ראמן-לא רק מרק

ראמן הוא לא סתם אוכל והוא לא סתם מרק….
כמו הרבה דברים ביפן כשזה נוגע לאוכל גם קערת מרק מקבלת אינספור משמעויות ופרשנויות. וקערת מרק פשוטה הופכת למנה קצת יותר מסובכת ומורכבת להכנה.
מקור הראמן לא ידוע. יש הטוענים שהוא מגיע מסין, ומקור המילה ראמן הוא במילה הסינית- 拉麺 (לָ‏ה מיאָ‏ן), שמשמעותה "אטריות בעבודת יד". ויש הטוענים כי הראמן הומצא ביפן בתחילת המאה ה-20.
בתחילת שנות השמונים הפך הראמן לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן ואפילו נפתח מוזיאון ראמן בעיר יוקוהמה בשנת 1994.
מרק ראמן מורכב מאטריות טריות ולא יבשות (חובה) ותוספות מגוונות. התוספות הן האלמנטים שנמצאים בקערת המרק חוץ מהנוזל והאטריות, והן אינן מתבשלות עם המרק אלא מוסיפים אותן רק ברגע ההגשה.
התוספות הן עולם ומלואו ומשתנות על פי סוג הראמן, האזור ביפן והאופנה. מעבר לתוספות הקלאסיות, מסעדות ראמן רבות מתפרסמות בזכות התוספות הייחודיות והמקוריות להן. תוספות מקובלות הן: ביצה קשה או חצי קשה חצויה לשניים, נצרי במבוק, פרוסת  בשר (פרוסת בטן חזיר או כתף חזיר שבושלה שעות בציר של סויה, סוכר, סאקה, שום וירקות), אצות ווקאמה, אצות נורי בצל ירוק ועוד. ישנם מקומות רבים בהם ניתן להזמין עוד תוספות בנפרד תוך כדי אכילת המרק.
ישנם ארבעה סוגי ראמן עיקריים:
Shio – פירוש המלה הוא "מלח". מדובר כנראה בגרסה הוותיקה מבין הארבע והקלילה מביניהן, שמכילה ציר צלול ללא תוספות ומרכיבים עתירי שומן.
Tonkotsu – ראמן בעל ציר מלא, סמיך ושמן יותר בצבע לבנבן, המתקבל מהרתחת עצמות חזיר בציר. זהו הראמן המזוהה ביותר עם אזור קיושו ושם מוסיפים לו שמן המורכב מסומסום שחור ושום כתוש או ג'ינג'ר כבוש.
Shoyu – "סויה", ציר של מרק זה מתבסס על עוף וירקות, אליו מוסיפים כמויות נדיבות של סויה, מה שכמובן הופך אותו למלוח. מקובל לאכול אותו עם ביצה קשה, אצות, נבטים, במבוק ולעיתים גם פרוסת בשר בקר.
Miso – גרסה שהתפתחה בהוקאידו בשנות ה – 60. על גרסה זו ניתן לומר שהיא יפנית בלעדית. ציר שמן מלא בעל גוף ומעט מתקתק המופק ממיסו וציר עוף או דגים. לגרסה זו מקובל להצמיד תוספות מעט יותר דומיננטיות כגון תירס וחמאה, כל מיני "סחוגים" יפנים או קוריאנים, שום כתוש, כרוב, בשר חזיר ועוד מיני הפתעות.
מי שרוצה לאתגר עצמו בהכנת ראמן מצורף מתכון- http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4809723,00.html