חג המתים היפני- אובון

היום הוא היום האחרון של חג האובון, חג המתים היפני. האובון הוא אחד המועדים החשובים בלוח השנה היפני. זהו החג להתכנסות משפחתית במובן הרחב ביותר של המילה. כי אל הכינוס המשפחתי הזה מוזמנות גם הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמן.

היפנים מאמינים כי בימי האובון רוחות אבותיהם באות לבקר בבתי המשפחה. כיוון שכך, זהו חג שבו יפנים רבים שבים הביתה לביקור, גם אם הם גרים במרחק, המשפחה מתכנסת יחד ונערכת להגעה של נשמות אבותיהם. לפני כניסת הלוח הנוצרי לחיים ביפן היה נחגג החג ביום ה-15 של החודש השביעי בלוח השנה הירחי. השנה הוא נחגג בין ה13 ל16 באוגוסט.

בתקופת האובון מוארים המקדשים בלילה במאות פנסים ויוצרים אווירה קסומה. כל המקדשים ופתחי הבתים מדליקים פנסים מיוחדים, כדי שרוחות המתים יוכלו למצוא את דרכן הביתה. במקדשים רבים נערכים טקסים הכוללים שירה, נגינה בכלים מסורתיים וכמובן ריקוד. בשעות הערב הטמפרטורה יורדת, וזו השעה הנעימה להסתובב בחוץ. דוכנים עם אוכל וצעצועים ומשחקים לילדים מוקמים בכניסות למקדשים שבהם נערכים אירועים, וזהו בילוי משפחתי נפוץ.

בבתי הקברות נוהגים לנקות את המצבות, לעטר אותן בפרחים ולהגיש מנחות לאלים במקדשים. מנחות מזון מונחות ליד מזבחים בודהיסטים, והקטורת המיוחדת ממלאת את הרחובות בניחוח ייחודי. בחג זה נהוג לעלות לקברי המתים, לבקר במקדש הבודהיסטי ולאכול ארוחות משותפות (כשרוחות המתים מוזמנות גם הן לארוחה). בערבים רוקדים את ריקוד ה- Obon Odori  וקוראים לנשמות להגיע.

ביום האחרון הרוחות נשלחות בחזרה על גבי סירות קטנות שעליהן פנסים – אותן שולחים היפנים על גבי נחלים, פלגים או בים על מנת לכוון את הרוחות בחזרה לעולמן. בכל שכונה ורובע מתקיימים ריקודים מסורתיים בפארקים ובגינות.

מבחינת שוק העבודה היפני, ולמרות שלא מדובר בחופשה רשמית, חג האובון נחשב לחופשת הקיץ ביפן. מכיוון שעובדים רבים נוהגים לחזור לאזור מוצאם למשך ימי האובון, הרי שחברות רבות אינן פעילות בתקופה זו ואף מוציאות את העובדים לחופשה. במקרים רבים, גם אם חלק מהעובדים מעוניינים להמשיך ולעבוד, הרי שהמשרדים עצמם סגורים והם נאלצים לנפוש.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

נופים יפניים אייקונים בטוקיו הגדולה

לבירת יפן באמת יש הכל, כך שלא תצטרכו לעזוב את טוקיו כדי לקבל הצצה לסצנות האיקוניות ביותר במדינה. תשכחו מקיוטו – תוכלו למצוא מנהרות שער טוריות אדומות ויערות במבוק ממש כאן במטרופולין. אפילו ארכיטקטורה יפה בסגנון מערבי נמצאת במרחק נסיעה קצרה ברכבת בעיר השכנה יוקוהמה, ועיר תעלות משומרת בקפידה מתקופת אדו (1603-1868) ממתינה במחוז צ'יבה הסמוך. החשוב מכל, כל המקומות ברשימה זו רחוקים מהנקודות החמות העמוסות ביותר של טוקיו, אז צפו לזמן בילוי עם הרבה מקום לעצמכם.

המנהרות של שערי טורייה אדומים

Fushimi Inari Taisha של קיוטו הוא לא המקדש היחיד עם מנהרות ציוריות של שערי טוריי אדומים. מקדש היגאשי פושימי אינארי ממערב לטוקיו מדהים באותה מידה. מקדש היגאשי פושימי אינארי, שנוסד בשנת 1929, מקבל את פני המבקרים עם שער טורייה אדום מסיבי עם חיזוק מפנסים אדומים וירוקים גדולים לצדדיו. גרם מדרגות המורכב מפסלי שועל משני הצדדים מוביל את הדרך אל המקדש הראשי. פסלונים אלה מייצגים את שליחי האל אינארי, מה שהופך אותם לסמל משמעותי של מקדשי אינרי סביב יפן.

בשהותכם תכולו גם לחקור את היער שמאחורי המקדש הראשי. אמנם השערים כאן אינם מסודרים בקפידה כמו אלה בקיוטו, אך עדיין תוכלו להתרשם מהמסלולים הקצרים הרבים המחוברים זה לזה באופן חלקי, היוצרים אווירה מיסטית דמוית מבוך. השבילים השונים מובילים לכמה מקדשים קטנים יותר, רובם נשמרים על ידי פסלי שועלים נוספים.

יער במבוק

יער הבמבוק של פארק צ'יקורין בהיגאשי קורומה במערב טוקיו מתגאה בכ -2,000 עצים, עם נחלים קטנים של מי מעיינות טבעיים הזורמים דרך הפארק. עלי הבמבוק הירוקים והשופעים יפים במיוחד באפריל ובמאי. תוכלו למצוא גם מגוון גדול של פרחים וציפורים שונות. בחודשי הקיץ, תוכלו אפילו לזהות כמה גחליליות. אין חנויות נוחות בקרבת מקום, לכן מומלץ להביא ארוחת צהריים של בנטו או כמה חטיפים להנאתכם בזמן עצירה בתחנות המנוחה של הפארק.

טירה יפנית

זה לא ממש מלכותי כמו טירת הימג'י במערב יפן, אבל טירת אודווארה במחוז קנגאווה השכנה של טוקיו מתהדרת במראה דומה עם חזית לבנה ויפה. הטירה נבנתה במקור באמצע המאה ה -15 אך נבנתה מחדש מספר פעמים מאז. לאחר פירוקה בשנת 1870, הגרסה הנוכחית נעשתה מפרוסמנט בשנת 1960, בהתבסס על דגמים ואיורים מתקופת אדו (1603-1868).

הטירה היא כיום מוזיאון, המתעד את ההיסטוריה של המבנה ומציג שריון וחרבות קטאנה מסורתיות. מומלץ לתיירים להוריד את אפליקציית המוזיאון החינמית, המסבירה את כל התערוכות באנגלית, יפנית וסינית. ממגדל הטירה נשקף נוף פנורמי של האזור שמסביב, כולל רכסי ההרים ומפרץ סגמי. שטחי הטירה ציוריים במיוחד באביב, כאשר פריחת השזיף והדובדבן במלואה.

תוכלו למצוא במקום גם מוזיאון נינג'ה, עם מסלולי מכשולים. אם אתם אוהדי סמוראים, ,תוכלו לבקר במוזיאון המוקדש ללוחמי יפן לשעבר.

אדריכלות מערבית היסטורית

שכונת קיטאנו של קובי ידועה בזכות האדריכלות היפה ובסגנון המערבי שלה, אך היא לא הייתה העיר היחידה שסוחרים מערביים נהרו אליה כאשר יפן נפתחה במאה ה -19. אזור יאמאטה של ​​יוקוהמה, המכונה באנגלית לעתים קרובות The Bluff, היה בעבר ביתם של סוחרים ודיפלומטים זרים רבים לאחר שנמל העיר נפתח לסחר חוץ. למרות שרבים מבתי המגורים בסגנון מערבי כאן נהרסו במהלך רעידת האדמה הגדולה של קנטו בשנת 1923, הנותרים, שנבנו בעיקר בשנות השלושים, הפכו למוזיאונים ובתי קפה.

בתים מפוארים כמו בריק הול, בית מגורים בסגנון ספרדי של הסוחר הבריטי BR בריק, ומעונו לשעבר של סוחר אוסטרלי, חופשיים לביקור. אפשר להתרשם גם מאחוזה בסגנון ספרדי שנבנתה בשנת 1926 ומשקיפה על גן ורדים. בבית הקפה שבאתר תוכלו ליהנות מתה בטעם ורדים, עוגות וגם ארוחות מלאות.

שער טוריי אדום אדיר

מקדש איצוקושימה באי מיאג'ימה במחוז הירושימה הוא לא האתר הקדוש היחיד בו נמצא שער טורייה אדום ענק העומד במים. 'שער השלום' האדום האיקוני של מקדש האקונה של מחוז קנגאווה, שקוע בחלקו באגם אשי, מה שהופך אותו למקום צילום אהוב עבור אלו המבקרים בעיירה האקונה.

מהמקדש המרכזי המיסטי המוקף ביער יורד שביל אבן המגיע עד לחופי האגם. 'שער השלום' הוקם בשנת 1952 כדי להנציח את המלכתו הרשמית של הקיסר אמריטוס אקיהיטו כנסיך הכתר, וכן לציון כינון מחדש של יחסי שלום בין יפן למעצמות בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.

נוף עירוני מסורתי היסטורי

קוראשיקי במחוז אוקייאמה הוא דוגמה מושלמת לעיר תעלות יפנית, מלאה במחסנים היסטוריים ובנייני מורשת משומרים להפליא. לטוקיו הגדולה יש אלטרנטיבה קטנה יותר, הממוקמת 90 דקות בלבד מתחנת טוקיו, במחוז צ'יבה הסמוך.

העיירה סאווארה הייתה בעבר מרכז תחבורה ימי חשוב לאספקת אורז לאדו (טוקיו הנוכחית) מהמאה ה -17 עד המאה ה -19. בתי העץ המסורתיים, חנויות הסוחרים והמחסנים לאורך נהר האונוגאווה בעיירה השתמרו ושוחזרו בקפידה, וכיום מעניקים הצצה נוסטלגית לעבר.

ניתן לטייל באחת מסירות העץ השטוחות שיוצאות מגשר ג'ה-ג'ה, או לחקור את בית מגוריו לשעבר של אינו טאדאטאקה, קרטוגרף שהפיק את המפה המודרנית הראשונה של יפן. כאן אפשר ללמוד על עבודותיו וטכניקותיו, עם תיאורים מפורטים באנגלית.

גשר אבן יפני קלאסי

Meganebashi, הידוע גם בשם גשר המשקפיים, הוא אטרקציה פופולרית בעיר נגסאקי. לגשר האבן שתי קשתות המשתקפות על פני המים ויוצרות תמונה של זוג משקפיים ומכאן שמו. לגרסת טוקיו, תצטרכו לבקר ברחבה הגדולה מול הארמון הקיסרי של טוקיו. שם אפשר להבחין בשני גשרים המופיעים כאחד במבט מהצד. ביום בהיר, גשר קשת האבן, הנקרא רשמית Seimon Ishibashi, יוצר סצנה מדהימה עם השתקפות בצורת משקפיים, אורות נחושת מיושנים ויפהפיים וטירת פושימי יאגורה נשמרת ברקע. החשוב מכל, עדיין ניתן לראות את הגשר גם כאשר שטח הארמון הקיסרי סגור.

גשר הפלדה של ניובאשי מאחורי ה- Seimon Ishibashi שווה גם הצצה – אנשים משתמשים לפעמים בשם Nijubashi בכדי להתייחס לשני הגשרים. המבקרים אינם מורשים ללכת על הגשרים אלא במהלך חגיגות מיוחדות, לכן זוהי עצירת נוף וצילום.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ימי הזיכרון הירושימה ונגסאקי

בכל שנה בתאריכים ה6.8 ו9.8 מתקיימים טקסי וימי זיכרון לפצצות האטום שנפלו על הירושימה ועל נגסאקי במלחמת העולם השנייה.

הירושימה:

הירושימה היא מהערים המרכזיות ביפן שנמצאת בדרום-מערבו של האי הונשו. העיר נוסדה ב-1589  אם כי כבר כ-400 שנה קודם לכן, התקיימו בסביבתה כפרי דייגים ששוגונים (מנהיגי מיליציות) שלטו בהם. לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית כנמל מרכזי במסחר עם סין. ב-1889  ניתן להירושימה מעמד רשמי של עיר. במהלך מלחמת סין–יפן הראשונה (1894-1895) שימשה הירושימה כבירתה הזמנית של יפן. העיר נמצאת במישור, אם כי בסביבתה יש מספר גבעות המתנשאות לגובה של כ-200 מ'.

הירושימה, שהייתה ב-1945 העיר השישית בגודלה ביפן, הייתה בעלת חשיבות צבאית. מפקדות הארמיה השנייה, אשר תפקידה היה הגנת דרום יפן כולה, שכנו בה. עם זאת, הפצצות בעלות הברית במשך המלחמה לא התמקדו בה. על הירושימה הטיל חיל האוויר האמריקני את פצצת הגרעין השנייה בהיסטוריה שנקראה "ילד קטן" בבוקר ה-6 באוגוסט 1945.

בעיר שלטה הבנייה מעץ דבר שהפך אותה לפגיעה מאוד לאש. מצד שני, במרכזה נבנו כמה בנייני בטון מזוין וחזק במיוחד, כדי לעמוד ברעידות האדמה הנפוצות. בשל כך שרדו כמה מהמבנים באזור גם אחרי ההפצצה, ביניהם בניין "אולם קידום התעשייה של מחוז הירושימה", אף על פי שהפצצה הוטלה ממש עליו. בניין זה נותר על כנו, ולא שופץ מאז, והכספת בבנק המרכזי, אשר השטרות נשארו בה כחדשים. הוא נודע בשם "אנדרטת השלום בהירושימה" וב- 1996 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת לאומית.

כל שנה ב-6.8 בשעה 8:00 מתקיים בחזית אנדרטת הזיכרון בפארק השלום בהירושימה טקס לציון נפילת פצצת האטום על העיר, השנה מציינים 76 שנה לנפילת הפצצה.
אל הטקס מגיעים ניצולים וקרובי משפחתם, אנשים ציבור ובני העיר לחלוק כבוד ולהתפלל למען השלום.

בשעה 8:15 , היא שעת נפילת הפצצה, מתכנסים כולם יחדיו לדקת דומיה ולאחר מכן פעמון השלום מצלצל כאות לפתיחת הטקס, בסיום הטקס מופרחות לאוויר כ-1000 יונים. האירוע מתקיים בסימן של הנצחה ולמרות הכאב הקשה האירוע הינו בסימן של תקווה, רצון ללמוד מטעויות העבר ותקווה לשלום עולמי. במהלך כל היום ישנם אירועים הקשורים להנצחה בהשתתפות אורחים ואנשי ממשל מכל העולם. בערב מתקיים טקס מרגש כאשר שיאו בהשטת פנסי נייר הנושאים קטעי כתיבה המביעים את הרצון לשלום. את פנסי הנייר משיטים על נהר הMotoyasu  ולפי המסורת היפנית פנסי הנייר על המים מסמלים את המסע לעולם הבא.

טקס הזכירון הראשון היה בשנת 1947 ביוזמתו של ראש העיר דאז שינזו האמאי ומאז כל שנה נערך הטקס בליווי משתתפים רבים כאשר תמיד ראש ממשלת יפן נוכח בטקס.
בשנת 2016 השתתף בטקס הנשיא ברק אובמה שהיה הנשיא האמריקאי הראשון שביקר בהירושימה.
הטקס משודר בדרך כלל בתחנות טלוויזיה ברחבי יפן ומופיע בתוכניות חדשות ברחבי העולם.

נגסאקי:

נגסאקי היא עיר נמל הנמצאת באי קיושו הדרומי שביפן בעלת היסטוריה מרתקת. בשנת 1571 כאשר יפן החלה להיפתח לעולם הגיעו לנגסאקי אוניות פורטוגזיות והקימו בה נמל לסחר חוץ. העיר התפתחה ושגשגה כעיר נמל וגם לאחר שיפן סגרה את שעריה למדינות אחרות בתקופת אדו, המשיכה נגסאקי לפעול כנמל היחיד הפתוח לסחר בינלאומי.

כאחת מערי הנמל הקרובות ביותר ביפן ליבשת אסיה, נגסאקי מילאה תפקיד בולט ביחסי סחר חוץ ומזה מאות שנים והייתה החשובה מבין מעט מאוד נמלים הפתוחים למספרים מוגבלים של סוחרים זרים בתקופת הבידוד של יפן. עד היום אפשר לראות בנגסאקי תזכורת לתקופה זו במבני מגורים שונים שנבנו בהשפעת התושבים הזרים שגרו בה.

האזור בו התרכזו התושבים הזרים נקרא "המדרון ההולנדי" (オ ラ ン ダ 坂, אורנדה-זאקה) רחוב מרוצף באבן בו התגוררו סוחרים זרים רבים לאחר פתיחת נמל העיר לסחר חוץ בשנת 1859. מכיוון שההולנדים היו המערביים היחידים שהורשו להיכנס ליפן בשנים אלו, הכינוי "הולנדים" התייחסו לכל מי שמערבי גם אם מוצאו היה ממדינה אחרת.

אך למרות החשיבות ההיסטורית של העיר היא מוכרת לנו בעיקר גלל פצצת האטום שהוטלה עליה.

ב- 9 באוגוסט 1945, בשעה 11:02 אחר הצהריים – שלושה ימים לאחר שהוטלה פצצה אטומית על הירושימה הוטלה הפצצה האטומית השנייה "איש שמן" על העיר נגסאקי. המטרה הראשונה הייתה העיר קוקורה אך עקב שכבת עננים שמנעה מהטייס להטיל את הפצצה הוחלט לעבור למטרה המשנית- נגסאקי.

הנזק שנגרם לנגסאקי היה קטן מזה שנגרם להירושימה, למרות שהפצצה הייתה בעוצמה גבוה יותר וזאת בגלל פני השטח ההרריים של העיר. בין 40-80 אלף איש נהרגו מהפצצה, חלקם באותו יום וחלקם בחודשים שלאחר מכן.

נגסאקי פועלת להנציח את זיכרון אותו יום טראגי ובעיר ישנם כמה אתרי הנצחה וזיכרון לזכרם של ההרוגים ולהזכיר למבקרים את ההשלכות של הפצצה הקטלנית.

פארק השלום בנגסאקי הוקם בסמוך למוקד הפיצוץ ומטרתו לייצג את המשאלה לשלום עולמי ונדר שמלחמה קשה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. הפארק כולל את פסל השלום בגובה 9.7 מטרים המסמל את משאלתם של אזרחי נגסאקי לשלום.

הפסל סייבו קיטמורה, יליד נגסאקי, יצר את הפסל כסמל לאהבה, הדמות בפסל מרימה את יד ימין ומצביעה על השמים כדי לסמן את האיום של נשק אטומי ואילו הזרוע השמאלית מורמת אופקית כדי לייצג את המשאלה לשלום. עיניה של הדמות עצומות קלות בתפילה לנפשם של קורבנות הפצצה האטומית. בכל שנה ב- 9 באוגוסט, יום השנה להפצצת האטום, נערך טקס זיכרון מול הפסל. בפארק נמצאת גם מזרקת השלום, שנבנתה לזכר ילדה קטנה שהסתובבה וחיפשה מקור מים. בפארק יש אזור המוקדש לסמלי שלום ובו יש אנדרטאות זיכרון שנתרמו ע"י מדינות שונות.

מוזיאון פצצת האטום מציג את המאורעות הקשים בצורה נגישה. במוזיאון אפשר לראות את האירועים שקדמו להפלת הפצצה האטומית, שחזור נגסאקי עד ימינו, תולדות פיתוח הנשק הגרעיני והתקווה לעולם שליו ללא פצצות אטום.

קבר סאנו הקדוש נמצא כ-900 מטר ממרכז הפיצוץ. בעקבות הפיצוץ כל המבנה הושמד לחלוטין פרט לאחד משעריי הטורי שהיו במקום. מה שנותר משער הטורי זו הקשת שנותרה עומדת על רגל אחת בלבד במשך כל 76 השנים שעברו. העמוד הבודד מסמל עבור תושבי העיר את החוסן והחוזק שהם גילו בתקופה הקשה שעברה עליהם. לא רחוק משם ישנם עצים שלמרות שנפגעו קשה בפיצוץ הם שוקמו ואף החלו לצמוח מחדש. עד היום אפשר לראות חתיכות זכוכית ופסולת כתוצאה מהפיצוץ בתוך חלל של אחד העצים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההר

ביום שישי הקרוב יחגגו ביפן את יום ההר, מכיוון כ- 73% משטחה של יפן הוא הררי ולכבוד זה מציינים זאת היפנים בחג.

יום ההר נחגג ביפן החל משנת 2016 ומטרתו הרשמית היא להכיר ולהוקיר את ההרים.

ההחלטה על ציון יום מיוחד עבור ההרים התקבלה לאחר שארגוני מטפסי ההרים ומועדון האלפים היפני ביפן לחץ על הממשל היפני להקדיש יום אחד בשנה להרים עם דגש על כך שאחת הדתות המרכזיות ביפן היא השינטו אשר מקדשת את יופי וחשיבות הטבע ולכן יש להקדיש יום בשנה גם להרים.

עם מדינה כה הררית אין פלא שפעילויות הספורט המועדפות בקרב היפנים הן טיפוס הרים וסקי.

אחת הסיבות לבחירת התאריך 11.8 ליום ההר היא שבכתיבת התאריך בסימן קאנג'י התאריך נראה כמו הר עם שני עצים-  ‘八’, אך השנה לשם האולימפיאדה בטוקיו הוזז התאריך ל8.8.

מכיוון ומדובר בחג מודרני, אין טקסים מסורתיים ביום זה ומציינים אותו בצורה רשמית בטקס המתקיים בשמורת הטבע קמיקוצ'י הנמצאת באלפים היפנים.

ההמלצה היא לחגוג את החג בטיולים בהרים ע"י הליכה או טיפוס ולבלות את יום החופש עם המשפחה וחברים.

מי שלא יכול לעזוב את טוקיו לטובת טיפוס הרים יכול להתחבר לחג בצפייה על הר הפוג'י ממקומות שונים בעיר ולהוקיר תודה להרים גם מרחוק.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

וואקאיאמה: ארץ האלים

רק כמה שעות דרומית לעיר הגדול אוסקה, יש מקום בו מסלולים עתיקים מובילים למקדשים נסתרים ויערות מיסטיים.

מחוז וואקאיאמה, הממוקם על חצי האי קיי המרוחק, בחוף הדרומי של קנסאי, המהווה חלק גדול מהאתרים הקדושים של מורשת עולמית של אונסק"ו ומדרכי העלייה לרגל הנקראים קומאנו קודו. כל שבילי העלייה לרגל של קומאנו קודו מובילים לשלושת המקדשים הגדולים של קומאנו בהרי דרום וואקאיאמה.

הר קויה

אחד האתרים הקדושים והקלים ביותר להגיע אליהם במחוז. טיפוס על פסגת ההר הערפילי מרגיש כמו להיכנס לעולם אחר. בין אוסף המקדשים העתיקים השוכנים לאורך המדרונות המיוערים, רבים מציעים מקומות לינה בהם תוכלו לחוות את החיים כנזיר, להשתתף בתפילות שחרית ולאכול ארוחות בודהיסטיות טבעוניות כשעוברים בדרך לעבר הארה. בהר קויה נמצא גם בית הקברות אוקונואין, בית הקברות הגדול ביותר בכל יפן.

מקדש נאצ'י טיישה האטמוספירי להפליא ניצב מול מפל נאצ'י שמעטה את המקדש באדי האלוהים שלו. תתקשו לצלם תמונה גרועה, אך וודאו שהמצלמה שלכם אטומה למים. מקדש Hayatama Taisha בעיירה Shingu הוא ביתו של עץ בן 1,000 שנה ויער צף גדול שתוכלו להרגיש אותו מתנועע תחתיכם תוך כדי הליכה. אתם יכולים לבקר בכל שלושת המקדשים ביום אחד, אך שווה להישאר זמן רב יותר להזדמנות לרפא את גופכם ונפשכם במים הקדושים של קומאנו.

עיירת המעיינות החמים

תגלית בת 1,800 שנה, יונומין היא אחת מעיירות המעיינות החמים העתיקים ביותר ביפן ונקודת עצירה מרכזית בדרך קומאנו קודו. צליינים היו באים לכאן לטהר את עצמם לפני שהיו סוגדים במקדשים.

זהו ביתו של צובויו – המרחץ היחיד בעולם במורשת העולמית של אונסק"ו הנמצא בבקתת עץ קטנה על הנהר. במורד הזרם ישנה בריכת מים חמים טבעיים בה אפשר להרתיח ביצים וירקות עם המקומיים.

אפשרות נוספת היא המעיינות החמים של הנהר קאוואיו. אלו הם מעיינות חמים ציבוריים כך שאולי תראו אנשים בבגדי ים ואולי תראו אנשים בחליפות יום ההולדת שלהם!

שיראהמה

ממוקם בחלק הדרומי של המחוז, חוף שיראהמה הוא אתר נופש נוסף עם חוף חול לבן מדהים והרבה מקומות לינה. הפופולרי ביותר מבין שלושת החופים לאורך קו החוף נקרא חוף שיראהמה אוחמה. ישנם המון מלונות על חוף הים לבחירה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

תעלת טמאגאווה ג'וסוי – Tamagawa Josui

טמאגאווה ג'וסוי היא תעלת מים מתוקים שנמשכה במקור מהמורה במערב טוקיו ליוטסויה אוקידו, מרחק של 43 ק"מ. התעלה כבר לא בשימוש, והקטע הקרוב ביותר לעיר עובר ברובו מתחת לאדמה, אך לכל אורכו הפך לגן ציבורי והוגדר "דרך ירוקה".

השביל הצדדי של התעלה הפך לטיול מעניין מההרים אל לב העיר. הוא מוצל ברובו על ידי עצים, ומציע קצת הפוגה מחום הקיץ, ומהווה מקלט של שקט ושלווה בכל עת של השנה.

התעלה נבנתה בתקופת אדו. אדו (טוקיו של ימינו) צמחה במהירות לאחר שהפכה לבירת יפן בראשית המאה ה-17. השליטים החדשים במדינה, שוגונוט טוקוגאווה, נזקקו לספק אספקת מי שתייה טריים לבירה.

מי הים במפרץ טוקיו היו מלוחים מכדי לשתות, והנהרות שזרמו דרך העיר, שאליהם משקי הבית והעסקים רוקנו את הביוב שלהם, היו מזוהמים מדי.

לכן, בשנת 1653, החליט השוגונט לבנות נתיב מים שיוביל מים מנהר התמא עד לטירת אדו (הארמון הקיסרי של ימינו), אשר גם מספקים לחקלאים בעיירות ובכפרים לאורך התעלה מי השקיה ולכבאי העיר מים לכיבוי שריפות.

האחריות לבנייה הוטלה על שני אחים, בני משפחת חקלאי אורז צנועה. בהיותם חקלאים, שומון וסיימון ידעו דבר או שניים על נתיבי מים. בכל זאת, הפעלת ערוץ בן 43 ק"מ על פני שטח שצונח רק 93 מטר לאורכו לא היה דבר של מה בכך.

בהנהגת האחים, פרויקט החפירות התנהל במהירות מדהימה. הם הבהירו לצבא העובדים שלהם שהתעלה היא פרויקט קהילתי שיועיל לכולם. נתיבי התעלה מהמורה ליוטסויה אוקידו הושלמו תוך שמונה חודשים בלבד. מדהים למדי כשמביאים בחשבון שהם עברו מרחק של 43 קילומטר.

השוגון התרשם כל כך מעבודת האחים שהוא הכניס אותם לשורות הבושי- קסטת הלוחמים האריסטוקרטית. כעת היו להם פריוילגיות מיוחדת כמו הזכות לשם משפחה ואת הזכות לשאת חרבות.השוגון נתן להם את שם המשפחה טמאגאווה.

נהר הטאמה אוסף את מרבית מימיו מהנחלים של ההרים במה שהוא היום הפארק הלאומי צ'יצ'יבו-טמה-קאי, מערבית לטוקיו. אלו עדיין מסלולים חיוניים לטוקיו לכן רובו מגודר ואין הרבה מה לראות.

ניתן ללכת או לרכוב על אופניים לאורך התעלה מהמורה לפוסה, טצ'יקאווה, מיטאקה, סאסאצוקה ושינג'וקו. המסלול נותר קטע של צמחיה פראית גם כשהוא חוצה באזורי מגורים. הוא עובר דרך פארק אינוקשירה, ביתו של מוזיאון גיבלי ומפורסם בעצי הדובדבן הרבים שלו.
מעט לאחר כניסתו לטוקיו ממש ברובע סוגינאמי, הוא נעלם מתחת לכביש המהיר צ'ואו, אך מופיע שוב כ"דרך ירוקה" נטולת מים בין תחנת קאמי קיטאזאווה ותחנת Shimotakaido (שניהם על קו קיו).

קרוב לתחנת Daitabashi (גם על קו קיו), התעלה עולה שוב לפני השטח. נכון לעכשיו, זה נחל קטן למדי, שמוקף על ידי פארק צר. ששהוא חולף על פני תחנת סאסאצוקה, הוא יורד שוב למחתרת כמה מאות מטרים דרומית לתחנה, אך הדרך הירוקה ממשיכה לעקוב אחר המסלול הישן של התעלה לשינג'וקו.
ברובע שיבויה, הרחובות החוצים את תוואי התעלה לשעבר עדיין מסומנים כגשרים, עם סימני זיכרון שמכתיבים את שמות הגשרים שנהגו לחצות אותה. רצועת הפארק הארוכה והמפותלת מסתיימת ממש ממזרח לפארק שינג'וקו גיואן של ימינו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הבריאות והספורט

יום הבריאות והספורט הוא חג לאומי ביפן שנערך מדי שנה ביום שני השני בחודש אוקטובר. הוא מציין את פתיחת אולימפיאדת הקיץ של 1964 שנערכה בטוקיו, ומטרתו לקדם ולעודד פעילות גופנית ואורח חיים פעיל ובריא.

את סיום האולימפיאדה המוצלחת סיימו התושבים בחגיגות והחל משנת 1966 הוחלט להכריז על יום חג לאומי בשם "יום הספורט והבריאות" המעודד לקיום אורח חיים בריא והחדרת האמונה "נפש בריאה בגוף בריא".

כהסדר מיוחד לאולימפיאדת קיץ 2020, חגיגות יום הספורט הועברו ל-24 ביולי 2020, כדי לחפוף למועד פתיחת האולימפיאדה. עם דחיית האולימפיאדה והמשחקים הפר אולימפיים עד 2021 עקב מגיפת הקורונה, הממשלה השאירה את שינוי מועד החג לשנת 2020. ואף העבירה תיקון לחוק האמצעים המיוחדים האולימפיים והפר אולימפיים כדי לבצע שינוי תואם לחג גם בשנת 2021, והעבירה אותו ל- 23 ביולי 2021.

יום הבריאות והספורט הוא חג חדש אשר מטרתו להעניק לתושבי יפן את ההזדמנות לעשות פעילות ספורטיבית וליהנות מיום ללא שגרת הלימודים והעבודה.
יום הספורט והבריאות מדגיש את חשיבות גוף בריא ונפש בריאה. המאכלים שנהוג לאכול ביום זה כמובן גם על טהרת האוכל הבריא ולרוב כולל קופסת בנטו בריאה, כדורי אורז וירקות מבושלים.

ביום זה נהוג לקום מוקדם בבוקר ולאכול ארוחת בוקר משפחתית בריאה ומזינה ולאחר מכן להשתתף בפעילויות ספורט שונות הנערכות בבתי ספר ובמקומות העבודה השונים וגם בפסטיבלים המתקיימים ברחבי העיר. לאחר הטקסים יש תחרויות ספורט שונות אשר ברובן דורשות עבודת צוות כמו תחרות משיכת חבל, מסלול מכשולים ועוד… הצוותים המנצחים זוכים בפרסים שקשורים כמובן לאורח חיים בריא או מוצרים שימושים לבית כמו אבקת כביסה, סבון כלים וכו… גם אמצעי התקשורת מקדישים זמן לדיווחים שונים מהתחרויות ספורט  ובתחנות הטלוויזיה מראיינים את הזוכים בתחרויות שנערכו. אך השנה בשל מגפת הקורונה שעדיין נמשכת, כנראה שיצומצם היום לפעילויות ביתיות בעיקר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הים

יום הים (Umi no Hi ;海の日), הידוע גם בשם "יום האוקיינוס" Ocean Day או "יום הימאות" Marine Day, הוא יום חג לאומי ביפן. מטרת החג היא להודות על נדיבותו של האוקיינוס ולהוקיר את חשיבות האוקיינוס ליפן כאומה השוכנת על אי. ביום זה נהוג להתפלל לשגשוג של יפן כאומה ימית.

מדובר בחג מודרני אותו התחילו לציין כחג לאומי רק החל משנת 1996.
לפני כן ציינו ביפן את Marine Memorial Day – יום השנה לחזרתו של הקיסר מייג'י ממסעותיו בים על גבי ספינת מפרש.

כחג הלאומי הראשון של הקיץ ומציין את סיום tsuyu (עונה גשומה), יום הים הוא הזדמנות נהדרת עבור משפחות לבלות יחד זמן איכות על ידי טיול יומי בחוף הים, ליהנות מתצוגת זיקוקים ליד הים או להתפנק בפירות ים טעימים. מכיוון שמדובר בחג מודרני אין פעילות מסורתית אשר נוהגים לעשות ביום הים. התאריך פחות או יותר עולה בקנה אחד עם סוף עונת הגשמים ברוב החלקים של יפן. לכן, רבים מנצלים את החג ואת מזג האוויר הקיצי לצאת לטיול לחוף, בילוי בחופים, ספורט ימי, מופעי מים ועוד אירועים שונים. את חופי הים מקשטים בפנסי נייר מוארים אותם מניחים האזרחים לאות תודה לים על כל המתנות שהוא מעניק להם.

כארכיפלג, זהותה, כלכלתה ותרבותה של יפן קשורים חזק לאוקיאנוס. יום הים הוא הזדמנות לעורר מודעות להשפעות הזיהום ושינוי האקלים, כמו גם זמן לאנשים לעשות מעשים כדי לשפר את בריאות הים. ולכן נערכות גם חגיגות הקשורות לאוקיינוס. למשל, חלק מעיירות חוף הים מארגנות ימי ניקוי חוף, ואילו אחרות מעודדות את התושבים לזרוק כדורים מבוץ יבש המכיל מיקרואורגניזמים אפקטיביים (EM) לאוקיאנוס, בכדי לעזור להיפטר ממזהמים על קרקעית הים. מי שכנראה הכי שמח עם החגיגות אלו הילדים, מכיוון שיום זה הוא יום תחילת חופשת הקיץ ביפן.


*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאנזאווה – Kanazawa

קאנזאווה "היריבה" של קיוטו היא עיר שכולה אלגנטיות וחשיבות היסטורית – פשוט קומפקטית יותר.

עיר הבירה של אישיקאווה נותרה שקטה למדי בצילה של אחותה המפורסמת, קיוטו. כמו קיוטו, קאנזאווה לא נפגעה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכיום היא אחת הערים השמורות ביותר מתקופת אדו ביפן והיא מציעה את כל המקדשים, הטירות והמחוזות ההיסטוריים שהייתם מצפים להם.

מבודדת באזור הוקוריקו ההררי, העיר הייתה בעבר קשה להגעה, אך הפופולריות שלה גואה כעת בזכות פתיחת קו הוקוריקו שינקנסן בשנת 2015. גודלה הקומפקטי ושפע המידע התיירותי המודפס באנגלית ובשפות אחרות הופכים אותה לנגישה במיוחד וליעד אידיאלי עבור כל אחד.

אחת החוויות הקסומות ביותר של העיר היא פשוט לטייל במחוזות ההיסטוריים השונים הנמצאים בה. ישנם שלושה מחוזות פוטוגניים במיוחד- צ'איה: אזור בילוי מסורתי שבעברו גישות שרתו פטרונים עשירים בחדרי תה מפוארים. היגאשי צ'איאגאי: הוא הגדול ביותר וזהו המקום ללכת אליו לרכוש מזכרות יוקרתיות שלא תמצאו בשום מקום אחר.

נישי צ'איאגאי וקזומאצ'י הם מחוזות קטנים יותר ופחות עמוסים, שם עסקים מכובדים ממשיכים לשרת את האמידים בעיר כיום וניתן למצוא כאן מסעדות וברים נעימים.

יש גם את המחוז השקט: סמוראי נגמאצ'י, שפעם היה ביתם של משפחות סמוראים. רוב הבניינים הם בתי מגורים פרטיים כעת ואין אפשרות להיכנס אליהם, אך כמה מוזיאונים, בתים וחנויות משוחזרות מספקים הצצה לחיי העבר של השכונה.

המסורות האמנותיות העשירות של קאנזאווה הפכו אותה לעיר מלאכת יד ואמנות עממית של אונסק"ו, וניתן למצוא בה קרמיקה ומשי צבועים ביד, ושפע של מוצרי עלי זהב כדי להוסיף קצת "בלינג" לאוסף כלי הבית שלכם.

בעיר תוכלו להתפעל מהארכיטקטורה הפרחונית של קנרוקו-אן, אחד מ- שלושת הגנים הגדולים של יפן. למרות שניתן ליהנות משירות תה בכל רחבי העיר, בתי התה של קנרוקואן הם מקומות נהדרים מהם תוכלו ליהנות מהנוף המרהיב של הגן. ממש מעבר לכביש נמצא פארק טירת קנאזאווה, בית המגורים לשעבר של שבט מאידה. הפארק המרווח שמסביבו שערים מרשימים וחורבות אבן, והתערוכות בתוך הטירה המשוחזרת מספקות מידע על ההיסטוריה והארכיטקטורה שלו.

לא חסרים מקדשים לביקור, אך מיוריוג'י בולט כאטרקציה ייחודית במיוחד. אם אתם אוהבים מרגלים, נינג'ות ומלכודות סודיות, תדאגו להזמין סיור מודרך במקדש זה כדי לברר מדוע זכה לכינוי "נינג'ה-דרה" (מקדש הנינג'ה). אמנם הוא פועל באופן רשמי כמקדש בודהיסטי עבור שליטי המאידה , אך הוא שימש כמוצב צבאי סודי שממנו סמוראים יכלו להגן על האדון הפיאודלי.

למרות שאולי לא תצפו לזה מעיר מסורתית שכזו, המוזיאון לאמנות עכשווית של המאה ה -21 הוא אחד המוזיאונים לאמנות עכשווית הטובים ביותר ביפן. האוסף הקבוע שלו כולל יצירות אינטראקטיביות בלתי צפויות, ותערוכות זמניות מתחלפות מציגות את מיטב האמנים המקומיים והבינלאומיים. המוזאון מתפקד גם כמרכז קהילתי ציבורי המספק מקום מסביר פנים ולא יומרני לכולם לבלות.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

החשיבות של הצגת מזון

בכל הנוגע להצגת אוכל, היפנים מומחים. החל מקופסאות בנטו בעלות אופי "קוואי" (חמוד) עד למנות סושי מפוארות בשווי 30,000 ¥, אפשר לומר שהיפנים נותנים חשיבות רבה למראה. וכפי שמתברר, להקצות חלק קטן מזמננו היקר להצגת אוכל בצורה אטרקטיבית, יש יתרונות מפתיעים.

אכילה מודעת: כשמדובר באכילה מודעת, לראות את האוכל שלנו זה דבר באמת חשוב. התבוננות מעמיקה על האוכל שלפנינו, תוך התחשבות בגורמים או במרכיבים השונים שאפשרו לו להיות בדיוק מה שהוא, יגרום לנו להעריך יותר את המנה שמולנו. להסתכל על מנה יפה ומוצגת באופן יצירתי זה הרבה יותר קל מאשר לנתח חזותית צלחת מרושלת.

אוכל טעים יותר: אכילה היא חוויה חושנית. לפני שטעמנו דבר, עינינו כבר שפטו אותו. זה הופך את הערעור החזותי לחשוב לא פחות מהטעם. יתר על כן, במהלך ניסוי התנהגותי שנערך לאחרונה, סועדים דירגו סלט מסודר אמנותית כטעים יותר – והיו מוכנים לשלם עליו יותר.

אוכל מסודר גורם להרגשה טובה יותר: לאחרונה, נכתבה הרבה ספרות על עומס. כיצד בית ללא עומס יכול להשפיע באופן משמעותי על בריאותנו הרגשית, וכיצד מטבח לא עמוס יכול לעזור לנו לאכול פחות. באותו אופן, ארוחה המוצגת בצורה אסתטית תוכל לשפר לנו את מצב הרוח באופן מיידי.

אפשר להיות יצירתיים: שלא כמו צורות אמנות ספציפיות, בישול הוא אוניברסלי לחלוטין. כולם צריכים אוכל. ארוחה יכולה להציג את האישיות, הרקע והתרבות של היוצר שלה… למרות שטעם משחק כאן תפקיד חיוני, כך גם המראה החיצוני ואופן הצגת הארוחה אומר הרבה על מקורה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת