חוגגים קנרקי

יום הולדת הוא אירוע משמח וחגיגי, חלק מציינים אותו במסיבה גדולה, חלק באירוע משפחתי וחלק מעדיפים להתעלם מיום זה ולהתנהל בו כרגיל.
ביפן חוגגים ימיי הולדת אך יש גיל אחד המקבל תשומת לב מיוחדת- גיל 60.
על פי המסורת היפנית גיל 60 הוא גיל מיוחד במינו- המספר 60 הוא קסום בתרבות היפנית מכיוון שלפי גלגל המזלות הסיני (אותו אימצו היפנים) האדם מסיים בגיל זה את מחזור החיים הראשון שלו ולמעשה "נולד מחדש" ומתחיל את ילדותו השנייה ולכן אירוע כזה מחייב מסיבת יום הולדת גדולה.

חגיגות יום הולדת ה-60 נקראות ביפן "קנרקי" (還暦/かんれき Kanreki) והן כוללות הרבה מוזמנים- בעיקר בני משפחה וחברים טובים, אוכל ומשקאות בשפע.
האוכל המוגש בחגיגות יום ההולדת מותאם לאירוע וכולל מנות מסורתיות כמו שעועית אדומה (אזוקי) ואורז המסמלים מזל טוב וגירוש רוחות רעות, עוגיות מוצ'י בצבע ורוד ולבן המסמלות טוהר ותמימות, דג המוגש בשלמותו המייצג אושר וחגיגיות.

את החגיגות מקנחים בעוגת יום הולדת חגיגית, עוגת אורז דביקה המסמלת כוח ואריכות חיים. העוגה מקושטת בצבים אדומים ועגורנים לבנים המסמלים חיים ארוכים ואצילות.
את מקום האירוע מקשטים עם ענפי במבוק המייצגים כוח וסיבולת.
במסיבת יום ההולדת בעל השמחה לבוש בתלבושת המורכבת מצעיף אדום, כובע אדום ואפודה אדומה והוא יושב על כרית אדומה הנקראת Zabuton שגם היא בצבע אדום.

הצבע האדום מסמל חזרה לילדות ועבור היפנים מדובר בצבע המביא איתו הצלחה ושגשוג ואפילו מגרש רוחות רעות.
וכמובן שאין חגיגה בלי מתנה…היפנים מייחסים חשיבות רבה לא רק למתנה עצמה אלא גם לאריזה ומתנת יום הולדת בקנרקי תהיה ארוזה היטב בעטיפה אדומה. לרוב המתנה תהיה פריט לבוש או מניפה גם הם בצבע אדום.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

נומיקאי- השעות הפרועות ביפן

לתרבות העסקית ביפן כללים חשובים החל מאופן הלבוש, הדרך בה מחליפים כרטיסי ביקור ועד מפגשי השתייה ה" נומיקאי" ( nomikai  飲み会 ) בהם נפגשים הקולגות לאחר יום עבודה ארוך בבר יפני (איזקאיה) לערב שתיה שאולי יודעים איך הוא מתחיל אבל לא תמיד יודעים איך הוא יסתיים…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הנומיקאי הוא אחד הטקסים העסקיים החשובים ביפן ואיש/אשת עסקים שאיננו יפני אשר הוזמן להשתתף בנומיקאי הוא בהחלט בר מזל.
ישנן סיבות רבות להחליט לצאת לערב שתייה: פרידה מעובד או קבלת עובד חדש, סיום פרויקט גדול בעבודה, סגירת עסקה גדולה ועוד…
ישנן כמה מסיבות שתייה שבהן כל המשרד לוקח חלק כמו: חגיגות היום האחרון בשנה (Bounenkai).
תחילתו של ערב שתייה טיפוסי עלול להיראות משעמם או רשמי- מתחילים עם כמה נאומים שגרתיים של הבוס ושל כמה מהעובדים, קצת אוכלים וקצת שותים…ולאט לאט, ככל שרמת האלכוהול מתחילה לטפס, כל המחסומים והעכבות מתחילים להשתחרר והערב הופך להיות פרוע ומשוחרר.

חלק מהכללים הנוקשים בחברה היפנית מתחילים להתמוטט, העובדים מתחילים לדבר בפתיחות על חייהם, על קשיים בהם הם נתקלים, אומרים בגלויי את דעתם על הקולגות ואפילו על הבוסים בחברה.
מכיוון שזה מקובל ואף רצוי להשתכר במפגשים אלו, הדברים הנאמרים במפגשי הנומיקאי לא נלקחים ברצינות והכל נסלח ונשכח.
כנות ורגשנות בין עמיתים לעבודה, ללא קשר לדרגה, נדירים ואינם מקובלים ביפן והם מתרחשים רק במפגשי שתיה. התופעה של שחרור העכבות נקראת ביפנית-bureikō .

מפגשי נומיקאי אינם חובה אך לא מקובל לסרב להצעה להצטרף למפגש כזה וחשוב לדעת כי למרות שהמפגשים ידועים בכמויות האלכוהול הרבות לא מאלצים אף אחד לשתות ומי שמעדיף לשתות משקאות נטולי אלכוהול מכבדים את בקשתו. גם עובד המרגיש ששתה מספיק אלכוהול, משאיר את הכוס מלאה ובכך מסמן כי סיים להערב את צריכת האלכוהול שלו ואף אחד לא דוחק בו להמשיך לשתות.
מקומות עבודה לוקחים את מפגשי הנומיקאי ברצינות ומייחסים חשיבות רבה למפגשים אלו כתורמים לגיבוש הצוות ויצירת הרמוניה בין עובדי החברה.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

כל אחד וההאנקו שלו

לכל אחד מאיתנו יש חתימה אישית המשמשת לחתימה על מסמכים, צ'קים, חוזים ועוד.
גם ביפן נדרשים התושבים לחתום אך לא באמצעות חתימה ידנית אלא על ידי האנקו.
האנקו הינה חותמת גומי אישית אשר כל אדם ביפן מחזיק ברשותו לפחות אחת כזאת.
בחותמת זו היפני מחתים כל מסמך שהוא (כמו המחאות וחוזים, ביפן לא חותמים בכתב-יד, כנהוג במערב).
לרוב החותמת תהיה עגולה והדיו בצבע אדום.

היפנים בד"כ מחזיקים ברשותם כ- 3 חותמות האנקו:
1. חותמת עבור חשבון הבנק
2. חותמת עבור מסמכים רשמיים
3.חותמת עבור שימוש יומיומי
את חותמת האנקו ניתן לקנות כמעט בכל מקום, החל מחנויות של הכל ב-100 ין , חנויות המתמחות בהאנקו, אתרי אינטרנט ואפילו דרך מכונות אוטומטיות המוכרות האנקו מוכן מראש וזו אפשרות טובה וזולה למי שיש לו שם הנפוץ ביפן.

DSC_2647

מי שבוחר לרכוש האנקו בחנות המתמחה בהכנתם יכול לבחור את הגופן, צבע החותמת, עיצוב הקופסא וגודל החותמת.
אפשרות נוספת היא להזמין חותמת האנקו שהוכנה בידי רב אמן המתמחה בהכנת האנקו, מדובר באמנות ארוכת שנים ועיצוב חותמת כזו נחשבת כיצירת אמנות בפני עצמה.
מי שבוחר להזמין חותמת כזו צריך לקחת בחשבון כי לעיתים יש להמתין כמה שנים לביצוע הזמנה לחותמת מידי רבי-אמן.

האנקו מגיע בשלל צורות: חותמת עם כרית דיו קטנה, חותמת בקצה של עט, האנקו עשוי גומי, עץ, פלסטיק ועוד…מחיר האנקו בהתאם לחומר ממנו הוא עשוי ולגודלו.

מי שמגיע לגור ביפן לתקופה קצרה איננו חייב לרכוש לעצמו האנקו ויוכל לחתום ידנית על מסמכים אך בד"כ יעדיף לרכוש לעצמו האנקו שישמש אותו לחתימה על חשבון בנק ומסמכים רשמיים.
תיירים המגיעים ליפן אוהבים לקנות האנקו כמזכרת מהטיול ולשלב בו פרט לשם גם אנימציה ולהשתמש בצבעים פחות שגרתיים מבהאנקו רשמי.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אמנות שדות האורז ביפן

בשנת 1993 חיפשו אנשי העיר אינקאדאט, עיר חקלאית מנומנמת בצפון יפן, דרך להחיות את הכלכלה המקומית וייצרו את אומנות שדה האורז (ביפנית: 田んぼアート, טמבו אטו)-
ציור העשוי מזנים שונים של צמח האורז כך ששדה האורז משמש כלוח ציור ענק ליצירות אומנות.
ציורי הענק מורכבים אך ורק מזני אורז שונים ללא כל שימוש בדיו או צבעים.

ההחלטה ליצור דווקא את סוג האומנות באורז התקבלה לאחר שתושבי העיר גילו כי בעבר היו באזור זה גידולי אורז רבים ולכן החליטו כמחווה למסורת, להעניק לאנשים את ההזדמנות ללמוד על חקלאות וגידול האורז.
בהתחלה ייצרו תושבי העיר תמונות פשוטות של הר איוואקי הסמוך ובמהלך השנים החלו ליצור עיצובים משוכללים ומרשימים יותר ויותר.

ככה הכל התחיל- היצירה הראשונה

תושבי העיר אינקאדאט מבלים את מרבית השנה סביב יצירות האומנות.
העבודה על יצירה חדשה מתחילה בחודש אפריל, אז מתכנסים ומחליטים איזו יצירה תעלה השנה, מכינים סקיצות ומעבירים את השרטוטים לתוכנת מחשב מתאימה.
לאחר שמתקבלת ההחלטה על היצירה, מחליטים באילו זני אורז להשתמש ולאחר מכן שותלים את האורז המתאים, לצורך כך דרוש כוח עבודה של 1000 איש לפחות.
ככה נראה תהליך הכנת היצירה בכמה שלבים:

אומנות שדות האורז הפכה להצלחה ענקית ומושכת כ-20,000 מבקרים מדי שנה ובשנת 2014 אף זכתה לביקור של כבוד כאשר הקיסר של יפן בא לראות את היצירות.
בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה המונה כ-8000 איש, מדובר בהצלחה ענקית והרעיון כמובן אומץ גם על ידי עיירות קטנות אחרות במחוזות השכנים.

על מנת שהמבקרים יוכלו לצפות ביצירות במלואן הוקמו מספר מגדלי תצפית מהן ניתן לצפות בתמונה השלמה.
העלייה למגדל התצפית כרוכה בתשלום ובנוסף ישנם אוטובוסים המסיעים את המבקרים ממגדל תצפית אחד לשני כך שיוכלו לצפות בתמונה מכמה זוויות שונות.

בין היצירות שהופיעו על שדות האורז אפשר למצוא את המונה ליזה, נפוליאון, כרזת הסרט "חלף עם הרוח", הר הפוג'י ועוד.
יצירת אומנות האורז החדשה מוכנה החל מחודש יוני ואפשר לראות אותה עד חודש אוקטובר אך ההמלצה הטובה ביותר היא לצפות ביצירה בחודשים יולי ואוגוסט, אז צבעי האורז מודגשים ויפים במיוחד.

בשנת 2008 צצה מחלוקת בין תושבי העיר הקטנה לאחר שגופים גדולים כמו ג'פן אירליינס הציעו כי בחלק התחתון של השדה ייצרו את סמלי החברה תמורת סכום נאה של 2 מיליון ין.
לאחר הצבעה צמודה הוחלט לא לכלול פרסומות ביצירות האומנות ושתילים אלו נעקרו.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שוגון- השליט הגדול של יפן

השוגון ביפן הוא תואר הניתן לשליט הצבאי ביפן בין השנים 1192-1867.
פירוש המילה שוגון ביפנית הוא- גנרל ואילו התיאור המלא הוא-  "סייאי טאישוגון, המצביא הגדול מכניע הברברים".
עד היום ביפן המונח שוגון מתייחס לבעל דרגה צבאית גבוהה.
בעבר שלט השוגון ביפן במקביל לקיסר כאשר תפקידו של הקיסר היה ייצוגי יותר.

תקופת השלטון של השוגון החלה בתקופת קאמאקורה  (1333-1185) והוא היה למעשה השליט בפועל ודחק את מעמד הקיסר.
מערכת השלטון בתקופה זו נקראת שוגנות וביפן מכנים אותה באקופו (幕府)- "שלטון האוהל" על שם האוהלים שהציבו החיילים בשדה הקרב.
השוגון שלט ביד רמה וקשה כאשר מתחתיו שלטו הדאמיו, מפקדים אזוריים (טריטוריאליים).
כל דאמיו שלט על אזור מסוים בהן הוא השליט מערכת של חוקים וגביית מיסים.
ברשות הדאמיו היו אדמות רבות, טירות ואחוזות מפוארות, הדאמיו שכרו לעצמם צבא של סמוראים שיגנו על המשפחות והאדמות שברשותם.
בשנות השיא של תקופת השוגונות היו ביפן כ-200 דאמיו שונים כשאר בראשם עומד השוגון בעל הסמכות העליונה שתפקידו להגביל את כוחם של הדאמיו ולפקח עליהם.
על מנת לדכא אפשרויות של מרידה של דאמיו, השוגון היה נוהג להחליף בין אזורי השליטה של הדאמיו, דואג לפקח עליהם ולהגביל את כוחם ואף מגביל את כמות הסמוראים אשר החזיק כל דאמיו.
השוגון אסר על הדאמיו להיפגש זה עם זה ללא קבלת אישורו ואף אסר על הדאמיו להינשא ללא קבלת אישור מהשוגון עצמו.
דאמיו שניסה למרוד בהחלטות השוגון דינו היה מוות.
למרות ההשגחה הקפדנית נהנו הדאמיו מרכוש וממון רב והיו בעלי מעמד גבוה.
שלטון השוגונות החזיקה מעמד ביפן עד שנת 1867 כאשר מספר דאמיו התאחדו עם כוחותיו של הקיסר והצליחו להדיח את השוגון ולהחזיר את השליטה ביפן לידי הקיסר.
לאחר הדחת השוגון החלה ביפן תקופת הקיסר מיג'י והחלה תקופת פתיחת יפן למערב.

האקאמה- החצאית הגברית

חלק מהמסורת הארוכה והעשירה של יפן כוללת גם חלקי ביגוד רבים, החל מהקימונו המוכר לכולם ועד לסנדלי הזורי והטאבי.
אחד מפרטי הלבוש המסורתיים הוא- האקאמה, הנלבש מעל הקימונו כמו חצאית ארוכה המגיעה עד הקרסול ונקשרת מסביב למותניים אצל הגברים, או מתחת לקו החזה אצל הנשים.
האקאמה עשוי מבד משי  ויכול להיות סגור כמו זוג מכנסיים רחבים או פתוח כחצאית.
להאקאמה שבעה קפלים- שני קפלים מאחור וחמישה קפלים מקדימה.

בעבר רק גברים היו לובשים את ההאקמה, במיוחד אלו שעסקו באומניות לחימה כמו האייקידו.
כיום, למרות שאת ההאקמה לובשות גם נשים ההאקאמה נחשב לבגד גברי יותר.
האקאמה עבור גברים מגיע בצבעים סולדים כמו אפור, כחול כהה או לבן ואילו של הנשים בצבעים עזים יותר ועם דוגמאות עדינות בד"כ של פרחים.

את האקאמה נהוג ללבוש לאירועים רשמיים וחשובים:
חתונה– בחתונות הנערכות לפי דת השינטו ילבשו את ההאקאמה, החתן וגברים הקרובים לו.
טקס סיום לימודים– בגלל התדמית ה"רצינית" שיש להאקמה נהוג ללבוש אותה בטקס סיום לימודים אקדמאים.
לא רק מי שסיים את הלימודים ילבש האקאמה, גם המורים לובשים את האקאמה לכבוד טקס הסיום.
טקס תה– כללי הטקס מחייבים לבוש רשמי ולכן נהוג ללבוש האקאמה.
לטקס התה גברים בלבד ילבשו האקאמה.
לוויות– בעבר היה נהוג ללבוש האקאמה שחורה, כיום פחות נהוג ללבוש האקאמה והיפנים מעדיפים חליפה שחורה.

בנוסף לאירועים חשובים את ההאקאמה נוהגים ללבוש גם בעלי מקצוע כמו כמרים השייכים לדת השינטו, מורים ופרופסורים המלמדים באוניברסיטאות וגם גיישות הנמצאות בתהליך ההתלמדות.
בסיום השימוש בהאקאמה חושב לדעת לקפל ולאחסן אותו בצורה נכונה על מנת לא להזיק לבד המשי העדין ושישמר במצב טוב לשימוש הבא.
בגלל הקפלים המיוחדים בבגד יש לדעת איך לקפל אותו בצורה הנכונה ופעולה זו דורשת תשומת לב ועדינות רבה.
מי שעוסק באומניות לחימה בהן לובשים את ההאקמה, לומד כחלק מלימודי אומניות הלחימה גם כיצד לקפל את ההאקמה וישנה מסורת כי התלמיד הבכיר ביותר מקפל את ההאקאמה עבור המורה כסמל של כבוד והערכה.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האיקו-קצר ולעניין

האיקו היא שירה יפנית מסורתית המאופיינת בשירים קצרים במיוחד שאינם מתחרזים.
בשירת האיקו אין מילים גבוהות, מטאפורות או תיאורי רגשות- אלא מילים פשוטות המתארות בקצרה את אותו רגע חולף, הכול פשוט וברור.
כל שיר מורכב מ-17 הברות כאשר בשורה הראשונה 5 הברות, בשורה השנייה 7 הברות ובשלישית 5 הברות.
השירים מתארים רגע עכשווי ומעבירים לקורא תמונה של רגע נתון מיוחד ומעניין וכך עם מעט מילים מצליח המשורר להעביר את היופי עבור הקורא שמשלים באמצעות הדמיון את התמונה שהצטיירה בראשו.

בד"כ בשירת האיקו יהיה אזכור לעונות השנה ,מזג האוויר ולטבע.
שירת האיקו מתארת רגע שברירי וחולף בחיים ושמה את יופי הטבע במרכז ולא את האדם ובכך מתחברת לפילוסופית הבודהיזם המאמינה בפשטות, מינימליזם וביופיו של הטבע.
שירת האיקו התפתחה במאה ה-16 וגדול משורריה הוא מאטסואו באשו, משורר יפני, שהעלה את שירת האיקו לדרגותיה הגבוהות ביותר.

מספר דוגמאות לשירת האיקו:

מאטסואו באשו:
" בריכה עתיקה,

צפרדע קופצת,

צליל המים."

קוביאשי איסה:

"הו חילזון,

טפס נא על הר פוג'י,

אך לאט, לאט!"