בונסאי (盆栽)

בונסאי (盆栽), היא אמנות גידול עצים וצמחים, בצורה השומרת את הצמח ננסי על ידי גיזום קפדני בשורשיו וענפיו. הפירוש המילולי של המילה- "גננות על מגש".

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית עתיקה שמטרתה ליצור צורות אסתטיות נעימות.
מקור ההשראה לבונסאי הוא נופי הטבע ביפן, שבה הרים גבוהים ויערות ירוקי עד שחלקם "נתגמדו" לעיתים קרובות למידות זעירות, נוכח תנאי גידולם הקשים. באמצעות טכניקות מיוחדות מגדלים עצים ננסיים כהעתק מדויק של עצים הגדלים כעצי יער. יצירות הבונסאי מחקות, אם כך, את פלאי הטבע.

הגינון המיניאטורי התפתח כחלק מתרבות עתיקה בסין לפני כאלף שנה. הכוונה הייתה ליצור חיקוי מיניאטורי של עץ הגדל כבר שנים בטבע. הסינים העבירו את הידע לגידול הבונסאי מדור לדור בסודי סודות והיום ניתן למצוא עצים בני כמעט אלף שנים.
היפנים, שאימצו את התרבות הזו, מצאו את הדרכים לגדל, לטפח ולעצב עצים ננסיים באמצעות טכניקות של גיזום הענפים והשורשים. גידול הבונסאי חדר לעולם המערבי רק במאה העשרים. בארצות הברית הפך הבונסאי לתחביב אומנותי. מאוחר יותר התפתח כגידול בתוך הבית.

עץ בונסאי אינו צמח גמדי מבחינה גנטית, ולכן יש לשמור אותו ננסי על ידי טיפוח, עיצוב וגיזום מתמידים כך עץ הבונסאי יאריך ימים יותר מעץ רגיל מאותו הזן. הבונסאי יכולים לחיות מאות שנים בבית או במשרד, תוך טיפול והקפדה על דישון, השקיה, גיזום והרבה הרבה אהבה.

הבונסאי זקוק לטיפול רב מאוד, וטיפול שגוי אפילו במקצת עלול להביא למותו של הצמח.
אחזקה שוטפת של עץ הבונסאי, דורשת משטרי השקיה ודישון קבועים וכן טיפול במזיקים ובמחלות.
הגיזום הוא סוד כל העניין, המגדל יכול לשלוט באמצעות הגיזום בקצב הגידול, בעיצוב מראהו, בגובהו, בגזע ובעלים.
מצע הגידול של עץ הבונסאי מאופיין בדרך כלל בכושר ניקוז גבוה, והוא מוחלף אחת למספר שנים בהתאם לצורך. חורי הניקוז בעציץ בונסאי, גדולים יותר מהמקובל בעציצים רגילים. עציצי בונסאי מאופיינים גם בהגבהה של תחתית העציץ המאפשרת כניסת אוויר ואור אשר מונעים את הצצת השורשים ויציאתם מתוך חורי הניקוז.

הבונסאי כצמח קישוט מעוצב בסגנונות שונים לפי טעמו של המגדל, עיצוב העץ נחשב למעשה אומנות.
ישנם סגנונות עיצוב רבים לעצי בונסאי, בהם שישה הנחשבים לסגנונות שבבסיסו של העיצוב היפני הקלאסי-מסורתי:
סגנון זקוף רשמי (ביפנית chokkan): עץ בעל גזע ישר עם התחדדות מושלמת לכל אורכו וחלוקת הענפים מאוזנת, צורת העיצוב מדמה עץ הגדל בתנאים אופטימליים של אור ובלא צורך להתמודד עם עצים מתחרים. סגנון זה מתאים בעיקר לעצים מחטניים כמו אורנים וערערים.


סגנון זקוף לא-רשמי (ביפנית moyogi): הסגנון הנפוץ ביותר בבונסאי כמו גם בטבע, והוא קל יחסית לעיצוב. הגזע הוא בעל תנועה לכל אורכו וכן נשמרת התחדדות עד לצמרת. סגנון זה מתאים למרבית העצים.


סגנון נטוי (ביפנית shakkan): העיצוב בסגנון זה הוא בדומה לסגנונות האחרים, כאשר הגזע נוטה הצידה לכיוון אחד דומיננטי ובזווית של 60 עד 80 מעלות ביחס לקרקע. סגנון זה מדמה עץ הגדל במדרון או בתנאי רוח קשים. בדרך כלל הענף פונה התחתון כנגד נטיית הגזע במטרה ליצור איזון וכך גם השורש הדומיננטי שפונה כנגד נטיית העץ. השתילה בסגנון זה תיעשה בדרך כלל בצידו של העציץ.


סגנון מניפה (ביפנית hokidach): סגנון המיוחד בהסתעפות הענפים העשירה והסימטרית שלו היוצאת מהשליש הראשון של הגזע בצורת מניפה. הגזע ישר, זקוף ומתחדד במתינות ואינו ממשיך לחלקו העליון של העץ. סגנון זה מתאים במיוחד לעצים נשירים.


סגנון משתפל (ביפנית kengai) : סגנון מיוחד זה מדמה עץ הגדל בצידי צוק תלול ובתנאי טבע קשים כמו מפולות אבנים ושלג נערם, הגורמים לענפיו להשתפל מטה אל עבר המדרון. חלקו העליון של העץ מעוצב כצמרת הנמצאת מעל שפת העציץ והשתפלות הענפים מטה היא בזווית חדה ותגיע עד מתחת לבסיסו של העציץ הגבוה בו הוא שתול. הענפים שיוצאים מן הגזע פונים הצידה בצורה אופקית ומאוזנת.


סגנון חצי משתפל (ביפנית han kengai): בדומה לסגנון המשתפל גם סגנון זה מאפיין תנאי גידול קיצוניים. צמרתו של העץ המשתפל למחצה תהיה מעל בסיס הגזע וענפי עץ המעוצב בסגנון זה לעולם לא ירדו מעבר לתחתית העציץ.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דייסוגי Daisugi- טכניקת ייעור ביפן

דייסוגי Daisugi היא טכניקה ייעור הדומה לטכניקת הבונסאי אך התוצאה שהיא מייצרת שונה בתכלית. ביפנית "דיי" (dai) הוא שולחן ו"סוגי" (sugi) פירושו ארז כלומר שולחן ארז וזאת מכיוון שטכניקה זו גורמת לעץ להיראות כאילו אנו מניחים משהו על שולחן עשוי עץ ארז, 'השולחן' הוא עץ הארז, אך הדבר שמונח עליו הוא גם עץ הארז.

טכניקה זו פותחה במאה ה -14 על ידי תושבי אזור קיטאיאמה כדי לפתור את בעיית המחסור בשתילים. באותה תקופה היה ביקוש רב לעצי ארז עבור מגורי הסמוראים האצילים. עם זאת, מספר עצי הארז היה מוגבל, ולכן היערנים חיפשו דרך להשיג יותר עצים מבלי לכרות כל כך הרבה עצים.

באזור זה יש מעט אדמות מישוריות, ושתילה וגידול של עצים במדרונות התלולים היא קשה ביותר. כתוצאה מכך, התאמת דייסוגי אפשרה להפחית את מספר המטעים, להאיץ את מחזור הקציר ולייצר עץ צפוף יותר על מנת לבנות לסמוראים בתים אסתטיים, חזקים ועמידים לטייפון המסמלים את  האצילות והחוזק של הסמוראים.

התוצאה שמספקת טכניקת  דייסוגי היא ארז דק מאוד, גמיש וצפוף, בחירה מושלמת להכנת גגות וקורות עץ מסורתיות. ניתן לקצור ארז דייסוגי כל 20 שנה. עץ הבסיס נשמר כ- 100 שנה ולכן מעץ אחד בלבד ניתן לקצור כמות רבה של עץ.

עם השנים הפופולריות של טכניקה זו ירדה. כיום סוגים כאלה של דייסוגי צומחים בעיקר בגנים מטופחים בגלל מראם הדק והאלגנטי.

עוד על הטכניקה ניתן לקרוא פה- https://earthbuddies.net/daisugi/

ובסרטון- https://www.youtube.com/watch?v=Wcl4I5EF-do&feature=youtu.be

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת