Shabu-Shabu

שאבו־שאבו הינו מאכל יפני ממשפחת מאכלי הנאבה (תבשילי קדירה), המזכיר פונדו או הוט-פוט יפני. מסעדות שאבו-שאבו מגישות ארוחת עשה זאת בעצמך בסגנון פונדו.
מקור השם שאבו-שאבו, לפי היפנים, הוא הרחש שמשמיע הבשר כשהוא נוגע בנוזל החם שבסיר. זו השפעה נוספת מהמטבח הסיני.


הארוחה המורכבת מפרוסות דגים, בשר וירקות אשר נכנסים למים רותחים ומבושלים על ידי האורחים בשולחן. מדובר על סיר עם רוטב שיושב על מקור חום, שכול הסועדים יושבים מסביבו, ולידו מגש מלא בנתחי בשר דקיקים, או פירות ים, ומגוון ירקות חתוכים.


השאבו-שאבו נאכל בצורה שיתופית על ידי קבוצת אנשים. במרכז השולחן מדליקים אש ועליה מניחים קערת מים צלולים שבהם צפה אצה בודדת – בשביל הטעם. יש מסעדות שבהן שמניחים סיר עם מים על פלטה ומדליקים. בנוסף מקבלים צלחות מלאות פריטי אוכל: בשר בקר נא פרוס לחתיכות דקיקות (מעין קרפצ'יו, מצלעות בקר), מבחר ירקות הכולל נבטים, גזר, פטריות שיטאקה ואינוקיטאקה (enokitake), ירק דמוי פטרוזיליה וכרוב, אטריות שקפקפות, צלחות חרסינה זערוריות עם בצל ירוק קצוץ, גי'נגר מגורר ודאיקון (מין צנון יפני) מגורר. תכולת הצלחות נועדה להעשרת הרטבים. ובצד מחכות קעריות עם אורז דביק וחם שהגיע הישר ממכונת בישול האורז, וגם שני רטבים המיועדים לטבילת הבשר -האחד על בסיס רוטב סויה והשני על טהרת השומשום.
הסועדים מעמיסים את פריטי האוכל לתוך הסיר שהמים שבו כבר רותחים. בצד מוכנת לה מצקת מיוחדת שאיתה אמורים להסיר את הקצף המיותר מהסיר. הבשר כאמור דקיק במיוחד ולכן נדרשות כמה שניות עד שהוא מוכן. וכשמוכן טובלים אותו באחד משני הרטבים. במקביל או בסוף מבשלים את הירקות שטעמם רק משתבח ככל שעובר הזמן וה"מרק" נהיה יותר עשיר.


יש מסעדות שבסיום יגישו אטריות קישימן – אטריות רחבות במיוחד מקמח חיטה – שינקו את הנוזלים שנשארו בסיר, כך שיהפכו למרק צח, יבשלו את האטריות כמה שניות ויגישו לכל סועד מנת מרק אישית, טעימה במיוחד, עם אטריות.
מקורו של המאכל במאה ה-13, בצבאותיו של ג'ינגיס חאן, אשר היו מבשלים פרוסות דקות של בשר על ידי טבילתן במים רותחים, כדי לקצר את משך הבישול. המאכל הפך פופולרי ביפן רק באמצע המאה ה-20, אך במהרה הותאם למטבח היפני והפך למזוהה איתו. ביפן השבו-שבו נחשב למאכל חורפי המסייע לסועדים להתחמם ולבלות יחדיו. העיסוק סביב הסיר הופך את הארוחה לאירוע חברתי בלי מגבלת זמן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Nishiki Market

שוק נישיקי Nishiki Market הוא שוק האוכל המסורתי הגדול ביותר בקיוטו ומכיל מעל 100 חנויות ומסעדות. השוק נמצא במרכז קיוטו, במדרחוב צר, מקורה, נקי ומצוחצח בהתאם לתרבות היפנית. המקום שוקק חיים וניתן למצוא בו כל מה שקשור לאוכל. ניתן למצוא בשוק את כל המרכיבים העיקרים של המטבח המסורתי של קיוטו, שהוא מפורסם בזכותם ומכונה "המטבח של קיוטו" – Kyoto's Kitchen.

אורכו של השוק כקילומטר והחנות הראשונה בו נפתחה בשנת 1310. כמה מהחנויות מופעלות ע"י אותה המשפחה במשך דורות ויש בו עשרות דוכנים של מאכלים מקומיים. למרות שיש בו מלא מסעדות, חנויות אוכל וחנויות מזכרות – עדיין יש מלא חנויות מסורתיות שנותנות הצצה ל"איך היה השוק המסורתי".

השוק מתמחה בדגים ופירות ים, אבל יש בו המון דוכנים של אוכל רחוב ושל פרודוקטים יפניים מיוחדים. את הדברים הכי הזויים ומוזרים תמצאו שם – ירקות משומרים ומומלחים, יצורים שונים מן הים וממתקים יפניים מסוגים שונים.  בשוק ניתן למצוא ממתקים יפניים (Wagashi), חמוצים יפניים (Tsukemono), מאכלי ים מיובשים, טופו טרי, תה יפני, דגים טריים וסושי. חנויות מסוימות מוכרות אוכל כמו שיפודי יקיטורי או סשימי וניתן גם למצוא מסעדות שאפשר לשבת בהן.

הצבעים, הקולות, הטעמים והריחות מתערבבים לחוויה אמיתית של שוק יפני. אך המקום איבד קצת מהאותנטיות שלו בעקבות התיירים ויש בו גם הרבה חנויות מזכרות ודברים תיירותיים יותר. המוכרים מדברים אנגלית, השילוט עם הסברים באנגלית ויש שלטים גדולים שמזכירים שצריך לאכול בדוכן עצמו ואסור לאכול ברחוב. גם אם קונים משהו בטייק-אווי צריך לעמוד לצד הדוכן ולסיים לאכול לפני שניתן להמשיך הלאה לדוכן הבא.

קצת מהאוכל שניתן לטעום בשוק: שרימפס בטמפורה ותמנון על מקל, טקויאקי שזה כדורי בצק ממולאים חתיכות תמנון, קרקר מדג בס, קרקר מאורז מותפח, ממתק מוצ'י ממולא מחית שעועית וגלידת מאצ'ה ירוקה. ויש גם מגוון של מזונות לטבעונים: ערמונים שנקלים בשיטת לחץ מיוחדת ששומרת על הלחות, מגוון פירות יבשים, מתוקים יפנים מסורתיים ה- וואגאשי (wagashi) שהייחוד שלהם הוא הבחירה במרכיבים עונתיים המשולבים יחד עם אורז מוצ'י ושעועית מתוקה, קרקרים של אזומה עם כל מיני תוספות: זרעי דלעת, שעועית ירוקה, פול ועוד, משחת מיסו ועוד.

עוד על אוכל טבעוני בשוק נישיקי וביפן אפשר לקרוא בבלוג המקסים הזה-

שעות פעילות השוק-
9 בבוקר עד 17:00, משתנה לפעמים בחלק מהדוכנים הבודדים.
חנויות בודדות נסגרות בימי רביעי

אתר האינטרנט של השוק- http://www.kyoto-nishiki.or.jp/

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מאצ'ה- אבקת תה ירוק יפנית

המאצ'ה- אבקת התה הירוק, היא תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה שצבעה ירוק עז, ואיננה אבקת תה או אבקת תה ירוק. כלומר מאצ׳ה היא העלים עצמם, טחונים לאבקה דקיקה שמומסת במים.

אבקת המאצ'ה מופקת מעלים צעירים של שיחי תה ירוק בשם קמילה סיננסיס (Camellia Sinensis) הגדלים באזורים מסוימים של יפן. את השיחים מכסים מפני השמש לפני הקציר למשך מספר שבועות, ואז קוצרים ידנית את המובחרים שבעלים. אחרי שהעלים נקטפו ויובשו הם נטחנים באבני ריחיים לאבקה ירוקה דקיקה. את האבקה מפיקים מן השיח בצורת עיבוד מסורתית עדינה של אבני ריחיים, שיטה זו משמרת את מרבית הרכיבים הטבעיים הנהדרים שיש למאצ'ה והערכים התזונתיים נשמרים במלואם.
המאצ'ה נחשבת כ"מזון על" (סופר פוד) והוא מכיל רכיבים טבעיים רבים.
העלים של הצמח שממנו מפיקים את התה מכילים וויטמינים ומינרלים העשירים ובחומרים נוגדי חמצון אשר מסייעים בהתמודדות עם מחלות לב וסרטן מסייעים בהורדת לחץ הדם וכולסטרול, בהרגעת הקיבה, מאיצים חילוף חומרים ואנטי אייג'ינג.

למרות שהתה האבקתי התחיל את דרכו בסין, יפן היא ארץ המאצ'ה. אבקת המאצ'ה הגיעה ליפן במאה ה-12 על ידי נזירי זן ששבו מסין, כיוון שבמקור התה היה משקה מעורר שעזר לנזירים לא להירדם בשעות המדיטציה הארוכות. במסורת היפנית משמשת אבקת המאצ'ה לעריכת טקס התה היפני המסורתי. הכנת המאצ'ה אף פעם לא נעשית כלאחר-יד ותמיד מוקדשת להכנה תשומת לב מדיטטיבית.
לשם הכנת התה יש כלי במבוק ייעודיים, טמפרטורה מסוימת ודרך מיוחדת בה יש להקציף אותו עם מברשת הבמבוק.

אבקת המאצ'ה האיכותית ביותר ביפן מיוצרת באוג'י ובשיזואוקה.
ביפן, ניתן למצוא בקלות את המאצ'ה, אך על מנת להיות בטוחים שקונים מוצר איכותי וטעים, יש לוודא שכתוב שתה המאצ'ה מגיע מיפן, מכיל 100% מאצ'ה ומגיע בצורת אבקה (ולא שקיקי תה).

לתה המאצ'ה יש טעם ייחודי, מר מתוק. מכיוון שהוא מרוכז זמן החליטה שלו קצר (בין דקה לשתיים). חליטה ממושכת יותר תהפוך אותו למר מדי. בבישול ובאפייה טעם האבקה פחות דומיננטי, ופחות מריר. יש לציין כי מאצ'ה מכילה קפאין יותר מתה ירוק רגיל, אך בכמות קטנה יותר מקפה.

מאכלים יפנים מסורתיים ומודרניים, כמו גלידות, עוגיות, שוקולד קיטקאט, קינוחים, מרקים, מכילים אבקת מאצ'ה המעשירה ומעניקה לאוכל טעם ייחודי, מתוק מריר וצבע ירוק שאי אפשר לפספס. ניתן גם להשתמש במאצ'ה בתה, בקפה ובשייקים. במאכלים מערביים אפשר למצוא את אבקת המאצ'ה במאקרונים, קרואסונים, טירמיסו ועוד.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אוֹניגירי

אוֹניגירי お握り או אוֹמוּסוּבּי おむすび, הוא מאכל יפני פופולארי. מדובר בכדור אורז שהוא אוכל עם יפני אותנטי והיסודי ביותר ביפן.

אוניגירי הוא מעין סנדוויץ' מאורז סושי, שמבשלים בסיר מיוחד עם מים במשך רבע שעה עד חצי שעה. בסיום הבישול, כשהאורז יוצא דביק, מכינים ממנו מנות בצורת עיגול או משולש ובדרך כלל מכסים באצה מסוג נורי.
לפעמים האוניגירי עשוי רק אורז מבושל ונורי, בדרך כלל מוסיפים לו מעט דג מבושל, אומה בושי (שזיף מוחמץ), או שממלאים אותו במאכלים כמו סלט טונה. והוא נאכל עם רוטב סויה. כשמכינים אותו בבית, נהוג להוסיף לאורז המבושל פוריקאקה (Furikake) תוספת המכילה שבבי אצת נורי, פתיתי ביצים, שומשום ושאר הפתעות.

לא ידוע מתי הומצא האוניגירי. לפי גרסה אחת נוצר בתקופת האיין (794 עד 1185) כחטיף מהיר לגבירות ממשפחות אצולה. לפי גרסה אחרת הומצא בידי הלורד נובונגה, פיאודל מהמאה ה-16, כמנת קרב ספרטנית. כשהיו גדודיו בתנועה, קיבל כל חייל אורז ושזיפים חמוצים. החיילים עצמם יצרו מהאורז והשזיפים כדורים, וכך נוצר האוניגירי.
בסוף המאה ה-19, כשאורז לבן ואוניגירי היו לחלק קבוע בתפריט הלאומי, האוניגירי היה כדור אורז מתובל במלח בלבד, ללא כל תוספת. נורי נוסף רק מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19 (תקופת מייג'י), כשהכנתו נעשתה נפוצה.

כעשרים שנה מאוחר יותר הומצא המיתקן שמכין אוניגירי בצורת משולשים. הבעיה היתה שהנורי שעטף את האורז נעשה דביק ומסמורטט בזמן קצר. כדי לפתור זאת התחילו לעטוף את האורז בניילון נצמד, כך שומרת האצה על פריכותה.

אוניגירי נחשב ארוחה קלה, או חטיף. ואף פופולארי בקופסאות ארוחת הצהריים בבי"ס (אובנטו), כמנות בארוחה רגילה וכחטיפים.

ביפן אפשר למצוא בכל קיוסק/ מכולת אוניגירי במגוון עצום ומדהים של מילויים ותוספות – מברביקיו קוריאני, ועד עוף בקארי, סלמי וסלמון. כיום נמכרות כשני מיליארד יחידות אוניגירי בכל שנה, ובחנויות רבות מוקצים יותר משני מדפים לאוניגירי בלבד והמלאי מתחדש בכל כמה שעות.
יותר ויותר חנויות ביפן מתמחות רק באוניגירי. בחלק מהן משתמשים בסוגי מים ואורז שונים, כדי להשיג טעם ייחודי. בחנות כזו ניתן לעיתים למצוא 30 טעמים שונים של אוניגירי, ומדי כמה חודשים נוסף טעם חדש. בחנויות המתמחות נהוג למכור את האוניגירי כשהוא כבר עטוף נורי, מה שמעניק לו איכויות של בישול ביתי. פרט לנורי, ניתן לעטוף אוניגירי גם בעלי ירקות מוחמצים, כרוב, קותלי חזיר וזרעי שומשום.

למרות הירידה בצריכת אורז כתוצאה משינוי סגנון החיים ואימוץ הרגלי אכילה מערביים, האוניגירי עדיין אופנתי. הגיוונים הרבים שמוצעים חדשות לבקרים ואהבתם של היפנים לאורז, עוזרים לשמר את מעמדו כמאכל פופולרי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חטיפים יפניים בטעמים מוזרים

יפן, ארץ השמש העולה והאוכל המוזר. טווח הטעמים והמרקמים של החטיפים היפניים חוצה את המתוק, מלוח ופריך. תה ירוק, שעועית מותססת ודגים הם טעמים נפוצים ואהודים בקרב תושבי קבוצת האיים.
ברוב המקרים טעמים חדשים ואקזוטיים מגיעים בהתאם לעונות השנה, כמו עוגת שיפון סאקורה.
הנה סקירה קצרה של כמה חטיפים יפניים בעלי טעם מוזר במיוחד-
קרקרים שרימפס מצופים שוקולד- שיתוף פעולה מוזר בין חטיף השוקולד האהוב ביותר ביפן וקרקר שרימפס.

משקה פנטה בטעם יוגורט בננה- משקאות בטעם יוגורט הם לרוב הימור בטוח ביפן, ישנם משקאות יוגורט שיותר פופולאריים מיוגורט רגיל, אבל הניסיון לתרגם את טעם היוגורט למשקה סודה תוסס, ממש לא ברור….

קפה לאטה עגבניות- בכל בית קפה ביפן יש לפחות תריסר ווריאציות לקפה לאטה הידוע. רשת אחת של בתי קפה החליטו על כיון אחר והציעו לאטה עגבניות לזמן מוגבל. המשקה היה זמין רק בצורה קרה/ קפואה במהדורת קיץ מוגבלת.

גלידת מיונז- למיונז היפני יש את הכמות הנכונה מבחינת ריח חד וחריף. מי שגר מספיק זמן ביפן, ירצה לשים אותו על כל דבר החל מעוף צלוי ועד פיצה. אבל זה עדין לא מסביר את המצאת גלידת המיונז. הגלידה היתה מכוסה בציפוי לבן וקשה, שהיה דומה לציפוי שוקולד לבן, אבל המרכז הקרמי שלה השאיר טעם לוואי מתמשך.

שלגונים בטעם איטלקי- שלגוניGari Gari-kun היפניים זולים במחיר ומגוונים בטעמים. זה חטיף נהדר ומצנן בחום הקיץ היפני, שניתן למצוא טעמים מיוחדים במהדורות מוגבלות. מה דעתכם על שלגון בהשראת פסטה מבוססת עגבניות עם בצל ופלפלים ירוקים?

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האבטיח היפני המרובע

רוב האנשים בעולם יסכימו שאבטיח זה דבר טעים ואין דבר יותר מרענן מאשר לאכול אבטיח עסיסי ביום קיץ חם .

אבל רוב האנשים גם יסכימו שאין דבר מעצבן מאשר לסחוב אבטיח כבד הביתה או לנסות לאחסן את האבטיח הגדול והמתנדנד במקרר.

אם האבטיח היה מרובע אולי האחסון והסחיבה שלו היו נוחים יותר?..
חקלאים יפנים מצאו פתרון יצירתי לבעיה שהוא קצת יותר גימיק מאשר פתרון ממשי, בעיקר בשל התהליך שנדרש. המוצר נמכר לבסוף במחיר גבוה בהרבה ונחשב למוצר פרימיום שמיוצא מיפן למדינות אחרות ומציג פרי שכולנו רגילים לקבל עגול, בצורה קצת יותר נוחה  וקלה לסחיבה ולאחסון.

החקלאים היפנים החלו לגדל אבטיחים בקופסאות זכוכית מרובעות, ואלה אילצו את הפירות לשנות באופן טבעי את צורתם ולהפוך מרובעים. את האבטיחים דמויי הקוביות מפיצים כיום בכל רחבי יפן והם מוצגים לראווה בחנויות. הם פופולריים בעיקר בערים הגדולות, טוקיו ואוסקה, וזאת בשל מחירם הגבוה: בין 17 ל-25 אלף ין (137 ל-202 דולר ליחידה).

כשהרעיון לייצר אבטיח בצורות שונות צץ לראשונה ביפן, איש לא האמין שהפטנט הזה באמת יעבוד. אבל אז, קמו מספר חקלאים אמיצים ממחוז קאגאווה שבאי 'שיקוקו', והחליטו לנסות.

למה לא, בעצם? אמנם מדובר בהשקעה עקבית, המתנה ומתן יחס אישי לכל אבטיח בנפרד – אבל התוצאות המפתיעות מדברות בעד עצמן. 

אז איך גדל האבטיח להיות מרובע?

הפטנט פשוט מאוד: בשלבי הצמיחה הראשוניים של האבטיח, בעודו 'צעיר', יש להכניס אותו לכלי מיוחד ומרובע מברזל, כששורשיו עודם מחוברים למקשה, להתפלל שהגשם לא יאכזב ויירד בכמויות נכבדות ו…לחכות. למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים – האבטיח שימשיך לצמוח בתוך ביתו החדש, עד מהרה יסגל את צורתו המרובעת. תוך שבועות אחדים עד חודש, יגדל האבטיח בתוך הבית החדש שלו לממדים של אבטיח רגיל. 

בשל צורתם הייחודית, לא קל למצוא אבטיחים מרובעים. ביפן, נמכרים רק 200-300 מהם בשנה. 

השאלה הנשאלת היא האם אבטיח מרובע זהה בתכולתו ובטעמו לאבטיח רגיל? את התשובה המפתיעה לכך מספקת אחת החקלאיות, מומחית בייצור אבטיחים מרובעים: "הצורה הרבה יותר חשובה מהתכולה".

מדוע? כנראה שהיפנים מתלהבים מהרעיון להעניק את האבטיח הנדיר כמתנה, יותר מאשר לאכול אותו. שכן טעמו של האבטיח המרובע משתנה ותלוי במידה רבה, בכמות הגשמים שהוא מקבל לאורך העונה. 

*התמונות מרחבי הרשת

הצלחתו של הקארי ביפן

מנות עם קארי בד"כ מקושרות אצלנו עם מדינות כמו הודו ותאילנד, מנות חמות, חריפות בצבע צהוב, ירוק או אדום.
אך גם ביפן הקארי היפני נחשב לאחד המאכלים האהובים ביותר על היפנים, אפילו יותר מסושי ומרק מיסו.
הקארי היפני עדין יותר, הרבה פחות חריף הוא מעט מתקתק ומאוד סמיך, היפנים מוסיפים לו תפוחי אדמה, גזר ובצל ונהוג לאכול אותו לצד מנת אורז ולכן המנה נקראת "אורז קארי".


התבשיל מכיל גם מנת בשר, בד"כ חזיר או בקר (בהשוואה לקארי ההודי שיהיה מוגש עם עוף או כבש), בשר חזיר הוא הבשר הפופולרי ביותר לקארי במזרח יפן ואילו בשר בקר נפוץ יותר במערב יפן תוספת שאהובה מאוד על הילדים היפנים היא טונקאטסו (קציצת חזיר מטוגנת בשמן עמוק) שזה השניצל של היפנים.


ניתן להפוך את המנה לטבעונית ולהוסיף קוביות טופו במקום הבשר.
תערובת התבלינים, הקארי, הגיעה ליפן בתקופת מייג'י (1868-1912) ע"י קצינים בריטים בתקופה ששירותו בהודו שהיתה אז בשליטה בריטית.
הבריטים היו בין אנשי המערב הראשונים שהיפנים הכירו לאחר פתיחת המדינה לאחר מאות שנות בידוד.
לאחר שהכירו היפנים את אבקת הקארי הם עידנו אותה והתאימו אותה לחיך היפני וכיום מאכלי הקארי הם חלק בלתי נפרד מהמטבח היפני.


את תבשילי הקארי אפשר למצוא בכל יפן, במיוחד באזורים בהם יש בתי עסק רבים ותחנות רכבות.
המסעדות המגישות מנות קארי הן מגוונות, החל ממסעדות משפחתיות קטנות, מקומות המתמחים במנות קארי, מסעדות גדולות המגישות תפריט מגוון, קפיטריות ואפילו מסעדות יוקרה המגישות מנות קארי כמנת גורמה.
מנות קארי מוגשות גם בבתים כמאכל ביתי, מכיוון שבכל סופר מוכרים טבליות מוכנות של קארי המנה קלה מאוד להכנה.


את מנות הקארי אוכלים עם כף גדולה ולעיתים קרובות מלווה את הארוחה תוספת של חמוצים יפנים הנקראים fukujinzuke שטעמם משתלב מצוין עם מנת קארי טעימה ומנחמת.
קארי2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אודן- מנת חורף מושלמת

ביפן, כשמזג האוויר מתחיל להתקרר, מתחילים לראות סירי אודן גדולים ומהבילים הצצים בדלפק של כל קומביני (חנות נוחות) ביפן.
מנת האודן היא מנת חורפית מושלמת לחורף הקר עם מגוון רחב של מרכיבים שיחד יוצרים את מנת המרק המושלמת.
אודן6
המנה המסורתית מכילה רכיבים יפנים שונים החל מעוגות דגים ועד טופו. המרכיבים מבושלים ומוגשים במרק העשיר, כאשר החומרים משתנים בהתאם לאזור.
האודן פופולרי מאוד עוד מתקופת אדו (1603-1868) כאשר המנה היתה נמכרת בדוכני הרחוב.
למעשה, מנה זו היא אחד מה"מזון המהיר "היפני הוותיק ביותר.
כיום אפשר לקנות אודן בדוכני רחוב, חנויות נוחות ואפילו במסעדות יוקרה, מחירו נע בהתאם כאשר מנת אודן הנמכרת בדוכנים נחשבת למנה זולה, טעימה, משביעה ומחממת.


המרכיבים משתנים באופן כה נרחב בכל אזור ומשק בית, עד שאין גבול לרשימת המרכיבים שניתן להשתמש בהם להכנת אודן. להלן כמה מרכיבים נפוצים שאף מנת אודן איננה מושלמת בלעדיהם:
דייקון: "צנון יפני" השורש היפני הגדול, נמצא במאכלים יפנים רבים.
אחד מרכיבי הבסיס באודן , הדייקון נכנס למנה כשהוא פרוס לפרוסות. תפקידו באודן הוא לספוח אליו טעמים רבים מהמרק והוא למעשה משמש כ"ספוג" שנמס בפה.
ביצה: ביצים נפוצות מאוד גם בתבשיל בתנור. בנוסף לביצה המבושלת הקלאסית תוכלו למצוא לפעמים מאקי טאמאגו, סוג של חביתה מגולגלת.
באודן צבע הביצה משתנה לחום כהה (בדיוק כמו בצ'ולנט) והטעם העמוק יחלחל אל ליבת הביצה שהופכת אותה למלוחה ועשירה בטעמים.
אודן2

 

Yaki Chikuwa: אלה עוגות דגים בצורת צינור שתמצאו כמעט בכל אודן. עוגות הדגים מבושלות מראש, מטוגנות קלות וממולאות לפעמים גם בגבינה או במרכיבים אחרים הנמסים כשהם מתחילים להתבשל.
Mochiiri Kinchaku: כיסים קטנים העשויים מטופו מטוגן בשמן עמוק ומלאים בעוגת אורז דביקה. הכיסים קשורים בקאנפיו (רצועות דלעת מיובשות).
לא כל כך פשוט לאכול את הכיסים האלה, ומומלץ לקרוע אותם בעזרת מקלות האכילה.
רכיב זה באודן נחשב ליקר יותר.


Konnyaku: קוניאקו הוא חומר אפור דמוי ג'לי העשוי משורש צמח הנקרא אמורפופלוס קונג'אק ומכונה "לשון השטן". הקוניאקו נחתך למשולשים עם חתכים זעירים של שתי וערב בחלקו העליון לספיגת המרק. לקוניאקו לבדו טעם רע, אבל ברגע שהוא מתווסף לאודן הוא סופח את הטעמים של המרק וטעים לאכול אותו.

Shirataki: נודלס צלולים המיוצרים מהקונקיאקו.
שלא כמו אטריות רגילות, השירטאקה קשורות יחד עם פס עבה העשוי גם מקוניאקו.
מי שלא מיומן באכילה עם מקלות אכילה יגלה שמאתגר מאוד לתפוס את הנודלס.

Ganmo/Atsuage: אלה שני מוצרי טופו נפוצים מאוד שמתווספים לאודן.
Ganmo: קציצת טופו בעובי של כחצי סנטימטר ועשוי מטופו וירקות מטוגנים בשמן עמוק.
Atsuage: חתיכה עבה של טופו מטוגן.

יש עוד מגוון רחב של מרכיבים שאפשר להוסיף לכל מנת אודן.
בחורף אפשר לרכוש את המנה גם בחנויות בשירות עצמי כאשר כל לקוח מוסיף לעצמו את הרכיבים האהובים עליו.


מנות האודן מגיעות עם רטבים כאשר הנפוץ ביותר הוא הקארשי, חרדל יפני, מעט חריף והיוזו קושו, ממרח העשוי מפירות היוזו ופלפל צ'ילי.
וכמובן שתמיד אפשר ורצוי לתבל עם סויה ומיסו האהובים.
אודן1

דונבורי- אינסוף אפשרויות בקערה אחת

דונבורי הוא מאכל אהוב ביפן המורכב מקערה ובה אורז לבן ודביק ועליה שלל תוספות המשדרגות את המנה למאכל טעים ועשיר בטעמים.
פירוש המילה "דון" ביפנית זה קערה ולכן שמותיהם של המנות השונות מסתיימות ב"דון", מה שקורה לפני "דון" תלוי בתוספת אותה שמים על גבי האורז.

דונבורי6

הדונברי היא מנה פשוטה, אך המגוון העצום של התוספות והתיבולים השונים מאפשרים אינסוף וריאציות. אין כללים וחוקים לגבי איזה תוספות אפשר לשים על דונבורי, הכל אפשרי והכל הולך.
ארוחות דונבורי פופולריות לא רק בקרב יפנים, אלא גם בקרב תיירים בשל העלות הזולה יחסית, הנגישות ובד"כ כל אחד יכול למצוא שילוב טעמים שהוא יאהב לאכול.
את הדונברי גם קל להכין בבית עם השאריות אוכל שנשארו.
דונבורי חזיר2

קיימים סוגים רבים של דונבורי המשתנים על פי התוספת הצבעונית שלהם ויש אינסוף אפשריות למנה אחת פשוטה. המנות משתנות בהתאם לאזור שם נאכלת המנה, עונת השנה ואיכות המסעדה:
Katsudon: קציצות חזיר מטוגנות בשמן עמוק עם בצל וביצה.
ביפן ישנה מסורת שתלמידים יפנים צריכים לאכול את מנת הקאטסודון בלילה לפני בחינה חשובה בבית ספר. ולמה? מכיוון שבמנה יש את המילה "קאטסו" שפירושה ביפנית הוא "לנצח".


Gyudon: קערת אורז מבושל עם בקר. פופולרית מאוד כמאכל מזון מהיר לא יקר המוגש בחנויות רבות ברחבי יפן. לעיתים מוגשת המנה עם ביצה חיה טרופה המתבשלת מחום המנה.


: Unadon אונגי פירושו צלופח ביפנית ולכן פירוש שם המנה: צלחת קערת אורז עם צלופח.
המנה מוגשת עם רוטב סוייה מתקתק. מנה זו נחשבת למנה יחסית יקרה יותר משאר המנות בגלל הצלופח שבקערה.


Oyakodon: משמעות השם 'אמא וילד', וזה מגיע משני הרכיבים העיקריים במנה, ביצה ועוף.
לעיתים רחוקות, מכינים את המנה  עם סלמון ואיקורה (ביצי סלמון).
טבעונים וצמחוניים שגם רוצים להנות מקערת דונבורי יכולים לקבל את מנה עם פטריות שיטאקי, אבוקדו וטופו המחליף את העוף המנה.


Tendon: קערת אורז עם חתיכות טמפורה (שרימפס או ירקות) שונות הטובלות ברוטב מתקתק על בסיס סויה.


Kaisendon: קערת אורז עם סוגים רבים של פירות ים טריים. בדרך כלל יש במנה טונה, שרימפס, ביצי סלמון, דיונון וסרטנים. מדובר באחת מהמנות היקרות יותר בגלל מרכיביה היקרים.

דונבורי פירות ים

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הטעמים של אוסקה

נאמר על תושבי אוסקה כי הם מוציאים יותר על אוכל מאשר על כל דבר אחר, ישנו אפילו ביטוי המתאר את תרבות האוכל באוסקה "Osaka no kuidaore" ופירושו לאכול עד שניפול.
למקומיים יש ציפיות גבוהות מאיכות האוכל ועל המסעדות בעיר יש לשמור על סטנדרטים גבוהים או לסגור את המקום.


עם אהבה וגאווה כזו למטבח המקומי אין זה מפתיע שאוסקה מפורסמת במנות מקומיות שונות וחלקן זכו לא רק לתהילה ארצית אלא לבינלאומית.
לאוהבי האוכל המגיעים ליפן מומלץ מאוד להגיע לאוסקה ולהנות מסצנות האוכל הטובות במדינה ולהתנסות במנות המקומיות הייחודיות לעיר.


Takoyaki:   טקויאקי פירושו "תמנון בגריל" מדובר במנת כדורים קטנים אותם מכינים במחבת ברזל מיוחדת, המלית העיקרית של הכדורים זה כמובן תמנון בתוספת של פירורי פנקו, בצל ירוק ועוד.
הכדורים מוגשים בליווי רוטב, מיונז יפני ופתיתי בוניטו.


את המלית והתוספות אפשר לשנות לפי הטעם ואפשר למצוא טקויאקי במלית שרימפס או פירות ים אחרים.
תושבי אוסקה אוהבים לערוך מסיבות טקויאקי בה מכינים טקויאקי רבים בשלל מילויים ותוספות ולכן לרוב תושבי אוסקה יש מחבת טקויאקי בבית.
מי שמעדיף לאכול את הטקויאקי שלו בחוץ יכול לקנות אותם בדוכנים הרבים המפוזרים ברחבי העיר.


Okonomiyaki: אוקונומיאקי הוא מאכל דמוי פנקייק האהוב מאוד על היפנים ואפשר למצוא אותו בסגנונות שונים ברחבי יפן.
באוסקה, הנחשבת למקור האוקונומיאקי,  מערבבים כרוב מגורר ומגוון של רכיבים נוספים כמו סרטנים, תמנון או בשר, לבלילה על בסיס קמח ומכינים אותו על מחבת ממש כמו פנקייק.
לרכיבים הבסיסים אפשר להוסיף מה שרוצים: גבינה, עגבניה, שרימפס והרשימה עוד ארוכה.
לא סתם פירוש השם, okonomiyakiזה  "דברים על האש שאתה אוהב",
מעל הלביבה המוכנה שופכים רוטב סמיך, מיונז יפני, אצות נורי , ג'ינג'ר ופתיתי בוניטו מיובשים.


Kushikatsu: שיפודים של בשר, ירקות או פירות ים מטוגנים בשמן עמוק עד שהם הופכים לזהובים ופריכים.
השיפודים מוגשים עם מגוון רטבים כאשר כלל חשוב הוא שלכל סועד תהיה צלוחית רוטב אישית משלו.


המנה פופולרית בכל רחבי יפן, אך תושבי אוסקה מאמינים כי מקורה  במסעדה ותיקה שהגישה את המנה עוד ב- 1929.
ההבדל בין Kushikatsu למנת טמפורה הוא בבלילה כאשר ל-  Kushikatsu מוסיפים לבלילה גם פירורי לחם מטוגנים.
עם השנים התפתחו אפשרויות שונות של מאכלים לשים על השיפוד והיום אפשר גם למצוא פירות כמו תותים מטוגנים ומשופדים.
לצד מנת השיפודים והרוטב מגיעה גם קערת כרוב שחתוך בצורה גסה, היפנים מאמינים כי הכרוב עוזר בעיכול המנה המטוגנת.