5 גלריות אמנות נסתרות בטוקיו שאתם חייבים לראות

לראות אמנות במקומות הכי לא צפויים – כמה גלריות לא שגרתיות חבויות בחנויות מעצבים ואחת אפילו מגישה סושי

בטוקיו תמצאו גלריות אמנות חבויות בכמה מהמקומות יוצאי הדופן ביותר. החל מבוטיקים של מותגי יוקרה ועד למסעדות סושי אומקאזה, חללי האמנות הסודיים האלה מארחים לעתים קרובות תערוכות מעניינות שהן בחינם לציבור. זו גם הדרך הנעימה ביותר לבצע ריבוי משימות, מכיוון שאתם יכולים להשלים את טיול האמנות שלכם עם צד של קניות או אפילו ארוחת ערב מפנקת. תוהים היכן תוכלו למצוא את החללים הייחודיים הללו? המשיכו לקרוא!

3110NZ של LDH Kitchen

חצי גלריית אמנות, חצי מסעדת סושי אומקאזה, 3110NZ היא שיתוף הפעולה הגאוני בין גלריית האמנות Shibuya Nanzuka Underground ומוסד הסושי הנודע Sushi Saito. החלל פועל כגלריית אמנות חופשית במהלך היום, ובערב הוא מגיש ארוחות סושי אומקאזה עם שמונה מקומות ישיבה בלבד.

התערוכות כאן מתחלפות כל ארבעה עד שישה שבועות. מלבד זאת, תמצאו גם גושי אמנות קטנים בכל החלל. ראשית, הלוגו המלוטש של המקום נוצר על ידי המאייר היפני הנודע Hajime Sorayama, בעוד שהחלל כולו תוכנן על ידי Snarkitecture, משרד האדריכלות שייסד האמן האמריקאי דניאל ארשם.

2G

שלוחה זו של גלריית Shibuya Nanzuka Underground היא חנות קמעונאית המתמחה בסחורות אמנות עם מיני גלריה ממש מאחור. תמצאו את 2G בקומה השנייה של מרכז הקניות האופנתי Shibuya Parco, אבל קל יותר לזהות אותו מבחוץ מכיוון שחלונות הרצפה עד התקרה של החנות מצופים בבובות נדירות של Bearbrick שכל אספן אמיתי יעריך.

קנו חולצות וכיסויי טלפון עם הדפסים של Hajime Sorayama, כמו גם פריטי אספנות כמו Bearbricks ועוד. באשר לחלל הגלריה, הוא כולל רוטציה מתמדת של אמנים יפניים ובינלאומיים, כולל טטסויה נקמורה ודניאל ארשם.

Okuno

חבוי בצל חנויות הכלבו הנוצצות ובוטיקים המעצבים של גינזה נמצא בניין Okuno, מתחם דירות ישן שנבנה בעידן Showa (1926-1989). דוגמה מצוינת לארכיטקטורה מודרניסטית מוקדמת, הבניין שהשתמר בנאמנות הוא כמו קפסולת זמן, אבל עם יחידות רבות בהן שוכנות כיום חנויות עתיקות ומיני גלריות לאמנות. אם אתם רוצים לראות איך נראו החיים בבניין בזמנו, בדקו את חדר 306, שנותר כמו שהוא מאז שהדייר הקודם שלו עזב.

גולת כותרת נוספת בבניין היא גלריית גינזה צ'ואו בקומה הרביעית. כאן תמצאו תערוכות זמניות של ציורים, הדפסים ותצלומים של אמנים יפנים. היא אפילו מארחת מדי פעם סדנה. בדקו את לוח הזמנים של התערוכות כאן.

Espace Louis Vuitton Tokyo

מי היה מאמין שתמצאו גלריית אמנות בחנות של לואי ויטון? תווית האופנה היוקרתית הפכה את הקומה השביעית של חנות האומוטסנדו בעיצוב יוני אאוקי לגלריה לאמנות כבר ב-2011, וזה מדהים. אמנם שווה לבקר רק בגלל הארכיטקטורה, אבל תערוכות האמנות העכשווית כאן תמיד היו רעננות ומרגשות, אוצרות על ידי זרוע האמנות והתרבות של המותג Fondation Louis Vuitton.

תערוכות יחיד קודמות כאן כללו מופעים של ישו רפאל סוטו, כריסטיאן בולטנסקי, צמד האמנות השיתופי גילברט וג'ורג', כמו גם תערוכות קבוצתיות המציגות יצירות של אמנים מפינלנד, הודו ויפן. האמן האמריקאי ראשיד ג'ונסון מציג את עבודותיו לראשונה ביפן ב-Espace עד ה-25 בספטמבר.

Maison Hermès Le Forum

חלל אמנות נוסף בחנות אופנה יוקרתית, לה פורום, נחבא בקומה השמינית של חנות הדגל Hermès Ginza שתוכננה על ידי האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו. הגלריה המרווחת בנויה מגושי זכוכית, ובכך מאפשרת לאור טבעי רך להסתנן ולפתוח את החלל, בעוד התקרה הגבוהה הופכת אותו למושלם להתקנות.

אין כאן דמי כניסה ותערוכות מאורגנות על ידי Fondation D'entreprise Hermès שמטרתה לטפח עניין ציבורי באמנות כמו גם להגן על הסביבה. בדרך כלל מתקיימים שלושה מופעי אמנות עכשווית בשנה, עם התמקדות באמנים צרפתים. 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

7 גלריות אמנות חינמיות בגינזה

אחת ההנאות המתגמלות של שיטוט ברחבי גינזה היא לחקור את המגוון הרחב של גלריות אמנות ועיצוב בחינם.

מחובקת בהיסטוריה תרבותית עשירה שמקורה בתקופת אדו, גינזה ממשיכה לטפח את המורשת האמנותית שלה באמצעות תצוגות מיוחדות החל מאמנות ועיצוב מסורתיים ועד מודרניים. חלק מהגלריות שוכנות בתוך בוטיקים של מותגי יוקרה.

נספח מוזיאון פולה

הרחבה של מוזיאון פולה לאמנות בהאקונה, נספח מוזיאון פולה נפתח בשנת 2009 והוא חלק מהקונספט של חברת ״פולה אורביס החזקות״ להעברת מסר של יופי פנימי באמצעות אמנות שניתן ליהנות ממנה בחופשיות על ידי הציבור לאורך כל השנה. ניתן למצוא את המוזיאון בקומה השלישית של בניין פולה גינזה, הממוקם ברחוב צ'ואו לצד חנויות כלבו יוקרתיות ובוטיקים יוקרתיים. החלל הקומפקטי מציג יצירות של אמנים צעירים מבטיחים ואוסף פולה של אמנות עכשווית ומסורתית בספקטרום של ז'אנרים מציורים, פסלים, צילום, חפצי אמנות, אופנה ועוד. בקומה הראשונה נמצא סלון היופי של מותג הקוסמטיקה.

אולם נקסוס של שאנל

רק כמה צעדים מאגף מוזיאון פולה באותו רחוב, הוקמה חנות הדגל השנייה של שאנל בגינזה בשנת 2004. בניין קיר הזכוכית המרשים בגובה 56 מטרים סגור בבלוק אלומיניום שתוכנן על ידי האדריכל הנודע פיטר מרינו. בנוסף לחלל הקניות בגודל 1,300 מ"ר, ניתן למצוא את מסעדת המטבח הצרפתי Beige Alain Ducasse בקומה ה-10 ואת גלריית שאנל נקסוס הול בקומה הרביעית. האולם מארח תערוכות אמנות וקונצרטים מעת לעת. ציורים, פסלים, צילום ומדיה אחרת מגלמים את הרוח היצירתית של המייסדת גבריאל שאנל. חלק מהעבודות מוצגות לציבור לראשונה.

גינזה שש: המועדון ו-Artglorieux

קרוב לצומת Ginza 4-chome, הקניון Ginza Six החליף את חנות הכלבו ההיסטורית Matsuzakaya בשנת 2017. הארכיטקטורה החדשנית להפליא עוצבה על ידי Yoshio Taniguchi והפנים שלה הם על ידי המעצב הצרפתי גונאל ניקולס. המשתרע על שטח עצום של 47,000 מ"ר, המתקן המסחרי בן 12 הקומות דוגל באמנות ותרבות באמצעות תיאטרון ״נו״ וגינת הגג המעוצבת להפליא שלו.

הלובי הראשי הוא עצמו חלל מיצב אמנותי שהציג יצירות מלכותיות של המעצב הפיני קלאוס האפניימי, האמנים Chiharu Shiota ו- Yayoi Kusama ויוצרים מפורסמים אחרים. המיצב הנוכחי Metamorphosis Garden מאת קוהיי נאווה חושף עננים צפים ואת עולם החי והצומח.

בקומה השישית בתוך ספרי Tsutaya נמצאת גלריית המועדון. היא מציגה יצירות אמנות של אמנים עכשוויים בינלאומיים שיחסית נדירים ביפן. היא מקווה לבנות גשר תרבותי בין המזרח למערב.

למגע אקלקטי של האוונגרד והאמנויות היפניות המסורתיות, Artglorieux בקומה החמישית מציית לרעיון "למצוא אוצרות לכל החיים בגינזה". כניסת המנהרה מובילה לשני חדרי תצוגה בצורת טרפז. גימור הרצפות בשבעה צבעים על מנת להשיג תחושת עומק ומרחק בין המבקר ליצירת האמנות. התערוכות כוללות ציורים, ליטוגרפיות ויצירות מופת של קוביות עץ Ukiyo-e.

גלריית שיסיידו

בהמשך רחוב צ'ואו נמצאת גלריית האמנות העתיקה ביותר של גינזה שנפתחה בשנת 1919. גלריית שיסיידו מתהדרת בתקרה בגובה חמישה מטרים, אולם התצוגה הגבוה ביותר בגינזה. בניית הבניין, שהובילה לראשונה האדריכל Tatsuno Kingo ב-1916, עשתה מספר מעברים – במיוחד לאחר רעידת האדמה הגדולה בקנטו ב-1923 ומלחמת העולם השנייה. פיתוחים מחודשים שהצליחו נמשכו על ידי האדריכלים קנג'ירו מאידה ב-1928, יושירו טניגוצ'י ב-1963, יושינובו אשיהרה ב-1975 ולבסוף על ידי ריקרדו בופיל ב-2001.

משמרת את מעמדה המכובד ברחבי העולם כחברת מוצרי קוסמטיקה ומוצרי בריאות מובילה כבר יותר ממאה שנה, שיסיידו מקדישה את פעילות האמנות שלה ל"אידיאל של גילוי ויצירת ערך חדש". הגלריה ידועה במיוחד בתערוכות הקבוצתיות של אמני צובאקי-קאי. המעגל מורכב מאמנים יפניים מכובדים מאוד הן באמנות היפנית והן באמנות מערבית.

הגלריה הגרפית של גינזה

בעוד שרוב הגלריות ברחבי גינזה מציגות אמנות מודרנית ומסורתית, הגלריה הגרפית של גינזה עשויה להיות המקום היחיד באזור שמתמחה בעיצוב גרפי. ממוקם לאורך רחוב קוג'ונשה, שתי דקות הליכה מגינזה שש, הוקם בשנת 1986 כחלק מפעילות התרבות של חברת הדפוס דאי ניפון. הגלריה, המכונה בדרך כלל "ggg", מורכבת בעיקר משני חללי תצוגה, בקומת הקרקע ובמרתף. הספרייה וחנות הספרים נמצאים בקומה העליונה.

התערוכות מתקיימות שמונה פעמים בשנה וכוללות פוסטרים, הדפסים, שערי ספרים ומגזינים, ופרסומים של הגלריה עצמה gggBooks. התערוכה השנתית של מועדון הבמאים של ״טוקיו טייפ״ מתקיימת כאן מדי שנה. מדי פעם נערכות גם הרצאות ותוכניות אירוח של אמנים של מעצבים גרפיים בולטים יפנים וזרים.

Maison Hermès Ginza "Le Forum"

אם פונים חזרה לכיוון תחנת גינזה בהרומי-דורי, אי אפשר לפספס את הבוטיק המתנשא והדק בן 15 הקומות, דמוי תכשיט, Maison Hermès, ממש מול ציון הדרך Marunouchi Piccadilly. עוצב בשנת 2001 על ידי האדריכל הידוע בעולם רנצו פיאנו, בניין בלוק הזכוכית המיוצר בהתאמה אישית מאפשר לאור רך לסנן דרך הפנים ולפתוח את החלל, בעוד שהתקרה הגבוהה מספקת עומק אידיאלי עבור התקנות גדולות.

חלל האמנות Le Forum ממוקם בקומה השמינית. חלל תצוגה של מסדרון משתרע בקומה התשיעית, המשקיף על הקומה שמתחת. מאורגנת על ידי קרן Hermès, הגלריה מציגה פרויקטים שונים הקשורים לאמנות, טכנולוגיה, סביבה וחינוך. המיני-תיאטרון Le Studio להזמנה בלבד נמצא בקומה ה-10 וכולל סרטים נדירים מיוחדים.

אטלייה מוג'י גינזה

לאורך רחוב Namiki המקסים, חנות Muji מהווה יום נינוח של קניות, גורמה ואומנות. בקומה השישית מתקיימת בגלריה הקטנה שלוש עד ארבע תערוכות בשנה הקשורות במלאכת יד ועיצוב. מלבד שתי פינות תערוכות, החלל המעוצב המודרני מורכב מסלון עם דלפק בר בו אפשר להירגע עם משקאות.

בצד הנגדי ישנה ספרייה נעימה של ספרי אמנות ועיצוב שנבחרו במיוחד. יש גם אזור טרקלין בו מתקיימים אירועים וסדנאות שונות וחנות גלריה. מלון מוג'י צמוד לגלריה, המשלב תרבות עם לינה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

6 אומנויות ומלאכות יפניות "עשה זאת בעצמך"

אולי תרגישו שאמנויות ומלאכות יפניות הi מעבר לשליטתכם ושאתם צריכים כלים עתיקים ועצות ממאסטר כדי ליצור את ה-One Piece הבא. אבל זה רחוק מהאמת.

שפע של אומנויות ביפן נגישות בקלות עבור האדם הממוצע. אתם יכולים ליצור מתנה מרשימה או להתחיל תחביב חדש בהישג ידכם. 

לא משנה מה הסיבה, אם אתם מחפשים מאמץ יצירתי להעביר איתו את הזמן, אולי תמצאו ניצוץ של השראה מהרשימה הזו.

Shodo (קליגרפיה יפנית)

אתם לא צריכים להיות מומחי קנג'י כדי להרים מברשת קליגרפיה יפנית. עם זאת, זה עוזר אם אתם מתכננים ליצור את הקאנג'י הקשה ביותר בכל הזמנים.

עם ההיסטוריה האצילית שלו, הקשרים לבודהיזם והתשוקה שאין להכחישה, השודו הוא תחביב מדיטטיבי שדורש יד יציבה ואהבה לאוצר מילים יפני. אין "דרך אמיתית" לעשות קליגרפיה. במקום זאת, מצאו את הדרך שלכם דרך משיכות אקספרסיביות הייחודיות לכם.

קינטסוגי

במידה ובטעות שברתם כלי חרס יקר או צלחת שירשצם מסבתא רבה, אל דאגה! ישנו פתרון מעולה הנקרא קינטסוגי.

קינטסוגי היא אמנות עתיקה המעוררת את רגשות הוואבי-סאבי, היופי שבחוסר השלמות. על ידי שימוש בלכה מעורבת עם מתכות יקרות, אתם יכולים למלא את הסדקים של כלי אוכל חבוטים. התוצאה מהממת ויכולה להיראות טוב יותר מאשר כשהדבר היה חדש.

אוצ'יווה

תוכלו לזהות מניפות מעוגלות אלו בכל רחבי יפן, במיוחד בחום הקיץ. לעתים קרובות ניתנות בחינם מכוסות בפרסומת צעקנית, הן מגוונות וניתן להשתמש בהן לא רק כדי לקרר את עצמכם אלא גם כדי להביע מסר – פשוטו כמשמעו.

אוצ'יווה בעיצוב יד נראות לעתים קרובות מנופפות על ידי הקהל בקונצרטים או מעודדות מישהו לעבור את החלק האחרון של מרתון עם "גנבאטה!" (תעשה כמיטב יכולתך!) משורבט בחזית. זה היופי של אוצ'יה. אתם יכולים לעצב אותן בכל דרך שתרצו, בין אם זה הצהרת אהבתכם או ציור דרקון משוכלל.

אוריגמי

אמנם לא המלאכה עבור וותרנים, אבל אוריגמי יכולה להיות אומנות מאתגרת וקלה יחסית, תלוי מה אתם רוצים ליצור. השמיים הם הגבול, כפי שניתן לראות בעיצובים מורכבים שלקחו שעות, ולפעמים ימים שלקיפול ופיתול נייר.

דרקונים, ארמונות, לוחמים וכמובן, עגור הנייר האייקוני, כולם נוצרו באמצעות חומר אחד: נייר. אז יש רק כלל אחד, אל תשתמשו במספריים או בדבק.

מנגה

לאמנים מתחילים רבים ברחבי העולם יש את החלום המשותף להיות מנגה-קה (אמן מנגה) במשך מאות שנים. עד כדי כך, עד שקומות שלמות בחנויות יפניות מוקדשות לאמנות, כאשר מנגה-קה בתחילת דרכם מוותרים על אמצעים דיגיטלים למען עט ונייר מסורתיים.

העולם הזה של יצירת מנגה מסורתית יכול להיות מרתיע עבור מתחילים. אמנם זה דורש קצת כישרון טבעי, אבל אתם גם צריכים את המסירות כדי להתגבר על לבהות בנייר, לוחות מעוצבים בצורה מושלמת וקומפוזיציה. אז אולי כדאי לחפש כמה מדריכים לפני שמתחילים.

Mizuhiki (חוט נייר אורז)

רוצים להרשים אדם אהוב עם מתנה מעוצבת באלגנטיות? אז תתחילו ללמוד את אמנות המיזוהיקי.

במערב, קשת מסודרת נוטה להיות הכתר של מתנות רבות, אבל ביפן ניתן להחליף סרטים בחוט נייר אורז, המכונה מיזוהיקי. נוקשה אך ניתנת לגימור, מספר גדילים מתמזגים לקשר או תבנית מורכבת. לעתים קרובות תראו מיזוהיקי על מעטפת האוטושידמה השנתית (כסף לשנה החדשה) או מחובקת בחוזקה לכרטיס תודה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אומנות הציור היפני

היפניים הם אחד העמים העשירים ביותר בהיסטוריה ובתרבות. בכל רחבי העולם, היפנים נחשבים אנשים פדנטיים אשר מוצאים אסתטיקה בכל ביטוי של החיים. לכן, ציורים יפניים תמיד הרמוניים מאוד בצבע ובצליל: אם יש כתמים של צבע בהיר, זה רק במרכזים הסמנטיים.
הציור היפני הושפע רבות מהציור הסיני, הוא נולד בהשפעת ציורי הדיו הסיניים והיה נחלתם של נזירים ואמנים ייחודיים. אולם במשך השנים התפתח ביפן ציור המבטא רעיונות מקומיים המושפעים מתכונות מקומיות. הציורים נעשים בדרך כלל על נייר או משי, מברשת הציור חידודית ועשויה משער המחובר לפיסת במבוק, וצבעי המים מבוססים על פיגמנטים טבעיים.


עבודת המכחול היא כלי מרתק להתחבר לעצמך, להיכנס לתוך מצב מדיטטיבי של עשיה מרוכזת וליהנות משקט ועשיה יצירתית, תוך חיבור עמוק ומספק לנפש האמנותית ורוח יצירה כמו גם חיבור אל הטבעת ועונות השנה והעולם בו אנו חיים.
כל אחד יכול לפתח את הטכניקה הדרושה ליצירת ציור היפני, אם קיימת התשוקה והנכונות להתמסר ללמידה ולאימון המהווה בעצמו דרך נפלאה להירגע ולהתמסר לסוג האמנות המיוחד הזה. המיומנות היא כלי נרכש בסבלנות ובהתמדה.


נושאי הציור רבים ומגוונים כגון: ציור בודהיסטי; מראות טבע ונוף; עלילות גבורה ואגדה; ציפורים ופרחים, דיוקנאות, ומראות הווי.
בעוד הצייר במערב שאף להגיע לדיוק חזותי ותכליתי, העדיף הצייר היפני לבטא את הרגשתו האישית. תיאור מציאות ממשית לא היה מענינו, והוא העדיף להציג את "רוחם של הדברים מאשר את הדברים עצמם". הציור מבוסס על קווי מתאר, אשר איכותם היא קנה מידה להערכת כשרונו של הצייר, לעתים הציור צבעוני וקישוטי, לעתים הוא מסוגנן ומופשט, אך תמיד יישמרו בו התכונות המסורתיות.
האמנים היפנים העדיפו לצייר קרוב יותר לגרפיקה מאשר לציור. בציורים כאלה אי אפשר למצוא שמץ שמן גס וחוסר תשומת לב, המאפיין כל כך את האימפרסיוניסטים.


מהי האמנות הגרפית של אמנות הציור היפני? פרחים, עצים, סלעים, בעלי חיים וציפורים – הכל בציורים אלה מתואר בצורה ברורה ככל האפשר, עם קווים מוצקים ובטוחים. כל הפריטים בהרכב חייבים להיות קווי מתאר. מילוי בתוך המתאר נעשה בדרך כלל בצבעי מים. אפקט דקורטיבי הוא בדיוק מה שמייחד ציורים יפנים מן האמנות של העולם כולו.
צייר ציורים יפניים לעיתים קרובות ישתמש במעברים שונים: למשל, מצבע אחד למשנהו. על עלי הכותרת של חבצלות מים, אדמוניות, ניתן לראות מעבר מגוון אור עשיר, צבע בהיר. מעברים משמשים גם את התמונה של פני המים, את השמים. מעבר חלק מן השקיעה אל כהה, דמדומים. בציור עננים, הם גם משתמשים במעברים מגוונים שונים ורפלקסים.
בציורים יפניים יש כמה נושאים נצחיים. אלה הם אירועים היסטוריים, תמונות של אנשים וטבע, נופים יפניים מגוונים. הנושא האהוב על יפנים הן בריכות: בריכת נוי, כמה חבצלות מים ובמבוק בקרבת מקום – כך נראית תמונה רגילה של המאה ה -17-18.
עולם החי הוא נושא נוסף שהציור היפני עוקב אחריו. ציפורים, תוכים דקורטיביים, טווסים מפוארים, סנוניות, דרורים ואפילו תרנגולים.

אנשים בציור יפני הם נושא מיוחד. האמנים תיארו גיישות, קיסרים, לוחמים וזקנים. גיישות צבועות בצבעים, תמיד בבגדים מורכבים עם קפלים רבים ואלמנטים. הלוחם מתואר לפעמים כמפחיד. שערו הארוך של סמוראי מצויר בפירוט ונראה כמו חוט. בדרך כלל, כל הפרטים של שריון הם מעודנים. לעתים קרובות, חלקים עירומים של גוף הלוחם מעוטרים בקעקועים המתארים דרקון מזרחי. זהו סמל של כוח וכוח צבאי של יפן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מניפה יפנית – הרבה יותר מקצת רוח

המניפה היפנית היא הרבה יותר מסתם חפץ שנועד לאוורר ולעשות רוח, מדובר ביצירת אמנות המשלבת היסטוריה מרתקת.
למרות שהמניפה היא בבסיסה רעיון פשוט ויעיל לקירור, היו לה בעבר תפקידים חשובים.
ביפן העתיקה, שימשה המניפה כסמל לציון דרגת האנשים בחברה, כמקום לכתוב ולהעביר עליו מסרים ואף שימשה חיילים כאמצעי לאותת אחד לשני בשדה הקרב.
עד היום  יש למניפה היפנית תפקיד חשוב בטקסים וריקודים מסורתיים.
עדויות ראשונות לשימוש במניפה היפנית אפשר למצוא במאה ה-6 לספירה כאשר על קברים עתיקים היו ציורים של מניפות.
במהלך תקופת הייאן (794-1185) המניפות הפכו לאהובות מאוד ביפן והחלו להנחיל חוקים המגבילים את השימוש בהן למעמדות מסוימים בלבד.


באותו זמן המניפה היתה עשויה מברוש יפני (הינוקי) וחוט. מספר רצועות העץ בכל מניפה העידה על מעמדו של בעל המניפה.
עד המאה ה-15 המניפה הפכה להיות כה מבוקשת שהחלו לייצא אותה מיפן לחו"ל דרך נתיב הסחר של דרך המשי.
במאה ה-18 וה-19 הפכו המניפות לאביזר אופנה נחשק בקרב נשות אירופה העמידות.
ישנם כמה סוגים של מניפות יפניות:
Uchiwa: מניפה זו הפכה לסמלו של הקיץ היפני וניתן לראות אותה נעוצה בחלקו האחורי של האבנט (החגורה העבה של הקימונו) או אפילו בכיס של מכנס ג'ינס. במהלך הקיץ החם באירועים גדולים כמו פסטיבלים אפשר לראות אנשים רבים משתמשים במניפה זו להתקרר מעט מהחום.
הידית של המניפה המסורתית עשויה עץ או במבוק, העיטורים על המניפה בעלי מוטיבים מצננים כמו נחל, או מפל מים וגם פרחי קיץ.
בעיצוב המודרני עשויה המניפה פלסטיק וניתן לקפל אותה.
השימוש במניפה נפוץ גם עבור חומר יצירה לילדים שמקבלים מניפות לבנות עליהן הם יכולים לצייר כאוות נפשם.


על מניפות אלו פעמים רבות אפשר לראות שמודפסות פרסומות שונות לבתי עסק והן מופצות ברחוב לעוברים ושבים.


Sensu: מוכרת כמניפה המתקפלת. במקור היתה עשויה במבוק ונייר וושי יפני וכיום המניפה עשויה בעיקר מנייר, משי, בד או כותנה.
הן נחשבות למניפות יפות, קומפקטיות ופרקטיות ונהוג להעניק אותן כמתנה.


ידוע שהן הומצאו ביפן בסביבות המאה ה-6-9 אך לא ידוע מי המציא אותן. בין ההשערות נזיר או אולי מישהו מחצר הקיסר שהמניפה החביבה עליו נשברה והוא ניסה להדביק בחזרה את חתיכות העץ וככה המציא את המניפה המתקפלת.
מניפות אלו בתחילת דרכן לא שימשו כיצירת אמנות אלא דווקא ככלי להעברת מסרים, חומרי לימוד, מכתבים, לוח שנה ועוד.
רק במאה ה-15 החל ביקוש למניפות אלו גם באירופה בגלל איכותן ועדינותן.


מניפת "מלחמה": ביפן העתיקה שימשו המניפות במלחמה ובקרב ואפשר לחלק אותן לשני סוגים:

Tessen: מניפה מתקפלת שימשה כמגן במצבים בהם אסור היה להשתמש בחרבות ובאמצעותה אפשר היה לחסום חצים או סכינים.
המניפה עשויה מברזל ופלדה ושימשה את הסמוראים.
Gunpai: מניפה פתוחה וגדולה עשויה מתכת כבדה.
שימשה במלחמה על ידי קצינים בכירים לחסום חצים, לאותת לחייליהם ואפילו כשמשיה.

אי של אומנות

יפן מציעה מגוון עשיר של מוזיאונים המציגים אומנות מסורתית, אומנות מודרנית, עיצוב וכן מוזאונים ייחודיים ומעניינים.

אחד האתרים המומלצים ביותר לשוחרי האומנות הוא האי נאושימה בו מרוכזים מוזיאונים רבים לאומנות המשולבים יחד עם הנוף הטבעי של המקום ופסלים גדולים המפוזרים ברחבי האי.

בעברו האי היה נידח ושכנה בו קהילת דייגים ותיירים לא הגיעו לאזור עד שבשנת 1992 תאגיד גדול בשם Benesse החליט, בשיתוף פעולה עם ראש העיר, להקים באי מוזיאון וכך לעודד תיירים להגיע לאזורים פחות מוכרים ביפן.

עם השנים האי הפך להצלחה גדולה ומשך אליו מבקרים רבים חובבי אומנות (וגם כאלו שלא)

ובאי אפשר למצוא מוזיאונים רבים, ארכיטקטורה מעניינת ועוד יצירות אומנות שונות הפזורות באי ומשתלבות עם הנוף הטבעי שלו.

היצירות המזוהות ביותר עם האי הן פסלי הדלעת הענקית של האמנית Yayoi Kusama, כאשר הדלעת הצהובה הנמצאת על קצה המזח היא בוודאי יצירת האומנות המפורסמת מכולן.

אל האי מגיעים באמצעות מעבורת והדרך המומלצת לטייל באי היא באמצעות השכרת אופניים המאפשרים לחקור את האי ולראות בקלות את מה שהאי מציע.

אחד המוזאונים המיוחדים ביפן הוא מוזיאון האבנים הסקרניות בעירייה קטנה בשם צ'יצ'יבו, הנמצאת כשעתיים צפונית לטוקיו.
המוזיאון בצ'יצ'יבו מציג דבר אחד בלבד-  אבנים אשר כל ייחודן הוא שהן דומות לפנים אנושיות (בני אדם) ולא אנושיות(כמו חיות וחייזרים).

המוזיאון מציג  אבנים המזכירות את פניו של אלביס פרסלי, ישו ועוד דמויות מפורסמות וגם אבנים המזכירות דמויות פחות אנושיות כמו דמותו של החייזר אי.טי והדג נמו.
הכל התחיל כתחביב אספנות נלהב של בעל המוזיאון, שוזו היאמה, אשר הקדיש כחמישים שנה מחייו לאיסוף אבנים מיוחדות, כאשר התנאי היחיד היה שהאבן היא טבעית בעיצובו הבלעדי של הטבע- ללא מגע יד אדם.


את רוב האבנים והסלעים נאספו מגדות הנהר המקומי ולרובן הוענקו גם שמות .
לאחר פטירתו של שוזו היאמה , עבר ניהול המוזיאון לאשתו ובתו והוא פתוח לקהל הרחב,  לדבריהן יש כל כך הרבה אבנים שנאספו במהלך השנים ולא כולן מוצגות במוזיאון.

טמארי- גלגולו של כדור

הטמארי היא אומנות יפנית עתיקה שהתחילה עוד במאה ה-7 ותחילתה בשאריות של בדי קימונו יקרים. בגלל העלות הגבוהה של בד המשי ממנו עשוי הקימונו היה חבל לזרוק את השאריות והחלו להכין מהן כדורי משחק עבור ילדים.


עם השנים החלו לייצר את הכדורים בצורה מתוחכמת יותר, לשלב בדים, הדפסים מעניינים ורקמות מורכבות.
כדורי הטמארי הוכנו ע"י נשות אצולה עבור ילדיהם והן התחרו זו בזו ביצירת טמארי יפים ומורכבים.


כאשר  כדורי הגומי הגיעו ליפן הם תפסו את מקומם של הטמארי ככדורי משחק עבור הילדים וכדורי הטמארי הפכו להיות פריט אומנות בלבד ולא צעצוע לילדים.


כיום מעניקים ההורים כדורי טמארי לילדיהם ביום השנה החדשה כאשר בין כל שכבות הטמארי מניחה האם פתק ובו כתובה משאלה מהאם לילד- תוכן הפתק הוא סודי ואין לגלות אותו אפילו לא למקבל הטמארי שכן לגלות את תוכנו נחשב למזל רע.
כדורי הטמארי נחשבים כמתנה מוערכת מאוד המסמלת ידידות עמוקה ונאמנות.
החוטים המבריקים של הטמארי מסמלים חיים מבריקים ומאושרים.
טמארי2

גן יפני- חיבור בין טבע לאדם

עיצוב גנים יפנים הוא אמנות חשובה ביפן הקיימת במדינה למעלה מ-1000 שנה.
מדובר ביצירת אמנות לכל דבר והגנים נחשבים ליצירת אמנות כמו קליגרפיה, ציורי דיו ועוד.
כמו דברים רבים ביפן גם רעיונות העיצוב הגיעו מסין, סוחרים יפנים שהיו בסין נחשפו לגנים סינים והביאו איתם טכניקות גינון שונות ובהדרגה פיתחו רעיונות עיצוביים משלהם.
בעיצוב גנים יפנים נמנעים משימוש בחומרים מלאכותיים והדגש הוא על הנוף הטבעי ומאחורי כל פרט ופרט, אפילו הקטן ביותר, ישנם רעיונות פילוסופים ותכנון מוקפד.


גנים יפנים אפשר למצוא ברחבי יפן (וגם במדינות רבות אחרות) והם נמצאים במקדשים, בשטחים ציבוריים, במבנים ששימשו בעבר כארמונות, מצודות עתיקות ובבתים פרטיים.
הקמת הגנים היפנים היתה בשיאה בתקופת אדו שנחשבה כתקופה של שלום ובני האצולה נהגו לערוך מסיבות וטקסי תה והגנים האסתטיים היו מקום מושלם לאירועים אלו.


את הגנים היפנים אפשר לחלק לשלושה סוגים עיקריים:
גני תה– נועדים לטיול בתוך הגן בשביל המוביל לבית תה בו נערכים טקסי תה.
גני טיול–  בגנים אלו יש שביל הליכה בכיוון השעון המקיף את הגן סביב אגם.
בגני טיול יופיו של הגן מתגלה לאט לאט ותוך כדיי ההליכה בגן נחשף המטייל לאלמנטים שונים החבויים בגן.
גנים אלו משלבים הרבה אלמנטים המזכירים את הטבע כמו מפלים קטנים ונחל זורם הנותנים תחושה של הליכה בטבע ולא בגן מעשה ידי אדם.


גני זן– גנים המיועדים לקיום מדיטציות. גנים אלו הם יבשים- ללא כל מקור מים ומכילים משטח גדול של חצץ או חול לבן בוהק המשמש כריק , הרעיון העומד מאחורי המשטח הריק הוא שהצופה בחלל זה יוכל לתת דרור למחשבות ולצאת למסע לתוך עצמו.


המשותף לשלושת סוגי הגנים זה שימוש בנוף מיניאטורי- סלעים מדמים הרים גבוהים ובריכות הן למעשה אוקיינוסים רחבים.
היפנים מאמינים כי גנים אלו מלמדים הרבה אודות המסורת ,הפילוסופיה, האמונות והשקפת עולמם של היפנים.
גן יפני6

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

וואשי- הרבה יותר מסתם נייר

וואשי  (washi, ביפנית: 和紙) הוא נייר יפני, המכיל בתוכו היסטוריה ארוכת שנים ועבודת יד קפדנית וקשה.


פירוש השם וואשי הוא מהמילים ווא" (和)- "יפני אמיתי" והמילה "שי" (紙) אשר פירושה- נייר.
תהליך ייצור הנייר הגיע ליפן במאה השישית מסין ופיתוחו הואץ לאחר כניסת הבודהיזם ליפן בשל הצורך של הנזירים הבודהיסטים בנייר לכתיבת כתביי הקודש.
גם אנשי דת השינטו הוקסמו מהנייר שהגיע מסין בזכות יופיו הלבן והטהור וליד מקדשי שינטו החלו במלאכת קיפולי הנייר. המהירות בה נייר מתקפל ומתכלה הזכירה לאנשי השינטו את מחזור החיים וסופם.
נייר הוואשי עשויי מקליפות עץ מסוג גאמפי הידועות בזכות חוזקן.
היפנים משתמשים בשבבי עץ של עצי תות, שיחי דפנה, במבוק, ועוד צמחים שונים לייצור הוואשי.
ייצור נייר הוואשי מתחיל בחודשי הסתיו ועיצומה של העבודה הקשה היא בחודשי החורף הקרים.
הסיבים וקליפות העץ הנלקחים מהצמחים מהווים את החומר הגולמי להכנת הנייר.

את פיסות העץ קוצצים, מרתיחים ומאדים עד לקבלת עיסה הנשטפת היטב במים צלולים וקרים כאשר איכות המים היא קריטית לצורך יצור נייר איכותי. השימוש ההכרחי במים קרים כקרח הוא אחד הסיבות שייצור הוואשי נעשה בחורף.


במאה ה-17 תעשיית הוואשי שגשגה מאוד ביפן ובתי מלאכה רבים הציפו את המדינה ועסקו במלאכת ייצור הנייר.
עם כניסת השפעות העולם המערבי ליפן ייצור נייר הוואשי האיכותי התמעט והחלו לייצר נייר בכמויות המוניות בעלות זולה ואילו נייר הוואשי ביסס את מקומו כנייר לצורכי אומנות יפנית מסורתית ולא עוד לשימוש יום-יומי.


כיום עלותו של נייר וואשי יקרה יותר מנייר רגיל ובזכות מרקמו העבה והספוגי משתמשים בו להדפסות של אירועים חשובים כמו חתונות, ציורים באמצעות דיו, כריכות ספרים, אוריגמי ועוד.
ביפן עד היום אפשר לבקר בכפרים קטנים העוסקים במלאכת ייצור הוואשי ואף ישנם טיולים מאורגנים לביקור בכפרים אלו.


מי שעדיין סקרן ורוצה לדעת עוד על הוואשי יכול לבקר במוזיאונים ברחבי יפן המציגים את עולם הוואשי בצורה נרחבת ומעניינת.
וואשי8

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אמנות שדות האורז ביפן

בשנת 1993 חיפשו אנשי העיר אינקאדאט, עיר חקלאית מנומנמת בצפון יפן, דרך להחיות את הכלכלה המקומית וייצרו את אומנות שדה האורז (ביפנית: 田んぼアート, טמבו אטו)-
ציור העשוי מזנים שונים של צמח האורז כך ששדה האורז משמש כלוח ציור ענק ליצירות אומנות.
ציורי הענק מורכבים אך ורק מזני אורז שונים ללא כל שימוש בדיו או צבעים.

אומנות האורז2
ההחלטה ליצור דווקא את סוג האומנות באורז התקבלה לאחר שתושבי העיר גילו כי בעבר היו באזור זה גידולי אורז רבים ולכן החליטו כמחווה למסורת, להעניק לאנשים את ההזדמנות ללמוד על חקלאות וגידול האורז.
בהתחלה ייצרו תושבי העיר תמונות פשוטות של הר איוואקי הסמוך ובמהלך השנים החלו ליצור עיצובים משוכללים ומרשימים יותר ויותר.

ככה הכל התחיל- היצירה הראשונה

תושבי העיר אינקאדאט מבלים את מרבית השנה סביב יצירות האומנות.
העבודה על יצירה חדשה מתחילה בחודש אפריל, אז מתכנסים ומחליטים איזו יצירה תעלה השנה, מכינים סקיצות ומעבירים את השרטוטים לתוכנת מחשב מתאימה.
לאחר שמתקבלת ההחלטה על היצירה, מחליטים באילו זני אורז להשתמש ולאחר מכן שותלים את האורז המתאים, לצורך כך דרוש כוח עבודה של 1000 איש לפחות.
ככה נראה תהליך הכנת היצירה בכמה שלבים:


אומנות שדות האורז הפכה להצלחה ענקית ומושכת כ-20,000 מבקרים מדי שנה ובשנת 2014 אף זכתה לביקור של כבוד כאשר הקיסר של יפן בא לראות את היצירות.
בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה המונה כ-8000 איש, מדובר בהצלחה ענקית והרעיון כמובן אומץ גם על ידי עיירות קטנות אחרות במחוזות השכנים.
אומנות האורז5
על מנת שהמבקרים יוכלו לצפות ביצירות במלואן הוקמו מספר מגדלי תצפית מהן ניתן לצפות בתמונה השלמה.
העלייה למגדל התצפית כרוכה בתשלום ובנוסף ישנם אוטובוסים המסיעים את המבקרים ממגדל תצפית אחד לשני כך שיוכלו לצפות בתמונה מכמה זוויות שונות.


בין היצירות שהופיעו על שדות האורז אפשר למצוא את המונה ליזה, נפוליאון, כרזת הסרט "חלף עם הרוח", הר הפוג'י ועוד.
יצירת אומנות האורז החדשה מוכנה החל מחודש יוני ואפשר לראות אותה עד חודש אוקטובר אך ההמלצה הטובה ביותר היא לצפות ביצירה בחודשים יולי ואוגוסט, אז צבעי האורז מודגשים ויפים במיוחד.


בשנת 2008 צצה מחלוקת בין תושבי העיר הקטנה לאחר שגופים גדולים כמו ג'פן אירליינס הציעו כי בחלק התחתון של השדה ייצרו את סמלי החברה תמורת סכום נאה של 2 מיליון ין.
לאחר הצבעה צמודה הוחלט לא לכלול פרסומות ביצירות האומנות ושתילים אלו נעקרו.
אומנות האורז6

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת