מאצ'ה- אבקת תה ירוק יפנית

המאצ'ה- אבקת התה הירוק, היא תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה שצבעה ירוק עז, ואיננה אבקת תה או אבקת תה ירוק. כלומר מאצ׳ה היא העלים עצמם, טחונים לאבקה דקיקה שמומסת במים.

אבקת המאצ'ה מופקת מעלים צעירים של שיחי תה ירוק בשם קמילה סיננסיס (Camellia Sinensis) הגדלים באזורים מסוימים של יפן. את השיחים מכסים מפני השמש לפני הקציר למשך מספר שבועות, ואז קוצרים ידנית את המובחרים שבעלים. אחרי שהעלים נקטפו ויובשו הם נטחנים באבני ריחיים לאבקה ירוקה דקיקה. את האבקה מפיקים מן השיח בצורת עיבוד מסורתית עדינה של אבני ריחיים, שיטה זו משמרת את מרבית הרכיבים הטבעיים הנהדרים שיש למאצ'ה והערכים התזונתיים נשמרים במלואם.
המאצ'ה נחשבת כ"מזון על" (סופר פוד) והוא מכיל רכיבים טבעיים רבים.
העלים של הצמח שממנו מפיקים את התה מכילים וויטמינים ומינרלים העשירים ובחומרים נוגדי חמצון אשר מסייעים בהתמודדות עם מחלות לב וסרטן מסייעים בהורדת לחץ הדם וכולסטרול, בהרגעת הקיבה, מאיצים חילוף חומרים ואנטי אייג'ינג.

למרות שהתה האבקתי התחיל את דרכו בסין, יפן היא ארץ המאצ'ה. אבקת המאצ'ה הגיעה ליפן במאה ה-12 על ידי נזירי זן ששבו מסין, כיוון שבמקור התה היה משקה מעורר שעזר לנזירים לא להירדם בשעות המדיטציה הארוכות. במסורת היפנית משמשת אבקת המאצ'ה לעריכת טקס התה היפני המסורתי. הכנת המאצ'ה אף פעם לא נעשית כלאחר-יד ותמיד מוקדשת להכנה תשומת לב מדיטטיבית.
לשם הכנת התה יש כלי במבוק ייעודיים, טמפרטורה מסוימת ודרך מיוחדת בה יש להקציף אותו עם מברשת הבמבוק.

אבקת המאצ'ה האיכותית ביותר ביפן מיוצרת באוג'י ובשיזואוקה.
ביפן, ניתן למצוא בקלות את המאצ'ה, אך על מנת להיות בטוחים שקונים מוצר איכותי וטעים, יש לוודא שכתוב שתה המאצ'ה מגיע מיפן, מכיל 100% מאצ'ה ומגיע בצורת אבקה (ולא שקיקי תה).

לתה המאצ'ה יש טעם ייחודי, מר מתוק. מכיוון שהוא מרוכז זמן החליטה שלו קצר (בין דקה לשתיים). חליטה ממושכת יותר תהפוך אותו למר מדי. בבישול ובאפייה טעם האבקה פחות דומיננטי, ופחות מריר. יש לציין כי מאצ'ה מכילה קפאין יותר מתה ירוק רגיל, אך בכמות קטנה יותר מקפה.

מאכלים יפנים מסורתיים ומודרניים, כמו גלידות, עוגיות, שוקולד קיטקאט, קינוחים, מרקים, מכילים אבקת מאצ'ה המעשירה ומעניקה לאוכל טעם ייחודי, מתוק מריר וצבע ירוק שאי אפשר לפספס. ניתן גם להשתמש במאצ'ה בתה, בקפה ובשייקים. במאכלים מערביים אפשר למצוא את אבקת המאצ'ה במאקרונים, קרואסונים, טירמיסו ועוד.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אוֹניגירי

אוֹניגירי お握り או אוֹמוּסוּבּי おむすび, הוא מאכל יפני פופולארי. מדובר בכדור אורז שהוא אוכל עם יפני אותנטי והיסודי ביותר ביפן.

אוניגירי הוא מעין סנדוויץ' מאורז סושי, שמבשלים בסיר מיוחד עם מים במשך רבע שעה עד חצי שעה. בסיום הבישול, כשהאורז יוצא דביק, מכינים ממנו מנות בצורת עיגול או משולש ובדרך כלל מכסים באצה מסוג נורי.
לפעמים האוניגירי עשוי רק אורז מבושל ונורי, בדרך כלל מוסיפים לו מעט דג מבושל, אומה בושי (שזיף מוחמץ), או שממלאים אותו במאכלים כמו סלט טונה. והוא נאכל עם רוטב סויה. כשמכינים אותו בבית, נהוג להוסיף לאורז המבושל פוריקאקה (Furikake) תוספת המכילה שבבי אצת נורי, פתיתי ביצים, שומשום ושאר הפתעות.

לא ידוע מתי הומצא האוניגירי. לפי גרסה אחת נוצר בתקופת האיין (794 עד 1185) כחטיף מהיר לגבירות ממשפחות אצולה. לפי גרסה אחרת הומצא בידי הלורד נובונגה, פיאודל מהמאה ה-16, כמנת קרב ספרטנית. כשהיו גדודיו בתנועה, קיבל כל חייל אורז ושזיפים חמוצים. החיילים עצמם יצרו מהאורז והשזיפים כדורים, וכך נוצר האוניגירי.
בסוף המאה ה-19, כשאורז לבן ואוניגירי היו לחלק קבוע בתפריט הלאומי, האוניגירי היה כדור אורז מתובל במלח בלבד, ללא כל תוספת. נורי נוסף רק מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19 (תקופת מייג'י), כשהכנתו נעשתה נפוצה.

כעשרים שנה מאוחר יותר הומצא המיתקן שמכין אוניגירי בצורת משולשים. הבעיה היתה שהנורי שעטף את האורז נעשה דביק ומסמורטט בזמן קצר. כדי לפתור זאת התחילו לעטוף את האורז בניילון נצמד, כך שומרת האצה על פריכותה.

אוניגירי נחשב ארוחה קלה, או חטיף. ואף פופולארי בקופסאות ארוחת הצהריים בבי"ס (אובנטו), כמנות בארוחה רגילה וכחטיפים.

ביפן אפשר למצוא בכל קיוסק/ מכולת אוניגירי במגוון עצום ומדהים של מילויים ותוספות – מברביקיו קוריאני, ועד עוף בקארי, סלמי וסלמון. כיום נמכרות כשני מיליארד יחידות אוניגירי בכל שנה, ובחנויות רבות מוקצים יותר משני מדפים לאוניגירי בלבד והמלאי מתחדש בכל כמה שעות.
יותר ויותר חנויות ביפן מתמחות רק באוניגירי. בחלק מהן משתמשים בסוגי מים ואורז שונים, כדי להשיג טעם ייחודי. בחנות כזו ניתן לעיתים למצוא 30 טעמים שונים של אוניגירי, ומדי כמה חודשים נוסף טעם חדש. בחנויות המתמחות נהוג למכור את האוניגירי כשהוא כבר עטוף נורי, מה שמעניק לו איכויות של בישול ביתי. פרט לנורי, ניתן לעטוף אוניגירי גם בעלי ירקות מוחמצים, כרוב, קותלי חזיר וזרעי שומשום.

למרות הירידה בצריכת אורז כתוצאה משינוי סגנון החיים ואימוץ הרגלי אכילה מערביים, האוניגירי עדיין אופנתי. הגיוונים הרבים שמוצעים חדשות לבקרים ואהבתם של היפנים לאורז, עוזרים לשמר את מעמדו כמאכל פופולרי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חטיפים יפניים בטעמים מוזרים

יפן, ארץ השמש העולה והאוכל המוזר. טווח הטעמים והמרקמים של החטיפים היפניים חוצה את המתוק, מלוח ופריך. תה ירוק, שעועית מותססת ודגים הם טעמים נפוצים ואהודים בקרב תושבי קבוצת האיים.
ברוב המקרים טעמים חדשים ואקזוטיים מגיעים בהתאם לעונות השנה, כמו עוגת שיפון סאקורה.
הנה סקירה קצרה של כמה חטיפים יפניים בעלי טעם מוזר במיוחד-
קרקרים שרימפס מצופים שוקולד- שיתוף פעולה מוזר בין חטיף השוקולד האהוב ביותר ביפן וקרקר שרימפס.

משקה פנטה בטעם יוגורט בננה- משקאות בטעם יוגורט הם לרוב הימור בטוח ביפן, ישנם משקאות יוגורט שיותר פופולאריים מיוגורט רגיל, אבל הניסיון לתרגם את טעם היוגורט למשקה סודה תוסס, ממש לא ברור….

קפה לאטה עגבניות- בכל בית קפה ביפן יש לפחות תריסר ווריאציות לקפה לאטה הידוע. רשת אחת של בתי קפה החליטו על כיון אחר והציעו לאטה עגבניות לזמן מוגבל. המשקה היה זמין רק בצורה קרה/ קפואה במהדורת קיץ מוגבלת.

גלידת מיונז- למיונז היפני יש את הכמות הנכונה מבחינת ריח חד וחריף. מי שגר מספיק זמן ביפן, ירצה לשים אותו על כל דבר החל מעוף צלוי ועד פיצה. אבל זה עדין לא מסביר את המצאת גלידת המיונז. הגלידה היתה מכוסה בציפוי לבן וקשה, שהיה דומה לציפוי שוקולד לבן, אבל המרכז הקרמי שלה השאיר טעם לוואי מתמשך.

שלגונים בטעם איטלקי- שלגוניGari Gari-kun היפניים זולים במחיר ומגוונים בטעמים. זה חטיף נהדר ומצנן בחום הקיץ היפני, שניתן למצוא טעמים מיוחדים במהדורות מוגבלות. מה דעתכם על שלגון בהשראת פסטה מבוססת עגבניות עם בצל ופלפלים ירוקים?

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האבטיח היפני המרובע

רוב האנשים בעולם יסכימו שאבטיח זה דבר טעים ואין דבר יותר מרענן מאשר לאכול אבטיח עסיסי ביום קיץ חם .

אבל רוב האנשים גם יסכימו שאין דבר מעצבן מאשר לסחוב אבטיח כבד הביתה או לנסות לאחסן את האבטיח הגדול והמתנדנד במקרר.

אם האבטיח היה מרובע אולי האחסון והסחיבה שלו היו נוחים יותר?..
חקלאים יפנים מצאו פתרון יצירתי לבעיה שהוא קצת יותר גימיק מאשר פתרון ממשי, בעיקר בשל התהליך שנדרש. המוצר נמכר לבסוף במחיר גבוה בהרבה ונחשב למוצר פרימיום שמיוצא מיפן למדינות אחרות ומציג פרי שכולנו רגילים לקבל עגול, בצורה קצת יותר נוחה  וקלה לסחיבה ולאחסון.

החקלאים היפנים החלו לגדל אבטיחים בקופסאות זכוכית מרובעות, ואלה אילצו את הפירות לשנות באופן טבעי את צורתם ולהפוך מרובעים. את האבטיחים דמויי הקוביות מפיצים כיום בכל רחבי יפן והם מוצגים לראווה בחנויות. הם פופולריים בעיקר בערים הגדולות, טוקיו ואוסקה, וזאת בשל מחירם הגבוה: בין 17 ל-25 אלף ין (137 ל-202 דולר ליחידה).

כשהרעיון לייצר אבטיח בצורות שונות צץ לראשונה ביפן, איש לא האמין שהפטנט הזה באמת יעבוד. אבל אז, קמו מספר חקלאים אמיצים ממחוז קאגאווה שבאי 'שיקוקו', והחליטו לנסות.

למה לא, בעצם? אמנם מדובר בהשקעה עקבית, המתנה ומתן יחס אישי לכל אבטיח בנפרד – אבל התוצאות המפתיעות מדברות בעד עצמן. 

אז איך גדל האבטיח להיות מרובע?

הפטנט פשוט מאוד: בשלבי הצמיחה הראשוניים של האבטיח, בעודו 'צעיר', יש להכניס אותו לכלי מיוחד ומרובע מברזל, כששורשיו עודם מחוברים למקשה, להתפלל שהגשם לא יאכזב ויירד בכמויות נכבדות ו…לחכות. למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים – האבטיח שימשיך לצמוח בתוך ביתו החדש, עד מהרה יסגל את צורתו המרובעת. תוך שבועות אחדים עד חודש, יגדל האבטיח בתוך הבית החדש שלו לממדים של אבטיח רגיל. 

בשל צורתם הייחודית, לא קל למצוא אבטיחים מרובעים. ביפן, נמכרים רק 200-300 מהם בשנה. 

השאלה הנשאלת היא האם אבטיח מרובע זהה בתכולתו ובטעמו לאבטיח רגיל? את התשובה המפתיעה לכך מספקת אחת החקלאיות, מומחית בייצור אבטיחים מרובעים: "הצורה הרבה יותר חשובה מהתכולה".

מדוע? כנראה שהיפנים מתלהבים מהרעיון להעניק את האבטיח הנדיר כמתנה, יותר מאשר לאכול אותו. שכן טעמו של האבטיח המרובע משתנה ותלוי במידה רבה, בכמות הגשמים שהוא מקבל לאורך העונה. 

*התמונות מרחבי הרשת

הצלחתו של הקארי ביפן

מנות עם קארי בד"כ מקושרות אצלנו עם מדינות כמו הודו ותאילנד, מנות חמות, חריפות בצבע צהוב, ירוק או אדום.
אך גם ביפן הקארי היפני נחשב לאחד המאכלים האהובים ביותר על היפנים, אפילו יותר מסושי ומרק מיסו.
הקארי היפני עדין יותר, הרבה פחות חריף הוא מעט מתקתק ומאוד סמיך, היפנים מוסיפים לו תפוחי אדמה, גזר ובצל ונהוג לאכול אותו לצד מנת אורז ולכן המנה נקראת "אורז קארי".


התבשיל מכיל גם מנת בשר, בד"כ חזיר או בקר (בהשוואה לקארי ההודי שיהיה מוגש עם עוף או כבש), בשר חזיר הוא הבשר הפופולרי ביותר לקארי במזרח יפן ואילו בשר בקר נפוץ יותר במערב יפן תוספת שאהובה מאוד על הילדים היפנים היא טונקאטסו (קציצת חזיר מטוגנת בשמן עמוק) שזה השניצל של היפנים.


ניתן להפוך את המנה לטבעונית ולהוסיף קוביות טופו במקום הבשר.
תערובת התבלינים, הקארי, הגיעה ליפן בתקופת מייג'י (1868-1912) ע"י קצינים בריטים בתקופה ששירותו בהודו שהיתה אז בשליטה בריטית.
הבריטים היו בין אנשי המערב הראשונים שהיפנים הכירו לאחר פתיחת המדינה לאחר מאות שנות בידוד.
לאחר שהכירו היפנים את אבקת הקארי הם עידנו אותה והתאימו אותה לחיך היפני וכיום מאכלי הקארי הם חלק בלתי נפרד מהמטבח היפני.


את תבשילי הקארי אפשר למצוא בכל יפן, במיוחד באזורים בהם יש בתי עסק רבים ותחנות רכבות.
המסעדות המגישות מנות קארי הן מגוונות, החל ממסעדות משפחתיות קטנות, מקומות המתמחים במנות קארי, מסעדות גדולות המגישות תפריט מגוון, קפיטריות ואפילו מסעדות יוקרה המגישות מנות קארי כמנת גורמה.
מנות קארי מוגשות גם בבתים כמאכל ביתי, מכיוון שבכל סופר מוכרים טבליות מוכנות של קארי המנה קלה מאוד להכנה.


את מנות הקארי אוכלים עם כף גדולה ולעיתים קרובות מלווה את הארוחה תוספת של חמוצים יפנים הנקראים fukujinzuke שטעמם משתלב מצוין עם מנת קארי טעימה ומנחמת.
קארי2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אודן- מנת חורף מושלמת

ביפן, כשמזג האוויר מתחיל להתקרר, מתחילים לראות סירי אודן גדולים ומהבילים הצצים בדלפק של כל קומביני (חנות נוחות) ביפן.
מנת האודן היא מנת חורפית מושלמת לחורף הקר עם מגוון רחב של מרכיבים שיחד יוצרים את מנת המרק המושלמת.
אודן6
המנה המסורתית מכילה רכיבים יפנים שונים החל מעוגות דגים ועד טופו. המרכיבים מבושלים ומוגשים במרק העשיר, כאשר החומרים משתנים בהתאם לאזור.
האודן פופולרי מאוד עוד מתקופת אדו (1603-1868) כאשר המנה היתה נמכרת בדוכני הרחוב.
למעשה, מנה זו היא אחד מה"מזון המהיר "היפני הוותיק ביותר.
כיום אפשר לקנות אודן בדוכני רחוב, חנויות נוחות ואפילו במסעדות יוקרה, מחירו נע בהתאם כאשר מנת אודן הנמכרת בדוכנים נחשבת למנה זולה, טעימה, משביעה ומחממת.


המרכיבים משתנים באופן כה נרחב בכל אזור ומשק בית, עד שאין גבול לרשימת המרכיבים שניתן להשתמש בהם להכנת אודן. להלן כמה מרכיבים נפוצים שאף מנת אודן איננה מושלמת בלעדיהם:
דייקון: "צנון יפני" השורש היפני הגדול, נמצא במאכלים יפנים רבים.
אחד מרכיבי הבסיס באודן , הדייקון נכנס למנה כשהוא פרוס לפרוסות. תפקידו באודן הוא לספוח אליו טעמים רבים מהמרק והוא למעשה משמש כ"ספוג" שנמס בפה.
ביצה: ביצים נפוצות מאוד גם בתבשיל בתנור. בנוסף לביצה המבושלת הקלאסית תוכלו למצוא לפעמים מאקי טאמאגו, סוג של חביתה מגולגלת.
באודן צבע הביצה משתנה לחום כהה (בדיוק כמו בצ'ולנט) והטעם העמוק יחלחל אל ליבת הביצה שהופכת אותה למלוחה ועשירה בטעמים.
אודן2

 

Yaki Chikuwa: אלה עוגות דגים בצורת צינור שתמצאו כמעט בכל אודן. עוגות הדגים מבושלות מראש, מטוגנות קלות וממולאות לפעמים גם בגבינה או במרכיבים אחרים הנמסים כשהם מתחילים להתבשל.
Mochiiri Kinchaku: כיסים קטנים העשויים מטופו מטוגן בשמן עמוק ומלאים בעוגת אורז דביקה. הכיסים קשורים בקאנפיו (רצועות דלעת מיובשות).
לא כל כך פשוט לאכול את הכיסים האלה, ומומלץ לקרוע אותם בעזרת מקלות האכילה.
רכיב זה באודן נחשב ליקר יותר.


Konnyaku: קוניאקו הוא חומר אפור דמוי ג'לי העשוי משורש צמח הנקרא אמורפופלוס קונג'אק ומכונה "לשון השטן". הקוניאקו נחתך למשולשים עם חתכים זעירים של שתי וערב בחלקו העליון לספיגת המרק. לקוניאקו לבדו טעם רע, אבל ברגע שהוא מתווסף לאודן הוא סופח את הטעמים של המרק וטעים לאכול אותו.

Shirataki: נודלס צלולים המיוצרים מהקונקיאקו.
שלא כמו אטריות רגילות, השירטאקה קשורות יחד עם פס עבה העשוי גם מקוניאקו.
מי שלא מיומן באכילה עם מקלות אכילה יגלה שמאתגר מאוד לתפוס את הנודלס.

Ganmo/Atsuage: אלה שני מוצרי טופו נפוצים מאוד שמתווספים לאודן.
Ganmo: קציצת טופו בעובי של כחצי סנטימטר ועשוי מטופו וירקות מטוגנים בשמן עמוק.
Atsuage: חתיכה עבה של טופו מטוגן.

יש עוד מגוון רחב של מרכיבים שאפשר להוסיף לכל מנת אודן.
בחורף אפשר לרכוש את המנה גם בחנויות בשירות עצמי כאשר כל לקוח מוסיף לעצמו את הרכיבים האהובים עליו.


מנות האודן מגיעות עם רטבים כאשר הנפוץ ביותר הוא הקארשי, חרדל יפני, מעט חריף והיוזו קושו, ממרח העשוי מפירות היוזו ופלפל צ'ילי.
וכמובן שתמיד אפשר ורצוי לתבל עם סויה ומיסו האהובים.
אודן1

דונבורי- אינסוף אפשרויות בקערה אחת

דונבורי הוא מאכל אהוב ביפן המורכב מקערה ובה אורז לבן ודביק ועליה שלל תוספות המשדרגות את המנה למאכל טעים ועשיר בטעמים.
פירוש המילה "דון" ביפנית זה קערה ולכן שמותיהם של המנות השונות מסתיימות ב"דון", מה שקורה לפני "דון" תלוי בתוספת אותה שמים על גבי האורז.

דונבורי6

הדונברי היא מנה פשוטה, אך המגוון העצום של התוספות והתיבולים השונים מאפשרים אינסוף וריאציות. אין כללים וחוקים לגבי איזה תוספות אפשר לשים על דונבורי, הכל אפשרי והכל הולך.
ארוחות דונבורי פופולריות לא רק בקרב יפנים, אלא גם בקרב תיירים בשל העלות הזולה יחסית, הנגישות ובד"כ כל אחד יכול למצוא שילוב טעמים שהוא יאהב לאכול.
את הדונברי גם קל להכין בבית עם השאריות אוכל שנשארו.
דונבורי חזיר2

קיימים סוגים רבים של דונבורי המשתנים על פי התוספת הצבעונית שלהם ויש אינסוף אפשריות למנה אחת פשוטה. המנות משתנות בהתאם לאזור שם נאכלת המנה, עונת השנה ואיכות המסעדה:
Katsudon: קציצות חזיר מטוגנות בשמן עמוק עם בצל וביצה.
ביפן ישנה מסורת שתלמידים יפנים צריכים לאכול את מנת הקאטסודון בלילה לפני בחינה חשובה בבית ספר. ולמה? מכיוון שבמנה יש את המילה "קאטסו" שפירושה ביפנית הוא "לנצח".


Gyudon: קערת אורז מבושל עם בקר. פופולרית מאוד כמאכל מזון מהיר לא יקר המוגש בחנויות רבות ברחבי יפן. לעיתים מוגשת המנה עם ביצה חיה טרופה המתבשלת מחום המנה.


: Unadon אונגי פירושו צלופח ביפנית ולכן פירוש שם המנה: צלחת קערת אורז עם צלופח.
המנה מוגשת עם רוטב סוייה מתקתק. מנה זו נחשבת למנה יחסית יקרה יותר משאר המנות בגלל הצלופח שבקערה.


Oyakodon: משמעות השם 'אמא וילד', וזה מגיע משני הרכיבים העיקריים במנה, ביצה ועוף.
לעיתים רחוקות, מכינים את המנה  עם סלמון ואיקורה (ביצי סלמון).
טבעונים וצמחוניים שגם רוצים להנות מקערת דונבורי יכולים לקבל את מנה עם פטריות שיטאקי, אבוקדו וטופו המחליף את העוף המנה.


Tendon: קערת אורז עם חתיכות טמפורה (שרימפס או ירקות) שונות הטובלות ברוטב מתקתק על בסיס סויה.


Kaisendon: קערת אורז עם סוגים רבים של פירות ים טריים. בדרך כלל יש במנה טונה, שרימפס, ביצי סלמון, דיונון וסרטנים. מדובר באחת מהמנות היקרות יותר בגלל מרכיביה היקרים.

דונבורי פירות ים

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הטעמים של אוסקה

נאמר על תושבי אוסקה כי הם מוציאים יותר על אוכל מאשר על כל דבר אחר, ישנו אפילו ביטוי המתאר את תרבות האוכל באוסקה "Osaka no kuidaore" ופירושו לאכול עד שניפול.
למקומיים יש ציפיות גבוהות מאיכות האוכל ועל המסעדות בעיר יש לשמור על סטנדרטים גבוהים או לסגור את המקום.


עם אהבה וגאווה כזו למטבח המקומי אין זה מפתיע שאוסקה מפורסמת במנות מקומיות שונות וחלקן זכו לא רק לתהילה ארצית אלא לבינלאומית.
לאוהבי האוכל המגיעים ליפן מומלץ מאוד להגיע לאוסקה ולהנות מסצנות האוכל הטובות במדינה ולהתנסות במנות המקומיות הייחודיות לעיר.


Takoyaki:   טקויאקי פירושו "תמנון בגריל" מדובר במנת כדורים קטנים אותם מכינים במחבת ברזל מיוחדת, המלית העיקרית של הכדורים זה כמובן תמנון בתוספת של פירורי פנקו, בצל ירוק ועוד.
הכדורים מוגשים בליווי רוטב, מיונז יפני ופתיתי בוניטו.


את המלית והתוספות אפשר לשנות לפי הטעם ואפשר למצוא טקויאקי במלית שרימפס או פירות ים אחרים.
תושבי אוסקה אוהבים לערוך מסיבות טקויאקי בה מכינים טקויאקי רבים בשלל מילויים ותוספות ולכן לרוב תושבי אוסקה יש מחבת טקויאקי בבית.
מי שמעדיף לאכול את הטקויאקי שלו בחוץ יכול לקנות אותם בדוכנים הרבים המפוזרים ברחבי העיר.


Okonomiyaki: אוקונומיאקי הוא מאכל דמוי פנקייק האהוב מאוד על היפנים ואפשר למצוא אותו בסגנונות שונים ברחבי יפן.
באוסקה, הנחשבת למקור האוקונומיאקי,  מערבבים כרוב מגורר ומגוון של רכיבים נוספים כמו סרטנים, תמנון או בשר, לבלילה על בסיס קמח ומכינים אותו על מחבת ממש כמו פנקייק.
לרכיבים הבסיסים אפשר להוסיף מה שרוצים: גבינה, עגבניה, שרימפס והרשימה עוד ארוכה.
לא סתם פירוש השם, okonomiyakiזה  "דברים על האש שאתה אוהב",
מעל הלביבה המוכנה שופכים רוטב סמיך, מיונז יפני, אצות נורי , ג'ינג'ר ופתיתי בוניטו מיובשים.


Kushikatsu: שיפודים של בשר, ירקות או פירות ים מטוגנים בשמן עמוק עד שהם הופכים לזהובים ופריכים.
השיפודים מוגשים עם מגוון רטבים כאשר כלל חשוב הוא שלכל סועד תהיה צלוחית רוטב אישית משלו.


המנה פופולרית בכל רחבי יפן, אך תושבי אוסקה מאמינים כי מקורה  במסעדה ותיקה שהגישה את המנה עוד ב- 1929.
ההבדל בין Kushikatsu למנת טמפורה הוא בבלילה כאשר ל-  Kushikatsu מוסיפים לבלילה גם פירורי לחם מטוגנים.
עם השנים התפתחו אפשרויות שונות של מאכלים לשים על השיפוד והיום אפשר גם למצוא פירות כמו תותים מטוגנים ומשופדים.
לצד מנת השיפודים והרוטב מגיעה גם קערת כרוב שחתוך בצורה גסה, היפנים מאמינים כי הכרוב עוזר בעיכול המנה המטוגנת.

 

לאכול נאבה נאבה יפני

יפן מתגאה במגוון מאכלים ומנות המפורסמות שלה, אך יש סוג מסוים של אוכל שזרים ותיירים מתקשים לפעמים ליהנות ממנו "הנבה נבה" – אלו מגוון מאכלים במרקם דביק וחלקלק אשר תופסים מקום נכבד בתזונה היפנית.
השם "נבה נבה" נוצר בשל הצלילים הנובעים בעת ביטוי השם אשר דומים לקולות המשמיעים בעת אכילת מזונות מסוג הנבה נבה.
מאכלי הנבה נבה אינם יפים למראה, אך הם מהווים חלק מהותי מהתזונה היפנית בשל טעמם הטעים ותכונותיהם הבריאותיות. בנוסף להיותם דלי קלוריות ודלי שומן, מזונות הנבה נבה הם עתירי חלבון, עשירים בסיבים תזונתיים בוויטמינים, מינרלים, וחומרים מזינים אחרים.


מכיוון שמודבר במאכלים מרעננים וקלים לעיכול הם מתאימים לאכילה בקיץ החם והלח.
הרכיבים שלהם זולים וקלים להכנה ושיטות הבישול קלות ומהירות כך שגם סטודנטים או מי שאין לו זמן רב לבשל ארוחה יכול להכין ארוחה בריאה ומזינה תוך זמן קצר.
אך למרות כל היתרונות של הנבה נבה יהיה זה נדיר לראות תיירים או תושבים זרים שאוכלים נבה נבה, מדובר בטעם נרכש ולא תמיד קל למי שאינו מכיר את סוג אוכל זה להזמין לעצמו מנה של אוכל חלקלק ומעט מוזר.
מה הם מאכלי הנבה נבה?

Tororo: אוכל דביק העשוי מסוגים שונים של בטטות מגורדות המכונות בטטות הרים אשר להן טעם מעודן.
את הבטטות מגרדים לעיסה דביקה אותה נהוג לאכול לצד מאכלים יפנים רבים כמו אורז חם, דגים ועוד.
הבטטות היפניות עשירות בחלבון, ויטמינים ומינרלים והן מכונות לעתים "תרופת ההרים". בנוסף לאורז, ניתן לאכול טורורו גם מעל  איטריות אודון, סובה או מעל טונה גולמית חתוכה.
הטורורו נחשב כמרכיב חשוב ועיקרי במנות הנבה נבה.


Natto: הנאטו הם לפולי סויה מותססים ביפן. לעתים קרובות הוא מעורבב עם חרדל ורוטב סויה מתוק.
הנאטו הוא אחד ממאכלי הנבה נבה היותר מוכרים בשל ריחו החזק אך יש לו קהל מעריצים גדול שאינו מוכן לוותר על מנת נאטו לארוחת בוקר. אך למרות זאת המרקם הדביק שלו והריח החריף והחזק גורם לאנשים רבים ואפילו לכמה יפנים להתקשות לאכול אותו.
מדובר באחד ממאכלי הנבה נבה הבריאים ביותר ובין שלל תכונותיו הוא ידוע  כמשפר את זרימת הדם ומקדם את בריאות הלב.
מי שרוצה לנסות לאכול נאטו יכול לערבבו עם מרכיבים מגוונים כמו ווסאבי, קימצ'י, או אפילו אבוקדו, כדי שיהיה מעט יותר מעורר תיאבון וטעים.


nameko: פטריות אשר בעולם הן נדירות אך ביפן אפשר למצוא מהן בשפע.
גודלן קטן והן בעלות ציפוי דביק וג'לטיני המצוי על כובע הפטרייה, העמוס בוויטמינים ומינרלים. את הפטריות אפשר למצוא במגוון מנות יפניות, החל ממרק מיסו ועד צ'יפס. לפטריות נמקו טעם עדין ואגוזי.


Okra: אנחנו בישראל מכירים את האוקרה כירק במיה.
ירק ירוק שאפשר למצוא גם בארץ במחלקת הקפואים בסופר או במיה טריה אצל הירקן.
הזרעים הלבנים של הבמיה אחראים למרקמה הדביק והרירי.
האוקרה לא נחשב כאחד הירקות המסורתיים של יפן. במקור, מדובר בירק שיובא ליפן, בזכות המרקם הדביק שלו הוא הפך לאחד ממזונות הנבה הנבה הנפוצים ביותר, במיוחד במנות ראשונות קטנות או כתוספת לצד מנה עיקרית או כמילוי בסושי.
האוקרה ידוע כמקור עשיר לסיבים תזונתיים וויטמינים.

Neba Neba Don: את כל המאכלים שציינו מערבבים ביחד למנה אחת גדולה, טעימה ומזינה, ומניחים מעל קערת אורז חם או איטריות סובה.
ביפן מנה זו נאכלת בד"כ בקיץ כי היפנים מאמינים שמזונות הנבה נבה מקלים על עייפות חום הקיץ.
היפנים מכינים לעצמם קערה גדולה עם תוספת של ביצה טריה ומעט רוטב סויה, מערבבים הכל עם מקלות אכילה ונהנים ממנה מפנקת בריאה ומזינה.
נבה נבה5

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

 

 

חומרי הגלם המיוחדים של יפן

אחד האתגרים בבישול אוכל יפני (שלא נעשה ביפן) הוא ליקוט המצרכים מתאימים להכנת הארוחה.
המטבח היפני הוא אחד המטבחים עם חומרי הגלם הייחודים ביותר שקשה מאוד למצוא מחוץ ליפן. מי שחשקה נפשו לבשל לעצמו אוכל יפני אמיתי נאלץ לחפש זמן רב רכיבים מיוחדים לצורך הכנת הארוחה היפנית המושלמת.
הייחודיות של המטבח היפני הוא שימוש ברכיבים שבמטבחים אחרים לא משתמשים בהם. הסיבה לכך היא שיפן נמצאת על אי ורוב השטח שלה הוא הררי ואיננו מתאים לגידולים חקלאיים. לכן, היפנים עושים שימוש בחומרים שונים שמדינות אחרות התעלמו מהם, כמו למשל אצות שמהוות חלק עיקרי במטבח זה.


כיום ניתן למצוא רכיבים שונים ומיוחדים בסופרים המתמחים במטבח היפני אך עדיין ישנם חומרי גלם רבים אשר לא פשוט למצוא.
מהם (חלק קטן) חומרי הגלם שבלעדיהם ארוחה יפנית לא תהיה מושלמת?
מירין– ליקר אורז בעל טעם מתקתק, מעט דומה לסאקה אך אחוזי האלכוהול בו נמוכים.
הוא בעל טעם ייחודי וקשה למצוא לו תחליף.
משתמשים בו למנות יפניות רבות ומכיוון שטעמו חזק מומלץ להשתמש בכמות קטנה.


אורז יפני– בעל טעם ייחודי ומרקם מעט דביק המתאים להכנת סושי.
ישנם שני סוגים עיקריים של אורז:
Uruchimai- הוא אורז יפני רגיל, מעט דביק המשמש עבור סושי ומנות אורז יפניות שונות.

Mochigome- אורז דביק מאוד המשמש למוצ'י ולדנגו.
חומרי גלם2

אנקו– ממרח העשוי משעועית אזקו.
טעמו מתוק ועדין והוא משמש כ"ממרח שוקולד" עבור ילדי יפן.
באנקו משתמשים בקינוחים, כמילוי במאפים ואפילו בגלידות והוא ממרח אהוב מאוד על היפנים.


דייקון– צנון יפני ענק, צבעו לבן וטעמו עדין.
ניתן לראות אותו תלוי לייבוש בכל רחבי יפן.
הדייקון משמש כבסיס למאכלי ירקות שונים וניתן לאכול אותו חי, מוחמץ מבושל ואפילו לעשות ממנו צ'יפס.

פנקו– פירורי לחם יפנים, גדולים יותר ואווריריים יותר מאלו המקובלים במערב.
ביפן משתמשים בו למגוון של מאכלים מטוגנים.
פנקו

סאקורה– פריחת הדובדבן היפה היא סמל לדברים רבים עבור היפנים והם סוגדים ליופי שלה.
הפריחה מהווה השראה ליצירות אומנות רבות וגם לאוכל. בתקופת האביב, היא תקופת הפריחה, קינוחים מסורתיים זוכים לקישוט בדמות פרח הדובדבן.
טעם הפרחים הוא עדין מאוד ויש לו ניחוח נעים, אך יש לאכול אותם במתינות כיוון שאכילת כמות גדולה של הסאקורה עלולה להיות רעילה.

מיטאקי– פטריות יפניות גדולות אשר משקלן יכול להגיע עד 20 ק"ג.
טעמן מר אך הן נחשבות כבעלות יכולות ריפוי ובעלות יכולת של חיזוק מערכת החיסון והחיוניות של הגוף.
משתמשים בהן במאכלי טמפורה, מרקים וסלטים שונים.
אכילתה כפטרייה מיובשת נחשבת לטובה ביותר כי אז נשמרות תכונותיה הרפואיות.
מיטאקי
אומבושי- שזיף יפני שלם, כבוש במיץ של עצמו, טעמו חמוץ מלוח ומשתמשים בו במאכלים יפנים מסורתיים וגם כקישוט בקופסת בנטו או בקינוחים.

אומבושי