האי האשימה (端 島-שימה הוא סיומת יפנית לאי), הוא אי קטן שנמצא כ 20 קילומטרים מנמל נגאסאקי. עד 1974 שימש האי כמכרה פחם, ולמעלה מ- 5000 תושבים גרו באי הקטן ובנו בו את ביתם.
אורכו כ- 480 מטר ורוחבו כ- 150 מטר, ולכן התוצאה הייתה צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בהיסטוריה שנרשמה ברחבי העולם.
כדי להכיל כל כך הרבה אנשים באזור כה קטן, כל פיסת אדמה נוצלה ונבנו עליה מבני מגורים עד שצורתו של האי היתה כספינת מלחמה גדולה וכך קיבל האי את הכינוי המזוהה איתו "גונקנג'ימה" אשר פירושו ביפנית "ספינת קרב".
הפחם התגלה לראשונה בגונקנג'ימה בשנת 1810 וכרייה תעשייתית החלה בשלהי 1800, זמן קצר לאחר מכן נרכש האי על ידי תאגיד מיצובישי. עם עליית הייצור, האי הורחב, ונבנו מבני מגורים ותעשייה גדולים.
מנהלים, עובדים ומשפחותיהם ראו באי הקטן בית. תושבי האי הצליחו לחיות חיים טיפוסיים עד כמה שאפשר. מחצית מהאי הוקדש לעבודות המכרה, השני לחלל מגורים, בתי ספר, מסעדות, חנויות, בריכת שחיה, קולנוע ובית חולים.
כאשר הוטלה פצצת האטום בשנת 1945 על נגאסאקי, ההשפעה היחידה על גונקנג'ימה הייתה רוח חזקה שפגעה באי אך לא היו נפגעים בנפש או רכוש.
עקב ירידה בביקוש לפחם, באפריל 1974 נסגר המכרה, ותושביו נאלצו לעזוב את גונקנג'ימה, ונטשו את האי על כל מבניו. במהלך השנים שחלפו מאז, ניזוקו המבנים של בתי המגורים ומתקני הכרייה מנזקי טבע שונים, בעיקר סופות טייפון, מה שהקנה לאי אווירה מפחידה ומאיימת.
בגלל הסכנה להתמוטטות מבנים, גונקנג'ימה היה סגור לקהל, ובמשך שנים רבות ניתן היה לראות את האי רק מסיורי שיט אשר הקיפו את האי מרחוק.
באפריל 2009, נבנה מזח סירות אשר אפשר לסירות סיור לעגון ליד גונקנג'ימה, ומאז הפך האי לאטרקציה תיירותית ומבקרים רבים מגיעים לסיור באי הנטוש.
המשתתפים בסיור נלקחים לתצפית בחלק קטן בקצה הדרומי של האי ומבלים כ- 45 דקות על האי עם מדריכי טיולים דוברי יפנית.
למרות הביקורים באי עדיין חל איסור להתקרב למבנים מחשש שיתמוטטו.
בגלל תנאי מזג האוויר מדובר בשייט במים סוערים ולכן אין זה מומלץ למי שסובל ממחלת ים ומומלץ לשוט לאי רק בין החודשים ספטמבר-אוקטובר אז מזג האוויר נוח ומתאים לביקור.
בזכות מראהו המפחיד והמצמרר של האי, תמונות חיצוניות שלו מופיעות בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה כאשר המוכר ביניהם הוא הסרט "Skyfall" של ג'יימס בונד משנת 2012 הכולל סצנות מפחידות מגונקנג'ימה.
התעניינות הגוברת באי הביאה ליוזמה להגנתו כאתר של מורשת תעשייתית.
לאחר דיונים רבים האי אושר רשמית כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ביולי 2015, כחלק מאתרי יפן.
- התמונות בבלוג מרחבי הרשת