שש חוויות אוכל ושתייה יפניות שלעולם לא תשכחו

כולם יודעים שאוכל יפני הוא יותר מסתם דג נא. למעשה, האוכל היפני הוא כל כך הרבה יותר שלפעמים קשה לדעת מאיפה להתחיל.

ביפן ישנם מגוון רחב של מאכלים ממאכלי בשר וואגיו הנמס בפה ועד מטבח צמחוני בודהיסטי עדין, וכן תרבות אוכל רחבה כמו טקס תה עתיק יומין, אמנות קוואי לאטה המוגשת בבתי קפה. וזה לא רק האוכל עצמו – אלא האנשים המכינים אותו, המנהגים, כללי הנימוס המורכבים , והמסורות השורשיות מאחורי כל מנה.

טעימות סאקה עם סומלייה

הצטרפו ליועץ של קורדון בלו ותושב טוקיו ותיק, סבסטיאן למואן, למסע אל ההיסטוריה בת 1,300 השנים של ניהונשו – המוכר יותר למערביים כ"סאקה". עם ניואנסים בטעם כמו יין, אך עם זאת מבושל בדומה לבירה, סאקה הוא לא רק הטיפה המרה של יפן – הוא קשור למאות שנים של רוחניות ומסורת. סבסטיאן הקדיש את עצמו לתרבות הסאקה כבר יותר מ-10 שנים, כך שאין מי שמתאים יותר להכיר לכם את כל הצדדים שיש לניהונשו – מליטוש ותסיסת האורז, דרך הערכת העדינות ועומק הטעם שלו, ועד לשילוב סאקאים שונים עם מאכלים שונים.

צדפות ושאבלי באי מיאג'ימה

המטבח היפני אינו מורכב רק מפירות ים, אבל הם בהחלט חלק חשוב ממנו ובאי מיאג'ימה, זה אומר צדפות. אחד המקומות המומלצים ביותר ליהנות מהצדפה הטובה באזור, הוא במסעדת Kakiwai, עם מרפסת העץ המשוחזרת שלה המשקיפה על הים, ופגודה בת חמש קומות. עם כוס של שאבלי פרמייר קרו קרה ביד, תהנו מהצדפות הטריות ביותר, בגידול מקומי, בזמן שאתם צופים בשמש שוקעת מעל הירושימה, ממש מעבר למפרץ.

שיעור בישול בקנאזאווה

קנאזאווה היא כנראה אחת מהערים המהנות והמיוחדות ביותר ביפן, וזו עשויה להיות אחת מהחווית הטובות ביותר בקנאזאווה. תחת הדרכתם של מו וצ'יקקו הבלתי ניתנים לחיקוי ומשעשעים תמיד, לימדו את סודות המרכיבים היפניים, קבלו טיפים וטריקים שעברו לאורך הדורות, בשלו מנות טעימות משלכם, ושטפו את האוכל הטעים עם יין שזיפים תוצרת בית וסאקה. יום בלתי נשכח עם כמה אנשים בלתי נשכחים – זה יום שלא תרצו לפספס.

ארוחת ערב במקדש בודהיסטי

שוג'ין ריורי הוא האוכל הצמחוני המסורתי הנאכל על ידי נזירים בודהיסטים ביפן – אבל אל תטעו, הוא רחוק מלהיות סגפני. למעשה, שוג'ין ריורי משוכלל, בעל טעם עמוק ויפהפה מבחינה ויזואלית, מוגש בדרך כלל בקערות קטנות רבות בחדר מיושן עם מחצלות טאטאמי. בלו את הלילה במקדש בודהיסטי לחוויה המלאה, והקפידו לקום עם שחר כדי להצטרף לתפילת הבוקר.

חווית חוות תה

האם יש משהו יפני יותר מובהק מתה ירוק? בחוות אובובו, טבלו את עצמכם במשקה החם היפני האהוב (לא פשוטו כמשמעו) כשאתם עוקבים אחרי המסע שלו מהשדה לספל. הסתובבו בשדות התה היפים, בקרו במפעל לעיבוד תה, ולמדו על הסוגים והדרגות הרבות של התה – מהוג'יצ'ה צלוי יומיומי ועד למאצ'ה בדרגה טקסית. כמובן שגם אתם תזכו לטעום אותם!

מזקקות וויסקי יפני

עזבו את סקוטלנד – יש אמן מאלט חדש בסצנה, והוא רציני. ואכן, הוויסקי היפני הוא כיום בעל שם עולמי, ואניני טעם זוכים למבשלות שיכר יפניות חדשניות המפתחות עידן חדש של ייצור וויסקי. למדו את כל מה שאי פעם הייתם צריכים לדעת על כבול, שעורה, חביות וסטילס בסיור מזקקה, וגלו בעצמכם כיצד המותגים היפנים כמו סאנטורי וניקה מתחרים עם דיאג'או ופרנו ריקארד.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס

למרות מה שאולי חלקכם חושבים מקלות האכילה הראשונים הומצאו בסין. עם הפיכתה של סין לכוח תרבותי דומיננטי באזור, מקלות האכילה נדדו למדינות שכנות. בעבר נהוג היה להכינם בפשטות מזרדים שנתלשו מעצים ולאכול באמצעותם. מקלות אכילה הגיעו לראשונה ליפן בשלב מסוים בסביבות 500 לספירה. המקלות היפנים הקדומים ביותר עוצבו למעשה כמו סט של מלקחיים ושימשו רק לטקסים דתיים.

היפנים מתייחסים למקלות האכילה שלהם ברצינות ויש חוקים נוקשים אשר יש להישמע להם בעת האכילה איתם. אמנם היפנים סלחניים כלפי המערביים אשר אינם מכירים את כל החוקים לאכילה נכונה אך יש כמה כללים בסיסים אשר יש להישמע להם בעת האכילה עם הצ'ופסטיקס.

אז כדי שתוכלו להישאר מנומסים גם בזמן האוכל הנה 10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס:

1. יש להקפיד ולהשתדל לאחוז את הצ'ופסטיקס בצורה נכונה, לא לכולם קל לאכול עם המקלות ויש כאלה שנדרש להם זמן מה ללמוד איך לאכול באמצעותם אך מומלץ להתאמן ולצפות במי שאוחז נכון וללמוד לאכול עם המקלות בצורה הנכונה. אכילה נכונה או לפחות לנסות לאכול נכון עם המקלות הוא מעשה שמאוד יוערך מצד היפנים.

2. ביפן נהוג להזמין מספר מנות ולחלוק אותן עם יושבי השולחן כאשר לכל סועד יש צלחת אישית אליה הוא מעביר את האוכל. אסור לאכול עם המקלות ישר מתוך צלחת החלוקה אלא לקחת אוכל לצלחת האישית בלבד.

3. במסעדות יפניות רבות אפשר למצוא כלי קטן אישי לכל סועד עליו ניתן להניח את המקלות אכילה. יש להשתמש במתקן כזה ולהניח עליו את מקלות האכילה כאשר לא משתמשים בהן. במידה ומדובר בצ'ופסטיקס חד פעמיים לא יונח מתקן עבור הסועדים (במקרה כזה אפשר להניח את המקלות על נייר העטיפה בהן היו מקלות האכילה).

4. במידה והמנות הגיעו ואתה מתלבט מאיזה מנה לאכול אסור "לעבור" על המנות עם מקלות האכילה. יש להשתמש בהן אך ורק בשביל לקחת מהאוכל.

5. אסור "לחפור" באוכל עם המקלות. יש לקחת אוכל מהחלק העליון ולא לנבור בתחתית הצלחת.

6. אסור ללקק את המקלות אכילה.

7. אחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאין להעביר אוכל אחד לשני באמצעות מקלות האכילה, פעולה זו מזכירה את אחד המנהגים מטקס הלוויה ביפן. ניתן להעביר אוכל באמצעות המקלות ולהניח על הצלחת של הסועד אליו אתה מעביר אוכל. לעיתים במסעדות יניחו גם מקלות אכילה במרכז השולחן אשר מיועדים להעברת אוכל ולא לשימוש אישי.

8. מקלות האכילה הן לא צעצוע…אין להצביע עם המקלות, לשחק, לתופף, לנסות לשבור אותם או סתם לשפשף את המקלות אחד בשני. כל מעשה כזה נחשב לזלזול ונראה כי מי שעושה זאת חושב שמקלות האכילה זולים.

9. כאשר מניחים את מקלות האכילה אין להניח אותם בהצלבה אחד על השני אלה להניח אותם בצורה מקבילה זה לזה.

10. כאשר אוכלים מרק אין לערבב את המרק עם המקלות, כאשר עושים זאת זה מתפרש כי מי שעשה זאת מנסה לנקות את המקלות וזה לא מעשה מקובל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סכיני בישול יפניות

החליפו את כלי החיתוך הקהים שלכם במטבח בלהבים היפניים הנערצים הללו.

מחפשים מתנה ייחודית ואיכותית למישהו מיוחד, או שאתם פשוט מחפשים להרחיב את אוסף הסכינים שלכם? כך או כך, אולי אתם רואים את עולם הסכינים היפניות כקצת סוחף ומבלבל, אז בואו נגיע ישר לנקודה.

כ"כלי הנשק" המועדפים במטבחים מקצועיים רבים ברחבי העולם, להבי השף הללו הם אמינים, מדויקים וכמובן חדים בצורה מספקת. אבל מה מייחד את סכין המטבח לשימוש כללי מסכין סושי? ולמה אסור להשתמש בסכין ירקות כדי לפלט דג? בואו נענה על השאלות הללו ונעזור לכם להעלים את דאגותיכם אחת ולתמיד.

סכינים יפניות מול מערביות-

אז מה מבדיל בין סכין יפנית למערבית?

כמו הקטאנה (חרב יפנית), לסכין היפנית של ימינו יש מוניטין כמושחזת להפליא ועשויה מפלדה איכותית ועמידה. בהשוואה לסכין המערבית, החדות המעולה הזו נובעת ככל הנראה מהקצה החד-שיפוע של הסכינים היפניות המסורתיות. צד אחד של הלהב קעור בזווית קלה בעוד השני יושב ישר, ויוצר קצה חד יותר המושלם לחיתוך ללא הפרעה.

עם זאת, לא כל הסכינים היפניות זהות. להבים בעלי שיפוע כפול (היכן שהצדדים נפגשים) נהיו פופולרים לאחר שהמטבח המערבי נכנס ליפן. אלה הפכו לסכין השף לכל תכלית ביפן והן שקולות לסכין שף אירופאית טיפוסית. ייתכן ובחיפוש קצר על הסכינים היפניות תראו גם הרבה ידיות 'wa', או ידיות עץ יפניות מסורתיות. האחיזה חיונית בבחירת סכין שכן היא משנה את האיזון והמשקל של הכלי. יתר על כן, הידית הופכת את הלהב לקלה יותר ועמוסה יותר בחזית, מה שיעשה מהפכה בשימוש בסכין.

סכינים לכל מטרה-

ה- 'Gyutou Bocho' ("סכין שף" ביפנית): היא סכין השף הנפוצה והרב-תכליתית ביותר ביפן. אהובה על שפים מקצועיים ברחבי העולם בשל הלהב הדק והרב-תכליתי שלה, היא יכולה לעשות כל דבר, החל מחיתוך בצל ועד לחיתוך סטייק מבושל היטב. האורך והסגנון החצוב שלה דוחפים אנשים לעבר הסכינים הקומפקטיות יותר, אבל טבחים מיומנים מעדיפים בדרך כלל את הג'יוטו בדיוק בגלל גודלה ואורכה.

'Santuko Bocho' (מילולית, "שלוש מידות טובות" או "סכין שלושת המטרות"): הסכין שנמצאת ברוב משקי הבית היפניים. שמה מתייחס ליכולת לחתוך לקוביות, ולחתוך בשר, ירקות ודגים.

בשנות הארבעים של המאה הקודמת, היה ביקוש לסכין מטבח אוניברסלי. באותה תקופה, רוב המטבחים השתמשו ב-'Bunka Bocho'  (סכין תרבותית), להב רחב עם קצה הפוך. הסנטוקו הותאם מהבונקה אך בנוי עם קצה מעוקל. הקצה החלק יותר והפרופיל השטוח של הסנטוקו הופכים את החיתוך לקל במיוחד. לפיכך, סוף סוף אתם מקבלים את הגזרים החתוכים בצורה מושלמת – בחירה אמינה כדי להתחיל את אוסף הסכינים היפניות שלכם.

סכין הגיוטו: סכין האהובה על שפים מקצועיים. היא ארוכה ודקה יותר מהסנטוקו. גודלה נע בין 18 עד 30 סנטימנטרים.

סכין הסנטוקו: סכין מעולה למתחילים. שטוחה, קומפקטית וקצרה יותר מהגיוטו. גודלה נע בין 13 עד 20 סנטימטרים.

סכינים לירקות-

'Petinaifu': כדי להשלים את ה"סכין לכל מטרה שלכם", נסו את ה- 'Petinaifu' המוזר והמעשי (שמקורו במילה הצרפתית "petit"). הסכין משמשת בעיקר לעשבי תיבול, ירקות קטנים ופירות, ניתן להשתמש בלהב הזריז הזה ללא מאמץ על קרש החיתוך או לקילוף ירקות ופירות בידכם. גרסאות קטנות יותר, כמו סכין חיתוך, קטנות מספיק כדי להיכנס לכף היד והן מצוינות לקילוף.

'Nakiri Bocho' (סכין חיתוך ירקות): דומה בצורתה לסכין קצבים, ה- 'Nakiri Bocho' היא כלי מצוין לאוהבי ירקות. צורתה המלבנית, הקצה השטוח והקצה הלא-מושחז שלה הופכים אותה לעזר המושלם לחתכים נקיים ישרים דרך ירקות עסיסיים כמו דלעות וכרובים. אתם יכולים גם להשתמש בלהב הרחב כדי להזיז את מה שחתכתם ברחבי המטבח.

האם אי פעם תהיתם איך הדייקון (צנון סיני) הדק הזה הגיע לצלחת הסושי היקרה שלכם? סביר להניח שתוכלו להודות לשף ולטכניקת החיתוך שלו, Katsuramuki" (שיטה לחיתוך רצועות דקות וארוכות) באמצעות ה- 'Usuba Bocho' המסורתית שלו (סכין דקה).

היא חולקת מאפיינים רבים עם הנאקירי, כמו הקצה השטוח שלה וחזותה הדומה לסכין קצבים. עם זאת, איכויות השיפוע הבודד והחדות כתער של האוסובה הופכות אותה מתאימה להשגת פירות וירקות מגולחים דק. ישנם שני סוגים של סכין אוסובה, גרסת הקנטו עם קצה קהה וגרסת קנסאי עם חוד.

סכין הפטינאיפו: מושלמת עבור מטבחים קטנים יותר. ניתן לחבר אותה עם הגיוטו. גודלה נע בין 8 עד 18 סנטימטרים.

סכין הנאקירי : מיועדת לחיתוך נתחי ירקות גדולים ונקיים. הסכין מהירה וקלה לשימוש. גודלה נע בין 12 עד 24 סנטימטרים.

סכין האוסובה: הסכין מיועדת בעיקר לשפים מקצועיים. היא בעלת שפוע יחיד. גודלה נע בין 16.5 עד 24 סנטימטרים.

סכינים לפירות ים-

'Deba Bocho' (סכין גילוף מחודדת): הסכין המושלמת להסרת עור ולפילוט דגים. זוהי סכין מסורתית שמקורה בתקופת אדו (1603-1867), סכין בעלת שיפוע יחיד זו כבדה יותר מסכינים אחרות ברשימה, וזאת כדי לחתוך עצם מבלי להקהות את הלהב. יש לה עמוד שדרה עבה, אבל עם קצת תרגול, ניתן להשתמש בה גם בעדינות.

'Yanagiba Bocho' (סכין להב הערבה): סיימו את עבודת הפילוט עם סכין המשמשת בדרך כלל לסשימי (דג נא פרוס דק). כמו סכין בסגנון יפני טיפוסי, אורכה האלגנטי וקצה השיפוע הבודד שלה הופכים אותה לכלי המושלם לחתכים ארוכים ללא הפרעה דרך פילה הדג שלכם. כך משיגים את חתיכות הסשימי ללא פגמים.

סכין הדבה: זוהי סכין החותכת דרך העצם. מיועדת לחיתוך דג שלם. גודלה נע בין 15 עד 33 סנטימטרים.

סכין היאנגיבה: הסכין מיועדת לחיתוך סשימי מושלם. גודלה נע בין 21 עד 36 סנטימטרים.

סכינים לבשר בקר ועוף-

'Sujihiki Bocho' (פשוטו כמשמעו, "חותך שרירים"): אם אתם מרגישים בנוח ליד בשר נא, נסו את ה- 'Sujihiki Bocho' בפעם הבאה שאתם פורסים בשר בקר, עוף או חזיר ללא עצמות. זוהי גרסה דקיקה של סכין הקצבים האירופית והיא דומה באסתטיקה ובגזרות ליאנאגיבה. בשימוש נכון, תצאו עם חתכים נקיים במיוחד.

'Honesuki Bocho' (סכין חובבת עצמות): במידה ואתם צריכים לחתוך עצמות סכין ה- 'Honesuki Bocho' היא במיוחד עבורכם. למרות שהיא לא תחתוך דרך עצמות גדולות, הקצה הזוויתי שלה יותר מיומן עבור עצמות קטנות ומציקות.

סכין הסוג'יהיקי: זוהי סכין גילוף דקיקה, שבעזרתה ניתן לקבל חתכים הדומים לאלו של סכין סשימי. גודלה נע בין 21 עד 36 סנטימטרים.

סכין הונסוקי: סכין המיועדת לפרק עוף שלם. היא ניתנת לתמרון. גודלה נע בין 14.5 עד 18 סנטימטרים.

איפה לקנות סכינים יפניות?

Tojiro: סכינים העמידים לאורך זמן המיוצרים בנייגהטה בשיטות חרבות עתיקות של קטאנה.

Ryusen: סכינים באיכות פרימיום העשויות בטכניקה בת 700 שנה.

Yoshikin: מותג עולמי הידוע בשל המלצותו של השף אנתוני בורדיין.

Kai: להבים משתלמים בכל טווח מחירים ומייצרים גם את המותג האהוב מאוד Shun.

Masamoto: שישה דורות מאוחר יותר, בעלי המלאכה האלה עדיין מתמחים בסכינים בסגנון יפני מסורתי ללא דופי.

לסיכום-

הרשימה יכולה להימשך עוד ועוד, כמו ה-kiritsuke bocho לכל מטרה (סכין פתוחה) למומחים האמיתיים או ה-hankotsu bocho (סכין "מרדנית") לתליית בשרים. אז עדיף לחקור עוד כדי למצוא את הסכין היפנית המושלמת למטבח שלכם.

רק זכרו, לאחר שקניתם את הרכוש היקר שלכם ואתם אוחזים בו בגאווה, השקיעו בכלים כגון 'Hocho Togi' (מחדד סכינים) ושמן כדי לשמור עליהם חדים ומלוטשים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג ה"שיצ'י-גו-סאן" – 7-5-3

חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三,  "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.

בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.

בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.

ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).

קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:

1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.


2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.


3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.

מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.

ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ארוחת חג יפנית – Osechi Ryori

אנו חוגגים את כניסתה של השנה החדשה על ידי אכילת מגוון מאכלים סמליים. כל אחד ממאכלים המסורתיים שאנו אוכלים בראש השנה- תפוח ודבש, רימון ,ראש של דג ועוד, מסמל את שאיפתנו לשנה החדשה. גם בראש השנה היפני מתקיימת ארוחה חגיגית כאשר מכלול המאכלים נקראים אוסצ'י ריורי  (osechi-ryori), בתרגום חופשי- אוכל מקודש, ולכל מאכל משמעות ייחודית.

האוסצ'י מאופיין ע"י מגוון מאכלים צבעוניים ארוזים יחד בקופסא מיוחדת הנקראת  jubako המזכירה את קופסת הבנטו, אותם אוכלת כל המשפחה ביחד במשך כל ימיי החג. את האוכל מכינים עד ערב החג  ומרבית המאכלים מיובשים או מכילים סוכר או חומץ על מנת שהאוכל יחזיק מעמד כל ימיי החג. אצל היפנים, ארוחת האוסצ'י נחשבת כארוחה החשובה ביותר בשנה ולכל מנה משמעות או תקווה לקראת השנה החדשה. גם לדרך האכילה משמעות, מקלות הצ'ופסטיקס איתם אוכלים הם מקלות מעוגלים משני הצדדים- צד אחד עבור בני האדם והצד השני נועד עבור האלים.

האוכל שארוז בקופסת ה jubako מונח במספר שכבות וכל משפחה חולקת קופסת אוכל אחת לכל המשפחה. היום, רוב המשפחות אינן מכינות את האוכל בביתן אלא קונות את קופסת האוסצ'י בחנויות אוכל. עלות קופסת אוסצ'י היא כ- 100$ , אך כמובן שניתן גם לרכוש קופסאות יקרות יותר המכילות אוכל שהוכן ע"י שפים. מחיר קופסא כזו יכול להגיע לאלפי דולרים. המאכלים הבסיסים באוסצ'י זהים אך ישנם מאכלים המשתנים לפי חומרי הגלם המקומיים.

אז אילו מאכלים אפשר למצוא בקופסת אוסצ'י ומה הם מסמלים?

Datemaki- אומלט מתוק עם ממרח דגים או שרימפס, דומה מאוד לטמאגו המוכר לנו מהסושי אך בטעם שונה מאוד. אכילת האומלט מסמלת הבעת רצון להמשיך להתפתח וללמוד.

Kuri-kinton- מחית ערמונים מסוכרים עם תפו"א מתוקים. מנה צהובה ומתוקה המסמלת שגשוג כלכלי והצלחה לקראת השנה החדשה.


Kohaku Kamaboko- דג מבושל דביק המגולגל ונקשר בסרט העשוי מדלעת, מוגש בצבע לבן ואדום. הצבע האדום מסמל גירוש שדים והלבן מייצג את הטוהר. הצורה בה מוגש המאכל מזכיר את הזריחה ולכן מאכל זה מסמל את הזריחה הראשונה של השנה החדשה.


Kuromame- פולי סויה שחורה עם רוטב סויה וסוכר המתבשלים לאט לאורך זמן רב.  הצבע השחור מסמל הגנה מפני רוחות רעות והמילה mame פירושה בריאות טובה ולכן מאכל זה מסמל את הרצון לחיות ולהיות בריא.


Renkon – שורש לוטוס הנחשב עפ"י הבודהיזם כצמח המסמל טוהר ועתיד ללא מכשולים, ולמה? מכיוון  ששורש הלוטוס החתוך מלא בעיגולים אשר ניתן להסתכל דרכם ללא הפרעה לעבר הצד השני.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

בתי חוף בטוקיו לקיץ 2021

לאלו המבקרים או גרים בטוקיו ישנו המזל והזכות לגישה לחופים רבים ממש מחוץ לעיר, ואין דרך טובה יותר לבלות סוף שבוע בקיץ מאשר להתחמם בשמש. וביפן, הדרך הטובה ביותר להגיע לחוף בסטייל היא ב umi no ie (בית חוף). מקומות בילוי זמניים אלו הם חלק מעונת הקיץ, ומספקים את כל הדברים הדרושים בכדי ליהנות מיום על החוף.

ניתן לקבל ארוחות וקוקטיילים טעימים, כמו גם לשכור כסאות נוח ושמשיות כדי לשדרג את החוויה. חלק מבתי החוף ממצוידים אפילו ב- WiFi ומספקים מקום עבודה משותף לכל מי שמעדיף לעבוד ליד המים.

הנה חמישה בתי חוף שבהם ניתן "לרבוץ" וליהנות מחוץ לטוקיו:

Casa Corona

בעוד ששמו נשמע די מצער לאור הנסיבות הנוכחיות, קאזה קורונה מציע טרקלין נעים בחוף מוריטו קוסט בהייאמה. אזור הבר פתוח לכל, אך יש בו גם מרחב עבודה משותף ייעודי המצויד בכל המצרכים החיוניים כמו: wifi, שקעי חשמל וקפה ותה למילוי חוזר. כמובן שהתפריט כאן כולל מגוון של קוקטיילים מבוססי בירה קורונה, וארוחות ים יפניות עיקריות כמו יאקיסובה של פירות ים, אורז טאקו ונאצ'וס.

Seaside Living Zushi

בית חוף מרגיע זה בזושי כולל בר מדליק המגיש קוקטיילים מרעננים לאורך כל היום. התפריט של Seaside Living מופק על ידי Cafe and Dining Sakae, אשר מתגאה בשימוש בתוצרת מקומית שנאספה מזושי והאזורים הסובבים אותה.

הכריך הקובני עם עוף מעושן וגבינה הוא הפריט הפופולרי ביותר, אבל המנות בהשראת הוואי כמו לוקו מוקו וקערת אבוקדו הן מנות שאסור לפספס. ניתן גם להזמין ערכת ברביקיו , שמגיעה עם בשר בקר, חזיר ועוף, בתוספת סלט והרבה ירקות לבישול על הגריל.

Akiya Beach Club

יום טיול מושלם במקום יוקרתי זה עם יין מבעבע, שמגיעה עם מגוון מאכלי אצבעות, או "ארוחת מדורה" הכוללת ארוחות תנור הולנדיות, מרשמלו ותפוחים שתוכלו לצלות על האש תוך מבט על האוקיינוס.

מועדון החוף Akiya שופץ לאחרונה וגגו מציע נוף נהדר של הר פוג'י בימים בהירים. התפריט כולל פיצה וכריכים בתוספת ארוחות יפניות נוספות כמו קערת אורז שיראסו (whitebait) וקארי קאצו .

Happy Go Lucky

Happy Go Lucky קיים כבר 14 שנה והוא עדיין אחד מבתי החוף הפופולאריים ביותר בקרב המקומיים. כל אחד יכול ללכת אל הבר וחלל האוכל וליהנות ממגוון פיצות ותוספות כמו סלט עגבניות ושיראסו (whitebait), אטריות סיניות עם מקרל מטוגן ושרימפס שום .

לאלו המחפשים פעילות ניתן גם להצטרף לטיולים או ליוגה על חוף הים ולעוד מגוון פעילויות.

Green Flash

רוצים לקחת את חווית החוף שלכם לשלב הבא? בית החוף הגרין פלאש מצויד במגוון מוצרים של CBD Store Harvest, שיעזרו לכם להירגע בזמן שאתם רוחצים בשמש. את ה- CBD ניתן להוסיף לכל אחד מהמאכלים והמשקאות המוגשים במקום. המקלחות הפרטיות מצוידות גם הן בשמפו CBD ובפריטים לטיפוח העור שתוכלו לנסות בזמן שאתם כאן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

החשיבות של הצגת מזון

בכל הנוגע להצגת אוכל, היפנים מומחים. החל מקופסאות בנטו בעלות אופי "קוואי" (חמוד) עד למנות סושי מפוארות בשווי 30,000 ¥, אפשר לומר שהיפנים נותנים חשיבות רבה למראה. וכפי שמתברר, להקצות חלק קטן מזמננו היקר להצגת אוכל בצורה אטרקטיבית, יש יתרונות מפתיעים.

אכילה מודעת: כשמדובר באכילה מודעת, לראות את האוכל שלנו זה דבר באמת חשוב. התבוננות מעמיקה על האוכל שלפנינו, תוך התחשבות בגורמים או במרכיבים השונים שאפשרו לו להיות בדיוק מה שהוא, יגרום לנו להעריך יותר את המנה שמולנו. להסתכל על מנה יפה ומוצגת באופן יצירתי זה הרבה יותר קל מאשר לנתח חזותית צלחת מרושלת.

אוכל טעים יותר: אכילה היא חוויה חושנית. לפני שטעמנו דבר, עינינו כבר שפטו אותו. זה הופך את הערעור החזותי לחשוב לא פחות מהטעם. יתר על כן, במהלך ניסוי התנהגותי שנערך לאחרונה, סועדים דירגו סלט מסודר אמנותית כטעים יותר – והיו מוכנים לשלם עליו יותר.

אוכל מסודר גורם להרגשה טובה יותר: לאחרונה, נכתבה הרבה ספרות על עומס. כיצד בית ללא עומס יכול להשפיע באופן משמעותי על בריאותנו הרגשית, וכיצד מטבח לא עמוס יכול לעזור לנו לאכול פחות. באותו אופן, ארוחה המוצגת בצורה אסתטית תוכל לשפר לנו את מצב הרוח באופן מיידי.

אפשר להיות יצירתיים: שלא כמו צורות אמנות ספציפיות, בישול הוא אוניברסלי לחלוטין. כולם צריכים אוכל. ארוחה יכולה להציג את האישיות, הרקע והתרבות של היוצר שלה… למרות שטעם משחק כאן תפקיד חיוני, כך גם המראה החיצוני ואופן הצגת הארוחה אומר הרבה על מקורה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

10 הממתקים הטובים ביותר לצד תה ביפן

ביפן קיימת תרבות עשירה בכל מה שקשור לתה, ישנו מבחר גדול של תערובות תה וממתקים העשויים שניתן לבחור להפסקת התה.

ביפן אינך יכול לערוך מסיבת תה ללא פינוקים מתוקים. ממתקים יפניים נוטים לשקף את ארבע העונות ביפן, ומוטיבים כמו סאקורה (פריחת הדובדבן) או מומיג'י (עלי מייפל אדומים) המשמשים לעתים קרובות כמקור השראה. הממתקים הנראים לעיתים קרובות בשילוב עם תה יפני הם: יוקאן, מאנג'ו, דייפוקו, דנגו או סנג'בי (פצפוצי אורז), וראבי מוצ'י ואוחגי.

אלו 10 הממתקים המושלמים להאיר את ימי הגשם הקודרים ביפן בעונת הגשמים:

1. Ocha-Puku: לממתק מרקם לח והוא מגיע בערכה של 8 חלקים. החלק החיצוני שלו עשוי מאוג'י מאצ'ה, ואילו בפנים הוא מכיל משחת שעועית אדזוקי ומשחת חלב המשלימים זה את זה בצורה מושלמת. רק תשתדלו לא התבלבל עם מקרונים.

2. maunto bamu omatcha: לעוגת זו יש ניחוח עשיר של מאוג'י מאצ'ה.

3. Matcha Cake: עוגת מאצ'ה מפוארת העשויה ממרח שעועית אדזוקי ומאצה ועליה מפוזרים אבקת מאצ'ה ועלי זהב. לעוגה מתיקות נימוחה.

4. Cigare au Matcha: העוגיות כוללות בצק חמאה מעורבב עם שוקולד מאצ’ה וממולאות במחית מאצה.

5. Matcha Tamago: ממתקים בצורת ביצה המכילים עוגת ספוג קסטלה, חלב מרוכז, ושוקולד מריר בשילוב עם רסק שעועית Uji Matcha מיוחד.

6. Yokan Shimmidori Verdure (Matcha): לממתק זה צבע ירוק יפהפה עם טעם עדין של מאצ'ה ומרירות עדינה.

7. Matcha Tart – מילוי קרם המאצ'ה המיוחד בתוך הטארט הפריך הופך אותו לשילוב ייחודי וטעים.

8. Kuki Hojicha Financier: עשוי מגבעולים קלויים של עלי תה מקיוטו, ואחד המאפיינים שלו הוא הניחוח העדין שלו.

9. Matcha: פינוק מתוק המפורסם בזכות הבוטנים המצופים שלו. יש לו טעם טעים ומראה יוקרתי ואלגנטי.

10. Honwarabi Matcha: לממתק טעם ייחודי שגורם לך לחשוב על ירקות טריים, מרקם רך ונימוח וטעם מרענן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אוכל הרחוב הטוב ביותר בהרג'וקו, טוקיו

עם המספר העצום של חנויות בגדים, חנויות מזכרות, דוכני האוכל  ובתי קפה חמודים, שכונת הרג'וקו בטוקיו בוודאי תעורר את חושיכם. עם זאת, שכונת הרג'וקו היא הרבה מעבר לקניות ואופנה ייחודית, שכונת הרג'וקו היא המרכז של אוכל רחוב ודוכני חטיפים וקינוחים מטורפים הידועים ביותר בטוקיו.

ברחובות השכונה ניתן למצוא דוכנים וחניות אוכל המוכרים אוכל רחוב, חטיפים וקינוחים ייחודיים בטעמם ובמראם:

  • כריך גבינות בצבעי הקשת – Takeshita-dori: הכריך מקורו מקוראה והוא הפך ללהיט בשנת 2018 בשל המילוי הפסיכדלי שלו.
  • גלידה בצורת בעלי חיים- גלידה איכותית המיוצרת בעבודת יד באמצעות מתכונים מקוריים במבחר של 3 צורות בעלי חיים אפשרויות: ארנב, חזיר או דוב.
  • קרפ מריון- Marion crêpe: קרפ מריון הוא עדיין אוכל הרחוב המהותי ביותר בשכונת הראג'וקו. ניתן למצוא קרפים עם מגוון מילואים בטעמים מתוקים כמו: תות, שעועית אזוקי וקצפת או עם מילויים בטעמים מלוחים כמו רוטב טונה וקארי.
  • מקלות הקרוקאנט צ'ו- Croquant Chou Zakuzaku: המקלות הם למעשה מאפים בצורת בר ,הם מצופים בשקדים וממולאים בקרם הוקאידו טרי, המגיע גם במגוון טעמים עונתיים.
  • ממתק הכותנה המטורף- crazy cotton candy: ממתק הכותנה הקלאסי המגיע במגוון צורות וגדלים כמו למשל בצורת קשת בענן או בצורות של בעלי חיים, כולל ברווזים ושפנפנות.
  • תפוח אדמה טורנדו- tornado potato: :חטיף זה מורכב מתלתלי תפוחי אדמה, מטוגנים, ומוגשים על מקל.
  • גלידת שומשום – sesame ice cream: גלידה העשויה משומשום משובח. הגלידה מגיעה במגוון בטעמים כמו: Kuro- שחור, shiro- לבן, וכן גם במגוון טעמים מקוריים כמו goma-shio- מלח שומשום.
  • חטיפים וממתקים ארוכים- הגודל אכן חשוב בחנויות הממתקים והאוכל בשכונת הראג'וקו. בנוסף לטעמים ולמראות הייחודיים של המזון, החטיפים והקינוחים, ניתן לקנות את כולם בגדלים שונים ומשונים: 'ארוך', 'ארוך יותר' ו'הכי ארוך '. למשל: אפשר למצוא בדוכני המזון בשכונת הראג'וקו גלידה בגדלים של 30 ס"מ, 34 ס"מ או 40 ס"מ או חטיף תפוח אדמה טורנדו המוגש על מקל  'הארוך ביותר' שהוא באורך 52 ס"מ וגם ממתק הכותנה בגודל אדיר של 60 ס"מ.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הסאקה- Sake

הסאקה הוא המשקה האלכוהולי המזוהה ביותר עם יפן. מיליוני בקבוקי סאקה יוצאים מדי שנה מיפן לרחבי העולם כולו. משקה הסאקה תופס מקום מרכזי ונכבד בתרבות היפנית ב-2000 השנים האחרונות, כאשר הידע וטכניקות הייצור שלו מועברים ממבשלה למבשלה בכל פינה ביפן.

ההיסטוריה של הסאקה אינה חד משמעית וישנן תיאוריות שונות בנוגע לראשית ייצור המשקה.
תאוריה אחת טוענת שבישולו של האורז החל בסין, בסביבות שנת 4800 לפנה"ס, ויוצא ליפן לאחר מכן. ואילו תיאוריה אחרת טוענת כי תחילת הייצור היתה במאה השלישית ביפן, עם התפתחות הגידול הרטוב.
מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בתעשיית הסאקה. הרוב המוחלט של תוצרת האורז שימש למאמץ המלחמתי ומבשלות רבות קרסו. לאחר המלחמה התאוששו המבשלות, איכות הסאקה השתפרה והפופולריות של המשקה בעולם הלכה וגדלה. כיום ישנן מבשלות סאקה בדרום אסיה, דרום אמריקה, צפון אמריקה, סין ואוסטרליה, ודווקא ביפן נותרו 1500 מבשלות בלבד.
 
חומר הגלם המשמעותי ביותר בייצור הסאקה הוא כמובן האורז…. לאורך 2000 שנות ייצור הסאקה ביפן, השקיעו לא רק בבחירת האורז המתאים לסאקה, אלא גם בעיבוד שלו לקראת  תהליך התסיסה עצמו.

האורז המשמש לייצור סאקה הוא אורז מיוחד: עבה וגדול יותר, והשיבולים שלו שונות מאלה של אורז למאכל. השיבולים קצרות יותר, כבדות מעומס מטענן וכפופות. כפיפות השיבולים הזו מפחידה את מגדלי האורז, כל סופת גשמים שאינה בעונתה מסוגלת להכניע את השיבולים לקרקע ולא ניתן יהיה להשתמש באורז היקר.

הסאקה מחולק לשלוש קטגוריות-
המירין (Mirin): המשמש לבישול במטבח היפני.
הטוסו (toso): המשקה המסורתי לחגיגות השנה החדשה שהוא בטעם מתקתק ומתובל.
הסייהו (Seihu): הסאקה המעודן המוכר לנו מהמסעדות היפניות במערב.
ישנה גם גרסה אלכוהולית חזקה הנקראת שושו (Chochu) שעשויה מאורז, דגנים, תירס ובטטות מתוקות שתססו וזוקקו.

ישנם גם כמה סוגי סאקה נפוצים המאושרים על ידי הממשל היפני-
Ginjoshu: הסאקה הבסיסי המופק מאורז לבן ש-60% ממנו מלוטש. מכיל אורז, קוג'י, מים ואת מרכיבי בישול האלכוהול. מאופיין בפירותיות, פרחוניות וטעמים נקיים ופריכים. אם האורז המלוטש מגיע ל-50% ומטה הסאקה ייקרא Dai-ginjoshu.
Junmaishu: מיוצר אך ורק מאורז לבן, פטריית האורז, הקוג'י והמים. מאופיין בניחוחות מעודנים אך עשירים וטעם חלק.
Honjozoshu: מופק מאורז שרמת הליטוש שלו מגיעה עד ל-70%, קוג'י, אלכוהול ומים. מאופיין בניחוחות מתונים ומאופקים ופריך בפה.

מתי ואיך לשתות?
הסאקה מגיע ל-13-16 אחוזי אלכוהול. את הסאקה, בדומה לבירה העשויה מדגנים, אין לשמור יותר מדי זמן היות והוא אינו משתבח עם הזמן. זמן המדף המקסימלי של הסאקה הינו עד 10 חודשים מתאריך ייצורו. לאחר פתיחת הבקבוק רצוי לשתות אותו תוך 4-5 ימים.

נהוג לשתות את הסאקה בכוסות המסורתיות העשויות בדרך כלל מעץ או חרסינה.
הסאקה מוגש בכוסות רדודות הנקראות צ'וֹקוֹ והסאקה נמזג אליהן מבקבוקוני קרמיקה הנקראים טוֹקוּרי. כוסות חגיגיות יותר הנקראות סקזאקי, משמשות בחתונות ואירועים מיוחדים. שתיית סאקה מכוסו של אדם אחר נחשבת סימן לחברות.
אחת השאלות וההתלבטויות הרבות הנוגעות לשתיית הסאקה היא- חם או קר?
התשובה מורכבת במקצת. קיימים סוגי סאקה שונים, איכותיים וטובים ולעומתם סוגים זולים. את הסאקה האיכותי רצוי לשתות צונן ואילו את אחיו הזול מגישים חם.

במסורת היפנית הקדומה הסאקה הוגש חם, היה נעים יותר לשתות בעודו חם. עד לפני כ-30-40 שנה היה המשקה גס יותר, מלא, מתוק ועצי, לא דומה כל כך למשקה המעודן והמתוחכם שאנחנו מוצאים היום. כיום, הסאקה מותסס במכלי פלדת אל חלד ומאוחסן בבקבוקים, לעומת חביות עץ הארז של פעם. אופיו של הסאקה הנוכחי, נטול העץ, מעודן, קליל יותר וחלק ובעל תמצית פירותית ופרחונית. הציוד חדיש יותר, השמרים עברו פיתוח מעבדתי טוב יותר והריח והטעם השתפרו. טכנולוגיית טחינת האורז עלתה לאין ערוך. נהוג להגיש את הסאקה כמו יין לבן, צונן או עד לטמפרטורת החדר, תלוי בסוג הסאקה ובהעדפה האישית. סאקה קר מדי יאבד את טעמיו. במסעדות יוקרה יפניות מגישים את הסאקה בטמפרטורת הגוף. ג'יימס בונד בסרטו "חיים רק פעמיים" נהג לשתות את הסאקה בטמפרטורת החדר, לרוב ב-27 מעלות.


מה מומלץ לאכול כאשר שותים סאקה?
היחס אל הסאקה בארצות המזרח, הוא בדיוק כמו ליין. הניחוחות, הטעמים, המורכבות והניואנסים השונים יכולים למשוך ולהקסים את המתרגל אליהם בדיוק כמו יין. בדומה ליין גם פה קיימת התאמת סוגי סאקה שונים לסוגי מזון שונים. ההתאמה נעשית לפי ניחוחות, מתיקות או יובש, חמיצות, מרקם, רעננות וטריות או ארציות גסה וכבדה, מורכבות ותחכום או פשטות ועוד. או לפי הנוסחה הפשוטה המובילה אותנו גם בעולם היין, ככל שהאוכל יותר דומיננטי, כך הסאקה יהיה יותר דומיננטי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת