הגבינות כובשות את יפן

מאכלים רבים מזוהים עם המטבח היפני כמו אורז, דגים אצות ועוד, אך גבינות ויפן זהו שילוב שנראה כי אין ביניהם קשר.
אכן גבינות (ומוצרי חלב) לא מזוהות עם המטבח היפני והן אינן חלק מהמאכלים המסורתיים של מטבח זה.
אמנם קיימות עדויות היסטוריות לכך שמוצר מיובש דמוי גבינה נאכל ביפן כבר במאה ה 12 או ה 13, אך ייצור גבינות רציני החל רק בשנות השלושים לערך.

מכיוון שהיפנים לא הכירו את מרקם וטעם הגבינה, יצרני הגבינות יצרו אותן כשמראן דומה למאכלים מוכרים ליפנים, הגבינות לא נמסו בחימום אלא התרככו מעט (בדומה לגבינת חלומי).
תחילת העידוד לצריכת מוצרי חלב היתה עוד לפני כן, בתקופת ממשלת מייג'י (1867-1912) כאשר יפן נפתחה לעולם המערבי והממשלה רצתה לעודד את היפנים למאכלים בריאים שיגרמו להם להיות חסונים וחזקים כמו שהמערביים היו נראים להם.

מחלבות הוקמו באיזור הוקיאדו והם הכינו גבינות מעובדות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הממשלה רצתה להוסיף חלבונים לתפריט של ילדי הבית ספר והוסיפו חלב (לעיתים חלב מאבקה כשלא היה חלב טרי) לארוחת הצהריים של הילדים.
כיום אוכלים היפנים הרבה יותר גבינות מבעבר אך עדיין צורכים פחות מהאמריקאים או האירופאים.

בבישול הביתי ביפן עדיין אין שימוש גדול בגבינות והיפנים מורחים אותן בעיקר על לחם (גבינת שמנת על לחם קלוי) , רוב מאכלי הגבינה נמכרים בעיקר באוכל בסגנון מערבי ומאפיות כמו למשל במסעדות איטלקיות בהן מגישים מוצרלה על פיצה, גבינה ושמנת בפסטה וכו.

בסופרים ברחבי יפן ניתן למצוא גבינות, אמנם לא מגוון עשיר ומפתה כמו בצרפת או הולנד אך בהחלט אפשר ליהנות מגבינות מיובאות כמו קממבר, מוצרלה ועוד.
עד היום אין קנג'י (אחד מהסימנים היפנים) לגבינה מכיוון שהיא איננה חלק מהתזונה המסורתית של יפן.
למרות הגידול בצריכת גבינות במדינה, היפנים לא ידועים בייצור גבינות מקומיות פרט לגבינת סאקורה, גבינה רכה וקרמית עליה מוסיפים עלי דובדבן כבושים, גבינה זו קצרה שבחים רבים בעולם.

מי שמסתקרן ורוצה לבקר במחלבה יפנית לא ימצא הרבה כאלו, אחד ממפעלי הגבינה המוכרים הוא  Furano Cheese K Factorybō הנמצא בהוקיאדו שבצפון יפן, המפעל מאפשר למבקרים להתבונן בתהליך הייצור של גבינה מקומית מסוג קממבר מאחורי החלונות. ניתן לטעום דגימות גבינה, כולל דגימות גבינה שחורה בצבע דיו דיונון, בחנות המפעל.