לקראת פתיחת שנת הלימודים-קצת על מערכת החינוך ביפן

ה-1.09 מתקרב אלינו בצעדי ענק ואוטוטו שנת הלימודים נפתחת.
מערכת החינוך היפנית מתמודדת עם בעיות לא מבוטלות, שמוכרות היטב במערכת החינוך הישראלית: הכיתות במדינה הן מהצפופות בעולם, אפילו יותר מבישראל, וההשקעה הציבורית בחינוך נחשבת נמוכה.
כבר בבחירת גן הילדים נקבע למעשה העתיד החינוכי של הילד, והיכן ילמד בשנותיו באוניברסיטה.  בגיל צעיר הילדים הולכים לבית ספר רגיל בבוקר, ולאחר מכן לקורסים מיוחדים שאמורים להכשיר אותם לבחינות הקבלה לאוניברסיטה. למעשה, הם לומדים בשני בתי ספר במקביל במשך כעשר שנים.
הרישום לגן הילדים ביפן הוא אינו מעשה פשוט -ביפן אין מספיק גני ילדים.
נכון לאפריל 2015 היו ביפן כ-23,167 ילדים ברשימת המתנה וזמני ההמתנה לרישום לגן ילדים יכולים להימשך לעתים שנתיים. נשים רבות מוותרות על החזרה לעבוד לאחר הלידה.
אמנם בשנים האחרונות ישנו פיתוח מואץ לבניית גני ילדים ואף ישנה תכנית להקלות במס על בעלי נכסים אשר משכירים את השטח שלהם לטובת גני ילדים אך עדיין מדובר במצוקה קשה.
אלו שכן זכו להיכנס לגני הילדים נהנים מגנים שפועלים עד השעה 18:00 ולפעמים אפילו עד מאוחר יותר.
הטיפול הוא מסור וחם וצוות המטפלות מגיע לביקורי בית אצל הילדים לראות את סביבת מגוריו. המטפלות מרגישות כי הן זכו לטפל בילדים והן גאות בתפקיד החשוב שלהן: להעניק חום ואהבה לילדים הקטנים.
הקשר בין האמא למטפלות הוא הדוק. על האם למלא בכל יום במחברת קשר דיווח מקיף על חום גופו של הילד, זמני אכילה ומה הילד אכל ועוד הערות נוספות.
במקביל דואגות המטפלות לעדכן את האם בתפריט היומי, מה הילד למד (זחילה, טיפוס, אכילה במקלות…) ואף המלצות לאם על החינוך בבית (זמן צפייה בטלוויזיה, פעילות עם הילד ועוד)
חינוך החובה ביפן הוא 9 שנים- 6 שנים בבית ספר יסודי ועוד 3 שנים בחטיבת ביניים.
בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. אימהות רבות שואפות להכניס את ילדיהן לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים . חומר הלימודים זהה  בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב` לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן.
התלמידים מתייצבים בבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג`קט) צבע הגרביים והנעליים אחיד, והילקוט זהה.
שיטת הלימוד ברוב בתי הספר ביפן מתבססת על שינון ושליטה בחומר הנלמד, ולא בפיתוח רצון וסקרנות ללמוד.
יום לימודים של תלמיד יפני ממוצע מתחיל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד השעה ארבע אחה"צ כאשר משם ממשיך הילד לפעילות במועדון עד השעה שש בערב. גם בערב הפנוי שכבר יש לילד היפני הוא לא ינוח אלא ילך לחוגים נוספים להמשיך להעשיר את עולמו הפנימי.
הפעילות במועדון כוללת בד"כ חוגי ספורט כמו כדורעף או ג'ודו אך גם ציור או מוזיקה.
לעיתים אחרי הפעילות במועדון ילך הילד ל- ג'וקו (juku) מוסד לימוד משלים, אליו הולכים כבר מגילאי בית ספר יסודי. מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, כמו לדוגמא: חיזוק יכולת הזיכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני(מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזיכרון של צליליהן).לאם היפנית חשוב שילדה ידבר ויכתוב בצורה נכונה.
בשנים האחרונות מנסה משרד החינוך היפני לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים. צומצמה כמות החומר שמורים חייבים ללמד והוספו כשלוש שעות בשבוע ללימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים. הדגש הושם אף על פיתוח החשיבה והיצירתית.
להצצה על גני ילדים מרשימים ברחבי העולם לחצו על הקישור:
http://www.mako.co.il/living-architecture/local/Article-8264b2a8c972831006.htm