איקיגאי: התפיסה היפנית של מציאת מטרה בחיים

בעודנו ממשיכים לאמצע ינואר בניסיון לעמוד בקצב של החלטות השנה החדשה עם כוונות טובות ונעלות, אין זמן טוב יותר מאשר עכשיו למקד מחדש את האנרגיות שלנו, ולתכנן באמת את התקוות והמטרות שלנו לעתיד.

למרות שמנטרת "שנה חדשה, אני חדש" מעוררת השראה, האמת היא שאם כל מה שבאמת מעורר בנו השראה לעשות טוב יותר הוא מספר אחר בלוח השנה, אולי יש דרך טובה יותר לאמץ את כל מה שהחיים מציעים לנו.

ולאור זאת נכיר לכם את המושג ,איקיגאי", אידיאולוגיה היפנית עתיקת היומין שמזוהה זמן רב עם תוחלת החיים הארוכה של האומה היפנית. שילוב של המילים היפניות "איקי"- "חיים", ו"גאי"- משמשת לתיאור ערך, איקיגאי עוסק במציאת שמחה בחיים באמצעות מטרה.

אז מה זה בעצם איקיגאי?

מקור המילה איקיגאי חוזר לתקופת הייאן (794 עד 1185). פסיכולוג קליני ומומחה נלהב לאבולוציה של האיקיגאי, Akihiro Hasegawa פרסם מאמר בשנת 2001 שבו הוא כתב שהמילה "gai" מגיעה מהמילה "kai" שמתורגמת ל"תרמיל" (בהקשר לכלי נשק) ביפנית.

בתקופת הייאן, הפגזים היו בעלי ערך רב, כך ששיוך הערך עדיין נראה מטבעו במילה זו. אפשר לראות את זה גם במילים יפניות דומות כמו hatarakigai, שפירושה ערך העבודה, או yarigai ~ga aru, כלומר "שווה לעשות את זה". גאי הוא המפתח למציאת המטרה שלכם, או הערך שלכם בחיים. הדרך הטובה ביותר להכיל את האידיאולוגיה הכוללת של איקיגאי היא על ידי התבוננות בתרשים ה-ikigai Venn המציג את ארבע התכונות העיקריות החופפות: במה אתם טובים, מה העולם צריך, על מה ניתן לשלם לכם, וכמובן, מה אתם אוהבים.

למה איקיגאי חשוב?

סוציולוגים, מדענים ועיתונאים רבים חקרו את התועלת והאמת מאחורי התופעה המסוימת הזו, והם הגיעו למספר מסקנות מעניינות מאוד. תיאוריה אחת היא שאיקיגאי יכול לגרום לכם לחיות זמן רב יותר ועם כיוון יותר ברור.

בספטמבר 2017, תכנית הטלוויזיה היפנית הפופולרית Takeshi no katei no igaku שיתפה פעולה עם קבוצת מדענים כדי לערוך מחקר בעיירה הקטנה Kyotango בקיוטו, מקום שמתגאה בכך שיש בו אוכלוסייה שיש בה פי שלושה יותר תושבים מעל גיל 100 בהשוואה לממוצע של שאר המדינה.

התוכנית רצתה לדעת מה המשותף לקשישים המאושרים הללו בחיי היומיום שלהם, ולכן עקבה אחרי שבעה אנשים בסוף שנות ה-90 ותחילת המאה לחייהם מהבוקר ועד אור הבוקר, ועשו בדיקות דם ובדיקות בריאות אחרות.

מה שהם מצאו מעניין הוא שלכל שבעת האנשים היו נתונים גבוהים במיוחד של DHEA, הורמון המופרש מבלוטות יותרת הכליה, שרבים מאמינים שהוא "הורמון אריכות הימים".

באופן מעניין למדי, כשהתוכנית עקבה אחרי אותם גברים ונשים, הם מצאו דבר אחד משותף לכולם: תחביב שהם תרגלו כל יום ושהם אהבו מאוד. אישה אחת בשנות ה-90 המאוחרות לחייה נראתה מבלה כמה שעות מדי יום בגילוף מסכות מסורתיות יפניות, גבר אחר צייר, אחרת יצאה לדוג מדי יום.

למרות שהמתאם בין קיום תחביב שאתה אוהב והעלייה ב-DHEA עדיין לא הוכח מדעית, התוכנית הציעה שאם יש דבר שמשאיר אתכם מעוניינים, ממוקדים ומעניק לכם תחושת סיפוק בחיים, דבר זה עשוי להגביר את הורמון ה- DHEA שלכם, ובכך מוביל לחיים ארוכים ומאושרים יותר.

היכן מתרגלים איקיגאי?

אוקינאווה, האי הדרומי מול יבשת יפן, הוא ביתם של ה% הגבוה ביותר של בני מאה לאוכלוסייה. אוקינאווה היא גם חממה של אידיאולוגיית האיקיגאי. כאן מזג האוויר המתון, התזונה הבריאה ורמת הלחץ הנמוכה הם גם גורמים, אבל זו האוכלוסייה הפעילה של האי של תושבים שאינם פורשים, מונעי מטרה, המקשרת אותם לקהילות אחרות ארוכות חיים בסרדיניה, איטליה ואיקריה, יוון.

בשנת 2010, הסופר דן בואטנר הוציא ספר בשם Blue Zones: Lessons on Living Longer from the People Who've Lived the Longest, שבו חקר אזורים בעולם, ביתם של התושבים עם החיים הארוכים ביותר (כולל אוקינאווה). מה שהוא גילה זה שהאיקיגאי או "מטרה בחיים" היו חוליה המקשרת בינהם. הקטור גרסיה, סופר שהוציא מספר ספרים על תיאוריה זו, כולל "איקיגאי: הסוד לחיים ארוכים ומאושרים" שיצא באנגלית בשנה שעברה, מאמין, עם זאת, שאיקיגאי לא צריך להיות קשור רק לקשישים . "למעשה, כרגע זה פופולרי יותר מאי פעם בקרב אנשים צעירים ביפן ומחוצה לה, במיוחד בדורות צעירים שמחפשים אחר יותר משמעות בחייהם".

מה האיקיגאי שלכם?

בספרו, גרסיה אומר כי לימוד אידיאולוגיית האיקיגאי שינתה את הדרך בה הוא מעצב את יומו. "שיפרתי את שגרת הבוקר שלי כדי להתחיל את ימיי בלעשות את מה שהכי חשוב לי לפני שאני נהיה עסוק עם דברים אחרים." במילים אחרות, הוא נותן עדיפות לחובות שנותנות לו מטרה. "זה אומר שאני שותה כוס תה ירוק, עושה 15 דקות של תנוחות יוגה קלות ואז כותב במשך שעה אחת. לפני שעזבתי את הבית, הקדשתי זמן לבריאות שלי ולאחת הפעילויות שנותנות איקיגאי לחיי: כתיבת ספרים".

למרות שזה אולי נשמע ממוקד קריירה, איקיגאי לא תמיד עוסק במאמצים פיננסיים. יש לכם תחביב שאתם יכולים להקדיש לו את זמנכם? לגדל משפחה, או להיות מסוגלים לעבוד ולעשות צעדים לקראת צלילה עמוקה לתוך פרויקט התשוקה הזה שתמיד פנטזתם עליו, הם הכל איקיגאי.

מצאו את האיקיגאי שלכם

אם אתם מרגישים אבודים או לא בטוחים באשר לאיקיגאי שלכם, ישנן מספר דרכים למקד מחדש את דעתכם ומטרותיכם.

"אם אתה מוצא את עצמך חסום בגלל ששינוי הוא קשה, נסה להוסיף משהו חדש לחיים שלך: תחביב חדש, מעגל חברים חדש או עבודה חדשה בצד", מציע גרסיה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשצ

10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס

למרות מה שאולי חלקכם חושבים מקלות האכילה הראשונים הומצאו בסין. עם הפיכתה של סין לכוח תרבותי דומיננטי באזור, מקלות האכילה נדדו למדינות שכנות. בעבר נהוג היה להכינם בפשטות מזרדים שנתלשו מעצים ולאכול באמצעותם. מקלות אכילה הגיעו לראשונה ליפן בשלב מסוים בסביבות 500 לספירה. המקלות היפנים הקדומים ביותר עוצבו למעשה כמו סט של מלקחיים ושימשו רק לטקסים דתיים.

היפנים מתייחסים למקלות האכילה שלהם ברצינות ויש חוקים נוקשים אשר יש להישמע להם בעת האכילה איתם. אמנם היפנים סלחניים כלפי המערביים אשר אינם מכירים את כל החוקים לאכילה נכונה אך יש כמה כללים בסיסים אשר יש להישמע להם בעת האכילה עם הצ'ופסטיקס.

אז כדי שתוכלו להישאר מנומסים גם בזמן האוכל הנה 10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס:

1. יש להקפיד ולהשתדל לאחוז את הצ'ופסטיקס בצורה נכונה, לא לכולם קל לאכול עם המקלות ויש כאלה שנדרש להם זמן מה ללמוד איך לאכול באמצעותם אך מומלץ להתאמן ולצפות במי שאוחז נכון וללמוד לאכול עם המקלות בצורה הנכונה. אכילה נכונה או לפחות לנסות לאכול נכון עם המקלות הוא מעשה שמאוד יוערך מצד היפנים.

2. ביפן נהוג להזמין מספר מנות ולחלוק אותן עם יושבי השולחן כאשר לכל סועד יש צלחת אישית אליה הוא מעביר את האוכל. אסור לאכול עם המקלות ישר מתוך צלחת החלוקה אלא לקחת אוכל לצלחת האישית בלבד.

3. במסעדות יפניות רבות אפשר למצוא כלי קטן אישי לכל סועד עליו ניתן להניח את המקלות אכילה. יש להשתמש במתקן כזה ולהניח עליו את מקלות האכילה כאשר לא משתמשים בהן. במידה ומדובר בצ'ופסטיקס חד פעמיים לא יונח מתקן עבור הסועדים (במקרה כזה אפשר להניח את המקלות על נייר העטיפה בהן היו מקלות האכילה).

4. במידה והמנות הגיעו ואתה מתלבט מאיזה מנה לאכול אסור "לעבור" על המנות עם מקלות האכילה. יש להשתמש בהן אך ורק בשביל לקחת מהאוכל.

5. אסור "לחפור" באוכל עם המקלות. יש לקחת אוכל מהחלק העליון ולא לנבור בתחתית הצלחת.

6. אסור ללקק את המקלות אכילה.

7. אחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאין להעביר אוכל אחד לשני באמצעות מקלות האכילה, פעולה זו מזכירה את אחד המנהגים מטקס הלוויה ביפן. ניתן להעביר אוכל באמצעות המקלות ולהניח על הצלחת של הסועד אליו אתה מעביר אוכל. לעיתים במסעדות יניחו גם מקלות אכילה במרכז השולחן אשר מיועדים להעברת אוכל ולא לשימוש אישי.

8. מקלות האכילה הן לא צעצוע…אין להצביע עם המקלות, לשחק, לתופף, לנסות לשבור אותם או סתם לשפשף את המקלות אחד בשני. כל מעשה כזה נחשב לזלזול ונראה כי מי שעושה זאת חושב שמקלות האכילה זולים.

9. כאשר מניחים את מקלות האכילה אין להניח אותם בהצלבה אחד על השני אלה להניח אותם בצורה מקבילה זה לזה.

10. כאשר אוכלים מרק אין לערבב את המרק עם המקלות, כאשר עושים זאת זה מתפרש כי מי שעשה זאת מנסה לנקות את המקלות וזה לא מעשה מקובל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הנוחות של הטלת קללות וקסמים ביפן

ממקורותיה העתיקים ועד לזמנים המודרניים, ביפן קיים עולם שלם של כישופים, קסמים זדוניים ולחשים שמחכים להתגלות

בימים אלה, יפנים רבים חווים הרבה לחץ ובעיות בעבודה עקב מגיפת הקורונה. נראה שרבים סובלים ממתח וחרדה. בסביבה כל כך קשה, זה לא מפתיע שאנשים מחפשים דרכים לשחרר קיטור.

אחד הביטויים הרבים של תקופה זו הוא עלייה בקללות, שאינה מוגבלת ללמלמל "צ'יקושו!" ("לעזאזל!") בשקט, אלא גם קללות וכישופים נוראיים השמורים בעיקר לסרטי האימה המפחידים ביותר.

1. קללה על כריתת קשרים

אחת הקללות הנפוצות והזולות ביותר ביפן הן קללות קדושים (הפרדה, ניתוק יחסים), המבוצעות בדרך כלל במקדשי אנקירי כמו פושימי אינארי טאישה של קיוטו, קאדוטה אינארי של אשיקאגה ואנקירי אנוקי בטוקיו. מקדשים אלו משמשים כדי לקרוא לאלים להשתמש בכוחם כדי לעזור למתפלל לנתק קשרים (בעיקר) עם  אנשים לא נעימים.

2. קללה שנמשכת דורות

כמובן, פשוט לחתוך קשר עם מישהו זו אינה קללה כל כך חזקה. עבור אנשים מסוימים, זה פשוט לא מספיק. במקום זאת, הם עשויים לרצות לשמור טינה גם לאחר המוות. ביפן, אנשים רבים עדיין מאמינים ברוחות זדוניות שעולות מהקבר כדי להמשיך בטינה, לא רק כלפי אדם אלא גם כלפי דורותיהם הקודמים.

3. בובות יפניות

תארו לעצמכם שאתם מגיעים לביתכם ומוצאים בובה הפוכה שלכם ממוסמרת לדלת. הבובות האלה, הידועות בתור wara ningyou, הן קללת הפחדה. לעתים קרובות משאירים את הבובה במקום שמישהו יכול לראות אותן כמו גרסה לא עדינה במיוחד של פרויקט המכשפה בלייר או סצנת ראש הסוס בסנדק

למרות מה שרוב האנשים מאמינים, התמונות הללו אינן תמיד שליליות מכיוון שניתן להשתמש בהן כדי להערים על רוחות רצחניות לקחת את הבובה במקום את האדם האמיתי. עם זאת, זה יכול להיות מפחיד באותה מידה. סיפורי מדורה רבים מספרים על אנשים שהתעוררו וגילו שבובה שלהם נעלמה.

כמובן שניתן להשתמש בבות אלו גם לרעה. כדי ליצור בובה מקוללת, האדם הפגוע רושם את שם הקורבן שלו או לוקח חלק גופני מהם, בדרך כלל גזרי שיער או ציפורניים, ומניח אותו בתוך הבובה. הרעיון הוא לבטא את האדם הזה בתוך הבובה ולאחר מכן כאשר אותו אדם ממורמר יחדיר סיכה אל תוך הבובה, דברים רעים יקרו…

4. 'שעת השור'

אחד הזמנים הידועים לשמצה ביותר למסמר בובה היא במהלך "שעת השור", בדרך כלל בסביבות 1 בבוקר עד 3 לפנות בוקר, קללה זו ידועה בשם "שעת ביקור השור" והיא – לפחות היסטורית – פופולרית לנשים שזועמות על התנהגותו הרעה של המאהב שלהן.

בדרך כלל קללה זאת נעשת כך:

מתיל הקללה מבקר במקדש בשעות הבוקר המוקדמות, באופן אידיאלי עונד נרות על ראשו, וממסמר בובה לעץ. עצם המעשה הוא עלבון כל כך גדול לרוחות המקומיות כך שהן נוקטות את הנקמה הנוראה ביותר נגד המאהב לשעבר האומלל.

5. קללות מחשב

בעולם המודרני, כמובן, הקללות לא נעלמו, במקום זאת, הן פשוט הפכו לזמינות יותר בקלות ובנוחות. לעשות את כל המאמץ ליצור חפץ מקולל או לבקר באזור לוקח יותר זמן ממה שרוב האנשים מוכנים לבזבז, אז עכשיו שירותים מקוונים יפניים יכולים לטפל בכישוף שלכם – תמורת תשלום סמלי, כמובן.

שירות אחד שמושך תשומת לב רבה הוא (Nihon Jujutsu Kenkyu Jukikai), או האגודה היפנית לחקר הקסמים, שתדאג להטיל קסמים בשמכם על חטאים כגון (על פי האתר שלהם): "ניאוף, חזרה לבן/בת הזוג בעקבות זריקה, גניבה ממישהו ובגידה." החברה מציעה מחירים שונים משירות בסיסי של 20,000 ¥ ועד לחבילה שלמה של 300,000 ¥.

אם משכורת חודשית נשמעת יקרה מדי, אל תדאגו, בימים אלה, ניתן לרכוש אפשרויות דלות תקציב באינטרנט ולשלוח אותן עד הבית. ישנם דפים המוקדשים לרכישת כל הדברים הדרושים לקללות שלכם באמזון, יאהו ו-Mercari כשהמחירים יורדים כל הזמן בשל הביקוש הרב.

איך להילחם בקללות?

מה עליכם לעשות אם מצאתם את עצמכם בקצהו של איזה וודו זדוני במיוחד? ובכן, בדומה למנגת Jujutsu Kaisen, ישנם מאסטרים מהחיים האמתיים שקיימים כדי להילחם בקללות. מקדשים מציעים שירותים שבהם כומר יבוא לביתך ויטהר אותו מרוחות רעות או ימכור לך קסם, או קמע כדי להדוף את עין הרע.

אז, אלא אם כן אתם רוצים להפוך לקורבנות של ג'ינקס קסום, הקפידו להיות טובים לכל האנשים בחייכם, כי לעולם אי אפשר לדעת מי יטיל עליכם כישוף נורא.

אך אם אינכם מסוגלים להסתדר עם זה, לפחות תדאגו לפקח עין לאן נעלמו גזירי הציפורניים שלכם ומה בן או בת הזוג שלכם עושה בין השעות 01:00-3:00.

*התnונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הודיה לעבודה

היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.

חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.

לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.

ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.

החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.

חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום התרבות

יום התרבות נחגג ביפן ב-3.11 ומשמעותו היא להעריך ולכבד את התרבות העכשווית והמסורתית ביפן ולקדם את הערכים של חופש, אהבה ושלום אשר מעוגנים בחוקה היפנית.

ב- 3.11.1946 אומצה החוקה היפנית והחל משנת 1948 החלו לציין בתאריך זה את יום התרבות כמועד המנציח את הכרזת החוקה היפנית.
עוד קודם לכן, בהיסטוריה של העם היפני חגגו בתאריך זה את יום הולדתו של הקיסר מיג'י אשר שלט ביפן בשנים 1867-1912.

מגוון אירועים נערכים ביפן ביום זה. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.

כחלק מחגיגות יום התרבות נערך בארמון הקיסר בטוקיו טקס חלוקת פרסים עבור אלו שתרמו תרומה משמעותית לתרבות, האומנות, האקדמיה ולחברה בכללותה. את הפרס מעניק קיסר יפן. הפרסים אינם ניתנים דווקא לאזרחים יפנים, כך למשל הוענק הפרס לאסטרונאוטים האמריקאים מאפולו 11 לאחר השיבה המוצלחת שלהם הביתה מהמסע.

ביום זה נהוג גם לקיים הרצאות על תקופות שונות בהיסטוריה של יפן, השפה היפנית ועוד נושאים מגוונים. תושבי יפן מנצלים יום זה לביקור במוזיאונים ובתערוכות אמנות שונות שלרוב יציגו ביום זה אמנות יפנית.

מגזר נוסף אשר יום התרבות הוא בעל משמעות רבה עבורו אלו החוקרים האקדמיים. ביום זה נהוג לחשוף ולפרסם מחקרים אקדמיים וגם רעיונות למחקרים שונים. הצגת המחקרים פתוחה לקהל הרחב ובאוניברסיטאות מתקיימים דיונים בנושאים אקדמיים עם אנשי מקצוע.

יום התרבות לא נועד רק לאקדמאים או חובבי מוזיאונים. גם בעיירות קטנות חוגגים. החגיגות מתקיימות בבתי הספר או במרכז העיר ולרוב מתקיימת תהלוכה, תערוכות ומופעים מוזיקליים.

אחת התהלוכות המפורסמות היא תהלוכה מסורתית- צעדת הברון הפדרלי המתקיימת בעיר אקונה באחוזתו של הברון (Hakone Daimyō Gyōretsu) שמטרתה להציג את הבגדים, התלבושות ומסורות של יפן על ידי כך שהצועדים בתהלוכה לבושים בבגדים מסורתיים.

התהלוכה עוברת לאורך 6 ק"מ ומכילה תזמורות ורקדנים הלבושים בתלבושות מסורתיות שנתפרו בדיוק רב עם תשומת לב לכל פרט הכי קטן בבגד. בין שלל התחפושות אפשר למצוא סמוראים, גיישות ונסיכות יפניות.

התמונות בבלוג מרחבי הרשת

השוֹגִי – shōgi

השוֹגִי (将棋) מכונה לעיתים שחמט יפני או Jchess. זהו משחק אסטרטגיה מופשט שמוצאו מיפן. מקורו במשחק הצ'טורנגה, אביו הקדמון של השחמט ודומיו.
יש מספר משחקים במזרח אסיה המזכירים את השחמט המערבי למשל הגרסה ההודית, גרסאות סיניות, קוראיניות ועוד…
המשחק ההודי "Chaturanga" היה הגרסה הראשונה לשחמט כבר במאה ה-7 ואילו הגרסאות האחרות ממזרח אסיה התפתחו מהשחמט ההודי ויש מי שמתאר את ה-שוגי היפני כ"בן דוד" של השחמט המערבי.
האזכור הראשון לשוגי היפני היה במאה ה-11 ומאז המשחק התפתח והפך למשחק אהוב ביפן.

השוגי מורכב ומסובך משחמט, הן לאדם והן למחשב, וכולל יותר כלים. בניגוד לשחמט, ההבדל בין כלי השחקנים לא מיוצג בצבעם וצורתם. כיוון הכלי מציין את שייכותו לשחקן וסימניית הקאנג'י המצוירת עליו מסמנת את סווגו.
משמעות השם שוגי ביפנית היא "משחק הגנראלים".

השחקנים משחקים עם סט של 20 כלים, המחולקים ל-9 סוגים, כאשר לכל סוג ישנו שם ויכולות תנועה משלו. מטרת המשחק היא לגרום לכך שהמלך (אחד מכלים אלה) היריב יהיה בסכנת שבייה ולא יוכל לצאת ממנה. חוקי המשחק דומים לחוקי השחמט, אולם בניגוד לשחמט, לשחקן ישנה אפשרות להחזיר למשחק כלים שנשבו על-ידו למשחק כשלו.

המשחק מתבסס על יכולות שכליות בלבד כאשר למזל אין כלל מקום במשחק.
ההבדל העיקרי בין השוגי היפני לשחמט המערבי הוא שבשוגי ניתן להשיב ללוח המשחק חייל ש"נאכל" באמצעות מהלך מסוים, ולכן מדובר במשחק מורכב יותר משחמט.
קשה מאוד למצוא שחקנים של שוגי מחוץ ליפן או שחקנים שאינם דובריי יפנית מכיוון שהסימון המבדיל בין חיילי המשחק הוא בסימון יפני (קנג'י) בלבד.
יש אפשרות לשנן את הסימון וכך לדעת להבדיל בין החיילים אך בכל זאת דבר זה מרתיע שחקנים מלשחק בשוגי.
ביפן מדובר במשחק מאוד פופולארי ורוב היפנים יודעים איך לשחק את המשחק.
אין זה נדיר לראות ביום שמש יפה קבוצות אנשים משחקות בשוגי בחוץ ונהנות גם מהמשחק וגם ממזג אוויר טוב.
בשל האהדה למשחק ביפן אפשר לצפות בתחרויות שוגי המשודרות בטלוויזיה, מתפרסמים ספרים המלמדים על טקטיקות משחק ואף יש סדרות מאנגה על שוגי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת