קינוח יפני-פנקייק דוריאקי

ה"דוריאקי" מאכל רחוב מתוק ומסורתי ואחד המאכלים המוכרים והאהובים ביפן ,הוא למעשה צמד פנקייקים המחוברים זה לזה בממרח הנקרא  "אנקו"– מחית שעועית אזוקי מתוקה.
המילה דוריאקי מורכבת משני חלקים: יאקי משמעותו אפוי, בעוד שדורָ (או דורא) הוא שמם של פעמוני הגונג הגדולים שאפשר למצוא בכל מקדש בודהיסטי ביפן. דוריאקי
האנקו- ממרח השעועית המתוקה הוא אחד הממתקים הפופולריים ואהובים ביפן.
"הדוריאקי" הוא אפילו יותר פופולרי משוקולד, ואהוב על ילדים ומבוגרים כאחד. היפנים כל כך אוהבים אותו שהם מכניסים אותו כמעט לכל קינוח, חטיף ומאפה. יש ליפנים קיטקט בטעם הזה, גלידה ואפילו קולה.
אפשר לומר שהמתוק הלאומי של יפן הוא ממרח שעועית, ממש כמו חומוס רק עם סוכר.

אנקו

ממרח אנקו

אמנם הפרטים הטכניים לא מפתים, אך מי שטועם משנה מיד את דעתו.
לממרח האנקו יש טעם מעודן ויוצא דופן, שרחוק מהדחיסות השוקולדית וקל לטעות ולחשוב שזו מחית ערמונים ואפילו תמרים. אין פלא שהיפנים אימצו אותו בחום.
בימים אלו מוצג בבתי הקולנוע בישראל הסרט היפני "אן" על שם ממרח השעועית המתוקה, בו ממלאים את ההדוריאקי. הסרט מבוסס על ספרה של דוריאן סוקאוה.
העלילה עוקבת אישה מבוגרת בשם טוקו המציעה את עצמה כטבחית במסעדה קטנטונת שמתמחה בהכנת ה"דוריאקי".המהלך מוכיח את עצמו, הדוריאקי נחטפים כחביתיות חמות, והבשלנית האגדית הופכת לסנסציה הגדולה של השכונה.

סרט אן

מתוך הסרט "אן"

אז למי שהכתבה פתחה את התיאבון ורוצה לאתגר את עצמו בהכנת הדוריאקי, מצורפת כתבה שפורסמה באתר YNET  ובה מתכון גם לדוריאקי וגם לאנקו.
בהצלחה ובתיאבון…
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4804808,00.html

מודעות פרסומת

אוקונישמה-האי הקטן עם הרבה סודות וארנבים

האי אוקונישמה (Ōkunoshima 大久野島) הוא אי קטן הממוקם בימה של יפן, בין הירושימה ושיקוקו.
לכאורה מדובר באתר תיירות חביב ופסטורלי: יש בו מלון, מוזיאון טבע, מגרש גולף, אזור קמפינג קטן ומאות ארנבים פרוותיים ומתוקים שמסתובבים חופשי כמו חתולי רחוב בתל אביב.אי הארנבים
עם זאת העובדה שאחת האטרקציות הלא פרוותיות העיקריות בו היא מוזיאון הגז הרעיל מבהירה שעד לפני כמה עשרות שנים היה מדובר במקום אפל מאוד.
בין השנים 1929 ל-1945 היה באי אתר לייצור נשק כימי, בשירות צבא קיסרות יפן. המפעל שהוקם באי הפיק למעלה מ-6 קילו טון של גז חרדל ושיחק תפקיד מרכזי ביחסי הכוחות של יפן אל מול צבאות הברית.
הסיבה שהאי נבחר לשירות המדינה נבעה מהעובדה שהוא מבודד ומרוחק מאיזורים מיושבים אחרים, מה שתרם לסודיות המדינית וגם מנע סכנה פוטנציאלית במקרה של אסון.
קיום המפעל היה סודי ביותר, ובמהלך כל שנות פעילותו, האי Ōkunoshima אף נמחק מהמפות. רק מעטים מהעובדים ותושבי האי, היו שותפים בסוד העניינים. עם תום המלחמה, מסמכים הנוגעים לקיומו של המפעל נשרפו וכל מי שהיה בסוד העניינים הורה לשתוק לעולם.אי הארנבים 7
רבים מעובדיו סבלו מבעיות בריאות כתוצאה מהחשיפה לרעל כל חייהם, וגם האי עצמו הוכה בזיהום. המבנים ששימשו אותו נותרו ריקים, נטושים ומפחידים.
אך כיום, האי אוקונושימה נהפך למזוהה פחות ופחות עם התקופות הנוראיות של שנות ה-30 והפך למוכר יותר בשם "אוסאגי-שימה" (אי הארנבות) – גן עדן שלם לארנבים וארנבות בו הם הצליחו ליצור כמעין אוטופיה מוחלטת ונוחה למחיה, וכיום ידוע כבר על כמה מאות של ארנבים המסתובבים באי בחופשיות ללא פחד ממבקרים בכלל.אי הארנבים 6
אחת התעלומות שעדיין לא נפתרו היא-מאיפה הגיעו כל הארנבים לאי?
על פי מקורות מסויימים, הארנבים הובאו ל-Ōkunoshima במהלך שנות פעילותו לצורך ניסויים של הגז הרעיל, ולאחר המלחמה, הם שוחררו לחופשי על ידי עובדי המפעל. מקורות אחרים טוענים כי קבוצה של תלמידי בית ספר, טיילו באי בשנת 1971 ושחררו בו 8 ארנבים.
האמת כנראה ידועה לארנבים בלבד…
המבקרים מוזמנים ללטף ולהאכיל את הארנבים ואף רצוי ומומלץ למזוג להם מים בקעריות מיוחדות המפוזרות מכיוון שהמים המגיעים ממקורות האי עדיין מזוהמים מהרעלנים של המפעל. ניתן לקנות אוכל מיוחד המתאים לארנבים בבתי המלון הנמצאים באי.
כדי לא לפגוע באוכלוסיית הארנבים הכניסה לאי עם חתולים וכלבים כמובן אסורהאי הארנבים 4

אבטיחים-אדומים,מתוקים ו…מרובעים

רוב האנשים בעולם יסכימו שאבטיח זה דבר טעים ואין דבר יותר מרענן מאשר לאכול אבטיח עסיסי ביום קיץ חם (עם בולגרית או בלי זה כבר לבלוג אחר…)
אבל רוב האנשים גם יסכימו שאין דבר מעצבן מאשר לסחוב אבטיח כבד הביתה או לנסות לאחסן את האבטיח הגדול והמתנדנד במקרר.
אם האבטיח היה מרובע אולי האחסון והסחיבה שלו היו נוחים יותר?..אבטיחים מרובעים
חקלאים יפנים מצאו פתרון יצירתי לבעיה שהוא קצת יותר גימיק מאשר פתרון ממשי, בעיקר בשל התהליך שנדרש. המוצר נמכר לבסוף במחיר גבוה בהרבה ונחשב למוצר פרימיום שמיוצא מיפן למדינות אחרות ומציג פרי שכולנו רגילים לקבל עגול, בצורה קצת יותר נוחה  וקלה לסחיבה ולאחסון.
החקלאים היפנים החלו לגדל אבטיחים בקופסאות זכוכית מרובעות, ואלה אילצו את הפירות לשנות באופן טבעי את צורתם ולהפוך מרובעים. את האבטיחים דמויי הקוביות מפיצים כיום בכל רחבי יפן והם מוצגים לראווה בחנויות. הם פופולריים בעיקר בערים הגדולות, טוקיו ואוסקה, וזאת בשל מחירם הגבוה: בין 17 ל-25 אלף ין (137 ל-202 דולר ליחידה).אבטיח
כשהרעיון לייצר אבטיח בצורות שונות צץ לראשונה ביפן, איש לא האמין שהפטנט הזה באמת יעבוד. אבל אז, קמו מספר חקלאים אמיצים ממחוז קאגאווה שבאי 'שיקוקו', והחליטו לנסות.
למה לא, בעצם? אמנם מדובר בהשקעה עקבית, המתנה ומתן יחס אישי לכל אבטיח בנפרד – אבל התוצאות המפתיעות מדברות בעד עצמן.
אז איך גדל האבטיח להיות מרובע?
הפטנט פשוט מאוד: בשלבי הצמיחה הראשוניים של האבטיח, בעודו 'צעיר', יש להכניס אותו לכלי מיוחד ומרובע מברזל, כששורשיו עודם מחוברים למקשה, להתפלל שהגשם לא יאכזב ויירד בכמויות נכבדות ו…לחכות. למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים – האבטיח שימשיך לצמוח בתוך ביתו החדש, עד מהרה יסגל את צורתו המרובעת. גידול אבטיח מרובע
תוך שבועות אחדים עד חודש, יגדל האבטיח בתוך הבית החדש שלו לממדים של אבטיח רגיל.
בשל צורתם הייחודית, לא קל למצוא אבטיחים מרובעים. ביפן, נמכרים רק 200-300 מהם בשנה.
השאלה הנשאלת היא האם אבטיח מרובע זהה בתכולתו ובטעמו לאבטיח רגיל? את התשובה המפתיעה לכך מספקת אחת החקלאיות, מומחית בייצור אבטיחים מרובעים: "הצורה הרבה יותר חשובה מהתכולה".
מדוע? כנראה שהיפנים מתלהבים מהרעיון להעניק את האבטיח הנדיר כמתנה, יותר מאשר לאכול אותו. שכן טעמו של האבטיח המרובע משתנה ותלוי במידה רבה, בכמות הגשמים שהוא מקבל לאורך העונה.

אבטיח מרובע במתנה

 

 

 

מנגל בסגנון יפני

יום העצמאות ידוע אצל הישראלים כחג המנגלים אבל לא רק הישראלים אוהבים יודעים לנפנף.
למרות שנראה שאנחנו –הישראלים והיפנים שונים מסתבר שיש קוי דמיון-האהבה למנגל, היפנים אוהבים מאוד לעשות ברביקיו בחיק הטבע בכל שעה.
ליפנים אין הרבה הזדמנויות לנפנף כי יפן היא ארץ מאוד מאוד גשומה, אבל מתי שרק מתאפשר הם אורזים את הציוד או משכירים אותו במקום עם ערכת צלייה מוכנה וממנגלים בעליזות ברחבי הפארקים הפרוסים בארץ השמש העולה.מנגל ביפן
במנגל היפני תמצאו בעיקר שיפודים, היפנים אוהבים  לשפד  כל מה שאפשר: בשר, דגים, פירות-ים, עוף, ברווז, ירקות, טופו ושילובים של שניים ויותר מהם. ביפן מקובל לצלות את השיפודים על הגריל ואחר כך לטבול אותם ברוטב ולאכול. אפשר גם להבריש אותם ברוטב תוך כדי צלייה.
רוב חגיגות המנגל מתרחשות בעונת האביב, ב-"סאקורה מאצורי" פסטיבל פריחת הדובדבן, וב"גולדן וויק" החל בחודש אפריל-מאי.
באותם תאריכים הפארקים מתמלאים עד אפס מקום, אבל גם העומס והצפיפות לא מוציא את היפנים השלווים מדעתם.
כשהחניונים בפארקים מתמלאים עד אפס מקום, עובדי הפארק החרוצים מתחילים להחנות את המכוניות העודפות על המדשאות עצמן, כשהמהלך ההזוי נעשה כמובן בסדר מופתי.
מבחינה טכנית לעשות ברביקיו ביפן מאוד פשוט: צריך רק לדעת איפה מותר. בפארקים המורשים לנפנוף אפשר לשכור את כל הציוד, כך שאפשר לנסוע ברכבת, לוותר על הפקקים ולא לסחוב ציוד מיותר מהבית. ניתן לשכור מקררי ענק עם קרחונים ולזרוק לתוכם שלל בירות מקומיות צוננות ויש פארקים שגם ימכרו בשמחה אוכל לחוגגים.
ישנם פארקים ציבוריים אשר יש צורך להתקשר ולהזמין מראש מקום לעשיית מנגל בשביל לשמור על הסדר שכה מזוהה עם העם היפני-כנראה שבנקודה זו כבר נגמר הדמיון בין הישראלים ליפנים.מנגל ביפן 2

אוסקר שינדלר היפני

צ'יאונה סוגיהארה היה קונסול יפן בליטא כשפרצה מלחמת העולם השנייה
בניגוד לעמדת ממשלתו, הנפיקו הוא ורעייתו ויזות מעבר ליפן עבור אלפי יהודיםשינדלר היפני

סיפורו המופלא על הצלת היהודים הופיע בחדשות ערוץ 2 ביום השואה האחרון

לצפייה בכתבה:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast-q2_2016/Article-c34284fdcf18451004.htm

יפן והקשר היהודי

יהדות יפן הינה קהילה יהודית קטנה אשר התקיימה באיי יפן. זוהי הקהילה היהודית הממוקמת במיקום המזרחי ביותר מבין קהילות אסיה.
בשנת 1845 פתחו היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, וביניהם היו גם יהודים.

בני הקהילה היהודית הראשונים ביפן היו בעיקר מיהדות סין השכנה (בעיקר משנגחאי) והונג קונג.
עד לסוף המאה ה-19 עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת 1870 כבר היו ביוקוהמה כ-50 משפחות יהודיות. קהילות יהודיות נוצרו גם בקובה ובנגסאקי בה הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש וכן הוקם בה בית הכנסת היהודי הראשון בתחומי יפן. עד היום נותרו בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, למרות שיתוף הפעולה בין יפן לגרמניה, לא מסרה יפן את היהודים שגרו בה ואת יהודי מנצ'וריה לידי הגרמנים. במהלך המלחמה נמלטו יהודים רבים מאירופה לסין ויפן, דרך סיביר כמו למשל בני ישיבת "מיר" אשר הגיעו ליפן במרץ 1941לתקופה קצרה, עד שעברו לשנגחאי.

היו יפנים שסיכנו את חייהם והצילו יהודים רבים:

צ'יאונה סוגיהארה, הקונסול היפני בליטא, הציל את חייהם של אלפים מיהודי ליטא בכך שנתן להם אשרות מעבר ליפן, לפני שפגעו בהם הליטאים והגרמנים. על מעשיו אלה זכה לתואר חסיד אומות העולם אחרי המלחמה.
אדם נוסף, שבשל אהדתו ליהדות, עזר רבות לפליטים הוא הפרופסור סצוזו קוצוג'י אשר פעל להאריך את שהותם הזמנית של הפליטים ביפן ודאג להם למזון, בפעילותו זו הסתכן בנפשו ואף נכלא ועונה. כמה שנים לאחר המלחמה עלה לארץ .עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו אותה רוב יהודי המדינה ועברו לארצות הברית או לסין.
כיום מתגוררים ברחבי יפן כ-1000 יהודים, כאשר ישנן שתי קהילות פעילות – הקהילה הקונסרבטיבית בטוקיו והקהילה האורתודוקסית בקובה. כמו כן יש בטוקיו שני בתי חב"ד.

ביפן אפשר למצוא כמה קהילות אוהבות ישראל:
כנסיית ישו הקדושה (בית שלום)   Sei Iesu Kai聖イエス会   –

מקהלה בית השלום

מקהלת בית שלום

כנסייה יפנית עצמאית, אשר נוסדה על ידי האב טקג'י אוצוקי ז"ל (מכונה על ידי בני קהילתו: אבא אוצקי) בשנת 1946.  הקשר של אוצקי עם היהדות החל בימי מלחמת העולם השנייה, כשכיהן ככומר נוצרי במנצ'וריה (צפון מזרח סין).
באותה תקופה לא היה קשר בין יפן לישראל  והפקפוק של הסביבה בהארה שלו, גרם לאוצקי להקים את הקהילה ולגייס אליה אוהדי יהודים נוספים.
כיום הכנסייה מונה כ-10.000 מאמינים, חברי הקהילה הם נוצרים פרוטסטנטיים והם משרתים את "אגודת הנוצרים היפנים ידידי ישראל", הידועה גם בשם "בית שלום יפן". עיקרי אמונתם כוללים תפילה למען התקומה הרוחנית של ישראל, שלום ירושלים וביאת המשיח, אשר התגבשו בעקבות חוויה של התגלות אלוהית שבה התנסה האב טקג'י אוצוקי בשנת 1938.
כל ישראלי החפץ לבקר בערים טוקיו, מנרה והירושימה יזכה מבני "בית השלום" לקבלת פנים חמה ולאירוח של שלושה לילות ללא תשלום. בנוסף, הקימה הקהילה מקהלה ששרה שירים עבריים, ומגיעה לסיבוב הופעות בישראל מדי ארבע שנים ומפעילה מוזיאון בפאתי מחוז הירושמה לזכר מיליון וחצי הילדים היהודים שנספו בשואה.

טקגי אוצקי

קיוג'י צוג'יטה

 

 

קהילת המָקוּיה (ביפנית: キリストの幕屋) :

משמעות השם "מקויה" (ו"ו בשורוק) – "אוהל מועד של ישו". מדובר בתנועה דתית יפנית, שנוסדה ב-1948 על ידי איקורו טשימה. אחד מעקרונותיה המרכזיים הוא התמיכה בעם ישראל ובמדינת ישראל.
טשימה הגה את רעיון התנועה בעקבות התגלות שחווה כאשר התבודד במשך שבועיים בהרים.
הוא ביקר בארץ ונפגש עם הוגי דעות יהודיים באוניברסיטה העברית כפרופ' מרטין (מרדכי) בובר ופרופ' שמואל הוגו ברגמן.
התנועה מאמינה באלוהים ובתנ"ך ללא סייגים. חברי המקויה, המונים כמה עשרות אלפי בני אדם, גורסים כי העם היהודי הוא העם הנבחר ומאמינים כי הם עצמם צאצאי אחד מעשרת השבטים האבודים. ההזדהות שלהם עם מדינת ישראל וההיסטוריה שלה נובעת מפרשנותם התיאורית על ספרי הנבואות.     מרכז התנועה ממוקם בטוקיו, אבל גם בערים הגדולות ובקטנות יותר קיימים מרכזים פעילים.
חברי המקויה נישאים רק בינם לבין עצמם, והם נוהגים להיקרא בשמות עבריים, כמו: ישעיהו, ירמיהו, גבי, הילה. זקני הקהילה פוסקים לגבי שאלות שונות שעולות, וחלק מהחברים שולטים בשפה העברית.
אנשיה הקהילה מאורגנים בכ-200 קהילות, רובן ביפן, אך גם בארצות הברית, קוריאה וטייוואן. מספר אנשיה נאמד בכ-50 אלף‏.
ביטאונה של הקהילה מופץ בכל חודש בכ-­300 אלף עותקים‏.
אנשי המקויה חוגגים חגים נוצריים כחג המולד, הפסחא והפנטקוסט, אך מציינים גם את ערב הפסח היהודי, חג הסוכות שבו הם נוהגים לעלות לרגל לירושלים, ועוד. למקויה אין ממסד דתי ואין מצוות בכתב.
התפילה מונהגת על ידי מדריך ומלווה בשירים רבים, הכוללים מזמורי תהילים ושירים עבריים וכן שירים שחוברו על ידי אנשי התנועה. השיר הישראלי העיקרי של המקויה הוא ירושלים של זהב של נעמי שמר.
למקויה תזמורת פילהרמונית המנגנת מנגינות יהודיות, כליזמר וישראליות, בסגנון קלאסי. תזמורת זו הוציאה תקליט. כמו כן יש להם תיאטרון המציג הצגות יהודיות וישראליות, ככנר על הגג, ולהקות מוזיקה המבצעות בין היתר חזנות‏. פעם בעשור הם נוהגים לממן מופע נגינה משותפת עם התזמורת הסימפונית ירושלים‏. שולי נתן הופיעה עם לחניה של מרים מיאורה (בת התנועה) למלים 'והוא יושיעני' (מתוך תהלים נ"ה) עם בנות המקויה.
אנשי התנועה נוהגים לעלות לרגל לישראל ולשלוח נציגים לאירועים ישראליים.
בחג הסוכות מגיעה משלחת גדולה להשתתפות בצעדת העמים בירושלים‏. מסע זה מגיע לשיאו בטקס מיוחד הנערך בכותל המערבי.

מאקוייה בישראל

בני קהילת מאקויה בביקור בישראל

חלק מצעירי המקויה מגיעים לתקופת לימוד בישראל ומאמצים בה שם ישראלי. הם מטיילים בארץ, כדי להכיר את ההיסטוריה ואת המקומות הקדושים ליהודים ולנוצרים. הם לומדים עברית באולפן בקיבוץ חפציבה במטרה להגיע ליכולת לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. הקשר עם הקיבוץ החל ב-1962.

לרגל היובל של הקיבוץ הקימה התנועה את "הגן היפני" בקיבוץ. בגן צמחים המוזכרים בתנ"ך לצד אלמנטים יפניים כגשר אבן, מנורות אבן (סורו), סוכת מנוחה לתה (אזומאיה), דגי קוי ופסלי עגור יפני‏. חלק מאנשי התנועה לומדים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.

דג הפוגו-חוויית אקסטרים יפנית

לכל מי שכבר מיצה חוויות אקסטרים שונות מציעה יפן חוויה אחרת שתלהיב מחדש את יצר ההרפתקנות ותזרים הרבה אדרנלין בגוף.

ארץ השמש העולה הביאה לעולם את מנהג אכילת הפוגו הרעיל. ולא רק שהיפנים מתנפלים עליו בתאווה – הם גם מוכנים להוציא הרבה כסף על התענוג.
אכילת דג הפוגו (אבו-נפחא) נחשבת ביפן לארוחת אקסטרים שמושכת מיליוני יפנים ותיירים חובבי סיכונים מכל העולם.

הדג בעל המראה המחוספס והקוצני, העיניים העגולות והגדולות והניבים החזקים הבולטים בפיו, אינו בעל מראה מעורר תיאבון, הטעם לא יספק חך עדין, אבל הביקוש אדיר, והמחירים בשמיים.
אז איפה כאן האקסטרים?… איבריו הפנימיים של דג הפוגו, השחלות והכבד, מכילים רעל הנקרא טטרודוטוקסין, הרעיל פי 1,200 מאשר ציאניד. הרעלן כה עוצמתי, כי מנה קטנה מדג אחד (אף יותר קטנה מראש של סיכה), יכולה להרוג יותר מ-30 אנשים.אבו נפחא
כשאוכלים את הדג במנות קטנות, הרעל הזה יכול לגרום לתחושה מאלחשת נעימה, אך אם בולעים ממנו יותר מדי, חווים תסמינים כמו סחרחורת, תשישות ובחילה ובסופו של דבר השרירים משתתקים: בהתחלה בשפתיים ובלשון, ואז בקצות האצבעות, בכפות הידיים, בזרועות וברגליים, ובסופו של דבר בלב ובריאות. לפני מותם, הקורבנות נשארים בהכרה, אך מאבדים את היכולת לזוז או לדבר.
ארוחת פוגו מסורתית בת חמש מנות בטוקיו, תעלה 400 דולר ויותר. בדרך כלל תכלול מנה מפוארת של סשימי פוגו, פרוסות דג נא דקיקות מסודרות כפרח על צלחת צבעונית, בליווי וואסבי, רוטב סויה וחומץ אורז. אחרי פתיחה כזו, יוגש תבשיל מרק של הדג עם ירקות, אטריות דקות ותבלינים, ומנות שונות ומשונות של חלקי הדג האחרים. הארוחה מלווה בכוסיות רבות של סאקי מחומם, משקה יפני חריף, בהן טבול סנפיר מטוגן של הפוגו.דג פוגו

תיאורטית אין סיבה לחשוש, הלימודים והאימונים הרבים שעובר כל טבח מקיפים מאוד ביחס לכמות האנשים שאוכלים את הדג, לכן רק מעטים מתים מזה.

דג הפוגו מוגש ב-1,500 מסעדות ביפן המעסיקות טבח פוגו מומחה, שיודע כיצד להוציא את הרעל, כך שאף טיפה לא תטפטף על בשר הדג ותקטול את חייו של הסועד. הטבחים המתמחים בהכנת פוגו לומדים במשך שנתיים, ועוברים אימונים רבים עד שהם יודעים להוציא בדיוק כירורגי את חלקי הלימפה, המרה והכבד של הדג, בהם מצוי הרעל. בסופם של הלימודים יש מבחן, על הטבח להכין לעצמו מנת פוגו ולאכול אותה. השפים שעוברים את מבחן ההסמכה, חייבים להציג את התעודה במסעדותיהם.

כיוון שכבר היו מקרים של אנשים שמתו לאחר שחיפשו מזון בפחים של מסעדות פוגו, וכיוון שניתן להשתמש באיברים הפנימיים של הפוגו כרעל לכל דבר, השפים חייבים על פי חוק לאחסן את הקרביים של הדג במכלים נעולים, שיילקחו לשריפה בשוקי הדגים על ידי רשויות הפיקוח העירוניות.

למרות צעדי הזהירות האלה, "תאונות" – הלשון הנקייה שנוקטים מומחי הפוגו לתיאור הסחורה המסוכנת – עדיין קורות. לפי נתוני משרד הרווחה ובריאות הציבור בטוקיו, 315 מקרי הרעלה עקב אכילת פוגו דווחו בין השנים 1996 ל-2005 ביפן, 31 מתוכם היו קטלניים. רוב הקורבנות היו דייגים שהשתתפו בתחרות רולטה רוסית של צריכת פוגו, או טבחים חובבנים שניסו לחקות תכניות בישול שראו בטלוויזיה.

למשפחת המלוכה הקיסרית היפנית אגב, אסור לאכול את הדג על פי חוק.דג פוגו 2

תעשיית הפוגו מגלגלת מיליוני דולרים בשנה. היפנים אף פיתחו שיטות לגידול ורבייה של דגי הפוגו על מנת לעמוד בדרישה הגבוהה. מדובר בכלובי מתכת ענקיים בים, בהם גדלים מאות אלפי פריטים המשווקים בכל רחבי יפן ומחוצה לה. העיר שימונו-סאקי בדרום האי הגדול של יפן, היא מרכז הדיג, הגידול והשיווק של דג הפוגו. במהלך העונה נערכת מדי בוקר מכירה פומבית גדולה של השלל היומי.

נראה שהיפנים לא לבד…. דולפינים מנצלים את כושר ההמצאה שלהם בניסיונות "להתמסטל" בחברה.

חוקרים גילו כי דולפינים צעירים עושים מניפולציה זהירה בסוג מסוים של דגי הפוגו, ומצליחים לגרום לו לשחרר את הכמות המדויקת של הרעלן המשפיעה כמו חומר נרקוטי.
הדולפינים לועסים בזהירות את הדג ומעבירים אותו מאחד לשני, היונקים הימיים נכנסים למה שנראה כמצב הדומה לטרנס.