קופסא קטנה ומטריפה

קופסת הבנטו היפנית היא אחד מסמלי האוכל הכי מזוהים של המדינה.

מארוחת צהריים של ילדי בית ספר ועד לארוחות צהרים של עובדי המשרדים. מדובר באחד הדברים היחידים שלא השתנו ונשארו מסורתיים במדינה שלא מפסיקה לחדש ולהתפתח.

הבנטו היא ארוחה ביתית ומאוזנת הארוזה בקופסא קומפקטית אשר כל החלל שלה מנוצל היטב. הארוחה כוללת שלוש מנות פחמימה, שתי מנות של פרי וירקות ומנת חלבונים אחת.

ישנם מספר סוגי בנטו: בנטו שנועדו לאכילה לצד שולחן ומוגשים במסעדות, בנטו שנועדו לאכילה משותפת מחוץ לבית, כמו בפיקניק, וארוחות בנטו הנלקחות לנסיעות או לעבודה.

כמו כל הורה גם הורה יפני מוצא את עצמו "שובר את הראש" במטרה לחדש ולגוון את הארוחות של ילדיו.
ההורה רוצה שהילד יאכל מזון בריא ומאוזן אך מצד שני  יש להכין את האוכל בצורה מעוררת תיאבון ומפתה כדי שהילד יאכל אותה ולא יחזיר את האוכל הביתה.
וכך פיתחו היפנים עולם שלם סביב ארוחות הבנטו, עולם צבעוני, עשיר ומלא והכל בתוך קופסה קטנה ומטריפה. הארוחות מקושטות ומפתות ומעוררות חשק עז לאכול אותן.

ארוחות הבנטו הופכות ליצירות אמנות זעירות, והשמים הם הגבול.

אז למה בנטו?

• זה אקולוגי–  פחות שקיות ניילון ונייר עטיפה לכריכים.
• זה בריא- ארוחה מאוזנת ובריאה שהוכנה במטבח ביתי. המנות תחומות ומדודות דבר המאפשר להקפיד יותר בקלות על כמות הקלוריות הנצרכת.
• זה חסכוני– אחרי הכל להביא אוכל מהבית חוסך כמה מאות שקלים במקום לקנות אוכל מבחוץ.
• זה אסתטי– הרי ידוע שאנחנו אוכלים קודם כל עם העיניים.
• זה טוב לילדים– ארוחת בנטו מאפשרת לחשוף את הילדים לסוגי מאכלים חדשים בצורה ידידותית יותר ואפילו מפתה. בנוסף, קל יותר לאכול ארוחה מסודרת ותחומה שבה נמצא גם פרי כקינוח מאשר להתמודד עם נדודים משועממים למקרר וחיפוש אחרי אוכל.

אז איפה כל יום פורים?

 

חג פורים הוא החג הכי שמח שאנחנו חוגגים-גם מבוגרים וגם הילדים
כולם מתחפשים,חוגגים,שותים ונהנים-זהו חג של משלוחי מנות,תחפושות ומסיבות.
חג פורים מזוהה יותר מכל עם תחפושות. מנהג התחפושות לא מוזכר במקורות בצורה מפורשת והוא החל במאה ה-13 כשהוא מתבסס על מספר נושאים ממגילת אסתר:
היפוך גורל:היפוך גורלם של היהודים וההיפוך בין המן למרדכי שהאחד אמור היה להיתלות על עץ והשני מצא את עצמו על העץ בפועל.
החלפת זהויות : אסתר המסתירה את זהותה ומצילה את עם ישראל
השמחה המלווה את פורים באה לידי ביטוי בהרבה תהלוכות, מסכות והרבה הרבה תחפושות. המנהג החל כבר במאה ה-13 בכל רחבי העולם וכיום בישראל ממשיכות מסורות של תהלוכות ונשפי מסכות ותחפושות.
בכל שנה מתקיימות בערים שונות תהלוכות "עדלאידע" (מן המילים עד לא ידע"), תהלוכות תחפושות עירוניות עם הרבה מוסיקה, אוכל וליצנים.

אולי אצלנו פורים מגיע רק פעם אחת בשנה אבל ביפן יש מי שהחליט שלהתחפש אפשר כל יום. ברחובות טוקיו אפשר למצוא את אלו שבחרו לחגוג את פורים כל יום מחדש

להמשך קריאה

http://xnet.ynet.co.il/beauty/articles/0,14557,L-3105918,00.html

יום השוויון האביבי

ה-21.3 הוא היום הראשון של האביב-היום בו השמש מגיעה בשיאה בדיוק לנקודת האמצע בין השמים לארץ. 
תרבויות עתיקות התייחסו לימים אלה כנקודת מפנה בזמן,ימים בהם ניתן לנקות אנרגיות מיותרות ולסגור מעגלים ישנים.
עד היום תרבויות שונות ברחבי העולם חוגגות את יום השוויון האביבי בדרכים שונות.
ביפן ימים אלו נחשבים כחגים לאומיים והיפנים נהנים מיום חופש.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3864898,00.html

חמש שנים לצונאמי ביפן

ב- 11.03.16 רעש אדמה אדיר פוקד את יפן ואחריו גלי צונאמי קטלניים שסוחפים כל דבר העומד בדרכם
20 אלף איש מצאו את מותם באסון הצונאמי הטרגי  205 איש עדין נעדרים.
השבוע ביפן התאחדו התושבים עם זכרם

להמשך קריאה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4777179,00.html

הסאקורה-פריחת הדובדבן ביפן

כל שנה, עוקבים היפנים אחר ה"סאקורה זנסן" (桜前線) "תחזית פריחת הדובדבן".  

היפנים גאים מאוד בסאקורה ומצפים בהתרגשות לבואה. בשבועות שלפני הפריחה (פברואר-מרץ) טוקיו הולכת ומתקשטת במוטיביים פרחוניים בגווני ורוד ולבן. אנשים ידברו על הסאקורה המתקרבת בכל שיחת חולין, ינתחו את קצב התקדמות הפריחה מאוקינאווה שבדרום וצפונה ("סאקורה זנסן") וינסו לנחש מתי בדיוק היא תגיע אליהם.

הסאקורה מתחילה בפברואר באי הדרומי קְיוֹשוֹ, שימי החורף שלו אינם קרים דיים לתת לעצים את מנת הקור הדרוש כל כך לפריחה עזה, ממשיכה לאי המרכזי הונשו שאקלימו ממוזג, שם היא מתחילה בדרך כלל בסוף מארס ובדרך כלל מגיעה לקיוטו וטוקיו לקראת סוף חודש מרץ או תחילת חודש אפריל וממשיכה צפונה ואל המקומות הגבוהים. להוֹקאידוֹ שבצפון, היא תגיע רק לקראת חודש מאי.

 

לא כל העצים הם דובדבן. בחגיגה נוטלים חלק גם פרחי השזיף, האפרסק וורדניים אחרים.

 

 

 

הסאקורה היא סמל מוכר של יפן ומסמלת את אופיו היפה אך חמקמק ובר-חלוף של החיים, המופיע תדיר באמנות יפנית.

פסטיבל פריחת עץ הדובדבן הפך לאחד מסמליה של יפן ונערך ברחבי יפן, במקומות בהם ניתן לצפות בפריחתו המדהימה של פרח הדובדבן, הסאקורה. 

פריחתו של הפרח הפך לחגיגה שלמה. מקור השמחה מצוי באריסטוקרטיה של יפן, שנהגה לבלות את עונת פריחת הדובדבן במסיבות מפוארות. הפריחה מסמלת ליפנים, את מחזוריות החיים, את ההתחדשות של הטבע המגיעה עם תום החורף.

היפנים יוצאים בראשית האביב  אל הגנים, גדות הנחלים, שמורות הטבע והפארקים העירוניים, כדי לחוג את הפריחה, האגדה מספרת כי במקורו היה זה פסטיבל של הכרת תודה.

פריחת הדובדבן איננה רק מצב בוטני, אלא קודם כול מצב נפשי. היפנים מניחים בצד את הענייני היומיום ויוצאים אל הטבע, גם אם הוא בגן העירוני הסמוך. הם מותחים יריעות פלסטיק כחולות למרגלות העצים, פותחים צידניות, מבעירים גחלים, אוכלים ושותים סאקֶה (שיכר אורז) ולעתים גם שרים ומנגנים.

 

נשאלת השאלה-מדוע העם היפני מעריץ את פריחת הדובדבן? השקפת העולם לפי דת ה"שינטו" היא שאין זה מובן מאליו שהדבר יתרחש. יש איזה כוח המניע את התפרצות היופי.

החגיגה הגדולה שנערכת היא לבטא את הוקרת היפנים לאותן ישויות ואלים שהעניקו את הפלא הקסום והיפה הזה.

אחרי כל ההתרגשות והציפייה, מאכזב לגלות שפריחת הדובדבן נמשכת זמן קצר מאד, כשבוע בלבד, שאחריו נושרים העלים והעצים נותרים ערומים.

היופי הקצר הזה הוא בעל משמעות סמלית עמוקה, ומהווה תזכורת ליפנים על כך שגם החיים, בדיוק כמו פריחת הסאקורה המרהיבה, הם שבריריים ובני חלוף ועלולים להסתיים בכל רגע