תאטרון הקבוקי

תאטרון הקבוקי הינו התאטרון המסורתי ביפן. בתאטרון מוצגים קטעי שירה וריקודים המופיעים בתלבושות מרהיבות ואיפור מושקע. השם "קבוקי" מורכב מסימני כתיב של: משחק, ריקוד ושיר.

קבוקי2

תחילתו של תאטרון הקבוקי הוא במאה ה-17 כאשר נערת מקדש החלה להעלות מופעים בהם הציגו נשים קטעי שירה וריקוד בעלי תכנים של זימה וארוטיות ולרוב בתום המופע מכרו את גופן לצופים.
הממשל ביפן באותה תקופה אסר על קיום מופעים אלו גם בשל תכניו הלא מוסריים והחופש המיני וגם כי גרם לקהל ממעמדות שונות להתכנס יחד תחת קורת גג אחת לצפייה במופעים אלו.
את קיום מופעי הקבוקי המשיכו רק לאחר שגברים החליפו את מקומן של הנשים.
אותם גברים (לרוב גברים מתחת לגיל 15) התחפשו לנשים אך גם גברים צעירים אלו מכרו את גופם לאחר המופעים ולכן נאסר על גברים מתחת לגיל 15 להופיע ועל קיום ריקודים ארוטיים.
החל מאותה התקופה, רק גברים מופיעים בתיאטרון הקבוקי כאשר הם מגלמים גם דמויות של נערים צעירים וגם דמויות נשיות, סוג  זה של תאטרון קבוקי  נקרא- יָרוֹ-קבוקי.
הגברים אשר משחקים בתפקידים נשים נקראים אוֹנַגָאטה והם מתאמנים ביסודיות כדי להציג דמות נשית מושלמת מכל ההיבטים- קול, תנועה ומראה.
השמועות אומרות כי גברים אלו מבצעים את תפקידם בצורה כה מושלמת שאפילו הגיישות מגיעות לצפות בהם וללמוד מהן גינונים נשיים.
השנים 1841-1673 היו תקופת תור הזהב של הקבוקי, בתקופה זו נכתבו מחזות רבים כאשר המוכרים ביניהם היו על זוגות אוהבים אשר לא יכולים לממש את אהבתם ובוחרים להתאבד יחדיו.
הצלחת מחזות אלו השפיעה כל כך על זוגות רבים שניסו להתאבד ביחד עד שהממשל ביפן אסר על הצגת מחזות בסגנון זה.

קבוקי1
לאחר מלחה"ע השנייה חלה ירידה חדה בפופלאריות של הקבוקי. יפן היתה שקועה בללקק את פצעיה לאחר המלחמה ולהתמודד עם התוצאות הקשות, האבדות הרבות  והמורל היה נמוך.
יפנים רבים נרתעו מכל סממן יפני שהזכיר את העבר שלפני המלחמה והתאטרון הקבוקי היפני היה אחד מסממנים אלו.
בחלוף השנים חזר הקבוקי להיות תאטרון פופלארי ביפן וההתקרבות למערב גרמה להתעניינות בקרב זרים ומופעי קבוקי החלו להתפשט גם לאירופה וארה"ב.
הקבוקי מוכר בכך שהוא תאטרון עשיר בתפאורה, מוסיקה, אביזרים ופעלולים מדהימים.
המופע עוצר נשימה וכולל משתתפים רבים, מופעי ריקוד ושירה.
במת הקבוקי מכילה מסלול הנקרא הָנַמיצ'י (שביל הפרחים) ממנה יוצאים השחקנים אל הקהל בכניסה או יציאה דרמטית.
האיפור של השחקנים הוא חלק חשוב מאפיון הדמות- עפ"י האיפור אפשר לזהות את ה"טובים" ואת ה"רעים": הצבעים האדומים- מאפיינים את הדמויות ה"טובות" והצבע מעיד על תשוקה וגבורה ואילו הצבעים הכחול והשחור- מאפיינים את "רעים" – צבעים המסמלים רשעות וקנאה.
צבעים נוספים באיפור הם: הירוק- המסמל דמות על טבעית והסגול- המיועד לתפקיד של בני אצולה.

קבוקי

בעבר, המופע נמשך יום שלם ולכן מי שהגיע לצפות במופע קבוקי היה צריך להכין עצמו למופע ולהביא עמו מזון ושתיה. כיום כמעט ואין מחזות כה ארוכים אך עדיין  קיימים מופעים ארוכים היכולים להימשך מספר שעות.

המחזה כולל  כחמש מערכות: הראשונה, נפתחת בסצנה איטית ומטרתה שהקהל יכיר את העלילה ואת הדמויות השונות. שלוש המערכות הבאות, הן בעלות קצב מהיר יותר, כאשר במערכה השלישית מגיעים כמעט תמיד לשיאה עם רגע דרמטי או טרגי. המערכה השניה והרביעית בד"כ מסתיימות בקרב.

תאטרון הקבוקי נחשב ביפן לתאטרון מסורתי שהשחקנים המשתתפים בו מגיעים ממשפחות בעלות מסורת ארוכה בתאטרון וחיידק הבמה עובר בירושה מדור לדור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s