Kotodama (言 霊) מתייחס לאמונה שלמילים יש כוחות מיסטיים. הוא משלב את המילה "דיבור" (言 koto) והמילה "נשמה" (霊 tama).
קוטודאמה מניחה מראש שצלילים יכולים להשפיע באופן קסום על אובייקטים וכי השירה הטקסית של מילים יכולה להשפיע הן על הפרט והן על סביבתו. לדוגמה, אם אתה קורא בשם של מישהו, הצליל ישפיע עליו, בין אם הוא יכול לשמוע אותך או לא.
שורשיה של קוטודאמה הם בשינטו, הדת האנימיסטית ביפן. בימי קדם נתפסו כישופים לאלי השינטו כבעלי כוח אלוהי. השינטואיסטים מאמינים שלא רק לאנשים אלא גם לבעלי חיים ולחפצים יש נשמות, ולכן אין זה מפתיע שהם מאמינים שלמילים יש גם נשמות.
קוטודאמה אינו מושג זר כפי שהוא עשוי להופיע בתחילה. אף על פי שמיושנת, האמונה במילים קסומות, בין אם זה הוקוס פוקוס, אברקדאברה או שומשום היפתח, הייתה נפוצה בעבר. בהינדואיזם מאמינים שמילים שונות מייצרות רטט שונה וכי קריאתן כמנטרות תיצור אפקטים שונים, בין אם זה שלום פנימי, ריפוי פציעות או הגנה מפני מזל רע. מנטרות הינדיות מתחילות בדרך כלל במילה "אום", הנחשבת לצליל היקום.
ביפן האמונה בקוטודאמה ישנה כמו המילה הכתובה. במאנושו, האוסף הוותיק ביותר של שירת הוואקה היפנית ששרד, שנאסף לאחר 759 לספירה מכונה kotodama no sakiwau kuni (言 霊 の 幸 わ う 国), או "הארץ שבה פעולותיה המסתוריות של השפה מביאות אושר ".
במקור, רק כישופים של שינטואיסטים נתפסו כבעלי כוח אלוהי, אך עם הזמן, מילים אחרות נחשבו גם לאלוהיות. דוגמה אחת ששרדה עד היום היא הצעקה הקצרה שנאמרה בעת ביצוע מהלך התקפי בקראטה או באייקידו. היא נקראת kiai (気 合) ואמורה לרכז את נחישותו של התוקף.
אפשר למצוא קוטודאמה גם בטקס החתונה היפני המסורתי. על האורחים להימנע משימוש במילים "לחתוך", "לשבור", "לפצל", "לחזור אחורה", "לסיים", או כל מילה המרמזת על הפרדה בטקס. כזה הוא כוחה של מילה שנבחרה לא טוב, סוף החתונה אף מכונה "הפתח".
הפחד ממילים מסוימות, בדרך כלל מכיוון שהן נשמעות זהות למשהו שנחשב כחסר מזל, הוא מהותי בקוטודאמה. לדוגמא המילה "שיסן" יכולה להתייחס למספר 43, אך היא יכולה גם להתכוון ל- "נולד מת", וזה הופך את 43 למספר חסר מזל. באותו אופן המספר 17נאמר כ- "ג'ונאנה", שפירושו גם "עושר רב" וזה הופך אותו למספר מזל. ביפנית סוג זה של צירוף מקרים קוסמי נקרא doonigigo או "מילים שנשמעות זהות אך בעלות משמעויות שונות".
כמו כל הדתות, גם שינטו התפרשה במונחים פוליטיים. ואכן, היא חשופה במיוחד לתפעול על ידי פוליטיקאים מכיוון שהיא שמה דגש כה רב על מושגים טעונים פוליטית כמו "טוהר" ו"ניקיון". כשזה מגיע לקוטודאמה, זה מרמז על אמונה שלשפה היפנית עצמה יש כוח אלוהי,וכי היא חייבת את כוחה ל'טוהר' שלה.
בעבר חשד זה להשפעה זרה הביא לשינטואיסטים רבים להימנע משימוש במילים שמקורן בסין ובמקום זאת להשתמש רק באמאטוקוטובה (אוצר מילים יפני) בטקסים שלהם. זו לא הייתה משימה קלה, בהתחשב בכך ש"מילות הלוואה" סיניות-יפניות היו בשימוש כבר למעלה מ -1,500 שנה והיו להן השפעה מכוננת על השפה היפנית. זה גם אירוני, כי האמונה בקוטודאמה חזקה עוד יותר בסין מאשר ביפן. החשד ל"מילות הלוואה" סיניות-יפניות נרגע במהלך תקופת השלטון הצבאי ביפן (1932-1945), ולו רק בגלל שעכשיו היה שעיר לעזאזל חדש לגירוש מהשפה היפנית: "מילות הלוואה" באנגלית. בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, לאומנים עשו כמיטב יכולתם לטהר את שפתם ממה שהם כינו tekiseigo (שפת האויב) ולהחליף את המילים הפוגעות במילים סיניות-יפניות. לדוגמה, המילה ragubî, (ラ グ ビ ー), "מילת הלוואה" מהרגבי האנגלי, הפכה לטוקיו (闘 球), מילה סינית-יפנית שפירושה "כדור קרב".
בימים אלה, המאבק לטהר את השפה היפנית הוא רק זיכרון, אך עדיין ניתן לשמע את המילה kotodama בשימוש כיום. להקת הפופ-רוק היפנית Southern All Stars יצרה להיט גדול בשנת 1996 הנקרא- "Ai no Kotodama".
אפילו הקהילה המדעית מתפתה לערעור של קוטודאמה מדי פעם. בשנת 2004 טען איש העסקים והסופר היפני מסארו אמוטו שהתודעה האנושית יכולה להשפיע על המבנה המולקולרי של המים. הוא ערך ניסוי שבו הוא השמיע מילים חיוביות לקערת מים, מה שגרם למים לייצר תבניות קריסטל יפות כשהן קפואות. כשאמר דברים רעים למים, הוא יצר תבניות קריסטל מכוערות כשהוא קפוא. מסארו אמוטו היה משוכנע שאפשר לנקות מים מזוהמים בכוח התפילה (אם רק הכביסה הייתה כל כך קלה!). כמובן שקל לצחוק על הדת כשהיא מתחפשת למדע, אבל אסור לנו לזלזל יותר מדי. התרגום לאנגלית של ספרו של אמוטו, "ההודעות הנסתרות במים", הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 