קצב תיפוף יפני

ביפן חגיגות ופסטיבלים רבים לאורך כל תקופות השנה. אחד הכלים הנפוצים בפסטיבלים הם תופי הטאיקו.
תופי הטאיקו משמשים לטקסים במקדשים וגם כתחביב בקרב תושבי יפן, ישנם קבוצות רבות של מתופפים חובבים בכל רחבי יפן.


קצב התופים בפסטיבלים הוא שמח, קופצני ומלווה בחלילים וקריאות שמחה אשר יוצרים אווירה טובה, שמחה ואחדות.
משמעות המילה טאיקו ביפנית היא- תוף ענק ומחוץ ליפן טאיקו היא שמה של צורת אומנות יחסית חדשה ליצירת מוזיקה בעזרת תופי טאיקו.

מקורותיו של תופי הטאיקו אינם ידועים אך ההשערה היא ששורשיו מגיעים מסין.
החל מהמאה ה-6 ישנן עדויות על שימוש בתופי הטאיקו וידוע כי הם שימשו ככלי נגינה שליווה טקסים צבאיים ובתיאטרון.


התיפוף על תופי טאיקו הוא פיזי מאוד והנגנים משקיעים מאמצים פיזיים רבים כאשר הם מנגנים על תופי הענק, אימוני כושר גופני הם חלק בלתי נפרד מאימוני נגינה על הטאיקו.
מדובר בתנועות גדולות ועוצמתיות ככל האפשר אשר משדרות לקהל חוזק ועוצמה.


תופי הטאיקו מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
1. shime taiko  התופים הקטנים ביותר, בעלי סאונד גבוה, משמשים ככלי ליווי בהופעות תיאטרון יפני קלאסי כמו תיאטרון הנו והקבוקי.
2. nagado taiko- התוף הנפוץ ביותר, התופים בעלי גוף מעץ ועורות ממוסמרים אליו.
ישנן צורות נגינה רבות לתיפוף על הנגאדו דאיקו, אפשר להשכיבו בצורה אופקית, או  להעמידו בצורה אנכית.
בדגמים קטנים יותר אפשר לשאת אותו על הכתף תוך שימוש ביד אחת לתיפוף וביד השנייה לייצוב התוף.
3.  Okedo- תוף חבית, תוף זה הוא הגדול מבין תופי הטאיקו, ולרוב נמצא במצב מאוזן כאשר מנגנים עליו. לתוף צליל עמוק ורועם אשר מופק לרוב על ידי מקלות במבוק.

טאיקו2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת
מודעות פרסומת

אוקונומיאקי – מה שתבקש כבר על האש…

אוקונומיאקי- זה פנקייק? חביתה? אולי בכלל פיצה או לביבה?…
מנת אוקונומיאקי היא מנה המורכבת משאריות ופירוש שמה ביפנית  הוא "מה שבא לך/ מה שאתה רוצה/ מה שאתה אוהב" (אוקונומי) "מבושל/ על האש"  (יאקי)
האוקונומיאקי הוא מאכל רחוב שאפשר לאכול ברחבי יפן, אך הוא בעיקר מזוהה עם אזור הירושימה שבו אפשר למצוא דוכנים רבים המגישים את המנה.


מנת אוקונומיאקי מורכבת מבלילה ועליה תוספות ומכינים אותה ממש מול פניהם של הסועדים כך שהם מקבלים אותה חמה וטרייה.


כל אזור ביפן מכין את האוקונומיאקי בצורה מעט שונה כאשר גם הבלילה והתוספות משתנות בהתאם לאזור.
לדוגמא, באזור אוסקה הבלילה הנפוצה ביותר עשויה מקמח, מים, כרוב, ביצה ובטטה מגוררת והתוספות הן: בצל ירוק, שרימפס, בשר וגבינות. את הבלילה והתוספות מערבבים ביחד ללביבה אחת גדולה.


בהירושימה נהוג להכין את המנה משכבות שכבות ולהוסיף גם ביצת עין ואטריות מסוגים שונים.
על הלביבה המוכנה נהוג לשפוך רטבים רבים, החל מברביקיו יפני, מיונז וכמובן הרוטב המיוחד- רוטב אוקונומיאקי המורכב מסויה וקטשופ.


האוקונומיאקי התפתח כבר במאה הקודמת והוא נוצר לתת מענה משביע בתקופות של עוני ומחסור. האפשרות להכין ארוחה טעימה משאריות, שחבל לזרוק אותן לפח, הולידה את הרעיון של הכנת לביבה גדולה ומזינה.
המאכל המשיך להיות אהוב גם אחרי שהימים הקשים חלפו והלביבה שודרגה עם תוספות מגוונות ועשירות כמו בשר, גבינות טובות, ירקות, שרימפס, קלמארי ועוד. לא צריך עוד להסתמך על מה שנשאר, אלא ליהנות מתוצרת טרייה ועונתית.
אוקונומיאקי10

עונת התיאבון הבריא

ביפן ישנה חשיבות רבה לארבעת עונות השנה, כאשר לכל עונה מאפיינים ברורים.
גם המטבח היפני שם דגש על חומרי גלם עונתיים מכוון שהיפנים מאמינים כי כאשר אוכלים מרכיבים בעונתם, הם טעימים יותר ובעלי יתרונות תזונתיים גבוהים יותר.
ביפן, הסתיו ידוע בתור העונה הטובה ביותר עבור אכילה דשנה וישנן כמה אמרות מוכרות ביפנית המתארות את תקופת הסתיו כמו:
"aki no mikaku",  שפירושו טעמים של הסתיו  ו- "食欲 の 秋" shokuyoku no aki שפירושו תיאבון הסתיו או העונה של התיאבון הבריא.
היפנים מאמינים כי בסתיו התיאבון מתגבר בשל שפע המאכלים הטעימים שיש בתקופה זו ובגלל שיש לאכול היטב לקראת החורף המתקרב.


בסתיו אפשר למצוא שפע של פירות וירקות הייחודים לעונה זו ומבחר דגים המאפיינים את הסתיו מהם מכינים מאכלים הנקשרים לעונת הסתיו.

1. פטריית מטסוטקה ( Matsutake 松茸)- זן של פטריות נדירות. המטסוטקה הן הגרסה היפנית לפטריות הכמהין ולכן גם מחירן בהתאם.
הפטריות גדלות ליד השורשים של עץ האורן בתקופת הסתיו בלבד.


את הפטרייה נהוג להוסיף למרק עשיר אשר הריח שלו הוא אחד הריחות המאפיינים את הסתיו ביפן.
המרק מתבשל  בתוך קומקום קטן והמרק נמזג לתוך כוס קטנה.
פרט לפטריית המטסוטקה נהוג להוסיף למרק ירקות וחתיכות עוף או שרימפס ולעיתים מטפטפים מעט מיץ של יוזו או פרי הדר אחר.
הפטרייה המיוחדת מעניקה טעמים עשירים ומעושנים למרק וביפן נהוג לכנות את המנה "המלך של מאכלי הסתיו".


2. אפרסמונים- הפרי האהוב ביותר ביפן.
ישנם שני סוגים של אפרסמונים: אחד מתוק אותו ניתן לאכול טרי והוא משמש גם כמרכיב להכנת קינוחים שונים, והשני חמוץ, המשמש בדרך כלל לייצור אפרסמונים מיובשים.
אחד המראות הנפוצים בסתיו ביפן אלו עצי האפרסמון מלאים בפירות הכתומים בעיקר באזורים הכפרים.
פעילות משפחתית אהובה בתקופת הסתיו היא קטיף אפרסמונים מהעצים.


3. דג  (Sanma  (Pacific saury,秋刀魚
אחת המנות האהובות והמזוהות ביותר עם הסתיו.
דג הסנאמה הוא דג ארוך בצבע כסף אשר צורתו כסכין ארוכה, בעל טעם עשיר במיוחד בתקופת הסתיו אז הדג מלא בשומן.
הדרך המומלצת ביותר לאכול את הדג הסנאמה כשהוא עשויי בגריל עם מלח, מעט מיץ לימון טרי, מעוטר בצנון ( (daikon ) מגורר בליווי של קערת אורז לבן ומרק מיסו.
אוכל סתיו6
4.ערמונים-
בדומה למדינות רבות אחרות גם ביפן הערמונים נמכרים קלויים אך היפנים בנוסף גם משתמשים בערמונים במאכלים עונתיים וגם בקינוחים רבים.
בסתיו נהוג לבשל את הערמונים עם אורז או עם בטטות.
קופסאות  kuri-kinton המלאות בממתקי ערמונים מסוכרים הן מתנה פופולרית להעניק בעונת הסתיו.


5.בטטות- מראה נפוץ בסתיו הוא של דוכני רחוב המוכרים בטטות אפויות הנמכרות בתוך שקית הנקראות Yakiimo.
פרט לבטטה אפויה נהוג להכין בסתיו מאכלים רבים מהבטטות- מטוגנות, מבושלות, מחית בטטות  ועוד…וגם להוסיף אותן לקינוחים כמו בטטות מסוכרות, עוגת בטטות מתוקות ועוד.

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אתגר השפה היפנית

מי שאינו מכיר כלל את השפה היפנית היא נשמעת עבורו כחידה גדולה, שלל הסימנים המצוירים, ההגייה הלא ברורה…אפשר בכלל ללמוד יפנית למי שמגיע מהעולם המערבי?…


היפנית היא אכן שפה מיוחדת ולא פשוטה והיא מכילה עולם שלם של סימנים ואף מורכבת מכמה סוגים שונים של מערכות כתב המשתלבות זו בזו.
שתיים מהן (הירגאנה hiragana וקטאקנה katakana) הן פונטיות, כלומר, כל סימן שבהן הוא צליל, כמו האלפבית שלנו.
בהירגאנה נעשה שימוש נרחב בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראות ביפנית לילדים.
בקטאקנה משתמשים בעיקר כדי לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית, לרוב מערבי, מן השפה האנגלית, שהשתרשו והן כיום ממש חלק מהשפה היפנית המדוברת.
יפנית
המערכת השלישית- קאנג’י kanji היא אינה פונטית אלא ציורית, כלומר כל סימן מהווה רעיון.
הקאנג’י הוא כתב הסימניות אשר הגיע ליפן מסין.
כמו דברים רבים ביפן, גם הכתב היפני מושפע מסין, בעבר ליפנים לא היתה שפה כתובה אלא שפה מדוברת בלבד. עם הגעתם של מהגרים סינים ליפן במאה ה-3 הגיע גם הכתב הסיני שאומץ ע"י היפנים והוא למעשה הקאנג'י.
הילדים ביפן לומדים קאנג’י כבר מכיתה א’, לפי סדר מסוים. מכיתה א’ עד ו’ הם לומדים 1006 סימני קאנג’י.
יפנית2
במשך השנים החלו להוסיף לסימניות גם עיצורים ותוספות דקדוקיות המאפיינות את השפה היפנית ושתי מערכות הכתב הנוספות, ההירגאנה והקטאקנה, התפתחו מתוך הקאנג'י.
כיום דוברים את השפה היפנית כ-130 מיליון איש הכוללים את תושבי יפן וקהילות מהגרים יפניות בעולם.
מי שיחליט להתמקד רק בלימוד השפה המדוברת יכול להתנחם בכך שביפנית אין הטיה של יחיד או רבים ואין הטיה של זכר או נקבה.

יפנית4

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שלושת הנופים של יפן

במשך שנים רבות יצרו היפנים רשימות שונות של המקומות היפים והמעניינים ביותר ביפן.
קיימות רשימות של הגנים היפים ביותר, המקדשים החשובים ביותר הפסטיבלים הטובים ביותר ועוד.
אחת הרשימות המפורסמות ביפן נוצרה בשנת 1643 והיא מונה את שלושת מקומות עם הנופים היפים ביותר של יפן.
רשימה זו נוצרה ע"י הוגה דעות יפני בשם  הייאשי גאהו ונקראת בפשטות שלושת הנופים של יפן (日本三景 Nihon Sankei)


1. אי האורנים במפרץ מוצישמה- מפרץ בעל 260 איים עליהם צומחים עצי אורן בצורות משונות בשל הרוחות החזקות באזור.
היפנים טוענים כי לכל אי יש צורה ייחודית משלו ואין אי אחד הדומה לשני.
משוררים וציירים יפנים רבים קיבלו השראה ליצירותיהם מאיים אלו ואפשר לראות יצירות רבות בהם מופיעים האיים.
בשנת 2011 פגע באיים גל צונאמי והאיים ניזוקו בצורה קשה אך שוקמו מחדש.


2. אמאנו השידאטה, מפרץ מיאזו- לשונית חול לבנה מעוטרת בעצי אורן חוצצת את המפרץ ומוקפת במים כחולים צלולים.
המקום היפיפה מכונה ע"י היפנים "גשר לשמים" מכיוון שמי שצופה בו מרחוק  רואה את הלשונית כגשר מרחף התלוי בין שמיים לארץ.

שלושת9
3. מיאג'ימה- אי קטן הנמצא מול חופי הירושימה ובו יערות גדולים.
באי חיים צבאים רבים הניגשים למבקרים בלי ללא חשש.
על האי נמצאים מקדשים רבים כאשר המוכר ביותר הוא מקדש איצוקושימה, שנבנה בשנת 1168 וידוע בזכות שער הטוריאי ה"צף".

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טוריאי- השער ליפן

טוריאי הוא שער מסורתי יפני הנמצא בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים.

השערים המסורתיים עשויים מעץ או מאבן, ובשנים האחרונות  החלו לבנות שערים מפלדה או בטון. הטוריאי מסמל את המעבר שבין המקדש הקדוש ל"עולם הרגיל" ומקובל להרכין את הראש כאשר עוברים מתחתיו.
פעמים רבות  מופיע על הטוריאי לוח ועליו כיתוב, לעיתים רבות מדובר בשמו של מי שתרם את הטוריאי.

מקור השם טוראי אינו ידוע, אחת ההשערות היא שהשערים הוקמו כמקום מנוחה לציפורים, הנחשבות על פי דת השינטו ל"שליחות של האלים".
פרט למקדשים, ניתן למצוא את שערי הטוריאי גם על פסגות הרים, באמצע אגם, על שפת הים ובעוד מקומות בהם הטבע מרשים ועוצמתי.


ביפן ישנם מאות אלפי שערי טוריאי שחלקם מפורסמים ומוכרים במיוחד:
1. השער הצף- נמצא במקדש Itsukushima על האי מיאג'מה, אחד משערי הטוריאי העתיקים והמוכרים ביותר.
השער ממוקם בתוך המים הרדודים של האוקיינוס ובשעת הגאות נראה כי השער צף מעל המים.
בשל שעות האור המשתנות ושעות הגאות והשפל השער זוכה לתמונות רבות.


2. השער במקדש פושימי אינאירי- במקרה זה מדבר באלפי שערים שנאספו ע"י המקדש ויצרו שרשרת אחת ארוכה של שערים, על כל שער רשום שמו של התורם.
מקדש פושימי אינארי נמצא בטוקיו ומלבד היותו מוכר בזכות השערים הוא ידוע גם כמקדש אליו מגיעים להתפלל אנשי עסקים רבים.
טוריאי8
3. פסגת הפוג'י- על פסגת הר הפוג'י נמצא לו שער טוריאי.
הר פוג'י הוא מקום מקודש עבור היפנים ובעבר הטיפוס עליו היה נחשב לטקס דתי.
על ההר אפשר למצוא מקדשים ומס' שערי טוריאי כשהמפורסם ביניהם הוא זה הנמצא על הפסגה.
טוריאי13
4. טוריאי חד הרגל-

טוריאי9
הטוריאי המיוחד נמצא בנגסקי, בעברו טוריאי חד הרגל עמד על שני עמודים אך במהלך הפצצת העיר בפצצת אטום במלחה"ע השנייה איבד את אחד מהעמודים ובאורח פלא עד היום השער עומד זקוף באמצעות עמוד תמיכה אחד בלבד.


* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

איי אוגסווארה- הגלאפגוס של יפן

איי אוגסווארה (מוכרים גם בשם איי בונין)  הינם קבוצת איים מרוחקים ובלתי נגישים הנחשבים לחלק מטוקיו למרות המרחק הרב ביניהם. האיים מהווים ארכיפלג המונה כ-30 איים טרופים הנמצאים באוקיינוס השקט כ-1000 ק"מ דרומית לטוקיו, מתוכם רק שני איים מיושבים, כאשר סה"כ מתגוררים על האיים כ- 2,440 בני אדם.


הדרך היחידה להגיע לאיים היא באמצעות מעבורת מטוקיו היוצאת פעם בשבוע וזמן המסע לוקח  25 שעות במידה ותנאי השייט טובים ונוחים.


האיים מעולם לא היו מחוברים ליבשת, כך שהחיות והצמחים עברו הליך אבולוציה ייחודי למקום
בגלל מיקומם המבודד של האיים.
על האיים אפשר למצוא מינים ייחודיים של צמחיה ובע"ח כמו ציפורים, חרקים ומינים מיוחדים של סרטנים, מסיבה זו הכינוי של האיים הוא "גלאפגוס של אסיה".
על האי חיים כ-195 מינים שונים הנמצאים בסכנת הכחדה ועל מנת לשמור על החי והצומח הייחודיים לאיים ישנם כללים חמורים עבור התיירים המבקרים באי כאשר ברשימת האיסורים נכללים החוקים האוסרים על המבקרים להגיע לאי עם זרעים, אסור לעשות קמפינג, טיול בשבילי ההליכה ביערות מותרים בלוויית מדריכים מקומיים ועוד.


התיירים המגיעים לאי יכולים ללון באחד מ-60 בתי המלון הנמצאים באי.
איי אוגסווארה התגלו בשנת 1670 ע"י ספינה יפנית ובמשך מספר שנים חקרו היפנים את האזור והכריזו על האי כשטח יפני.
ההתיישבות הראשונה  על איי אוגסאוורה החלה בשנת 1830 והמתיישבים הראשונים היו  אמריקאים, בני הוואי ואירופאים.
המתיישבים באי קיבלו אזרחות יפנית (גם אלו שהיו אזרחים אירופאים ואמריקאים) וכיום רבים מתושבי אוגסאוורה הם צאצאיהם של המתיישבים המקוריים, כולם אזרחי יפן והשפה המדוברת באי היא יפנית.
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשו האיים ע"י האמריקאים ותושביו פונו בכוח.

לאחר סיום מלחה"ע השנייה, בשנת 1945,רק התושבים ממוצא אמריקאי או אירופי הורשו לחזור לבתיהם באיים ורק בשנת 1968 אדמות האי הוחזרו ליפנים ע"י האמריקאים,רק אז הורשו תושבי האי היפנים לחזור אליו.
הטמפרטורות באיים  חמות כל השנה והתיירים המגיעים נהנים מחופים יפים, שוניות אלמוגים וגבעות מכוסות בג'ונגל.


האי מציע שלל פעילויות כגון צפייה בלווייתנים, שחייה עם דולפינים, טיולים רגליים, שייט קיאקים, צלילה ושנורקלים.
האוכל המקומי הוא שילוב מעניין של אוכל יפני עם שלל דגים טריים ופירות טרופים הייחודיים לאי.

איים2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת