היפנים אוהבים לעטוף הכל. הסושי עטוף באצה. כל ממתק נעטף בניר משלו, וגם בקניית שקית ממתקים או קופסה, כל ממתק יהיה עטוף בנפרד. אפילו בשוק כל פריט עטוף.
בתרבות היפנית נפוץ נייר עטיפה וקופסאות. ומקובלת גם עטיפת בד מסורתית הנקראת פורושיקי שהופכת להיות פופולרית, במיוחד כחלופה ידידותית מבחינה אקולוגית לנייר עטיפה. פורושיקי הוא בד יפני מסורתי ששימש בעבר להעברת סחורות, עטיפת מתנות ונשיאה קלה של חפצים ממקום למקום. במהלך השנים הוא הפך לדרך לעטיפת מתנות, מצרכים, ואפילו ארוחות צהרים.
המאפיינים של העטיפות היפניות כוללים כיסוי, עיטוף ושכבתיות.
מבחינה שימושית, תפקיד האריזה הוא לשמור על התכולה. ומבחינה נוספת האריזה מבטאת את האסתטיקה היפנית- הצורה, בחירת החומרים והעיסוק בפרטים.
"אריזה" נקראת ביפנית צוּצוּמי, מילה שמקורה בפועל צוּצוּמוּ – לכסות, לעטוף. היא נכתבת בסימן קנג'י, שהוא גלגול של ציור אשה הרה: אם עוטפת עובר, אריזה מושלמת שעיצב הטבע. המלה צוּצוּמי מתייחסת רק לאריזות יפניות מסורתיות.
ביפן מאוד אופיינית החלוקה למסורתי־יפני ומנגד המודרני־מערבי. מצד אחד אסתטיקה מסורתית וקשר עם הטבע. מצד שני חשיפה למערב, לטכנולוגיה, לקידמה, שמובילה למודרניזציה, לשכלולים ולפיתוחים עתידיים. לאחר 300 שנה של סגר מרצון בימי שלטון השוּגוֹנים (תקופת אֶדוֹ), נפתחה יפן למערב בימי הקיסר מייג'י. וכך מצד אחד, יש רצון לשמר את המסורת המקומית. מצד שני, יש רצון להתקדם ולאמץ את המערביות.
אריזות יפניות מסורתיות של מוצרים מסורתיים, כמו דגים, סאקה, תה, ממתקים ועוגות יפניות משקפות את הטבע על ידי כך שמשתמשות בחומרים טבעיים, כמו עלים, קליפות במבוק, חבלים, נייר ועץ. השימוש בחומרים הטבעיים האלה מחזק את תחושת המקוריות ונותן ביטוי לאופי הייחודי של המוצרים, שבעיקר מכילים מרכיבים טבעיים. הקשר לטבע בא לידי ביטוי גם באלמנטים קישוטיים מעולם הצומח שמעטרים את האריזות.
כאשר רוכשים משהו בחנויות כלבו יפניות, הם יעטפו אותו בצורה כל כך מסודרת, כי המצגת היא החשובה ביותר. המוכרת, תקפל את הנייר בדייקנות ולאחר מכן תכניס את המתנה לשקית הדורה. ביפן, התכולה חשובה, אבל המעטפת וטקס חשיפת המתנה שבא לאחר מכן, חשובים לא פחות.
חלק מהחינוך הבסיסי היפני הוא פתיחת מתנה בזהירות, פותחים את נייר האריזה לאט ובשום פנים ואופן לא קורעים אותו. היפנים מזדעזעים לנוכח קריעת נייר עטיפה כפי שמקובל במערב.
כמו כן, לא מקובל לפתוח מתנה בנוכחות הנותן. זהו אקט פרטי, טקס גילוי אינטימי.
הגשת מתנה (כולל כסף) לא עטופה נחשבת גסות. יש מעטפות מיוחדות למתנות כסף, המיועדות לאירועים מיוחדים כחתונה או לוויה – ואין להתבלבל בין השתיים.
גם הקימונו הוא למעשה עטיפה. הוא מטשטש את קו הגוף, ומסתיר את הנשיות. היופי הוא בעושר ובצבעוניות של העטיפה. הכל עטוף והכיסוי חשוב לא פחות מהתכולה.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 