תגית: גנים יפניים

גן יושיאן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

יושיאן הוא גן יפני עם קשר מוצק לקהילה הסובבת אותו. הפארק ממוקם על האי דאיקונשימה, אחד מיצרני הג'ינסנג והאדמוניות הגדולים ביפן. צמחים אלה משולבים מאוד בעיצוב הגינה ובתפקודו.

מבקרים החוקרים את הגן יכולים למצוא מאפיינים כמו שבילים מיוערים, מפלים וחממה שמגדלת אדמוניות כל השנה. בינתיים, החנויות והמסעדות באתר כוללות מוצרים העשויים מג'ינסנג מקומי, כגון גלידה וטמפורה.

גן יושיאן, המפורסם בזכות הנופים העונתיים והאירועים המיוחדים שלו, מציע חוויות טיול ייחודיות תוך מתן הזדמנויות כלכליות לחקלאים המקומיים.

חוגגים פרחים

כאשר אדמוניות אביב מגיעות לפריחה מלאה (בדרך כלל בין סוף אפריל לתחילת מאי), גן יושיאן חוגג עם פסטיבל האדמוניות השנתי שלו. הבריכה המרכזית של הגן מלאה בפרחים ורודים, אדומים, לבנים או צהובים, ויוצרים נוף שמושך מבקרים רבים מדי שנה.

תכונה פופולרית נוספת של פסטיבל האדמונית היא תחרות על הפרח הטוב ביותר. חקלאים יציגו את הצמחים האהובים עליהם ביושיאן, והמבקרים זוכים להצביע עבור היפה ביותר.

מחוץ לאביב, יושיאן ממשיכה למשוך מבקרים עם אירוסי הקיץ וההידראנגאה, עלי האדר של הסתיו ואדמוניות החורף, הפורחות מתחת למחצלות קש המגנות עליהן מפני שלג.

הגן בלילה

יושיאן הוא אחד הגנים היחידים בשימאנה המאפשרים מבקרים בלילה.

בדרך כלל מנובמבר עד ינואר, הגן מעוטר בתצוגות אור. בסתיו, האורות ממוקמים באופן אסטרטגי כדי להאיר את העלים המתחלפים, בעוד שבחורף, המופעים מציגים תמונות הקשורות לחג השנה החדשה. אירועי הארה מיוחדים מתקיימים מדי פעם מחוץ לחודשי הסתיו והחורף.

התרבות וההיסטוריה של שימאן

אדמוניות הן הפרח הרשמי של מחוז שימאן ושל העיר מאטסו, כלומר גידול האדמוניות סביב יושיאן הוא מקור לגאווה מקומית.

תעשיית הג'ינסנג של האי Daikonshima גם חיזקה את הכלכלה במשך יותר מ-200 שנה. הצלחה כלכלית זו קידמה פעילויות תרבותיות כמו טקסי תה, שהאדון של טירת מאטסו היה מתרגל נלהב שלהן. בסופו של דבר, התרומות הכלכליות של הג'ינסנג הפכו את מאטסו לאחת משלוש ערי תרבות התה המובילות ביפן.

דברים לדעת

בקרו באתר הרשמי של גן יושיאן לפרטים על אירועים מיוחדים כגון פסטיבלים או הארות (ייתכן שהמידע יהיה ביפנית) או בדפי המדיה החברתית של ארגוני תיירות מקומיים כגון Discover Shimane (נמצא בפייסבוק ובאינסטגרם).

הנחות כניסה למבקרים בינלאומיים זמינות. נא להציג את הדרכון או תעודת המגורים בעת הרכישה. הנחות זמינות גם לתלמידי יסודי, חטיבת ביניים ותיכון.

מחירי הכניסה עשויים להשתנות בהתאם לעונה או לאירוע, בדרך כלל בין ¥800 ל-¥1,400. אירועים מיוחדים כמו פסטיבל האדמונית נוהגים להחיל מחירי כניסה גבוהים יותר.

הגן פתוח בדרך כלל מ-10:00 עד 17:00. (כניסה אחרונה בשעה 16:30), אך היא עשויה להיות זמינה לזמן ארוך יותר במהלך אירועי הארה וחגים כגון שבוע הזהב. הוא סגור בדרך כלל לערב ראש השנה.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

מעבר לקיוטו: 5 מקומות פנטסטיים בקנאזאווה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

קנאזאווה ראויה ליותר הכרה מכפי שהכינוי שלה "קיוטו הקטנה" מצדיק.

קנאזאווה במחוז אישיקאווה כל כך מפתה שהיא יכולה להפוך במהירות את הביקור המהיר שלכם בסוף השבוע לשהייה ממושכת. בעבר נשלטה קנאזאווה על ידי Maeda Toshiee, אחד הלוחמים הסמוראים החזקים ביותר בתקופתו, וכיום קנאזאווה נושאת את ההילה של פעם כשהייתה אחת העיירות העשירות באזור עם סצנת אמנות ותרבות פורחת.

קנזאווה היא עיירה אלגנטית, הידועה ברובע ההיסטורי הבתולי שלה עם חנויות מסורתיות, טירת אדו, מוזיאוני אמנות ראויים לאינסטה ובתי קפה ומבשלות בירה מסוגננות. אלה כל התכונות הרצויות לעתים קרובות שיכולות להוות אבן שואבת לתיירות יתר, אך בהשוואה למקומות "יפניים מסורתיים" אחרים כמו קיוטו, קנאזאווה מצליחה להישאר מחוץ לרדאר.

מחוברת לטוקיו עם שינקנסן (רכבת מהירה) ישירה תוך פחות משלוש שעות, קנאזאווה היא עיר טובה מכדי לוותר עליה. הנה חמישה מקומות לבקר בהם בטיול בקנאזאווה

מוזיאון המאה ה-21 לאמנות עכשווית

בית לתערוכות קבועות המציגות יצירות אמנות של ג'יימס טורל ואניש קאפור (בין רבים אחרים), מוזיאון לאמנות עכשווית זה מצדיק טיול לקנאזאווה לבדו.

ותאמינו לנו, אף אחד לא יאשים אתכם אם תרגישו מיד נמשכים לתצוגה הקבועה הכי ראויה לאינסטה במוזיאון – בריכת השחייה מאת ליאנדרו ארליך. פריטים בולטים נוספים במוזיאון כוללים את "שמיים של כוכב הלכת הכחול", שבו מבקרים נכנסים לחדר עם חור מלבני בתקרה שעוצב על ידי האמן האמריקאי המפורסם ג'יימס טורל, שבמילים שלו, "מוכר את השמים הכחולים".

הארכיטקטורה היפה של המוזיאון היא מעגלית. לפיכך, אין כניסות ראשיות. במקום זאת, ישנן כניסות קטנות רבות הפזורות סביב הבניין. הבחירה העיצובית הזו שהייתה מכוונת, משדרת שישנן דרכים רבות לגשת לאמנות ושהמוזיאון פתוח לעולם.

Kenroku-en Garden

ממוקם במרחק צעדים ספורים מהמוזיאון לאמנות עכשווית, Kenroku-en Garden הוא אחד מ"שלושת הגנים הגדולים של יפן". 

פעם שימש כגן החיצוני של טירת קנאזאווה, Kenroku-en פתוח לציבור מאז 1874. זה לא מקום לביקור חטוף אלא לקחת את הזמן ולתת לגן להפתיע אתכם עם נוף חדש בכל פינה. יש שתי בריכות ציוריות, גשרים וארבעה בתי תה, כולם מוקפים במאות זנים של עצים.

מחוז סמוראי נגאמצ'י

תארו לעצמכם רחוב יפני מסורתי – בתי סמוראים, חנויות ישנות ומסעדות בניהול משפחתי – שאיכשהו לא מרגיש כמו סט של סרט. ובכן, זה הפיתוי של קנזאווה. כל המסורת של קיוטו, אבל בלי ההמונים.

מחוז נגאמצ'י של קנאזאווה היה פעם ביתה של משפחת נומורה העשירה, סמוראים ששירתו את השוגונות במשך 11 דורות. בית המשפחה, כיום מוזיאון, מציג את חיי היומיום של משק בית סמוראי עשיר בתקופת אדו.

מוזיאון Maeda Tosanokami-ke Shiryokan ממוקם גם הוא באותו כביש. מוצגת תערוכה מתחלפת שאצרה באמצעות שמונים מלאכות שנבחרו מבין אלפי מאמרים היסטוריים שהיו בבעלותה של משפחת מאידה השלטת של קנזאווה.

מוזיאון D.T. סוזוקי

מוזיאון D.T. Suzuki מנציח את חייו ורעיונותיו של הפילוסוף הבודהיסטי היפני יליד קנזאווה Daisetsu Teitaro Suzuki. סוזוקי ידועה בהפצת הזן לעולם המערבי. המוזיאון מציג את כתביו מתוך ספרו, מבוא לזן, שיצא לאור ב-1934.

האטרקציה העיקרית היא הארכיטקטורה של הבניין, שהיא שלווה ומזמינה, ביטוי פיזי של תורתו של סוזוקי. למוזיאון שלושה אגפים, כל אחד נפתח לגן ייחודי עם בריכה קטנה המשקפת אדריכלות מינימליסטית. המוזיאון תוכנן על ידי Yoshio Taniguchi, שרצה ליצור חלל שבו המבקרים ירגישו מעודדים להרהר בעצמם.

Higashi Chaya-gai

לעתים קרובות בהשוואה לרובע גיון בקיוטו, רובע היגאשי הוא רובע הגיישות ההיסטורי של קנאזאווה, שכיום ממלאים אותו בתי תה, בית גיישה לשעבר בצורת מוזיאון וחנויות מזכרות המוכרות מוצרים מעוטרים בעלי זהב. קנאזאווה (ביצת זהב ביפנית) היא יצרנית עלי הזהב הגדולה ביותר ביפן, וברובע הגיישות לשעבר של העיר נמצאת אחת מחנויות המזכרות הידועות ביותר.

הרובע מתהדר בבתי גיישה רבים לשעבר בצורה שמורה ויוצאת דופן. למרות שהוא לא גדול כמו Gion of Kyoto, ההזדמנות להסתובב בו בלי ההמונים יותר מפצה על גודלו הצנוע.

קנאזאווה, המחוברת לטוקיו עם קו שינקנסן ישיר תוך פחות מ-3 שעות, היא עיר טובה מכדי להיזכר כ"קיוטו הקטנה".

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

גנים יפניים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

גנים יפניים נוצרו כדי לשמש חללים של מדיטציה והתבוננות. מה שהחל כמרחב שנעשה עבור האליטה השלטת של יפן, כדי למצוא רוגע בתוך סערות מלחמה וסכסוכים אחרים, הפך לדרך חיים ותרבות מושרשת.

הגנים מופיעים בספרות היפנית כבר בשנת 720 לפני הספירה. בתחילה הם שימשו את הקיסרים והאצילים בלבד, אבל היום הם מעטרים את כל יפן והרבה מקומות בעולם. השורשים הרוחניים שלהם נעוצים בשינטו, ושואבים אלמנטים רעיוניים רבים מתורת הזן.

האדריכלות, התכנון והביצוע של הגנים היפניים הראשונים הושפעו מהסביבה בה נבנו לראשונה ביפן – האי הונשו (המרכזי והגדול באיי יפן). למשל סלעים, המרמזים על הפסגות הגעשיות שמסביב או שבילי הליכה צרים המרמזים על העמקים באזור, מים המצביעים על נחלי ונהרות האזור והרבה צמחייה ירוקה ממיני הסביבה הטבעית. במהלך ההיסטוריה עברו הגנים שינויים סגנוניים והתאמה לדת השינטו היפנית המבליטה את האלים הפשוטים ואת הרוחות הקיימות בכל מקום. ייחודיותו של הגן היפני מתבטאת בין השאר בזרימה שהוא יוצר ובחיבור ההרמוני ההופך אותו לחלק מהטבע. עיצובו של גן יפני הוא מוקפד, מתוכנן ומדויק, אך מצד שני קיימת הקפדה על שימוש בחומרים מקומיים ונכונים עבור הגן והסביבה בה הוא ממוקם.

גנים יפניים מזמנים חוויות שונות, לא רק לחושים. הם יכולים לשמש השראה להגיגים פילוסופיים ולעורר התבוננות עצמית. קיימים מס' סוגי גנים:

קארסנסוי (Karesansui) – גן סלעי שמבוסס על משחקי טופוגרפיה ושימוש רב בטחב, הצומח על הסלעים באופן טבעי.

גני רוג'י (Roji) מתאפיינים בפשטות ובפראות מסוימת, ומציעים בדרך כלל גם בית תה מסורתי. גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל תוך בית התה. שלא כמו גני הטיול, גני התה נותנים תחושה שהם "טבעיים יותר מהטבע". הגן קטן יכיל, בין השאר, פנס (או פנסי) אבן, טחב ואבני דריכה. פנס אבן בודד משרה רכות על סביבת בית התה, וסדרת פנסים מאירה את הדרך. הטחב מייצר אווירה מיוחדת של עולם רך, מלטף ומזמין למישוש. טחב הוא גם המחשה לאיכות שמכונה ביפנית סאבי (Sabi) וקשורה לעתיקוּת, לזמן שחלף והותיר את חותמו כחלק מאיכויות החומר. הליכה על פני אבני הדריכה מצריכה תשומת לב מיוחדת ומחדדת את המודעות למעבר אל עולם הגן ובית התה.

גני הליכה או גני טיול מציעים למבקרים שביל מסומן שעובר בסוגי נוף מתחלפים. בגנים אלו יש שביל הליכה בכיוון השעון המקיף את הגן סביב אגם. יופיו של הגן מתגלה לאט לאט ותוך כדיי ההליכה בגן נחשף המטייל לאלמנטים שונים החבויים בגן. בגנים אלו משלבים הרבה אלמנטים המזכירים את הטבע כמו מפלים קטנים ונחל זורם הנותנים תחושה של הליכה בטבע ולא בגן מעשה ידי אדם. הם מנסים לחקות את הטבע, אם כי בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף שאול מן ההרים שבסביבה. אין בגנים יפניים פרחים, למעט פריחה עונתית, שמדגישה את תחושת הזמן. תוך כדי הליכה מתוודע המשוטט בגן אל פינותיו החבויות ומגלה תמונות נוף משתנות.

גני הזן –  שנועדו למדיטציה ומחשבה, ובהם משטחים של חול לבן המחליפים את רכיב המים שמופיע בסוגי הגנים האחרים. הרעיון העומד מאחורי המשטח הריק הוא שהצופה בחלל זה יוכל לתת דרור למחשבות ולצאת למסע לתוך עצמו. רבים מהגנים היפניים המפורסמים ביותר במערב וביפן עצמה הם גני זן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת