5 ירקות עונתיים לקנייה ביפן באביב הקרוב

האביב כבר איתנו ואיתו מגיעים שלל ירקות יפניים שיש רק באביב!

חמאתן (פטסיטס) יפני

כאשר שמענו לראשונה על פוקי (חמאתן יפני) בשיר ילדים יפני, מעולם לא שמענו עליו לפני כן – שלא לדבר על אכלנו אותו! אבל, לפספס את הירק המקומי הזה באביב יהיה לפספס כוכב מסורתי של מטבח האביב היפני! גדל ביפן מאז תקופת הייאן, זנים מודרניים רבים בחנות הם ממחוז איצ'י. אבל, פוקי בר מקומי עדיין גדל בהרים ברחבי הארץ.

לגבי אופן הכנתו, לפני שיפור טעמו ברטבים או טיגון, צריך להסיר מעט מהמרירות שלו. אפשר לעשות זאת על ידי הרתחת הגבעולים הארוכים במשך 3-5 דקות, תלוי בגודלם, או על ידי גלגולם במלח על קרש חיתוך. שתי השיטות הללו פועלות כדי להסיר את העור. לאחר ביצוע פעולה זו, את הפוקי ניתן לשמור במקרר עד 5 ימים. תיהנו מהם כחלק ממגש טמפורה או כאימונו (תוספת ירקות או חלבון עם רוטב), נהוג להגיש עם מיסו, שמן שומשום או טוגרשי.

ניצני במבוק

אולי ראיתם ניצני במבוק כבושים או משומרים בחנויות המכולת בארץ הולדתכם, אבל האביב ביפן מספק את הטאקנוקו הטרי והטעים ביותר. לפי השם, כלומר "ילדי הבמבוק", הנבטים הללו הם ההתחלה של הבמבוק העתידי ויוצאים מהאדמה במהלך האביב כניצנים בצורת חרוט עם שכבות סיביות חופפות. הם נקצרים בדרך כלל במהלך החודשים אפריל ומאי כאשר אורך הנבטים הוא כמטר או 30 ס"מ וזמינים באופן נרחב בסופרמרקטים ברחבי יפן.

לטאקנוקו גולמי יש טעם מר, ולכן הם דורשים הכנה מסוימת. השלב הראשון כולל קילוף של השכבות החיצוניות העבות ביותר, ואז חיתוך הקצוות וביצוע חתך אנכי מלמעלה. השלב הבא הוא אקונוקי, שם מבשלים אותם במשך 90 דקות בתמיסה אלקלית שנוצרת על ידי הוספת נוקה (סובין אורז) למים הרותחים. לאחר התקררות, מקלפים את הבמבוק שכבה אחר שכבה, פורסים לפרוסות ואז הם מוכנים לשימוש בבישול שלכם. זרקו את הנבטים המוכנים למרק מיסו, טגנו אותם, או פשוט הכינו Takeoko gohan (אורז ניצני במבוק) כדי ליהנות מהמרקם הפריך והטעם המרענן שלהם

אפונת סוכר

אולי אתם מכירים את אכילת אפונה ירוקה קפואה, אבל אנדו טרי (אפונת סוכר) שנקטפה זה עתה תשמח את החושים שלכם עם העסיסיות והטעם המתוק שלה. ישנם מספר סוגים של אפונה זמינים ביפן, אך ההבדל העיקרי הוא שלחלק מסוגי האפונה יש תרמילים אכילים ואחרים לא. Snap endou הם הראשונים, ונאמר שאכילת תרמיל מספקת יתרונות בריאותיים גדולים יותר מכיוון שיש להם מאקרו-נוטריינטים נוספים בהשוואה לאכילת אפונה בלבד.

Snap endou קלה להכנה לבישול. כל שעליכם לעשות הוא לחתוך את קצה התרמיל וקלפו את החוט של התרמיל עד שתגיעו לגבעול, ואז שברו את הגבעול והמשיכו למשוך בחוט עד שתגיעו לנקודת ההתחלה. לאחר מכן תוכלו להרתיח את האנדו לכמה דקות, ובהתאם להעדפותיכם, תוכלו להרתיח אותה זמן רב יותר לטעם מתוק יותר או קצר יותר לביס פריך יותר. מנה זו מוגשת לעתים קרובות כאימונו או במוקפצים כדי לשמר את המרקם הפריך והטעם הטרי שלהם.

פרחי לפתית

ננוהאנה (פרחי לפתית) הם פרחים צהובים קטנים אך עזים המאירים את השדות ברחבי יפן, ולעתים קרובות מבשרים על תחילת האביב. הלפתית, כמו קנולה, משמשת לרוב להפקת שמני בישול, אך הפרחים גם אכילים והם אהובים על יפנים רבים בשל הטעם והניחוח המרירים הייחודיים שלהם. אתם יכולים למצוא ננוהאנה הנמכרת בסופרמרקטים בחבילות ארוזות, אבל אל תתפלאו אם הפרחים הצהובים הבוהקים שלהן לא נראים. ננוהאנה מומלץ לצרוך לפני שהם באמת פורחים, ולכן הם נמכרים בדרך כלל כניצנים ירוקים עם גבעולים קטנים.

לפני בישול הננוהאנה, כדאי לאפשר להם לנוח בקערת מים כדי להחיות את הפריחה למשך כ-15-20 דקות. לאחר מכן, עליכם להלבין אותם במהירות במים רותחים, למשך כ-30 שניות עד דקה אחת כדי למנוע מהגבעולים להיות ריריים. מצננים אותם מיד באמבט קרח כדי לשמר את צבעם הירוק. לבסוף, תהנו מהטעם הייחודי שלהם פשוט על ידי טפטוף שמן זית וקורט מלח.

שעועית רחבה

יפן עמוסה בקטניות טעימות, מסויה ועד אזוקי (שעועית אדומה), ולכן זה לא מפתיע שאחד הירקות הפופולריים ביותר של עונת האביב הוא לא אחר מאשר שעועית. פופולרי במיוחד הוא soramame (שעועית רחבה), כלומר "שעועית שמיים" מכיוון שלתרמילים שלהם יש נטייה לגדול ולהצביע לכיוון השמים. חודשי השיא של שעועית זו הם קצרים, בערך בין אפריל למאי, כאשר היא נקצרת בעיקר ממחוזות קגושימה, צ'יבה ואיבארקי. בעת רכישת סורמאמה, עדיף לקנות אותה כשהתרמילים שלה שלמים כדי לשמור על טריותם. חפשו תרמילים שעדיין יש להם "מוך" על העור והם גם ירוקים עמוקים ושמנים עבור השעועית הכי עסיסית.

שיטה נפוצה להכנת סוראמאמה כוללת "הפגזת" השעועית מהתרמילים שלה והרתחה במים מומלחים. שעועית זו מוגשת גם מטוגנת ומתובלת עם צ'ילי למנה ראשונה או כמלווה מענג לסבב משקאות.

בין אם אתם מחפשים לחסוך כמה ין במכולת, לנסות כמה טעמים יפניים מסורתיים, או לאכול יותר מקומי ועונתי, חמשת הירקות שלמעלה יהיו הנאקאמה (חברים) החדשים שלכם לאביב.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

4 דרכים ליהנות מהטבע בטוקיו (שאינם טיולים)

בעוד פריחת הדובדבן צובעת את העיר החודש, הגיע הזמן להחזיר קצת טבע לחיינו – מבלי לנסוע רחוק מדי מהעיר.

היתרונות של להיות בין הטבע מתועדים היטב, אבל החיים בעיר יכולים לגרום לעולם הטבע להיראות רחוק, במיוחד בסוף העונה הקרה. האביב אולי כאן באופן רשמי, אבל עדיין יש הרבה ימים קרים בטוקיו. זמן הרוחות החמות ופרחי הבר קרוב באופן מגרה במיוחד, אך העצים עדיין ערומים פה ושם. אם נמאס לכם ממזג האוויר הקר וגעגועים לקצת ירוק, אל תפחדו – יש דרכים ליהנות מהטבע גם בתוך הבית.

חנות הפרחים המקומית 

הדרך המהירה והקלה ביותר לשפר את הבית או סביבת העבודה שלכם – בכל עונה – היא צרור פרחים. הודות לאהבתה של יפן לכל דבר שפורח, לטוקיו יש חנות פרחים בכל פינה שניה. זה גם לא חייב להיות משוכלל או יקר; לעתים קרובות ניתן לאסוף סידור פשוט תמורת כמה מאות ין. אתם יכולים להרים כמה אפונות מתוקה עדינות בצבע ורוד או צהוב, יחד עם חבצלות, חרציות, רנוקולוס ושושנים.

משהו רק בהסתכלות על הטבע טוב לנפש ולנשמה.

ואם חסר לכם אגרטלים, לעולם אל תפחדו. קחו בקבוק יין ריק או קנקן או אפילו כוס תה. עם כמה דקות של יצירתיות, קל להוסיף נקודת צבע לחדר האמבטיה, חדר השינה או המטבח שלכם, ותודו לעצמכם בכל פעם שתיכנסו לחדר.

איקבנה

אם אתם מוכנים לשלב הבא, למה שלא תתנסו בשיעור איקבנה (סידור פרחים יפני)? העיקרון של מציאת יופי בכל פיסת טבע מושלם לתקופה זו של השנה שבה בחוץ רוב הפרחים עדיין נמצאים בתרדמת חורף. ישנם מספר בתי ספר בטוקיו, חלקם מציעים שיעורים באנגלית לכל הרמות. שניים מבתי הספר הגדולים הם בית הספר אוהרה, המציע גישה מסורתית יותר, ובית הספר Sogetsu, שהוא יותר עכשווי.

קחו הפסקה בבית תה ירוק

דרך נוספת ליהנות מפריחה מרהיבה בתוך הבית היא לבקר בבית התה של שוק הפרחים Aoyama. הכניסה לבית הקפה שמאחורי חזית החנות (שם נמכרים גבעולים של דליות וסחלבים) היא כמו להיכנס לחלום ליל קיץ, רק עם כיסאות. שתיית כוס תה צמחים או אכילת ארוחת צהריים בין גפנים ופריחה בהירה בטוח תעזור לכם. צמחים ממלאים את הפינות ותלויים מהתקרה, פרחים מבריקים מעטרים את השולחנות, וצליל המים הזורמים מרגיעים את הנפש. בכל שבוע יש "פרח שבועי" ולעתים קרובות הם עורכים גם אירועים. מלבד המיקום המקורי, יש גם בתי תה באקאסקה ובקיצ'וג'י.

בקרו בגן הבוטני השופע של שינג'וקו

החממה של Shinjuku Gyoen היא כמו יער גשם מיניאטורי או גן טרופי. עם למעלה מ-1,700 זנים של מיני צמחים טרופיים וסובטרופיים, זהו מפלט קטן של ירוק שיגרום לכם לחשוב שכבר קיץ. האטריום הראשי מלא בצמחים ענקיים עם אוזני פיל, שרכים זעירים, פרחים בעלי צורה מוזרה וגפנים נוטפות. ניתן לשבת בשקט ולהתבונן בערפל רך משקה את הצמחים מלמעלה. משהו רק בהסתכלות על הטבע טוב לנפש ולנשמה.

חיפוש אחר מקומות ירוקים מוגנים מפני רוחות קרות או הכנסת פרחים פנימה היא דרך טובה לסדר אותכם בזמן שהעונה משתנה. יש דרכים ליהנות מהטבע גם מחוץ לעונה, והאפקט המרגיע שיש לו שווה את הזמן שיכול לקחת כדי למצוא.

*התמנונות בבלוג מרחבי הרשת

גן יושיאן

יושיאן הוא גן יפני עם קשר מוצק לקהילה הסובבת אותו. הפארק ממוקם על האי דאיקונשימה, אחד מיצרני הג'ינסנג והאדמוניות הגדולים ביפן. צמחים אלה משולבים מאוד בעיצוב הגינה ובתפקודו.

מבקרים החוקרים את הגן יכולים למצוא מאפיינים כמו שבילים מיוערים, מפלים וחממה שמגדלת אדמוניות כל השנה. בינתיים, החנויות והמסעדות באתר כוללות מוצרים העשויים מג'ינסנג מקומי, כגון גלידה וטמפורה.

גן יושיאן, המפורסם בזכות הנופים העונתיים והאירועים המיוחדים שלו, מציע חוויות טיול ייחודיות תוך מתן הזדמנויות כלכליות לחקלאים המקומיים.

חוגגים פרחים

כאשר אדמוניות אביב מגיעות לפריחה מלאה (בדרך כלל בין סוף אפריל לתחילת מאי), גן יושיאן חוגג עם פסטיבל האדמוניות השנתי שלו. הבריכה המרכזית של הגן מלאה בפרחים ורודים, אדומים, לבנים או צהובים, ויוצרים נוף שמושך מבקרים רבים מדי שנה.

תכונה פופולרית נוספת של פסטיבל האדמונית היא תחרות על הפרח הטוב ביותר. חקלאים יציגו את הצמחים האהובים עליהם ביושיאן, והמבקרים זוכים להצביע עבור היפה ביותר.

מחוץ לאביב, יושיאן ממשיכה למשוך מבקרים עם אירוסי הקיץ וההידראנגאה, עלי האדר של הסתיו ואדמוניות החורף, הפורחות מתחת למחצלות קש המגנות עליהן מפני שלג.

הגן בלילה

יושיאן הוא אחד הגנים היחידים בשימאנה המאפשרים מבקרים בלילה.

בדרך כלל מנובמבר עד ינואר, הגן מעוטר בתצוגות אור. בסתיו, האורות ממוקמים באופן אסטרטגי כדי להאיר את העלים המתחלפים, בעוד שבחורף, המופעים מציגים תמונות הקשורות לחג השנה החדשה. אירועי הארה מיוחדים מתקיימים מדי פעם מחוץ לחודשי הסתיו והחורף.

התרבות וההיסטוריה של שימאן

אדמוניות הן הפרח הרשמי של מחוז שימאן ושל העיר מאטסו, כלומר גידול האדמוניות סביב יושיאן הוא מקור לגאווה מקומית.

תעשיית הג'ינסנג של האי Daikonshima גם חיזקה את הכלכלה במשך יותר מ-200 שנה. הצלחה כלכלית זו קידמה פעילויות תרבותיות כמו טקסי תה, שהאדון של טירת מאטסו היה מתרגל נלהב שלהן. בסופו של דבר, התרומות הכלכליות של הג'ינסנג הפכו את מאטסו לאחת משלוש ערי תרבות התה המובילות ביפן.

דברים לדעת

בקרו באתר הרשמי של גן יושיאן לפרטים על אירועים מיוחדים כגון פסטיבלים או הארות (ייתכן שהמידע יהיה ביפנית) או בדפי המדיה החברתית של ארגוני תיירות מקומיים כגון Discover Shimane (נמצא בפייסבוק ובאינסטגרם).

הנחות כניסה למבקרים בינלאומיים זמינות. נא להציג את הדרכון או תעודת המגורים בעת הרכישה. הנחות זמינות גם לתלמידי יסודי, חטיבת ביניים ותיכון.

מחירי הכניסה עשויים להשתנות בהתאם לעונה או לאירוע, בדרך כלל בין ¥800 ל-¥1,400. אירועים מיוחדים כמו פסטיבל האדמונית נוהגים להחיל מחירי כניסה גבוהים יותר.

הגן פתוח בדרך כלל מ-10:00 עד 17:00. (כניסה אחרונה בשעה 16:30), אך היא עשויה להיות זמינה לזמן ארוך יותר במהלך אירועי הארה וחגים כגון שבוע הזהב. הוא סגור בדרך כלל לערב ראש השנה.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

יום האם ביפן

אתמול ציינו במדינות רבות את "יום האם", גם ביפן חוגגים באהבה רבה את יום זה. יום האם הראשון צוין ביפן, ככל הנראה, בתאריך 6.3.1931  שהוא יום הולדתה של הקיסרית  Kōjun (סבתו של הקיסר נארוהיטו המכהן כיום). במהלך מלחמת העולם השניה הפסיקו לציין את יום האם כיון שמדובר במנהג הלקוח מהעולם המערבי איתו יפן היתה במלחמה.

בשנת 1949 שבו היפנים לחגוג את יום האם ותאריכו הרשמי נקבע ליום ראשון השני בחודש מאי.
ביפן נקרא יום זה- Haha no Hi והוא נחגג באהבה ושמחה גדולה. עבור היפנים מדובר ביום מאוד חשוב ומשמעותי.

יום האם ביפן הוא אחד הימים העמוסים ביותר במסעדות ובמרכזי הקניות. האימהות מקבלות מתנות רבות וכמו במקומות רבים ברחבי העולם גם ביפן מחירי הפרחים מזנקים ויש ביקוש רב לזרי פרחים מושקעים. זר הפרחים הנפוץ ביותר הוא של פרחי הציפורן, פרח זה מסמל ביפן מתיקות, טוהר ויכולת סיבולת גדולה… בדיוק כמו שיש לכל אמא.

פרט למתנות אותם קונים עבור האימהות, נוהגים הילדים הקטנים להכין עבודות יצירה כמו ציורים או פסלים קטנים שנעשים בהמון אהבה עבור אמא.

בבוקר יום האם הילדים מעירים את האם בשלל ברכות בעל פה ומאחלים לאמא יום האם השמח.
בין המתנות הנפוצות הנקנות עבור אם המשפחה אפשר למצוא קימונו המעוטר בפרחים אדומים או ורודים, חתול מזל יפני, בובות יפניות מסורתיות בדמות של אם ותינוק ועוד…

וכמובן שאין חגיגה ביפן בלי אוכל… המאכלים הנפוצים ביום האם הם מאכלים ביתיים ומאכלים הקשורים בביצים כמו Tamagoyaki- חביתה יפנית ו-Chawanmushi קציפת ביצים המוגשת עם עוף או שרימפס.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שבוע הזהב: מה הם החגים היפנים האלה?

שבוע הזהב הוא מחרוזת החגים הלאומיים הארוכה והנדרשת ביותר ביפן החל מה-29 באפריל ועד תחילת מאי. למרות שיש רק ארבעה חגים, רוב האנשים משתמשים בימי החופשה בתשלום שהוקצו להם כדי לקחת את השבוע כולו או יותר.

Hideo Matsuyama, המנהל המנהל של Daiei Motion Pictures, טבע את השם בשנת 1951. Matsuyama שם לב שמכירת הכרטיסים תגדל במהלך שבוע החגים הזה יותר מכל זמן בשנה. הוא כינה אותו "שבוע הזהב" על שם ביטוי הרדיו והטלוויזיה של יפן "זמן הזהב", שהייתה נקודת הזמן עם רייטינג המאזינים והצופים הגבוהים ביותר.

במהלך שבוע הזהב, המדינה כולה "ממריאה "מהעבודה ומהלימודים, מה שהופך אותה (יחד עם השנה החדשה של יפן) לזמן הפופולרי ביותר לטיולים – בארץ ובחו"ל. ההסעות יקרות יותר, והמלונות בתפוסה מלאה חודשים מראש.

כדי לעזור לכם יחד עם לימודי התרבות היפנית שלכם, הנה סיכום מהיר של חופשות שבוע הזהב של יפן.

יום שוואה

יום שוואה -Showa Day, נערך ב-29 באפריל והיה בתחילה חג שחוגג את יום הולדתו של הקיסר שוואה. לאחר מותו של הקיסר ב-1989, שונה שמו של החג ל-Greenery Day, ושבו שונה ל-Showa Day, ב-2007.

מאז זה הפך לחג החוגג את שלטונו של הקיסר שוואה (נקרא גם הקיסר הירוהיטו) ואת עידן השוואה של יפן. אנשים ביפן חוגגים באופן מסורתי את יום שוואה על ידי ביקור במקדשים, במוזיאון הלאומי לזכר שוואה או ביקור במוזוליאום הקיסרי של מוסאשינו בטוקיו, שם קבור הקיסר. אחרים פשוט נהנים מהיום החופשי.

יום הזיכרון לחוקה

יום הזיכרון לחוקה מתקיים ב-3 במאי לכבוד החוקה של יפן שהוקמה בשנת 1947. זהו יום שנועד להרהר על דמוקרטיה וממשל. עיתונים רבים יפעילו את סעיף 9 של החוקה היפנית.

לאחר שיפן הכריזה על כניעה ללא תנאי לכוחות בעלות הברית, הגנרל האמריקני דאגלס מקארתור עזר בניסוח החוקה החדשה, והתזונה של יפן אישרה אותה ב-24 באוגוסט 1946. היא הוכרזה על ידי הקיסר ב-3 בנובמבר ונכנסה לתוקף ב-3 במאי 1947 .

ראש הממשלה שיגרו יושידה נלחם לקיים את החג ב-3 בנובמבר, שהיה גם יום הולדתו של הקיסר מייג'י. הוא לא אהב את העובדה ש-3 במאי היה גם תחילת המשפטים של בית הדין הצבאי הבינלאומי למזרח הרחוק. למרות זאת, הוא לא קיבל את שלו.

יום ירוק

בתיאוריה, יום הירוק הוא חג בו חוגגים את הטבע. זה יכול גם להיות רק דרך לעקוף את הקיסר השנוי במחלוקת Showa חג נוסף.

Greenery Day, שנערך ב-4 במאי, נערך בעבר ב-29 באפריל ונעשה במקום יום הולדתו של הקיסר שואו. מ-1989 עד 2006 ה- 4 במאי היה פשוט "יום מנוחה לאומי". השם שונה ל"יום הירוק" בשל אהבתו של הקיסר לצמחים (וללא אזכור ישיר). ב-2007, היום הירוק עבר ל-4 במאי, ו-29 באפריל הפך ל-Showa Day.

רוב האנשים פשוט רואים בזה הרחבה של שבוע הזהב, אבל למה לא להשתמש בתירוץ כהזדמנות ליהנות מהטבע היפה של יפן עם יום טיול או קמפינג (או גלמפינג)?

יום הילדים

יום הילד נערך ב-5 במאי ומתוארך לתקופת נארה, כשהיא נודעה בשם Tango no Sekku. זה נקרא בתחילה "יום הבנים" וחגג את הבנים ואת אבותיהם כמקביל להינמטצורי. שמו שונה בשנת 1948 ליום הילד כדי לחגוג את כל הילדים ולהכיר באבות ואימהות כשווים במשפחות.

במהלך הימים שלפני יום הילד ואחריו, דגלים בצורת קרפיונים מונפים ברחבי הארץ על ידי משפחות כדי לחגוג את בריאותם, האושר והאישיות של ילדיהם.

באופן מסורתי, קרפיון שחור גדול, הידוע כ-magoi המייצג את האב, מתעופף בראש מוט הדגל. קרפיון אדום, ההיגוי המייצג את האם, מגיע למקום השני, ואחריו קרפיון כחול המייצג את הילד הבכור. לכל בן או בת מתווספים עוד קרפיונים.

זה מגיע מהמיתוס הסיני על דג קוי זהוב ששוחה במעלה מפל כדי להפוך לדרקון. אולי תראו גם משפחות שמציגות בובות וקסדות סמוראים, המסמלות את הכוח והרוח של ילדיהן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דרך הסמוראים: חוויות תרבות יפנית אותנטית בקנאזאווה

המסע הזה דרך עיירת טירה מסורתית מהנה ומאיר עיניים עבור אוהבי ההיסטוריה של הסמוראים וחסידי הרוחניות היפנית כאחד.

קנאזאווה היא בירת מחוז אישיקאווה באזור צ'ובו ביפן. עיירת נמל על ים יפן, קנאזאווה ידועה בקרב האוכלוסייה היפנית כיעד עשיר בהיסטוריה, תרבות וזהב, פשוטו כמשמעו. פירוש השם קנאזאווה הוא "ביצת זהב", כינוי הנובע מאגדות מקומיות על פתיתי זהב במעיינות האזור.

המבקרים נמשכים לקנאזאווה בשל שרידי הטירה היפים שלה ובקנרוקואן השופע, אחד מ"שלושת הגנים הגדולים" של יפן. בעיר יש גם רובע סמוראים בתולי ושמור היטב – מגורים לשעבר של האצילים שפעם טיילו ברחובות העיר.

גם היום, פעילות פופולרית היא לבישת יאקאטה (גלימות יפניות מסורתיות) וסיור בבתי התה ובתי הקפה של מחוז היגאשי חיה.

לחובבי היסטוריה ואומנויות לחימה בהשפעת הסמוראים, קנאזאווה מציעה הזדמנות מצוינת לחוות את הרוח והעקרונות של התרגול. כאן, מסורות הכבוד, השליטה בנשק ומדיטציית הזאזן מתורגלות במלואן.

הלהב והקשת

חייו של סמוראי היו מלאים בקונפליקט – אימון למלחמה היה אחד העקרונות החיוניים. עם זאת, לא פחות חשוב מהידיעה מתי להכות היה ידיעת השליטה העצמית. להחזיק קטאנה (חרב יפנית) או יומי (קשת יפנית) היה יותר מחיים ומוות. זה היה תרגול בושידו (קוד מוסרי סמוראי), משמעת עצמית ושיפור עצמי.

העקרונות הללו ניכרים בעיקר באומנויות הלחימה היפניות המסורתיות שחידדו את מלאכת הסמוראי בנשק: קנדו (דרך החרב), איאיידו (בערך "להיות מוכן תמיד") וקיודו (דרך הקשת). בעוד קנדו מלמד שליטה, האיאיידו מלמד מודעות והגנה. יותר מסתם ציור קשת, הקיודו מאמן קצב, סבלנות ומדיטציה. למרות שאלו יכולים לקחת חיים שלמים של מחויבות לאדון, מבקרים בקנזאווה יכולים לחוות אומנויות לחימה מסורתיות של סמוראים בטווח של יום אחד.

בדוג'ו של סאישיקאן, סנסאי (מורה) טושיהירו אנוקי, מאסטר קנדו בעל שם עולמי, ידריך את התלמידים (באנגלית באמצעות מתרגם) על היסודות של הסייף היפני. האורחים מקבלים חרבות במבוק מסורתיות הנקראות שינאי ולומדים תנועה בסיסית, מכות ודפוסים. בעוד שמשחק חרב עשוי להיות נושא רציני, אנוקי מציע מצגת מהנה ותוססת.

אם חץ וקשת הוא יותר הסגנון שלכם, המבקרים יכולים ללמוד בהדרכתם של מתאמני קיודו בחדר הכושר של מחוז Ishikawa. כאן תלבשו קיודוגי מסורתיים (גלימות תרגול קיודו) ותלמדו את השאהו האסטסו, או "שמונה שלבי ירי", לפני שתשלחו בביטחון חץ אל המטרה. השלב האחרון, זנשין (הצורה הנשארת), הוא אולי השלב הקשה ביותר והוא נוגע לשמירה על היציבה שלכם הרבה אחרי שנתתם לחץ שלכם לעוף.

כדי להחזיק את החפץ האמיתי, בקרו ב- Shijimaya Honpo. משפחת הסמוראים מהדור החמישי מחזיקה כמה קטאנות, וואקיזאשי (חרב קצרה) ונכסי ירושה אחרים. אתם יכולים לראות את האומנות והפרטים הנלווים לייצור חרבות יפנית. הבית הוא גם דוג'ו איאיידו שבו תוכלו ללבוש גלימות מסורתיות, להפעיל חרבות העתק ולצפות בהדגמות מהחיים האמיתיים.

סגנון חיים ותרבות

למרות שאנו רואים בסמוראים לוחמים, הסמוראים היו גם דרגה מעמדית וחברתית ביפן הפיאודלית. לסמוראים ניתנו משרתים ומשרתים מאדונם, להם נשבעו נאמנותם והגנתם. לפיכך, סמוראים גרו בסמוך לטירת האדון שלהם והתקבצו יחדיו בשכונות שלמות כמו מחוז סמוראי נגאמצ'י השמור להפליא של קנאזאווה.

לאורך הסמטאות הצרות והנהר, הוסבו כמה בתי סמוראים למוזיאונים לציבור. ב-Takada Family House, תוכלו לחקור את בתי המגורים של משפחת סמוראים בדרגה בינונית ולצפות בגינה הפרטית שלהם מחדר תה מוזר בקומה השנייה. בקרבת מקום, מוזיאון אשיגארו עומד בניגוד מוחלט לאופן שבו חיו חיילים בדרג נמוך יותר.

כל משפחה ובית, מאיכר ועד סוחר ועד סמוראים, שירתו את האדון המקומי בדרך כלשהי. מסעדת אוטומורו פועלת מאז 1830 כאשר המשפחה שימשה כטבחית עבור Maeda Toshitsune, הראש השלישי של שבט Maeda. כיום, אוטומורו מופעלת על ידי מנהל הדור השמיני שלה והיא ידועה במתכונים בני 300 שנה המשתמשים בחומרי גלם מקומיים מקנזאווה. המסעדה עצמה מתאפיינת באסתטיקה של גינה מדהימה ואווירה יפנית קלאסית.

רוחניות ומדיטציה

הבודהיזם הגיע ליפן בסביבות המאה השישית. למרות שהשינטו תהפוך לדת דה פקטו, הריכוז האינטנסיבי של מדיטציית הזן פנה ללוחמי הסמוראים שחיפשו משמעת הנפש והקלה ממלחמה ומוות. על הר Tsurumai ומשקיף על ים יפן שוכן Eian-ji, מקדש בודהיסטי שינגון שנוסד לפני 500 שנה. עם מיקומו השליו, צלילי ציוץ ציפורים, פעמוני רוח ונופים פנורמיים מעל קנאזאווה, אי אפשר שלא להרגיש תחושת שלווה.

כאן, הכומר הראשי Reiju Santou ידריך את המבקרים (באנגלית) במנהגים ובהיסטוריה של המקדש לפני שיעביר מדיטציית זן פרטית באולם הראשי של Eian-ji. לא להתבלבל עם חוויה דתית, מדיטציית זן כוללת ניקוי דעתכם ומיקוד הנשימה שלכם – משהו שקל יותר לומר מאשר לעשות.

לקבלת מבט מודרני על הזן, בקרו במוזיאון D.T. Suzuki, המוקדש לנזיר ופילוסוף D.T. Suzuki יליד קנזאווה, שנחשב מונומנטלי בהפצת הזן למערב. עוצב על ידי האדריכל הנודע Yoshio Taniguchi (הידוע בעיצוב מחדש של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק), מוזיאון D.T. סוזוקי מדגיש את המינימליזם ואת תפיסתו של סוזוקי שעולמו של האמן עשוי מיצירה חופשית, חוסר צורה וחוסר קול.

מרכז המוזיאון הוא בריכה גדולה מחזירת אור מוקפת קירות ועצים לבנים. חדר שקט ומכוסה הפונה למים מאפשר למבקרים לעשות מדיטציה או להרהר במחשבותיהם, ומופרעים רק מדי פעם על ידי אדוות המים.

טקס התה

מעבר למדיטציה, הסמוראים חפשו נחמה ודרכים למצוא שלווה על ידי שיטוט בגן והתפעלות מהטבע. Kenrokuen, שנבנה על ידי שבט Maeda, הוא בדיוק מקום כזה. עם זאת, לא רק ש-Gyokusenen הסמוך קדם לקנרוקואן בכמעט 120 שנה, אלא שהוא גם שימש כבסיס של קנרוקואן. הגן הדו-קומתי, בהשראת אמן הנזיר Gyokukan, שופע עצים נישאים וציורי עם מפלים, גשרי אבן ויערה יפנית.

Gyokusenen הוא גם ביתו של חדר התה העתיק ביותר של קאנאזווה, Saisetsu-tei. טקס התה (צ'אדו ביפנית) הוא אולי אחד האירועים המשמעותיים ביותר מבחינה תרבותית של יפן. הוא משתמש בתפיסת הזן שאפילו האירועים הקטנים ביותר הם משמעותיים.

ואכן, בטקס התה נאמר: "איצ'י-גו איצ'י-אי" ("פעם אחת, פגישה אחת)". כל רגע צריך להיחשב כמתרחש רק פעם אחת בחיים.

ב-Saisetsu-tei, המבקרים מודרכים דרך טקס התה, ההיסטוריה והטקסים על ידי אדוני המסורת. עבור הצ'וואן הראשון (כוס תה מאצ'ה), הטקס מתפתח כשמכינים באלגנטיות את כוס המאצ'ה הראשונה. לאחר מכן, עבור הצ'וואן השני, המאסטרים ידריכו אתכם צעד אחר צעד. זו חוויה שלווה אך מרגשת – רגע שקורה רק פעם אחת אבל זיכרון שיימשך כל החיים.

תכנון טיול הסמוראי שלכם בקנאזאווה

כדי להתחיל את המסע בקנאזאווה, ניתן להזמין טיול דרך:

גע ברוח אומנויות הלחימה בקנאזאווה (יופי של יפן)

רוח סמוראי: לימוד בושידו דרך קנדו (יופי של יפן)

BUDO Tourism (maruichi-gp.co.jp)

כמובן, עם כל כך הרבה דברים שיש לעשות ולראות, זה אתגר רק ליצור מסלול עבור קנזאווה. למרבה המזל, יש טיול בן שלושה ימים מלא בחוויית סמוראים ואומנויות לחימה לכל סמוראי שואף:

לחוות אומנויות לחימה סמוראי בקנאזאווה (שלושה ימים ושני לילות בקנאזאווה).

אילו מהחוויות הייחודיות הללו של קאזנאווה היית רוצה לנסות? ספר לנו בתגובות למטה!

יום החוקה

היום חוגגים ביפן את יום החוקה החוגג את היום בו יפן חוקקה את החוקה החדשה שלה לאחר מלחמת העולם השניה.

ב-3.5.1947 נכנסה ליפן החוקה החדשה של "אחרי המלחמה" (מלה"ע השניה) ומאז הפך יום זה ליום חג הנקרא "יום החוקה" Constitution Memorial Day (憲法記念日 Kenpō Kinenbi) אשר מהווה חלק מרצף חגים המרכיבים את שבוע הזהב ביפן.

חוקת יפן החדשה כוננה לאחר כניעתה של יפן במלחה"ע השנייה והיא מחליפה את חוקת מיג'י הישנה משנת 1890 בה מעמד הקיסר השולט ביפן מוגדר כשליט העליון. בחוקה החדשה סמכותו של הקיסר מוגדרת מחדש כסמל המדינה ואחדות העם בלבד אשר שואב את שלטונו מריבונות העם ואין לקיסר סמכויות הקשורות לממשלה.

החוקה החדשה נוסחה לפי החוקה האמריקאית והבריטית והיא מעניקה את הכוח לעם ומשנה את שיטת הממשל המונרכית לממשל דמוקרטי.

סעיף נוסף המאפיין את החוקה החדשה של יפן ,המוכר כ"סעיף 9",  הוא שנשלל מיפן הזכות להיות צד במלחמה ולהחזיק בכוחות צבאיים , חל איסור על יפן להשתתף במלחמה ונאסר עליה ליישב סכסוכים בינלאומיים תוך שימוש בכוח: "מתוך שאיפתם הכנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, מוותרים אנשי יפן לעולם על מלחמה כזכות ריבונית של אומה ועל האיום או השימוש בכוח כאמצעים ליישוב סכסוכים בינלאומיים."(מתוך סעיף 9 לחוקת יפן). , למרות שיפן כן מחזיקה בכוחות הגנה עצמית.

בחוקה אף מצוין כי חוקיות החוקה היא העליונה ביותר ומוגדרת מעל כל חוק, תקנה או צו קיסרי. מאז כינונה של החוקה בשנת 1947 לא בוצעו שינויים בחוקה למרות שכן היו ניסיונות לעשות זאת שגררו מחלוקות גדולות בציבור היפני. עיקר המחלוקת היא סביב סעיף 9 הקובע כי יפן לא תחזיק צבא וסביב מעמדו של הקיסר. ניתן לבצע שינויים בחוקה אך זה מותנה בקיום של משאל עם ולאחר מכן אישור רשמי מהקיסר למרות שאין באפשרותו של הקיסר להטיל וטו וההחלטה בנוגע לשינוי בחוקה תלוי בעם בלבד.

בערים ועיירות רבות ברחבי יפן יש פסטיבלים גדולים במהלך תקופה זו. אחד הפסטיבלים הגדולים ביותר מתקיים בהמאמאטסו במחוז שיזווקה. והוא כולל ריקודי סמבה ברזילאים (בגלל האוכלוסיה הגדולה שלו בברזיל ובדרום אמריקה). כל אחת מייצגת עיר אחרת ושונה מהאחרת. כולם נמשכים על ידי צוותים תואמים בלבוש יוקאטה מהערים שלהם.

יש גם עשרות דוכני אוכל ומוזיקה חיה באזור שמסביב לתחנת המאמאטסו. יש העפת עפיפונים ופסטיבל על החוף שבו עפיפוני עץ ונייר ענקיים מצוירים ביד מכל עיירה נלחמים להישאר באוויר ולחתוך את העפיפונים של קבוצות אחרות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום שואווה

יום שואווה  (Showa no hi) הוא חג ציבורי ביפן שנערך ב-29 באפריל. הוא מכבד את יום הולדתו של הקיסר שואווה (Hirohito), הקיסר השולט מ-1926 עד 1989. Sho פירושו "זוהר" או "בהיר", ו- Wa פירושו "שלום", המסמל את "השלום הנאור" שהאזרחים מקבלים. על פי המפלגה הדמוקרטית של יפן שנכחדה כעת, מטרת החג היא לעודד חשיבה ציבורית על 63 שנות שלטונו הסוערות של הירוהיטו, החל מטוטליטריות ועד לשיקום שלאחר המלחמה ולמעבר למדינה דמוקרטית.

במקרה, יום ה-Showa מתרחש באותו תאריך שבו בשנת 1948 בית הדין הצבאי הבינלאומי של בעלות הברית למזרח הרחוק דן למוות פקידים מרכזיים של הממשלה הקיסרית במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל ראש הממשלה לשעבר, הידקי טוג'ו.

הקיסר הירוהיטו מת ב-7 בינואר 1989. 29 באפריל כבר לא נחגג כיום הולדתו של הקיסר אלא כיום הירוק, חלק משבוע הזהב של יפן. לאחר סדרה של ניסיונות חקיקה כושלים החל בשנת 2000, חג ה-29 באפריל שונה לבסוף ליום ה-Showa ב-2007 עם תמיכה מהקואליציה השלטת שהורכבה מהמפלגה הליברלית הדמוקרטית וקומייטו, ומהמפלגה הדמוקרטית האופוזיציה הגדולה ביותר של יפן. יום הירוק הועבר מ-29 באפריל ל-4 במאי.

Tetsuzo Fuyushiba מקומיטו הצהיר כי "זה יום לזכור את עידן Showa. אנחנו לא מציעים את זה במטרה לשבח את המלחמה וגם אין לזה שום קשר לקיסר." לפי המרכז דאז. מפלגת האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית של יפן (אשר תמכה בהצעת החוק בפעם הראשונה לאחר שנים רבות של סירוב), החג מעודד הרהורים פומביים על 63 שנות שלטונו הסוערות של הירוהיטו במקום להאדיר את הקיסר עצמו. מנגד, המפלגה הקומוניסטית היפנית גינתה את המהלך וטענה שהחוקה היפנית מבוססת על חרטה על מלחמת התוקפנות, וחגיגת שלום ביום הולדתו של הירוהיטו לא תהיה ראויה. 

תקופת שלטונו של הירוהיטו ראתה, בין היתר, את סופה של הדמוקרטיה טאישו, הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-1931, תקופה של "ממשל על ידי התנקשות" כולל ניסיונות ההפיכה ב-15 במאי 1932 וב-26 בפברואר 1936, עלייתו של הטוטליטרי. Taisei Yokusankai, מלחמת העולם השנייה, הפצצות אטום של הירושימה ונגסאקי, הכיבוש שלאחר המלחמה, הפגנות האנפו, אולימפיאדת הקיץ והפראלימפית בטוקיו 1964, חטיפת אזרחים יפנים בצפון קוריאה והנס הכלכלי היפני שלאחר המלחמה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

5 שכונות פופולריות לביקור באוסקה

אנרגיה של עיר גדולה פוגשת קסם של עיר קטנה באוסקה, עם גורדי שחקים מדהימים, פארקים ציוריים וחיי לילה תוססים.

אוסקה ידועה בדברים רבים שמייחדים אותה מערים גדולות אחרות ביפן, עם שכונות מגוונות שאפשר לחקור. בעוד ישנם "חוטים משותפים" כמו אוכל רחוב מעורר תיאבון ותושבים ידידותיים נמצאים בכל רחבי אוסקה, כל אזור הוא ייחודי ללא ספק. רגע אחד אתם יכולים לשוטט במטרופולין מודרני, וברגע הבא אתם מרגישים כאילו חזרתם אל העבר. לפעמים אתם עלולים אפילו להיתפס באמצע שניהם בבת אחת.

במפרץ אוסקה יש את אולפני יוניברסל. Morinomiya הוא המקום שבו שוכנת טירת אוסקה האלגנטית, מוקפת בגן שופע ופארק. Nakazakicho הוא מקלט בוהמייני לאמנים. אפשרויות קניות יוקרתיות הופכות את שינסאיבאשי ליעד פופולרי בקרב מקומיים ותיירים כאחד. ואם אתם רוצים לטעום משהו אחר, ב-״קוריאה טאון״ הנרחבת ביותר של יפן הנמצאת בצורוהאשי יש שוק מצוין.

עם כל כך הרבה שכונות בעיר האקלקטית הזו, זה יכול להיות קשה לדעת מאיפה להתחיל. אז בואו נסתכל על חמש השכונות מהפופולריות ביותר ומה עושה אותן כל כך נהדרות.

נמבה ו- דוטונבורי

לנמבה יש כל מה שהופך את יפן ליפן. שלטי ניאון המדגישים רחובות צרים. יש מקדש בצורת ראש אריה ענק. תוכלו לחקור סמטה אחורית נסתרת שגדושה בחתולי פרא ואיזאקאיות. יש אפילו רחוב לחובבי אנימה אוטאקו (חנונים). וכל כך הרבה אפשרויות למלא את הבטן באוכל רחוב בכל צעד ושעל.

הנהר של דוטונבורי עטוף שלטי החוצות מציע מסעדות רבות המגישות את המנות המיוחדות של אוסקה. תמצאו אוקונומיאקי, טאקויאקי, ראמן ועוד. חוט משותף באזור הוא המראה של קמע הליצן המקומי, Kuidaore-Taro. הביטוי kuidaore פירושו ״לאכול עד שאתה נופל״ והוא הסלוגן של דונטונבורי. זה קל לעשות עם הרבה מהמסעדות המפורסמות ביותר של אוסקה המרוכזות באזור זה.

במילים אחרות, יש הרבה במרכז העיר הדרומי. ביום יש מרכז תחבורה מרכזי ואזור קניות. בלילה, האזור פופולרי עבור מועדונים, ברים ומכוני פצ'ינקו. עם כל זה, אין פלא שזה נקודת ההתחלה לתיירים.

אמריקמורה

אוסקה נחשבת דרך קבע כעיר יצירתית ומשעשעת, ואמריקהמורה מציגה הכל לראווה. זה המקום שבו כל כך הרבה מהאופנה, האמנות, המוזיקה ותרבות הפופ של יפן נולדה. החממה של תרבות הנגד, זה המקום שבו תמצאו פאנק רוקרים, סקייטבורדרים, גותים, חובבי היפ הופ וחובבי רטרו. זה התחיל בבית קפה, צמח לחנויות שמוכרות אופנה אמריקאית ובהמשך הפך לתערובת של מראות ייחודיים.

לכל מי ששואף לראות את לב תרבות הנוער באוסקה, זה המקום שבו הוא פועם, כמו גרסה עגומה יותר של הרג'וקו בטוקיו. יש הרבה ברים, גלריות אמנות, חנויות תקליטים וחנויות לבגדי וינטג'. ובכל זאת, בסופו של דבר כולם מתכנסים בפארק המשולש, מקום אידיאלי לאכילת הטאקויאקי המפורסם של אוסקה ולצפייה באנשים.

שינסקאי

Shinsekai פירושו "עולם חדש", אבל במציאות הוא הכל מלבד. שכונה זו נשארה ברובה זהה מאז נבנתה לראשונה ב-1912, בהשראתן של פריז וקוני איילנד בניו יורק. הבית של מגדל צוטנקאקו, בתי קולנוע, מכוני משחקים, מסעדות זולות וחנויות בגדים, באזור המואר יש אווירה אפלה. הנחשב לאזור מסוכן בעיקר בשל אוכלוסיית חסרי הבית ורובע החלונות האדומים בנישינרי הסמוכה, יש אווירה של עצבנות בצל אופי.

אבל אל תתנו לזה להפחיד אתכם. היכנסו לארקייד רטרו או בלו יום בספא וורלד, ותהיו רגועים מכדי לפחד. מלא באוכל רחוב ובמנת החתימה Kushikatsu, Shinsekai מציע טעם משמעותי של אוסקה ואינו דומה למקומות אחרים ביפן הודות לעולם הישן והקסם השחוק שלה.

טנוג'י ואבנו

בצד המזרחי של שינסקאי נמצא אזור המשלב היסטוריה עם מודרניות. אחד המקדשים העתיקים ביותר במדינה מוקף בגורדי שחקים מודרניים, כולל הבניין הגבוה ביותר באוסקה. מקדש Shitennoji הוא מקלט שליו בתוך העיר, הכולל פגודה בת חמש קומות, בריכת צבים וגן.

צפו בשטחי המקדש מתעוררים לחיים מדי חודש בשוק האופטימי שלו, כאשר אנשים מחליפים על כל דבר, מקימונו וינטג' ועד ספרים. ליד Tennoji שוכן Abeno, עם הבניין הגבוה ביותר שלה ובר גן על הגג. גן החיות והפארק של Tennoji הופכים את האזור הזה לתוסס עם משפחות כעוד נקודה חשובה בעיר.

אומדה

נקודת התחבורה המרכזית ומרכז העיר הצפונית מכילה כל כך הרבה אוסקה באזור אחד קטן. עם גורדי שחקים נישאים שנראים ישר מתוך מדע בדיוני, גלגל ענק בולט מקניון וקניות ומסעדות של עיר שלמה מתחת לאדמה, קל ללכת לאיבוד.

האזור המתפתח ללא הרף הוא מודרני להפליא, ואנשים תמיד ממהרים מה שהופך אותו למקום מרגש להרגיש את אנרגיית העיר הגדולה. עם זאת, זה היעד המושלם לעשות את הכל, עם שפע של מועדונים וברים לסגור יום של קניות ואכילה. חובבי ארכיטקטורה לא שגרתית ונופים פנורמיים של העיר לא יתאכזבו מהאווירה העתידנית הייחודית לאומדה. דוגמה מפורסמת אחת היא בניין אומדה סקיי, שנראה כמעט כמו משטח נחיתה של עב"מים.

כמעט בכל פינה ופינה של אוסקה יש משהו לכולם, מה שנותן לעיר כל כך הרבה אישיות וקסם שאין לטעות בה.

יש לכם שכונה מועדפת באוסקה? חושבים שטוקיו טובה יותר? ספר לנו בתגובות

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

5 עצי הסאקורה הגדולים של יפן

היפנים מוקסמים כבר מזמן מהפלא עוצר הנשימה של הסאקורה, או פריחת הדובדבן. אין עצים המייצגים יותר את אהבתה של יפן להנאמי (צפייה בפרחים) מאשר הגודאי זאקורה, או חמשת הסאקורה הגדולים. חמשת העצים העתיקים הללו סומנו כ-tennen kinenbutsu (מונומנטים טבעיים) בשנת 1922 בשל גילם המרשים, מקורם הבוטני הייחודי וקומתם המדהימה.

אוסוזומי זאקורה, מחוז גיפו

אחד משלושת עצי פריחת הדובדבן הגדולים המקוריים הוא Usuzumi Zakura. עץ מתנשא זה ממוקם ב-Neodani, Usuzumi Park, ליד Gifu City. האגדה מספרת שהעץ הזה ננטע ביד כשתיל לפני זמן רב על ידי הקיסר קייטאי בשנת 467, מה שהפך אותו לגיל של יותר מ-1,500 שנה.

בהמלך הזמן נתמך על ידי עמודים, ה-Usuzumi Zakura הוא סוג של פריחת דובדבן יפנית ילידית הנקראת אדוהיגן. זן בר זה ידוע בצמיחה האיטית שלו, אך הגזע והענפים חזקים להפליא. אולי כהוכחה ליתרון הבוטני שלו, העץ הזה עבר כמות מדהימה של אסונות טבע – בעיקר הטייפון של מפרץ איזה של שנת 1959, כמו גם נזקי טרמיטים ומפלי שלג כבדים. בשנת 1948, הוא אף הוכרז כמת על ידי מומחה עצים לפני שטיפלו בו באהבה ופרץ לפריחה באביב הבא.

שמו, usuzumi, שפירושו דיו שחור בהיר או אפרפר, מגיע מהצבע האפור החיוור והדיו המובהק של הפריחה כשהן נושרות לקרקע. ה-Usuzumi Zakura מתגאה באופן ייחודי בשני צבעים נוספים: ניצנים ורודים בהירים ורודים לפני פריחתו המלאה ועלי הכותרת הלבנים הטהורים ביותר כשהם בפריחה מלאה.

עבור עץ הסאקורה הזה, המנקאי (פריחה מלאה) היא בדרך כלל 10 באפריל, אבל בהתחשב בנטיות ההתחממות האחרונות, זה יכול להיות מוקדם יותר השנה.

יאמטה ג׳ינדאי זאקורה, מחוז יאמאנאשי

העיר הוקוטו במחוז יאמאנאשי היא בית לא רק של עץ פריחת הדובדבן העתיק ביותר ביפן, אלא אולי העתיק בעולם. ה-Yamataka Jindai Zakura האגדי, הוא גם זן Edohigan, שיושב בשטח מקדש Jissoji. ההערכה היא שגילו בין 1,800 ל-2,000 שנים. הגזע המסוקס אך האהוב של הסאקורה הזה הוא בקוטר של יותר מ-10 מטרים: בערך שישה אנשים יכולים להקיף את בסיס העץ תוך שהם מחזיקים ידיים! בשנת 2001 התברר כי העץ חולה ונחלש, ולכן הותקנו מוטות עץ לתמוך בענפיו.

לפריחת הדובדבן הזו יש היסטוריה ייחודית שמקורה בסיפורים המפורסמים של טאקרו יאמאטו, הידוע בכינויו "הנסיך אוסו", שלכאורה נטע את העץ בזמן שביקר באזור במהלך המאה הראשונה. עוד מסופר כי הנזיר הנודע נצ'ירן (1222-1282), מייסד הבודהיזם של נצ'ירן, נתקל בעץ בעת טיול במאה ה-13. על פי הכתבים ההיסטוריים, נצ'ירן מצא את העץ על סף מוות ולאחר שהתפלל להחלמתו, חזר העץ לכוחותיו ושרד.

בנובמבר 2008, כמה זרעים שנלקחו מהג'ינדאי זאקורה נשלחו לחלל והקיפו את כדור הארץ במשך שמונה חודשים בתחנת החלל הבינלאומית. עם חזרתם ב-2009, רק שני זרעים נבטו, אך אחד מהם ניטע בשטח של Jissoji, שם הוא גדל ופרח במהירות – מה שהוליד את שמו: uchuuzakura (חלל סאקורה).

מיהרו טאקיזאקורה, מחוז פוקושימה

ממוקם בעיר Miharu במחוז פוקושימה הוא Miharu Takizakura העתיק והמפואר, הנחשב בדרך כלל כסאקורה היפה ביותר ביפן. עץ זה, שפירוש שמו הפיוטי הוא "פריחת דובדבן המפל של מיהארו", מתאפיין בענפיו הרחבים והבוכיים המרהיבים התלויים כבדים בפריחה ורודה בהירה מאמצע עד סוף אפריל. עץ האדוהיגאן הזה הוא בן למעלה מ-1,000 שנים, גובהו 13 מטרים ומתפשט לרוחבו של כ-20 מטרים עם היקף שורש של 11 מטרים. חוויה מדהימה לצפייה.

לטיול בלתי נשכח במיוחד, הקפידו לבקר ב-Miharu Takizakura במהלך הערב כדי לקחת חלק ביוזאקורה (פריחת הדובדבן בלילה) כאשר העץ מואר במלואו. לצד הצפייה בעצי הדובדבן המדהימים האחרים בסביבה, יש גם כמה מקדשים, דוכני מזון וחנויות מזכרות שאפשר ליהנות מהם.

אישיטו קבזאקורה, מחוז סאיטאמה

ה-Ishito Kabazakura בן למעלה מ-800 שנה ויותר, שוכן בעיר קיטאמוטו, מחוז סאיטאמה. לפי הידע, מקורו בחייו של המפקד הצבאי המאוחר של הייאן וראשית תקופת קמאקורה, מינאמוטו נו-נוריורי, שנאמר כי נטע זרע שממנו נבט העץ הגדול. העץ, ששואב את שמו מהכינוי של נוריורי "קאבה קנג'יה", ניצב בשטח של טוקוג'י, מקדש שהוא ייסד.

בדומה לעצי הדובדבן האחרים ברשימה זו, הייחודיות של אישיטו קבזאקורה זיכתה אותו במיקום ברשימת גודאי זאקורה. עץ זה הוא לא רק הכלאה טבעית של שני זנים אחרים של סאקורה – אדוהיגן וימאזאקורה (דובדבן הרים) – הוא גם היחיד שקיים. על המבקרים לבדוק את פסטיבל פריחת הדובדבן הנערך מדי שנה בתחילת אפריל במקדש טוקוג'י כדי לראות את הפרחים הקטנים והורודים החיוורים שלו בפריחה מלאה.

קרייאדו נו גבאזאקורה, מחוז שיזווקה

למרות שה-Karyado no Gebazakura הוא זן של yamazakura, הסוג הנפוץ ביותר של פריחת הדובדבן ביפן, הוא רחוק מלהיות אופייני. עם היסטוריה שנמשכת למעלה מ-800 שנה, העץ הזה, הממוקם בעיר פוג'ינומיה של מחוז שיזווקה, עמד פעם בגובה מדהים של למעלה מ-30 מטרים לפי האגדה! במהלך מאות השנים, מספר סופות טייפון פגעו בגופו הגמיש, והפחיתו את העץ לקצת פחות ממחצית גובהו בשיאו.

אחד האזכורים העתיקים ביותר של העץ מגיע מסיפור המציג את מינאמוטו נו יורימוטו, השוגון הראשון של תקופת קמאקורה (1185-1333) ואחיו של מינאמוטו נווריורי שהוזכר לעיל. בשנת 1193, ארגן השוגון את פוג'י נו מקיגרי, פסטיבל ציד שנערך בבסיס הר פוג'י, מתוך כוונה לחגוג את יכולתו הפוליטית והצבאית. במהלך האירוע, מינמוטו נו יורימוטו קשר לכאורה את סוסו לעץ הגדול. נמהר קדימה לאמצע המאה ה-19 כאשר שוגון טוקוגאווה יושינובו התייחס לסיפור של מינמוטו נו יורימוטו והעץ בהייקו:

״הו, איך עצי דובדבן הבר האלה לא רק מחזיקים את הסוסים יחד, אלא גם את לבם של הרואים אותם!״

בימים אלה, מבקרים ממשיכים להתאסף ב-Karyado no Gebazakura מאמצע אפריל, כאשר העץ בדרך כלל בפריחה מלאה ושטוף בפריחה עדינה, ורודה, בעלת חמישה עלי כותרת.

פריחת הדובדבן היא סמל האביב ביפן, עם יופי חולף שאין שני לו. הרומנטיקה של הסאקורה, שנקשרה זמן רב לחוש האסתטיקה היפנית, טמונה בפריחה החולפת שלה. בעוד שמחכים לה זמן רב, עצי הדובדבן פורחים רק לזמן קצר ואז מתפזרים במהירות, במיוחד ברוח ובגשם השנתי של העונה.

אז, באביב הזה, הכינו כמה תוכניות טיול ונסו לא לפספס את היופי שאין כמותו של הגודאי זאקורה: חמשת עצי פריחת הדובדבן הגדולה של יפן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת