מערכת החינוך ביפן

בתי ספר רבים ברחבי יפן נפתחו מחדש ב-18 לאוגוסט, לאחר חופשות קיץ קצרה, כדי לאפשר לתלמידים להדביק את פערי הלימודי שנוצרו כאשר בתי הספר נסגרו בגלל מגפת נגיף הקורונה. חופשת הקיץ שהוחלטה ע"י הרשויות העירוניות היתה ההפסקה הקצרה ביותר- תשעה ימים בלבד. בדרך כלל סטודנטים ביפן יוצאים לחופשה בקיץ במשך יותר מחודש. ברוב בתי הספר, חופשת הקיץ משתרעת על פני 40 ימים החל מה- 20 ביולי עד 31 באוגוסט.

מבנה מערכת החינוך ביפן דומה למבנה מערכת החינוך במדינת ישראל. בי"ס יסודי כולל 6 שנות לימוד, חטיבת ביניים 3 שנים ובי"ס תיכון 3 שנים. שנת הלימודים ביפן מתחילה ב-1 באפריל ומחולקת ל-3 סמסטרים. שבוע הלימודים הוא חמישה ימים בשבוע. והחופשות בבתי הספר מחולקות: בקיץ ששה שבועות, ובחורף שבועיים.
מערכת החינוך היפנית מתמקדת כל כולה בקהילה. ההורים, המורים והחברים לכיתה כולם מתגייסים לעזור לתלמיד להצליח בלימודים. במדינה שבה אסונות טבע פוקדים את האזרחים באופן קבוע, לא נשאר הרבה אלא לסמוך אחד על השני כדי לעבור את הרגעים הקשים.

יפן הצליחה ליצור סביבה שבה רוב התלמידים זוכים לרכוש ידע ברמה מאוד גבוהה, לזכות במורים איכותיים ולעשות את כל זה בעלות תקציבית מאוד נמוכה. שיטות הלימוד של היפנים מקוריות וגורמות לתלמידים לפתור בעיות מורכבות בעזרת שיתוף פעולה ועזרה הדדית. מורים משעממים שמקריאים טקסטים ארוכים מהלוח תוך כדי התעלמות מספרי הלימוד זאת לא השיטה ביפן.
נקודת מבט חיובית ושלילית היא על הבחינות בבתי הספר ביפן. המתח לקראת הבחינות של התלמידים הוא רב, כי כולם שואפים להצליח. התלמידים אינם נבחנים על הבנת חומר הלימודים, אלא בעיקר על עובדות המתבססות על שינון ולא על חשיבה לעומק. זוהי נקודת החולשה של מערכת החינוך ביפן, אך למרות זאת הם מצויים במקומות הראשונים במבחני ההישגים הבין-לאומיים.

ביפן אין מבחנים ב-3 השנים הראשונות בבי"ס. הסיבה לאי מתן מבחנים לתלמידים ביפן עד כיתה ד' היא החשיבות שהמדינה רואה בנימוסים ואדיבות. בתרבות היפנית, חשוב יותר שילדים ילמדו התנהגות נאותה מאשר למקד את הכוחות שלהם לקראת שינון של חומר עבור מבחנים. מנהג זה מתבסס על אמונה לפיה חשוב לבלי שיעור לפתח את האופי של הילדים, על כן יש להימנע מלשפוט את ההתקדמות הלימודית של תלמידים צעירים. פיתוח של יחסי כבוד בין איש לרעהו נלמד בכיתות ביפן ומצופה מהתלמידים להפגין כבוד כלפיי חבריהם לכיתה, וכמובן כלפיי המורה שלהם. כתוצאה מההערכה והכבוד שהתלמידים רוכשים כלפיי המחנך שלהם, הם משתדלים להתנהג בצורה טובה כדי לא לפגוע ברגשותיו או לאכזב אותו לאחר שהשקיע בהם כל כך.
בבתי הספר מגישים ארוחות מאוזנות ובריאות. מלבד תלמידים עם אלרגיות למזונות מסוימים, מגישים לילדי בית הספר ביפן ארוחות זהות זו לזו מתפריט מאוזן. ביפן שמים דגש גם על הנחלת ערכים של תזונה בריאה מגיל צעיר. הם עושים זאת על ידי שימוש בחומרי גלם איכותיים ובעלי ערכים תזונתיים גבוהים להכנת ארוחות הצהריים, וכן שמים דגש על איכות המזון ולא על כמותו. התפריטים בבתי הספר מתוכננים בשיתוף פעולה בין מומחי בריאות ושפים מנוסים, שמרכיבים מנות גדושות ברכיבים מקומיים וטריים. בנוסף, המורים אוכלים את ארוחת הצהריים עם התלמידים שלהם, מנהג שנועד לחזק את הקשר ביניהם. פעמים רבות, התלמידים הם אלו שמגישים את האוכל לחבריהם לספסל הלימודים כדי להנחיל את הערך של הפצת בריאות לכל חברי הכיתה.

ביפן יש מערכת ערכים ייחודית ששמה דגש גם על לימוד אמנות מסורתית במוסדות הלימוד ובבתי ספר ציבוריים מלמדים אמנות מסורתית. תלמידים יפנים לומדים סוגים שונים של אמנות מסורתית, כמו הייקו – סגנון כתיבת שירה יפני, שודו – כתיבה תמה ועוד מלאכות רבות. בכתיבה התמה (קליגרפיה) התלמידים כותבים על נייר אורז בעזרת מברשת מעץ במבוק, מה שדורש ידיעה של השפה והכתיב היפני המורכב. מלבד הסבלנות הנדרשת לאמנות הזו, תלמידים לומדים להכיר ולכבד מסורות עתיקות כדי לא לשכוח את עברם ולהעריך את התרבות אליה נולדו.

התלמידים ביפן לובשים מדים רשמיים. כמעט כל בתי הספר הציבוריים ביפן דורשים מהתלמידים שלהם, מגיל יסודי ועד התיכון, ללבוש מדים רשמיים של המוסד בו הם לומדים. הסגנון בין בתי הספר השונים הוא זהה, כאשר המדים נתפרים בצורה פשוטה, בלי עיטורים מיוחדים או צבעים בוהקים, והם נועדו ליצור תחושה של קהילתיות ואחדות בין הילדים. כך לא נוצרות דעות קדומות על התלמידים בגלל הלבוש החיצוני שלהם, מה שקורה פעמים רבות בבתי ספר ללא מדים. וזה מאפשר לתלמידים להתמקד על דברים חשובים יותר ממראה חיצוני, כמו הלימודים והחברות בינם לבין עצמם.


אין אנשי תחזוקה בבתי הספר, התלמידים מנקים את הכיתות בעצמם. ביפן זהו מנהג חשוב שמונחל לילדים מגיל צעיר. במקום לשכור אנשי תחזוקה, התלמידים ביפן מנקים את הכיתות וחדרי השירותים במטרה להחדיר בהם ערכים של עבודת צוות, לקיחת אחריות וכבוד כלפיי רכוש ולא רק כלפיי בני אדם. כדי לעשות זאת, מחלקים את התלמידים לקבוצות וכל מקבץ מקבל מטלה שונה. התפקידים מתחלפים בין הקבוצות השונות במהלך השנה, כך שלכל תלמיד יש הזדמנות לקחת חלק במטלות הניקיון השונות. ההשקעה בניקיון ובעבודת הצוות מלמדת אותם לא לקחת דבר כמובן מאליו ולרכוש כבוד למקום בו הם מקבלים השכלה על ידי טיפול בו וטיפוחו.

במרבית בתי הספר ביפן, מעודדים את התלמידים לקחת חלק בפעילויות לאחר שעות הלימודים והם יכולים לבחור בין שני סוגים: ספורט או תרבות, כאשר בכל אחד מהם מגוון פעילויות שונות. המועדונים הללו מחזקים את היחסים בין התלמידים ויתרה מכך, מאפשרים להם ללמוד זה מזה. תלמידים בגילאים צעירים יותר נדרשים להקשיב ולכבד את אלו הבוגרים מהם, ואילו התלמידים בכיתות המתקדמות אמורים לדאוג לרווחתם של הצעירים מהם וגם ללמד אותם דברים שונים. יחסי הכבוד ההדדיים הללו יוצרים אווירה שלווה יותר בשעות הלימודים ומאפשרים לתלמידים משכבות גיל שונות להכיר זה את זה ולבסס יחסי כבוד וחברות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s