האופי היפני- פשטות מורכבת

שגיא ברון, אמן בונסאי וגינון יפני, יו"ר איגוד הבונסאי הישראלי אמר בכתבה לפני מס' שנים כי גן יפני זהו גן שיש בו 'פשטות מורכבת'. זה נשמע כמו דבר והיפוכו, וזה אכן כך. כשנכנסים לגן יפני המטרה היא שהוא יראה כדבר הכי טבעי, אבל בעצם זהו גן שתוכנן והונדס ברמת המילימטר. כל סלע מונח רק לאחר המון השקעה בבחירת המיקום שלו ובצורת ההנחה שלו.

• 

האופי היפני, בדומה לגן היפני, בעל 'פשטות מורכבת'. היפניים אולי בעלי מראה אדיש ופנים אטומות, אולם למעשה הינם רגישים בצורה יוצאת דופן.
היפני הממוצע, קולט באופן טבעי ובלתי מודע ניואנסים חברתיים ובין-אישיים. כל סימן לאי-שביעות רצון, כעס או אכזבה מכיוון הצד השני, יגרום לו לחוש אי-נוחות, תסכול וחשש שמא פגע בך. במידה והמקור לתחושותיך נובע מאי-הבנה תרבותית (כלומר בשל היותך זר שאינו מודע לדקויות המקומיות) יש סיכוי גבוה כי הוא ייעלב. יפני שנעלב או חש תסכול בעבודתו איתך הינו שותף עסקי גרוע. ולמרות שאינם מראים זאת, במידה ונעלבו ינסו היפנים לטרפד את העסקה, במטרה שלא להיות במצב זה שוב.
ולכן באופי היפני התנצלות היא אמירת שלום.
יפנים לא אומרים לא.
קשה= משמעו אי אפשר.

• 

כדי להימנע מפגיעה בזולת ובהרמוניה החברתית, היפנים מקפידים על: סגנון דיבור מנומס ושקט, ההתייחסות היא תמיד לחברה או לקבוצה ולא ליחיד, הדברים מנוסחים בצורת הצעה, ויש להרבות בהתנצלויות.
התפרצות באמצע דבריו של אדם אחר, הרמת קול, הבעת קוצר רוח וקביעה לבן-שיחך מה יעשה, משאירים רושם רע. לעומת זאת, דיבור מנומס ובקול שקט, הקשבה עד הסוף (הערות רושמים ומעלים במסודר לאחר שהדובר סיים), במידה ודנים באופן ההתקדמות המשותף מציעים דרך פעולה והצעות ילוו בהתנצלות, יעזרו להשאיר רושם טוב ולהתחבר לאופי היפני.
כניסה לשוק היפני מזמנת פוטנציאל עצום, אבל ההזדמנות לממשה היא כמעט חד פעמית. לכן, בכניסה לשוק היפני מומלץ להיעזר במומחים המכירים את האופי היפני והתרבות העסקית היפנית. חברת AddValue מתמקדת בפיתוח עסקי עתירת מומחיות בשוק היפני ובעלת הכרות מעמיקה של התרבות היפנית ואופן העבודה הנדרש לאתגרים ששוק זה מציב. יש לנו סניף מקומי בטוקיו, ולכן יש לנו נגישות גבוהה ומהירה ללקוחות ושותפים יפניים.

• 

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

The Emperor's Birthday

מחר, ה- 23.2, יחגגו ביפן יומולדת לקיסר נארוהיטו, ויציינו את יום הולדתו ה-61.
נארוהיטו הוא קיסר יפן ה-126, בנו הבכור של אקיהיטו ורעייתו הקיסרית מיצ'יקו.

• 

• 

נארוהיטו החל לכהן כקיסר ב-1 במאי 2019 לאחר פרישת אביו מכס הקיסרות. הוא הקיסר הראשון המכהן בזמן שהקיסר הקודם עדיין חי והקיסר הראשון שנולד ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה. תקופת מלכותו נקראת "תקופת ראיווה "שפרושה הרמוניה נפלאה.
נארוהיטו הוא בעל תואר ראשון ושני בהיסטוריה ומלבד לימודיו באוניברסיטת גקושויין שבטוקיו הוא גם למד כמה שנים באוקספורד ואף הוציא ספר על התקופה שבה חי בבריטניה.
נארוהיטו התחתן בשנת 1993 למאסקו, דיפלומטית במשרד החוץ ביפן ולזוג בת אחת, הנסיכה אייקו בת ה-17. בזמנו הפנוי אוהב הקיסר לטפס על הרים, ריצה, טניס ולנגן על כינור.

• 

• 

ביפן, יום ההולדת של הקיסר הינו יום חג שנקרא 'טנו טנג'ובי' 'Tennou Tanjyobi'. כאשר הקיסר מתחלף, יום החג משתנה בהתאם ליום הולדתו של הקיסר החדש.
בעבר האמינו היפנים כי הקיסר הראשון הוא צאצא ישיר של אמאטראסו (אלת השמש), ואכן כל הקיסרים ששלטו ביפן במשך כ-1500 שנה שייכים לאותה שושלת והם צאצאיו של הקיסר הראשון.
בעבר תפקידו של הקיסר היה משמעותי ובעל השפעה רבה על הנעשה במדינה אך לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר כתבו את החוקה בשנת 1946הפך תפקיד הקיסר לתפקיד סמלי ללא כוח פוליטי והוא מוגדר כ-"סמל המדינה ואחדות העם": דמות טקסית המאחדת את העם ובעלת חשיבות רבה עבור תושבי יפן.
למרות דיונים רבים סביב נושא שינוי חוקי הירושה ביפן, כרגע רק גברים במשפחה הקיסרית של יפן יכולים לעלות לכס. אחיו הצעיר של הקיסר נארוהיטו, הנסיך אקישינו, הוא הבא בתור, ובנו הצעיר של אקישינו הוא השני לרשת את כס הקיסרות. בחודש נובמבר מינה נארוהיטו את אחיו פומיהיטו נסיך אקישנו, ליורש העצר ולמי שמחזיק באופן טקסי בתואר שומר החרב הקיסרית. שיאו של הטקס היה מסירת חרב הקיסר לנסיך פומיהיטו, ובכך הוא למעשה הוגדר כאפוטרופוס של הקיסר וכאחראי הראשי לשלומו.

• 

• 

אירועי יום ההולדת של הקיסר הם חג לאומי. בשנים שלפני התפרצות הקורונה הם כללו טקס חגיגי שנערך בחזית הארמון הקיסרי, והקיסר, רעייתו ובני המשפחה הקיסרית מופיעים על מרפסת הארמון לפני החוגגים, עת הקיסר נושא ברכה לחוגגים.

• 

• 

בנוסף, תאריך זה, הוא אחד משני המועדים היחידים, (יחד עם 2 בינואר) שבהם מותרת כניסת מבקרים לחלקים של הארמון הקיסרי, הסגורים לציבור בשאר ימות השנה. השנה החגיגות יהיו מצומצמות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Sapporo Snow Festival

בכל שנה בחודש פברואר, כאשר עונת החורף נמצאת בעיצומה, בעיר סאפורו הנמצאת באי הצפוני הוקידו ביפן, מתקיים פסטיבל שלג ענק המושך אליו יותר משני מיליון מבקרים הבאים לצפות בפסלי קרח ושלג מדהימים אשר פיסלו אומנים מרחבי העולם. זהו אחד מפסטיבלי החורף הגדולים ביותר ביפן.

• 

• 

השנה התקיים הפסטיבל במתכונת און ליין בשל מגפת הקורונה. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר הפסטיבל- https://online.snowfes.com/en/

בתקופה שלפני הקורונה, חגיגות הפסטיבל נערכו באוֹדוֹרי פארק (Odori Park), הפארק והרחוב הראשי של מרכז סאפּוֹרוֹ, ובו ניצבו הפסלים הגדולים ביותר. ולאורך רחוב סוּסוּקינוֹ (Susukino), ניתן היה לטייל בין פסלי קרח ושלג קטנים יותר.

• 

• 

בשנים קודמות שיאו של הפסטיבל היה תחרות בינלאומית של פיסול בשלג וקרח כאשר המתמודדים יוצרים את הפסלים באמצעות כלי עבודה המתאימים לפיסול בשלג. העבודה על הפסלים נמשכת כמה שעות והתוצאות מרהיבות. כל שנה השתתפו כ- 14 מדינות מרחבי העולם.
בין פסלי הענק ניתן היה לראות מבנים מפורסמים כמו הפירמידות, מגדל אייפל, הפיזה, דמויות מעולם האגדות, יצורים מיתולוגים כמו דרקונים, פסלים של אישים מפורסמים ועוד…

• 

• 

פעילויות נוספות שיש במהלך הפסטיבל הם אתרי גלישה בשלג עבור ילדים ומבוגרים, פאב עשויי מקרח, מסלול מבוכים מקרח,  תחרויות של סקי וסנובורד ואטרקציות רבות נוספות.
במשך כל ימיי הפסטיבל יש בעיר מופעים, דוכני אוכל, מוזיקה ובשעות הערב הפסלים מוארים בתאורה המעניקה להם צבעים ייחודיים ומעניקה לפסלים מראה קסום במיוחד.

• 

• 

לפסטיבל חשיבות גדולה עבור תושבי העיר, ובשנת 2009 כאשר כמויות השלג היו מעטות יחסית ועתידו של קיום הפסטיבל היה מוטל בספק, הצבא גויס על מנת להביא שלג מחוץ לעיר באזורים מושלגים יותר ולהבטיח את קיומו של הפסטיבל.

תחילתו של הפסטיבל היה בשנת 1950 כאשר קבוצה של כמה תלמידי תיכון פיסלו בשלג כמה דמויות באחד מהפארקים בעיר והחלו במסורת חדשה, עם השנים הצטרפו לבניית הפסלים גם חיילים ששירתו בבסיס לא רחוק מהעיר והם היו אלו שהחלו בבניית פסלים עצומים בגודלם.
עם השנים הפסטיבל קיבל תאוצה והפך לאירוע בינלאומי אשר רק מתפתח עם השנים יחד עם הרעיונות היצירתיים של המתחרים מרחבי העולם שבאים עד לסאפורו על מנת לבנות את פסל הקרח והשלג המרשים ביותר.

• 

• 

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Valentine's Day in Japan

אתמול חגגו בכל העולם את חג האהבה – Valentine's Day, יום בו הגברים מביאים לנשים פרחים, שוקולדים או מתנות רומנטיות עם מוטיבים של לבבות, פרחים והרבה ורוד, קיטש ואהבה.
באופן קצת מפתיע (או שלא…) היפנים חוגגים את הוולנטין בצורה מעט שונה משאר העולם.
ביפן חוגגים את יום וולנטיין בכך שנשים הן אלו המביאות מתנות לגברים ולא ההפך, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או מתוך אילוץ חברתי והמתנה השכיחה היא שוקולד או עוגיות. בניגוד לשאר המקומות בעולם, בחג האהבה ביפן הנשים הן אלו שמתרוצצות, מחפשות ועומדות בתורים ארוכים לקנות לגברים מתנה.

• 

• 

ישנם שני סוגים של מתנות אותם מעניקות הנשים בחג האהבה:

1. (Giri-choco” (obligation chocolate"-  כן כן, ביפן בחג האהבה, נשים קונות שוקולד עבור קולגות גברים, חברים, מכרים לעבודה, אחים ואפילו לאבותיהן ולא עבור בני זוגן. זהו שוקולד שאותו נותנות הנשים במתנה למישהו קרוב ללא רגשות רומנטיים כלפיו. מסורת שנקראת "מחויבות שוקולד" והיא מראה הוקרת תודה. בדרך כלל מדובר במתנה מאוד סמלית. המנהג הפך מאוד מקובל והתחושה היא שחייבים לעשות אותו, ולכן קוראים לו- שוקולד חובה.

• 

• 

בשנים האחרונות נשים רבות במדינה חשות שאינן יכולות עוד לשאת את הלחץ החברתי לתת שוקולדים לעמיתיהן בעבודה בחג האהבה ולהוציא על מנהג זה סכומים נכבדים. כמה חברות יפניות החליטו להטיל איסור על המסורת בחג וולנטיין, שגם נתפשת כסוג של הטרדה של נשים במקום העבודה שלהן.

2. “Honmei-choco”- שוקולד שמעניקים לבעל, לבן זוג, לאדם שאיתו האישה מרגישה שהוא "אהבת אמת" שלה. הנשים היפניות משקיעות במיוחד ומכינות לבד את השוקולד, שכן הן מאמינות שזה לא נכון לתת מתנה שמישהו אחר הכין, אלא נכון להעניק מתנה שהיא בעצמה יצרה, השקיעה וטרחה עבור אהוב ליבה.
מי שבכל זאת לא סומכת על כישוריה במטבח ומעדיפה לקנות שוקולד תוציא סכום נכבד על שוקולד צרפתי או בלגי איכותי ומשובח לכבוד האהוב שלה. ימים רבים לפני חג האהבה חנויות הבישול מצטיידות בשוקולד וכלי בישול מתאימים עקב הביקוש הרב למוצרים אלו.

• 

• 

וכחודש אחרי חג האהבה בתאריך 14.3 חוגגים ביפן את היום הלבן – White Day שבו הכל מתהפך והפעם תפקידם של הגברים להעניק לנשים מתנות ולהביע את אהבתם. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. לעיתים משתמשים בביטוי סָאנְבָּאי גָאֶשׁי "להחזיר פי שלושה" על מנת לתאר את הנוהג לפיו על שווי המתנה ביום הלבן להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה ביום וולנטיין.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Japan: National Foundation Day

היום, ה-11 בפברואר, מציינים ביפן את יום השנה להיווסדה, ה- National Foundation Day. זהו חג ציבורי שמטרתו "להיזכר בהקמת האומה וטיפוח חשיבה של אהבת האומה".

• 

• 

שורשיה ההיסטוריים של התרבות היפנית במקרים רבים לוטים בערפל, ולכן בתרבות היפנית אפשר למצוא סיפורים ואגדות רבות שצמחו עם השנים אודות היווסדותה של יפן.
אחת האגדות המוכרות ביותר היא כי הקיסר הראשון של יפן הוא הצאצא הישיר של אלת השמש, עם השנים נכתבו ונוצרו שירים וסיפורי אגדות רבים סביב היווצרות הקיסר מאלת השמש- אמאטראסו ואשר מצאצאיה נולד הקיסר הראשון של יפן.
משושלת זו, אשר החלה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, נמנים קיסרי יפן עד היום.
לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר הראשון גִ'ימוּ טֶנוֹ. ולכן בכל שנה ב-11 בפברואר, יפן מציינת את יום השנה להיווסדותה וזהו יום חג לאומי הנועד להזכיר ולהוקיר את האהבה למדינה.

• 

בשנים שלפני מלחה"ע השנייה היה נהוג לחגוג יום זה בחגיגות ראוותניות ושמחות אך לאחר המלחמה הפסיקו לציין את יום ההיווסדות וחזרו לחגוג אותו רק בשנת 1966 לאחר מחאות מצד תושבי המדינה.
כיום, ביום זה נהוג להניף את דגל יפן ויש נאום של ראש ממשלת יפן, החגיגות הן צנועות ולא ראוותניות כפי שהיו בעבר.

• 

• 

מכיוון שזהו יום חג לאומי, משרדי ממשלה, בתי ספר, בנקים, וחברות רבות סגורות, אך אין חגיגות ציבוריות, אין ביקורים מיוחדים במקדשים ואין מאכלים מיוחדים. היפנים נוהגים לבלות יום זה בחיק המשפחה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

עטיפת מתנה בסגנון יפני

היפנים אוהבים לעטוף הכל. הסושי עטוף באצה. כל ממתק נעטף בניר משלו, וגם בקניית שקית ממתקים או קופסה, כל ממתק יהיה עטוף בנפרד. אפילו בשוק כל פריט עטוף.
בתרבות היפנית נפוץ נייר עטיפה וקופסאות. ומקובלת גם עטיפת בד מסורתית הנקראת פורושיקי שהופכת להיות פופולרית, במיוחד כחלופה ידידותית מבחינה אקולוגית לנייר עטיפה. פורושיקי הוא בד יפני מסורתי ששימש בעבר להעברת סחורות, עטיפת מתנות ונשיאה קלה של חפצים ממקום למקום. במהלך השנים הוא הפך לדרך לעטיפת מתנות, מצרכים, ואפילו ארוחות צהרים.

• 

• 

המאפיינים של העטיפות היפניות כוללים כיסוי, עיטוף ושכבתיות.
מבחינה שימושית, תפקיד האריזה הוא לשמור על התכולה. ומבחינה נוספת האריזה מבטאת את האסתטיקה היפנית- הצורה, בחירת החומרים והעיסוק בפרטים.
"אריזה" נקראת ביפנית צוּצוּמי, מילה שמקורה בפועל צוּצוּמוּ – לכסות, לעטוף. היא נכתבת בסימן קנג'י, שהוא גלגול של ציור אשה הרה: אם עוטפת עובר, אריזה מושלמת שעיצב הטבע. המלה צוּצוּמי מתייחסת רק לאריזות יפניות מסורתיות.
ביפן מאוד אופיינית החלוקה למסורתי־יפני ומנגד המודרני־מערבי. מצד אחד אסתטיקה מסורתית וקשר עם הטבע. מצד שני חשיפה למערב, לטכנולוגיה, לקידמה, שמובילה למודרניזציה, לשכלולים ולפיתוחים עתידיים. לאחר 300 שנה של סגר מרצון בימי שלטון השוּגוֹנים (תקופת אֶדוֹ), נפתחה יפן למערב בימי הקיסר מייג'י. וכך מצד אחד, יש רצון לשמר את המסורת המקומית. מצד שני, יש רצון להתקדם ולאמץ את המערביות.

• 

• 

אריזות יפניות מסורתיות של מוצרים מסורתיים, כמו דגים, סאקה, תה, ממתקים ועוגות יפניות משקפות את הטבע על ידי כך שמשתמשות בחומרים טבעיים, כמו עלים, קליפות במבוק, חבלים, נייר ועץ. השימוש בחומרים הטבעיים האלה מחזק את תחושת המקוריות ונותן ביטוי לאופי הייחודי של המוצרים, שבעיקר מכילים מרכיבים טבעיים. הקשר לטבע בא לידי ביטוי גם באלמנטים קישוטיים מעולם הצומח שמעטרים את האריזות.
כאשר רוכשים משהו בחנויות כלבו יפניות, הם יעטפו אותו בצורה כל כך מסודרת, כי המצגת היא החשובה ביותר. המוכרת, תקפל את הנייר בדייקנות ולאחר מכן תכניס את המתנה לשקית הדורה. ביפן, התכולה חשובה, אבל המעטפת וטקס חשיפת המתנה שבא לאחר מכן, חשובים לא פחות.

• 

• 

חלק מהחינוך הבסיסי היפני הוא פתיחת מתנה בזהירות, פותחים את נייר האריזה לאט ובשום פנים ואופן לא קורעים אותו. היפנים מזדעזעים לנוכח קריעת נייר עטיפה כפי שמקובל במערב.
כמו כן, לא מקובל לפתוח מתנה בנוכחות הנותן. זהו אקט פרטי, טקס גילוי אינטימי.
הגשת מתנה (כולל כסף) לא עטופה נחשבת גסות. יש מעטפות מיוחדות למתנות כסף, המיועדות לאירועים מיוחדים כחתונה או לוויה – ואין להתבלבל בין השתיים.
גם הקימונו הוא למעשה עטיפה. הוא מטשטש את קו הגוף, ומסתיר את הנשיות. היופי הוא בעושר ובצבעוניות של העטיפה. הכל עטוף והכיסוי חשוב לא פחות מהתכולה.

• 

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דגל יפן

דגל יפן, בשמו הרשמי נישוקי (日章旗, מיפנית: דגל סימן השמש) או בשמו הנפוץ הינומארו (日の丸, דיסקת שמש) הוא דגל בצבע לבן אשר במרכזו עיגול אדום מלא. הדגל שימש כדגלה הלאומי של יפן משנת 1870 אולם קיבל הכרה רשמית וחוקית רק לאחר חקיקתו של חוק הדגל וההמנון הלאומיים ב-13 באוגוסט 1999.
הדגל הלאומי של יפן מורכב מעיגול אדום אשר נמצא במרכזו של רקע לבן. הצבע הלבן בדגל מייצג את הטוהר של העם היפני, הצבע האדום את הכנות והחמימות. הוא מכונה על ידי היפנים "הינומארו" שמשמעותו "עיגול השמש" ומייצג את כינויה של יפן: "ארץ השמש העולה".
למה ארץ השמש העולה? כדור הארץ מסתובב ממזרח למערב, והשמש זורחת שם קודם ביחס לעולם המערבי. לא רק העולם המערבי, אלא למעשה רוב העולם. כינויו הרשמי של הדגל הוא ניסשוהקי – דגל סימן השמש.

• 

• 

דגל יפן הוא סמל מוכר עוד מהמאה ה-12 והיה בשימוש במניפות שנשאו איתם הסמוראים. השמש האדומה במרכז הדגל מייצגת את אלת השמש "אמטראסו" שלפי האמונה היא המייסדת הקדמונית של יפן והיא אמו של הקיסר הראשון של יפן. האגדה מספרת שהכהן הבודהיסטי ניצ'ירן הגיש אותו לקיסר יפן במתנה. קיימות עדויות לשימוש בדגל בניסים צבאיים במאות ה-15 ועד ה-17, בתקופה הקרויה תקופת סנגוקו (תקופת מלחמת האזרחים ביפן). גם השוגונים (שוגון, שליט צבאי שמונה על ידי הקיסר והיה השליט בפועל) השתמשו בסמל, במה שקרוי ימי הביניים של יפן. אפשר להבין איך הסמל מצא את דרכו לדגלה של יפן המודרנית, ומדוע עבור היפנים הוא יותר מעיגול אדום.

• 

• 

הדגל אומץ כדגל רשמי של יפן בשנת 1870 והונף פומבית ב-1872 בטקס חנוכת קו הרכבת הראשון בהשתתפות הקיסר של יפן דאז – מייג'י. באותה השנה אושר הדגל גם כדגל צי הסוחר והצי הצבאי. שלטון מייג'י קידם ודחף את הדגל ואת סמל השמש האדומה במרץ: סמלי צבא, פוסטרים של תעמולה וספרי לימוד, בעיקר על מנת לחזק את תחושת הפטריוטיות והגאווה הלאומית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, השלטון האמריקאי הגביל את השימוש בדגל ברחבי יפן. למעשה, בתחילה הדגל נאסר, הוצג דגל חליפי, ביקולור אדום-כחול עם זנב סנונית, והסמכות לאישור השימוש בו הייתה של גנרל דגלאס מקארתור, שהיה למעשה מושלה של יפן לאחר המלחמה והשפיע משמעותית על כינון הדמוקרטיה ביפן.
באופן מעט מפתיע, מעמדו החוקי כדגל יפן התקבל רק בשנת 1999.
למה זה קרה? ב-1999 התאבד מנהל בית ספר בהירושימה, לאחר שלא הצליח לפתור סכסוך בנוגע לדגל בין ועד ההורים למורים. אז אמנם זו לא הסיבה, אבל מקרה זה היה, ככל הנראה, זרז לקיבוע מעמדו של הדגל בתרבות היפנית.
לדגל יש מידות מדויקות – יחס הממדים הוא 2:3 כאשר השמש היא בקוטר שלוש חמישיות מגובה הדגל, ומרכזה בדיוק במרכז הדגל. אבל, לא תמיד היה כך: קיימות גרסאות שבהן הדגל לא במרכז, אלא מוסט 1/20 ואפילו מאית אחת לכיוון התורן ושמונה גוונים שונים של אדום. השינויים האחרונים היו בשנת 2008.
עבור הציבור היפני, תפיסת הדגל כסמל לאומי השתנתה במהלך השנים. בעבר ראו היפנים בדגל כסמל לעוצמה ולחוזק של העם היפני. לאחר כניעתה של יפן במלחמת העולם השנייה השימוש בדגל ובהמנון עורר מחלוקות והנפתו של הדגל לעיתים אפילו עוררה מהומות ומחאות שונות. הדגל נתפס בעיני חלק מהציבור כמייצג את אירועי מלחמת העולם השנייה ובגלל תחושות אלו השימוש בדגל היה בתדירות נמוכה.
כיום רואים היפנים את דגלם כסמל לגאווה ולאומיות ונהוג להניפו במוסדות ציבור וכן בבתי האזרחים בחגים לאומיים וביום הולדת של הקיסר.

• 

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג סצובון Setsubun

ביום שלישי, 2 בפברואר 2021, יציינו ביפן את סיומו של החורף ואת בואו של האביב בחג הסצובון (ביפנית: 節分) המועד המסמל את היום לפני תחילת כל עונה חדשה. משמעות המילה "סצובון" ביפנית היא "הפרדת עונות". בעבר היא התייחסה לארבעה מועדים שונים שבישרו על בואן של ארבע העונות, אך כיום היפנים מציינים רק את הסצובון של הריסשון (Risshun), כלומר היום הראשון של האביב.

• 

• 

בחג זה מסלקים היפנים את המזל הרע מבתיהם ומברכים את המזל הטוב שיכנס אליהם ועורכים את טקס ה"מאמה מאקי" (Mame maki), שמטרתו לסלק את הרוחות הרעות מביתם ולהזמין את המזל הטוב פנימה. בטקס, ראש המשפחה או בעל הבית עומד בפתח ביתו וזורק החוצה פולי סויה חמים מבעד לדלת בעודו אומר "אוֹני ווָה סוֹטוֹ, פוּקו ווָה אוּצ'י" (鬼は外! 福は内!) – "שדים החוצה, מזל טוב פנימה", וזאת בהתאם לאמונה הבודהיסטית כי ניתן להבריח שדים על ידי פולי סויה חמים. כמו כן נהוג לשים בפתחי הבתים ראשי דגים או קישוטים עליהם מצוירים ראשי דגים על מנת להבריח רוחות רעות.

• 

• 

את טקס השלכת פולי הסויה עורכים גם במקדשים בודהיסטיים ובמקדשי שינטו. ליד המקדשים מסתובבים אנשים מחופשים לשדים (אוני) שעליהם זורקים את פולי הסויה כדי לסלק את השדים ולהביא מזל טוב. את פולי הסויה היפנים גם אוכלים בשביל המזל והבריאות. היפניים מאמינים שיש לאכול את פולי הסויה שהושלכו בכמות התואמת למספר שנותיו של כל אדם וכך מובטח לו מזל טוב, בריאות ואריכות ימים. בחלק מהמקומות אף נהוג לאכול פול אחד נוסף לשנה הבאה.

• 

• 

נהוג לחלק במקדשים ממתקים, סוכריות ועוד מתנות קטנות ושימושיות לבית כמו תכשירי ניקיון, נייר טואלט ועוד. בכמה מקדשים גדולים יותר, מוזמנים גם סלבריטאים מקומיים ומתאבקי סומו ואירועים אלה משודרים ברמה הארצית.
מנהג נוסף הוא אכילת סושי מסוג אהו-מאקי (Ehō-maki) – רול המורכב משבעה מרכיבים, בהם קנפיו (רצועות דלעת כבושות), ביצה, צלופח ופטריות שיטאקה. את הרול לא נהוג לפרוס אלא לאכול שלם ובשתיקה מוחלטת ולנצל את זמן האכילה לבקש בלב משאלות.

• 

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת