אתגר השפה היפנית

מי שאינו מכיר כלל את השפה היפנית היא נשמעת עבורו כחידה גדולה, שלל הסימנים המצוירים, ההגייה הלא ברורה…אפשר בכלל ללמוד יפנית למי שמגיע מהעולם המערבי?…

היפנית היא אכן שפה מיוחדת ולא פשוטה והיא מכילה עולם שלם של סימנים ואף מורכבת מכמה סוגים שונים של מערכות כתב המשתלבות זו בזו.
שתיים מהן (הירגאנה hiragana וקטאקנה katakana) הן פונטיות, כלומר, כל סימן שבהן הוא צליל, כמו האלפבית שלנו.
בהירגאנה נעשה שימוש נרחב בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראות ביפנית לילדים.
בקטאקנה משתמשים בעיקר כדי לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית, לרוב מערבי, מן השפה האנגלית, שהשתרשו והן כיום ממש חלק מהשפה היפנית המדוברת.

המערכת השלישית- קאנג’י kanji היא אינה פונטית אלא ציורית, כלומר כל סימן מהווה רעיון.
הקאנג’י הוא כתב הסימניות אשר הגיע ליפן מסין.
כמו דברים רבים ביפן, גם הכתב היפני מושפע מסין, בעבר ליפנים לא היתה שפה כתובה אלא שפה מדוברת בלבד. עם הגעתם של מהגרים סינים ליפן במאה ה-3 הגיע גם הכתב הסיני שאומץ ע"י היפנים והוא למעשה הקאנג'י.
הילדים ביפן לומדים קאנג’י כבר מכיתה א’, לפי סדר מסוים. מכיתה א’ עד ו’ הם לומדים 1006 סימני קאנג’י.

במשך השנים החלו להוסיף לסימניות גם עיצורים ותוספות דקדוקיות המאפיינות את השפה היפנית ושתי מערכות הכתב הנוספות, ההירגאנה והקטאקנה, התפתחו מתוך הקאנג'י.
כיום דוברים את השפה היפנית כ-130 מיליון איש הכוללים את תושבי יפן וקהילות מהגרים יפניות בעולם.
מי שיחליט להתמקד רק בלימוד השפה המדוברת יכול להתנחם בכך שביפנית אין הטיה של יחיד או רבים ואין הטיה של זכר או נקבה.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת