ברוכה הבאה שנת 2020

ראש השנה הוא חג חשוב עבור היפנים וימי החג הם הזדמנות עבורם לחשוב על השנה החולפת , להציב מטרות לקראת השנה החדשה ובעיקר לבלות זמן איכות עם המשפחה ,לבשל, לאכול וליהנות ביחד.
בזמן חופשת ראש השנה בתי העסק, בתי הספר ומקומות העבודה סגורים ויש מספיק זמן לבילוי רגוע ונינוח בחיק המשפחה.
בעבר חגגו היפנים את תחילת השנה החדשה באותו היום של תחילת השנה הסינית אך החל משנת 1873 היפנים החלו לציין את יום השנה החדשה בהתאם ללוח השנה הגרגוריאני.

הרעיון המרכזי מאחורי חג תחילת השנה הוא- התחלות חדשות.

אומיסוקה (Omisoka 大晦日) הוא הביטוי היפני לערב השנה החדשה.
היפנים מאמינים שיש לפתוח את השנה כאשר גם הבית וגם הנפש נקיים לגמרי מהשנה הקודמת ולכן נהוג לסיים את כל המטלות והחובות מהשנה הקודמת לפני כניסת השנה החדשה.
כדי להתחיל את השנה החדשה בראש רענן, משפחות וילדים נפגשים יחד כדי לנקות את כל הבית, לקשט ולהכין אותו לקראת השנה החדשה.


את הבתים נוהגים היפנים לנקות, להבריק ולצחצח (כמו ניקיון פסח אצלנו) שיהיה נקי לגמרי, לאחר ניקיון  היסודי של הבית נהוג לשים קישוט העשוי מבמבוק וענפי אורן (Kadomatsu 門松) וכך הקאמי (האלים) יודעים שבית זה נקי ומוכן לקבל את השנה החדשה.


אנשים רבים חוזרים לעיר הולדתם במהלך תקופה זו, ואפילו  טוקיו העמוסה הופכת לפתע לעיר שקטה וריקה.
ליפנים יש מגוון מנהגים מסורתיים ואמונות אשר קשורים לשנה החדשה היפנים הם מאמינים כי כל פעולה ראשונה שתתבצע בשנה החדשה כמו: החלום הראשון או הארוחה הראשונה יש לה השלכות לגבי כל השנה החדשה שמגיעה.

ישנן מסורות רבות ואלו חלק מהן:

ביקור במקדש (Hatsumode 初詣): היפנים רואים חשיבות גדולה מאוד בביקור במקדש (שינטו או בודהיסטי) ביום השנה החדשה. הם נוהגים להגיע ולשאת תפילה קצרה לקראת השנה  החדשה.
בערב השנה החדשה המקדשים נפתחים לפני חצות, ובמקדשים מרכזיים מגיע קהל ענק של  מיליון איש להתפלל.

צפייה בזריחה הראשונה (Hatsuhinode): מסורת נוספת בראש השנה החדשה היא התבוננות בזריחת השמש הראשונה של השנה.
אמנם אנשים לא מתעוררים להשתתף במסורת מקסימה זאת אך ישנם גם המון אנשים שנהנים להשתתף בה.
הצפייה בזריחה הראשונה מסמלת התחדשות, תקווה ורגיעה.
יפנים רבים בחורים להתעורר מוקדם (או לוותר על שינה) ולמצוא מקום בו אפשר לצפות בזריחה הראשונה של השמש לשנה החדשה.
המקומות המועדפים הם חוף הים, פסגות הרים ושדות פתוחים.

מאכלים מסורתיים: היפנים חוגגים את תחילת השנה החדשה עם מאכלים מסורתיים הנקראים:

(Osechi Ryori (おせち料理, ארוחה זו נחשבת לחשובה ביותר בשנה והיא מורכבת ממספר רב של מאכלים שונים אשר לכל אחד מהם משמעות שונה כמו-אהבה, בריאות, הצלחה ועוד.
בגלל מספר המרכיבים הגדול והאפשרויות השונות להכנת האוכל משפחות רבות מזמינות קופסת Osechi Ryori  ארוזה ומוכנה מראש וחולקים את הקופסה ביחד.
בקופסא בד"כ יהיו רול של חביתה מתוקה, ערמונים מסוכרים, סלט גזר ודייקון (צנון לבן יפני), פולי סויה מתוקים, שרימפס מבושל ועוד.


מנה נוספת הנהוג לאכול בערב השנה החדשה היא סובה טושיקושי (year-end soba), מנה פשוטה של  אטריות נודלס העשויות מסובה במרק חם שאוכלים באופן מסורתי בערב ראש ונהוג לאכול את המנה  בית עם משפחה או חברים.
יש כמה סיבות לאכילת מנת הסובה בערב השנה החדשה:
1. אורכן של אטריות הסובה מסמלות חיים ארוכים והקלות בה נחתכת אטריה אחת מסמלת את היכולת להיפרד מהשנה שחלפה ולהתחיל שנה חדשה.
2. הכוסמת (ממנה עשויה הסובה) גדלה גם בתנאי מזג אוויר קשים והיפנים מאמינים כי אכילתה מעניקה להם כוח, חוזק ועמידות.

עוגת מוצ'י (Kagami-mochi 鏡もち): קוגאמי מוצ'י היא עוגה המשמשת כקישוט לכבוד השנה החדשה.
העוגה עשויה משתי שכבות של עוגת מוצ'י (אורז דביק) ועליה מונח סוג של תפוז מריר או מנדרינה והיא מקושטת בעלים, זרדים ועוד.
לעוגה יש משמעויות שונות והיא מסמלת בין השאר כוח, מעבר מדור לדור ואת המסורת העתיקה של יפן.
נהוג לשבור את העוגה ביד ולא לחתוך עם סכין המסמל חיתוך קשרים משפחתיים.

צלצול בפעמון (Joya no Kane):בחצות של ערב השנה החדשה נהוג במקדשים הבודהיסטים לצלצל בפעמון כ-108 פעמים על מנת לייצג את 108 החטאים של האדם. לאחר השלמת המשימה מקבל כל מבקר הזדמנות נדירה לצלצל בפעמון הקדוש ובכך לנקות את עצמו מהחטאים של השנה שעברה.

ניקוי הגוף (toso お屠蘇) : בערב השנה החדשה מתכנסת המשפחה ביחד לטקס שתיית toso.
מדובר במשקה בעל תכונות מרפא העשוי מתבלינים יפנים ובעל טעם חזק של תרופה.
お屠蘇

את המשקה מגישים בשלוש כוסות בגדלים שונים ונהוג לשתות (או לפחות לקחת לגימה קטנה) את המשקה בסבב בין בני המשפחה מהקטן לגדול ביותר. היפנים מאמינים כי המשקה שוטף את המחלות והרעלים מהגוף ופתגם יפני ישן אומר כי אם אחד מבני המשפחה שתה עד הסוף את המשקה אף אחד מבני המשפחה לא יחלו באותה שנה, אך אם כל המשפחה שתתה אז כל הכפר לא יהיה חולה במשך כל השנה.
Temple bell at Chion-in, New Years Eve

איך היפנים חוגגים בחג המולד?

ימי חג המולד ביפן הם תקופה חגיגית, שמחה וצבעונית ולמרות שרק אחוז אחד מאוכלוסיית יפן היא נוצרית עדיין אפשר לחוות את אווירת החג במדינה.
למרות שאין זה חג לאומי ואין לו משמעות דתית עבור היפנים אך אפשר למצוא מאפייני חג מסורתיים רבים כמו שווקי חג המולד, עצי אשוח מקושטים ומוארים ועוד.
לצד המנהגים המוכרים לנו ישנם כמה מסורות חדשות שנוצרו ע"י היפנים מה שהופך את חג המולד לחגיגה ייחודית.

השוני העיקרי הוא שחג המולד ביפן נחשב כחג לאוהבים, ולא כחג משפחתי. (ביפן, ראש השנה החדשה היפנית נחשב לחג משפחתי). בדרך כלל זוגות יתכננו ערב רומנטי הכולל ארוחת ערב במסעדה יוקרתית וטיול ברחובות המקושטים בעצי חג המולד.


אמנם בבתים לא נהוג להציב עץ (גם קשה למצוא מקום בבתים יפנים שנחשבים לקטנים במיוחד) אך ברחובות הערים, בקניונים ובשטחים ציבורים ישנם עצים רבים מקושטים לכבוד החג.
למזלם של ילדים יפנים, סנטה קלאוס חי וקיים גם ביפן. כמו ילדים אחרים ברחבי העולם, גם ילדים יפנים מצפים לביקורו של סנטה בערב חג המולד ולקבל ממנו מתנה לכבוד החג.
בניגוד למדינות המערביות הילדים היפנים אינם מאמינים כי סנטה נכנס לבתים דרך הארובה אלא נכנס בנימוס דרך הדלת.


מסורת נוספת ייחודית ליפן היא ארוחת חג המולד המסורתית, ביפן לא מדובר בסעודה מלכותית ומפוארת אלא דווקא ההפך, המאכל המזוהה ביותר עם ארוחת חג המולד זה עוף מטוגן!
למעשה, העוף המטוגן כה מבוקש בתקופה זו, שרשת KFC מקבלת הזמנות של דלי העוף המטוגן הפופולרי שלהם כבר בנובמבר.
אך אל דאגה, גם מי שלא ביצע הזמנה מראש יוכל למצוא בקלות שפע של מנות עוף מטוגן בחנויות נוחות ובמרכולים בערב חג המולד, יחד עם עוף צלוי שהוכן מראש.
הסיבה לכך שעוף מטוגן כה מבוקש בחג המולד היא עקב פרסומת מסיבית שהיתה בשנות השבעים לרשת הKFC  ששיווקה את המנה לכבוד חג המולד ומנהג זה השתרש בהצלחה אצל היפנים.


ואיך אפשר בלי קינוח?
את עוגיות הג'ינג'ר ועוגת הפירות מחליפה ביפן עוגת ספוג עם תותים.
עוגת חג המולד היפנית, בניגוד לעוגת הפירות הצנועה, מעוטרת ומקושטת בתותים, סנטה קלאוס מבצק סוכר ועוד קישוטים בנושא חג המולד ומצופה בקרם לבן.
העוגה המכונה ביפן kurisumasu keeki היתה במקור עוגת יום הולדת אך בשנות ה-20 החלה קונדיטוריה מוכרת לשווק את העוגה כעוגת חג המולד עם הסלוגן  "בוא נאכל עוגה בחג המולד!" ("kurisumasu ni keeki o tabemashou"). ומאז אין חג מולד בלי עוגה מקושטת.


אין ספק שחג המולד ביפן הוא צבעוני וחגיגי כמו במדינות רבות ברחבי העולם, ולמרות שאין זה חג דתי והוא אינו חלק מהמסורת העתיקה של יפן, הצליחו היפנים לאמץ מנהגים רבים ולשלבם בצורה מושלמת בתרבות היפנית .


את אווירת החג אפשר להרגיש עוד לפני דצמבר  כאשר שומעים שירי חג מולד, שירי פופ מסורתיים מערביים אך גם שפע של שירי חג המולד יפנים שהפכו למסורתיים בזכות עצמם.
גם בטלוויזיה משודרות סדרות רבות עם פרקים המתרכזים סביב נושא חג המולד, כולל סדרות אנימה.
הרחובות מתקשטים ואפשר להרגיש את אווירת החג ולברך "Merii Kurisumasu" כמו היפנים.
חג מולד11

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

עולים לרגל ביפן

קומאנו קודו (Kumano Kodo), אחד ממסלולי העלייה לרגל העתיקים והקדושים ביותר ביפן הנמצא בחלקו הדרומי של חצי האי קיי, מרחק 100 ק"מ מאוסקה ומורכב משבעה שבילים בדרגות קושי שונות.
זהו אחד משני אתרי עלייה לרגל בלבד שנרשמו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. (הדרך של ספרד לסנט ג'יימס היא השנייה.)

המסלול קיים למעלה מאלף שנה, כאשר אריסטוקרטים ואנשי חצר הקיסר יצאו לנסיעות ארוכות שארכו מספר שבועות כדי להגיע לשלושת המקדשים הבודהיסטים / שינטו הגדולים באזור, קומאנו הונגו טאישה, קומאנו הייאטאמה טאישה וקומאנו נאצ'י טאישה, המכונים יחד: "קומאנו סנזאן".


עולי הרגל הגיעו לקומאנו סנזאן דרך שבילי הליכה, המכונים קומאנו קודו, במשך למעלה מ 1000 שנה. המקדשים עצמם כה עתיקים והם מוזכרים במיתולוגיה היפנית.
פירוש המילה קודו היא "דרכים ישנות" וקומאנו זה כינוי לארץ המתים בשל האמונה כי רוחות שינטו חולפות במקום אחרי מותם.
הליכה בשבילים אלו נחשבת לחוויה דתית בחיפוש אחר "גן עדן" על פני כדור הארץ ואת גן עדן זה חיפשו אותם מכובדים מחצר הקיסר במסע הארוך שעשו מהבירה העתיקה של קיוטו לאזור מרוחק זה.


שבילי העלייה לרגל תוכננו להיות חוויה דתית בפני עצמם ולעתים קרובות הדרך כוללת עליות קשות ואף מסוכנות. אך אלו שאינם רוצים להסתכן או מתקשים בהליכה יכולים להיעזר ברשת התחבורה הטובה המאפשרת לנוע בין נקודות שונות לאורך המסלול באוטובוס או רכבת.

ישנם מסלולים קלילים של מספר שעות וכאלו שאורכים מספר ימים.

חווית הטיול המלאה של קומנו קודו אורכת ארבעה או חמישה ימים, אפשר לבחור האם לעשות מסלול מעגלי, או לקחת רכבת או אוטובוס לנקודה מסוימת ולהמשיך רגלית.
לאורך הקומאנו קודו יש מקומות לינה שונים ומסעדות.
חלק מהעולים לרגל יכולים לעשות זאת כאשר הם לבושים בבגדים מתקופת הייאן כפי שהעולים לרגל הראשונים לבשו.
ישנן חנויות המשכירות את הבגדים עבור מי שרוצה.


השבילים עוברים דרך יערות, מפלי מים וכמובן, מעיינות חמים המאפשרים להירגע בסוף יום ארוך של טיול רגלי.
קומנו קודו10

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

kusari doi- לנצל את הגשם

שרשראות גשם (‘kusari doi’ ביפנית) הן שרשראות העשויות חוליות מחומרים שונים ולוכדות את מי הגשמים היורדים מפתח הניקוז לכלי קיבול.
מדובר בטכניקה יפנית עתיקה המצליחה לנצל את מי הגשמים, לשמור על אסתטיקה ולקשט את חוץ הבית בשרשרת יפה העשויה מחומרים שונים.
השרשראות הן למעשה תחליף למרזב כאשר הן "מובילות" את מי הגשמים שיורדים הישר לתוך דלי, קערה או בריכת נוי קטנה.


השרשראות נוצרו לפני כמה מאות שנים ע"י נזירים אשר רצו ליצור סביבה יפה ואסתטית במקדשים תוך ניצול משאבי הטבע.
את מי הגשם שנאגרו בחביות גדולות ניצלו הנזירים לשימוש בייתי.
השרשראות המסורתיות היו מעוצבות כך שישתלבו עם הטבע ויראו כחלק טבעי מהנוף והסביבה.
יתרון נוסף שיש לשרשראות הגשם זה הצליל הנעים והמרגיע אותן הן מפיקות בעת זרימת המים במורד השרשרת.


צליל המים משתנה בהתאם לעוצמת הזרימה של מי הגשמים היורדים למטה במבוך השרשרת.
השרשרת יכולה להיות מורכבת מחוליות נחושת, כוסיות קטנות, עציצי חרס ועוד כאשר כל אחד מהחומרים יוצר אפקט שונה במראה ובצלילי זרימת המים.

את שרשראות הגשם אפשר לראות ביפן במקדשים רבים ובבתים מסורתיים. תחזוקת מרזב השרשרת היא נמוכה וזולה וזהו יתרון נוסף יחד עם ניצול מי הגשם שאינם נספגים באדמה.

כיום השימוש בשרשראות הגשם התפשט מעבר ליפן וישנן מדינות נוספות אשר גילו את היתרונות במרזב זה והחלו להשתמש בו.
השימוש במרזב השרשרת משמש ליצור אווירה יפנית בעיקר למי שרוצה לעצב לעצמו גן יפני תוך כדיי ניצול מי הגשמים.
שרשרת הגשם ממשיכות להתפתח ולהתחדש גם בשימוש בחומרים שונים וגם בעיצובים תוך שמירה על המסורת היפנית.
חובבי הDIY  כבר גילו את העולם העשיר של שרשראות הגשם וניתן ליצור שרשראות כאלו מחומרים טבעיים רבים ובעיצובים כיד הדמיון.
שרשרת גשם11

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קיירו- כל מה שצריך לעבור את החורף ביפן

החורף היפני יכול להיות קר מאוד וצריך לדעת כיצד לשרוד אותו בדרך החמה והנעימה ביותר.
אחד מאמצעי החימום החביבים על היפנים נקרא קיירו, חבילת חום ניידת.
הקיירו הוא קטן, נכנס בקלות לכיס ואפשר ללכת איתו לכל מקום, כך גם מחוץ לבית אפשר להתחמם ולא לקפוא מקור בחורף.


הקיירו, בניגוד לאמצעי החימום המוכרים שמתחממים באמצעות המיקרוגל, מתחמם בעצמו והוא לשימוש חד פעמי בלבד.
הקיירו הוא למעשה שקית בד קטנה, קלה ונושמת במילוי אבקת ברזל, כאשר השקית נחשפת לחמצן היא מתחממת, הקיירו נשאר חם למשך 8 שעות לפחות. יש כאלו שמחממים גם למשך 14 שעות, תלוי בסוג הקיירו אותו קונים.
את הקיירו קונים במארז המכיל כמה שקיות חימום ואפשר לרכוש אותם בחנויות נוחות, חנויות 7-Eleven, בתי מרקחת ותחנות רכבות.
עם בוא הסתיו ניתן למצוא את אריזות הקיירו מחכות לרכישה ממש ליד הקופות, פשוט לקחת, לשים בכיס וליהנות ממקור חימום נעים ונייד.


שורשיו של הקיירו מגיעים עד למאה ה17, אז נהגו לחמם אבן, לעטוף אותה בבד ולקשור אותה סביב האזור בגוף אותו רצו לחמם.
הקיירו החד פעמי הומצא בשנת 1975 ומאז הוא משתכלל ומתקדם משנה לשנה.
ישנם כמה סוגים של קיירו חד פעמי, חלקם נועדו להידבק לשכבת בגדים ואילו אחרים מיוצרים במיוחד לרגליים- קיירו קטן שאפשר להכניס לנעל והוא שומר על כפות רגליים חמות ונעימות.
הקיירו הדביק שומר על חום למשך 12 עד 14 שעות, ואילו הזן הלא דביק שומר על חום למשך 18 עד 20 שעות.


הקיירו הדביק נדבק ישירות לבד הבגד ומרגע ההדבקה לוקח לו חמש דקות להתחמם.
יש להקפיד לא להדביק לעור כי אז עלולים לחטוף כוויה רצינית.
כאשר הקיירו מאבד את חומו יש להסיר את המדבקה מהבגד, ככל שעובר זמן רב יותר קשה יותר להסירו מהבגד.


סוג נוסף של קיירו, הוא קיירו לעיניים המגיע בצורת מסיכה לעיניים חמה ונעימה.
מסכות אלו מגיעות בטמפרטורות נמוכות יותר שכן הן ממוקמות בסמוך לחלק רגיש בפנים, היפנים טוענים כי קיירו לעיניים מקטין קמטים ומעניק מראה רענן בבוקר.
כמובן שכמו מוצרים רבים אצל היפנים את הקיירו אפשר למצוא בשלל עיצובים, צבעים ודוגמאות וכל אחד יכול למצוא את הקיירו החביב עליו ולהעביר איתו חורף חמים ונעים.
קיירו8

סוקג'אן- המעיל שעשה היסטוריה

הסוקג'אן הוא מעיל עם שורשים עמוקים בתרבות היפנית והאמריקאית כאחד.

לסוקג'אן היסטוריה מעניינת, שפע של סטייל ותדמית שעברה דרך ארוכה עד להפיכתו לטרנד אופנה עולמי.
מעילי סוקאג'אן החלו את דרכם ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חיילים אמריקאים רצו פריטים שינציחו את זמנם מעבר לים.
הכוחות המוצבים ביפן עיצבו מעילים יפניים מסורתיים בהשראת מעיליי הבייסבול האמריקאים, הם השתמשו בתמונות פופולריות יפניות כמו פריחת דובדבן, דרקונים, נמרים ,גיישות ועוד…
בעיצוב שולבו גם סמלים אמריקאים מוכרים, כמו נשרים ומדליות.
המעילים היו עשויים ממשי שנלקח מהמצנחים, הם נתפרו בעבודת יד כך שכל מעיל היה ייחודי ואין מעיל אחד הזהה לאחר.


על מקור השם ישנו עד היום ויכוח, האם הוא הגיע משיבוש שם האזור, מיוקוסוקה, האזור בו הוצבו החיילים האמריקאים או מערבוב של המילים "גשר, דרקון של סקיי"  (Sky Dragon Jumper) ביפנית.
המעילים חזרו יחד עם החיילים הביתה לארה"ב וכך הופצו מחוץ ליפן.
במהלך שנות השישים התפתח למעיל מוניטין רע ביפן, הדור הצעיר שרצה להתריס נגד החברה היפנית בחר ללבוש את המעיל והוא החל להיקשר עם חבורות רחוב, כנופיות ועבריינים, הוא נחשב לפריט אופנה המייצג את "תרבות הנגד" ומי שלובש אותו הוא איננו אדם הגון וישר.
מעיל יפני1
עם השנים האסוציאציות המפוקפקות שליוו את המעיל נעלמו, אמנים מפורסמים כמו מיק ג'אגר החלו ללבוש את המעיל וערכו החל לעלות בחזרה.
כיום המעיל הפך לטרנד אופנתי שכולם לובשים, עיצובים שלו אפשר למצוא החל מבתי אופנה יוקרתיים כמו גוצ'י ועד לזארה ו H&Mואפשר לראות סלברטאים רבים הלובשים אותו כמו קניה ווסט ועוד.
מעיל יפני2
מי שרוצה להשקיע במעיל "אמיתי" יגיע עד יוקוסוקה שם מעצבים את המעילים לפי דרישה אישית, החל מצבע הבד ועד בחירת הדפוס.
מעיל יפני4

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אודן- מנת חורף מושלמת

ביפן, כשמזג האוויר מתחיל להתקרר, מתחילים לראות סירי אודן גדולים ומהבילים הצצים בדלפק של כל קומביני (חנות נוחות) ביפן.
מנת האודן היא מנת חורפית מושלמת לחורף הקר עם מגוון רחב של מרכיבים שיחד יוצרים את מנת המרק המושלמת.
אודן6
המנה המסורתית מכילה רכיבים יפנים שונים החל מעוגות דגים ועד טופו. המרכיבים מבושלים ומוגשים במרק העשיר, כאשר החומרים משתנים בהתאם לאזור.
האודן פופולרי מאוד עוד מתקופת אדו (1603-1868) כאשר המנה היתה נמכרת בדוכני הרחוב.
למעשה, מנה זו היא אחד מה"מזון המהיר "היפני הוותיק ביותר.
כיום אפשר לקנות אודן בדוכני רחוב, חנויות נוחות ואפילו במסעדות יוקרה, מחירו נע בהתאם כאשר מנת אודן הנמכרת בדוכנים נחשבת למנה זולה, טעימה, משביעה ומחממת.


המרכיבים משתנים באופן כה נרחב בכל אזור ומשק בית, עד שאין גבול לרשימת המרכיבים שניתן להשתמש בהם להכנת אודן. להלן כמה מרכיבים נפוצים שאף מנת אודן איננה מושלמת בלעדיהם:
דייקון: "צנון יפני" השורש היפני הגדול, נמצא במאכלים יפנים רבים.
אחד מרכיבי הבסיס באודן , הדייקון נכנס למנה כשהוא פרוס לפרוסות. תפקידו באודן הוא לספוח אליו טעמים רבים מהמרק והוא למעשה משמש כ"ספוג" שנמס בפה.
ביצה: ביצים נפוצות מאוד גם בתבשיל בתנור. בנוסף לביצה המבושלת הקלאסית תוכלו למצוא לפעמים מאקי טאמאגו, סוג של חביתה מגולגלת.
באודן צבע הביצה משתנה לחום כהה (בדיוק כמו בצ'ולנט) והטעם העמוק יחלחל אל ליבת הביצה שהופכת אותה למלוחה ועשירה בטעמים.
אודן2

 

Yaki Chikuwa: אלה עוגות דגים בצורת צינור שתמצאו כמעט בכל אודן. עוגות הדגים מבושלות מראש, מטוגנות קלות וממולאות לפעמים גם בגבינה או במרכיבים אחרים הנמסים כשהם מתחילים להתבשל.
Mochiiri Kinchaku: כיסים קטנים העשויים מטופו מטוגן בשמן עמוק ומלאים בעוגת אורז דביקה. הכיסים קשורים בקאנפיו (רצועות דלעת מיובשות).
לא כל כך פשוט לאכול את הכיסים האלה, ומומלץ לקרוע אותם בעזרת מקלות האכילה.
רכיב זה באודן נחשב ליקר יותר.


Konnyaku: קוניאקו הוא חומר אפור דמוי ג'לי העשוי משורש צמח הנקרא אמורפופלוס קונג'אק ומכונה "לשון השטן". הקוניאקו נחתך למשולשים עם חתכים זעירים של שתי וערב בחלקו העליון לספיגת המרק. לקוניאקו לבדו טעם רע, אבל ברגע שהוא מתווסף לאודן הוא סופח את הטעמים של המרק וטעים לאכול אותו.

Shirataki: נודלס צלולים המיוצרים מהקונקיאקו.
שלא כמו אטריות רגילות, השירטאקה קשורות יחד עם פס עבה העשוי גם מקוניאקו.
מי שלא מיומן באכילה עם מקלות אכילה יגלה שמאתגר מאוד לתפוס את הנודלס.

Ganmo/Atsuage: אלה שני מוצרי טופו נפוצים מאוד שמתווספים לאודן.
Ganmo: קציצת טופו בעובי של כחצי סנטימטר ועשוי מטופו וירקות מטוגנים בשמן עמוק.
Atsuage: חתיכה עבה של טופו מטוגן.

יש עוד מגוון רחב של מרכיבים שאפשר להוסיף לכל מנת אודן.
בחורף אפשר לרכוש את המנה גם בחנויות בשירות עצמי כאשר כל לקוח מוסיף לעצמו את הרכיבים האהובים עליו.


מנות האודן מגיעות עם רטבים כאשר הנפוץ ביותר הוא הקארשי, חרדל יפני, מעט חריף והיוזו קושו, ממרח העשוי מפירות היוזו ופלפל צ'ילי.
וכמובן שתמיד אפשר ורצוי לתבל עם סויה ומיסו האהובים.
אודן1

דונבורי- אינסוף אפשרויות בקערה אחת

דונבורי הוא מאכל אהוב ביפן המורכב מקערה ובה אורז לבן ודביק ועליה שלל תוספות המשדרגות את המנה למאכל טעים ועשיר בטעמים.
פירוש המילה "דון" ביפנית זה קערה ולכן שמותיהם של המנות השונות מסתיימות ב"דון", מה שקורה לפני "דון" תלוי בתוספת אותה שמים על גבי האורז.

דונבורי6

הדונברי היא מנה פשוטה, אך המגוון העצום של התוספות והתיבולים השונים מאפשרים אינסוף וריאציות. אין כללים וחוקים לגבי איזה תוספות אפשר לשים על דונבורי, הכל אפשרי והכל הולך.
ארוחות דונבורי פופולריות לא רק בקרב יפנים, אלא גם בקרב תיירים בשל העלות הזולה יחסית, הנגישות ובד"כ כל אחד יכול למצוא שילוב טעמים שהוא יאהב לאכול.
את הדונברי גם קל להכין בבית עם השאריות אוכל שנשארו.
דונבורי חזיר2

קיימים סוגים רבים של דונבורי המשתנים על פי התוספת הצבעונית שלהם ויש אינסוף אפשריות למנה אחת פשוטה. המנות משתנות בהתאם לאזור שם נאכלת המנה, עונת השנה ואיכות המסעדה:
Katsudon: קציצות חזיר מטוגנות בשמן עמוק עם בצל וביצה.
ביפן ישנה מסורת שתלמידים יפנים צריכים לאכול את מנת הקאטסודון בלילה לפני בחינה חשובה בבית ספר. ולמה? מכיוון שבמנה יש את המילה "קאטסו" שפירושה ביפנית הוא "לנצח".


Gyudon: קערת אורז מבושל עם בקר. פופולרית מאוד כמאכל מזון מהיר לא יקר המוגש בחנויות רבות ברחבי יפן. לעיתים מוגשת המנה עם ביצה חיה טרופה המתבשלת מחום המנה.


: Unadon אונגי פירושו צלופח ביפנית ולכן פירוש שם המנה: צלחת קערת אורז עם צלופח.
המנה מוגשת עם רוטב סוייה מתקתק. מנה זו נחשבת למנה יחסית יקרה יותר משאר המנות בגלל הצלופח שבקערה.


Oyakodon: משמעות השם 'אמא וילד', וזה מגיע משני הרכיבים העיקריים במנה, ביצה ועוף.
לעיתים רחוקות, מכינים את המנה  עם סלמון ואיקורה (ביצי סלמון).
טבעונים וצמחוניים שגם רוצים להנות מקערת דונבורי יכולים לקבל את מנה עם פטריות שיטאקי, אבוקדו וטופו המחליף את העוף המנה.


Tendon: קערת אורז עם חתיכות טמפורה (שרימפס או ירקות) שונות הטובלות ברוטב מתקתק על בסיס סויה.


Kaisendon: קערת אורז עם סוגים רבים של פירות ים טריים. בדרך כלל יש במנה טונה, שרימפס, ביצי סלמון, דיונון וסרטנים. מדובר באחת מהמנות היקרות יותר בגלל מרכיביה היקרים.

דונבורי פירות ים

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מניפה יפנית – הרבה יותר מקצת רוח

המניפה היפנית היא הרבה יותר מסתם חפץ שנועד לאוורר ולעשות רוח, מדובר ביצירת אמנות המשלבת היסטוריה מרתקת.
למרות שהמניפה היא בבסיסה רעיון פשוט ויעיל לקירור, היו לה בעבר תפקידים חשובים.
ביפן העתיקה, שימשה המניפה כסמל לציון דרגת האנשים בחברה, כמקום לכתוב ולהעביר עליו מסרים ואף שימשה חיילים כאמצעי לאותת אחד לשני בשדה הקרב.
עד היום  יש למניפה היפנית תפקיד חשוב בטקסים וריקודים מסורתיים.
עדויות ראשונות לשימוש במניפה היפנית אפשר למצוא במאה ה-6 לספירה כאשר על קברים עתיקים היו ציורים של מניפות.
במהלך תקופת הייאן (794-1185) המניפות הפכו לאהובות מאוד ביפן והחלו להנחיל חוקים המגבילים את השימוש בהן למעמדות מסוימים בלבד.


באותו זמן המניפה היתה עשויה מברוש יפני (הינוקי) וחוט. מספר רצועות העץ בכל מניפה העידה על מעמדו של בעל המניפה.
עד המאה ה-15 המניפה הפכה להיות כה מבוקשת שהחלו לייצא אותה מיפן לחו"ל דרך נתיב הסחר של דרך המשי.
במאה ה-18 וה-19 הפכו המניפות לאביזר אופנה נחשק בקרב נשות אירופה העמידות.
ישנם כמה סוגים של מניפות יפניות:
Uchiwa: מניפה זו הפכה לסמלו של הקיץ היפני וניתן לראות אותה נעוצה בחלקו האחורי של האבנט (החגורה העבה של הקימונו) או אפילו בכיס של מכנס ג'ינס. במהלך הקיץ החם באירועים גדולים כמו פסטיבלים אפשר לראות אנשים רבים משתמשים במניפה זו להתקרר מעט מהחום.
הידית של המניפה המסורתית עשויה עץ או במבוק, העיטורים על המניפה בעלי מוטיבים מצננים כמו נחל, או מפל מים וגם פרחי קיץ.
בעיצוב המודרני עשויה המניפה פלסטיק וניתן לקפל אותה.
השימוש במניפה נפוץ גם עבור חומר יצירה לילדים שמקבלים מניפות לבנות עליהן הם יכולים לצייר כאוות נפשם.


על מניפות אלו פעמים רבות אפשר לראות שמודפסות פרסומות שונות לבתי עסק והן מופצות ברחוב לעוברים ושבים.


Sensu: מוכרת כמניפה המתקפלת. במקור היתה עשויה במבוק ונייר וושי יפני וכיום המניפה עשויה בעיקר מנייר, משי, בד או כותנה.
הן נחשבות למניפות יפות, קומפקטיות ופרקטיות ונהוג להעניק אותן כמתנה.


ידוע שהן הומצאו ביפן בסביבות המאה ה-6-9 אך לא ידוע מי המציא אותן. בין ההשערות נזיר או אולי מישהו מחצר הקיסר שהמניפה החביבה עליו נשברה והוא ניסה להדביק בחזרה את חתיכות העץ וככה המציא את המניפה המתקפלת.
מניפות אלו בתחילת דרכן לא שימשו כיצירת אמנות אלא דווקא ככלי להעברת מסרים, חומרי לימוד, מכתבים, לוח שנה ועוד.
רק במאה ה-15 החל ביקוש למניפות אלו גם באירופה בגלל איכותן ועדינותן.


מניפת "מלחמה": ביפן העתיקה שימשו המניפות במלחמה ובקרב ואפשר לחלק אותן לשני סוגים:

Tessen: מניפה מתקפלת שימשה כמגן במצבים בהם אסור היה להשתמש בחרבות ובאמצעותה אפשר היה לחסום חצים או סכינים.
המניפה עשויה מברזל ופלדה ושימשה את הסמוראים.
Gunpai: מניפה פתוחה וגדולה עשויה מתכת כבדה.
שימשה במלחמה על ידי קצינים בכירים לחסום חצים, לאותת לחייליהם ואפילו כשמשיה.

רנדוסרו- סיפורו של תיק

כל שנה, לקראת האביב, ישנה התרגשות רבה בקרב היפנים, לא רק בגלל סיום החורף ופריחת הדובדבן אלא גם לקראת שנת הלימודים החדשה שנפתחת באביב.
מי שבעיקר מתרגשים לקראת פתיחת שנת הלימודים הם ילדי והורי כיתה א' שמתחילים שלב חדש בחיים וצועדים צעד נוסף לקראת הפיכתם לבוגרים.
אחת הפעולות החשובות שעושים לקראת כיתה א' זה בחירת תיק לתלמיד החדש שילווה את הילד במשך שש שנות הלימוד בבית הספר היסודי.


תיקי בית הספר נקראים רנדוסרו (ランドセル, Randoseru). אלו תיקים המעוצבים בקפידה, מותאמים למבנה גופו הצנום של הילד, עמידים להפליא (בכל זאת עליהם להחזיק מעמד 6 שנים והם בשימוש יומיומי) וגם יקרים למדי.
מחיר של תיק עשויי מעור יכול להגיע גם ל-300$, תיקים העשויים מחומר סינטטי יהיו זולים יותר.
כמו דברים רבים ביפן גם לרנדוסרו יש היסטוריה ומסורת, הם יצירת אומנות יפנית והעיצוב שלהם נחשב לנצחי.


גלגולו הראשון של הרנדוסרו היה כתיק גב לחיילים, באותה תקופה (תקופת אדו 1603-1868) הושפעה יפן מהמערב וההשראה לעיצוב התיק הגיעה מחיילים הולנדים ומקור שמו מגיע מהכינוי ההולנדי לתרמיל: Ransel או Rantsel.
החל משנת 1885 התיק החל לשמש את ילדי בית הספר בעיקר בערים הגדולות ואת החותמת העיקרית כתיק לילדים הוא קיבל כאשר הקיסר טאישו (1912-1926) עוד היה ילד וקיבל תיק רנדוסרו לקראת כניסתו לבית הספר.


בשנות השישים התפשטו תרמילי רנדוסרו ברחבי הארץ, ולאט לאט נהיה קוד צבע ברור; שחור לבנים ואדום לבנות.
הגרסאות המקוריות של תיקי randoseru היפניים היו מעוצבים מעורות כבדים, אך כיום, עד 70% מהתיקים בשוק עשויים מעור סינטטי המכונה קלרינו, שהומצא בשנת 1965 על ידי יצרן היפני. הקלרינו נראה ומרגיש ממש כמו החומר המקורי אך מעט קל יותר, אטום למים ועמיד יותר בפני בלאי יומיומי.
כיום אפשר לראות רנדוסרו במגוון צבעים ותוספות כמו מחזיקים לקופסת הבנטו, כיסויי נגד שריטות ועוד.


החידוש העיקרי הוא רנדוסרו למבוגרים שנכבשו בעיצוב העל זמני של התיק.
את הרנדוסרו למבוגרים אפשר לראות בעיצובים שונים השומרים על הצורה הקלאסית של התיק אך מעצבים אותו בדוגמאות שונות ושלל צבעים.


אחד משיתופי הפעולה המעניינים הוא סדרת התיקים אנדי וורהול שמציגה תיקים בעיצוב הבננות המוכר ועוד תמונות אייקוניות של אמן הפופ ארט.
מחיר תיק הרנדוסרו למבוגרים גבוה בהרבה ויכול להגיע גם ל-1000$.


את התיקים לילדים אפשר למצוא ביפן בכל חנות כל בו, ולקראת האביב יש מגוון כדול והיצע רב של תיקים לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.
כיום אפשר למצוא את התיקים גם באינטרנט, אך מי שנמצא מחוץ ליפן צריך לזכור כי מדובר בתיק המותאם לילדים יפנים ולציוד לימודים יפני והגודל לאו דווקא מתאים לילדים ממדינות שונות.


התיק מעוצב בצורה כזו שיהיה מאוזן ונוח כאשר נושאים אותו על הגב, ולכן מתאים מאוד לילדים יפנים שהולכים לבית הספר ברגל, בניגוד ילדי המערב שבד"כ נוסעים בהסעה או עם ההורים.      תיק הרנדוסרו עבור היפנים הוא לא סתם תיק, אלא חפץ בעל ערך רגשי המסמל תחילתו של שלב חדש בחיים. לרוב הוא נרכש עבור הילדים כמתנה מהסבא והסבתא לקראת התקופה החדשה ותחילת שנת הלימודים והעלייה לכיתה א'.