ידעו שביפן אוהבים לחגוג את חג ליל כל הקדושים או "Halloween" למרות שהחג הוא נוצרי ומערבי, אך בגלל זה כמה מהסיפורים המפחידים של יפן מתפספסים. אז לכבוד החג החלטנו לספר לכם שבעה סיפורי רוחות יפניים שיגרמו לכם לישון עם האור דולק.
הרוח של אוקיקו:
הייתה פעם ילדה, אוקיקו, שגרה בטירת הימאג'י כמשרתת של הסמוראי אאויאמה. אחת המשימות של אוקיקו הייתה לטפל באוסף של המאסטר שלה, הכולל עשר צלחות יקרות ערך. אבל יום אחד, בזמן שאוקיקו שטפה את הצלחות, היא הבינה שאחת חסרה. לא משנה כמה פעמים היא ספרה, תמיד חסרה אחת. האדון שלה כל כך כעס שהיא איבדה את הצלחת שלו שהוא השליך אותה לבאר.
לאחר שנרצחה באכזריות כל כך, נשמתה של אוקיקו לא יכלה לנוח. בכל לילה, רוח הרפאים שלה זחלה החוצה מהבאר כדי להמשיך לספור את הצלחות של אדוניה. היא הייתה סופרת עד תשע, ואז, כשהיא הבינה שהצלחת העשירית עדיין נעלמה, היא הייתה מפלטת צווחה חודרת אוזניים. הצרחות של אוקיקו החזיקו את כולם בטירה ערים כל הלילה במשך שבועות ארוכים, עד שכומר בודהיסטי סוף סוף פייס אותה.
השיער השחור:
פעם, היה סמוראי עני שחי בקיוטו עם אשתו. ויום אחד, אדון עשיר מארץ רחוקה הזמין את הסמוראי להיות נושא הכלים שלו. מכיוון שזו הייתה הזדמנות כל כך מכובדת, לא הייתה לו ברירה אלא לקבל, והשאיר את אשתו לחכות בעוני בבית עד שיחזור.
שנים לאחר מכן, לאחר ששירת בצייתנות את אדונו, חזר הסמוראי לבסוף לקיוטו. למרות שביתו היה מפורק, אשתו עדיין הייתה שם כדי לקבל את פניו בשמחה הביתה. לבסוף התאחדו השניים, השניים בילו את כל הלילה בשיחה ובצחוק ביחד לפני שנסחפו לישון. כשהסמוראי התעורר, החמימות שחש רק בלילה הקודם מכך שזרועותיו כרוכות סביב אשתו האוהבת כבר לא הייתה שם. במקום זאת, הוא פקח את עיניו לראות שהוא מחזיק רק שלד קר, עטוף שיער ארוך ושחור.
לסמוראי נודע כי אשתו נפטרה מצער בקיץ שלפניו, אך השלד שלה נשאר בבית כל הזמן, מחכה בנאמנות לשובו
אגדת הג'ורוגומו:
הג'ורוגומו היא יוקאי חצי אישה וחצי עכביש שיכולה להפוך את עצמה לאישה יפה כשהיא מחפשת גברים תמימים לטרוף! סמוראי צעיר נתפס ברחוב על ידי אישה מדהימה ביופיה. למרות שהיא הייתה יפה, הסמוראי ראה מבעד לתחפושת שלה, והבין שהיא לא אדם אלא סוג של יוקאי. הוא מיד שלף את חרבו והניף אותה לעברה, אך רק פצע את האישה המוזרה לפני שהיא נסוגה במהירות.
הסמוראי עקב אחר שובל דם שהשאירה אותה אישה עד לבית ישן ונטוש. בפנים הוא מצא עשרות גופות כרוכות במשי עכביש, ועכביש ג'ורו ענק, מת מהפציעות שספג.
סוד היממבה:
היממבה נראות כמו זקנות לא מזיקות, אבל הן למעשה יוקאי הרים מפחידות שניזונות מבשר אדם. אחת האגדות העתיקות ביותר שלהם היא מה-Konjaku Monogatari, ספר פולקלור יפני עתיק:
פעם, כומר בודהיסטי נקלע לסערה אך למרבה המזל עבר ליד צריף בודד. זקנה חביבה הזמינה אותו פנימה, קיבלה את פניו עם אוכל ואש חמימה. עד כמה שהיא הייתה מסבירת פנים, היא נתנה לכומר אזהרה מוזרה: "לא משנה מה, אל תסתכל בחדר האחורי."
לא הצליח להתגבר על סקרנותו, הכומר לא שמע לאזהרתה של הזקנה. ברגע שיצאה לאסוף עוד עצי הסקה, הכומר הציץ מבעד לסדק בדלת. למרבה הזוועה, הוא גילה את החדר המלא בגופות אכולות למחצה. הכומר הבין שהאישה הזקנה היא יאמאמבה, מושכת נוסעים תמימים לביתה רק כדי לגרוס אותם לחתיכות לארוחה הבאה שלה. הוא ברח מהצריף הכי מהר שיכול ולא הביט לאחור.
הסיפור על אויווה:
לא כל הסיפורים המפחידים מומצאים – הסיפור הזה מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש באדו של המאה ה-17:
אויווה הייתה צעירה מדהימה ביופיה, שהיתה נשואה לסמוראי איימון, גבר קטן שאהב אותה רק בגלל המראה המסובב שלה. אישה אחרת, אומה, הייתה מאוהבת בטירוף באיימון ומתוך זעם קנאי, היא רימתה את אויווה להשתמש בקרם מרוכז ברעל. זה העיוות את פניה של אוווה, גרם לאחת מעיניה לצנוח ולשערה לנשור, מבלי שהיא בכלל שמה לב.
סולד מהמראה החדש שלה, איימון רצתה להתגרש מאויווה ולהתחתן עם אומה. הסמוראי הנתעב שכר את חברו טקואטסו כדי לאנוס את אויווה, כדי שתהיה לו עילת גירושין. טקואטסו היה כל כך המום מהופעתה של אויווה, שהוא לא יכול היה למלא אחר הפקודות. במקום זאת, הוא סיפר לאויווה על התוכנית של איימון, והראה לאויווה את פניה שלה במראה. כשראתה את פניה המעוותים בפעם הראשונה, אויווה נחרדה כל כך שהיא גנבה את החרב של טקואטסו והתאבדה. בנשימתה האחרונה היא קיללה את שמו של איימון.
בליל הנישואים המחודשים של איימון עם אומה, רוח הרפאים המעוותת של אויווה הופיעה לפניו. אימון מבועת ומלא באשמה נמלט במהירות מאויווה, אבל לא משנה כמה רחוק הוא רץ, הוא לא יכול היה להימלט מהרדיפות שלה. אחרי הלילה ההוא, לא משנה לאן איימון הסתכל – אפילו בפנסים שבהם נהג להאיר את דרכו – הוא ראה את פניה של אויווה בוהות בו בחזרה.
אשת השלג (יוקי אונה):
היוקי-אונה הוא סוג של יוקאי רוח שלג. היא בדרך כלל לוקחת את החיים של בני אדם המשוטטים לאדמותיה הקפואות, לופעמים, אפילו מתאהבות:
צעיר בחיפוש אחר הונו עבר בהרים המכוסים בשלג, עד שלפתע, הוא נקלע לסופת שלגים פתאומית ואיבד את דרכו. בזמן שהוא כמעט קפוא למוות, הוא כמעט מוותר על כל תקווה כאשר פתאום אישה זרה, מכוסה בכפור ועם פנים חיוורות כשלג, הופיעה לפניו – יוקי-אונה. בגלל שהוא עדיין היה כל כך צעיר, היוקי-אונה ריחמה עליו, והובילה אותו לבקתה חמימה ביער, והצילה את חייו. אולם בתמורה להצלתו, היא גרמה לו להבטיח שלעולם לא יספר לאיש על פגישתם.
שנים לאחר מכן, הצעיר פגש והתחתן עם בחורה מקסימה בשם יוקי, והם חיו יחד באושר במשך שנים רבות. אבל יום אחד, הצעיר סיפר לאשתו על איך הוא ניצל פעם על ידי יוקי-אונה המסתורי, והפר את הבטחתו. כאשר הוא חושף את הסיפור הזה לאשתו, פניה החווירו וכפור החל לכסות את גופה – זהותה האמיתית של אשתו הייתה היוקי-אונה. ההבטחה שהופרה, היא נעלמה בחזרה לתוך ליל החורף.
פנס האדמונית
יחד עם אויווה ואוקיקו, אוטסויו היא אחת משלוש רוחות הרפאים הנשיות המרכיבות את "ניהון סן דאי קאידאן" או שלושת סיפורי הרוחות הגדולים של יפן:
לילה אפל אחד, הסמוראי אוגיווארה הבחין באישה אלגנטית נושאת פנס אדמוני משוטטת ברחובות אדו. עבור אוגיווארה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הזמין את האישה היפה, אוטסויו, להתלוות אליו הביתה שם הם דיברו, צחקו ונהנו זה מחברתו של זה. באותו לילה, השכן של אוגיווארה, ששמע צחוק מפחיד שהגיע מהגינה של אוגיווארה, הציץ מעבר לקיר. הוא ראה את אוגיווארה מחזיק, לא אישה, אלא שלד צוחק! למחרת בבוקר, שכנו של אוגיווארה גילה לו את מה שראה. מבועת, אוגיווארה הלך לחפש עצה מהכומר במקדש סמוך.
להלם, אוגיווארה מצא את קברה של אוטסויו במקדש. הוא הבין שהאישה שבה התאהב רק בלילה הקודם מתה הרבה לפני שהם בכלל נפגשו. כעת, כשאוגיווארה ידעה את האמת, רוחה של אוטסויו כבר לא הופיעה לפניו.
גם לאחר שגילה את האמת אוגיווארה התגעגע לאוטסויו נואשות. לאחר זמן מה, הוא כבר לא יכול היה לשאת את עצבותו וחזר למקדש בו שכבה אוטסויו. בשערי המקדש הופיעה לפניו אוטסויו פעם נוספת. כשהושיטה את ידה, היא ביקשה מאוגיווארה להתלוות לביתה. ללא היסוס, אוגיווארה אחז בידה, הלך איתה אל החשכה. לאחר ביקורו האחרון במקדש, אוגיווארה נעלם. הכומר, המודאג, פתח את קברה של אוטסויו. בתוך הארון שכבו שתי גופות: אוגיווארה ואוטסויו, ביחד לנצח.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 