מדוע סוגים מסוימים של אורז יפני כתובים בדרכים שונות לחלוטין?

יפנים, כמובן, אוכלים הרבה אורז, אבל היפנים אוכלים גם הרבה סוגי אורז. לכו אל מעבר האורז בחנות מכולת יפנית ותמצאו מגוון גדול של גזעי אורז מקומיים למכירה, כמו "קושיהיקארי" ​​או "אקיטקומאצ'י".

לכל סוג יש הבדלים עדינים משלו בטעם ובמרקם, אשר ביחד עושים הבדל גדול לאניני טעם, כך שקוני אורז רגילים לבדוק את התווית כדי לראות איזה סוג של אורז יש בשקית זה דבר מובן מאליו. אבל בזמן שאתם בודקים את האריזה, אולי תשימו לב ששמותיהם כתובים לסוגים שונים של אורז יפני במערכות כתיבה שונות לחלוטין.

תוך שימוש בשני הגזעים שהוזכרו לעיל כדוגמה, Koshihikari, זן האורז הנמכר ביותר ביפן אשר תופס בערך שליש שוק, כתוב בדרך כלל בקטקנה, החסימה בין שני סוגי הכתב הפונטי של יפן.

עם זאת, קטקאנה אינו משמש לאקיטאקומאצ'י. במקום זאת, זה כתוב בדרך כלל בהיראגאנה, הסט המעוגל יותר של תווים פונטיים יפניים.

מסתבר שיש סיבה לכך שסוגי אורז מסוימים נכתבים באופן מסורתי עם קטאקנה ואחרים עם הירגנה, וה- "אקיטה" של אקיטקומאצ'י הוא למעשה רמז.

כאשר יפן סיימה את מאות שנות הבידוד הכפוי שלה בתחילת תקופת מייג'י, מבול של ידע מדעי חדש הפך לזמין לבוטניקאים וחקלאים יפנים. הממשלה הלאומית החלה לנהל תוכניות מחקר לגידול זני אורז בעלי תשואה גבוהה יותר כדי להאכיל טוב יותר את תושבי המדינה, ובתחילה הזנים החדשים נקראו "נורין" (משרד החקלאות והיערות) ואחריהם מספר תוכנית המחקר הספציפית שלהם. אז, למשל, קודם הגיע Norin 1, ואחריו Norin 2, ואז Norin 3, וכן הלאה.

עם זאת, עם חשיבות האורז בתזונה היפנית, מספרי הנורין עלו בקצב מהיר, ולאחר נורין 52, הממשלה הלאומית חוקקה מדיניות חדשה. במקום מספר הנורין שלהם, לזני אורז חדשים המכוונים לאומית יהיו שמות אמיתיים, אבל הם היו צריכים להיות כתובים בקטקנה, כשהשם הוא שישה תווים או פחות. למה השם היה צריך להיות קטקאנה לא בדיוק ברור, אבל יכול להיות שיש לזה קשר לכך שיש לו תחושה מודרנית ומדעית (שזו כשלעצמה תופעת לוואי אחת של קטקנה שמשמשת בעיקר למילים משפות זרות, ובכך מקנה תחושה גלובלית). אז במקום להפוך ל"נורין 100", זן האורז החדש ה-100 מתוכניות מחקר בניהול ארצי הפך לקושיהיקארי, הכתוב כולו בקטקנה, עם יצירתו ב-1956. באותו אופן, ב-1963 מה שהיה "נורין 150" הפך לסאסנישיקי.

Sasanishiki, שנכתב בקטאקנה כ- ササニシキ במחצית השנייה של המאה ה-20, מחקר האורז החל להגביר מאמצים ברמה מקומית יותר. ארגונים חקלאיים מחוזיים החלו לפתח גזעי אורז משלהם. מכיוון שכבר נעשה שימוש בשמות קטקאנה כדי לבטא שסוג של אורז פותח בפיקוח של הממשלה הלאומית, הוחלט שגזעי אורז שפותחו ברמה המחוזית או הקטנה יותר צריכים להשתמש בשמות הכתובים בהיראגנה. אז בתחילת שנות ה-80, כאשר מחוז אקיטה פיתחה סוג אורז משלו והביא אותו לשוק, הוא זכה לכינוי אקיטקומאצ'י ונכתב בהיראגנה, וכך גם האורז היוקיהיקארי של מחוז הוקאידו.

יוקיהיקארי (ゆきひかり ב-hiragana) פירושו "אור שלג", המתייחס לחורפים המושלגים שיש בהוקאידו כמחוז הצפוני ביותר של יפן.

עם זאת, הוספת קמט נוסף של מורכבות למצב הוא שבשנת 1991, ממשלת יפן אמרה "תשתגעו – אתם יכולים לכתוב את השם של האורז שלכם עם כל סט של תווים שאתם רוצים." כתוצאה מכך, סוגי אורז שפותחו לאחר 1991 אינם בהכרח עוקבים אחר מוסכמות השמות הקטאקנה-לאומית / היראגנה-פריפקטורית. גם סוגי האורז שפותחו בשיטה הישנה כבר אינם מחויבים על פי חוק לדבוק בה. כיום תראו לפעמים את קושיהיקארי, אורז בשם קטאקנה במקור, המשווק על ידי כמה מגדלים/מוכרים כששמו כתוב בהיראגנה, במיוחד אם הם מנסים לפנות לתחושת הגאווה של ארץ הבית, שכן להיראגנה יש יותר תחושה יפנית קלאסית.

שק של Koshihikari כתוב ב-hiragana (こしひかり)

אבל אחרי עשרות שנים של כתיבה רק בקטקנה או היראגנה, הוויזואליה תקועה במוחם של אנשים ביפן, והסגנונות נמשכים לעתים קרובות כיום כסוג של מסורת לשונית וגסטרונומית.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סיפור האהבה של יפן והאורז

עבור היפנים האורז הוא יותר מאוכל או תוספת לארוחה, מדובר במזון אשר מהווה חלק מהותי מהחיים ומעורר אצל היפנים את "בלוטות הרגש".
המילה היפנית לאורז היא- gohan ופירושה גם 'אורז' וגם 'אוכל' ו"ארוחה", לדוגמא ארוחת בוקר נקראת אסא גוהאן, וארוחת ערב יורו גוהאן…
בשל חשיבותו הרבה של האורז שימשו שקי האורז כתחליף למטבעות כסף. משכורות היו משולמות באמצעות שקי אורז והעשירים היו בודקים כמה הם אמידים לפי כמויות שקי האורז שהיו ברשותם.
עבור היפנים האורז הוא "המלך" של הארוחה, זאת אינה מנה נלווית אלא המרכז של כל ארוחה.
היפנים אוכלים אורז לפחות פעמיים ביום וישנם רבים המעדיפים ונהנים לאכול אותו 3 פעמים ביום. מגוון המנות שמכינים מהאורז הוא רחב- תבשילים, עוגיות, קינוחים, ממתקים, משקאות אלכוהוליים אבל הכי טעים ואהוב אצל היפנים– קערת אורז לבן, נקי, לא מתובל.

זני האורז היפני מתחלקים לשני סוגים:

mochi-mai- אורז עמילני המשמש להכנת קמחים וקינוחים דביקים (כמו דנגו ומו׳צי)
uruchi mai- אורז עגול אך לא עמילני כמו אורז לריזוטו, ממנו מכינים אורז מאודה וסושי.

האורז הוא היבול החשוב ביותר של יפן וכ-85% מהחוות החקלאיות הן לצורך גידול אורז.
למרות שיפן רחוקה מלהיות עצמאית בייצור מזון, הרוב המכריע של האורז הנצרך ביפן הוא המקומי.
היפנים מעדיפים אך ורק אורז מקומי ואינם מוכנים לאכול אורז שהגיע ממדינה אחרת.
מבחינתם אין הבדל בין אורז תאילנדי, פרסי, בסמטי או כל סוג אחר, כל סוגי האורז זהים פרט לאורז היפני שהוא הטוב והטעים מכולם.
ואכן האורז היפני קצר יותר מאורז רגיל ובזמן הבישול הוא הופך להיות דביק, מה שמקל את האכילה שלו באמצעות הצ'ופסטיקס.
למרות מחירו היקר של האורז, היפנים תמיד יעדיפו אותו על פני סוגים אחרים.
אריזות האורז הן מוצר המזון היחיד ביפן הנמכר באריזות ענק של 2 קילו ומעלה.

לאורז יש גם חלק מרכזי בנופים של יפן, בנסיעה קצרה מחוץ לעיר כבר יתגלו שדות האורז הירוקים הנפרסים באמצעות טרסות.
בעבר גידול האורז היה מתבצע בשיטות מסורתיות וכיום קימות שיטות מודרניות ומשוכללות לגידולו. אך אפשר למצוא פסטיבלים רבים המציגים את שיטות הגידול המסורתיות ונותנות למבקרים לקחת חלק בנטיעה וקציר של אורז.

הטכנולוגיה לא הגיעה רק לחקלאות אלא גם למטבח והיום היפנים מכינים אורז באמצעות "מכונת אורז" חשמלית קלה לתפעול העושה עבורם את העבודה ובכל מטבח ביתי ניתן למצוא את "מכונת האורז".

נימוסי שולחן ואורז:
עשה- את קערת האורז יש להרים ביד ולאכול ישירות ממנה לאורך כל הארוחה.
עשה- הנימוס מחייב לסיים את כל קערת האורז ולא להשאיר אפילו גרגר אחד.
אל תעשה- לא לשפוך רוטב סויה ישירות על האורז
אל תעשה- אין לנעוץ את מקלות האכילה בקערית האורז, פעולה זו עושים אך ורק בהלוויות.

otaue matsuri- לעזור לאורז לגדול

לאורז יש מקום חשוב במטבח היפני.
החל מסושי ומשקה סאקה ועד מתוקים העשויים מבצק אורז, המטבח היפני נשלט על ידי אורז ואין כמעט ארוחה ללא מנה של אורז.

 

מכיוון שהאורז הוא מרכיב מרכזי במטבח היפנים, התקופה ממאי ועד יוני היא תקופה חשובה ביפן – זה הזמן לשתילת שתילי אורז, ממש לפני עונת הגשמים.
יותר ממחצית החקלאים היפנים מגדלים אורז וזהו היבול הפופולרי ביותר ביפן.
בתקופת השתילה של האורז מתקיימות חגיגות רבות במקדשי שינטו. הפסטיבל המוכר והגדול ביותר מתקיים באוסקה כבר מעל לאלף שנה וההשתתפות בו זה כמו נסיעה חזרה אחורה בזמן.
הפסטיבל- otaue matsuri (פסטיבל שתילת אורז) מתקיים פעם בשנה במהלך חודש יוני במקדש Sumiyoshi Taisha , בו מתפללים ליבול מוצלח של אורז.

 

במהלך הפסטיבל מציגים את תהליך זריעת שתילי האורז בצורה מסורתית עם שוורים רתומים למחרשות ואנשים לבושים בבגדים מסורתיים שותלים את הזרעים בתוך המים המגיעים עד הברכיים.
תהליך הזריעה מלווה במוזיקה המתנגנת באמצעות כלי נגינה עתיקים, רקדנים מבצעים ריקודים מסורתיים והרבה תפילות להרבה אורז משובח.

 

בשיאו של הפסטיבל מתקיים מופע של סמוראים בלבוש מסורתי מלא.
לפי המסורת היפנית המוזיקה והריקודים משפרים את גרגרי האורז ומעניקים לגרגרים חיוניות העוזרת להם לגדול ובסופו של דבר להיות יבול טוב לקראת הקציר בסתיו.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת