הדרך המסורתית לאחל שנה טובה

שליחת אגרת "שנה טובה" הוא אחד המנהגים היהודים הנפוצים לקראת השנה החדשה העברית.
המנהג החל בסוף המאה ה-14 בגרמניה כאשר הרבנים פסקו כי על האדם לאחל לחברו שנה טובה.

 

המנהג לשלוח בדואר ברכה לשנה החדשה החל בסוף המאה ה-19 לאחר המצאת גלויות הדואר.
האיורים על כרטיסי הברכה שיקפו את התקופה בה הם נוצרו.
בתחילה על האגרות היו מאוירים מראות של ארץ ישראל הקדושה, צדיקים ומוטיבים שונים מסיפורי התנ"ך וכמובן דימויים הקשורים לחג כמו ארבעת המינים ,שופר וסימנים דתיים אחרים כמו ספר תורה וטלית.
תנועת ההתיישבות בארץ ישראל שגם נהגה לשלוח איגרות לכבוד השנה החדשה לקרובים שנמצאים מעבר לים שינתה את החזות והסגנון של הברכות והתווספו איורים של דמות הצבר עם הכובע טמבל, כלים לעבודת אדמה, תפוזים המסמלים את תנובת הארץ ותמונות של הארץ כמו ירושלים וחוף הים בתל אביב.

התקופה המשגשגת של כרטיסי הברכה הייתה בשנות ה-60 בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, תחושות האופוריה והשגשוג שלאחר המלחמה מצאו ביטוי בכרטיסים עם מוטיבים צבאיים רבים כמו משה דיין, כלי נשק, ספינות חיל הים ועוד… או כרטיסים המאחלים שפע כלכלי אשר הציגו משפחות עם רכב חדש או בפתח בית חדש.

מצעד ותמונת הרצל, שנות ה-50

באותה תקופה כל משפחה נהגה לשלוח כרטיסי שנה טובה והכינה רשימה ארוכה למי לשלוח ואיזה סוג של כרטיס מתאים לכל משפחה. את כרטיסי השנה הטובה שקיבלו המשפחות היה נהוג לתלות לקישוט בסוכה.
עם המצאת הטלפונים המנהג דעך עד שכמעט וחדל לאחר התפתחות האינטרנט.
היום נהוג לשלוח איחולים לשנה החדשה באמצעות הדוא"ל או דרך הנייד.
גם ביפן אחד המנהגים הבולטים (עד היום) לקראת השנה החדשה הוא שליחת כרטיסי ברכה.
מדובר במסורת עתיקה שכפי הנראה החלה עוד במאה השמינית.
כל משק בית ביפן מקבל בין 50-100 כרטיסי ברכה הנקראים – nengajō
אמנם גם ביפן ישנה דעיכה של שליחת הברכות באמצעות שירותי הדואר לטובת האימיילים אך עדיין רוב האנשים מאמינים בדרך המסורתית ושולחים ברכות לשנה החדשה באמצעות הדואר.

בשל הכמות העצומה של דברי דואר ישנה התגייסות גדולה של כל עובדי הדואר לחלוקת הכרטיסים וכן נעזרים בכל כלי התחבורה האפשריים החל מאופנועים ועד משאיות גדולות לצורך החלוקה.
ביפן, מקובל להכין את הברכות לבד, לרוב כל המשפחה מצטלמת ביחד ומכינה מהתמונה ברכה ואף מוסיפים על הברכה קישוטים, ציורים וכמה משפטים אישיים. הוספת נופך אישי לברכה מעידה על הכוונה האישית של השולח כלפי מקבל הברכה.

על רוב הכרטיסים תופיע התמונה של החיה המייצגת את תחילת השנה לפי גלגל המזלות הסיני. בשנת 2018 כיכב הכלב ואילו בשנת 2019 תהיה זו שנת החזיר.

Happy Chinese new year 2019 card with pig. Vector illustration.

ניתן לקנות ברכות שנה טובה שהן גם כרטיסי לוטו עם פרסים כמו בולים עליהם מופיעה החיה של אותה שנה או מתנה מתוצרת מקומית מכל רחבי יפן ואפילו סכומי כסף קטנים.
את כרטיסי הברכה מחלקים רק ביום הראשון לתחילת השנה ולא מוקדם יותר.

אין ספק שבעידן בו קבלת מכתבים אישיים הפכה לדבר נדיר, מאד נעים לקבל ברכה לכבוד השנה החדשה בתיבת הדואר.
שנה טובה ומתוקה לכולם!
明けましておめでとうございます

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

רוחות של סתיו מנשבות ביפן

היום  מתחילה באופן רשמי עונת הסתיו.
ביפן מציינים את יום תחילת הסתיו כיום חג הנקרא "יום השוויון"
ביום זה  חצי כדור הארץ הדרומי והצפוני מוארים במידה שווה, ולפיכך אורך היום ואורך הלילה שווים.

יום השוויון הסתווי הוכרז כיום חג רשמי ביפן בשנת 1947 אך עוד שנים רבות קודם לכן חגגו את יום תחילת הסתיו.
בשלושת הימים הקודמים ליום  השוויוני ובשלושת הימים שלאחריו נוהגים היפנים לפקוד את קברי יקיריהם.
לפי האמונה הבודהיסטית בשבעת ימים אלו רוחות המתים נמצאות במצב הנקרא "HIGH" – נשמת המתים נמצאת בצדו השני של נהר החיים,  הנהר הוא למעשה העולם בו אנו חיים ואילו "הצד השני" זה האזור בו נמצאות הנשמות של המתים, מצב זה מקושר גם עם חילוף עונות השנה, ולכן בחג זה, מלבד תחילתו של הסתיו , מכבדים את זכרם של הקרובים שאינם איתנו עוד.

מצב  של "HIGH" מתקיים פעמים בשנה, ביום הראשון של הסתיו וביום הראשון של האביב.
היפנים מגיעים להגיע לבתי הקברות לקברי יקיריהם ומנקים ומסדרים את חלקת הקבר, מניחים פרחים ומקלות קטורת.
(זאת בניגוד לחג ה"אובון" בו היפנים מאמינים שרוחות המתים שבות לבקר בבתי הקרובים החיים)
לאחר ביקור בבית הקברות נהוג לנסוע ביחד לפעילות משפחתית בחיק הטבע או לנסוע לבקר קרובי משפחה.

גם עונת הקציר מתחילה באותה תקופה ונהוג בתפילות גם להודות על שפע היבול.

אחד המאכלים אשר נהוג להכין ולאכול ביום זה הוא הבוטאמוצ'י – אורז דביק עם רוטב מתוק.
מכיוון שיום זה קשור לדת הבודהיזם במקדשים רבים ברחבי יפן יש אירועים שונים אותם מארגנים הנזירים כמו הרצאות על ההיסטוריה של החג, הכנת בוטאמוצ'י עם ילדים ועוד.

הפעילויות הן בחינם אך נהוג להשאיר תרומה או אוכל לנזירים.

אומרים תודה לגיל הזהב

היום, 16.9, חוגגים ביפן את יום הכבוד לקשיש  Respect for the Aged Day (敬老の日 Keirō no Hi) בו מציינים את התרומה של הקשישים לעם היפני.
במהלך החג מאחלים היפנים לאוכלוסייה המבוגרת אריכות ימים ובריאות טובה.
יום החופש בו זכו היפנים נועד לאיחוד המשפחות ולבקר את בני המשפחה הקשישים ולגרום להם למעט נחת.
את יום הכבוד לקשיש החלו לציין ביפן בספטמבר 1947 ולאחר שהחגיגות היו הצלחה גדולה הוחלט לחגוג יום זה כל שנה.
החשיבות הרבה שהיפנים מייחסים ליום הכבוד לקשיש קשור בקשר הדוק לאידיאל של כבוד האב והאם אותם נדרשים הצעירים להעניק למבוגרים.
המסורת היפנית הקשוחה דורשת מהילדים להיות צייתנים להוריהם ולרחוש כבוד לאוכלוסייה המבוגרת מהם. אידאלים אלו נפוצים גם ביפן המודרנית.

בחג זה יש כמה מנהגים ואירועים שנהוג לקיים:
מסעדות רבות נותנות לקשישים ארוחות צהריים בחינם, מכיוון שאין מאכל מסורתי ליום זה יכול הקשיש לבקש שיכינו לו מאכל שאהוב עליו במיוחד. הארוחה ניתנת בחינם רק לקשיש ומי שמתלווה אליו לארוחה ואינו קשיש משלם מחיר רגיל.
אל בתי האבות נוהגות להגיע להקות מוזיקה שונות ומופעי ריקוד להופעה בחינם בפני הקשישים.
הצעירים ביפן מתייחסים ליום זה כאל "יום הולדת" עבור הקשישים ולכן נוהגים להעניק להם מתנה נחמדה וצנועה בעיקר ממתקים או פריט שימושי. הילדים הצעירים יותר מכינים ציור או עבודת יד ומעניקים אותם במתנה לקרוביהם הקשישים.
ישנן פעילויות מיוחדות המותאמות במיוחד עבור הקשישים במיוחד פעילויות של כושר גופני.

הסיקור התקשורתי בערוצים המקומיים לרוב יהיו סביב מעשים טובים למען הקשישים או סיפורים על קשישים בעירייה המקומית, הסיקור כמובן יהיה ברוח חיובית ואופטימית.

ביום זה תורגש תנועה רבה ברחבי יפן. אנשים רבים נוסעים לבקר קרובי משפחה קשישים ויש משפחות אשר נוסעות עם קרובי המשפחה הקשישים לטיול נחמד בטבע או יערכו פיקניק מחוץ לעיר.
ומה עושים אלו שכבר אין להם קרובי משפחה קשישים? אלו לרוב יעסקו בפעילות התנדבותית כמו להכין ארוחת צהריים טעימה או להופיע באחד מהופעות הבידור החינמיות שעורכים עבור הקשישים.
יום הכבוד לקשיש הפך ליום של חגיגה גדולה עקב העובדה שאוכלוסיית הקשישים של יפן במגמת עליה, מה שמוביל למסקנה שגם בעוד שנים רבות מאוד ימשיכו לחגוג את היום הזה.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

למה גרים ארנבים על הירח?

אחת לשנה בליל הירח המלא הראשון בחודשים ספטמבר־ אוקטובר, יוצאים היפנים לגנים ולפארקים לצפות בזריחת הירח המלא.
ליפנים יש היסטוריה ארוכה של חגיגות באמצע הסתיו. והמנהג של צפייה בזריחת הירח המלא עדיין מתקיים והוא מלווה במנהגים מסורתיים הנשמרים עד היום.
נהוג לערוך פיקניק עם כל המשפחה, לפרוש מחצלת ולשים עליה קישוט קטן דמוי מזבח, אגרטל עם ענפי אורז, פנס נייר ופירמידת עוגיות.
נהוג להגיש כופתאות אורז הנקראות-  Tsukimi העשויות מרכיבים עונתיים וצורתן העגולה והלבנה מייצגות את יופיו של הירח המלא, וגם לאכול מאכלים שונים עם ערמונים ודלעת.
העם היפני הקדום היה נוהג להתאסף ולדקלם שירים תחת הירח המלא בחודש השמיני של לוח השמש (המקביל לחודש ספטמבר) – ירח זה היה מכונה "ירח אמצע הסתיו" והטענה היא שזהו הזמן הטוב ביותר להביט על הירח בגלל מיקומו היחסי של הירח בשמיים באותו הזמן, כך שהירח נראה בהיר במיוחד.
האגדה הקשורה לפסטיבל הירח נקראת "הארנב שגר על הירח". היא מספרת על אדם זקן שחי על הירח, אשר יום אחד הביט לתוך יער גדול על פני כדור הארץ וראה שלושה חברים יושבים יחד סביב מדורה. שלושת החברים היו ארנב, קוף, ושועל. האיש הזקן של הירח החליט לברר מי מבין מהשלושה הוא הנדיב מכולם, וירד  לכדור הארץ כשהוא מחופש לקבצן. פגש האיש הזקן את שלושת החברים וביקש מהם לעזור לו ולתת לו אוכל מכיוון שהוא רעב מאוד. כאשר שמעו זאת שלושת החברים החלו לרוץ ביער ולחפש לו אוכל. הקוף הביא איתו המון פירות והשועל הביא איתו דג גדול שמצא בנהר. רק הארנב לא הצליח למצוא אוכל לתת לקבצן, ולכן ביקש מהקוף שיבעיר מדורה גדולה ויוכלו להכין מהארנב סעודה גדולה שתשביע את האיש הזקן. כאשר שמע זאת האיש הזקן של הירח, הוא החליט שהארנב הוא הנדיב מכולם, ועל מנת לתגמל אותו על המעשה הנדיב, הוא מחליט לקחת אותו איתו אל הירח, וכך הגיעו ארנבים לחיות על הירח.

לקראת החגים שבדרך…מה נקנה מתנה ליפנים?

היפנים אוהבים להעניק מתנות וגם לקבל מתנות אך יותר מכך  הם אוהבים שהמתנה עטופה יפה ככל האפשר, מה שאומר שהמשפט אל תסכל בקנקן לא תופס במקרה של מתנה ליפני.

להעניק מתנה ליפני אינו ענין פשוט כלל וכלל וכמו הרבה דברים אחרים ביפן גם בנושא המתנות יש מתנות שלא מנומס לתת.
1. כל דבר עם הספרות 4 או 9:
את הספרה 4 מבטאים היפנית "shi" ולמילה זו יש משמעות נוספת בשפה היפנית שפירושה מוות.
גם לספרה 9 יש היגוי בעייתי, את ספרה זו הוגים ביפנית "KU"  והמשמעות ביפנית זה סבל.
מכיוון שאנו מעניקים מתנה במטרה לגרום למשהו טוב ומהנה אין זה ראוי שנעניק משהו המסמל סבל או חלילה מוות.
2. מסרק לשיער:
כבר למדנו איך אומרים ביפנית סבל וגם מוות, את המילה מסרק מבטאים ביפנית בשם "KUSHI" שלמעשה מחברת את שתי המילים לסבל ומוות. ולכן גם לתת מסרק במתנה ליפני לא יחשב כמעשה מנומס.
3. שעון, מספריים או סכין:
היפנים מאמינים שאם נותנים שעון זה למעשה מסמל את החיים שאוזלים לנו.. ואילו הסכין והמספריים מסמלים את הקשר שנחתך בין אנשים.
4. פרחים ועציצים:
אחת המתנות הנפוצות שנהוג להביא זה זר פרחים מרשים או עציץ יפה אך ביפן לא כל פרח או עציץ מתאים. אסור להביא פרחים לבנים מכיוון שזה צבע הפרחים בטקסי הלוויות.
אם אתם רוצים להביא פרחים למישהו המאושפז בבית חולים אין להביא פרחי לוטוס, קמליות וחבצלות. ויש להימנע מלהביא עציצים למי שמאושפז מכיוון שיש בכך רמיזה לכך שהוא עתיד להישאר זמן רב בבית החולים.

אז איזו מתנה כן רצוי ואפילו מומלץ לתת? היפנים מעריכים מותגים זרים: וויסקי מיובא, קוניאק מעולה או ברנדי יוקרתי, מעדני גורמה, פירות טריים, צעצועי אלקטרוניקה לילדים, חפתים, סטים של עפרונות ועטים.
אחרי שכבר מצאת את המתנה המושלמת יש לבקש מהמוכר שיעטוף את המתנה בצבעי פסטל, ללא קישוטים. יש להימנע מצבעים זוהרים ובהירים מדי.

אם מצורפת ברכה למתנה אין לכתוב אותה על נייר אדום כי זהו צבע הנייר עליו מודיעים על הלוויות.
כשאר מגישים את המתנה, יש  להודיע שזו מתנה ממש צנועה. זה נקרא 'טסומרני מון': ברור לכולם שהמתנה לא צנועה, אבל כולם משחקים את המשחק.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

השאיפה היפנית להיות "קאוויאי"

לכבוד זכייתה של מלכת היופי החדשה של יפן בדקנו מהו אידיאל היופי היפני?

אידיאל היופי היפני שונה לגמרי מאידאל היופי של העולם המערבי שלרוב סוגד לנשים בלונדיניות חטובות.
אצל היפנים האישה המושלמת היא "אישה חמודה"- אישה הנראית ילדה קטנה ותמימה ובעיקר חמודה.
המילה היפנית לחמוד היא –"קאוואי" וזה מה שהיפנית שואפת להיות "קאוויאי" וזה אחד המחמאות הגדולות שאישה יכולה לקבל.
בשביל להיות קאוואי האישה היפנית מקיפה עצמה בחפצים רבים קטנים, רכים ובעלי צבעי פסטל
לדוגמא –עגילים בצורת פרחים או לבבות, תיקים ורודים ונוצצים קישוטים חמודים לטלפון הנייד,למעשה כל מה שמעוטר בדמויות חמודות המשדרות מסר של תמימות ומתיקות.
בשביל להיות "קאוויאי" האישה היפנית חייבת להיות קומפקטית –רזה ונמוכה, מה שמוביל את הנשים היפניות לאובססיה לכל הנוגע למשקל שלהן.
בסופרים ביפן ניתן למצוא שפע של מוצרים דלי קלוריות ואפילו ישנם סוגים של  מינרלים המשווקים כ"מי דיאט"  אשר אמורים להאיץ את חילוף החומרים.
כל ילדה שגדלה בעולם המערבי מכירה את בובת הברבי שהיא ללא ספק אידאל יופי מערבי מובהק- אישה גבוה ורזה עם רגליים אינסופיות, חזה גדול, עיניים כחולות גדולות וכמובן שיער בלונדיני חלק ושופע.
בובת הברבי לא זכתה להצלחה גדולה ביפן אשר מעדיפה את אידאל היופי שלה: קטן, מתוק ותמים.
בשנת 1986 החליטה חברת "מאטל" (יצרנית ברבי) לייצר בובה עבור הילדות היפניות וכך הגיעה הבובה "ליקה" ליפן.

הבובה ליקה

השוני הבולט ביותר בין הבובה "ליקה" לבין ברבי הוא ש"ליקה" היפנית היא בת 11 בלבד.
ליקה רזה ונמוכה, לובשת חצאיות קצרות ובגדים ילדותיים והילדות היפניות אוהבת אותה ורוצות להיות כמוה. הבובה "ליקה" היא בהחלט קאוויאי.

חיי הכלב היפני

יפן הפכה בשני העשורים האחרונים למעצמת חיות מחמד, כשבראש מככבים כמובן כלבים וחתולים.
התעשייה הענפה מגלגלת יותר מ -10 מיליארד דולר בשנה וכוללת מזון והרבה הטבות ופינוקים לחיות המחמד.
ביפן מסתמנת תופעה של העדפת גידול חיות מחמד מגידול ילדים- אחרי אסון הפוקושימה שפקד את יפן במרץ 2011 צעירים רבים מרגישים כי הם חיים באי ודאות ובסכנה מתמדת ולכן מעדיפים שלא להביא לעולם מסוג זה ילדים. הערכות רשמיות משנת 2012 מציגות 22 מיליון חיות מחמד לעומת 16 מיליון ילדים מתחת לגיל 15.

חיות המחמד ביפן נתפסות כחלק אינטגרלי מהמשפחה, וזוכות ליחס חם, אוהב ומפנק. אולי אפילו מפנק מידי.
|משפחות יפניות רבות מחזיקות יותר מכלב אחד ולא פעם תמצא שלושה, ואפילו ארבעה כלבים למשפחה. הכלבים הקטנים פופולאריים במיוחד עקב המיימדים הקטנטנים של הדירות בערים הגדולות ביפן.
כל ההתייחסות לכלבים ביפן היא כמו לילדים קטנים. מחזה נפוץ הוא בחורה צעירה צועדת ברחובות טוקיו כאשר הכלבלב שלה תלוי על מנשא על כתפיה, בדומה לזה המקובל אצל אימהות צעירות. אופציה אחרת היא עגלת טיול בה יושב הכלב וצופה בעוברים ושבים.

כיאה למעצמת כלבים ניתן למצוא מוצרים רבים המיועדים לכלבים:
ביגוד החל מחצאיות, מעילי עור, נעלים ועד לקימונו ובגדי חתן וכלה, ספא המיועד לכלבים, שיעורי שחיה ועוד..
גם תחום המזון אינו נפקד וניתן למצוא מבחר עשיר של חטיפים, מאפים, מזון מיוחד ועשיר בוויטמינים, עוגות יום הולדת לכלבים, קופסאות אובנטו עם מזון לכלב, ואפילו בתי קפה ומסעדות המיועדות בראש ובראשונה לחברו הטוב של האדם.

עוגת יום הולדת לכלב

עוד שירותים מיוחדים שניתן למצוא זה שיעורי יוגה, קורס הורות לבעלי הכלבים, בתי מלון ואפילו ביטוח בריאות מיוחד לכלב והיד עוד נטויה.
כאשר קורה העצוב מכל והכלב עובר לעולם הבא יקבר הכלב בבית קברות מיוחד כאשר הוצאות של קבורה כזאת הן 330-550 דולר.

אי אפשר שלא להזכיר את הכלב הכי מפורסם ביפן-הכלב האצ’יקו, שהוא סמל הנאמנות הטוטאלית של כלב לבעליו. אותו כלב שליווה את בעליו מידי יום לתחנת שיבויה שבטוקיו וגם כשהוא מת בפתאומיות המשיך האצ'יקו לפקוד את התחנה מידי יום באותה שעה במשך שנים וחיכה לבעליו שישוב. פסלו של הכלב הנערץ ניצב היום בכיכר בשיבויה.
למרות עשרות השנים שחלפו מאז אותו סיפור מרגש, ועל אף העובדה שבעיר הענקית טוקיו ישנם לא מעט פארקים ומקומות מפגש, הפסל של האצ'יקו נחשב עד היום לאחת הנקודות הפופולאריות בעיר, מקום בו תמיד אפשר למצוא עשרות אנשים שנחים מסביב, מצטלמים אתו, או סתם קופצים כדי לומר שלום לפסל הברונזה הכלבלבי של האצ'יקו.

תפיסת העולם של היפנים בהקשר לחיות המחמד נשענת על שני מוטיבים מרכזיים בתרבות המקומית: הראשון – דת הבודהיזם, המעלה על נס את אהבת הטבע, החיות והצמחונות, והשני, דת השינטו, השואבת מוטיבים רבים מהטבע.

הזנת כיתוב

הפסל של הכלב האצ'יקו

איך לאכול ביפן מבלי לעשות בושות

ביפן, יש לא מעט כללי נימוס והתנהגות, בחרנו להציג כמה מנימוסי השולחן העיקריים:

שיטת ה"שרינג" – כולם אוכלים וחולקים ממנות גדולות המונחות במרכז השולחן – מאוד פופולרית ביפן. כל אחד יכול לקחת לעצמו מנת אוכל בעזרת הקצוות העליונים של מקלות האכילה שלו – אלו שלא נוגעות באוכל שבצלחת האישית. במידה ויש מקלות הגשה גדולים יש להשתמש בהם ולא במקלות האישיים.

לקנח את האף בציבור זה מעשה אסור בתכלית האיסור, ליד השולחן זה מעשה הנחשב לגסות רוח.

מקלות אכילה:
את מקלות האכילה אוחזים ביד ימין ואת קערת המרק או האורז מחזיקים מתחת לסנטר כדי למנוע לכלוך.

בסיום האכילה אין להשאיר את המקלות בצלחת. יש להניחם בכלי המיועד לכך.

אין להצליב את מקלות האכילה או ללקק אותם, אלה הרגלים מגונים שמצביעים על זלזול.

אין לתקוע אנכית את מקלות האכילה באורז. לעולם! ואין להעביר אוכל אחד מהשני בעזרת המקלות; רוצים לתת זה לזה טעימה? יש לקחת מנה בעזרת המקלות ולהניח על צלחתו של הטועם. העברת אוכל ממקלות למקלות היא חלק ממנהגי אבלות ביפן.

וכמובן- אין לשחק "דו קרב" עם מקלות האכילה.

אורז:
חיסול האוכל עד גרגר האורז האחרון נחשב למאוד מנומס. וזה אגב ענין של גיאוגרפיה, בסין השכנה   מקובל להשאיר מעט אוכל על מנת שהמארחים לא יחשבו חלילה שלא היה מספיק.
אל תזליפו סויה על האורז.

אם מסיימים לאכול ולא רוצים תוספת אורז – יש לסיים את כל האורז שבצלחת. אם רוצים תוספת – משאירים מעט אורז בצלחת.

לפני הארוחה אומרים איטאדאקימאס: אני מקבל בהכרת תודה.

כשמסיימים לאכול אומרים: גוצ'יסוסאמאדאשיטה : תודה על הארוחה.

וכלל נימוס אחרון ובהחלט מאוד מאוד חביב- אכילת אטריות תהיה מלווה ברעשי אכילה.
ככל שאתה מרעיש יותר בעת אכילת אטריות או מרק, כך אתה אוהב יותר את מאכלי השף.
בתיאבון!