אייקידו (ביפנית: 合気道 בתרגום חופשי – "הדרך להרמוניה עם האנרגיה") היא אמנות לחימה יפנית מסורתית לא תחרותית. היא פותחה על ידי מוֹרִיהֶיי אוּאֶשִיבָּה המכונה "אוֹ סֶנסֶאִי" (המורה הגדול) בין שנות ה-20 וה-60 של המאה ה-20. אואשיבה פיתח את האייקידו בהתבסס על אמנויות לחימה יפניות קלאסיות שונות בהן התמחה.
האייקידו שונה מעט משאר אומנויות-הלחימה והיא מבוססת על אלמנטים שלכאורה נוגדים את התפישה הבסיסית של טכניקות-לחימה רבות. האייקידו מבוססת על חיבור להתקפת היריב, ולא על חסימתה. באמצעות החיבור להתקפת היריב ניתן לנתב את ההתקפה למקום בו ההתקפה אינה מסוכנת. באייקידו יש מקום לבחירה- אם לא מעוניינים לפגוע בתוקף, ניתן לקבל את ההתקפה באופן הרמוני ולתת לה לדעוך (במקרה של חבר משפחה שיכור לדוגמא). מצד, שני, אם מעוניינים לפגוע בתוקף, האייקידו מציעה מגוון רחב של אפשרויות-תגובה שעושות בדיוק את זה.
אפשר להבין את הרעיון הבסיסי מאחורי האייקידו מפירוש השם ביפנית:
איי (合) – התאמה, הרמוניה.
קי (気) – המקבילה היפנית לצ'י הסינית, "אנרגיה".
דו (道) – בתרגום חופשי המילה היא "דרך". במובן של דרך חיים או "דרך" במובן של שיטה.
שיטת האימון באייקידו היא מנטלית ופיזית כשהעיקר אלו התרגולים ולכן אין כמעט תחרויות באומנות לחימה זו ויש דגש רב על התנועה והזרימה.
מנטלי- את האימון פותחים בתרגילי נשימה וישיבת זן.
פיזי- אין דגש על שיפור הכוח אלא על גמישות, קואורדינציה וזריזות והתרגול הוא בזוגות.
האתגר האמיתי הניצב בפני לוחם אייקידו הוא לא להכריע ,לנצח ולהשפיל את היריב שלו אלא להגיע איתו למצב של בן ברית ולכונן איתו יחסי כבוד.
אלמנט נוסף באייקידו, הוא הקפדה על המיקום ביחס ליריב וזה מתבטא בעיקר במיקום בו פוגשים את התקפת היריב, ועל ההקפדה להגיע ל"שטח-המת" שלו.
באייקידו אין חסימות כמו בקראטה, אלה קבלת התקפת היריב בצורה כזאת שהיא נעשית לא מסוכנת. באייקידו מנסים לעבוד ללא כוח. במידה ויש הפעלת כוח, לרוב זה מצביע על כך שהטכניקה נעשית בצורה מרושלת.
האייקידו מאופיין בתנועות מעגליות וסיבוביות, כשהמותקף יוצא מקו-ההתקפה ומשתמש במומנטום של התוקף באמצעות הוצאה משיווי-משקלו. באייקידו יש דגש רב על הבנת הכיוון האנרגטי של ההתקפה והימנעות מחסימתה.
השיעורים באייקידו מאופיינים בעבודת זוגות. לרוב אין תרגולים יחידניים (מלבד שיעורי נשק), והתרגול נעשה כשצד אחד מבצע את טכניקת האייקידו והצד השני מקבל אותה, ואח"כ התפקידים מתחלפים. טכניקות האייקידו מבוססות על הטלות, בריחים, אחיזות וגילגולים. האייקידו מאופיין גם בהקפדה על אלמנטים של תנועה נכונה, כגון תנועת הגוף כיחידה אחת, הימנעות מפגישת כוח בכוח, עבודה רכה ומחוברת לבן-זוג\יריב, מנח-גוף נכון, התכווננות גופנית ונפשית לבן-זוג\יריב, תנועת גוף זורמת ועוד. אומרים שהאייקידו דומה במובנים רבים לריקוד.
באייקידו מתרגלים שימוש בכלי נשק שונים- בוקן (bokken)- חרב מעץ, ג'ו (jo)- מקל עץ, וטנטו (tanto)- סכיו מעץ. השימוש בחרב ובמקל נעשה בקאטות (סדרת תנועות קבועה מראש) או בתרגול עם בן-זוג (שחמוש בכלי-נשק או בידיים חשופות). התרגולים בכלי-הנשק באייקידו חשובים למטרות של הגנה-עצמית ברחוב, אך יש להם חשיבות נוספת. כלי-הנשק באייקידו משמשים כלים מתודיים העוזרים בהבנת הטכניקה בידיים-חשופות. טכניקה המבוצעת ברישול או בכיוון לא נכון "חוזרת למסלולה" מיד עם הוספת סכין או כלי-הנשק האחרים.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת