איסוף זבל ומחזורו מקבל תשומת לב רבה מהיפנים. הם ממחזרים אחוזים ניכרים מהזבל הביתי שלהם. יפן נחשבת לאחת האומות הממחזרות בעולם והיפנים עושים זאת ביעילות, בזריזות ובכישרון המאפיינים אותם. יפן היא מדינה המייבאת כמעט את כל חומרי הגלם לתעשייתה. לפיכך מִחזור הזבל מביא חיסכון ניכר למשק.
זה לא פשוט לזרוק זבל ביפן. זוהי מדינת איים צרה וארוכה, ולכן אין בה הרבה אתרים פנויים לקבור בהם זבל, וצריך לחשוב על פתרונות יצירתיים. הרשויות המוניציפליות של טוקיו יצרו בשנות השישים את "אי החלומות" (Yume-No-Shima), אי מלאכותי העשוי כולו מאשפה. יצירת האי היתה אמורה להיות דרך יעילה להיפטר מכמויות הזבל העצומות שהצטברו מדי יום בטוקיו וסביבתה. אולם בשנת 1965 נוצרה באי מגפת זבובים עצומה, שתקפה את כל מזרח טוקיו, לכן החליטו לכסות את אי הזבל בשכבה של אדמה ובנו עליו מספר מבנים ציבוריים.
היפנים מייחסים חשיבות לבעיות הזבל שלהם, ולכן בנוסף לאי, פיתחו במשך השנים מגוון שיטות יעילות הקשורות בזריקת אשפה, איסופה, שריפתה ומחזורה.
ברחבי יפן משתמשים ב"שיטות זבל" שונות. העקרונות די זהים בין האזורים השונים (הפרדה לסוגים שונים של זבל תוך ניסיון למחזור מקסימלי), אך שיטות הזריקה והאיסוף נקבעות על ידי העיר או המחוז, ולכל אזור החוקים הספציפיים שלו.
מאוד מפתיע שכמעט בלתי ניתן למצוא פחי אשפה ברחובות יפן, במיוחד כשהיפנים משקיעים מאמץ רב באיסוף ומחזור הזבל שלהם. ומכיון שיפן היא אחת המדינות הנקיות בעולם.
אם קונים משהו ברחוב, רוב הסיכויים שלא ימצא פח אשפה לזרוק האריזה או הקבלה. מקובל שכל אחד שומר אצלו את הזבל שלו. אם בכל זאת לא רוצים להיסחב עם אשפה לאורך כל היום, אפשר לחפש חנות של אחת הרשתות הגדולות. מחוץ לחנויות אלה אפשר למצוא בדרך כלל שורת פחים- כל פח והזבל המיועד לו. בעקרון לא אמורים לזרוק לתוך הפחים האלה זבל "חיצוני" שלא קשור למוצרים מהחנות, אבל אם זורקים משהו קטן זה כנראה יעבור בשלום. גם בתחנות הרכבת או ברשת מקדונלד'ס יש פחים מסוג זה, ואנשים רבים ישתמשו בהם כדי "לעקוף" את השיטה ולהיפטר מהזבל שהצטבר אצלם.
בקניית אוכל בדוכן רחוב, אחרי שמסיימים לאכול, אפשר להחזיר לבעלי הדוכן את מה שנשאר – הנייר או אריזת הפלסטיק. בסופרמרקטים או בתי קפה יהיה ליד הקופה תא קטן, שלתוכו זורקים את החשבון והקבלה של סוף הארוחה במקום להיסחב איתם.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 