ארכיון חודשי: מרץ 2021

מאכלים בהשראת פריחת הדובדבן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

פריחת הדובדבן, הסאקורה, ביפן איננה רק חגיגה לעיניים אלא גם חגיגה לחיך.
הרבה מאכלים יהיו צבועים בוורוד, כי זהו האביב, וזו עונת פסטיבל הסאקורה ברחבי יפן.
אפשר למצוא גלידת סאקורה, מוצ׳י סאקורה, לאורז יוסיפו תבלין ורוד וגם הבירה המקומית, אסהיי, תקבל גרסה אביבית בפחית ורודה.

כך ביפן, בתקופת הפריחה, בהשראת צבעי הסאקורה, יוצאות מהדורות מיוחדות ומוגבלות של מאכלים וכלי בית בצבעי ורוד, סגול ולבן בדיוק כמו פריחת הדובדבן, אשר אפשר למצוא אותם רק בתקופת הפריחה, החל מאמצע פברואר ועד אמצע אפריל/ תחילת מאי.
בין כלי הבית בעלי מוטיב פרחי הדובדבן הנמכרים ביותר בתקופה זו אפשר למצוא כוסות, ספלים ובקבוקים בצבעי הפריחה המעוטרים בפרחי עץ הדובדבן.
חברות הבירה מייצרות משקאות בהשראת הסאקורה הנמכרות בפחיות בירה ורודות ופרחוניות.
הסאקה המסורתי יוצא במהדורה מיוחדת כאשר בכל בקבוק פרח דובדבן שלם הנשמר באופן מושלם בתוך בקבוק הסאקה.
גם חברת קוקה-קולה, פפסי וחברת התה ליפטון מייצרות משקאות מיוחדים ובסטארבאקס אפשר למצוא משקאות קרים וחמים מיוחדים כמו תה סאקורה קר, לאטה סאקורה ותות, מוקה סאקורה ועוד…
עוד משקאות סאקורה מעניינים אפשר למצוא בחלק גדול מבתי קפה ביפן עם חידושים מעניינים למשקאות השגרתיים וכולם בהשראת הפריחה.

ומה עם אוכל?
גם כאן קיים מגוון גדול, החל מחטיפים ורודים כמו צ'יפס, קרקרים, חטיפי שרימפס, קיט קאט, חטיף השוקולד האהוב ביפן, בטעם פריחת הדובדבן עם סאקה או שעועית מתוקה. ועד מאכלים מסורתיים שונים כמו ה-אינאריסושי- כיסון טופו שלכבוד הסאקורה ממולא באורז ממותק עם דובדבן מיובש ואטריות אודון הנצבעות בוורוד או סגול.


המאכלים היפנים המסורתיים מקבלים עיצוב וטעם מיוחד על ידי הוספת העלים הנושרים מהעץ הדובדבן בסיום פריחתו. העלים הטריים אינם בעלי טעם מיוחד אך כאשר מייבשים אותם או כובשים וממליחים אותם הריח והטעם של הפרח הופך למרוכז ומעניקים טעם וארומה מיוחדת לאוכל. את העלים המיובשים אפשר לכתוש לאבקה אותה מוסיפים לקינוחים מסורתיים כמו המוצ'י, עוגייה יפנית מסורתית העשויה אורז דביק.
בתקופת הפריחה נהוג להכין את המוצ'י סאקורה, העוגיה המסורתית, בצבע ורוד, ובעזרת שעועית מתוקה להצמיד לה עלה סאקורה מיובש ומומלח העוטף את העוגיה ומעניק לה טעם מלוח המנוגד למתיקות של העוגייה.

עוד קינוחים מסורתיים מיוחדים לסאקורה:
Hanami dango- שלוש כופתאות אורז המוגשות כשיפוד, כל כופתא בצבע שונה, לבן (חסר טעם) ורוד (דובדבן) וירוק (מאצ'ה). קינוח זה נהוג לאכול בעת ההנאבי- צפייה משותפת בפריחה, בפארק עם משפחה וחברים.
Sakura manju- ממתק מאודה ובו ממרח שעועית מתוקה עטופה בבצק, מוגש בצבע ורוד או עם חתיכת דובדבן מלוח מעל הממתק.
Sakura Taiyaki – הטייאקי היא עוגייה יפנית בצורת דג הממולא בממרח שעועית מתוקה הנמכרת בדוכני רחוב. לכבוד הסאקורה, הדג נצבע בוורוד וממולא עם ערמונים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האקאמה – hakama

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

חלק מהמסורת הארוכה והעשירה של יפן כוללת גם פרטי לבוש רבים, החל מהקימונו המוכר לכולם ועד לסנדלי הזורי והטאבי. אחד מפרטי הלבוש המסורתיים הוא- האקאמה- hakama , מעין חצאית מחולקת או בלתי-מחולקת הדומה למכנסיים רחבים ורפויים מאד, הנלבש מעל הקימונו כמו חצאית ארוכה המגיעה עד הקרסול ונקשרת מסביב למותניים אצל הגברים, או מתחת לקו החזה אצל הנשים. האקאמה עשוי מבד משי ויכול להיות סגור כמו זוג מכנסיים רחבים או פתוח כחצאית.
להאקאמה שבעה קפלים- שני קפלים מאחור וחמישה קפלים מקדימה.


האקאמה נלבשת במספר אומנויות לחימה דוגמת אייקידו, קנדו ועוד. בעבר רק גברים היו לובשים את ההאקאמה. כיום, גם נשים לובשות את ההאקאמה אך עדין הוא נחשב לבגד גברי יותר.
מי שעוסק באומניות לחימה בהן לובשים את ההאקאמה, לומד כחלק מלימודי אומניות הלחימה גם כיצד לקפל את ההאקאמה וישנה מסורת כי התלמיד הבכיר ביותר מקפל את ההאקאמה עבור המורה כסמל של כבוד והערכה.
האקאמה עבור גברים מגיע בצבעים סולדים כמו אפור, כחול כהה או לבן ואילו של הנשים בצבעים עזים יותר ועם דוגמאות עדינות בד"כ של פרחים.


את האקאמה נהוג ללבוש לאירועים רשמיים וחשובים:
חתונה– בחתונות הנערכות לפי דת השינטו ילבשו את ההאקאמה, החתן וגברים הקרובים לו.
טקס סיום לימודים– בגלל התדמית ה"רצינית" שיש להאקמה נהוג ללבוש אותה בטקס סיום לימודים אקדמאים.
לא רק מי שסיים את הלימודים ילבש האקאמה, גם המורים לובשים את האקאמה לכבוד טקס הסיום.
טקס תה– כללי הטקס מחייבים לבוש רשמי ולכן נהוג ללבוש האקאמה. לטקס התה גברים בלבד ילבשו האקאמה.
לוויות– בעבר היה נהוג ללבוש האקאמה שחורה, כיום פחות נהוג ללבוש האקאמה והיפנים מעדיפים חליפה שחורה.


בנוסף לאירועים חשובים את ההאקאמה נוהגים ללבוש גם בעלי מקצוע כמו כמרים השייכים לדת השינטו, מורים ופרופסורים המלמדים באוניברסיטאות וגם גיישות הנמצאות בתהליך ההתלמדות.

בסיום השימוש בהאקאמה חושב לדעת לקפל ולאחסן אותו בצורה נכונה על מנת לא להזיק לבד המשי העדין ועל מנת שישמר במצב טוב לשימוש הבא. בגלל הקפלים המיוחדים בבגד יש לדעת איך לקפל אותו בצורה הנכונה ופעולה זו דורשת תשומת לב ועדינות רבה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Vernal Equinox Day

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

Vernal Equinox Day, יום השוויון האביבי החל ב-20.3 הוא חג ציבורי ביפן, המציין את היום בו אורך היום ואורך הלילה שווים. החל מיום זה הימים מתחילים להתארך ויש יותר שעות אור.
ביפן יום זה הוא יום חג המצטרף לחגיגות פריחת הדובדבן הנחגגות מסוף חודש מרץ ופסטיבלי האביב, בהם מתפללים למען מזל ושלווה בשנה החדשה.
בשל אופיו של החג המתקיים סביב שינויים אסטרונומיים, מועד החג יכול להשתנות משנה לשנה, אך בדרך כלל יום השוויון נחגג בין מרץ 19-22.

תקופת האביב המתחילה ביום זה נחשבת לתקופה של התחדשות, לכן נהוג ביפן לנקות את הבתים ביום זה. כמו כן, יום זה נחשב גם כיום מוצלח להתחלות חדשות כמו פרויקטים חדשים, שינויים בחיים כמו התחלה או סיום הלימודים או אפילו להתחיל לקרוא ספר חדש או להתחיל תחביב חדש.

יום השוויון האביבי הפך לחג ציבורי בשנת 1948. כמו חגים יפניים אחרים, חג זה הוכרז כחג לא דתי לצורך הפרדת דת ומדינה בחוקה של יפן שלאחר המלחמה. חג השוויון האביבי הוא חג המקושר לחג בודהיסטי עתיק בשם Ohigan הנחגג כבר מהמאה ה-8 ובעבר היו חוגגים את יום זה בפסטיבל שנמשך 7 ימים לזכר האבות הקדומים.
כיום נהוג לחגוג את חג השוויון האביבי בארוחה משפחתית נעימה, לאכול בוטמוצ'י – ממתק יפני העשוי מאורז דביק ומצופה בממרח שעועית אדומה. אנשים רבים ישובו לערים בהן גדלו, כדי לבלות את היום עם משפחותיהם. יש שינצלו יום זה לביקור בבית הקברות ויפקדו את קברי בני המשפחה, יטאטאו את המצבה מפסולת ולעתים קרובות ישאירו מנחות של אוכל או פרחים חתוכים טריים.

מכיוון שמדובר ביום הנחגג בתקופת האביב ולרוב מזג האוויר הוא נעים ונוח נוהגות המשפחות לאחר הביקור בבית הקברות, לצאת לטיול ברחבי הטבע וליהנות ממזג האוויר האביבי.

אחד הסמלים המזוהים ביותר עם יפן היא פריחת הדובדבן המתרחשת באביב לרוב בתקופה שנחגג יום השוויון האביבי הדובדבן פורח בדרום יפן. לכבוד מאורע זה בוחרות משפחות רבות לחגוג את היום בטיול לפארקים ומקומות שונים בהם ניתן לצפות ולהתרשם מיופייה של הפריחה.


יום זה נחגג כדי להביא את עונת האביב ולהעריך את הטבע הפורח אחרי חורף ארוך. החג גם מיוחד לחקלאים המתפללים למזל טוב על הגידולים שהם עשויים לגדל בעונה הקרובה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

White day

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אתמול חגגו ביפן את היום הלבן (מיפנית: ホワイトデー), הוא חג האהבה שנוסד ביפן ב-1978.
היום הלבן נחוג ב-14 במרץ, חודש לאחר יום ולנטיין. בעוד שבכל העולם בוולנטיין דיי נהוג כי הגברים מעניקים מתנות לנשים, ביפן חוגגים את יום ולנטיין בצורה אחרת….. וולנטיין דיי ביפן נחגג הפוך והנשים הן אלו המעניקות מתנה לגברים. הנשים מביאות לגברים מתנות שוקולד, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או מתוך אילוץ חברתי. את השוקולד קונים בחנות או בהכנה ביתית, כשהאחרון מסמל למקבל שהוא בחיר לבה.

ביום הלבן, ה-White day, שהוא חג האהבה היפני, מתהפכים התפקידים: גברים שקיבלו "הוֹנְמֶאִי-צ'וקו" שהוא "שוקולד אהבת אמת" או "גירי-צ'וקו" שהוא "שוקולד חובה", ביום הלבן מחזירים את הטובה ומעניקים מתנות לנשים. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. לעיתים משתמשים בביטוי סָאנְבָּאי גָאֶשׁי, שמשמעו "להחזיר פי שלושה" על מנת לתאר את הנוהג לפיו על שווי המתנה ביום הלבן להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה ביום ולנטיין.

היום הלבן הוא חג חדש יחסית ביפן אשר התחיל בשנת 1978 בעקבות יוזמה של חברת ממתקים יפנית שניסתה ליצור את "יום המרשמלו" שבו הגברים יעניקו לנשים קופסאות מרשמלו.
הניסיון לא צלח בשלמותו, הרעיון של הענקת המרשמלו כשל אך הענקת מתנות לנשים כחודש לאחר הוולנטיין דיי התקבל בברכה וכך יום המרשמלו הפך ל"יום הלבן" המסמל אהבה טהורה וצעירה וגם את הסוכר הלבן בממתקים שמקבלים בחג זה.

החל משנות ה-80 "היום הלבן" תפס תאוצה ומאז ה-14 במרץ הפך לחג האהבה היפני הנותן הזדמנות לגברים ביפן ל"החזיר" לנשים מתנות ולהביע את אהבתם. היפנים מאמינים כי "החזרת" מתנה לאישה, באותו הערך של המתנה אותה היא העניקה לגבר, נחשבת כדרך לא מנומסת לומר שהגבר מסיים את הקשר הרומנטי ביניהם.

למתבגרים ישנה מסורת שונה. הבנים מעניקים סרט לבן לאהובת לבם גם אם היא לא הביאה להם מתנה בוולנטיין דיי. אם בסוף היום הלבן בנות אלו שמו את הסרט (על השיער, זרוע או תיק) זה מראה שהן מרגישות את אותן הרגשות כלפי מעניק המתנה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Castella Cake

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

קסטלה (ביפנית: カステラ, "קסוטרה") היא עוגת ספוג יפנית פופולרית, שמרכיביה הם סוכר, קמח, ביצים וסירופ עמילן. לרוב, העוגה נמכרת ביפן באריזות ארוכות, אורך ממוצע של עוגת קסטלה הוא 27 סנטימטרים.

במשך שנים רבות יפן היתה סגורה בפני העולם ולא נתנה להשפעות זרות לחדור אליה. במאה ה-16 ממלכת פורטוגל הגיעה ליפן והחלה בקשרי מסחר עם המדינה וכן בשליחת מיסיונרים לאיי יפן. תקופת האימפריה הפורטוגזית, תקופה אשר הצטיינה בתגליות חדשות, במסעות מסביב לים ובמסחר גלובלי, הראתה ליפנים המצאות ותגליות חדשות עבורם, דוגמת נשק, טבק ואפילו דלעת.  באותה תקופה נגסאקי הייתה עיר הנמל היחידה שפתוחה למסחר עם ציים זרים. הפורטוגזים הגיעו לחופי נגאסאקי ביפן והיו הראשונים לנהל איתה יחסיי מסחר. עוגת הקסטלה הגיעה ליפן, מאחר שיש לה חיי מדף ארוכים. כאשר הגיעו הסוחרים הפורטוגזים ליפן הם הביאו איתם מאפה פורטוגזי מתוק הנקרא "פאו דה קסטלה" (היפנים שיבשו את השם והם קוראים לעוגה קאסוטרה)  עוגת ספוג המבוססת על הקצפת ביצים עם סוכר ויכולה להחזיק ימים ארוכים מבלי שתתקלקל ולכן היתה טובה כצידה לדרך במסע הארוך. העוגה הגיעה יחד עם הסוחרים לנמל נאגאסקי  ואומצה בחום ע"י המטבח היפני והיא נחשבת כקינוח המאפיין את אזור נאגאסקי. כך היא שרדה את המסע הארוך עד ליפן וגם הייתה מקור מזון למלחי פורטוגל.

בתקופת אדו, בין היתר מפאת מחיר הסוכר, עוגת הקסטלה הייתה עוגה יקרה להכנה והיתה קינוח המיועד לעשירים בלבד. עם פתיחת נמלי יפן לעולם הגדול מחירי הסוכר צנחו ועוגת הקסטלה הפכה לעוגה נגישה לכולם ואף לחטיף המתוק הראשון הנמכר בייצור המוני בכמויות גדולות.

עוגת הקסטלה הבסיסית מכילה ביצים, קמח, סוכר וסירופ מתוק וטעמה עדין ופשוט. במהלך השנים העוגה הומתקה כדי להתאים לחיך של היפנים חובבי הכיבוד המתוק. היפנים מכינים את העוגה  גם בצורתה המקורית וגם עם שינויים המתאימים לחיך היפני למשל עם תוספות של מאצ'ה, אפרסקים, שוקולד, דבש ועוד.
העוגה  נמכרת בקופסאות ארוכות או כיחידות בודדות כאשר בצידה האחד שכבת סוכר המכוסה נייר שעווה על מנת למנוע הידבקות של העוגה לאריזה.
אחת המתנות המועדפות על היפנים היא עוגת קסטלה ארוזה יפה המתאימה לכל אירוע.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Harajuku

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

הרג'וקו (ביפנית 原宿) הוא שם כולל לאזור הסובב את תחנת הרכבת הרג'וקו, בין שיבויה ושינג'וקו, ברשת הרכבות של טוקיו, יפן.


ובנוסף רובע הרג'וקו נחשב לאחד מבירות האופנה של העולם הודות לאופנת הרחוב הייחודית שלו- אקלקטי, צבעוני, מלא השפעות מהתרבות המערבית והמזרחית ושופע אוונגארדיות עם נגיעות אופנת עילית. בהרג'וקו התפתחה אופנת רחוב המושכת אליה לא רק יפנים אלא תיירים מכל העולם ואין חובב אופנה שלא שמע על נערות הרג'וקו שייצרו לעצמן סטייל חדשני משל עצמן. ההשראות של סגנון ההרג'וקו מגיעות מכמה כיוונים במקביל: מתרבות הפופ של המסורת היפנית, מסגנון מערבי ומעולם המדע הבדיוני.


אזור הראג'וקו פופולארי בקרב הצעירים ומהווה מוקד משיכה לתיירים. האזור צפוף במיוחד בסופי שבוע, עמוס בחנויות המוכרות ביגוד "שערורייתי", לא יקר, אביזרים מפוארים ומזכרות, וכן דוכני קרפ ומזון מהיר. בכל יום ראשון צעירים לבושים במגוון סגנונות אופנה, פוקדים את המקום אשר מהווה מוקד חברתי. מרבית הצעירים מתכנסים סמוך לגשר ג'ינגאו אשר מחבר בין אזור הרג'וקו לאזור מקדש מג'יג'י.


לאחר אולימפיאדת טוקיו ב-1964, מעצבי האופנה החלו להקים את המשרדים והסטודיו שלהם באזור זה. המשיכה לשכונה החלה בעקבות המחירים הזולים שהציעה בעבר וכך הגיעו אליה צעירים רבים. מאז, נבנו במקום יותר ויותר חנויות בגדים למבוגרים, בתי קפה ומסעדות טרנדיות. באזור ניתן למצוא חנויות קטנות אקסצנטריות והרבה חנויות של יד שנייה. כמו כן, ישנם גם שני מתחמי קניות המורכבים מכמה קומות של בוטיקים וחנויות אופנה, אשר מכוונות בעיקר לקניות של צעירות ונשים.


הן תעשיות האופנה היפניות והן הבינלאומיות עוקבות מקרוב אחר הרג'וקו, מכיוון שמגמות אופנה רבות מהעבר, מקורן היה באזור יצירתי זה. סגנון רחוב זה היווה השראה למעצבי אופנה רבים מרחבי העולם.
באופנת הרחוב הרג׳וקו יש מספר סגנונות: לוליטס/ לוליטה, מתוק- סגנון ילדותי צבעוני וחמוד, הנקרא ״קאוואיי״, פאנק וגותי, סייבר פאנקס, וה- וומונו, המשתמשים בגדים יפניים מסורתיים. הסגנון המוכר ביותר והפופולארי ביותר אלו המקושטים, עם התלבושות והאביזרים הצבעוניים ביותר. החלק המרכזי בסגנון הרג׳וקו הוא חופש, אינדיבידואליות ומקוריות שהצעירים משקיעים בבחירת התלבושות שלהם. בשנים האחרונות השפעתו של סגנון זה נפוצה והרחבה למדינות רבות מעבר ליפן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Doll’s Festival

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

ה- 3 במרץ הוא תאריך מיוחד ביפן, ובו חוגגים את "חג הבנות" – Doll’s Festival או "הינה מאצורי" (hina-matsuri). ביום זה בני משפחה נוהגים להתפלל עבור בנותיהם ולאחל להן בריאות והצלחה. בנות המשפחה הקטנות זוכות ליחס מיוחד, כמעט כמו ביום הולדת.
בבוקר החג, כל המשפחה מבקרת במקדש שינטו, הילדות הקטנות מגיעות למקדש כאשר הן לבושות בקימונו צבעוני ומתקשטות ומתייפות לכבוד יום החג הנערך לכבודן.

אחד המנהגים המאפיינים של חג זה הוא להציב במה או כוננית מדורגת מכוסה בבד אדום בחדר היפה ביותר בבית המשפחה ועליה להניח בובות. הבובות הן בובות יפניות הנקראות HINA-NINGYO והן לא בובות רגילות אשר משמשות למשחק ביום-יום אלא בובות המייצגות את ההיסטוריה והמסורת של יפן. לכל בובה יש מיקום קבוע כאשר בחלק העליון יושבים הקיסר והקיסרית, מתחתיהם שלוש נשות חצר, לאחר מכן חמישה מוזיקאים, שני שרים ושלושה משרתים.


הבובות משמשות לטקס זה בלבד והן עוברות במשפחה בירושה מדור לדור. הבובות מוצגות ביום אחד בשנה ובשאר ימות השנה הן ארוזות במקום בטוח ושמור בארון.
בפעם הראשונה שילדה חוגגת את "חג הבובות", המנהג הוא שהסבא והסבתא מצד האם ייקנו לילדה את ערכת הבובות, וכשהילדה מתבגרת ומתחתנת היא לוקחת את הבובות שלה איתה,
ויכולה להעביר את הבובות שלה לבתה, אך לא לכלתה מכיוון שהבובות מסמלות את הקשר בין נשים ממשפחה אחת. במידה ומדובר במשפחה אמידה היא תרכוש סט של בובות בהיוולדה של בת חדשה למשפחה.

אחת המתנות השכיחות ביותר שנהוג להביא היא סט של בובות חדשות כדי להשלים את כל בעלי התפקידים. סה"כ יש כ-15 בובות בסט שלם הכולל את כל בעלי התפקידים החל מהקיסרים ועד המשרתים.
בעבר היה נהוג להשיט את הבובות בים כי האמינו שבפעולה זו המזל הרע יגיע לים יחד עם הבובות ולא ירדוף את הבנות אשר תרמו את הבובות שלהן. במהלך השנים חדלו עם מנהג זה (כנראה בגלל העלות הרבה של הבובות…) וכיום ניתן למצוא כפרים מעטים אשר עדיין מנהלים טקס השטה של הבובות לים.


שם נוסף לחג זה הוא "חג פריחת האפרסק" אשר פריחתו מסמלת עדינות, נינוחות ורגיעה ולכן נהוג לקשט את הבית בפרחי אפרסק.
ביום זה נהוג לאכול עוגיות מוצ'י העשויות אורז דביק בצורת יהלום העשוי משלוש שכבות בצבעים של ירוק, ורוד ולבן כאשר לכל אחד מהצבעים ישנה משמעות- צבע הוורוד מסמל את פריחת האפרסק, הלבן הוא הטוהר וירוק מסמל בריאות וצמיחה.


אחד הדברים החשובים ביותר ביום זה הוא לפרק ולאחסן את הבובות חזרה בארון בתום יום החג. לפי האמונה מי שלא עושה זאת ומתמהמה עם אחסון הבובות, בתו תסבול מקשיים במציאת חתן ואת זה אף הורה ביפן לא מאחל לבתו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

UME פריחת שזיף

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

האומה – UME היא פריחת השזיף ביפן וזהו גם הסמל הראשון לכך שהאביב מתקרב.
הפריחה מתחילה בפברואר ונמשכת עד חודש מרץ במהלך החורף, כאשר בחוץ קר וקפוא ולעיתים העצים פורחים כאשר עדיין יש עליהם שלג. החגיגה תמשך חודש שלם עם פריחה בורוד חזק ולפעמים גם בלבן. שיא הפריחה יהיה בתחילת מרץ ב"אומה מאצורי" פסטיבל מיוחד שנערך בפארקים בהם ניטעו מאות עצי שזיף.

השזיף, הפורח ראשון, באמצע החורף היפני המקפיא, מסמל ביפן התחדשות ורוח נעורים.
גיישות אשר נמצאות בתקופת ההכשרה שלהן נוהגות לענוד קישוטים לשיער המעוטרים בפרח השזיף אשר מסמל את הנעורים שלהן, גם על הלבוש המסורתי- הקימונו, אפשר למצוא איורים של פרח השזיף.
מכיוון שעץ השזיפים הוא הראשון לפרוח, שירים, ציורים, מופעי תיאטרון, ויצירות אומנות רבות נוצרו ונכתבו בהשראת הפריחה של השזיף ולכן היא מופיעה כמוטיב חוזר ביצירות יפניות רבות.

היפנים מאמינים שאכילת שזיף מביאה לאריכות ימים וחוכמה, ולכן גם לפרי עצמו יש חשיבות רבה ומשתמשים בו הרבה במטבח היפני במאכלים שונים. כבר בעת העתיקה היפנים ייצרו סוגים רבים של מאכלים ומשקאות מהשזיף. בין המאכלים העשויים מהשזיף אפשר למצוא: חומץ, ליקרים, יין שזיפים, ואפילו שזיפים מוחמצים (אומבושי) שהם אחד מהחמוצים המועדפים על היפנים שאוכלים אותו בשמחה בתוך אוניגירי (משולש מאורז דביק) אשר נחשב למאכל נפוץ ביפן.
בגזרת המתוקים אפשר למצוא את קופסת הממתקים היפנים-הוואגאשי, שהממתקים בתוכה מעוצבים ומעוטרים בצורת פרח השזיף ולעיתים גם ניתן למצוא חתיכת שזיף שצירפו לקופסא.

האומהשו (Umeshu), זהו ליקר המופק מאומה ומשוצ'ו – אלכוהול יפני בריכוז של 10-15%, והוא הליקר הפופולרי ביפן. טעמו חמוץ מתוק, והוא מופק משזיפים ירקרקים. האומהשו הינו משקה מסורתי, שבעבר הוכן בעיקר בשיטות ביתיות. תהליך הכנתו דומה לזה של בירה, בו למעשה השיכר נוצר מהתססת הסוכר שבשזיפים. הכנתו של האומשו קלה ולכן יפנים רבים מכינים את האומשו בבית.
האומשו הוא אחד המשקאות האלכוהוליים הנפוצים ביפן, טעמו המתוק וכמות האלכוהול הנמוכה שיש במשקה, הופכים אותו למשקה "ידידותי" לשתייה גם עבור אלו שנמנעים מאלכוהול. לאומשו מייחסים גם סגולות של ריפוי כאבי גרון.
בישראל האומשו מוכר בשם צ'ויה שזו למעשה שם היצרנית הגדולה של המשקה ואפשר למצוא אותו במסעדות אסיאתיות ובסושיות.

למרות מזג האוויר הקר ביפן בתקופה זו של השנה, והיפנים יוצאים לפארקים בהמוניהם לראות את הפריחה. רבים מגיעים לצפות בהצגה היפה בחסות הטבע, להתרגש ולהתפעל מפריחת השזיף בגוונים של לבן, ורוד וצהוב ולהרגיש שהאביב עשה את הצעד הראשון שלו לקראתנו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת