מדוע אוכלים חלק מהחיות ביפן בעוד שחלק מחיות המחמד זוכות לשירותי הלוויה בהובלת פקידי דת ולאחר מכן מעוגנות בתוך מזבחות בודהיסטים בתוך הבית?
חיות מחמד במדינות עשירות זוכות יותר ויותר לפינוק ומתייחסים אליהן כבני משפחה יקרים. ברחובות יפן, התופעה העכשווית הזו מתבטאת מדי יום בדמות אנשים שדוחפים עגלה הנתונה על ידי אחד או יותר מבני המשפחה הפרוותיים שלובשים סוודרים חמים ואולי אפילו חיתולים.
הטיפול הכמעט אנושי הזה התקדם עד כדי כך שחיות מחמד זוכות לטקסי הלוויה שהוגבלו בעבר לבני אדם במהלך העשורים האחרונים.
האם אין משהו בתוך הדוקטרינות של הדת הילידית השינטו, או הדת המיובאת אך הדומיננטית יותר הבודהיזם, שיכול להסביר את הטיפול ה"הומני" יותר הזה?
שינטו וחיות
כמה מהמיתוסים היפניים המוקדמים ביותר מציגים את הקאמי של ציד ודיג. יש גם קאמי שמגן על בני אדם מפני בעלי חיים. מדי פעם חיות מופיעות כשליחי הקאמי. בקיצור, בשינטו, בעלי חיים הם או מזון, אויב או שהם עובדים בשבילך.
אפילו היום, יש ממש עשרות אלפי מקדשים המוקדשים לסגידה לאלוהויות השולטות בבעלי חיים אלה. אם אי פעם ביקרתם במקדש סווה, תרמתם לשמירה על הקאמי של הציד. רוב המבקרים הזרים ראו את שבעת אלי המזל והבחינו שלאחד, אביסו, דג גדול תלוי על כתפו.
אולי עצרתם ב-Ebisu בטוקיו והזנתם את מזלכם הטוב עם הבירה בעלת השם שלו. בקיצור, על פי המיתולוגיה המוקדמת של השינטו, בעלי חיים אינם חברים. אז אם יש סיבה דתית יפנית להציע ההלוויות לחיות מחמד, היא לא באה ממסורת השינטו.
סיפורי חיות בודהיסטיות
מתישהו במאה השישית, מתרגלים בודהיסטים החלו לטפטף ליפן מיבשת אסיה. יותר מאלף שנים קודם לכן בהודו, רעיונות דתיים לגבי קדושת חייהם של כל היצורים החיים החלו להתפשט ולבסוף נדדו דרך מה שהיא כיום סין וקוריאה, ואז לתוך יפן. חלק מתורות הדת הללו הגיעו בצורה של סיפורים. כלומר, נזירים בודהיסטים הודים היו מספרים סיפורים פשוטים לציבור שבתמורה האכיל אותם בתקווה לזכות בגלגול נשמות טוב יותר בעתיד.
סיפורים אלו העבירו את הרעיון שצבירת קארמה טובה באמצעות פעולה ראויה תבטיח לבני אדם קידום בגלגול הבא שלהם, כשם שקארמה רעה שנבעה מפעולה מזיקה או אדישות כלפי יצורים חיים אחרים תבטיח הורדה ממעמדם האנושי הנוכחי. כמה סיפורים תיארו את החיים שהבודהה עצמו חי כחיה.
לדוגמה, פעם אחת בתור ארנב קפץ בודהה לעתיד לאש של אדם רעב כדי להציע את גופו כאוכל. בסיפור אחר, בודהה היה מלך קופים שהקריב את עצמו על מנת להציל את להקת הקופים שלו מידי ציידים.
הסיפורים הללו הגיעו ליפן עם הנזירים הבודהיסטים, שהעבירו אותם לציבור היפני האנאלפביתי. כמה נזירים יפנים קיבלו השראה ליצור אוספים משלהם של סיפורים בודהיסטים שישמשו ככלים דידקטיים להסבר פעולות יומיומיות שיצרו קארמה טובה וגם רעה.
כת אחת של הבודהיזם מימי הביניים קידמה את התרגול המועדף עליה של קריאת תפילה ארוכה בשם סוטרת הלוטוס באמצעות אוסף של סיפורים המפארים את כוחה. בסיפור אחד, שני קופים בעץ שומעים נזיר שמתחתיהם קורא את הסוטרה. הקופים מתים, אך שנים לאחר מכן, מגיעים לנזיר שני נזירים צעירים המגלים שהם היו הקופים. עצם שמיעת הסוטרה הובילה אותם מיד לקיום טוב יותר.
טקסים בודהיסטים לבעלי חיים
מקדשים בודהיסטים ביצעו באופן היסטורי טקסים להצלת בעלי חיים. מקדשים רבים עדיין מקיימים טקסים שנתיים שבהם הם משחררים חיות מהשבי. רוב הכתות הבודהיסטיות במשך מאות שנים לפחות ניסו לאכוף משטר דיאטה שאינו כולל בעלי חיים. מנת מסעדה יפנית פופולרית במיוחד של מטבח צמחוני מבוססת על הארוחה בהשראת הזן שנקראת shojin ryori.
בהתאם לכך, דרך מסורתית להצביע על הצביעות בנזיר היא לקרוא לו נמאגוסה (מריח כמו בשר מדמם). אין ספק, הייתה איזו חזרה היסטורית בקרב בודהיסטים הדיוטים שנמנעים רק מאכילת חיות בעלות ארבע רגליים. "הפושעים "כללו פלגים מהציבור שסיווגו ארנבות כציפורים, שתי רגליים אכילות. אחרי הכל, ארנבים כמעט עפים, והאוזניים שלהם כמו כנפיים, מה שהופך אותם למשחק הוגן ומחיר מקובל.
על פי הדוקטרינה הבודהיסטית היפנית ותרגול העבר, אין סיבה שכלב או חתול יקבלו יחס טוב יותר מאשר ארנב, קוף, פרה, חזיר או דג. ובכל זאת הם עושים זאת.
באופן מסורתי אחראים על תפילות הלוויה לבני אדם, כמרים בודהיסטים הפכו יותר ויותר מוכנים להתפלל עבור חיות מחמד שנפטרו. תפילות יום השנה ה-49 ליום המוות חיוניות לגלגול הנשמות של המת, שלפי הדוקטרינה נאמר שהתרחש באותו יום. נוסף על כך, בחנויות אביזרי הלוויה בודהיסטיות יש כעת אגפים מיוחדים למוצרי חיות מחמד. בתי קברות לחיות מחמד לאחסון עצמות שנשרפו גדלים במהירות במספרם.
תרגול דתי להצלחה חילונית
אם הסיבה לכך שחיה מקבלת הלוויה מכומר בודהיסטי אינה נובעת מהדוקטרינה, אז היכן עלינו לחפש? בוודאי, הציניקנים יצביעו על מניע רווח, אבל גם כמרים כנים צריכים לאכול. שם טמון הסיפור. דתות מתקיימות כיום ותמיד היו חייבות להתקיים בעולם שדורש חסות.
עד כמה שזה נשמע חילוני, הדתות חייבות לשרוד בכלכלת שוק. האם זה לא רציונלי לחשוב שסיוע לדת לשרוד הוא סיבה דתית תקפה וכנה לפעולה? אם יש לערוך לוויות ל״פונץ׳״ או ״בובה״, מישהו יספק את הביקוש הזה.
אספקת חיית המחמד שלך ללוויה אינה סותרת את דוקטרינת הקארמה שמרמזת ש״פוצ'י-צ'אן״ המונע בעגלה ולבוש סוודר, עשוי להיות החזרה הקארמית של ג'ון אוג'יסאן המסכן, שמת בתאונת נהיגה בשכרות בדיוק 49 ימים לפני פוצ'י.
התרגול החדש הזה גם לא מונע את הסיכוי שפוצ'י-צ'אן המתוק ישמע את סוטרה הלוטוס יום אחד, וגם הוא וגם ג'ון אוג'יסאן הרשלן ייכנסו לנתיב הנירוונה. יתר על כן, לפי הדוקטרינה הבודהיסטית היפנית של ארץ טהורה, גן העדן הטהור של אמידה בודהה כבר מאוכלס בבעלי חיים יפים ונעימים. אבל למרבה הצער, הדוקטרינה לא מסבירה איך הם הגיעו לשם.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 