הדגל עם השמש האדומה

הדגל הלאומי של יפן מורכב מעיגול אדום אשר נמצא במרכזו של רקע לבן.
הדגל מכונה ע"י היפנים (Hinomaru) "הינומארו" שמשמעותו "עיגול השמש" והדגל מייצג את הכינוי של יפן-"ארץ השמש העולה".
השמש האדומה במרכז הדגל מייצגת את אלת השמש "אמאטראסו" שלפי האמונה היא המייסדת הקדמונית של יפן והיא האמא של הקיסר הראשון של יפן.
הצבע הלבן בדגל מייצג את הטוהר של העם היפני.
הסמל של הדגל הוא סמל מוכר עוד מהמאה ה-13 והיה בשימוש במניפות שנשאו איתם הסמוראים.
הדגל אומץ כדגל רשמי  של יפן ב-1870 והונף פומבית בשנת 1872 בטקס חנוכת קו הרכבת הראשון בהשתתפות הקיסר של יפן- מיג'י ומעמדו החוקי כדגל יפן התקבל רק בשנת 1999.
לדגל יש מידות מדויקות-  יחס הממדים הוא 2:3 כאשר השמש היא בקוטר שלוש חמישיות מגובה הדגל, ומרכזה בדיוק במרכז הדגל, את הדגל נהוג להניף על מקל במבוק.
עבור הציבור ביפן תפיסת הדגל כסמל לאומי השתנה במהלך השנים. בעבר ראו היפנים בדגל כסמל לעוצמה ולחוזק של העם היפני, מנהג נפוץ באותה תקופה היה לחתום על דגל יפן (רק על הרקע הלבן, אסור לחתום על השמש האדומה) ולהעניק אותו במתנה לחיילים כסמל למזל ולאחל לחייל שיחזור בשלום הביתה.
לאחר כניעתה של יפן במלחה"ע השנייה השימוש בדגל ובהמנון עורר מחלוקות והנפתו של הדגל לעיתים אפילו עוררה מהומות ומחאות שונות. הדגל נתפס בעיני חלק מהציבור כמייצג את אירועי מלחה"ע השנייה ובגלל תחושות אלו השימוש בדגל היה בתדירות נמוכה.
כיום היפנים רואים בדגל שלהם כסמל לגאווה ולאומניות. נהוג להניף את הדגל במוסדות ציבור ואילו האזרחים נוהגים להניף אותו בבתיהם בחגים לאומיים וביום הולדת של הקיסר.