בודהיסטווה- האלים השומרים

ביפן מתקיימות בצוותא, זו לצד זו, שתי דתות- השינטו הקדומה והבודהיזם.
הבודהיזם התפתח בהודו והתפשט למדינות המזרח, אל יפן הגיע הבודהיזם במאה השישית מקוריאה באמצעות חמישה נזירים בודהיסטים שהגיעו ליפן להפיץ את דתם.
לאחר שהקיסר יוֹמֵאי (Yomei) המיר את דתו לבודהיזם הפכה הדת לרשמית ביפן.
עם השנים, הבודהיזם התפתח והשתנה ביפן וכיום הוא מכיל תת זרמים וכתות המרכיבים אותו יחד לבודהיזם היפני.

לבודהיזם השפעה גדולה על התרבות היפנית ואת השפעותיו אפשר למצוא ביצירות אומנות רבות כמו בשירה יפנית, אדריכלות, פיסול וציור.
אחד ההבדלים הגדולים בין שתי הדתות הוא שבבודהיזם אין אלים, לעומת דת השינטו בה ישנם מיליוני אלים המכונים "קאמי".
את מקומם של האלים בבודהיזם תופסים הבודהיסטווה- דמויות של יצורים אצילים אשר מוותרים על ההגעה לנירוונה (השלב הגבוה של שחרור וחירות) עד שכל היצורים החיים האחרים ישוחררו גם מסבלם.

הבודהיסטווה הוא יצור בעל חמלה רבה לבני האדם ומלא באמפטיה לסבלם.
ביפן ישנם כמה בודהיסטווה מוכרים אשר אפשר לראות פסלים בדמותם ברחבי המדינה:
קאנון– אלת הרחמים היפנית, התגלמות הרחמים והחמלה, העוזרת לחסרי התקווה ולאנשים הנמצאים במצוקה.
את פסליה של קאנון אפשר למצוא כמעט בכל מקדש, לעיתים היא מופיעה כדמות בעלת מספר ראשים או כמה זרועות.

Kannon Bodhisattva – Lord of Compassion at Haseder Temple in kamakura KAMAKURA, JAPAN – NOVEMBER 24: Hase Dera Temple in Kamakura, Japan on November 24, 2013. Kannon is the lord of compassion, comes in many forms and as male or female

ג'יזו– דמות קטנה מאבן הלבושה בכובע קטן או סינר סרוג אשר לפעמים מחזיקה ביד שבשבת קטנה. דמות זו נמצאת במקומות רבים ביפן, בעיקר בבתי קבורות או בשבילי דרכים.

תפקידו של הג'יזו הוא לשמור ולהגן על נשמותיהם של ילדים קטנים שנפטרו לפני הוריהם ולכן מוצאים את פסלי ג'יזו רבים בבתי קברות.
לג'יזו תפקיד חשוב נוסף כשומר על מטיילים בדרכים ולכן מוצאים פסלים שלו בצדי דרכים רבות, בשבילי טיולים, ביערות ובשולי הכביש.
לעיתים אפשר למצוא ליד פסל הג'יזו מנחה קטנה אשר השאירו הורים אשר ילדם החלים ממחלה או ניצל מתאונה כאות תודה לכך שחיי הילד ניצלו.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טוריאי- השער ליפן

טוריאי הוא שער מסורתי יפני הנמצא בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים.

השערים המסורתיים עשויים מעץ או מאבן, ובשנים האחרונות  החלו לבנות שערים מפלדה או בטון. הטוריאי מסמל את המעבר שבין המקדש הקדוש ל"עולם הרגיל" ומקובל להרכין את הראש כאשר עוברים מתחתיו.
פעמים רבות  מופיע על הטוריאי לוח ועליו כיתוב, לעיתים רבות מדובר בשמו של מי שתרם את הטוריאי.

מקור השם טוראי אינו ידוע, אחת ההשערות היא שהשערים הוקמו כמקום מנוחה לציפורים, הנחשבות על פי דת השינטו ל"שליחות של האלים".
פרט למקדשים, ניתן למצוא את שערי הטוריאי גם על פסגות הרים, באמצע אגם, על שפת הים ובעוד מקומות בהם הטבע מרשים ועוצמתי.

ביפן ישנם מאות אלפי שערי טוריאי שחלקם מפורסמים ומוכרים במיוחד:
1. השער הצף- נמצא במקדש Itsukushima על האי מיאג'מה, אחד משערי הטוריאי העתיקים והמוכרים ביותר.
השער ממוקם בתוך המים הרדודים של האוקיינוס ובשעת הגאות נראה כי השער צף מעל המים.
בשל שעות האור המשתנות ושעות הגאות והשפל השער זוכה לתמונות רבות.

2. השער במקדש פושימי אינאירי- במקרה זה מדבר באלפי שערים שנאספו ע"י המקדש ויצרו שרשרת אחת ארוכה של שערים, על כל שער רשום שמו של התורם.
מקדש פושימי אינארי נמצא בקיוטו ומלבד היותו מוכר בזכות השערים הוא ידוע גם כמקדש אליו מגיעים להתפלל אנשי עסקים רבים.

3. פסגת הפוג'י- על פסגת הר הפוג'י נמצא לו שער טוריאי.
הר פוג'י הוא מקום מקודש עבור היפנים ובעבר הטיפוס עליו היה נחשב לטקס דתי.
על ההר אפשר למצוא מקדשים ומס' שערי טוריאי כשהמפורסם ביניהם הוא זה הנמצא על הפסגה.

4. טוריאי חד הרגל-

הטוריאי המיוחד נמצא בנגסקי, בעברו טוריאי חד הרגל עמד על שני עמודים אך במהלך הפצצת העיר בפצצת אטום במלחה"ע השנייה איבד את אחד מהעמודים ובאורח פלא עד היום השער עומד זקוף באמצעות עמוד תמיכה אחד בלבד.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שינטו ובודהיזם ביפן

דת השינטו היא הדת הקדומה ביותר ביפן.
במרכזה של דת השינטו נמצאים ה"קאמים" – האלים אליהם סוגדים אשר כמותם היא עצומה ונהוג לומר שיש כשמונה מיליון אלים, מדובר במספר סמלי אשר מדגיש את כמות האלים הגדולה ולא מספר מדויק.
האלים, דומים לבני האדם, ישנם זכרים ונקבות אשר להם תכונות אופי ורגשות, הם צוחקים, בוכים, נעלבים ואפילו אוהבים אוכל טוב ואלכוהול משובח.
דת נוספת הנפוצה ביפן היא הבודהיזם, דת גדולה הנפוצה בעוד מדינות בעולם, לעומת השינטו אשר שייכת רק ליפנים.
ביפן דת השינטו ודת הבודהיזם חיות בצוותא כבר שנים רבות.
יפנים רבים אפילו לא יודעים להבדיל ביניהם ומגדירים עצמם כשייכים לשתי הדתות, משלבים בין השתיים ומקיימים את מנהגי שתי הדתות.
הבודהיזם מכוון לחיים שאחרי המוות לעומת השינטו המייחס חשיבות לחיים עצמם לכן נהוג לומר כי היפני חי את חייו כשינטואיסט אך נקבר כבודהיסט.
ביפן יש מאות אלפי מקדשים,חלקם הם מקדשי בודהיזם וחלקם מקדשי שינטו ומכיוון ששתי הדתות שלובות זו בזו לא קל להבדיל ביניהם ולדעת איזה מקדש שייך לאיזו דת, אך להתבלבל בין מקדש בודהיסטי למקדש שינטו זה כמו להתבלבל בין מסגד לכנסיה.
אז איך אפשר להבדיל ולדעת איזה מקדש שייך לאיזו דת?
מבחינת החזות, במקדש בודהיסטי תמיד יהיה פעמון גדול ואילו בכניסה למקדש השינטו יהיה שער טוריאי- שער כניסה גדול העשוי עץ או אבן ומסמל את ההפרדה בין העולם החיצוני בו חיים האנשים  לבין הכניסה למקדש הקדוש  בו נמצאים האלים. בצדי שער הטוריאי מוצבים פסלי חיות משמר כהגנה על המקדש.

האדריכלות של המקדש הבודהיסטי משקף את אורח החיים הבודהיסטי- צנוע, פשוט וטבעי ואילו
מקדש שינטו הוא מפואר וצבעוני הרבה יותר מהמקדש הבודהיסטי.
הבדל נוסף אפשר לראות בלבוש של הנזירים ואנשי הדת: הנזירים הבודהיסטים לבושים בפשטות ובצניעות לעומת אנשי הדת מהשינטו אשר לבושים בצבעים נוצצים ומפוארים הרבה יותר.

נזירים בודהיסטים

אנשי דת שינטו

 

ליל כל הקדושים היפני- חג האובון

השבוע מציינים ביפן את האובון, הנחגג לפי המסורת הבודהיסטית אשר בה מאמינים כי בתקופה זו של השנה שבות רוחות המתים לבקר את קרוביהם החיים.

הבודהיזם מתקיים ביפן לצד דת השינטו ושתי הדתות משתלבות בהרמוניה בחייהם של היפנים.
דת השינטו היא הדת הקדומה והעיקרית ביפן. היא קשורה בקשר חזק לטבע ועוסקת בחיבור האדם לטבע.
מאז ותמיד העריצו היפנים את הטבע והיו צופים בתופעות הטבע השונות, בעונות המתחלפות וגם בתופעות הטבע ההרסניות והסיקו ששום דבר אינו מקרי ושישנם כוחות רוחניים גדולים המניעים את ההתנהלות של חיינו.
השינטו מייחסת חשיבות רבה לחיים עצמם ולמיצויים לעומת הבודהיזם אשר מקדשת את גלגול החיים הבאים לאחר המוות.
למרות ההבדלים בין שתי הדתות רוב היפנים בוחרים לקיים את שתי הדתות וההשקפות השונות על החיים שאחרי המוות אפילו נתפסות כמשלימות זו את זו.
נהוג לומר כי היפני נולד כשינטואיסט אך מת כבודהיסט.
בגלל הקשר ההדוק בין הטבע לאדם מקיימים היפנים עשרות פסטיבלים גדולים וקטנים לאורך כל עונות השנה המתקיימים ברחבי יפן אשר מקדשים ומהללים את תופעות הטבע השונות ואת יופיו של הטבע.
האובון הוא אחד החגים החשובים עבור היפנים, ולמרות שהוא עוסק בנושא כואב ולא פשוט מדובר דווקא בפסטיבל שמח המחבר בין החיים למתים.

בתחילת החג מדליקים בכניסה לבתים  מנורה קטנה או להבת אש על מנת להאיר את דרכם של הרוחות.
בימי הפסטיבל יש חגיגות ברחובות, ריקודים מסורתיים ואף ארוחות גדולות כאשר כל המשפחה המורחבת מתכנסת לאכול יחד ואף מזמינה את רוחות המתים להצטרף אליה.
המשפחות נוהגות לפקוד ביחד את קברי המתים כאשר לפני כן נהוג לשטוף ולנקות היטב את הקבר ולהסיר ממנו כל כתם קטן באמצעות מברשת מיוחדת המיועדת לכך.

בבית המשפחה אפשר למצוא מזבח קטן ובו מוצעים פירות,אורז, תה ירוק, סאקה וממתקים תוצרת בית אשר צורתן היא של עלי לוטוס.
הריקוד המסורתי הסגנון של חג האובון משתנה מאזור לאזור אך  בדרך כלל הוא מתבסס סביב הקצב של תוף הטאייקו היפני.
הריקודים מתקיימים בפארקים, מקדשים ומקומות ציבוריים  ברחבי יפן וכל אחד מוזמן להצטרף לריקוד.

שבוע חג האובון איננו נחשב לחג לאומי ביפן אך עדיין במקומות עבודה רבים מבצעים הדממה  וכך נוצרת ההזדמנות לצאת לחופשה ולנסוע לבקר את המשפחה.
תקופה זו היא אחת העמוסות בשנה ביפן, הדרכים פקוקות, הרכבות עמוסות ובתי המלון בתפוסה מלאה.
כאשר מגיע הזמן שרוחות המתים יחזרו למקומן נוהגים היפנים להשיט נורות נייר מוארות על פני הים, הנהרות והאגמים המאירות את דרכן של הרוחות חזרה לעולם המתים.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת