות נעלמות בהדרגה מהתודעה , תוכלו להיכנס למדיטציה עמוקה.

טוקיו קריוסקין:

קיורוסקין הוא טיפול חדיש המחדד את השומן והעור באמצעות טמפרטורות מתחת לאפס. הטיפול אינו פולשני, לא כואב ומתיימר להיות אמין יותר מבוטוקס. החברה המתמחה בכך, Tokyo Cryoskin, טוענת כי ניתן להשתמש בו כדי להיראות צעירים יותר, לשיפור מראה העור או כטיפול להורדה במשקל. כל אחד שונה ויגיב אחרת לקריותרפיה. לפי Tokyo Cryo, רוב האנשים יוכלו לראות תוצאות לאחר הפגישה הראשונה שלהם. התוצאות מכל פגישה יגיעו לשיא בסביבות שבועיים עד שלושה שבועות לאחר הפגישה, כאשר הגוף מסיים ל"גרש" את תאי השומן המתים שנוצרו מהטיפול.

טיפול הזהב של Ci Labo:

קבלו את חווית הסלבריטאים האולטימטיבית ב-Ci Labo. "טיפול הזהב" המיוחד זמין למשתמשים בסלון שלהם יחד עם פגישת ייעוץ חינם עם הקוסמטיקאים המקצועיים שלהם. חוויה עשירה וייחודית זו תאפשר לתאי עור להיות מופעלים מזרם חשמלי חלש שזורם דרך הזהב ותספק יתרונות רבים לעור . הטיפול אמור להפחית צניחה וקמטים תוך קידום זרימת הדם והפעלת חילוף החומרים בעור כדי להפוך אותו לשקוף ומוצק.

סאונת הכיפה של Vitule:

טיפול סאונה מיוחד זה כולל כיפה חצי עגולה המיועדת להתאים לגופכם שתחממם אתכם בעזרת שימוש בקרני אינפרא אדום ארוכות. לקרני אינפרא אדום ארוכות יש אורך גל ארוך היכול להגיע ל-40 עד 50 מילימטר מתחת לעור, כך שניתן לחמם את הגוף מבפנים במקום לחמם את פני העור כמו תנור חימום. סאונת כיפה זו תגרום להזעת הלכלוכים הפנימיים של הגוף מבלוטות החלב בחלק האחורי של הגוף, שבדרך כלל אומרים שהן בלתי ניתנות להזעה אלא אם רצים עד 42 קילומטרים במרתון. זהו הטיפול המושלם למי שמתקשה להיכנס לסאונות רגילות בגלל קוצר נשימה שכן הכיפה מכסה את הגוף רק מהבהונות ועד הצוואר, ומותירה את הפנים חשופות לחוויה מרעננת.

טיפול צמיחת שיער של Resalon:

הנה מושיע לשיער ולראש שלכם, במיוחד אלה עם יובש, קרזול ונפיחות בקרקפת. ספא ראש זה של Resalon משתמש בפתרון תאי גזע אנושיים לצמיחת שיער משופרת יחד עם ניקוי הקרקפת, מקלחת טנסאן (נתרן קרבונט), הזרקת אוויר ללא מחטים BMS, סרום ביוטי וטיפולי LED מעוררי תאי שיער. הטיפול ממגר חלב, שמן , קשקשים, אבק שיער ושאריות כימיות תוך חיזוק שורשי השיער למניעת נשירת שיער ומשפר את זרימת הדם בקרקפת להפעלת התחדשות תאי העור. פגישות קבועות יספקו תוצאות מעולות והשיער ייראה עבה, חזק ויפה תוך זמן קצר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ציד דרקונים בהרי ניקו

ציד דרקונים הוא אולי לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על ביקור בניקו במחוז טוצ'יג'י, אבל למעשה, הציד הוא שם מצוין ומתאים. זאת מכיוון שאזור זה מלא במגוון של אמנות ופסלי דרקונים. זוהי דרך מצוינת לשפר עוד יותר את הסיור המענג של האזור המדהים הזה.

דרקונים הם חיות מיתיות שבאופן מוזר נמצאות במיתוסים ובאגדות של חברות רבות ברחבי העולם. באסיה מתייחסים אליהם בצורה חיובית, כשהם מסוגלים ל"הוריד גשם" ולשאת את משאלותיו לאלים. לעתים קרובות הם קשורים למים, מרכיב הקיים בשפע בהרי ניקו.

דרקוני המורשת העולמית:

האתרים המפורסמים ביותר בניקו הם המקדשים הרשומים למורשת העולמית, המלאים בדוגמאות מדהימות של מיטב האומנות היפנית של המאה השבע-עשרה. בסך הכל יש 103 מבנים ברשימה, ואינספור דרקונים.הדרקון הראשון שאתם עלולים להיתקל בו נמצא, כצפוי, ליד מים. דרקון ברונזה יפהפה מתפתל סביב ומעל בור סמוך לכניסה הנמוכה ביותר לרינו-ג'י, מקדש בודהיסטי בן 1,200 שנה שהיה זה מכבר מרכז לסגפנות בודהיסטית. מים זורמים לתוך הבור מפיו של הדרקון.

בהמשך ההר, מעל רינו-ג'י, טושוגו הוא מתחם מקדש שינטו מפואר המוקדש לטוקוגאווה אייאסו (1543-1616), מייסד שושלת השוגונים ששלטה ביפן מ-1603 עד 1868. המאוזוליאום של אייאסו נמצא גבוה על צלע ההר בתוך שטחי מקדש, הוא נחשב לאלוהות העיקרית שסגדו לה במקדש.

אתגרו את עצמכם לספור כמה דרקונים מעטרים את יומיימון, השער הזוהר המוביל לחצר המרכזית של טושוגו. על השער הלבן, עם המרזבים השחורים שלו גזומים בזהב, דרקונים מגולפים המסתכלים עליכם מלמטה בזמן שאתם עוברים בשער. חפשו מעליכם דרקונים צבעוניים שצוירו על התקרה. ישנם מספר מדליוני דרקונים מגולפים גם בעמודי המבנה.

ישירות מעבר לחצר, תוכלו לצוד דרקונים נוספים על עמודי השער הסגור המוביל לבניין המקדש הראשי. הדרקון שעל העמוד השמאלי עולה, ונושא תפילות ואיחולים לאלים, ואילו זה מימין יורד ומחזיר מזל טוב. הגישה לבניין המקדש הראשי היא דרך כניסה צדדית, ובה יש דרקונים לבנים ארוכים על קורות המרפסת שלו. בפנים, תמונות דרקון על רקע מוזהב נמצאות על כל אחד מלוחות התקרה המרובעים של החדר החיצוני.

ניתן להמשיך את מסע ציד הדרקונים עם ביקור ביאקושידו, מימין לירידה משער יומיימון. יאקושידו הוא מקדש בודהיסטי, מבחינה טכנית חלק מרינו-ג'י, למרות העובדה שהוא יושב בתחומי טושוגו (זכרו, עד סוף המאה ה-19, השינטו והבודהיזם פעלו כדת אחת מסונכרנת).

יאקושידו ידוע גם כמקדש הדרקון המזמר בגלל תופעה אקוסטית מוזרה בפנים המקדש. לאחר הורדת נעליים בחוץ, מבקרים נאספים בחדר חיצוני שבו כומר מסביר את הפרוטוקול: שתיקה, ללא תמונות, להחזיק את הידיים בעמדת התפילה של הגשו וכו'. לאחר מכן הקבוצה עוברת לאולם המרכזי של המקדש, שבו 12 פסלים של יאקושי ניוראי, בודהה הרפואה.

לאחר שהכומר מסביר שמבקרים יכולים להתפלל לבריאות טובה בפסל יאקושי הקשור לסמל גלגל המזלות הסיני , הוא ממשיך ומסביר את ציור הדיו של הדרקון על התקרה. דרקון בין עננים הוא תכונה נפוצה של תקרות המקדש שכן מאמינים שהדרקון גורם לעננים להמטיר הארה על אלה שמתחת. במקדש זה, לעומת זאת, לדרקון יש "טריק" אחד נוסף להציע.

הכומר לוקח שני כלי הקשה מעץ ומשתמש בהם יחדיו בעמידה מתחת לפני הדרקון, הצליל "קופץ" בין הרצפה לתקרה: הדרקון שר. התופעה מתרחשת רק אם הצליל נוצר בנקודה אחת בחדר על ידי שימוש בשני הכלים בזמן שהכומר עומד במקומות אחרים ברחבי החדר.

מפלי ריוזו- ראש הדרקון:

רחוק יותר אל ההרים של ניקו, מעל אגם צ'וזנג'י, נמצא אחד הדרקונים החזקים באזור זה: מפלי ריוזו, רצועת מים לבנים באורך 210 מטר. ריוזו פירושו "ראש דרקון". השם נובע מצמד המפלים בתחתית הרצועה, שבה אנשים רבים רואים את החוטם והלסת של ראש דרקון. תמיד כיף להתבונן באנרגיה של המים הגולשים, אבל מסוף ספטמבר ועד סוף אוקטובר הצבע המעמיק של עלי הסתיו על העצים התלויים על המפל הם מראה פופולרי במיוחד.

יש תחנת אוטובוס בראש המפל שתיקח אתכם בחזרה לאגם צ'וזנג'י או ניקו, אך חסרי הפחד עשויים לבחור להמשיך במסלול ההליכה לצד המים הצלולים של הנהר, על פני טיילת דרך ביצות ציוריות, ובהמשך עד מפל יוטאקי, שם המים נופלים 70 מטר על מדרון תלול של סלע געשי ממש מתחת לאגם יומוטו. בעלי הדמיון עשויים להחליט שאם המפל התחתון מייצג את ראש הדרקון, הנפילות הללו הן קצה זנבו של הדרקון. ההליכה כולה אורכת כמעט שעתיים ויש תחנת אוטובוס במרחק 10 דקות בלבד ממפל יוטאקי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום התרבות

יום התרבות נחגג ביפן ב-3.11 ומשמעותו היא להעריך ולכבד את התרבות העכשווית והמסורתית ביפן ולקדם את הערכים של חופש, אהבה ושלום אשר מעוגנים בחוקה היפנית.

ב- 3.11.1946 אומצה החוקה היפנית והחל משנת 1948 החלו לציין בתאריך זה את יום התרבות כמועד המנציח את הכרזת החוקה היפנית.
עוד קודם לכן, בהיסטוריה של העם היפני חגגו בתאריך זה את יום הולדתו של הקיסר מיג'י אשר שלט ביפן בשנים 1867-1912.

מגוון אירועים נערכים ביפן ביום זה. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.

כחלק מחגיגות יום התרבות נערך בארמון הקיסר בטוקיו טקס חלוקת פרסים עבור אלו שתרמו תרומה משמעותית לתרבות, האומנות, האקדמיה ולחברה בכללותה. את הפרס מעניק קיסר יפן. הפרסים אינם ניתנים דווקא לאזרחים יפנים, כך למשל הוענק הפרס לאסטרונאוטים האמריקאים מאפולו 11 לאחר השיבה המוצלחת שלהם הביתה מהמסע.

ביום זה נהוג גם לקיים הרצאות על תקופות שונות בהיסטוריה של יפן, השפה היפנית ועוד נושאים מגוונים. תושבי יפן מנצלים יום זה לביקור במוזיאונים ובתערוכות אמנות שונות שלרוב יציגו ביום זה אמנות יפנית.

מגזר נוסף אשר יום התרבות הוא בעל משמעות רבה עבורו אלו החוקרים האקדמיים. ביום זה נהוג לחשוף ולפרסם מחקרים אקדמיים וגם רעיונות למחקרים שונים. הצגת המחקרים פתוחה לקהל הרחב ובאוניברסיטאות מתקיימים דיונים בנושאים אקדמיים עם אנשי מקצוע.

יום התרבות לא נועד רק לאקדמאים או חובבי מוזיאונים. גם בעיירות קטנות חוגגים. החגיגות מתקיימות בבתי הספר או במרכז העיר ולרוב מתקיימת תהלוכה, תערוכות ומופעים מוזיקליים.

אחת התהלוכות המפורסמות היא תהלוכה מסורתית- צעדת הברון הפדרלי המתקיימת בעיר אקונה באחוזתו של הברון (Hakone Daimyō Gyōretsu) שמטרתה להציג את הבגדים, התלבושות ומסורות של יפן על ידי כך שהצועדים בתהלוכה לבושים בבגדים מסורתיים.

התהלוכה עוברת לאורך 6 ק"מ ומכילה תזמורות ורקדנים הלבושים בתלבושות מסורתיות שנתפרו בדיוק רב עם תשומת לב לכל פרט הכי קטן בבגד. בין שלל התחפושות אפשר למצוא סמוראים, גיישות ונסיכות יפניות.

התמונות בבלוג מרחבי הרשת

7 סיפורי רוחות יפניים

ידעו שביפן אוהבים לחגוג את חג ליל כל הקדושים או "Halloween" למרות שהחג הוא נוצרי ומערבי, אך בגלל זה כמה מהסיפורים המפחידים של יפן מתפספסים. אז לכבוד החג החלטנו לספר לכם שבעה סיפורי רוחות יפניים שיגרמו לכם לישון עם האור דולק.

הרוח של אוקיקו:

הייתה פעם ילדה, אוקיקו, שגרה בטירת הימאג'י כמשרתת של הסמוראי אאויאמה. אחת המשימות של אוקיקו הייתה לטפל באוסף של המאסטר שלה, הכולל עשר צלחות יקרות ערך. אבל יום אחד, בזמן שאוקיקו שטפה את הצלחות, היא הבינה שאחת חסרה. לא משנה כמה פעמים היא ספרה, תמיד חסרה אחת. האדון שלה כל כך כעס שהיא איבדה את הצלחת שלו שהוא השליך אותה לבאר.

לאחר שנרצחה באכזריות כל כך, נשמתה של אוקיקו לא יכלה לנוח. בכל לילה, רוח הרפאים שלה זחלה החוצה מהבאר כדי להמשיך לספור את הצלחות של אדוניה. היא הייתה סופרת עד תשע, ואז, כשהיא הבינה שהצלחת העשירית עדיין נעלמה, היא הייתה מפלטת צווחה חודרת אוזניים. הצרחות של אוקיקו החזיקו את כולם בטירה ערים כל הלילה במשך שבועות ארוכים, עד שכומר בודהיסטי סוף סוף פייס אותה.

השיער השחור:

פעם, היה סמוראי עני שחי בקיוטו עם אשתו. ויום אחד, אדון עשיר מארץ רחוקה הזמין את הסמוראי להיות נושא הכלים שלו. מכיוון שזו הייתה הזדמנות כל כך מכובדת, לא הייתה לו ברירה אלא לקבל, והשאיר את אשתו לחכות בעוני בבית עד שיחזור.

שנים לאחר מכן, לאחר ששירת בצייתנות את אדונו, חזר הסמוראי לבסוף לקיוטו. למרות שביתו היה מפורק, אשתו עדיין הייתה שם כדי לקבל את פניו בשמחה הביתה. לבסוף התאחדו השניים, השניים בילו את כל הלילה בשיחה ובצחוק ביחד לפני שנסחפו לישון. כשהסמוראי התעורר, החמימות שחש רק בלילה הקודם מכך שזרועותיו כרוכות סביב אשתו האוהבת כבר לא הייתה שם. במקום זאת, הוא פקח את עיניו לראות שהוא מחזיק רק שלד קר, עטוף שיער ארוך ושחור.

לסמוראי נודע כי אשתו נפטרה מצער בקיץ שלפניו, אך השלד שלה נשאר בבית כל הזמן, מחכה בנאמנות לשובו

אגדת הג'ורוגומו:

הג'ורוגומו היא יוקאי חצי אישה וחצי עכביש שיכולה להפוך את עצמה לאישה יפה כשהיא מחפשת גברים תמימים לטרוף! סמוראי צעיר נתפס ברחוב על ידי אישה מדהימה ביופיה. למרות שהיא הייתה יפה, הסמוראי ראה מבעד לתחפושת שלה, והבין שהיא לא אדם אלא סוג של יוקאי. הוא מיד שלף את חרבו והניף אותה לעברה, אך רק פצע את האישה המוזרה לפני שהיא נסוגה במהירות.

הסמוראי עקב אחר שובל דם שהשאירה אותה אישה עד לבית ישן ונטוש. בפנים הוא מצא עשרות גופות כרוכות במשי עכביש, ועכביש ג'ורו ענק, מת מהפציעות שספג.

סוד היממבה:

היממבה נראות כמו זקנות לא מזיקות, אבל הן למעשה יוקאי הרים מפחידות שניזונות מבשר אדם. אחת האגדות העתיקות ביותר שלהם היא מה-Konjaku Monogatari, ספר פולקלור יפני עתיק:

פעם, כומר בודהיסטי נקלע לסערה אך למרבה המזל עבר ליד צריף בודד. זקנה חביבה הזמינה אותו פנימה, קיבלה את פניו עם אוכל ואש חמימה. עד כמה שהיא הייתה מסבירת פנים, היא נתנה לכומר אזהרה מוזרה: "לא משנה מה, אל תסתכל בחדר האחורי."

לא הצליח להתגבר על סקרנותו, הכומר לא שמע לאזהרתה של הזקנה. ברגע שיצאה לאסוף עוד עצי הסקה, הכומר הציץ מבעד לסדק בדלת. למרבה הזוועה, הוא גילה את החדר המלא בגופות אכולות למחצה. הכומר הבין שהאישה הזקנה היא יאמאמבה, מושכת נוסעים תמימים לביתה רק כדי לגרוס אותם לחתיכות לארוחה הבאה שלה. הוא ברח מהצריף הכי מהר שיכול ולא הביט לאחור.

הסיפור על אויווה:

לא כל הסיפורים המפחידים מומצאים – הסיפור הזה מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש באדו של המאה ה-17:

אויווה הייתה צעירה מדהימה ביופיה, שהיתה נשואה לסמוראי איימון, גבר קטן שאהב אותה רק בגלל המראה המסובב שלה. אישה אחרת, אומה, הייתה מאוהבת בטירוף באיימון ומתוך זעם קנאי, היא רימתה את אויווה להשתמש בקרם מרוכז ברעל. זה העיוות את פניה של אוווה, גרם לאחת מעיניה לצנוח ולשערה לנשור, מבלי שהיא בכלל שמה לב.

סולד מהמראה החדש שלה, איימון רצתה להתגרש מאויווה ולהתחתן עם אומה. הסמוראי הנתעב שכר את חברו טקואטסו כדי לאנוס את אויווה, כדי שתהיה לו עילת גירושין. טקואטסו היה כל כך המום מהופעתה של אויווה, שהוא לא יכול היה למלא אחר הפקודות. במקום זאת, הוא סיפר לאויווה על התוכנית של איימון, והראה לאויווה את פניה שלה במראה. כשראתה את פניה המעוותים בפעם הראשונה, אויווה נחרדה כל כך שהיא גנבה את החרב של טקואטסו והתאבדה. בנשימתה האחרונה היא קיללה את שמו של איימון.

בליל הנישואים המחודשים של איימון עם אומה, רוח הרפאים המעוותת של אויווה הופיעה לפניו. אימון מבועת ומלא באשמה נמלט במהירות מאויווה, אבל לא משנה כמה רחוק הוא רץ, הוא לא יכול היה להימלט מהרדיפות שלה. אחרי הלילה ההוא, לא משנה לאן איימון הסתכל – אפילו בפנסים שבהם נהג להאיר את דרכו – הוא ראה את פניה של אויווה בוהות בו בחזרה.

אשת השלג (יוקי אונה):

היוקי-אונה הוא סוג של יוקאי רוח שלג. היא בדרך כלל לוקחת את החיים של בני אדם המשוטטים לאדמותיה הקפואות, לופעמים, אפילו מתאהבות:

צעיר בחיפוש אחר הונו עבר בהרים המכוסים בשלג, עד שלפתע, הוא נקלע לסופת שלגים פתאומית ואיבד את דרכו. בזמן שהוא כמעט קפוא למוות, הוא כמעט מוותר על כל תקווה כאשר פתאום אישה זרה, מכוסה בכפור ועם פנים חיוורות כשלג, הופיעה לפניו – יוקי-אונה. בגלל שהוא עדיין היה כל כך צעיר, היוקי-אונה ריחמה עליו, והובילה אותו לבקתה חמימה ביער, והצילה את חייו. אולם בתמורה להצלתו, היא גרמה לו להבטיח שלעולם לא יספר לאיש על פגישתם.

שנים לאחר מכן, הצעיר פגש והתחתן עם בחורה מקסימה בשם יוקי, והם חיו יחד באושר במשך שנים רבות. אבל יום אחד, הצעיר סיפר לאשתו על איך הוא ניצל פעם על ידי יוקי-אונה המסתורי, והפר את הבטחתו. כאשר הוא חושף את הסיפור הזה לאשתו, פניה החווירו וכפור החל לכסות את גופה – זהותה האמיתית של אשתו הייתה היוקי-אונה. ההבטחה שהופרה, היא נעלמה בחזרה לתוך ליל החורף.

פנס האדמונית

יחד עם אויווה ואוקיקו, אוטסויו היא אחת משלוש רוחות הרפאים הנשיות המרכיבות את "ניהון סן דאי קאידאן" או שלושת סיפורי הרוחות הגדולים של יפן:

לילה אפל אחד, הסמוראי אוגיווארה הבחין באישה אלגנטית נושאת פנס אדמוני משוטטת ברחובות אדו. עבור אוגיווארה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הזמין את האישה היפה, אוטסויו, להתלוות אליו הביתה שם הם דיברו, צחקו ונהנו זה מחברתו של זה. באותו לילה, השכן של אוגיווארה, ששמע צחוק מפחיד שהגיע מהגינה של אוגיווארה, הציץ מעבר לקיר. הוא ראה את אוגיווארה מחזיק, לא אישה, אלא שלד צוחק! למחרת בבוקר, שכנו של אוגיווארה גילה לו את מה שראה. מבועת, אוגיווארה הלך לחפש עצה מהכומר במקדש סמוך.

להלם, אוגיווארה מצא את קברה של אוטסויו במקדש. הוא הבין שהאישה שבה התאהב רק בלילה הקודם מתה הרבה לפני שהם בכלל נפגשו. כעת, כשאוגיווארה ידעה את האמת, רוחה של אוטסויו כבר לא הופיעה לפניו.

גם לאחר שגילה את האמת אוגיווארה התגעגע לאוטסויו נואשות. לאחר זמן מה, הוא כבר לא יכול היה לשאת את עצבותו וחזר למקדש בו שכבה אוטסויו. בשערי המקדש הופיעה לפניו אוטסויו פעם נוספת. כשהושיטה את ידה, היא ביקשה מאוגיווארה להתלוות לביתה. ללא היסוס, אוגיווארה אחז בידה, הלך איתה אל החשכה. לאחר ביקורו האחרון במקדש, אוגיווארה נעלם. הכומר, המודאג, פתח את קברה של אוטסויו. בתוך הארון שכבו שתי גופות: אוגיווארה ואוטסויו, ביחד לנצח.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

כלבים יפניים

עבור היפנים, כלבים הם מקור לגאווה וכבוד רב. במשך שנים רבות שימשו הכלבים כמגנים, ציידים וכבני לוויה נאמנים לבני האדם. ישנם רק שישה כלבים המוכרים ביפן כגזעים יפניים אמתיים והיפנים מתייחסים אליהם כאל הכלבים הלאומים של יפן.

היפנים השקיעו משאבים רבים בשימור הכלבים היפניים וזאת לאחר שגזעים אלו כמעט חוסלו כליל והיו קרובים להכחדה מהעולם בעיקר לאחר מלה"ע השנייה. כיום לגזעי הכלבים היפנים המכונים "Nihon-ken" יש תקן מיוחד שנקבע בשנת 1934 ע"י ארגון ציבורי יפני שאחראי על שמירה ועל רישומי ששת גזעי הכלבים היפניים. מבין ששת הגזעים כלבי השיבה אינו והאקיטה אינו הם הפופולריים ביותר וניתן למצוא אותם במדינות שונות גם מחוץ ליפן.

במבט ראשון, ששת גזעי הכלבים עשויים להיראות דומים מאוד אחד לשני, אוזניים משולשות העומדות זקופות ופונות קדימה, זנבות מפותלים ורגליים שריריות, אך בפועל לכל גזע תכונות ייחודיות משלו.

אקיטה:

אחד המוכרים ביותר מבין גזעי הכלבים היפנים הוא האקיטה. האקיטה הוא הגדול ביותר מבין ששת הגזעים, משקלו יכול להגיע עד 100 קילו והם מעט מזכירים דב. מקורו של האקיטה מאזור אקיטה שביפן ובמקור הם שימשו ככלבי ציד דובים בינוניים.

האקיטה הראשונה שהוצגה לארצות הברית הייתה כלבה בשם קמיקאזה-גו, שניתנה להלן קלר במתנה לאחר שביקרה ביפן בשנת 1937.

האקיטה נחשבים לכלבים מאוד רגועים ושלווים, הם לא נובחים הרבה, ויש להם סבלנות רבה לבני אדם ולחיות מחמד. הם נחשבים מאוד נאמנים לבעליהם וידועים כמי ששומרים על ילדים ומשחקים איתם בצורה עדינה ונעימה. הם יכולים להוות גם כלבי שמירה בבתים פרטיים.

הוקאידו:

הוקאידו הוא זן כלבים יפני נדיר אשר כמעט ולא נראה מחוץ ליפן. הוקאידו הוא כלב בינוני שנודע כחזק פיזית. מבין ששת הגזעים ההוקאידו הוא כנראה הגזע הוותיק ביותר. מקורו באזור הוקאידו הקר ולכן הוא מתהדר בפרווה עבה וצפופה, כפות רגליים גדולות ואוזניים קטנות, כל אלו מאפשרים לו להתמודד עם השלג והקור.

כלבי הוקיאדו נחשבים לכלבים מאוד צייתנים, אוהבים מאוד לרצות את בעליהם, עד כדי כניעה. הם נחשבים לכלבי שמירה, ציד ולוויה. מעבר לכך, הרי שהוא נחשב לכלב מאוד חכם, ערני, שקט בבית אך פעיל בחוץ, ובאופן כללי, כלב שנעים להיות בחברתו.

קאי קן:

נחשב לכלב יפני עתיק יומין, אשר מגיע מאזור קאי אשר ביפן. במקור הוא נוצר לצורך צייד, אך עם הזמן החלו להשתמש בו גם לצרכים אחרים. שייך לקבוצת כלבים יפנים שנקראת ניהון קן. בשנת 1934 הוכרז כאוצר לאומי ביפן.

הקאי קן נחשב לפעיל מאוד, שיכול לבצע מגוון רחב של פעילויות ספורט, כולל טיפוס על עצים ושחייה. נחשב לכלב מאוד חכם, להוט מאוד לרצות את בעליו, נאמן, לויאלי ומאוד אמיץ. יודע ליצור קשרים מאוד טובים עם בני המשפחה, זה נובע גם מהרצון שלו להיות חלק מלהקה ולא להיות לבד. במקור הוא שימש ככלב צייד, וכיום הוא משמש כלב לוויה נאמן וטוב.

שיקוקו:

הוא כלב צייד נדיר שמקורו ביפן. הוא נולד באי שיקוקו ומכאן הוא קיבל את שמו. פירוש השם הוא ארבעת המלכות, על שם ארבעת המחוזות באי. גודלו בינוני והוא נחשב לגזע יפיפה המזכיר מעט זאב, ישנה אמונה כי מוצאו של השיקוקו הוא מהזאב.

כלבי שיקוקו נחשבים לכלבים מאוד נוחים, מאוד נאמנים ואמיצים. הם מאוד מחוברים לבעלים שלהם, ויכולים לשרת אותם גם בתור כלבי שמירה. יחד עם זאת, מאחר והם כלבים עצמאיים ודומיננטיים, חשוב להיות בעלי ניסיון בגידול כלבים אם רוצים לגדל כלב שיקוקו בבית.

קישו:

מבחינת מזג, הם אינטליגנטים, אמיצים ועצמאיים, אך גם אימפולסיביים יותר משאר גזעי הכלבים היפנים. יש להם יצר ציד טבעי חזק ואסור להשאיר אותם לבד עם חיות מחמד קטנות יותר. הם אוהבים להיות פעילים ובחוץ, אך יש להיזהר… האינטליגנציה שלהם הופכת אותם גם לאמני בריחה מצוינים.

הקישו בדומה לשיקוקו בעל מאפיינים פרימיטיביים, דמויי זאב. יש אגדות שאומרות שגם קישו וגם שיקוקו הם צאצאים של הזאב. בנוסף, לשני הגזעים הללו יש גם קווי דם טהורים בגלל האזור המבודד מהם הגיעו.

שיבה אינו:

ההגזע היפני הפופולרי ביותר והקטן ביותר מבין הגזעים היפנים, חזותו מעט מזכירה את האקיטה אך השיבה קטן יותר. בעבר שימש השיבה ככלב ציד לציפורים וחיות קטנות. למרות היותו כלב קטן מימדים, הוא חסר פחד, ערני ובעל ביטחון עצמי מאוד גבוהה. לכן במשך השנים הוא שימש בתור כלב ציד וידע לחיות בתנאים לא פשוטים בהרים.

בתקופת מלה"ע השנייה הגזע כמעט נכחד לחלוטין אך לבסוף הצליחו ,לאחר מאמצים, לשמר את הגזע.

הפופולריות של כלבי השיבה עלתה בזכות הרשתות החברתיות שם תמונות רבות של הגזע התפרסמו בזכות המראה המתוק ושובה הלב שלהם. אך לא מדובר בגזע שקל לגדל, מדובר בכלב עצמאי ועקשן שצריך לדעת כיצד לאלף ולגדל. מבין ששת הגזעים היפנים השיבה הוא המבוית ביותר ובסופו של דבר השיבה בהחלט יכול להיות גם כלב "שטיח" שרובץ להנאתו במשך היום.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שמות, תארים, כותרות וכינויים ביפן

איך יפנים פונים זה לזה בבית הספר ובעבודה? האם יש לך כינוי? האם זה מוצא חן בעינך? כיום כמה מבתי ספר יסודיים ביפן מנחים את התלמידים לא לקרוא בכינויים לחבריהם בכיתה. חלק מבתי הספר מרחיקים לכת כאשר כל התלמידים קוראים זה לזה בשמות משפחה עם תואר כבוד ניטראלי בין המינים.

שימוש בכינויים ושמות חיבה זו תחושה געגוע נוסטלגית המשותפת למבוגרים רבים לימי בית הספר. לקרוא למישהו בכינוי שלו הוא ביטוי לחיבתו של האדם כלפי האדם, ובכל האמצעים.

אולי זה יותר נכון ביפן, בה הפרש הגילאים מעמיד כל כך הרבה הגבלות על התייחסות לאחרים ולשפה שבה הם משתמשים. למעשה, כמבוגר ביפן, לעתים רחוקות יקראו לאדם בשמו הפרטי או ישתמשו בצורת tameguchi (נאום לא פורמלי ביפנית) אלא אם כן עם חבריו הוותיקים מבית הספר. אולי עדיין ישתמשו ב- tameguchi עם אנשים בני אותו גיל, אך לרובם יהיה קשה להתקרב עוד צעד ולקרוא להם בשמם הפרטי. ביפן, יש משהו מאוד אינטימי בלקרוא לאנשים בשמם הפרטי או בכינויים כיוון שהיפנים משתמשים בכותרות שונות של כבוד כאשר הם פונים לאחרים. ובכל זאת, פנייה למישהו בכינויו או בשמו הפרטי הופכת לסימן לקשר הדוק.

אז בואו נראה כיצד יפנים פונים לאחרים בשלבי חיים שונים, החל מבית הספר היסודי ועד ליציאתם מבית הספר.

בית ספר יסודי (גילאי 6-12):

מורים בדרך כלל קוראים לתלמידים בשמות משפחה ומשתמשים בסיומת כבוד סאן לבנות וקון לבנים. ילדים קוראים זה לזה בשמות הפרטיים, כינויים או שמות משפחה עם או בלי סיומת הכבוד.

בנות יקראו אחת לשנייה כנראה בשלוש דרכים-

  • בשמותיהם הפרטיים ללא כל סיומת, הנקראת yobisute
  • בשמותיהם הפרטיים עם הסיומת (צ'אן)
  • לפי הכינויים שלהם

באשר לבנים, זה יהיה אותו דבר חוץ מזה שהם משתמשים בסיומת "קון" במקום. סביר יותר שיקראו לחברי בכיתה בשמות המשפחה שלהם עם הסיומת "קון".

חטיבת ביניים (גילאי 13-15):

המורים פונים לתלמידים בשמות משפחה עם סיומת הכבוד "סאן" לבנות ו"קון" לבנים או קוראים להם בשמות משפחה ללא סיומת הכבוד. התלמידים קוראים זה לזה בשמות פרטיים, כינויים או שמות משפחה עם או בלי סיומת הכבוד, והם הופכים רגישים יותר לאופן שבו הם קוראים זה לזה.

כשבגיל ההתבגרות קוראים זה לזה בשם הפרטי בלי שום סיומת כבוד, זה רומז שהם נמצאים במערכת יחסים, אבל זה נראה לגמרי טבעי אם הם פשוט חברים קרובים. לכן, חטיבת הביניים היא המקום בו אנו יכולים לראות את "הבלבול" בקרב ילדים שאינם יכולים שלא להעלות ספקולציות לגבי סוג מערכת היחסים של חבריהם, בהתבסס על האופן שבו הם פונים זה לזה.

תלמידי חטיבת הביניים מתחילים לפנות לקשישים עם התואר senpai, שפירושו "קדימה" בבתי הספר. Senpai הוא כמעט תמיד מישהו מבוגר ממך, אבל אתה יכול גם לקרוא למישהו senpai אם יש לו ניסיון של יותר שנים ממך, בין אם בעבודה או בתחביב.

תיכון ומכללה (מגיל 16 ומעלה):

בתיכון המורים פונים לתלמידים בשמות משפחה עם סיומת הכבוד "סאן" לבנות ו"קון" לבנים או קוראים להם בשמות משפחה ללא סיומת הכבוד.

בדומה לחטיבת הביניים, אבל ההבדל הגדול הוא שהשימוש ב"סאן "ו"קון" (על שם שמות משפחה) גדל באופן דרמטי בקרב תלמידים בתיכון ובמכללה.

זה יכול לקרות משתי סיבות:

  1. התלמידים מבוגרים מספיק כדי לדעת שהם לא צריכים להסתדר עם כולם, וכך הם מפתחים חברות בקבוצות קטנות.
  2. התלמידים מבדילים את חבריהם הקרובים מחברי כיתה או עמיתים בלבד, והם אינם טורחים לחשוב כיצד להתייחס לאחרים. תמיד יש את ה"סאן" המכובד שהם יכולים להשתמש בו בבטחה כדי להישאר מנומסים.בדומה לתלמידים בחטיבות הביניים, תלמידי תיכון ומכללות עשויים לכנות קשישים בכנוי:"senpai".

מחוץ לבית הספר (מקום עבודה):

כברירת מחדל, כולם פונים זה לזה בשם המשפחה עם הסיומת "san". חלק מהחברות עשויות להתייחס לעובדים בשמות המשפחה שלהם עם שם תפקיד.

בדרך כלל אם קוראים למישהו בשם הפרטי או בכינויו הדבר נחשב כבלתי הולם, במיוחד כשכל מי שעובד שם הוא יפני. עם זאת, בשלב זה של החיים, יפנים רבים מותחים קו ברור בין החיים הציבוריים (בעיקר עבודה) לפרטיים (משפחה וחברים), כך שזו רק דאגה אחת פחות בחיים שהם לא צריכים לחשוב איך לפנות לאחרים בפומבי.

במקום זאת, הם פועלים לפי הכלל האוניברסאלי של קריאה למישהו בשם משפחתו עם הסיומת "סאן".

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת