מדריך הסושי האולטימטיבי

סושי הוא המאכל העממי של יפן הנפוץ ביותר בעולם של ימינו.
מדובר במנה בריאה ביותר שאין לה כמעט ערך קלורי אך היא מאוד משביעה ובעיקר מזינה.
אמנם הסושי הפך ללהיט עולמי, אך סושי הוא עדיין שם נרדף ליפן, וטוקיו היא עיר הולדתו החוקית.
הסושי שאנחנו מכירים היום – טרי, נקי וטעים בכל ביס – לא התחיל ככה….. מקור הסושי הוא דווקא (אמנם לא בצורתו הנוכחית) בסין העתיקה, שם פותח הסושי כשיטה לשימור מזון, שבה הדגים לא הוגשו טריים אלא משומרים והאורז הווה מעטפת של הדגים ובכך עזר לשמור עליהם שלא יתקלקלו.
בעת האכילה היו זורקים את האורז ואוכלים רק את הדגים. בשלב מסוים החלו גם לאכול את האורז.
מאכל זה נקרא נארזושי והיה ידוע כבעל ריח חזק במיוחד.
הסושי שאנו מכירים כיום הגיע ליפן בתקופת אדו (1603-1868), תקופת המודרניזציה הגדולה של טוקיו ותוך זמן קצר הפך לפופולרי במיוחד. אנשי העיר העסוקים דרשו אוכל מהיר וקל שהם יוכלו לאכול תוך כדי תנועה, וביס אחד של דג גולמי ואורז התאים בדיוק. בנוסף, ההמצאה המאוחרת של קירור וחומץ אפשרה לשמור על הדגים טריים, וכן הוסיף טעם לאורז.
עם השנים העם היפני צרך יותר בשר נא, גם של דג וגם של פירות ים, והכינוי ביפנית לדג נא שאינו מטובל בחומרי שימור למיניהם נקרא – ‘אושיזושי’ מה שהפך לסושי שאנו מכירים.

ביפן עצמה יש כ-100 סוגים שונים של סושי, וזה מאכל שממשיך להתפתח. היום ניתן למצוא מגוון רחב של סגנונות לסושי ומגוון שלם של מסעדות (גם ברחבי העולם), דוכנים ומנות אירוח בשלל צבעים, טעמים וצורות.

סוגי הסושי שונים:
• ניגירי- סושי בצורתו הפשוטה ביותר: פרוסת דג (בדרך כלל גולמי) על מצע אורז ארוך, מעוצב ביד. כמה מציפויי הדגים הפופולריים ביותר כוללים טונה, ילוו טייל (בורי), שרימפס ודיונון.

• מאקי- צורת הסושי המוכרת ביותר במערב. אצת הנורי מקיפה את האורז ויוצרת גליל, הנפרש למנות לפני ההגשה. את המאקי מכינים בגדלים שונים: הוסו מאקי וצ‘ו מאקי הם קטנים ועשויים ממחצית או משלושת רבעי דף נורי, והם מכילים בנוסף לאורז סוג אחד של מילוי: דג או ירק. הפוטו מאקי עשוי מאצה שלמה ולפעמים אפילו מאצה וחצי, והוא מכיל תערובת של כמה מרכיבים: ירק, חביתה ודג.

• גונקן- נראה כמו 'ספינת קרב', סוג זה דומה למאקי שיש בה אצות ומילוי, אך המילוי כאן הוא בראש המאכל, והמרכיבים בולטים מאצת הנורי. המאכל מורכב מכדור אורז שעוטפת אותו אצת נורי או סשימי של דג, ואת הרווח שנוצר ממלאים בביצי סלמון, ביצי שרימפס או דג קצוצים.

• טאמקי- במאכל זה משתמשים באצה מיובשת כדי ליצור מעין קונוס (מכאן כינויה של המנה), אותו ממלאים באורז ובחתיכות דג. זוהי מנה הנאכלת בעזרת הידיים כיוון שהיא גדולה מכדי שיתאפשר לאחוז בה בעזרת מקלות אכילה.

• אינארי- חתיכות טופו מטוגנות המושרות בחומץ אורז ולאחר מכן מבושלות ברוטב סויה וסוכר.

• צ'יראשי- "סושי מפוזר", מעין סלט- בקערה מסדרים אורז, מכסים באצות נורי, שכבה של דג, אצות ווקאמה טריות והרבה ג‘ינג‘ר כבוש. אפשרות פשוטה להגשת סושי בבית.

• טמארי- כדור אורז קטנים ועליהם חתיכות דג, ירק או חביתה. זוהי הגרסה הקטנה יותר של ניגירי, ההרכב זהה לניגירי, רק הצורה שונה, הטופינג נעטף סביב האורז ולא רק מונח עליו. זה יותר סושי בסגנון ביתי, אם כי ניתן למצוא אותו גם בחנויות כלבו יוקרתיות.

• אושיזושי- "סושי לחוץ". הומצא במקור באוסקה. זהו קציץ בשר המורכב משכבות של חתיכות דג וחומץ אורז, יחד עם מרכיבים מתחלפים שונים, הנכבש לאורך זמן בלחץ. את הקציץ המתקבל חותכים לקוביות קטנות לפני ההגשה.

• סאסאושי- בדומה לאושיזושי, גם סאסאושי נלחץ, אך עטוף בסוג של עלה במבוק. התוספות הן בדרך כלל דגים כמו סלמון וירקות וניתן לקנות אותם במלבנים קטנים או בתוך סושי גדול כמו דמוי עוגה.

 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יפן בצל הקורונה – יוני 2020

שיעור התמותה של יפן לנפש כתוצאה מווירוס הקורונה (COVID-19) הוא מהנמוכים בעולם המפותח , נמוך פי 70 מבריטניה ונמוך פי 40 מארצות הברית.
ניתן לחלק את מגיפת נגיף הקורונה ביפן לשני גלים: הראשון מקורו מווהאן בסין עליו התגברו במרץ 2020 ואילו השני מקורו מאירופה ומארצות הברית והוא זה המתפשט כיום ברחבי המדינה.
מדענים רבים שאלו את עצמם מה אפשר שיעור מוות כה נמוך ביפן כתוצאה מנגיף זה:
תגובת ממשלת יפן, זן קל יותר של הנגיף, השפעה חברתית הנגרמת כתוצאה מחסינות קהילתית, הרגלים תרבותיים כמו קידה במקום לחיצת יד, לבישת מסכות פנים, שטיפת ידיים עם ציוד לחיטוי, תכונה גנטית המגינה על היפנים וחסינות יחסית המועברת על ידי חיסון חובה ביפן של שחפת, כל אלו הוצעו כהסברים אפשריים.
מרגע התפרצות המגיפה ביפן בינואר 2020, ממשלת יפן נקטה אמצעים שונים למניעת ההתפרצות והפחתה כמו: הקמת כוח משימה לאומי שיפקח על תגובת הממשלה למגיפה, סגירתם הזמנית של כל בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים היפניים עד תחילת אפריל, דחיית האולימפיאדה לשנת 2021, הכרזת מצב חרום במספר מחוזות ביפן ובהמשך בכל המדינה, שבהם ביקשו מתושבי המדינה להימנע מלצאת החוצה ולעבוד מהבית, בידוד לחוזרים מחו"ל, סגירת גבולות לכניסת זרים ועוד.

על פי החוק היפני, לממשלת יפן אין את הסמכות לאכוף סגר וגורמים רשמיים אינם יכולים להגביל את תנועת האנשים על מנת להכיל את הנגיף. כתוצאה מכך, ציות לבקשות הממשלה להגבלת תנועות מבוסס על "בקשה לשיתוף פעולה ציבורי" להגן על חיי האנשים "ולמזער נזק נוסף לכלכלה".
כוח המשימה הרפואי של ממשלת יפן צופה כי גלים נוספים של COVID-19 יגיעו למדינה לפחות בשלוש השנים הבאות, כאשר כל אחד מהם ידרוש מהציבור היפני לשנות את התנהגותו.
מכיוון שהממשלה אינה יכולה לחוקק אמצעי חובה לאכיפת בקשות הגבלת תנועה, החלה הממשלה להכשיר את אזרחיה לעמוד בהגבלות אלו בהתנדבות במהלך מצב חירום נוכחי ועתידי.

ב- 25 במאי סיימה יפן את מצב החירום בכל יפן וב- 28 במאי אושרה חבילת סיוע כלכלית של 117.1 טריליון ין שמטרתה להעניק הקלה כספית לחברות ואנשים פרטיים שנפגעו כלכלית בשל השפעת הנגיף.
החל מיוני, מה שלא אסור מותר, והשגרה שונה ממקום למקום…
הרשויות היפניות אישרו הקלות על מגבלות השיבה לאחר ביקור מחוץ ליפן, חיי הלילה של טוקיו מתחילים לחזור לעצמם, מקומות שנסגרו לבקשת הממשלה החלו לפתוח את שעריהם, ליגת הבייסבול המקצועית היפנית פתחה את עונת התחרויות ובתי הספר עובדים במסגרת חלקית.
מרבית האטרקציות התיירותיות ביפן נסגרו באפריל ומאי. אולם מאז סוף מאי, חלק גדול מהם נפתח מחדש ורק מעטים נותרו סגורים. רוב האירועים והפסטיבלים בוטלו או נדחו.

@“s“¹•{Œ§‹«‚ð‚Ü‚½‚®ˆÚ“®‚ª‘S–Ê‰ðœ‚³‚ê‚čŏ‰‚̏T––A‚i‚q“Œ‹ž‰w‚Å“Œ–kVŠ²ü‚ɏæ‚荞‚ÞŽq‚Ç‚à‚½‚¿‚Q‚O“úŒß‘O

ביוני מטרופולין טוקיו התחיל עם פתיחה מחודשת של פארקי שעשועים, ברים של קריוקי ומכוני פצ'ינקו והחלו לערוך אירועים ציבוריים עם מקסימום 1,000 איש. ובהמשך נפתחו כל העסקים: מוזיאונים, מסעדות וחנויות לשמחת הקהל.

במהלך חודש יוני הורמו כל המגבלות העסקיות בטוקיו, שהוטלו בעקבות נגיף הקורונה, כולל מקומות סגורים, מקומות צפופים ומקומות בהם מתקיים קשר קרוב בין אנשים, כגון מועדוני לילה ומקומות עם הופעות מוזיקה חיה.

למרות שכל העסקים והמסעדות פתוחים, היפניים נוקטים באמצעי זהירות נוספים בכדי להימנע מהפצת הנגיף. בדיקות חום הן כיום תופעה שכיחה בעת כניסה לחנויות ולמסעדות.
האורחים נדרשים לעטות מסכות פנים וניתן להוריד אותן רק כאשר אוכלים או שותים.
ברים של קריוקי נפתחים מחדש עם כללים מחמירים יותר, כולל קיבולת מוגבלת של אנשים וזמרים לובשי מסכות. אפילו מסיבות השתייה ב- izakaya, מסורת מכובדת ביפן, נערכות עם מגני פנים ושינוי צורת הישיבה.

כל המנהגים הללו הם צעד נוסף בהתאמה לנורמה החדשה, לחיות חיים קבועים יחד עם אמצעי זהירות נדרשים כדי להימנע מהפצת הנגיף או להידבק בו. גם עונת החתונות ביפן חוזרת לפעילות החודש ומתחילים לערוך שוב חתונות ביפן.
מבחינת מצב התיירות הנוכחי ביפן, הגבולות סגורים, אך ללא הגבלות על נסיעות פנים.
קמפיין לאומי לקידום תיירות פנים צפוי להתחיל בתחילת אוגוסט, בעוד שקמפיינים מקומיים שונים כבר יצאו לדרך.
בתוך הערים לא הושפעה התחבורה הציבורית. עם זאת, חברות תעופה וחברות אוטובוסים למרחקים רחוקים קיצצו את שירותיהן במידה ניכרת, ורכבות עונתיות ותיירותיות הושעו, אם כי כעת השירותים מוגדלים שוב.
רכבות בין-פרבריות חזרו לרוב לפעול לפי לוחות הזמנים הרגילים שלהן לאחר צמצום השירותים במאי ובתחילת יוני.

מבחינת העסקים ביפן- שיעור העבודה מרחוק, ה-teleworking, כמעט הוכפל מינואר ועד מרץ בתחומי עבודה כמו הנהלת חשבונות, פקידות, מכירות וקמעונאות, בהם ניתן לקיים עבודה מרחוק. וכך יש אנשים שעובדים מהבית, יש כאלו שעובדים כרגיל, יש כאלו שהולכים למשרד לחצי יום (ומשתמשים ברכבת בשעות בהן יש תפוסת נוסעים נמוכה) ויש כאלו שנוסעים לעבודה רק יום או יומיים בשבוע. כמובן שעבודה מרחוק אינה מתאימה לתחום התעשיה המסורתית.

בשל משבר הקורונה, הריחוק הגיאוגרפי והעסקי- תרבותי עם יפן בולט במיוחד.
מכוון של-AddValue יש סניף מקומי בטוקיו, אותו מנהל סמנכ"ל הפיתוח העסקי, הדובר וכותב יפנית, אנו יכולים לעזור גם בתקופה מאתגרת זו ליצור קשרים חדשים ביפן, לממש את הפוטנציאל העסקי האדיר הגלום ביפן או לחברות הפועלת ביפן לשמור על קשרים קיימים או בתהליך כניסה לשוק היפני וצריכות סיוע מקומי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

 

האבטיח היפני המרובע

רוב האנשים בעולם יסכימו שאבטיח זה דבר טעים ואין דבר יותר מרענן מאשר לאכול אבטיח עסיסי ביום קיץ חם .

אבל רוב האנשים גם יסכימו שאין דבר מעצבן מאשר לסחוב אבטיח כבד הביתה או לנסות לאחסן את האבטיח הגדול והמתנדנד במקרר.

אם האבטיח היה מרובע אולי האחסון והסחיבה שלו היו נוחים יותר?..
חקלאים יפנים מצאו פתרון יצירתי לבעיה שהוא קצת יותר גימיק מאשר פתרון ממשי, בעיקר בשל התהליך שנדרש. המוצר נמכר לבסוף במחיר גבוה בהרבה ונחשב למוצר פרימיום שמיוצא מיפן למדינות אחרות ומציג פרי שכולנו רגילים לקבל עגול, בצורה קצת יותר נוחה  וקלה לסחיבה ולאחסון.

• 

• 

החקלאים היפנים החלו לגדל אבטיחים בקופסאות זכוכית מרובעות, ואלה אילצו את הפירות לשנות באופן טבעי את צורתם ולהפוך מרובעים. את האבטיחים דמויי הקוביות מפיצים כיום בכל רחבי יפן והם מוצגים לראווה בחנויות. הם פופולריים בעיקר בערים הגדולות, טוקיו ואוסקה, וזאת בשל מחירם הגבוה: בין 17 ל-25 אלף ין (137 ל-202 דולר ליחידה).

• 

כשהרעיון לייצר אבטיח בצורות שונות צץ לראשונה ביפן, איש לא האמין שהפטנט הזה באמת יעבוד. אבל אז, קמו מספר חקלאים אמיצים ממחוז קאגאווה שבאי 'שיקוקו', והחליטו לנסות.

• 

למה לא, בעצם? אמנם מדובר בהשקעה עקבית, המתנה ומתן יחס אישי לכל אבטיח בנפרד – אבל התוצאות המפתיעות מדברות בעד עצמן. 

אז איך גדל האבטיח להיות מרובע?

הפטנט פשוט מאוד: בשלבי הצמיחה הראשוניים של האבטיח, בעודו 'צעיר', יש להכניס אותו לכלי מיוחד ומרובע מברזל, כששורשיו עודם מחוברים למקשה, להתפלל שהגשם לא יאכזב ויירד בכמויות נכבדות ו…לחכות. למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים – האבטיח שימשיך לצמוח בתוך ביתו החדש, עד מהרה יסגל את צורתו המרובעת. תוך שבועות אחדים עד חודש, יגדל האבטיח בתוך הבית החדש שלו לממדים של אבטיח רגיל. 

• 

בשל צורתם הייחודית, לא קל למצוא אבטיחים מרובעים. ביפן, נמכרים רק 200-300 מהם בשנה. 

השאלה הנשאלת היא האם אבטיח מרובע זהה בתכולתו ובטעמו לאבטיח רגיל? את התשובה המפתיעה לכך מספקת אחת החקלאיות, מומחית בייצור אבטיחים מרובעים: "הצורה הרבה יותר חשובה מהתכולה".

מדוע? כנראה שהיפנים מתלהבים מהרעיון להעניק את האבטיח הנדיר כמתנה, יותר מאשר לאכול אותו. שכן טעמו של האבטיח המרובע משתנה ותלוי במידה רבה, בכמות הגשמים שהוא מקבל לאורך העונה. 

• 

• 

*התמונות מרחבי הרשת

איך אתם שותים את הסאקה שלכם?

מיליוני בקבוקי סאקה יוצאים מדי שנה מיפן לרחבי העולם כולו.

• 

משקה הסאקה תופס מקום מרכזי ונכבד בתרבות היפנית ב-2000 השנים האחרונות, כאשר הידע וטכניקות הייצור שלו מועברים ממבשלה למבשלה בכל פינה ביפן.

ההיסטוריה של הסאקה אינה חד משמעית וישנן תיאוריות שונות בנוגע לראשית ייצור המשקה.
תאוריה אחת טוענת שבישולו של האורז החל בסין, בסביבות שנת 4800 לפנה"ס, ויוצא ליפן לאחר מכן. ואילו תיאוריה אחרת טוענת כי תחילת הייצור היתה במאה השלישית ביפן, עם התפתחות הגידול הרטוב.

מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בתעשיית הסאקה. הרוב המוחלט של תוצרת האורז שימש למאמץ המלחמתי ומבשלות רבות קרסו. לאחר המלחמה התאוששו המבשלות, איכות הסאקה השתפרה והפופולריות של המשקה בעולם הלכה וגדלה. כיום ישנן מבשלות סאקה בדרום אסיה, דרום אמריקה, צפון אמריקה, סין ואוסטרליה, ודווקא ביפן נותרו 1500 מבשלות בלבד.
 
חומר הגלם המשמעותי ביותר בייצור הסאקה הוא כמובן האורז…. לאורך 2000 שנות ייצור הסאקה ביפן, השקיעו לא רק בבחירת האורז המתאים לסאקה, אלא גם בעיבוד שלו לקראת  תהליך התסיסה עצמו.

האורז המשמש לייצור סאקה הוא אורז מיוחד: עבה וגדול יותר, והשיבולים שלו שונות מאלה של אורז למאכל. השיבולים קצרות יותר, כבדות מעומס מטענן וכפופות. כפיפות השיבולים הזו מפחידה את מגדלי האורז, כל סופת גשמים שאינה בעונתה מסוגלת להכניע את השיבולים לקרקע ולא ניתן יהיה להשתמש באורז היקר.

• 

• 

הסאקה מחולק לשלוש קטגוריות-
המירין (Mirin): המשמש לבישול במטבח היפני.
הטוסו (toso): המשקה המסורתי לחגיגות השנה החדשה שהוא בטעם מתקתק ומתובל.
הסייהו (Seihu): הסאקה המעודן המוכר לנו מהמסעדות היפניות במערב.
ישנה גם גרסה אלכוהולית חזקה הנקראת שושו (Chochu) שעשויה מאורז, דגנים, תירס ובטטות מתוקות שתססו וזוקקו.

ישנם גם כמה סוגי סאקה נפוצים המאושרים על ידי הממשל היפני-
Ginjoshu: הסאקה הבסיסי המופק מאורז לבן ש-60% ממנו מלוטש. מכיל אורז, קוג'י, מים ואת מרכיבי בישול האלכוהול. מאופיין בפירותיות, פרחוניות וטעמים נקיים ופריכים. אם האורז המלוטש מגיע ל-50% ומטה הסאקה ייקרא Dai-ginjoshu.
Junmaishu: מיוצר אך ורק מאורז לבן, פטריית האורז, הקוג'י והמים. מאופיין בניחוחות מעודנים אך עשירים וטעם חלק.
Honjozoshu: מופק מאורז שרמת הליטוש שלו מגיעה עד ל-70%, קוג'י, אלכוהול ומים. מאופיין בניחוחות מתונים ומאופקים ופריך בפה.

• 

מתי ואיך לשתות?
הסאקה מגיע ל-13-16 אחוזי אלכוהול. את הסאקה, בדומה לבירה העשויה מדגנים, אין לשמור יותר מדי זמן היות והוא אינו משתבח עם הזמן. זמן המדף המקסימלי של הסאקה הינו עד 10 חודשים מתאריך ייצורו. לאחר פתיחת הבקבוק רצוי לשתות אותו תוך 4-5 ימים.

נהוג לשתות את הסאקה בכוסות המסורתיות העשויות בדרך כלל מעץ או חרסינה.
הסאקה מוגש בכוסות רדודות הנקראות צ'וֹקוֹ והסאקה נמזג אליהן מבקבוקוני קרמיקה הנקראים טוֹקוּרי. כוסות חגיגיות יותר הנקראות סקזאקי, משמשות בחתונות ואירועים מיוחדים. שתיית סאקה מכוסו של אדם אחר נחשבת סימן לחברות.

• 

• 

• 

אחת השאלות וההתלבטויות הרבות הנוגעות לשתיית הסאקה היא- חם או קר?
התשובה מורכבת במקצת. קיימים סוגי סאקה שונים, איכותיים וטובים ולעומתם סוגים זולים. את הסאקה האיכותי רצוי לשתות צונן ואילו את אחיו הזול מגישים חם. במסורת היפנית הקדומה הסאקה הוגש חם, היה נעים יותר לשתות בעודו חם. עד לפני כ-30-40 שנה היה המשקה גס יותר, מלא, מתוק ועצי, לא דומה כל כך למשקה המעודן והמתוחכם שאנחנו מוצאים היום. כיום, הסאקה מותסס במכלי פלדת אל חלד ומאוחסן בבקבוקים, לעומת חביות עץ הארז של פעם. אופיו של הסאקה הנוכחי, נטול העץ, מעודן, קליל יותר וחלק ובעל תמצית פירותית ופרחונית. הציוד חדיש יותר, השמרים עברו פיתוח מעבדתי טוב יותר והריח והטעם השתפרו. טכנולוגיית טחינת האורז עלתה לאין ערוך.

נהוג להגיש את הסאקה כמו יין לבן, צונן או עד לטמפרטורת החדר, תלוי בסוג הסאקה ובהעדפה האישית. סאקה קר מדי יאבד את טעמיו. במסעדות יוקרה יפניות מגישים את הסאקה בטמפרטורת הגוף. ג'יימס בונד בסרטו "חיים רק פעמיים" נהג לשתות את הסאקה בטמפרטורת החדר, לרוב ב-27 מעלות.

מה מומלץ לאכול כאשר שותים סאקה?
היחס אל הסאקה בארצות המזרח, הוא בדיוק כמו ליין. הניחוחות, הטעמים, המורכבות והניואנסים השונים יכולים למשוך ולהקסים את המתרגל אליהם בדיוק כמו יין. בדומה ליין גם פה קיימת התאמת סוגי סאקה שונים לסוגי מזון שונים. ההתאמה נעשית לפי ניחוחות, מתיקות או יובש, חמיצות, מרקם, רעננות וטריות או ארציות גסה וכבדה, מורכבות ותחכום או פשטות ועוד. או לפי הנוסחה הפשוטה המובילה אותנו גם בעולם היין, ככל שהאוכל יותר דומיננטי, כך הסאקה יהיה יותר דומיננטי.

• 

*התמונות מרחבי הרשת

ג'לי יפני מסורתי עם קישוטי דגי זהב

ואגאשי היא מילה ביפנית המשמשת לתאר ממתקים וקינוחים יפניים מסורתיים, שמשתלבים נהדר עם כוס תה ירוק ל"הפסקת תה יפני". אך מלבד טעמם המופלא של הממתקים, יש להם גם נראות מדהימה ומוקפדת.

אחד הממתקים המסורתיים היפניים הוא ג'לי מתוק, שתפס את תשומת הלב העולמית והתפרסם  כ"עוגות טיפות גשם" (בעקבות טרנד שהיה בניו יורק). עוגות / ג'לי טיפות גשם נקראות כך משום שהן דומות לטיפות גשם שנחתו על צלחת.

• 

• 

בקונדיטוריה יפנית, הנקראת קיצ'ואן, הבחינו בדמיון בין ג'לי טיפת גשם עגול לקערת דג זהב עגולה ויצרו ממתק מופת – ג'לי בסגנון יפני עם קישוטי דגי זהב. בממתק שיצרו, דגי הזהב מעוצבים בצורה מושלמת בתך הג'לי, כאילו הם שוחים בקערת דגים. הדגים בג'לי עשויים יוקאן, שהוא סוג של ממתק העשוי ממרח שעועית. טעמו של הממתק הוא של ענבי מוסקט עסיסיים.

• 

• 

• 

סוג נוסף של הג'לי אלו ממתקים בצורת ריבוע שיש בהם תצוגה שלמה "מתחת למים" של דגים, אבנים ועלים שנפלו. הטעם הכללי הוא לימון וליים מרעננים.

• 

• 

הממתקים מגיעים בסטים של אחד, שלושה או חמשה. ונארזים בעטיפה מעוטרת בדגי זהב, מה שהופך אותם למתנה יפה או למזכרת.

• 

• 

חברת Nihonbashiya Choube המייצרת גם היא ממתקים יפניים, החליטה גם כן ליצור ממתק דומה, של ג'לי יפני מסורתי עם קישוטי דגי זהב הנראים כאילו הם שוחים בפנים. את ההשראה שלהם לממתק הם קיבלו מ"קינגיוסוקוי", משחק מסורתי בפסטיבלי קיץ יפניים, שמאפשר למבקרי הפסטיבל לתפוס דגי זהב משלהם.

ביפן יש מגוון ממתקים עונתיים הקשורים לתקופות מסוימות בשנה, ולכן ניתן לקנות את הממתקים האלו רק עד אמצע אוגוסט.

הממתקים מושלמים לקיץ, כי מלבד הטעמים המרעננים והקלילים שלהם, הסתכלות על הדגים השוחים סביב במים די בכדי לקרר!

• 

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מסכות הקיץ היפניות

לקראת תקופת הקיץ ובשל "משבר הקורונה", מספר חברות יפניות החליטו לפתח מסכות פנים קרירות, יבשות ומעוצבות כדי לעזור לאנשים בחום הקיץ הקרב ובא ביפן.

הביקוש למסכות המתאימות לשימוש בקיץ גובר ביפן ובאזורים אחרים בעולם, עם התרעת מומחים רפואיים מפני סיכונים כמו קשיי נשימה והתייבשות, כאשר אנשים לובשים מסכות בעונה החמה והלחה. לכן, החלו חברות יפניות מתעשיות שונות, שמעולם לא ייצרו מסכות לפני כן, לפתח פתרונות יצירתיים, בעזרת המומחיות שלהן, החל מחומרים מגניבים ועד לרעיונות מעניינים כמו להכניס חבילות קירור למסכות.

חברת Mizuno Corp החלה בסוף מאי במכירת מסכות פנים המיוצרות מחומר טריקו רך וגמיש המשמש לבגדי הים וללבוש הספורטאים האתלטים במגרשים.  החומר ממנו מיוצרת המסכה ניתן לכיבוס ולכן אפשר ללבוש אותה שוב ושוב. יתרון נוסף הוא שניתן להתאים את המסכה לפנים עם פחות לחץ ובכך לעזור במניעת זיהומים כתוצאה מהתזה.  המוצר – שעולה 935 ין כולל מס – זכה לפופולריות רבה, כ- 20,000 יחידות נמכרו ביום המכירה המקוון הראשון.

חברת Yonex Co  יצרנית ציוד לבדמינטון, טניס וספורט אחר, תחל למכור מסכות המיוצרות מהחומר המיוחד שלה המכיל קסיליטול, מתחילת יולי. קסיליטול הינו חומר הסופג חום, מגיב לזיעה, ומשמש ללבוש עבור נבחרת הבדמינטון ביפן, כמו גם טניסאים מקצועיים. החברה מתכננת למכור את המסכה במחיר 840 ין לפני מס.

 

חברת Fast Retailing Co מפעילת רשת יוניקלו, מתכוונת להתחיל למכור מסכות פנים בקיץ הקרוב המיוצרות מחומר נושם, קריר, המתייבש במהירות, המשמש למוצרי הלבשה תחתונה AIRism הפופולריים.

מסכה מקורית פותחה ע"י חברת סריג ויזו, יצרנית סריגים הממוקמת בימאנובה, מחוז יאגאטה, בצפון-מזרח יפן, החברה הציגה מסכות בד מצוידות בחפיסות קרח. למסכה שני כיסים להחזקת ארבע חבילות קירור והיא יכולה לקרר את פני המשתמש למשך שעה עד שעתיים.

מוקדם יותר השנה, החברה מכרה מסכות בד מקוררות הנמכרות במכונות אוטומטיות, אך הקרירות שלהן לא החזיקה זמן רב.  כתוצאה מכך, סריג ויזו השיקה גרסה מתוקנת של המסכה. המסכה החדשה נמכרת ב -1,300 ין, כולל מס, במכונות אוטומטיות ומכירה מקוונת. ניתן להשתמש במסכה שוב ושוב אם היא מקוררת במקפיא.

 

בימים אלו הפעילות הכלכלית והחברתית ביפן מתחדשת בהדרגה, והממשלה קוראת לאנשים להמשיך וללבוש מסכות פנים כנגד גל שני אפשרי של התפרצות נגיף.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

החקלאות של יפן

יפן הינה מדינה ייחודית במובנים רבים וכך גם בתחום החקלאות. למרות שהתנאים הטבעיים ביפן לא תורמים להתפתחות החקלאות, יפן נמצאת במקום הראשון בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת בענף זה.

לתעשייה הישראלית בתחום החקלאות הזדמנויות עסקיות רבות ביפן בשל האתגרים הרבים העומדים בפני התעשייה המקומית. מתוך חשש לעתידה של החקלאות היפנית ממשלת יפן נוקטת מדיניות הממוקדת בהטמעה של  טכנולוגיות חקלאיות חדשניות להגדלת האפקטיביות והרווחיות, כמו גם טכנולוגיות שיווק וניהול- בין היתר חקלאות מדייקת וכן בשינוי מבנה האיגודים החקלאיים. שנוי  המעודד תחרות לשירותים אשר ניתנים לחקלאים.

המאפיינים העיקריים המייחדים את החקלאות של יפן:

• יפן היא מדינת איים ממוצא וולקני ומורכבת מארבעה איים גדולים ועוד אלפי איים קטנים. רוב שיטחה של יפן הוא הררי ולכן חלקם של קרקע חקלאית והמרעה הם קטנים (12%) ומצויים באזור המישור ליד הים.
• בשל הטופוגרפיה ההררית ישנו שימוש נרחב בשיטת חקלאות הטרסות אשר הטיפול בהן דורש עבודת כפיים רבה.

• הגידולים החקלאים העיקרים ביפן הם: אורז, בצל ,מלפפונים, פירות הדר, אגסים ותפוחים.
• היחידות החקלאיות הן קטנות ושייכות למשפחה אשר עובדת ומנהלת את היחידה החקלאית והשטח החקלאי עובר מדור לדור. בשנים האחרונות, הדור הצעיר אינו מעוניין להמשיך ולעבוד בענף זה ומעדיף לבחור מקצועות אחרים ולכן ממוצע הגילאים של החקלאים עולה.

• ענף הדיג ביפן מפותח ומשגשג מאוד ושלל הדגה ביפן הוא בין הגדולים בעולם. כ-15% מהדגים בעולם מגיעים מספינות הדיג היפניות בעיקר דגי טונה ופירות ים.
• פעילויות מסורתיות כמו יצור משי (עצי תות) וטיפוח פנינים מפותח מאד ביפן.
  ייצור המשי הינו שוק רווחי בשל איכותו הטובה של המשי היפני, יחד עם זאת גידול זה נמצא במגמת ירידה עקב הביקוש הנמוך למשי היוקרתי והשימוש הנפוץ יותר במשי הסינטטי.
  עבור גידול הפנינים הוקמו חוות גידול בחופי הים ביפן המתמחות בגידול פניני ים הנחשבות ליקרות יותר.

יפן, אשר ידועה בטכנולוגיות המתקדמות שלה לא מאכזבת גם בתחום החקלאות.
החקלאים נעזרים במיטב המכונות המשוכללות והמתקדמות לצרכי שתילה, קצירה, השקיה וריסוס ובטכנולוגיות מתקדמות למדידת לחות, טמפרטורה וכמות המים בקרקע על מנת לדעת מהו המועד הטוב ביותר לקטיף.

החקלאים היפנים מוכרים בשל פיתוחים ייחודיים כמו האבטיח המרובע שצורתו הייחודית הותאמה במיוחד להקל גם על האריזה והשינוע וגם מתוך חשיבה על ניצול המקום בצורה הנכונה במקרר הביתי.

ממשלת יפן שמה לעצמה מטרה להגדיל את שיעור האספקה העצמית של המזון מ- 20% ל- 50%. מדובר בהשקעות של מאות מיליארדי ין בשדרוג ענף החקלאות, הגדלת תפוקות והורדת מחירי התוצרת החקלאית, על מנת ליצור ביקושים ולהגדיל את צריכת התוצרת החקלאית המקומית וכן גם הגדלת יצוא התוצרת החקלאית לארצות השכנות לאי.

פועל יוצא מתכנית ממשלת יפן לביצוע מהפכה טכנולוגית בחקלאות הוא הקמת מאגד חוות חקלאיות, כניסת צעירים לענף ופתיחות לחידושים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

 

קימונו-הלבוש הלאומי של יפן

אחד האובייקטים המזוהים ביותר עם תרבות יפן הוא הקימונו. פירוש המילה "קימונו" הוא משהו שלובשים או בפשטות, בגד, מלבוש. במקור היה הקימונו לבוש של פשוטי העם או בגד תחתון של האצולה ביפן. והחל מהמאה ה-16 הפך לפריט הלבוש העיקרי של שני המינים בכל המעמדות. רק במאה ה-17 התחדדו ההבדלים בין בגד של נשים לבין בגד של גברים. מאז הוצגו לראשונה ביפן בגדים מערביים באמצע המאה ה-19, נעשתה הפרדה במינוח בין בגד מערבי לבגד יפני. כאשר התחילו ללבוש ביפן בגדים מערביים באורח יומיומי, המילה קימונו קבלה משמעות של "בגד יפני מסורתי".

• 

• 

כיום נלבש הקימונו בעיקר כלבוש חגיגי לאירועים מיוחדים כמו טקסים, חגים, ומסיבות משפחתיות, אך קיים גם טרנד של החזרת הקימונו לאופנה היומיומית.

הקימונו מיוצר במגוון רחב של בדים, העשויים מתערובות כותנה ועד משי עדין במיוחד מחירו עשוי להיות יקר לא במעט ולהגיע אף למחיר של 20,000$.

• 

סגנונותיהם של הקימונו נעים מסגנון רשמי באורח קיצוני עד מאוד ועד לסגנון פשוט, קל ונוח לשימוש יומיומי.

מידת הרשמיות שבקימונו הנשי נקבעת על פי רוב על ידי הדוגמה, האריג והצבע.

קימונו לנשים צעירות הם בעלי שרוולים ארוכים המעידים על כך שהן טרם נישאו, והם נוטים אפוא להיות משוכללים יותר מאשר קימונו רשמי דומה המיועד לנשים מבוגרות.

קימונו לגברים עשויים בדרך כלל צורה בסיסית אחת, בצבעים מאופקים למדי.

• 

• 

מידת רשמיותם נקבעת אף היא על ידי סוג וצבע האבזרים, האריגים ומספר או העדר הקא-מון (סמלי המשפחה), כאשר מספר גבוה של חמישה סמלים מסמל רשמיות קיצונית.

המשי, הוא האריג הרצוי והרשמי ביותר.קימונו העשויים אריגים דוגמת כותנה ופוליאסטר אמורים לשקף על פי רוב סגנון פשוט ונוח יותר.

• 

• 

הטיפול בקימונו:

בעבר, לעיתים קרובות היה צורך בפירוק הקימונו לגמרי על מנת לרחצו, ובתום הרחצה והייבוש הוא היה נתפר מחדש ומוכן ללבישה. כיום התפתחו שיטות ניקוי חדישות, וכך אין צורך ולעשות כן, אנשים רבים מעדיפים לנקות את הקימונו שלהם בניקוי יבש, הגם שאפשרות זו עשויה להיות יקרה עד מאוד ואף בלתי אפשרית בעבור סוגים מסוימים של אריגים וצבעים.

ישנן דרכים מסוימות לקיפול הקימונו, שיטות אלו מסייעות בשימור המלבוש ובשמירה עליו מפני התקמטות בעת האחסנה. לעיתים קרובות יאוחסן הקימונו עטוף בנייר.

יש לאוורר את הקימונו  בכל עונה של השנה וכן לקראת ובתום כל לבישה שלו.

בשלהי המאה ה- 20, הקימונו קם לתחייה, קימונו יד שנייה הפכו מבוקשים בקרב צעירים אשר מעצבים אותם מחדש או משלבים אותם עם פירטי לבוש אחרים, ובעונת הקיץ מציעות חנויות הכל- בו שפע של יוקטה (קימונו כותנה).

נראה כי הקימונו הופך שוב לפריט אופנתי.

• 

• 

*התמונות מרחבי הרשת

גלידת תה ירוק יפנית

גלידה יפנית או גלידת תה ירוק היא גלידה בטעם תה ירוק, שפותחה ביפן בסוף המאה ה-18, והפכה לפופולרית מאוד ביפן ומזרח אסיה. הגלידה אף הגיעה לארצות הברית במהלך הכיבוש האמריקאי ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה, וזכתה שם להצלחה.

• 

מקורה של גלידת תה הירוק היפנית אינו ידוע, אך ישנם הטוענים כי היא מיוצרת ביפן בעבודת יד באזורים כפריים כבר למעלה ממאתיים שנה. ישנם תיעודיים ברורים כי הגלידה בצורת הר פוג'י שבסמוך לעיר טוקיו היה קיים בתפריטים של בתי אצולה יפניים עוד בתקופת מייג'י.

הגלידה צברה פופולריות ביפן, אך לא הייתה לסוג הגלידה המועדף על היצרנים היפנים, שנהגו לייצר בעיקר גלידות שוקולד, וניל ותות. הגלידה הגיעה לראשונה לארצות המערב בשנות החמישים, כאשר שלט ביפן משטר צבאי אמריקאי, אך רק מאוחר יותר היא זכתה שם להכרה.

בשנות השמונים של המאה העשרים צברה הגלידה פופולריות במזרח אסיה כשענקית התאגידים היפנים Meiji Dairies החלה לייצר ולהפיץ את הגרסה ה"מערבית" יותר של הגלידה ברחבי האזור.

• 

בתחילת דרכה הגלידה נחשבה כמותרות ומחירה היה יקר ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם להתפנק בגביע גלידה, עם הזמן מחירה של הגלידה ירד והיא הפכה לקינוח זמין לכל אחד.

• 

כיום ניתן למצוא ביפן סוגים שונים ומשונים של גלידות כמו: כדורי גלידה עטופים במוצ'י (עוגיה העשויה מקמח אורז) בשלל טעמים, גלידת סורבה בטעם יוזו (פרי הדר יפני), גלידה שחורה העשויה מדיו של דיונון וגלידת טופו…

• 

• 

• 

אך גלידת התה הירוק נשארה הטעם האהוב ביותר על היפנים.

• 

*התמונות מרחבי הרשת