בשנת 1868-1603 שלט ביפן בית טוקואגמה אדו.
בתקופה זו, אנשי השלטון חששו כי השפעות זרות עלולות לחתור תחת מעמדם, לכן במטרה לייצב את השלטון ולמנוע השפעות מבחוץ, במיוחד מפני מסיונריים נוצרים, הוחלט לסגור את יפן מפני העולם החיצון ולהשאיר זכויות סחר מוגבלות מאוד בנמל נגסקי רק עבור סין וחברת המסחר "הודו המזרחית" ההולנדית.
כל אדם זר אשר היה מגיע לנמלי יפן היה מיד מוצא להורג.
כל מה שקרה בעולם מהמאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-19 כלל לא היה ידוע ליפנים.
בשנת 1852 נשיא ארה"ב מילרד פילמור דרש מיפן להפסיק את הסתגרותה ושלח שייטת בפיקודו של קצין בשם מת'יו פרי שלמד וקרא טקסטים על יפן לקראת מסעו מזרחה.
בשנת 1853 הגיע פרי בליווי ספינות מלחמה המכונות בפני היפנים "הספינות השחורות", למפרץ טוקיו. למרות שהנמל היחיד בו הורשתה עגינת כלי שיט זרים באותה עת היה נמל נגסקי החליט פרי כצעד מתריס לעגון דווקא בטוקיו.
- מת'יו קלברייט פרי
פרי דרש מהיפנים שיעבירו מכתב עבור קיסר יפן או שיפגיז את החוף. היפנים נכנעו ללחץ והעבירו את המסר מפרי לקיסר.
בשל חששם של היפנים מארה"ב החזקה ושמא סירובם לדרישת האמריקאים לקיים יחסי מסחר עימם תגרום לפריצת מלחמה, בתאריך 31.3.1854 נחתם הסכם סחר עם ארה"ב המוכר בשם "הסכם קנגאווה" המסמל את תחילת התהליך של פתיחת יפן למערב.
בעקבות חוזה המסחר עם ארה"ב נפתחו שערי יפן למערב והחלו להיחתם חוזי מסחר גם עם מדינות אחרות באירופה ויפן חדלה להיות מדינה סגורה בפני העולם.