צ'יאונה סוגיהארה – חסיד אומות עולם

צִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה (1900-1986) היה  קונסול כללי של יפן בקובנה שבליטא בתקופת מלחמת העולם השנייה.

סוגיהארה הציל בזמן השואה את חייהם של אלפי יהודים מליטא ופולין כאשר פעל ללא אישור ממשלת יפן ועזר ליהודים להימלט מאיימת הנאצים תוך סיכון ביטחונו וביטחון משפחתו.

ב־1939 נשלח סוגיהארה לליטא, שם נתמנה לתפקיד סגן הקונסול בקובנה שהייתה בירתה הזמנית של ליטא באותו הזמן והייתה ממוקמת באופן אסטרטגי בין גרמניה הנאצית וברית המועצות. באותה תקופה נכבשה פולין ע"י גרמניה הנאצית ויהודים רבים ברחו לוילנה אשר בליטא במטרה להגר ממנה למדינות חופשיות. למרות המאמצים הרבים של ארגוני הצלה יהודים שונים היה קשה מאוד למצוא מדינה שתיתן מקלט לפליטים היהודים.

ביוני 1940, הכוחות הסובייטים כבשו את ליטא ולא התירו יציאה חופשית מליטא אלא רק ליהודים שהגיעו מפולין לאזור ברית המועצות וזאת בתנאי שהמסמכים והאשרות תקינים. המצב רק החמיר כאשר החלו הידיעות על כך שהצבא הגרמני מתקרב לליטא ויחד עם הידיעות על מצב היהודים שנרצחים בהמוניהם בפולין הסכנה גדלה והיה צורך בפתרון מידי על מנת לברוח מאירופה הכבושה ע"י הנאצים. בהוראת הסובייטים הקונסוליות החלו להיסגר בזו אחר זו וכך נוצר מצב ששערי העולם היו נעולים בפני הפליטים.

בנקודה קריטית זו כאשר הזמן דוחק עלה רעיון אצל הפליטים, נודע שלאי קוראסאו (Curacao) בים הקאריבי שהיה תחת חסותה של הולנד, לא נדרשו אשרות כניסה. הסובייטים נתנו את הסכמתם לכך שהפליטים יעברו בברית המועצות בדרכם לקוראסאו, ובתנאי שיקבלו אשרות מעבר מיפן. עקב כך פנה ד"ר זרח ורהפטיג (שלימים כיהן כשר הדתות בממשלת ישראל), ממנהיגי ה'מזרחי' לקונסול סוגיהרה וביקשו להעניק את האשרות.

וכך, בבוקר אחד בסוף יולי 1940, סוגיהרה ומשפחתו התעוררו לקולם של קהל יהודי פולין שהתאספו מחוץ לקונסוליה. הפליטים ידעו שזו הזדמנותם היחידה, רק אם הקונסול היפני ייתן להם את אשרות המעבר כדי לעבור דרך ארצו, היהודים יורשו לצאת מברית המועצות. סוגיהרה הקשיב לדברי הפליטים והיה לו ברור כי זו היתה הדרך היחידה בה יוכלו להימלט מהנאצים, שהלכו והתקרבו לאזור והחליט לעזור לפליטים בזמן הדחוק שנותר לו מכיוון שגם הקונסוליה היפנית קיבלה הוראה כי עליה להיסגר.

סוגיהארה שלח פעמיים מברק לממונים עליו במשרד החוץ ביפן לקבלת אישור להנפיק אשרות כניסה אך בקשתו נענתה בשלילה. סוגיהארה לא נואש ושלח מברק דחוף גם לשר החוץ בעצמו ואף תיאר את מצבם הנואש של הפליטים, אך גם בקשה זו נענתה בשלילה. למרות שבקשותיו נדחו ולמרות שידע שהוא מפר את הפקודות שקיבל ממשלתו אותה הוא משרת, החליט סוגיהארה שהוא מפר את הוראות ממשלת יפן ובצעד חריג החליט לפעול לפי צו מצפונו ולחתום על אשרות הכניסה של הפליטים היהודים.

במשך 29 יום, מה-31 ביולי ועד ה-28 באוגוסט של 1940, סוגיהרה ואשתו יוקיקו, הקדישו את זמנם לחתימה על האשרות בידיהם. שעה אחר שעה, יום אחר יום, במשך 4 השבועות האלה כתבו, חתמו והחתימו כ-300 ויזות ביום. למרות שסוגיהארה קיבל מברקים דחופים ממשרד החוץ היפני בטוקיו להפסיק מיד את הנפקת האשרות המשיך סוגיהארה במלאכתו אפילו שידע שההשלכה על מעשיו תהיה חמורה.

בסוף אוגוסט 1940 נסגרה הקונסוליה היפנית בליטא. ב-4 בספטמבר עזב סוגיהארה את תפקידו ויצא ברכבת עם משפחתו לברלין, להמשך שירות דיפלומטי שם. מספרים כי עוד בישיבתו ברכבת המשיך לנפק אשרות כניסה יפניות לפליטים היהודים ואת החותמת עם מספר רב של ניירות השליך סוגיהארה מחלון הרכבת לעבר אחד הפליטים על מנת שימשיך במקומו בהנפקת האשרות. מספר הניצולים בזכות אותן אשרות היה גבוה יותר ממספר האשרות שהנפיק סוגיהארה מכיוון שכל אשרת כניסה למבוגר כללה גם את ילדיו של אותו מבוגר.

ההערכה היא כמדובר ב6000 ניצולים.

הפליטים שניצלו בזכותו של סוגיהארה ואשתו שתרמה גם היא רבות למהלך הגיעו לאחר דרך ארוכה ומייגעת לקובה שביפן. חלק מהניצולים עברו לאחר השהייה ביפן לצפון אמריקה וחלק עזבו לשנחאי שבסין. לאחר שעזב את ליטא המשיך סוגיהארה לעבוד בקונסוליות שונות באירופה ובאפריל 1947 חזרו סוגיהארה ומשפחתו ליפן. חודשיים לאחר חזרתו ליפן פוטר סוגיהארה מתפקידו בשירות הדיפלומטי בגלל סירובו להישמע להוראות הממשלה שבע שנים לפני כן.

סוגיהארה נאלץ לעבוד בעבודות כפיים שונות על מנת לפרנס את משפחתו ולמזלו בגלל שליטתו בשפות שונות הצליח לקבל משרה ברוסיה בחברה מסחרית בה עבד 16 שנה. שנים רבות ניסו אלו שניצלו בזכותו לאתר אותו אך ללא הצלחה עד שבשנת 1968 בצירוף מקרים הצליח אחד הניצולים, יהושוע נשרי אשר חזר ליפן והפעם כיועץ כלכלי לשגרירות ישראל ביפן, לאתר את סוגיהארה כאשר הוא הגיע לביקור ביפן בתקופת שהותו במוסקבה.

בשנת 1969 הגיע סוגיהארה לביקור בארץ וקיבל תעודת הוכרה מיד ושם ובשנת 1985 קיבל הכרה כחסיד אומות עולם ואף ניטע לכבודו יער בארץ. סוגיהארה נפטר ב־31 ביולי 1986 בגיל 86, והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים. מסתבר כי החיידק היהודי המשיך לכהן בבני משפחת סוהידארה. בנו הבכור, הירוקו, שימש כמתווך בעסקות בן יפן לישראל, בנו הצעיר, נובוקי, מדבר עברית כצבר ובנו הצעיר צייר, שהרבה לצייר את נופי ירושלים והמדבר.

גם בליטא ציינו את פעילותו האמיצה של סוגיהארה והעניקו לרחוב את שמו. 50 שנה לאחר מעשה ההצלה, החליטה ממשלת יפן לטהר את שמו של סוגיהארה והוא הוכתר כגיבור לאומי ובשנת 1992 נבנתה אנדרטה בעיר הולדתו ובה פסל בדמותו.

בישראל ישנם מספר רחובות הקרואים על שמו כמו ביפו ובנתניה בה התברר שניצולים רבים שעלו ארצה הקימו את ביתם בעיר נתניה. סוגיהארה כמעט ולא הסכים להתראיין אך בראיון נדיר שכן קיים הסביר את מצבו:

"היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר… בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני-אדם הללו למות, בני-אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על-פי צו מצפוני."

על המדליה המוענקת לחסידי אומות העולם ואשר הוענקה גם לסוגיהארה מוטבעת האמרה: "כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם ומלואו".

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

המקומות המובילים ב-Hanami הידידותיים למשפחות בטוקיו

כשמזג ​​האוויר סוף סוף מתחמם, הגיע הזמן לאחד מבילויי האביב הפופולריים ביותר ביפן: צפייה ב-hanami, או פריחת הדובדבן.

בעוד שהנאמי כרוכה לעיתים קרובות בצריכת אלכוהול ומהווה טיול תאגידי פופולרי באביב, זוהי גם דרך מצוינת למשפחות לבלות בחוץ תוך מתן אפשרות לילדים לשחרר קיטור.

להלן הבחירות שלנו עבור המקומות הידידותיים ביותר למשפחות ליהנות מצפייה בפריחת הדובדבן.

שינג'וקו גיואן

אחד ממקומות האנאמי הידידותיים למשפחות הוא Shinjuku Gyoen. בסביבת הפארק יש יותר מ-60 זנים של עצי פריחת הדובדבן. עם השטח הפתוח הגדול ואיסור האלכוהול, יש הרבה מקומות פיקניק נהדרים למשפחות שלכם.

נהר מגורו

אם המשפחה שלכם נהנית לטייל במקום לשבת במקום אחד, אז טיול לאורך נהר מגורו הוא חובה. עם 800 עצים הפרוסים לאורך הנהר על פני 3 אזורים, ליד תחנת Ikejiri-Ohashi, בין Nakameguro ו- Daikayama, ואזור תחנת Meguro, יש שפע של פריחה בנוף להנאת כולם. החל מהשעה 18:00 עד 21:00, העצים מוארים מדי ערב למי שרוצה לראות את הפריחה היפה מתחת לכוכבים.

פארק אינוקאשירה

אם שייט זה הקטע שלכם ואתם רוצים לשלב את זה עם פיקניק משפחתי, פארק אינוקאשירה בקיצ'וג'י יהיה מושלם עבורכם. עם למעלה מ-250 עצי פריחת הדובדבן המקיפים את הבריכה, יחד עם סירות ברבור הזמינות להשכרה, פארק אינוקאשירה מהווה יום טיול משפחתי נהדר.

פארק סומידה

בצד השני של טוקיו, פארק Sumida ב-Taito Ward, אפשר למצוא סוג אחר של חווית האנאמי על המים: מסעדה צפה (yakatabune). אתם ומשפחתכם יכולים ליהנות מהנוף המרהיב של יותר מ-600 עצי פריחת הדובדבן הפורחים בו-זמנית לאורך נהר Sumida, כשברקע טוקיו Skytree.

פארק טונרי

האנאמי והאנאבי (זיקוקים) בו זמנית? למה לא? בפארק טונרי ברובע אדאצ'י, פסטיבל זיקוקי האביב עם 1,000 עצי פריחה מתקיים מדי שנה בסוף השבוע הראשון של אפריל, עם הזיקוקים במוצאי שבת. זהו שילוב נהדר של שניים מהבילויים האהובים באביב ובקיץ היפנים. (למרבה הצער עקב הקורונה פסטיבל 2022 בוטל.)

הר טקאו

רוב פריחת הדובדבן תפרח רק כשבועיים, אז אם אתם ומשפחתכם רוצים להרחיב את הפעילות המקסימה הזו, טיול רגלי בהר טקאו יהיה מושלם עבורכם. זמן הפריחה הוא בדרך כלל כשבועיים לאחר הפריחה המלאה של פריחת הדובדבן באזור המטרופולין של טוקיו. עם למעלה מ-250 זנים של עצי סאקורה, זהו אחד מטיולי הטבע האהובים על משפחות ברחבי טוקיו.

בכל מקום בו תחליטו לערוך השנה את חגיגות ההאנאמי שלכם, אנו מקווים שתיהנו ממזג האוויר החם המקסים עם המשפחה שלכם בטוקיו וסביבתה תוך צפייה בפריחת הדובדבן היפהפייה ברחבי העיר.

האנאמי שמח!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ארוחות צהריים יפניות: יותר מסתם ארוחה

כיאה למדינה עם מאכלים מסורתיים עשירים, יפן לוקחת ברצינות רבה את ארוחות הצהריים שלה בבית הספר היסודי. יותר מסתם ארוחה, שעת הצהריים נחשבת לשיעורי בית הספר בחשיבותה החינוכית. זה גם עוזר ליצור קשר בין חברים ללימודים באופן שאולי רק ארוחה משותפת יכולה לעשות.

ארוחות הצהריים בבית הספר בטוקיו מתוכננות על ידי התזונאית של בית הספר ומבושלות במקום על ידי קבוצת צוות שנשכרה במיוחד למשימה זו. הם מכינים סירים גדולים של מרק, אורז ועוד דברים בסגנון, שהתלמידים התורנים לארוחת צהריים שולפים מהמטבח, נכנסים לכיתה עם עגלה גדולה ואז מגישים לחבריהם לכיתה – זה קצת כמו קנטינה ניידת. מחוץ לטוקיו, מרכזי צהריים בבתי ספר יכינו ויחלקו את האוכל לבתי הספר.

תלמידים המשרתים תלמידים

התלמידים בצהריים מתלבשים לתפקיד, בכובע מטבח לבן וסינר ארוך בסגנון חלוק לבן. הם גם עוטים מסכה רפואית רגילה כדי למנוע הפצת מחלות. כשהתלמידים האחרים חולפים על פניהם עם המגשים שלהם הם מקבלים קערה מכל מנה מהילדים התורנים בצהריים ומחזירים אותם לשולחנותיהם. כלים מסופקים גם כן. כשהילדים חוזרים למקומותיהם, הם מניחים את המגש על מחצלת הצהריים שהביאו מהבית והניחו על שולחנותיהם.

כמו כן על השולחן צריכה להיות חבילת כיס של טישו, מגבת קטנה וספל. התלמידים מביאים את החפצים האלה מהבית מדי יום בתיק קטן שהם בדרך כלל תולים בצד התרמילים שלהם. לאחרונה חלק מבתי ספר מבקשים מהתלמידים להביא גם מברשת שיניים לצחצוח לאחר ארוחת הצהריים. מורים אוכלים את אותה ארוחת צהריים של קיושוקו ליד שולחנותיהם יחד עם התלמידים.

מה בתפריט?

אז מה הם אוכלים? לרוב אורז, מרק, סלט ותבשיל בשר או דגים. בקבוק חלב של 200 מיליליטר כלול מדי יום, אך במקום מגישים פעם או פעמיים בחודש חלב קפה או משקה יוגורט. מנת האורז היא לעתים רחוקות אורז לבן רגיל. במקום זאת, יערבבו איתו משהו כמו פטריות או אצות וואקמה. הוא מוגש גם כאורז מטוגן או כפילאף. מדי פעם הילדים מקבלים אטריות במקום. לחם מופיע כמרכיב הבסיס בערך פעם בחודש וכמעט תמיד שהוא מתוק. הקינוח מוגש פעם או פעמיים בשבוע, לרוב כחתיכת פרי, אך מדי פעם כג'לי או פודינג.

המרק הוא לרוב מרק מיסו, אך מוגשים מגוון מרקים, כולל מרקים יפניים אחרים, כמו סומאשי ג'ירו הצלול, וכן מרק דלעת בסגנון מערבי ומרק ביצים בסגנון סיני, שמופיעים באופן קבוע וחודשי. הסלטים מופיעים ברוב הימים ומגיעים במגוון רחב – סלט וואקמה, סלט נבטי שעועית, סלט צרפתי, סלט תפוחי אדמה – אבל כל המרכיבים, אפילו מלפפון, מבושלים כדי למנוע התפרצות של מחלות ווירוסים. 

מנות בשר מוגשות לרוב על גבי אורז כדונבורי. דגים הם המנה העיקרית בממוצע בערך פעם בשבוע. עם זאת, זהו מדריך גס, שכן התפריט והתדירות של כל סוג מנה שונים בהתאם לתוכנית התפריט שממליצה התזונאית של כל בית ספר. הארוחות משקפות לעתים קרובות אירועים חגיגיים שונים – גם יפניים, עם דלעת המוגשת בהיפוך החורף, למשל – וגם חגים מתרבויות אחרות, כמו קינוח שוקולד ביום האהבה.

כמה זה עולה?

הורים משלמים על ארוחות הצהריים של ילדיהם בבית הספר, אבל הם לא משלמים הרבה; כ-250 ¥ לארוחה בכיתות א'-ב', קצת פחות מ-300 ¥ בכיתה ה'-ו', ובאמצע בין אלה בחטיבת הביניים.

בהתאם לחברה היפנית הרחבה יותר, בתי ספר כאן הפכו מודעים מאוד לאלרגיות למזון. ניירת הכניסה לבית הספר תכלול את מידע האלרגיה של ילדכם. סביר להניח שבתי ספר ידאגו לילד אלרגי על ידי הכנת ארוחת הצהריים שלו ללא המרכיבים האלרגיים והנחתה על עגלת הקיושוקו עם השם שלה.

היסטוריה של קיושוקו

אומרים שמערכת ארוחת הצהריים של יפן החלה בעיר צורוקה של מחוז יאמאגאטה בשנת 1889, כאשר בית ספר יסודי בניהול כמרים הגיש כדורי אורז, דגים בגריל וחמוצים לתלמידים שהיו עניים מכדי להביא ארוחת צהריים לבית הספר. המהלך זכה להכרה רחבה כדבר טוב ובתי ספר ברחבי הארץ החלו ללכת בעקבותיו.

מחסור במזון במהלך מלחמת העולם השנייה גרם לכך שחלק מבתי הספר לא הצליחו לספק ארוחת צהריים. לאחר המלחמה, ארוחות הצהריים בבית הספר מילאו תלמידי בית ספר רבים בתזונה נחוצה וכללו חלב דל שומן שנתרם על ידי יוניסף וחיטה שנתרמה על ידי ארצות הברית. מנות אורז לא הופיעו בארוחות הצהריים המודרניות של בית הספר עד 1976.

יותר מסתם ארוחה

מערכת הצהריים בבית הספר מלמדת את הילדים כישורי התנהגות, הגשה ופינוי, ומטרתה ללמד אותם לבחור מזון בריא והרגלי אכילה חיוביים לכל החיים. מכיוון שמטרתה היא גם לאפשר לתלמידים לנסות מגוון רחב של מזון, המורים עודדו אותם באופן מסורתי לאכול את כל האוכל שמוגש להם. 

גם בזמנים עברו ההקפדה שבה נאכף החוק "נא לאכול הכל" השתנתה בהתאם למורה, וכיום – בהתאם לשינוי בערכים חברתיים רחבים יותר – לא סביר שתימצא דוגמה קיצונית כזו. באופן אידיאלי, הארוחה צריכה להיות חוויה מהנה המאחדת כיתה על ידי כך שהיא עוזרת לחברים לכיתה להכיר אחד את השני בצורה אינטימית יותר ולהבין טוב יותר אחד את השני.

כשהורים יפנים נזכרים יחד בימי בית הספר היסודי שלהם, תמיד מתעוררים דיבורים על ארוחות צהריים בבית הספר, ולמרות שמדברים עליהם בחיבה, חוסר הטעם של המנות הוא בדרך כלל הנושא המרכזי. זה קשר מורגש עבורם. ארוחות הצהריים בבית הספר של היום השתפרו בטעמן, כאשר המורים והתלמידים שיבחו אותן. אפשר לתהות האם ארוחות צהריים טעימות בבית הספר יכולות לייצר את אותו קשר עמוק שההורים של היום חולקים על הקיושוקו שלהם, בואו נקווה!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טיול בר קיימא בשיקוקו

האי שיקוקו דורג במקום השישי בקטגוריית 10 האזורים המובילים ברשימות "הטובים ביותר בנסיעות" של ״לונלי פלאנט״ לשנת 2022. האי הרביעי בגודלו ביפן, שיקוקו שוכן מדרום-מערב לאי הונשו הראשי של יפן, וניתן להגיע אליו במטוס תוך פחות משעתיים מטוקיו. האי מורכב מארבע מחוזות: קגאווה, איימה, קוצ'י וטוקושימה. בנוסף לאטרקציות ששיקוקו ידוע בעיקר בזכות עמק איה המרוחק ומסלול העלייה לרגל העתיק – הבחירה של ״לונלי פלאנט״ הודתה גם ליעדים שעשו מאמצים לקדם תיירות בת קיימא.

שיקוקו הוא ביתו של נתיב עלייה לרגל העובר ב-88 מקדשים הקשורים לנזיר הבודהיסטי קוקאי, שחי לפני למעלה מ-1,200 שנה. זהו אחד ממסלולי העלייה לרגל המעגליים הארוכים בעולם, המשתרע על פני 1,400 ק"מ על פני ארבעת המחוזות של שיקוקו. ישנן דרכים רבות ידידותיות לסביבה ליהנות מהמסלול; מבקרים יכולים ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע בתחבורה ציבורית. הליכה של המסלול במלואו נמשכת כ-40 יום, אבל אלה עם פחות זמן יכולים עדיין לחוות את העלייה לרגל על ​​ידי סיור "דגמים" מומלץ בן יומיים במחוז טוקושימה. מסלול הליכה זה מכסה את תשעת המקדשים הראשונים מתוך 88 המקדשים, המתחיל במקדש Ryozenji.

מטיילים יכולים גם לרכב על אופניים כדי לחקור את האזורים הסמוכים בטוקושימה. העיירה קמיקאטסו, מוקפת ביערות עבותים, היא אחת מהעיריות הפחות מאוכלסות בשיקוקו, אך היא זכתה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות בזכות האסטרטגיות הסביבתיות שלה. בשנת 2003, קמיקאטסו הפכה לעירייה הראשונה ביפן שהוציאה הצהרת אפס פסולת. משקי בית חייבים להפריד את האשפה שלהם ל-45 קטגוריות שונות לפני שייקחו אותם למרכז אפס פסולת Kamikatsu. בתוך המתחם הרב-תכליתי הזה, יש מלון מוזר וידידותי לסביבה בשם "HOTEL WHY" בו האורחים יכולים לחוות אורח חיים מקומי המגלם את הרעיון של חיים בר קיימא. על מנת להפחית את כמות פסולת הפלסטיק, המלון אינו מספק שירותים חד פעמיים, והאורחים מתבקשים לחתוך רק את הסבון שהם צריכים מבר סבון בעת ​​ביצוע הצ'ק-אין. במהלך שהותם הם נדרשים למיין את האשפה שלהם לשש סלים בחדריהם; הם לוקחים את זה למתקן משותף למחזור בעת ביצוע צ'ק-אאוט.

מכיוון שזוהי יפן, המדינה הידועה במערכת התחבורה הציבורית המתקדמת שלה, קווי רכבת ואוטובוסים מקומיים חוצים את שיקוקו, ורכבות ואוטובוסים מסוימים יאפשרו לנוסעים לעלות עם אופניים. במחוז Ehime, למשל, יש "רכבות אופניים" בקטעים של קו איוטצו המאפשרות לנוסעים לנסוע עם האופניים שלהם. יש גם "אוטובוסי אופניים" מיוחדים עם מתלים לאופניים. שירותי השכרת אופניים ניתן למצוא גם בתחנות רכבת וכן ליד בתי מלון רבים.

בסוף 2021, שני אוטובוסים ידידותיים לסביבה החלו לפעול במחוז טוקושימה, בין תחנת טוקושימה לשדה התעופה, ובין אתרים מרכזיים אחרים בעיר טוקושימה. האוטובוסים האלה מונעים על ידי מימן נקי ומתחדש, והם לוקחים את המטיילים לנסיעה בת קיימא אל העתיד.

מלמידה על ההיסטוריה על ידי הליכה בדרכי עלייה לרגל ועד לטיולי אופניים כדי לחקור עיירות כפריות ייחודיות ושימוש בצורות שונות של תחבורה ציבורית, מגוון עשיר של חוויות מחכות למטיילים בשיקוקו – וניתן ליהנות מהכל תוך התחשבות בסביבה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

8 נשים ונערות משפיעות בהיסטוריה היפנית המודרנית

ברגעים הגדולים והמתקדמים ביותר של יפן, אנו נוטים להתעלם מאלה שבצד – חשובות אך לפעמים נשכחות. לא פעם, המרכיבים האינטגרליים הללו הן נשים.

נשים עוררו את העולם לפעולה כסופרות, אמניות, פוליטיקאיות, אסטרונאוטיות, בדרניות, אמהות וסנגוריות – ועכשיו הגיע הזמן שנזכור את שמותיהן.

הנה שמונה נשים יפניות שהשפיעו על העולם:

איצ'יו היגוצ'י

אתם עשויים לזהות את פניה של איצ'יו היגוצ'י מהשטר של 5,000 ¥. עם זאת, היא ידועה כהרבה יותר מהסופרת המקצועית הראשונה של יפן. כמו עם סופרים גדולים רבים, היגוצ'י מעולם לא יצאה מצל הקושי. לאחר מות אחיה ואביה, היא החליטה להיות סופרת כדי לפרנס את משפחתה.

עבודתה מתובלת לרוב בחוויות שלה ובמוטיבים שחוזרים על עצמם: אהבה נכזבת, אבל, פוליטיקה מגדרית ושסעי מעמדות. זה נכון במיוחד ביומניה האישיים עטורי השבחים, שמשכו את תשומת לב הציבור בשל היושרה הבלתי מנוצלת בתקופת מייג'י.

לאחר קריירה ספרותית קצרה אך רבת עוצמה, איצ'יו היגוצ'י מתה בגיל 24 ב-1896.

שידזו קאטו

שידזו קאטו הייתה חלוצת התנועה למניעת הריון ואחת הנשים הראשונות שנבחרו להצטרף לפרלמט של יפן (The National Diet). בזמן שהייתה באמריקה, היא נפגשה עם מרגרט סנגר, פמיניסטית ופעילה בולטת למניעת הריון בתחילת המאה ה-20.

בהשראת העבודה שעשתה סנגר באמריקה ועם תשוקה להביא את האוטונומיה הזו ליפן, היא החלה לפעול למען גישה קלה יותר למניעת הריון.

הדרך לא הייתה קלה, והיא אפילו ישבה בכלא בגלל דעותיה הליברליות, אבל עבודתה סללה את הדרך ללגליזציה בסופו של דבר של הגלולה למניעת הריון. ביפן, זה היה רק ​​ב-1999.

סאדאקו סאסאקי

חייה הקצרים אך המשמעותיים של סאדאקו סאסאקי החלו ב-1943, רק שנתיים לפני נפילת פצצת האטום על הירושימה. אירוע קטסטרופלי זה עיצב את עתידה של סאסאקי, ובגיל 12, היא אובחנה כחולה בלוקמיה, תוצאה טראגית של קרינת הפצצה.

במהלך שהותה בבית החולים, נאמר לה על האגדה היפנית העתיקה שכל משאלה יכולה להתגשם תתגשם אם מכינים 1,000 עגורי אוריגמי. זה דרבן אותה להתחיל לייצר את העגורים שלה בתקווה להשתפר. היא חרגה ממשימתה, אך למרבה הצער, סאסאקי נכנעה בסופו של דבר למחלתה. הזיכרון והחוסן שלה עדיין זוכים לשבח ברחבי יפן ומזכירים לנו את כוחם של תקווה ושלום.

איצ׳יקאווה פוסאה

כשיפן סוף סוף נתנה לנשים זכות בחירה ב-1945, זה היה בהוראת הכוחות האמריקאים הכובשים. אך בעודנו מעניקים קרדיט לגנרל דאגלס מקארתור על הגזירה שלו, אנו שוכחים לעתים קרובות את שמה של האישה שנלחמה על זכות הבחירה זמן רב קודם לכן: איצ'יקאווה פוסאה.

במקור עיתונאית, הצמא של פוסאה לידע לקח אותה לארצות הברית בשנת 1921. לאחר שחזרה, היא הקימה את ליגת זכות הבחירה לנשים ביפן והיה לה תפקיד מרכזי בשינוי דעתו של הקבינט היפני על זכותן של נשים לבחור. היא דגלה בזכויות נשים כל חייה עד שמתה ב-1981.

מארי קונדו

בשנים האחרונות, אורח חיים מינימליסטי נהיה יותר ויותר פופולארי, ולמרי קונדו יש קשר לעליתו של אורח חיים זה. אנחנו לא היחידים שמצאו אותה משפיעה; היא נבחרה להיות ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של Time's לשנת 2015 (מקום 15 ב"אמנים") לאחר שעזרה למיליונים לסדר את בתיהם ולארגן מחדש את בתיהם בשיטת KonMari שלה.

היא הופיעה הופעות רבות בטלוויזיה ביפן ומחוצה לה ואף יש לה סדרת נטפליקס משלה, Tidying Up with Marie Kondo. בעת ניקוי האביב, רבים מאיתנו יסתכלו על רכושנו הארצי וישאלו את עצמנו: "האם זה מעורר שמחה?"

צ'יאקי מוקאי

צ'יאקי מוקאי יכולה להיות גאה להחזיק ״פעמים ראשונות״ רבות. האישה היפנית – והאסייתית – הראשונה בחלל, האסטרונאוטית היפנית הראשונה שהייתה על סיפון שתי טיסות חלל והאישה הראשונה שהפכה למנתחת לב וכלי דם בבית החולים האוניברסיטאי קייו.

היא חשבה שלהיות אסטרונאוטית יהיה רק חלום כשהייתה צעירה, שכן יפן לא הקימה את תוכנית החלל שלהם JAXA עד 2003. אז, במקום זאת, היא השקיעה את התשוקה שלה בעזרה לאנשים כרופאה. מומחיות זו הביאה אותה לבסוף לתשומת לב מצד ממשלת יפן, והזמינה אותה לחלל.

יוקו אונו

דמות "מפצלת" של המאה ה-21, אי אפשר להכחיש את ההשפעה שעשתה יוקו אונו על התרבות ביפן ובמקומות אחרים. היא זכתה לתהילה לאחר שיתוף פעולה עם אחד הזמרים המפורסמים של אותה תקופה, ג'ון לנון. עם זאת, שמה היה מרכיב מרכזי בסצנת האמנות האוונגרדית הרבה לפני כן.

הופעת האמנות השנויה במחלוקת שלה מ-1964, Cut Piece, הזמינה את הצופים לחתוך ללא הבחנה חלקים מבגדיה בזמן שהיא נשארת סטואית. היא הייתה – ועודנה – גלויה ונלהבת לגבי אמונותיה ופעילותה והייתה מעורבת במאמצים פילנתרופיים רבים במהלך חייה.

יומי אישיקאווה

המובילה של תנועת #KuToo, יומי אישיקאווה, פתחה את תיבת פנדורה בנושאי מגדר ביפן בציוץ אחד בלבד (יפני).

אישיקאווה האירה אור על המדיניות הלא הוגנת לפיה נשים יפניות נאלצות ללבוש עקבים ומשאבות גם בזמן עבודה מפרכת עם שעות ארוכות על הרגליים. #KuToo הוא משחק מילים על kutsu (נעליים) ו-kutsu (כאב) השואב השראה מתנועת #MeToo של הוליווד.

כששרשור הטוויטר שלה הפך ויראלי והתפשט, יותר ויותר נשים יפניות שיתפו את הסיפורים האישיים שלהן על אפליה במקום העבודה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אביב הגיע

תקופת האביב היא אחת התקופות המרגשות בשנה המביאה איתה פריחה, לבלוב והתחלות חדשות.
אחד השמות של חג הפסח המתקרב אלינו הוא חג האביב מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, המציין את בואו של חג הפסח ואת עונת האביב בה החג חייב לחול לשם קיום מצוות.

לא רק אצלנו מתרגשים לקראת בוא האביב, היפנים ידועים ברגישותם הרבה ליופיו ופלאיו של הטבע ומעניקים יחס מיוחד לכל אחת מעונות השנה המתבטא במאכלים המאפיינים את התקופה, טקסים ומנהגים שונים. האביב ביפן יפה באופן מיוחד בזכות פריחת הדובדבן היפה והעוצמתית.

בכל שנה מסוף ופברואר ועד סוף אפריל ניתן לראות באזורים שונים של יפן את פריחת הדובדבן או הסאקורה. הסאקורה היא סמל יפני, היסטורי ותרבותי, המסמלת את האופי היפה אך החמקמק ובר-החלוף של החיים. את יופיו של עץ הדובדבן היפני חוגגים במנהג ההאנאמי (hanami), שבו יוצאים החוצה לצפות ולהנות מהפריחה.

זן הדובדבן האהוב ביותר ביפן הוא ה"סומיי יושינו". פרחיו כמעט לבנים לגמרי, ולעיתים בעלי גוון חיוור ביותר של ורוד, בעיקר ליד הגבעול. פרחיו בדרך כלל פורחים ונושרים לפני שהעלים יוצאים, על כן העצים נראים כמעט לבנים לגמרי מהצמרת מטה. סוגים אחרים הם "יאמה סאקורה", "יאה סאקורה" ו"שידארה סאקורה". ל"יאה סאקורה" פרחים גדולים ועבים עם אבקנים ורודים עשירים. ל"שידארה סאקורה", או "הדובדבן המתייפח", יש ענפים הנופלים מטה כמו אלו של הערבה, מרוצפים בפרחים ורודים.

כל שנה, עוקבים היפנים אחר ה"סאקורה זנסן" – חזית פריחת הדובדבן. היא מתחילה באוקינאווה בפברואר ובדרך כלל מגיעה לקיוטו וטוקיו לקראת סוף חודש מרץ או תחילת חודש אפריל. אז היא ממשיכה צפונה, ומגיעה להוקאידו כמה שבועות מאוחר יותר.

מנהג נוסף ואחד האירועים ההיסטוריים ביפן המתקיימים לכבוד בואו של האביב עוד משנת 752 הוא טקס בודהיסטי דתי המתקיים כל שנה במקדש Todai ji בעיר נארה (Nara).

מטרת הטקס, הנמשך 14 יום, הוא טיהור והכנה לקראת האביב ונערכות בו תפילות רבות וטקסים קטנים. בסיומו של כל יום נערך טקס הדלקת לפידים מרשים הנערך כ-20 דקות ומושך צופים רבים.
בכל יום הלפידים גדלים וגבהים והטקס נעשה עוצמתי ומרשים יותר. הטקס מתקיים במרפסת המקדש העשויה מעץ ובעבר נרשמו מקרים בו נשרף המקדש ונבנה מחדש.

עפ"י האמונה מי שנכווה מגציי הלפידים הבוערים יהיה מוגן מכל רע. ביומו ה-12 מגיע האירוע לשיא במופע לפידים מרהיב אותם נושאים כ-11 נזירים בריצה אל עבר המקדש. לקראת השעה 2 לפנות בוקר מתקיים טקס Omizutori שבו מספר נזירים נבחרים שואבים מים מבאר המקדש,  בה לפי האמונה, ישנם מים קדושים והיא מתמלאת מים רק פעם בשנה- לקראת בוא האביב.

הבודהיסטים מאמינים כי למים יכולות רפוי והם מים מבורכים. את המים שופכים לשני סירים, באחד מים מהשנה שעברה ובשני מים משנים קודמות. הנזירים יוצקים מעט מים מהסיר עם המים מהשנה החולפת ומעבירים לסיר השני עם המים מהשנים הקודמות. טקס זה נמשך כבר 1200 שנה. ביומו האחרון של הפסטיבל מופע הלפידים הוא הקצר ביותר, סה"כ 5 דקות, אך יש הטוענים כי מדובר בטקס היפה והמרשים ביותר. סיומו של הטקס מסמל את תחילתו של האביב ואת תחילת פריחת הדובדבן המזוהה עם עונה חגיגית זו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האם להניח מרק מיסו מימין או שמאל?

כשתטיילו ברחבי יפן, תגלו שלא תמיד יש דרך אחת נכונה לעשות דברים. ההבדלים בין כללי ההתנהגות משתנים מאזור לאזור, ובשום מקום ההבדל הזה לא ברור כמו שהוא בין העיר אוסקה במערב לעיר טוקיו שבמזרח המדינה.

הניגוד בין מזרח ומערב, או קאנטו וקנסאי כפי שהאזורים הללו מוכרים ביפן, ניכר בדברים כמו כדורי אורז אוניגירי, סושי ואפילו מזון מהיר, אבל עכשיו אנשים מתלהמים מהגילוי שזה משפיע על המקום שבו מרק המיסו שלך מוצב גם כן.

כאשר אתם מזמינים ארוחה קבועה באזור קאנטו בטוקיו ובסביבתה, מרק המיסו ממוקם בדרך כלל מלפנים ומימין.

ארוחה קבועה באוסקה ובאזוריה הסובבים אותה, לעומת זאת, תכלול את מרק המיסו מאחור, ומשמאל.

ההבדלים במיקום המיסו התגלו במהלך תוכנית הטלוויזיה "Mizuno Maki no Mahou no Resutoran" ("מסעדת הקסמים של מאקי מיזונו"), ששודרה ב-2 במרץ. לפי התוכנית, סקר שנערך לאחרונה בקרב אנשים באזורי מרכז העיר הראה כי למעלה מ-90 אחוז מהמשיבים באוסקה מניחים את מרק המיסו שלהם בצד שמאל, בעוד יותר ממחצית מהמשיבים בטוקיו ממקמים את מרק המיסו שלהם בפינה הימנית הקדמית.

המיקומים השונים המוצגים במהלך הקטע, עם אוסקה משמאל וטוקיו מימין.

במהלך התוכנית, השחקן יליד פוקושימה, טומיו אומזווה, שהיה חסיד של סגנון הקנטו של מיקום מיסו, אמר שהוא מעולם לא ראה או שמע על מרק מיסו שהוצב מאחורי האורז, ואמר: "יש להניח אותו בצד ימין. זה הכלל."

Fuminori Ujihara, שחקן הקומדיה רוזאן, מיהר להגן על הסגנון של אזורו, וקרא תיגר על נקודת המבט של Umezawa: "כשאני אוכל את המנה העיקרית, יד ימין שלי מתחממת. מה עם האדים ממרק המיסו?"

אוג'יהארה מצביע על נושא יד ימין במהלך התוכנית.

אוג'יהארה המשיך ואמר, בסגנון הקומדיה ההומוריסטית שלו, "האם אנשים בטוקיו אוכלים מרק מיסו קר? אנשים בטוקיו בהחלט שופכים את מרק המיסו שלהם".

הנקודה הזו על התנועות הקבועות של היד על המרק שגורמות לו להתקרר ואולי להישפך, בהחלט היכתה הרבה אנשים שכן הוויכוח לגבי היכן יש להניח את מרק המיסו גלש במהרה מתוכנית הטלוויזיה והחוצה לרשתות החברתיות.

למרבה ההפתעה, מספר רב של אנשים שחיו כל חייהם ביפן וטיילו לעתים קרובות בין טוקיו לאוסקה מעולם לא הבחינו בהבדל עד כה.

"המיקום של המיסו הוא בחזית בקנטו? למה אף פעם לא ידעתי את זה!"

"אנחנו תמיד מניחים את המיסו בחזית ימין – מעולם לא חשבתי שיש מקום אחר בשבילו!"

"מעולם לא שמתי לב שיש כללי התנהגות של מרק מיסו!"

"עכשיו כשאני חושב על זה, זה יותר יעיל להגיע לקערה ביד שמאל, בלי להשתמש במקלות אכילה."

"כשהוא מקדימה, זה תמיד מפריע ואני דואג להפיל אותו".

"אם אתה מחשיב אורז ומיסו כמאכלים בסיסיים, אז הם צריכים להיות בחזית כוון שהם נאכלים תחילה. אז אתה אוכל את המנה העיקרית קודם בקנסאי?"

אמנם אין תשובה חד משמעית מדוע מיסו ממוקם בצד ימין או שמאל, אבל נראה שהתיאוריה שיכולה להיות קשורה לסדר בו יש לצרוך מנות מחזיקה משקל מסוים, במיוחד כששיטת סדר האכילה של סנקאקו נחשבת להיות דרך האכילה המצפונית והמנומסת ביותר.

אז בפעם הבאה שאתם מזמינים ארוחה קבועה ביפן, תסתכלו היכן ממוקמת קערת המיסו ותראו איך זה משפיע על סגנון האכילה שלכם. אם אתם רוצים להשאיר רושם טוב על כולם, תרצו לשמור אותו במקום שבו הוא הונח כשהוגש לכם, ​​אבל לאחר זמן מה כנראה תמצאו העדפה לסגנון אחד על פני השני, בדיוק כמו שאורחי הטלוויזיה עשו זאת.

מה שלא תעשו, עם זאת, אל תהפכו את הקערה שלכם לאחר האכילה, זאת מכוון שרוב השפים לא יעריכו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

5 דרכים שבהן יפן השפיעה על 'מלחמת הכוכבים'

אמנם למלחמת הכוכבים יש כמה נקודות התייחסות, כולל סדרות ישנות של סרטי מדע בדיוני כמו פלאש גורדון, הרומן ״דיון״, וקרבות אוויר של מלחמת העולם השנייה (צפו הסרט The Dam Busters משנת 1955 עבור קרבות אוויר פרוטו-כוכב המוות) , ליפן הייתה השפעה מוגזמת על הגלקסיה הרחוקה.

הנה חמש דרכים שבהן יפן השפיעה על מלחמת הכוכבים. ניסינו לצמצם את הספוילרים למינימום, אבל אולי יהיו כמה גילויים חדשים.

הסרטים של אקירה קורוסאווה

זה לא סוד שג'ורג' לוקאס היה מעריץ גדול של במאי הסרטים היפני אקירה קורוסאווה. כל כך הרבה נאמר על הקשר בין המבצר הנסתר של קורוסאווה ומלחמת הכוכבים: פרק IV – תקווה חדשה.

שניהם מציגים זוג פשוטי העם המסתבכים בהרפתקה עם נסיכה צעירה וחצופה וגנרל מבולבל, בגילומו של השחקן הקבוע של קורוסאווה טושירו מיפונה. לוקאס אפילו פנה למיפון בנוגע לכך שיגלם את דארת' ויידר כשליהק את הסרט הראשון!

 עם זאת, הקשרים עמוקים יותר. לוקאס (יחד עם פרנסיס פורד קופולה) הפיק את סרטו של קורוסאווה משנת 1980, Kagemusha, על דופלגנגר של אדון מלחמה שנזרק לעובי הקורה. רעיון הסיפור הזה עשה את דרכו גם אל מלחמות המשובטים, במיוחד בפרק הרביעי של העונה הרביעית, "לוחם הצללים" (גם התרגום לאנגלית של המילה היפנית, kagemusha), כאשר ג'אר ג'אר בינקס משחק את הכפיל.

הסרט המפורסם ביותר של קורוסאווה הוא ללא ספק שבעת הסמוראים. זאת היתה ההשראה לפרק המנדלוריאן, "Sanctuary" בעונה הראשונה. מסתתר מהגילדה, מנדו מוביל קבוצה של שכירי חרב כדי להדוף את הפושטים מלתקוף כפר מקומי, הקבלה ברורה לסרט. לא במקרה, זו גם הנחת היסוד ל-Rebel Moon הקרב של זאק סניידר, שהתחיל את חייו כפרויקט של מלחמת הכוכבים.

זאב בודד וגור

זאב בודד וגור הייתה סדרת מנגה שרצה בין השנים 1970 ל-1976. היא גם הופקה למספר רב של סרטים (נערכה מחדש ויצאה בחו"ל בתור מתנקש שוגון) וסדרות טלוויזיה. זה סיפורו של אוגאמי איטו, התליין לשעבר של השוגון, שנאלץ לצאת למנוסה עם בנו הצעיר, דייגורו, לאחר שהופלל על פשע שלא ביצע.

קווי הדמיון ל-The Mandalorian רבים, כאשר גרוגו עוקב אחר מנדו בעריסה צפה. למרות שלדייגורו אין כוחות על טבעיים, הוא מובא לפעמים למאבק. הסצנה בספר בובה פט, שבה לוק מציע לגרוגו את הבחירה בין חייו של ג'דיי לבין להיות עם המנדלוריאן, מצולמת כמעט אחד לאחד כמו מהסרט הראשון של זאב בודד וגור.

סמוראי ובושידו

יש הקבלות ברורות בין הג'דיי לסמוראים. שניהם עוקבים אחר קוד מלבד המראה החיצוני של בגדים דמויי קימונו, הקסדה והחרבות בסגנון הסמוראי של דארת' ויידר (ראה להלן). לג'דיי יש את קוד הג'די, אשר, כמו בבודהיסזם, מזעיף פניו על רכושנות ומדגיש חמלה. זה גם אוסר להרוג יריבים לא חמושים וכן להשלים ולמצוא שלווה במוות שלך, כפי שאנו רואים כאשר אובי-וואן קנובי מקריב את עצמו בדו-קרב שלו עם דארת' ויידר במלחמת הכוכבים: פרק IV.

מצד שני, לסמוראי היה בושידו, שהדגישו בין היתר אומץ, רחמים, כבוד, כנות ושליטה עצמית. הסמוראים תמיד היו מוכנים למות מרצון. אבל לא כל סמוראי הוא דוגמא ומופת של סגולה. ניתן לראות בסית' כסמוראי רונין, נוכל . לדוגמה, לורנס קסדן, שותף לכותב "האימפריה מכה בחזרה", כינה את בובה פט "סמוראי רע".

מעמדו הדומה לרונין משאיר אותו פתוח לקבל משרות מהמציע הגבוה ביותר, כמו דמותו של טושירו מיפונה ביוג'ימבו, עוד קלאסיקה של קורוסאווה. בובה פט אפילו נלחם באויבים דמויי נינג'ות ב"פרק 1: זר בארץ מוזרה", הפרק הראשון של הספר של בובה פט.

קנדו

הנשק המועדף על הג'דיי הוא חרב האור, נשק אלגנטי לעידן מתורבת יותר, כפי שאובי-וואן אומר ללוק. חרב האור דומה לחרב של סמוראי, אבל יש כאן יותר השפעה מאשר רק למראה החיצוני. סגנון הלחימה בפועל נגזר במידה רבה מקנדו.

למרות שסייף מילא תפקיד גם בכוריאוגרפיה של חרב אור בשלושת הסרטים המקוריים, לפי הפרקוולים, כדי להאיץ אותו, רכז הפעלולים ניק גילארד הסתמך מאוד על צורת הקנדו.

בסרט התיעודי מלחמת הכוכבים: האבולוציה של דו-קרב חרב האור, הוא מציין: "קנדו הפך למרכיב הבסיסי שלי."

הוא מציין כי (בהתקפת המשובטים): הקרב בין אנאקין לדוקו הוא קנדו. "אם אתה צופה בקרב, אתה יכול לראות מהלכי קנדו סטנדרטיים בשימוש.״

ריי פארק, שגילם את דארת' מול ב"אימת הפנטום", הוא מומחה לאומנויות לחימה וושו ורגיל להילחם ביד אחת. עם זאת, כאשר מטה חרב האור הכפול שלו מפוצל לשניים, הוא עובר לאחיזה בשתי ידיים, שהיא הצורה המתאימה לקנדו.

השפה היפנית

אפילו לשפה היפנית הייתה השפעה מסוימת על מלחמת הכוכבים. נתחיל עם המילה "ג'די". זה לא יפני כשלעצמו, אבל רבים אמרו שהוא נוצר בהשראת המילה jidaigeki, או משחק תקופתי ביפנית. בהיותו חובב קולנוע וקולנוען, סביר להניח שלוקאס נחשף למילה במהלך לימודיו באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC).

מילה נוספת שהיא יפנית היא שמו של המאסטר של לוק, אובי-וואן קנובי. אובי, כמובן, פירושו אבנט או חגורה, בעוד המילה קן יכולה להתכוון לחרב. וואן פירושו מפרץ, אבל זה אולי מותח את זה. עם זאת, מה שאינו מתיחה הוא לומר שלוקאס הלך על תחושה יפנית במלחמת הכוכבים, אם לא במילים ממשיות. זה לא אומר שאין יפנית אמיתית במלחמת הכוכבים. לדוגמה, יודה הוא שם משפחה נפוץ ביפנית. המתרגמת Hiroko Yoda כתבה על בעיה בהרשמה לפייסבוק באמצעות שמה האמיתי.

וגם, בספר האחרון של בובה פט, אנו שומעים את המילה daimyo המשמשת לתיאור אדון פשע. Daimyo היא, כמובן, המילה היפנית לריבון. למרות שזאת אינה התאמה של אחד לאחד (oyabun יהיה יותר נכון יפני), זה מספיק קרוב כדי לנחש שיפן שוב השפיעה על הכותבים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת