פריחת הדובדבן מרגשת כל יפני והיא מהווה אחד מסמליה הבולטים של יפן.
אין זו הגזמה לומר כי היפנים אוהבים מאוד את פריחת הדובדבן הידועה בשם- סאקורה.
מדוע הצפייה המשותפת בפריחה הפכה להיות אחד הבילויים המועדפים על היפנים?
הכל התחיל במנהג עתיק שמקורו (כמו דברים רבים בתרבות היפנית) בסין.
במאה ה-8, השפעות התרבות הסינית, היו מרובות ולסינים היה מנהג דומה של צפייה בפריחה.
על אף שהמנהג ביפן החל בקרב בני האצולה עד מהרה התפשט המנהג אל הסמוראים וגם אל יתר בני העם.
עד המאה ה-8 החגיגות סבבו סביב פריחת השזיף ולקראת סוף המאה ה-8, חגיגות פריחת הדובדבן תפסו את מקומם.
אחת הסיבות לכך היא שפריחת השזיף חלה בפברואר ומזג האוויר ביפן קר מאוד ופחות מתאים לחגיגות מחוץ לבית.
פריחת הדובדבן מתרחשת בחודש אפריל כשמזג האוויר אביבי ויפה ואז נעים לקיים פסטיבלים וחגיגות מחוץ לבית.
למרות שמדובר במנהג עתיק יומין עד היום מתייחסים היפנים לסאקורה בכבוד ונוהגים לצאת ולצפות בפריחה בקבוצות גדולות עם בני המשפחה או עם עמיתים לעבודה.
ביפן יש למעלה ממיליון עצי דובדבן המפוזרים בפארקים, מקדשים, בתי ספר ועוד.
פריחת הדובדבן מסמלת בתרבות היפנית את בוא האביב וגם באופן כללי זמן של התחלה חדשה. שנת הלימודים היפנית מתחילה באפריל וזו גם תקופה של קביעת מטרות בעסקים ובחיים בכלל.
במובן הפילוסופי יותר הפריחה הקצרה של הדובדבן מסמל את החיים, היופי המרהיב של הפריחה שנמוג בזמן קצר כל כך הוא כמו היופי של החיים הנגמרים כל כך מהר.
המועד המדויק של פריחת הדובדבן ביפן משתנה מאזור לאזור והוא תלוי במזג האוויר.
הפריחה מתחילה בדרך כלל בסוף ינואר באוקינאווה שבדרום וממשיכה דרך טוקיו וקיוטו לקראת אמצע מארס ומסתיימת באי הצפוני הוקאידו באפריל.
היפנים עוקבים באדיקות אחרי מהדורות החדשות שמדווחות כל הזמן על התקדמות הפריחה, ויוצאים בהמוניהם לצפות בה.
היציאה המשותפת לפארקים לצפות בפריחה נקראת "הנאמי" שפירושה "צפייה בפרחים",
הנמשכת תקופה קצרה של שבועיים-שלושה בה היפנים יוצאים בהמוניהם לפארקים נהנים ומתפעלים מהסאקורה המרשימה.
אנשים רבים נאספים יחד סביב עצי הדובדבן בעת לבלובם וחוגגים, לפעמים עד הלילה.
החל משעות הבוקר המוקדמות מגיעים הנציגים מכל משפחה ותופסים את המקום הטוב ביותר בפארק לצפייה בפריחה המרהיבה.
כל נציג פורש מחצלת פלסטיק כחולה וממתין ליתר בני המשפחה והחברים שיגיעו.
היפנים מתייחסים אל המחצלת הכחולה בכבוד רב ובדיוק כמו בבית יפני, אין לעלות על המחצלת עם נעלים אלא יחפים בלבד.
גם מקומות העבודה נוהגים לצאת יחד לצפות בפריחה, נהוג לשלוח את אחד או שנים מהעובדים הזוטרים לצאת השכם בבוקר לפארק ולתפוס מקום.

אין זה מראה נדיר לראות בפארקים אנשים לבושים בחליפה יושבים על מחצלת כחולה במשך שעות רבות, כיום שיש מחשב נייד ואפשר לעבוד מכל מקום "אנשי החליפות" נוהגים לפתוח את המחשב ולעבוד בזמן שהם שומרים על המקום היקר בפארק.
זמן ההמתנה יכול להיות אפילו 12 שעות, העובדים הזוטרים שמחים להתנדב למשימת השמירה וכך להנות גם מהפסקה מהעבודה מהמשרד הסגור וגם וליהנות מהאוויר הנעים בפארק.
נהוג להגיע לפארק ולערוך פיקניק הכולל סאקה (יין אורז) וממתקים יפנים בצבעים ורודים בהשראת צבעי הסאקורה.
במהלך הפסטיבל אפשר למצוא מופעי מוזיקה ,טקסי תה מסורתיים או לראות אנשים מטיילים בנחת ונהנים מהמראות הקסומים של הפריחה.
אפשר להנות מפסטיבל ההאנמי לא רק ביפן אלא בעוד יותר מ-20 מדינות ברחבי העולם ובעיקר היכן שיש קהילה יפנית גדולה כמו הוואי, ברזיל ואפילו הלסינקי בפינלנד.

- התמונות בבלוג מרחבי הרשת