מי מפחד מיוקאי: 5 יצורים מוזרים מהפולקלור היפני

כולנו אוהבים את רוחות הרפאים והמפלצות של יפן, אבל מהן הרוחות המוזרות יותר בפולקלור היפני, ומאילו כדאי לדאוג?

כשאתם שומעים את המילה יוקאי (התגלות מוזרה), הדבר הראשון שעשוי לקפוץ לראש שלכם הוא קאפה במראה צב או שועל הקיטסון משנה צורה. רבים מהיצורים והרוחות ששמעתם עליהם ביפן יכולים ליפול תחת מונח הגג יוקאי. ביפנית (妖怪), יוקאי מתייחס למשהו מוזר, מסתורי או לא מוסבר. לפני המגע עם סין, היוקאי היפנים היו חסרי צורה, בדומה לאלים יפנים, שדים ואלוהויות שונות.

עם זאת, יוקאי הפכו לפופולרים בתקופת אדו כאשר טוריאמה סקיין כתב את ספרו תהלוכת לילה של מאה שדים, שעזרה לבסס את הרעיון והדימויים של יוקאי בדמיון הפופולרי של יפן. עם זאת, אם אתם מוצאים את עצמכם ביפן ושומעים רעש בלילה או רואים משהו מצמרר, זה יכול להיות אחד מחמשת היוקאי המוזרים האלה.

Seto Taisho: גנרל כלי האוכל

אם יש מהומה במטבח של המסעדה המקומית שלכם, יש סיכוי טוב ש-Seto Taisho מטריד אתכם. החייל הקטן הזה מורכב מחתיכות זרוקות של צלחות שבורות, בקבוקים וצנצנות. הוא מניף מחטים וכל חפץ מחודד אחר שהוא יכול למצוא כדי להטיל אימה על צוות המטבח ולגרום לכמה שיותר כאוס.

כל עוד אתם לא עובדים במטבח, כנראה שאתם בסדר, אבל יהיה עדיף לא להפיל יותר מדי צלחות ומנות בבית. לא רק שהשכן שלכם מלמטה כנראה יתלונן בפני חברת הניהול, אלא שאתם יכולים להוסיף בטעות מספיק חלקים כדי לאפשר לגנרל הקטן להופיע בדירה שלכם.

Chimi: רוח ההר

זה אחד שאתם בהחלט רוצים להימנע ממנו. צ'ימי הוא כינוי כללי ליוקאי עם פנים אנושיות וגוף חיה. המטרה היחידה שלהם היא להערים על בני אדם לנדוד אל ההרים כדי שיוכלו להרוג ולאכול אותם.

לאכול את הקרביים של גופות אנושיות זה מה שהצ'ימי הכי אוהב בחיים. הם אוהבים למצוא מטיילים באזורי היער וההר הצפופים של יפן, שזה המקום המושלם לבודד בני אדם.

כשאתם יוצאים לקמפינג או לטייל, זכרו להישאר עם הקבוצה שלכם ולהקפיד על השבילים המסומנים היטב. אחרת, הרעש הזה שאתם יכולים לשמוע הוא לא רק צבי או דוב (גם דברים שאתם לא רוצים להיתקל בהם), אלא יכול להיות שעורב עליכם צ'ימי שמחפש חטיף.

Shirime: ישבן גלגל העין

השפה היפנית היא שפה אקספרסיבית להפליא המכילה מונחים וביטויים מופשטים המאפשרים דרך ניואנסית ופואטית לתאר את העולם. אבל, למרבה הצער, היא גם עושה לפעמים בדיוק מה שכתוב . Shirime היא דוגמה מצוינת לכך. זה אומר "ישבן גלגל העין". וזה בדיוק מה שאתם מקבלים. גלגל עין בישבן.

אדם זר שמוריד את המכנסיים או מרים את הקימונו שלו אליכם ברחוב זו חוויה מספיק מפחידה. ובכל זאת, מי שמתכופף כדי לחשוף את גלגל העין בפי הטבעת שלו זה דבר אחר לגמרי. למרבה המזל, מלבד ההפתעה והגועל,Shirime לא מתכוון לפגוע בכם. אם אתם צורחים ובורחים, סביר להניח שהוא יסתפק בזה.

Nikusui: מוצצת הבשר

אמא שלכם הזהירה אותכם מפני נשים מוזרות; הייתם צריכים להקשיב כשזה מגיע לניקוסאי (מוצצת בשר). כמו אגדות ערפדים במערב, ניקוסוי נראית כמו אישה צעירה ומושכת שמתקרבת לגברים שהולכים לבד בלילה, מבקשת להשאיר את האור שלהם (מעששית בסיפורים, אבל אתם כנראה משתמשים באור של הטלפון).

כשהיא מתקרבת מספיק, היא מכבה את האור ונושכת את הקורבן שלה, מנקזת את כל הבשר מגופו, משאירה רק ערימה צנועה של עור ועצמות מאחור.

החדשות הטובות כאן הן ש(רוב) התצפיות של הניקוסאי מוגבלות למחוזות Mie ו-Wakayama. אבל אם אתם מתגוררים באזורים האלו ופוגשים אישה צעירה כשאתם יוצאים לטיול לילי, והיא מבקשת אור, פשוט תתחילו לרוץ בכיוון ההפוך.

הטאנוקי

רשימת יוקאי לא תהיה שלמה בלי להזכיר טנוקי (כלב דביבון). מחוץ לטנגו (יצורים על-טבעיים שובבים) ול-kitsune, הם כנראה היוקאי הנפוץ ביותר שתראו, אולי מבלי ששמת לב.

יש טנוקי אמיתיים שמשתרשים באשפה שלנו בלילה, וידוע גם שסופר מריו לובש תחפושת טנוקי, אבל לעיתים קרובות תראו פסלים של טאנוקי מחוץ למסעדה האהובה עליכם, המוצבים שם כדי להביא מזל טוב. הדבר שאתם כנראה תשימו לב אליו קודם כל בפסלים הללו הוא מערכת האשכים האדירה המשתלשלת בין רגליהם או המונחת על הרצפה, שאותם תצטרכו להסביר לילדים שלכם.

אבל תאמינו או לא, האשכים המסיביים האלה הם המקור לכוח שינוי הצורה של הטאנוקי. הם יכולים להפוך לחפצים או לכלים או להסוות את המראה שלהם. בעוד שטאנוקי הם בעיקר קונדסונים שנהנים מהימורים ושתייה, הם יכולים להיות מרושעים כשמתגרים בהם.כמו כל אדם שיכור בבר, שמור מרחק מטאנוקי כשהוא חוגג.

האם ראיתם יוקאי כלשהו ביפן או חוויתם חוויה מוזרה שלא הצלחתם להסביר? ספר לנו בתגובות למטה!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

5 אמנים יפניים שראויים לתשומת לבכם

כשחושבים על אמנות ואמנים יפניים, מוחנו נוטה לעקוב אחר ה"חשודים" הרגילים, כמו שבעת הסמוראים של קורוסאווה, השקפותיו של הוקוסאי על פוג'י, כתביו של הארוקי מורקמי ואוספים של שירת הייקו.

עם זאת, המסורות האמנותיות של יפן עוצבו על ידי אמנים רבים שעדיין לא זכו לתשומת לב בינלאומית כזו. הנה חמישה אמנים יפניים שכנראה לא שמעתם עליהם ואיפה להתחיל אם אתם רוצים לדעת יותר.

Sion Sono

״מועדון התאבדות״, ״חשיפה לאהבה״ ו״למה אתה לא משחק בגיהנום?״ הם סרטי נישה אך מצליחים שנעשו על ידי היוצר החצוף ביותר שהגיע מיפן, שיון סונו. חלקם אפילו מכנים את סונו "הטרנטינו של יפן", וזה לא יהיה רחוק. סונו ידועה בגישה היפר-סגנונית ולעתים קרובות אלימה במיוחד לנושאים רגישים. עם זאת, הוא מצליח לחקור נושאי טאבו בניואנסים גדולים ואפילו קומדיה קיצונית.

עבודתו של סונו היא נגד תרבותית באופן אגרסיבי למה שהוא תופס כסטטוס קוו העכשווי של יפן. לדוגמה, התיעוב שלו מהתרבות סביב תקיפות מיניות ושנאת נשים מצד גברים צעירים ביפן, זוכה לתמיכה רבה ביצירתו המכוננת Love Exposure.

זה שסונו יכול להעביר את הביקורות והנושאים האלה במה שמסתכם במלודרמה אבסורדית וקומית מדברת על הניגודים והסתירות שמגדירים אותו כיוצר קולנוע וכאדם.

Kobo Abe

קובי אבה זוכה להשוואה נרחבת לסופר פרנץ קפקא בסגנון הכתיבה המודרניסטי שלו ובנושאים ביצירתו. אלה נפוצים במיוחד באופוס המגנום שלו, ״האישה בדיונות״. הוא תיאר את עצמו כ"אדם ללא עיר הולדתו", מה שהעניק לו תובנה ייחודית לגבי מה שהוא תופס כמאפיינים של חיי העיר הקטנה האידיליים לכאורה מה שהשפיע על חלק גדול מהכתיבה הביקורתית שלו על החברה היפנית.

״האישה בדיונות״ בולטת בין הפרשנות החברתית היפנית בזכות התפאורה הייחודית שלה של כפר תקוע בתחתית דיונה, מנותק לחלוטין מהעולם החיצון המסתמך על חטיפת זרים כדי לקיים את אוכלוסייתו. אבה מבקר באכזריות את הגישות היפניות כלפי נשים, הלך הרוח המתבודד וההיבטים של התנהגות חברתית ומבטא את מאבקו בעמדות התרבותיות של יפן בשנות ה-40 וה-50.

הרצון לברוח מחברה שאבה קידם ביצירתו הוא נושא שהיה כמעט קבוע בנוף האמנותי של יפן. לדוגמה, העיבוד הקולנועי של האישה בדיונות עדיין מדובר רבות היום ומדבר על נצחיות הכתיבה של אבה.

Hasui Kawase

האסוי קוואסה היה דמות מרכזית ברנסנס ה-ukiyo-e (הדפס עץ) (תנועת שין-האנגה). קאוואסה תיאר נופים עירוניים רבים, כמו הבריכה במקדש בנטן בשיבא, והבדל את עצמו על ידי הצגת השילוב החלק של התעשייה.

השרטוטים שלו על טוקיו בתקופת מייג'י וטאישו מראים עיר שבשלום עם המדינה המודרנית שלה. ערבות עדיין מגיעות למטה כדי להשיג מים מהתעלות, אך כעת התעלות מרופדות במפעלים ומחסנים, כולם צבעוניים בצורה מחמיאה. יתר על כן, קאוואסה השתמש ברקע שלו בלימוד האימפרסיוניזם ההולנדי כדי למזג סגנונות ציור אוקייו-אי מסורתיים, עם טכניקות מערביות, בעיקר באמצעות צבעי מים.

ההשפעות הרעננות הללו הובילו ליצירות אמנות חזותיות חדשות אמיצות. התיאורים של קוואסה של עיירות וערים לאחר רדת החשיכה, במיוחד, נהנים מהסגנונות החדשים הללו, שכן הוא מתמרן צבעי פסטל כדי להביא אור לחושך. עבודתו של קוואסה עוררה מחדש את העניין ב-ukiyo-e ביפן ומחוצה לה, ואפשרה לסגנון לפרוח היום.

Sei Shonagon

שונאגון חיה בתקופת הייאן, תקופה של התפתחות משמעותית באמנות, תרבות וחוק עבור יפן. נולדה בשנת 966 לספירה, היא הייתה אשת החצר המועדפת על הקיסרית טיישי, ובשירותה הייתה שונאגון מבלי משים הטביעה את חותמה על ההיסטוריה.

שונאגון לא הייתה סופרת. עם זאת, היא כתבה את "ספר הכרית", שבו היא ערכה תצפיות, שירים ותלונות על החיים בחצר הקיסרית, בלי שום כוונה לשתף אי פעם את הכתבים הללו. למרבה המזל, הספר יוצא לאור ומודפס לצריכה המונית במאה ה-17. אי אפשר להפריז בערכו התרבותי וההיסטורי של טקסט כזה.

התיאורים שלה על החיים בנארה כשהייתה הבירה הובילה את הקוראים אחורה בזמן. הכתיבה מעשירה את הבנתנו של ההיסטוריה היפנית באמצעות פרשיות בין אנשי החצר שלה, יריבות שחיו באמצעות תחרויות שירה וחיים בקרב האצולה של הייאן.

הסגנון האישי והאינטימי שכתבה מתחבר ללא זמן לקוראים, וסגנון השירה הייחודי שלה העניק השראה למשוררים בחצר הקיסרית במשך עשרות שנים ואולי אפילו מאות שנים לאחר מכן, וחיזק את מורשתה הלא רצויה על ההיסטוריה והתרבות היפנית.

Koji Shiraishi

ז'אנר הfound-footage היה תופעה שנבטה, פרחה ונבללה ברצף מהיר למדי במסורת הקולנועית המערבית. עם זאת, ביפן, תת הז'אנר נמשך תחת הפיקוח של קוג'י שיראישי האקסצנטרי להפליא. יליד 1973, שיראישי השפיע על תת הז'אנר עם אימה הקאלט הקלאסי משנת 2005 Noroi: The Curse.

Noroi: The Curse יוכיח את עצמו כבעל השפעה על הקולנוע היפני והציג לראשונה את סגנון הקולנוע הריאליסטי המיוחד שלו. שיראישי ממנף את הפופולריות של תוכניות מגוון, תוכניות קומדיה ותוכניות אירוח של סלבריטאים ברוח הזמן היפנית כדי לבסס את סרטיו. זה רק מתווסף לעובדה שבכמה מסרטיו הוא מציג את עצמו כבמאי לצד צוות של סלבריטאים אמיתיים המבצעים גרסאות בדיוניות של עצמם בסביבות אימה.

שיראישי מפגין מיומנות, חדשנות וחזון בנוף קולנועי הרחוק מתקופת הזהב של ז'אנר האימה של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-00, מה שמסמל אותו כאחד הפרשנים החברתיים והhumrho הקולנועיים הגדולים של יפן.

אילו אמנים יפנים לדעתכם לא מקבלים מספיק תשומת לב? ספרו לנו בתגובות למטה.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

יום החוקה

היום חוגגים ביפן את יום החוקה החוגג את היום בו יפן חוקקה את החוקה החדשה שלה לאחר מלחמת העולם השניה.

ב-3.5.1947 נכנסה ליפן החוקה החדשה של "אחרי המלחמה" (מלה"ע השניה) ומאז הפך יום זה ליום חג הנקרא "יום החוקה" Constitution Memorial Day (憲法記念日 Kenpō Kinenbi) אשר מהווה חלק מרצף חגים המרכיבים את שבוע הזהב ביפן.

חוקת יפן החדשה כוננה לאחר כניעתה של יפן במלחה"ע השנייה והיא מחליפה את חוקת מיג'י הישנה משנת 1890 בה מעמד הקיסר השולט ביפן מוגדר כשליט העליון. בחוקה החדשה סמכותו של הקיסר מוגדרת מחדש כסמל המדינה ואחדות העם בלבד אשר שואב את שלטונו מריבונות העם ואין לקיסר סמכויות הקשורות לממשלה.

החוקה החדשה נוסחה לפי החוקה האמריקאית והבריטית והיא מעניקה את הכוח לעם ומשנה את שיטת הממשל המונרכית לממשל דמוקרטי.

סעיף נוסף המאפיין את החוקה החדשה של יפן ,המוכר כ"סעיף 9",  הוא שנשלל מיפן הזכות להיות צד במלחמה ולהחזיק בכוחות צבאיים , חל איסור על יפן להשתתף במלחמה ונאסר עליה ליישב סכסוכים בינלאומיים תוך שימוש בכוח: "מתוך שאיפתם הכנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, מוותרים אנשי יפן לעולם על מלחמה כזכות ריבונית של אומה ועל האיום או השימוש בכוח כאמצעים ליישוב סכסוכים בינלאומיים."(מתוך סעיף 9 לחוקת יפן). , למרות שיפן כן מחזיקה בכוחות הגנה עצמית.

בחוקה אף מצוין כי חוקיות החוקה היא העליונה ביותר ומוגדרת מעל כל חוק, תקנה או צו קיסרי. מאז כינונה של החוקה בשנת 1947 לא בוצעו שינויים בחוקה למרות שכן היו ניסיונות לעשות זאת שגררו מחלוקות גדולות בציבור היפני. עיקר המחלוקת היא סביב סעיף 9 הקובע כי יפן לא תחזיק צבא וסביב מעמדו של הקיסר. ניתן לבצע שינויים בחוקה אך זה מותנה בקיום של משאל עם ולאחר מכן אישור רשמי מהקיסר למרות שאין באפשרותו של הקיסר להטיל וטו וההחלטה בנוגע לשינוי בחוקה תלוי בעם בלבד.

בערים ועיירות רבות ברחבי יפן יש פסטיבלים גדולים במהלך תקופה זו. אחד הפסטיבלים הגדולים ביותר מתקיים בהמאמאטסו במחוז שיזווקה. והוא כולל ריקודי סמבה ברזילאים (בגלל האוכלוסיה הגדולה שלו בברזיל ובדרום אמריקה). כל אחת מייצגת עיר אחרת ושונה מהאחרת. כולם נמשכים על ידי צוותים תואמים בלבוש יוקאטה מהערים שלהם.

יש גם עשרות דוכני אוכל ומוזיקה חיה באזור שמסביב לתחנת המאמאטסו. יש העפת עפיפונים ופסטיבל על החוף שבו עפיפוני עץ ונייר ענקיים מצוירים ביד מכל עיירה נלחמים להישאר באוויר ולחתוך את העפיפונים של קבוצות אחרות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום שואווה

יום שואווה  (Showa no hi) הוא חג ציבורי ביפן שנערך ב-29 באפריל. הוא מכבד את יום הולדתו של הקיסר שואווה (Hirohito), הקיסר השולט מ-1926 עד 1989. Sho פירושו "זוהר" או "בהיר", ו- Wa פירושו "שלום", המסמל את "השלום הנאור" שהאזרחים מקבלים. על פי המפלגה הדמוקרטית של יפן שנכחדה כעת, מטרת החג היא לעודד חשיבה ציבורית על 63 שנות שלטונו הסוערות של הירוהיטו, החל מטוטליטריות ועד לשיקום שלאחר המלחמה ולמעבר למדינה דמוקרטית.

במקרה, יום ה-Showa מתרחש באותו תאריך שבו בשנת 1948 בית הדין הצבאי הבינלאומי של בעלות הברית למזרח הרחוק דן למוות פקידים מרכזיים של הממשלה הקיסרית במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל ראש הממשלה לשעבר, הידקי טוג'ו.

הקיסר הירוהיטו מת ב-7 בינואר 1989. 29 באפריל כבר לא נחגג כיום הולדתו של הקיסר אלא כיום הירוק, חלק משבוע הזהב של יפן. לאחר סדרה של ניסיונות חקיקה כושלים החל בשנת 2000, חג ה-29 באפריל שונה לבסוף ליום ה-Showa ב-2007 עם תמיכה מהקואליציה השלטת שהורכבה מהמפלגה הליברלית הדמוקרטית וקומייטו, ומהמפלגה הדמוקרטית האופוזיציה הגדולה ביותר של יפן. יום הירוק הועבר מ-29 באפריל ל-4 במאי.

Tetsuzo Fuyushiba מקומיטו הצהיר כי "זה יום לזכור את עידן Showa. אנחנו לא מציעים את זה במטרה לשבח את המלחמה וגם אין לזה שום קשר לקיסר." לפי המרכז דאז. מפלגת האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית של יפן (אשר תמכה בהצעת החוק בפעם הראשונה לאחר שנים רבות של סירוב), החג מעודד הרהורים פומביים על 63 שנות שלטונו הסוערות של הירוהיטו במקום להאדיר את הקיסר עצמו. מנגד, המפלגה הקומוניסטית היפנית גינתה את המהלך וטענה שהחוקה היפנית מבוססת על חרטה על מלחמת התוקפנות, וחגיגת שלום ביום הולדתו של הירוהיטו לא תהיה ראויה. 

תקופת שלטונו של הירוהיטו ראתה, בין היתר, את סופה של הדמוקרטיה טאישו, הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-1931, תקופה של "ממשל על ידי התנקשות" כולל ניסיונות ההפיכה ב-15 במאי 1932 וב-26 בפברואר 1936, עלייתו של הטוטליטרי. Taisei Yokusankai, מלחמת העולם השנייה, הפצצות אטום של הירושימה ונגסאקי, הכיבוש שלאחר המלחמה, הפגנות האנפו, אולימפיאדת הקיץ והפראלימפית בטוקיו 1964, חטיפת אזרחים יפנים בצפון קוריאה והנס הכלכלי היפני שלאחר המלחמה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הסאקורה ביפן

פריחת הדובדבן, הסאקורה, ביפן איננה רק חגיגה לעיניים אלא גם חגיגה לחיך. בתקופת הפריחה, בהשראת צבעי הסאקורה, יוצאות מהדורות מיוחדות ומוגבלות של מאכלים וכלי בית בצבעי ורוד, סגול ולבן בדיוק כמו פריחת הדובדבן, אשר אפשר למצוא אותם רק בתקופת הפריחה, החל מאמצע פברואר ועד אמצע אפריל/ תחילת מאי.

בין כלי הבית בעלי מוטיב פרחי הדובדבן הנמכרים ביותר בתקופה זו אפשר למצוא כוסות, ספלים ובקבוקים בצבעי הפריחה המעוטרים בפרחי עץ הדובדבן.

חברות הבירה מייצרות משקאות בהשראת הסאקורה הנמכרות בפחיות בירה ורודות ופרחוניות. הסאקה המסורתי יוצא במהדורה מיוחדת כאשר בכל בקבוק פרח דובדבן שלם הנשמר באופן מושלם בתוך בקבוק הסאקה. גם חברת קוקה-קולה, פפסי וחברת התה ליפטון מייצרות משקאות מיוחדים ובסטארבאקס אפשר למצוא משקאות קרים וחמים מיוחדים כמו תה סאקורה קר, לאטה סאקורה ותות, מוקה סאקורה ועוד…

עוד משקאות סאקורה מעניינים אפשר למצוא בחלק גדול מבתי קפה ביפן עם חידושים מעניינים למשקאות השגרתיים וכולם בהשראת הפריחה.

ומה עם אוכל?

גם כאן קיים מגוון גדול, החל מחטיפים ורודים כמו צ'יפס, קרקרים, חטיפי שרימפס, קיט קאט, חטיף השוקולד האהוב ביפן, בטעם פריחת הדובדבן עם סאקה או שעועית מתוקה ועד מאכלים מסורתיים שונים כמו ה-אינאריסושי- כיסון טופו שלכבוד הסאקורה ממולא באורז ממותק עם דובדבן מיובש ואטריות אודון הנצבעות בוורוד או סגול.

המאכלים היפנים המסורתיים מקבלים עיצוב וטעם מיוחד על ידי הוספת העלים הנושרים מהעץ הדובדבן בסיום פריחתו.

העלים הטריים אינם בעלי טעם מיוחד אך כאשר מייבשים אותם או כובשים וממליחים אותם הריח והטעם של הפרח הופך למרוכז ומעניקים טעם וארומה מיוחדת לאוכל. את העלים המיובשים אפשר לכתוש לאבקה אותה מוסיפים לקינוחים מסורתיים כמו המוצ'י, עוגייה יפנית מסורתית העשויה אורז דביק.

בתקופת הפריחה נהוג להכין את המוצ'י סאקורה, העוגיה המסורתית, בצבע ורוד, ובעזרת שעועית מתוקה להצמיד לה עלה סאקורה מיובש ומומלח העוטף את העוגיה ומעניק לה טעם מלוח המנוגד למתיקות של העוגיה.

עוד קינוחים מסורתיים מיוחדים לסאקורה:

Hanami dango- שלוש כופתאות אורז המוגשות כשיפוד, כל כופתא בצבע שונה, לבן (חסר טעם) ורוד (דובדבן) וירוק (מאצ'ה). קינוח זה נהוג לאכול בעת ההנאבי- צפייה משותפת בפריחה, בפארק עם משפחה וחברים.

Sakura manju- ממתק מאודה ובו ממרח שעועית מתוקה עטופה בבצק, מוגש בצבע ורוד או עם חתיכת דובדבן מלוח מעל הממתק.

Sakura Taiyaki- הטייאקי היא עוגייה יפנית בצורת דג הממולא בממרח שעועית מתוקה הנמכרת בדוכני רחוב. לכבוד הסאקורה, הדג נצבע בוורוד וממולא עם ערמונים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום השוויון האביבי

Vernal Equinox Day, יום השוויון האביבי החל ב-21.3 הוא חג ציבורי ביפן, המציין את היום בו אורך היום ואורך הלילה שווים. החל מיום זה הימים מתחילים להתארך ויש יותר שעות אור. ביפן יום זה הוא יום חג המצטרף לחגיגות פריחת הדובדבן הנחגגות מסוף חודש מרץ ופסטיבלי האביב, בהם מתפללים למען מזל ושלווה בשנה החדשה.

בשל אופיו של החג המתקיים סביב שינויים אסטרונומיים, מועד החג יכול להשתנות משנה לשנה, אך בדרך כלל יום השוויון נחגג בין ה-19 ל-22 במרץ.

תקופת האביב המתחילה ביום זה נחשבת לתקופה של התחדשות, לכן נהוג ביפן לנקות את הבתים ביום זה. כמו כן, יום זה נחשב גם כיום מוצלח להתחלות חדשות כמו פרויקטים חדשים, שינויים בחיים כמו התחלה או סיום הלימודים או אפילו להתחיל לקרוא ספר חדש או להתחיל תחביב חדש.

יום השוויון האביבי הפך לחג ציבורי בשנת 1948. כמו חגים יפניים אחרים, חג זה הוכרז כחג לא דתי לצורך הפרדת דת ומדינה בחוקה של יפן שלאחר המלחמה. חג השוויון האביבי הוא חג המקושר לחג בודהיסטי עתיק בשם Ohigan הנחגג כבר מהמאה ה-8 ובעבר היו חוגגים את יום זה בפסטיבל שנמשך 7 ימים לזכר האבות הקדומים.

כיום נהוג לחגוג את חג השוויון האביבי בארוחה משפחתית נעימה, לאכול בוטמוצ'י – ממתק יפני העשוי מאורז דביק ומצופה בממרח שעועית אדומה. אנשים רבים ישובו לערים בהן גדלו, כדי לבלות את היום עם משפחותיהם. יש שינצלו יום זה לביקור בבית הקברות ויפקדו את קברי בני המשפחה, יטאטאו את המצבה מפסולת ולעתים קרובות ישאירו מנחות של אוכל או פרחים חתוכים טריים.

מכיוון שמדובר ביום הנחגג בתקופת האביב ולרוב מזג האוויר הוא נעים ונוח נוהגות המשפחות לאחר הביקור בבית הקברות, לצאת לטיול ברחבי הטבע וליהנות ממזג האוויר האביבי.

אחד הסמלים המזוהים ביותר עם יפן היא פריחת הדובדבן המתרחשת באביב לרוב בתקופה שנחגג יום השוויון האביבי הדובדבן פורח בדרום יפן. לכבוד מאורע זה בוחרות משפחות רבות לחגוג את היום בטיול לפארקים ומקומות שונים בהם ניתן לצפות ולהתרשם מיופייה של הפריחה.

יום זה נחגג כדי להביא את עונת האביב ולהעריך את הטבע הפורח אחרי חורף ארוך. החג גם מיוחד לחקלאים המתפללים למזל טוב על הגידולים שהם עשויים לגדל בעונה הקרובה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

כל מה שאתם צריכים לדעת על Hinamatsuri

ה-3 במרץ הוא יום מיוחד לילדות ביפן כשהן חוגגות את הינמטצורי, הידוע גם בשם פסטיבל הבובות. זהו יום להתפלל לבריאותה ואושרה של הנערה הצעירה.

יש יום מיוחד לכולם ביפן – זקנים, צעירים, פועלים, קיסרים, בנים, וכן, בנות. מתקיים מדי שנה ב-3 במרץ, Hinamatsuri (פסטיבל בובות) הוא חג מסורתי המשלב צבעים ורודים ובובות מלכותיות.

אתם עלולים אפילו להיות המומים מהגוונים הבלתי מוגבלים של ורוד בעונה זו, המוצגים בבתים, בקניונים ובקונביני (חנויות נוחות). ההופעה הפתאומית של בובות נוי בכל מקום עשויה גם לעורר כמה שאלות.

הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על Hinamatsuri.

מה זה Hinamatsuri?

מבחינה היסטורית, Hinamatsuri היה חג בתקופת הייאן שחגג את עונת פריחת האפרסק של לוח השנה הירחי. לפיכך, החג ידוע גם בשם Momo no sekku (פסטיבל אפרסק).

מקורו של Momo no sekku בסין אך זכה לחיקוי על ידי החצר הקיסרית של יפן. בסופו של דבר, הוא התפשט בין כל השכבות והפך לפסטיבל שנתי. כדי להתפלל לבריאותם ובטיחותם של הילדים, בובות נייר הוצפו במורד נהר בתרגול המכונה nagashi-bina (בובה צפה). ברגע שיפן אימצה את הלוח הגרגוריאני, האירוע כבר לא עלה בקנה אחד עם עונת פריחת האפרסק, אבל אפרסקים (והצבע ורוד) הם עדיין סמלים לחג.

נשות החצר היו נותנות לעתים קרובות לנסיכות כמתנה בובות נייר מעוטרות כמו בני המשפחה הקיסרית עבור הינה אסובי (משחק בובות). בתקופת אדו, בתו של הקיסר גו-מיזונו נודעה להציג את הבובות שלה על מעמד עם בובות הקיסר והקיסרית למעלה, המייצגות את ההיררכיה המלכותית בפועל. בובות הפכו נפוצות יותר ביפן והפכו משוכללות יותר בעיצובן. עד מהרה, אנשים החלו לחקות את הטאצ'יבינה (בובות עומדות) של הנסיכה.

לאחר שהנסיכה יורשה את אביה, היא הפכה לקיסרית האחרונה של יפן, הקיסרית מישו, והחג נודע באופן רשמי בשם הינמטצורי – מסורת שנמשכת עד היום.

מעבר למגדל הבובות

הינאדן הוא דוכן הינמטצורי והינקאזארי הוא סט שלם של בובות. להינאקזארי יש שבע קומות ו-15 בובות: הדאירי-בינה (הקיסר והקיסרית), סנין קנג'ו (שלוש מטפלות), גונין באיאשי (חמישה נגני חצר), זוישין (שני שרי חצר) וג'יצ'ו (שלוש דיילות בבית המשפט).

למרות שבובות יכולות להיות פשוטות – אפילו עשויות מנייר – הן נהיות די יקרות. סט שלם יכול לעלות למעלה ממיליון ין (כ-9,300 דולר ארה"ב), כך שתוכלו לראות מדוע משפחות מסוימות פשוט מתמקדות בקיסר ובקיסרית, הידועים גם בתור טונו (לורד) והיה (הנסיכה). משפחות רבות, במיוחד דורות מבוגרים, יעבירו בובות כנורי ירושה. חשוב שלבנות יהיה הקיסר והקיסרית לפני ההינמטצורי הראשון שלהן.

בימים שלפני ה-3 במרץ, האם והבנות ייצאו לדרך בהינאדאן. שום דבר לא מונע מאבא ואח לעזור, אבל באופן מסורתי, החג שלהם הוא 5 במאי, יום הילדים (שפעם היה ידוע בתור יום הבנים).

המשפחה הקיסרית הייתה סמל לתקווה ושגשוג לפשוטי העם. לפיכך, הבובות מייצגות אותו הדבר עבור ילדיהן וחשוב להתייחס אליהם היטב. אחרת, אתם מזמינים מזל רע לביתכם. על ידי הצגת בובות פעם בשנה, ההורים מתפללים לחיים ארוכים ובריאים של בנותיהם.

מסורות הינאמאצורי

ההינאדאן חייב להישאר ער לכמה ימים לאחר הטקס מכיוון שדחייתו מיד נחשבת למזל רע. יש אנשים המאמינים שצריך לאחסן את הבובות עד סוף 3 במרץ. אם לא, בתכם עלולה להיות מקוללת עם נישואים מאוחרים. מתחתנת בשנות ה-30? הו האימה!

ביום ההינמטצורי, משפחות מתאספות ונהנות ממאכלים מסורתיים כמו צ'ירשי-זושי (סושי-אורז בציפוי דג נא ושאר מרכיבי מזל), מרק צדפה, הינה-אררה (פריכיות אורז צבעוניות) והישימוצ'י (מולטי בצורת יהלום). -עוגת אורז צבעונית) תוך כדי שתיית שירוזקה (סאקה לבן).

מספר מקדשים ועיירות עדיין מתרגלים ריחוף בובה, כמו פארק סומידה ליד גשר אזומבשי בטוקיו ומקדש אוושימה בוואקאיאמה. אתם יכולים גם למצוא תצוגות בובות משוכללות כמו ה-hinadan המסיבי במקדש טומיסאקי בצ'יבה.

וכמובן, אתם לא יכולים לשכוח את פריחת האפרסק.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מה זה לעזאזל Setsubun?

העונות מתחלפות. זה הזמן לנקות את כל האנרגיה הרעה מהחורף הקר והנוקב ולקדם את העונה האהובה על יפן: האביב.

עם זאת, לפני שכולם משתגעים מפריחת הדובדבן, משפחות יפניות חוגגות מסורת ייחודית בשם Setsubun, הנערכת ביום האחרון של החורף לפי לוח הירח היפני. באופן הולם, הקאנג'י עבור Setsubun (節分) מתורגם ל"חלוקה עונתית". השנה, זה נופל ב-3 בפברואר.

בעוד שהמסורת מיועדת לכולם, היא אהובה במיוחד בקרב ילדים יפנים. כדי לחגוג את Setsubun, משפחות מכניסות פולי סויה צלויים באסקמאסו, קופסת העץ שלפעמים רואים ניהונשו (יין אורז יפני) מוגש בה. מסורות משפחתיות ואזוריות שונות לגבי מה שיבוא אחר כך.

לגרש את השדים עם פולים

בדרך כלל, ראש משק הבית זורק את הפולים האלו מחוץ לדלת הכניסה, כשהוא מזמר את המנטרה של Setsubun, "אוני ווא סוטו! פוקו ואוצ'י!" ("שדים צאו החוצה! מזל היכנס!"). לפעמים תפקיד זה ניתן לזכר בבית שחיית גלגל המזלות הסיני שלו תואמת את גלגל המזלות של אותה שנה (2023 היא שנת הארנב).

במשפחות אחרות, האב מתלבש כמו אוני (שד) והילדים זורקים לעברו פולים תוך שהם צועקים, "אוני ווא סוטו! פוקו ואוצ'י!"

מסורת זריקת הפולים זו נקראת mamemaki, או "פיזור פולים". לא משנה הדרך המיוחדת של בני הבית לעשות מאמאקי, הרעיון הוא להשתמש בפולי הסויה האלה כדי לסמל את טיהור הבית מרוחות רעות וחוסר מזל שנמשך מהשנה הקודמת.

כדי להבטיח מזל טוב בשנה החדשה, המשפחה אוכלת גם סויה צלויה אחת לכל שנה בחייה (ולפעמים שעועית אחת נוספת לשנה החדשה, שוב תלוי באזור).

כיום, זה נפוץ יותר עבור מקדשים מקומיים לקיים אירועי mamemaki – ככל הנראה בגלל ש-Setsubun אינו חג ציבורי. זוהי גם פעילות פופולרית בחגים בבתי ספר יסודיים וגני ילדים רבים.

מדוע פולי הסויה מגרשים שדים?

בפולקלור היפני, שעועית היא סמל למזל טוב. פולי הסויה הם החביבים מן השניים (אחרי אורז, כמובן) במסורת השינטו. מכיוון שפולי הסויה גדולים יותר ומעט יותר מאיימים מאורז, הם הפכו לחביבים במסורת של Setsubun להרחיק שדים.

פולי סויה אינם סוג המזון היחיד הקשור ל-Setsubun. עוד אחד שהפך פופולרי למדי בשנים האחרונות הוא ehomaki (恵方巻), שמתורגם ל"רול סושי בכיוון מזל".

באופן מסורתי, כולם מחזיקים באחד מגלילי הסושי הללו ועומדים בפני ה-eho, או "כיוון המזל", שנקבע לשנה. ואז, הם אוכלים את כל הגליל בשתיקה. פעולה זו מביאה מזל טוב לאוכל רול הסושי לשנת לוח השנה הירחי החדשה. 

החלק הכי טוב? ברגע ש-Setsubun יסתיים, כל שאריות האהומאקי הטעימות של הסופרמרקט במבצע במחיר מוזל.

חגיגות Setsubun בטוקיו

בדרך כלל, יש חגיגות Setsubun מדהימות בכל רחבי יפן, אבל בגלל נגיף הקורונה, חלק מהן עשויות להתבטל. אם אתם עדיין מתכננים להשתתף, בדקו מראש לפני ביצוע הטיול.

Senso-ji באסקוסה, טוקיו

ב-Sensō-ji, מקדש בודהיסטי עתיק באסקוסה, במקום לומר "שדים צאו החוצה", אומרים 千秋万歳福は内 או senshu banzei fuku wa uchi שהיא בעצם תפילה למזל טוב נצחי. סלבריטאים גם מצטרפים לחגיגות וזורקים פולי סויה לקהל, כך שאולי תראו כמה אנשים מפורסמים שאתם מזהים שם.

מגדל טוקיו במינאטו, טוקיו

מגדל טוקיו נחמד בכל עת של השנה, אבל המקום התיירותי הפופולרי נעשה חגיגי במיוחד במהלך Setsubun. קפצו לקומה השנייה של הסיפון הראשי שלהם כדי לזרוק שעועית על איזה אוני ולפגוש את הקמעות המקוריות של מגדל טוקיו, שגם יופיעו בחגיגות ה-Setsubun.

מקדש קיג'ין ברנזאן, סאיטאמה

במקדש קיג'ין סוגדים לשדים כאלים, כך שבאופן טבעי, הם לא היו רוצים לגרש אותם, אפילו בשביל Setsubun! במקום לקרוא "שדים צאו החוצה", הם מערבבים את זה קצת באומרו, "בהצלחה תיכנס, שדים נכנסים, רוחות רעות יוצאות!" (福は内、鬼は内、悪魔は外, fuku wa uchi, oni wa uchi, akuma wa soto).

אירועים נוספים ברחבי יפן

מקדש יאסאקה, קיוטו

מקדש דומיוג'י טנמנגו, אוסקה

מקדש טוצ'וג'י, פוקואוקה

מקדש שיוגמה, מיאגי

מקדש הוקאידו, הוקאידו

האם הייתם פעם בחגיגת Setsubun במקדש יפני? ספרו לנו בתגובות!

מדריך מתחילים לאונסן ביפן

אחד החלקים הטובים ביותר במסורות החורף של יפן הוא ללכת לאונסן (מעיין חם). טבילה במים חמים מחממת את העצמות הקרות שלנו כמו שום דבר אחר, ומותירה אותנו רגועים ומוכנים לשינה  כשיוצאים מחדרי ההלבשה.

עם זאת, ללכת לאונסן בפעם הראשונה הוא לא דבר קל לכולם. לא רק שאתם צריכים להיות עירומים מול זרים (או גרוע מכך, המשפחה שלכם), אבל המנהגים והחוקים הרבים יכולים להיות מפחידיםבפעם הראשונה.

המשיכו לקרוא כדי ללמוד עוד על מה לצפות בטבילה הראשונה שלכם באונסן.

היסטוריה קצרה של אונסן

יפן הררית להפליא; מתוך ההרים הרבים האלה, 440 הם הרי געש. אז הגיוני שיש כל כך הרבה מעיינות חמים. בהתחשב בכך שהחורפים יכולים להיות קשים במיוחד בחלקים רבים של יפן, המעיינות החמים היו מפלט מבורך מהקור.

הרחצה באונסן חוזרת אלפי שנים אחורה, כאשר כמה מהתיעודים הכתובים המוקדמים ביותר נמצאים ב-Man'yoshu, אוסף של שירים יפניים מסורתיים שנאספו בסביבות שנת 759 לספירה. כמה מהאונסנים העתיקים ביותר הם Dogo Onsen, Nishiyama Onsen Keiunkan ו-Arma Onsen.

רק בשלהי תקופת אדו (1603–1867) החלו אנשים פשוטים לבקר באונסן למטרות פנאי.

נימוסי אונסן

עם היסטוריה כה ארוכה מאחוריה, לא יפתיע אתכם לדעת שלאונסנים יש הרבה מנהגים וכללים, כתובים ולא כתובים.

קעקועים

אחד הכללים הגדולים ביותר שמאתגרים נוסעים מעבר לים הוא הכלל ללא קעקועים. בעוד שאונסנים רבים מתחילים לחדש ולקבל קעקועים, מבחינה היסטורית, קעקועים (הנקראים לפעמים אירזומי עבור קעקועים מסורתיים) קשורים ליאקוזה (המאפיה היפנית).

אם יש לכם קעקועים, תבררו אם הם מאפשרים להיכנס עם קעקועים חשופים או עם כיסוי קעקועים הנקרא שירו.

Tattoo-friendly.jp הוא משאב נהדר למציאת אונסן וסנטו (מרחצאות ציבוריים) המאפשרים קעקועים, אבל אם הקעקוע שלכם לא מורגש בצ'ק-אין, אתם יכולים גם לנסות לשכור חדר עם אונסן פרטי כדי למנוע בעיות.

בלי בגדי ים

אתם לא יכולים להכנס לאונסן בבגד הים שלכם. יוצאים מן הכלל הם מכוני ספא, אך עדיין מצפים מכם להתרחץ כמו שצריך לפני כן.

אם אתם ביישנים, אתם יכולים לנסות להגיע למרחץ ציבורי לפני כל אחד אחר אם אתם מבקרים מוקדם בבוקר. במקומות מסוימים, ניתן גם לשכור אמבטיה פרטית בשם kashikiri onsen (אונסן פרטי).

התרחצו לפני שאתם טובלים

ביפן, נהוג לנקות את עצמינו לפני הכניסה לאמבטיה. כן. אתם תתרחצו לפני שאתם מתרחצים. האונסן מיועד להרגעה, לא לקרצוף. עשו את דרככם לתחנות המקלחת ושטפו לפני טבילת הרגליים במים.

שאלות ותהיות נוספות

לפני היציאה ל-onsen הראשון שלכם, אולי יש לכם כמה חששות אחרים, אז בואו נסתכל במהירות על כמה שאלות אחרות שמטיילים עלולים להיתקל בהן.

האם האונסנים הם ידידותיים לקהילת הלהט״בים?

לרוע המזל, ביקור ב-onsen יכול להוות בעיה עבור חברי קהילת הלהט״ב למרות שיש כמה מאמצים להפוך את הדברים ליותר מסבירי פנים וניטרליים מבחינה מגדרית, שום דבר קונקרטי עדיין לא קרה.

רוב האונסנים מחולקים לגברים ולנשים, ולמרות שבחלקם יש אזור רחצה מעורב, עדיין תצטרכו לעבור תחילה חדר הלבשה מגדרי.

אם אתם מעדיפים להימנע מכך, האפשרות הטובה ביותר היא להשתמש באונסן של קאשיקירי (השכרה) או להזמין חדר עם אונסן פרטי.

האם אני יכול להביא את הילדים שלי?

זה תלוי במידה רבה באונסן. בדרך כלל, לא תורשו להביא תינוקות או פעוטות שאינם מיומנים בסיר, בעיקר בגלל שהאונסן אינו מכיל כלור.

הרצפות גם מחליקות כך שזה יכול להיות מסוכן, והמים יכולים להתחמם מאוד – אז אולי זה לא יהיה נוח.

האם עלי לשתוק?

טיול לאונסן הוא מקום להירגע ולהרפות. אז לרוב יש כללים לגבי רעשים שעלולים להפריע לזה. לדבר ברמה סבירה זה כמעט תמיד בסדר, ואנשים זרים עשויים אפילו לדבר אחד עם השני אבל לא מקובל בדרך כלל להיות רועשים או להשמיע מוזיקה.

לרובם יש חוקים נגד רחצה בזמן שיכרות, אז התרחקו מהבירות לפני ההשריה.

אוצר מילים שימושי

יש הרבה מילים שאתם עלולים להיתקל בהן באונסן שלא הייתם נתקלים בהן במקומות אחרים. הנה כמה שיעזרו לכם:

עברית

אונסן (מעיין חם)

סנטו (מרחצאה ציבורית)

רוטנבורו (אמבטיה חיצונית)

ג׳וסאי סניו (לנשים בלבד) –

דנסאי סניו (לגברים בלבד) –

קוניוקו (אמבטיות מעורבות)

קאשיקירי אונסן (אונסן פרטי) –

אריבה (אזור שטיפה)

אשיו (אמבט רגליים)

טאטו שירו (כיסוי קעקועים)

אנגלית-יפנית

onsen

sento

rotenburo

josei senyo –

densei senyo –

konyoku

kashikiri onsen –

araiba

ashiyu

tatu shiru

יפנית

温おん泉せん

銭せん湯とう

露ろ天てん風ぶ呂ろ

女じょ性せい専せん用よう

男だん性せい専せん用よう

混こん浴よく

貸かし切きり温おん泉せん

洗あらい場ば

足あし湯ゆ

タトゥーシール

והנה כמה שאלות בסיסיות שאולי תזדקקו להן באונסן:

עברית

האם אפשר להיכנס עם קעקועים

אני בהריון, אני יכולה להיכנס לאונסן? –

מתי האונסן נפתח?

מהן שעות העומס באונסן?

אנגלית-יפנית

Tatu wa daijobu desu ka?

Ninshinchu desu. Onsen ni haitte mo daijobu desu ka?

Onsen wa itsu kara hairemasuka?

Onsen no konzatsu jikan wa itsu desu ka?

בקר באונסן

עם כל הידע החדש הזה שעומד לרשותכם, כנראה שאתם כבר מתים ללכת ולנסות! בעוד שכמעט בכל עיר תהיה צורה כלשהי של אונסן או סנטו, מקומות מסוימים ידועים במיוחד בזכות הזדמנויות הרחצה המצוינות שלהם, אז הנה רק כמה:

• Ginzan onsen, Yamagata
• Beppu onsen, Oita
• Shuzenji onsen, Shizuoka
• Kusatsu onsen, Gunma
• Noboribetsu onsen, Hokkaido
• Kurokawa onsen, Kumamoto
• Kinosaki onsen, Hyogo
• Dogo onsen, Ehime
• Oedo onsen monogatari, Tokyo
• Osaka Spa World, Osaka

האם אי פעם הלכתם לאונסן, או שאתם תמיד נצמדים לאמבטיה של החדר שלכם? שתפו את החוויות שלכם בתגובות למטה!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הבדלי מילים של קנטו וקנסאי ביפן

למדו על ההבדלים הלשוניים בין היפנית המדוברת בקאנטו לאלה המדוברת בקנסאי באמצעות מילות הסלנג הללו.

לאורך ההיסטוריה, היפנית המדוברת התפתחה במאות דרכים שונות, ויצרה דיאלקטים בכל אזור. השניים המדוברים ביותר היו הניב האדו והקינאי.

לאחר החזרת מייג'י לכס המלכות, התרחשו רפורמות פוליטיות וחינוכיות גורפות. ניבים רבים דוכאו לטובת ניב אדו כדי לקדם אחדות תרבותית ולכידות. את שרידי הדיאלקטים המובהקים עדיין ניתן למצוא ברחבי יפן, הבולט ביותר הוא היורש המפורסם של הניב הקיני, ניב הקנסאי.

הנה חמישה הבדלי סלנג מרכזיים בין יפנית המדוברת בטוקיו ליפנית שתצטרכו להסתדר עם "המשוגעים " של קנסאי.

'Arigato' ו-'Ookini'

מבין כל המילים, להתחיל את הרשימה הזו, arigato (תודה) היא זו שמסכמת בצורה הטובה ביותר עד כמה ההבדלים יכולים להיות מוחלטים בין קנסאי לאזורי יפן האחרים. מילה פשוטה כמו תודה יכולה להיות שונה לחלוטין מהמקבילה שלה באוסקה ומאשר מה שהיא בטוקיו, זה מודגם במילה אוקיני.

Ookini הוא קיצור של הביטוי ooki ni arigato (תודה רבה) והוא אוניברסלי בניב קנסאי כאלטרנטיבה לתודה. עם הזמן, הקיצור המתמשך של הביטוי מייצג את תרבות הקז'ואל של קנסאי בהשוואה לטוקיו, עד כדי כך שעדיף לא להשתמש בזה כשמנהלים עסקים רציניים, מכיוון שזה יכול להיחשב מזדמן מדי לפעמים.

קאנטו – ありがとう

קנסאי – おおきに

עברית – תודה

'Totemo' ו'Mecha'

מצ׳ה (מאוד) היא מילה פופולרית, במיוחד בקרב בני הנוער בקנסאי וקל להבין מדוע היא אלטרנטיבה מועדפת לטוטמו בתור תואר. היותה מילה בת שתי הברות במקום שלושת הטוטמו מאפשרת למשפטים המכילים אותה לנוע בצורה זורמת.

זה לא נדיר שדוברים משתמשים בו פעמיים במשפט כדי להדגיש את ההנאה מאוכל טעים או חנות מעניינת לשותפים לשיחה.

זוהי מילה שכיף במיוחד ללמוד כדוברי יפנית מתחילים. המשמעות שלה פשוטה וניתן להשתמש ברוב השיחות ומוכיחה נכונות ללמוד יותר את ניב קנסאי כשמדברים עם דוברי שפת אם.

קאנטו – とても

קנסאי – めっちゃ

עברית – מאוד

‘Hontou’ and ‘Honma’

הונטו (באמת) היא אחת ממילות השיחה הראשונות שמתחילים ילמדו. זוהי דרך מצוינת להבהיר את הרגשות שלכם לגבי נקודת שיחה. עם זאת, בקנסאי, אחרים עשויים לחשוב שאתם מדבר בצורה יותר פורמלית, אז עדיף לעבור להונמה בשיחה סתמית.

הונמה, בדומה ל-מצ׳ה, הוא תואר פחות רשמי שנמצא בניב קנסאי. גם אם אינכם מתכננים ללמוד סלנג קנסאי, עדיף להיות מודעים לשינוי הזה כדי שלא תתבלבלו מההחלפה של הונטו, אחרת, אתם עלולים למצוא את עצמכם אבודים בשיחה.

קאנטו – ほんとう

קנסאי – ほんま

עברית – באמת

‘Ikura’ and ‘Nanbo’

איקורה (כמה) היא מילת מפתח חשובה שכל המטיילים צריכים ללמוד לפני שהם מגיעים ליפן. עם זאת, זה יכול להיות די מפתיע שהמילה שונה לחלוטין בקנסאי.

נאנבו היא טרנספורמציה מהמילה היפנית nanihodo (כמה או באיזו מידה) אך משמשת כחקירה לא רשמית לבעלי חנויות או לגבי פריטי תפריט בקנסאי. בפעם הבאה שאתם צועדים ברחובות דוטונבורי ותהיו סקרנים לגבי המחיר של טאקויאקי, הקפידו לשאול, "ננבו?"

קאנטו – いくら

קנסאי – なんぼ

עברית – כמה

‘Shouganai’ and ‘Sha-anai’

שוגנאי היא אחת המילים הקשות יותר לתרגום. זה קצת מתייחס למנטליות לגבי חוסר תקווה, בלתי נמנע או חוסר שליטה. לפעמים, זה יכול להיות נידון, בלתי אפשרי, בלתי נמנע או פשוט קשה.

גרסת קנסאי, שא-אנאי, לעומת זאת, יכולה להיות מספר דברים, אבל בבסיסה, המשמעות מסתכמת ב"אי אפשר לעזור לזה" או "זה מה שזה". המשמעות הפסימית של המונח היא במקום זאת תפנית פרגמטית של ביטוי בקנסאי שמציגה את הנכונות התרבותית של אוסקאנים להסתכל אל העתיד במקום לדאוג להווה.

קאנטו – しょうがない

קנסאי – しゃあない

עברית – אין מה לעשות

אלו הן כמה ממילות הסלנג המרכזיות שתשמעו בעת ביקור באזור קנסאי, תקשיבו להן בשיחה יומיומית ותחוו את ההבדלים התרבותיים בין טוקיו לאוסקה ברמה הלשונית.

ספר לנו על כמה ממילות הסלנג האהובות עליך מקנסאי או מכל אזור אחר ביפן!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת