העתיד זה פינטק

הצמיחה של תחום הפינטק ביפן יוצרת הזדמנות לחברות ישראליות העוסקות בתחום זה.
שוק הפינטק ביפן מורכב משלושה מוסדות פיננסים גדולים:
מיצובישי (MUFG), מיזוהו (MIZUHO) וסומיטומו מיטצוי (SMFG), כאשר כל אחד מהמוסדות מחזיק בנק מסחרי, בנק נאמנות, חברת ניירות ערך והון סיכון, הם פועלים בלמעלה מ-50 מדינות ומעסיקים כ-250,000 עובדים.
בשנים האחרונות שלושת המוסדות החלו להשקיע במאיצים טכנולוגיים, הורידו עמלות והשקיעו דרך קרנות הון סיכון בפתרונות פינטק מתקדמים ביחד ולחוד.

פינטק1

אבל קודם כל, מה זה בכלל פינטק?

תחום הפינטק (Fintech) הוא שילוב של פיננסים (כסף) וטכנולוגיה, וביחד – טכנולוגיה פיננסית.
חברות פינטק מפתחות טכנולוגיות שמאפשרות לספק שירותים ומוצרים פיננסיים ולשפרם. הן עושות זאת באמצעות אפליקציות, פיתוחים אנליטיים מתקדמים ופתרונות פיננסיים מקוונים.
המהפכה אותה יצרו חברות הפינטק באה לידי ביטוי  בדרך בה אנשים כיום לווים ומלווים כסף, משלמים עבור מוצרים, רוכשים מטבע חוץ ומעבירים מזומנים.
פינטק3

גם בתחום הפינטק נחשבת ישראל כמעצמה עולמית ולה מעמד של מובילה בפיתוח והשקת פתרונות ומוצרי פינטק. אך מעבר לחידוש הטכנולוגי, חברות פינטק נדרשות לקחת בחשבון אפשרות לאיומי סייבר במגזר הפיננסי. לתעשיית אבטחת הסייבר של ישראל מוניטין רב בכל העולם. הידע המקומי והנגישות לכלים וחידושים בנושאי אבטחת הסייבר בארץ מחזקים ומשלימים את קהילת הפינטק הצומחת ובשבוע שעבר המריאה משלחת של 9 חברות FinTech ישראליות ליפן.
עולם הפינטק נחלק לשני סוגי חברות: חברות המוכרות פתרונות למוסדות פיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) וחברות המוכרות מוצרים, כגון: לתעשיית השירותים החוץ-בנקאיים.
המשתמשים בפיתוחים השונים של הפינטק הם הבנקים, חברות סטארט אפ, מוסדות ביטוח ועוד.
הפינטק מציע את שירותיו גם למי שכלל לא משתמש בשירותי הבנק וכך מגדיל את התחרות בתחום הפיננסי.
פינטק2

מודעות פרסומת

גשר הפנינה התלוי ביפן

גשר אקשי- קייקו (גשר הפנינה) הוא גשר תלוי המחבר בין העיר קובה לאי אוואג׳י.

גשר האקשי הינו אחד מהגשרים התלויים הארוכים בעולם: אורכו של הגשר 3,911 מטר ובנייתו היתה מבצע הנדסי מרשים.
הגשר מהווה חלק מהדרך המהירה הנקראת הונשו-שיקוקו כאשר הגשר חוצה את מצר אקאשי שהוא אחד מנתיבי המים העמוסים של יפן.
הגשר נבנה לאחר טרגדיה – בשנת 1955 התרחשה תאונה קשה כאשר שתי מעבורות נוסעים טבעו לאחר ששטו בעת סערה קשה, לפני שהגשר נבנה היה ניתן לחצות את מצר אקאשי רק באמצעות מעבורת נוסעים, המעבורות התנגשו זו בזו ובתקרית העצובה נהרגו 168 ילדים.

בעקבות התאונה הקשה הופעל לחץ ציבורי למנוע תאונות בעתיד והוחלט לבנות גשר שיחצה את המצר.
התכנון המקורי היה לבנות גשר ובו גם כביש וגם מסילת רכבת אך בסופו של דבר הוחלט על סלילת כביש בלבד ובו 6 נתיבים.
בניית הכביש החלה במאי 1988 והגשר נפתח לתנועה ב- 5.4.1998

בתהליך בניית הגשר נאלצו המקימים להתמודד עם תנאים קשים ומאתגרים כמו רעידות אדמה, זרמי ים חזקים ורוחות חזקות.
אחד האתגרים הגדולים איתו נאלצו להתמודד היתה רעידת אדמה חזקה שפקדה את קובה בשנת 1995 כאשר מוקד הרעש היה לא רחוק מהגשר שהיה אז בתהליכי בניה.
בעקבות רעידת האדמה הוחלט להגדיל את רוחב המפתח המרכזי (המרווח בין העמודים התומכים) במטר אחד וכעת רוחב המפתח הוא 1991 מטרים. (לשם השוואה, רוחב המפתח של גשר הזהב בסאן פרנסיסקו הוא 1280 מטר)

מי שמתעניין בתהליך בניית הגשר מוזמן לבקר במרכז המבקרים הנמצא ליד קובה ומציג סקירה כללית אודות הבנייה, השוואה לגשרים תלויים אחרים ועוד.
אוהבי הצילום יכולים לצעוד בטיילת למרגלות הגשר שמימנה ניתן לצפות על הגשר ומי שרוצה רק להירגע יכול ליהנות משני גנים הנמצאים בכל אחד מקצוות הגשר.

גשר4

עלות הגשר מוערכת ב- 500 מילארד יין יפני (חמישה מילארד דולר) והתכנון היה לכסות את עלות הבנייה באמצעות גביית אגרת מעבר על הגשר, אך בשל מחיר האגרה הגבוה יחסית (20 דולר) תנועת הרכבים על הגשר דלילה ורבים מעדיפים לחצות באמצעות המעבורות הזולות.

גשר3

  • התמונות מרחבי הרשת

פסטיבל התקופות ג'ידאי מאצורי – חוגגים את ההיסטוריה בקיוטו

בכל שנה בתאריך -22 באוקטובר מתקיים בקיוטו הג'ידאי מאצורי, "פסטיבל התקופות", בו חוגגים את עברה המפואר של העיר.
הפסטיבל הוא אחד משלושת הפסטיבלים הגדולים והמפורסמים המתקיימים בקיוטו לצד  פסטיבל Gion ביולי ופסטיבל Aoi הנערך בחודש מאי.
במהלך הפסטיבל עוברת תהלוכה ארוכה של כ-2,000 תושבי קיוטו הלבושים בסוגי לבוש מסורתיים על-פי תקופות שונות בהיסטוריה של יפן, ובתחפושות של דמויות היסטוריות חשובות.

הפסטיבל הראשון התחיל בשנת 1895 במטרה להעלות את המורל הירוד של תושבי העיר לאחר שבשנת  1868 טוקיו הפכה לבירת יפן וכבודם של תושבי העיר קיוטו נרמס לאחר שהתואר נגזל מהעיר קיוטו.
המצעד הוא למעשה שיחזור היסטורי של העיר קיוטו בתקופות שונות ומפוארות והוא מנציח את הקמתה של קיוטו כבירה ב -794 על ידי הקיסר קאמו.

הפסטיבל יוצא מהארמון הקיסרי של קיוטו ומסתיים לאחר ארבע/חמש שעות  במקדש הייאן.
הצועדים בתהלוכה לבושים בתלבושות מפוארות, וכל האביזרים נבחרים בקפידה ובדיוק רב בכל פרט בפרט. האביזרים והתלבושות מוערכים בסכום שלכ-20 מיליון דולר והדמויות מייצגות את כל מעמדות ותחומי החיים: איכרים, לוחמים, פרשים, נסיכים, סמוראים ונסיכות.

 

חובבי ההיסטוריה של יפן ייהנו במיוחד מפסטיבל זה וירגישו שחזרו אחורה בזמן ולוקחים חלק מעברה המפואר של קיוטו.
גידאי2

  • כל התמונות מרחבי הרשת

כל בית צריך קוטצאו

עונת החורף ביפן קרה מאוד והבתים היפנים לא תמיד מחוממים היטב ואין הסקה מרכזית ולכן היפנים מצאו פתרון נהדר המשלב שלושה מרכיבים בלבד שמיכה-שולחן-תנור למקור חימום ופינוק ביחד- קוטאצו שולחן נמוך המיועד לרצפת טאטאמי המסורתית , השולחן מכוסה בשמיכה עבה ומתחת יש גוף חימום.
קוטצאו5

אחד היתרונות הגדולים והחשובים של הקוטאצו שהוא נייד לכל מקום…אפשר לקחת אותו לחדר שינה, לסלון להשתמש בו בזמן שאוכלים, צופים בטלוויזיה, קוראים ספר או סתם נחים.
השימוש בקוטאצו החל כבר במאה ה-14 כאשר השימוש בפחם היה נפוץ לצורכי בישול וחימום בבתים היפנים וצורתו של הקוטאצו הייתה מעט שונה וכללה מעין בור שנחפר ברצפת הבית בו הונחו פחמים ועצים שבנוסף לחימום הגוף, שימשו גם לבישול.

בהמשך כשעברו לבשל בעיקר באמצעות תנורים וגז, השתנה המראה של הקוטאצו, התווספה לו פלטת עץ ושמיכה עבה על מנת ללכוד את החום שיוצא ממבער הפחם, וברצפה נחפר בור כמקום להניח את הרגליים.
עם השנים השתכלל הקוטאצו וכיום הוא נייד, הפחם הוחלף בחשמל, וגוף החימום מחובר ישירות למסגרת ומחמם ביעילות את החללים הקטנים הפופולריים ביפן.


את הקוטאצו אפשר לרכוש (ברחבי הרשת אפשר למצוא מגוון גדול) ואפשר גם להכין קוטאצו בגרסאת "עשה זאת בעצמך" ופשוט לחבר לשולחן עץ שמיכה עבה ומפנקת, תנור חימום ולהרכיב יחד באמצעות מסמרים וברגים.
מקובל לנמנם תחת הקוטצאו אך לא לישון שנת לילה, גם כי השמיכה אינה מספיק ארוכה ומכסה רק באופן חלקי את הגוף וגם מחשש לכוויות במידה והרגל תיגע בטעות בגוף החימום.
מי שכן אוהב מאוד לישון שינה עמוקה תחת הקוטצאו אלו הם בני המשפחה על ארבע- הכלבים והחתולים ששמיכת הקוטצאו היא בדיוק במידות הנכונות עבור כיסוי מושלם לגוף הקטן שלהם והם נהנים מחימום מפנק בחורף.
קוטצאו7
אחת הסיבות שהיפנים אוהבים מאוד להתחמם עם קוטאצו היא החוויה החברתית הנלווית לשימוש בו ,כל המשפחה או החברים יושבים יחד מתחת לקוטאצו, אוכלים או צופים יחד בטלוויזיה ונהנים מזמן איכות חמים ונעים.
קוטצאו3

מתכוננים לחורף- הכל על מרק המיסו

למרק המיסו מקום של כבוד בתרבות הקולנרית היפנית.
את המרק ניתן למצוא בכל ארוחה (בוקר, צהריים וערב), חוסר נוכחות של מרק מיסו במהלך ארוחה נתפס כדבר חריג, בדומה למצב שלא יהיה קפה בארוחת בוקר מערבית…
מקובל לאכול את המרק שלוש פעמים ביום לצד  קערת אורז.
בסיס המרק הוא משחת המיסו, משחה מסורתית אשר מקורה בסין ומיוצרת לרוב מפולי סויה (או שעורה, כוסמת ושיפון) אורז, שמרי קוג'י ומלח.
ישנם שני סוגים עיקריים של מיסו- לבן (המזוהה עם אזור קיוטו)  ומיסו אדום , ההבדל ביניהם הוא בזמן התססת האורז והדגן ממנו המיסו מיוצר.
להכנת מרק המיסו נהוג להשתמש במיסו לבן שהוא עדין יותר.

מיסו1

משחת מיסו

פרט לשימוש במרק משמש המיסו גם להכנת דגים ורטבים שונים והוא נפוץ גם בארצות נוספות באסיה, כאשר בשנים האחרונות החלו להשתמש בו גם במטבחים ברחבי העולם.
מרכיב נוסף בהכנת המרק הוא הדאשי- ציר של מרק בעל טעם מעודן של ים המורכב מאצות קונבו ושבבי דגים אך ניתן גם למצוא דאשי טבעוני על בסיס פטריות.
הדאשי מעניק את הטעם האוממי של המרק  ,טעמים עמוקים ומיוחדים.מיסו
שילוב הדאשי והמיסו מהווים את הבסיס למרק המיסו ועל בסיסם מוסיפים את התוספות למרק:
טופו- לרוב מוסיפים קוביות טופו למרק כאשר מדובר בארוחת בוקר.
דייקון- צנון יפני דל קלוריות הנחשב לבריא מאוד, משתמשים בו במנות רבות במטבח היפני וגם ניתן להוסיף אותו למרק המיסו.
אצות וואקמה- מרכיב נפוץ במרק המיסו הן האצות שצפות במיי המרק ומעניקות לו טעמים נוספים.
האצות לא מבושלות, הן פשוט נזרקות לקערת המרק לפני האכילה.
פטריות- בעיקר מסוג שיטאקי.
רגע לפני ההגשה מומלץ להוסיף בצל ירוק קצוץ.
את המרק נהוג להגיש בקערית קטנה, עם מכסה, ללא כף אלא עם צ'ופסטיקס איתם נהוג לאכול את התוספות השונות (האצות, פטריות, טופו).
לאחר אכילת התוספות במרק, נהוג לשתות את המרק כמו כוס מים, מטים את הקערה ושותים את מי המרק ישר מהקערית.

Japanese miso soup on the table. top view horizontal

  • התמונות מרחבי הרשת

אם אין סוכר תאכלו קינקו

מה עושים כשאין סוכר?

עד סוף המאה ה-16 לא היה כלל סוכר ביפן ועד המאה ה-19 הסוכר לא היה נגיש לכל אחד ולכן התחליף לסוכר בו השתמשו היפנים נקרא קינקו- קמח סויה קלוי מתקתק בטעמו, צבעו צהוב והוא בעל מרקם אבקתי.
הקינקו שימש כתחליף סוכר לממתקים וקינוחים יפנים למרות שטעמו אינו מתוק כמו סוכר מזוקק, כתוצאה מכך הקינוחים היפנים הם בעלי מתיקות מעודנת מאוד.
עד היום השימוש בקינקו נפוץ מאוד במטבח היפני בעיקר בקינוחים מסורתיים או כתוספת מעל גלידת וניל.


השימוש בקינקו מתאים מאוד לממתקים וקינוחים מעודנים ומוסיף להם טקסטורה קרנצ'ית ,אפשר למצוא את הקינקו בעיקר בקינוחים כמו:
קינקו5 Kuzumochi– קינוח העשוי מג'לי בעל טעים עדין מאוד, מרענן וקליל הנאכל בעיקר בקיץ.
הקינוח מוגש עם תוספת של גלידה או סירופ אך הדרך המסורתית ביותר לאכול אותו היא עם תוספת של קינקו.
 Daifuku–  עוגיות מוצ'י (עוגיה העשוי בצק אורז דביק) הממולאות בקרם מתוק ומוגשות כשהן "מפודרות" באבקת קינקו מעליהן.
לקינקו שימושים נוספים כמו במאכלים פחות מסורתיים כמו מאפים שונים, בהם מחליפים חלק מכמות הקמח בקינקו ,אפשר גם לאפות רק עם הקינקו וכך יוצרים מאפים ללא גלוטן .
שימוש נוסף בקינקו הוא בהכנת שייקים, בשני המקרים מעניק הקינקו ארומה אגוזית נעימה.
קינקו3