טוקיו הפחות מוכרת: טושימה ושיקיניג'ימה

בין אם אתם מחפשים מים רגועים שהילדים יוכלו לשחות בהם, חווית צפייה רומנטית בכוכבים עם בן הזוג או רגיעה באונסן המשקיף על האוקיינוס, טושימה ושיקינימה הן בחירה אידיאלית.

איים אלה נמצאים יותר מ-100 קילומטרים דרומית ליפן היבשתית, אך עדיין חלק מהמטרופולין של טוקיו, וכתוצאה מכך קישורי התחבורה מצוינים באוויר ובים.

בגודל של ארבעה קילומטרים רבועים בלבד, טושימה הוא אחד האיים המיושבים הקטנים ביותר של איי איזו. הוא פופולרי לדיג, טיולים רגליים, צפייה בכוכבים, שחיית דולפינים וצפייה בציפורים. Shikinejima הסמוך מתהדר במספר מפרצונים יפים, נופים של איים שכנים וקו חוף עשיר במעיינות חמים עם בריכות חוף חמימות טבעיות.

האיים הם חלק מהפארק הלאומי פוג'י-האקונה-איזו וניתן ליהנות מהם כחופשת סוף שבוע. הנה מדריך קצר לטושימה ושיקיניג'ימה.

עצי הקמליה

טושימה מפורסמת בזכות 200,000 עצי הקמליה ג'פוניקה שלה, זן הקמליות המתאים ביותר לייצור שמן ומוערך ביכולתו להעניק לחות לשיער ולעור מאז תקופת הייאן (794-1185). האי העגול הוא אחד מיצרני שמן הקמליה הגדולים ביפן.

כ-80% מטושימה מכוסה בעצי קמליה המסודרים בשדות מדורגים: שיטה גאונית שהוצגה לפני מאות שנים כדי למנוע מהזרעים להיסחף במורד צלע ההר התלול אל האוקיינוס. פרחי הקמליה פורחים מנובמבר עד מרץ, ויוצרים חלקים של גוונים ורודים ואדומים. צאו לטייל כדי ליהנות מהנופים והריחות או צפו בחקלאים קוטפים את הזרעים ועובדים את האדמה. מוצרים מתוצרת מקומית מוצעים למכירה בחנות.

להירגע בטבע

לפנורמה מדהימה של האיים הסמוכים – ואפילו הר פוג'י ביום בהיר – צאו לטיול הקצר דרך הלב המיוער של האי ומעלה הר מיאטסוקה עד לתצפית על הפסגה. אם אתם נוסעים ברכב, צפו בנקודת התצפית בפארק Minamigayama, הכולל מדשאה נרחבת ומקומות ישיבה. ביום, הוא מציע את אחת מ-100 הנופים הטובים ביותר של טוקיו, ובלילה, זה המקום המושלם לראות את הכוכבים.

לחקור יבשה וים

באי יש שלושה מקדשים, לכל אחד תפקיד חשוב. הגדול ביותר, מקדש Azusawakenomikoto, הוא משנת 1760 ומעגן את האל שהוא השומר של הכפר. שלושתם הם חלק מפסטיבל השנה החדשה של טושימה בשם Kijjuwabi, לפיו אנשים מקומיים מבקרים בכל מקדש בתורו כדי להדליק מדורות קדושות, לנצח בתופים ולהגיש אורז וסאקה.

החופים החמים של טושימה הם גם ביתם של להקות דולפינים כך שאפשר ללכת לצפות בדולפינים או לשחות איתם באחד מהסיורים שמספקים מקומות לינה מקומיים במינשוקו.

תגיעו לחוף

לשיקינימה יש ארבעה חופים מדהימים, המספקים הזדמנויות רבות לספורט מים או לשחק על החוף.

המפרץ בצורת פרסה של חוף טומארי פופולרי במיוחד עבור משפחות בשל מימיו הרדודים והמוגנים והחולות הלבנים. בתקופת אדו (1603–1867), ספינות שהפליגו לאיים דרומה יותר היו עוצרות למחסה במפרץ. הוניבארה הסמוכה פירושה מקום לתיקון מפרשים בעוד שהגבעה שעל המפרץ שימשה לתצפית על תנאי הים.

עבור שנורקלינג וצלילה, המים הסלעיים של חוף נאקאנורה הם ביתם של חיי ים בשפע, ולמען נוף השקיעה הטוב ביותר, אנשים מקומיים ממליצים על חוף Oura.

תיהנו מהנופים

המצפה בהר קמביקי, הפסגה הגבוהה ביותר בשיקינימה בגובה 99 מטר, מציע נופים עוצרי נשימה של קו החוף הסלעי ומימיו הרדודים, שהם מאות גוונים של כחול וירוק. במזג אוויר טוב, הפנורמה של נוף הים היא ללא תחרות. שולחן פיקניק הופך אותו למקום אידיאלי ליהנות מארוחת צהריים או חטיף.

לחוויה מקומית אמיתית, נסו את אחד מזני הממתקים העשויים מאשיטאבה, צמח רב שנתי ממשפחת הפטרוזיליה שמקורה באיי איזו. הפירוש המילולי הוא "עלה של מחר" בשל צמיחתו המהירה, אומרים כי לצמח זה יש יתרונות בריאותיים.

טבילה

בחוף הדרומי של Shikinejima יש הרבה פעילות גיאותרמית, ויוצרים שלושה אונסן ייחודיים המבעבעים מתוך סלעים על החוף. מעיינות חמים טבעיים אלו, בעלי טמפרטורה שונה בהתאם לגאות והשפל, נהנו מזה מאות שנים. היום כולם נהנים לטבול בהם ביחד, שכן נדרשים בגדי ים.

במעיין החם Jinata, שביל תלול וצר משנת 1908 מתפתל אל החוף. נהוג לחשוב שהנוף הזה העניק למעיין החם את שמו, שפירושו המילולי "אדמה" ו"גרזן". נראה שהשביל התלול והצר חתך את הקרקע עם גרזן. בשפל, טמפרטורת המים המשתחררים מפני כדור הארץ היא 80˚C, אז הימנעו מהבריכות המבעבעות. לדברי אנשים מקומיים, הכנסת יד לפתח האוורור בחומת האבן לאורך הכביש אל החניון היא מדריך מועיל לטמפרטורת המים לפני הטיפוס למטה.

מג'ינטה, זה רק הליכה קצרה מסביב למפרץ אל שני המעיינות החמים האחרים. ראשון לאורך המסלול הוא Ashitsuki. אומרים שה-onsen הזה התגלה לפני כ-200 שנה כשנראה אריה ים פצוע ספוג באחת הבריכות.

לשני המעיינות החמים הללו אין מתקנים, אבל האחרון מבין השלושה, Matsugashita Miyabi, כולל מספר בריכות ואמבט רגליים וכן מקלחת חיצונית (מים קרים), חדרי הלבשה וגישה לכביש. המעיין החם הזה משקיף על הים הפיליפיני ועל נמל יפה. החוף הלבן החולי הסמוך ומטעי האורנים הירוקים רשומים כאחד מ-100 המקומות הנופיים המובילים ביפן.

להגיע לשם

הדרך המהירה ביותר לשיקינימה היא טיסה של כ-35 דקות משדה התעופה Chofu לנייג'ימה, ולאחריה מעבורת של 10 דקות, אבל אפשר גם לצאת מנמל טאקשיבה בטוקיו. לספינת הנוסעים הגדולה לוקח כשבע וחצי שעות להגיע לטושימה וכ-9 שעות להגיע לשיקניג'ימה, בעוד מעבורת הסילון המהירה אורכת כשעתיים וחצי. כל מעבורת עוצרת באושימה, הגדול מבין איי איזו ומרכז מצוין לחקר האיים הקטנים יותר כמו טושימה ושיקינימה עם החופים הבתוליים, הדולפינים והתצפית בכוכבים.

התניידות ואיפה ללון

טושימה נגישה בקלות ברגל, למרות שכל השבילים תלולים מאוד. עבור Shikinejima, דרך מצוינת להתנייד היא באופניים או באופניים חשמליים; ישנן חנויות רבות המציעות השכרות לפי שעה או יומית. בשני האיים יש שפע של לינה בצורה של ריוקאן או מינשוקו, וגם לשיקינג'ימה יש אתר קמפינג.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אוקינאווה- הוואי של המזרח

חופים לבנים, מים כחולים וצלולים, אתרי צלילה מרהיבים- לא מדובר על הוואי או המלדיבים אלא על אוקינאווה- האי הגדול מבין קבוצת האיים ריוקיו הנמצאים דרומית לאיי יפן הראשיים.
לאוקינאווה היסטוריה מרתקת ולמרות שהיא שייכת באופן רשמי ליפן, ספגו תושבי האי תרבויות שונות, לכן הוא שונה מיפן המוכרת הן בהתנהלותו והן באופי התושבים שחיים באי.
תושבי אוקינאווה נחשבים לבעלי תוחלת חיים ארוכה במיוחד- כנראה שהשילוב של ים כחול, אוכל טרי וטעים ואוויר צלול הם הסגולה לאריכות חיים.


בעבר היו איי אוקינאווה ממלכה קטנה ועצמאית שניהלה קשרי מסחר מפותחים עם סין וטאיוואן
ולכן  התרבות, המאכלים והשפה המקומית באוקינאווה מושפעים עד היום מסין.
בשנת 1897 עברה השליטה באי ליפן ובמלחה"ע השנייה התרחשו באי קרבות קשים שגבו את חייהם של חיילים רבים משני הצדדים ושל רבע מתושבי האי.
לאחר המלחמה נשאר האי תחת שלטון אמריקאי עד שנת 1972,אז חזר השלטון לידי יפן.
באי קיימת אנדרטה ייחודית לזכרם של החיילים היפנים והאמריקאים שנהרגו במלחמה.


תושבי האי נהנים כל השנה ממזג אוויר נעים ונוח, חופי ים יפיפיים עם מים בצבע טורקיז, שוניות אלמוגים מרשימות , דגי מנטה ריי ענקיים המזוהים עם האי וג'ונגלים בהם אפשר לטייל רגלית או עם ג'יפים.


המטבח המקומי מושפע מההיסטוריה של האי ולכן מנות רבות משלבות רכיבים וטעמים מהמטבחים הסינים והאמריקאים.
ברחבי האי אפשר למצוא מגוון גדול של מסעדות המושפעות ממטבחים אלו החל מאוכל אסיאתי ועד מטבח מקסיקני (בהשראת האמריקאים ששלטו באי אשר הביאו את האוכל המקסיקני עד ליפן).
חובבי צלילה רבים מגיעים לאי בכל שנה ובאוקינאווה אפשר למצוא מועדוני צלילה רבים.
יפנים רבים המואסים בחיי העיר הלחוצים עוברים לגור באי השלו המציע אורח חיים שונה לגמרי מחיי ההמולה והצפיפות ומשתלבים כעובדים באחד ממועדוני הצלילה, במסעדות ופאבים הרבים באי או כמדריכי תיירים.


חובבי אומניות הלחימה מכירים את אוקינאווה כמולדת הקראטה ועבור קראטיסטים רבים זו נחשבת זכות גדולה להגיע לאוקינאווה לאימונים ושיעורים ע"י הטובים ביותר בתחום.
אוקינאווה3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

איי אוגסווארה- הגלאפגוס של יפן

איי אוגסווארה (מוכרים גם בשם איי בונין)  הינם קבוצת איים מרוחקים ובלתי נגישים הנחשבים לחלק מטוקיו למרות המרחק הרב ביניהם. האיים מהווים ארכיפלג המונה כ-30 איים טרופים הנמצאים באוקיינוס השקט כ-1000 ק"מ דרומית לטוקיו, מתוכם רק שני איים מיושבים, כאשר סה"כ מתגוררים על האיים כ- 2,440 בני אדם.


הדרך היחידה להגיע לאיים היא באמצעות מעבורת מטוקיו היוצאת פעם בשבוע וזמן המסע לוקח  25 שעות במידה ותנאי השייט טובים ונוחים.


האיים מעולם לא היו מחוברים ליבשת, כך שהחיות והצמחים עברו הליך אבולוציה ייחודי למקום
בגלל מיקומם המבודד של האיים.
על האיים אפשר למצוא מינים ייחודיים של צמחיה ובע"ח כמו ציפורים, חרקים ומינים מיוחדים של סרטנים, מסיבה זו הכינוי של האיים הוא "גלאפגוס של אסיה".
על האי חיים כ-195 מינים שונים הנמצאים בסכנת הכחדה ועל מנת לשמור על החי והצומח הייחודיים לאיים ישנם כללים חמורים עבור התיירים המבקרים באי כאשר ברשימת האיסורים נכללים החוקים האוסרים על המבקרים להגיע לאי עם זרעים, אסור לעשות קמפינג, טיול בשבילי ההליכה ביערות מותרים בלוויית מדריכים מקומיים ועוד.


התיירים המגיעים לאי יכולים ללון באחד מ-60 בתי המלון הנמצאים באי.
איי אוגסווארה התגלו בשנת 1670 ע"י ספינה יפנית ובמשך מספר שנים חקרו היפנים את האזור והכריזו על האי כשטח יפני.
ההתיישבות הראשונה  על איי אוגסאוורה החלה בשנת 1830 והמתיישבים הראשונים היו  אמריקאים, בני הוואי ואירופאים.
המתיישבים באי קיבלו אזרחות יפנית (גם אלו שהיו אזרחים אירופאים ואמריקאים) וכיום רבים מתושבי אוגסאוורה הם צאצאיהם של המתיישבים המקוריים, כולם אזרחי יפן והשפה המדוברת באי היא יפנית.
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשו האיים ע"י האמריקאים ותושביו פונו בכוח.

לאחר סיום מלחה"ע השנייה, בשנת 1945,רק התושבים ממוצא אמריקאי או אירופי הורשו לחזור לבתיהם באיים ורק בשנת 1968 אדמות האי הוחזרו ליפנים ע"י האמריקאים,רק אז הורשו תושבי האי היפנים לחזור אליו.
הטמפרטורות באיים  חמות כל השנה והתיירים המגיעים נהנים מחופים יפים, שוניות אלמוגים וגבעות מכוסות בג'ונגל.


האי מציע שלל פעילויות כגון צפייה בלווייתנים, שחייה עם דולפינים, טיולים רגליים, שייט קיאקים, צלילה ושנורקלים.
האוכל המקומי הוא שילוב מעניין של אוכל יפני עם שלל דגים טריים ופירות טרופים הייחודיים לאי.

איים2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת