יום השוויון האביבי

היום חוגגים ביפן ובעולם את יום השוויון האביבי. יום זה הוא חג ציבורי ביפן, המציין את היום בו אורך היום ואורך הלילה שווים. החל מיום זה הימים מתחילים להתארך ויש יותר שעות אור.

תקופת האביב המתחילה ביום זה נחשבת לתקופה של התחדשות, לכן נהוג ביפן לנקות את הבתים ביום זה. כמו כן, יום זה נחשב גם כיום מוצלח להתחלות חדשות כמו פרויקטים חדשים, שינויים בחיים כמו התחלה או סיום הלימודים או אפילו להתחיל לקרוא ספר חדש או להתחיל תחביב חדש.

ביפן יום זה הוא יום חג המצטרף לחגיגות פריחת הדובדבן הנחגגות מסוף חודש מרץ ופסטיבלי האביב, בהם מתפללים למען מזל ושלווה בשנה החדשה. בשל אופיו של החג המתקיים סביב שינויים אסטרונומיים, מועד החג יכול להשתנות משנה לשנה, אך בדרך כלל יום השוויון נחגג בין מרץ 19-22.

יום השוויון האביבי הפך לחג ציבורי בשנת 1948. כמו חגים יפניים אחרים, חג זה הוכרז כחג לא דתי לצורך הפרדת דת ומדינה בחוקה של יפן שלאחר המלחמה. חג השוויון האביבי הוא חג המקושר לחג בודהיסטי עתיק בשם Ohigan הנחגג כבר מהמאה ה-8 ובעבר היו חוגגים את יום זה בפסטיבל שנמשך 7 ימים לזכר האבות הקדומים.

כיום נהוג לחגוג את חג השוויון האביבי בארוחה משפחתית נעימה, לאכול בוטמוצ'י – ממתק יפני העשוי מאורז דביק ומצופה בממרח שעועית אדומה. אנשים רבים ישובו לערים בהן גדלו, כדי לבלות את היום עם משפחותיהם. יש שינצלו יום זה לביקור בבית הקברות ויפקדו את קברי בני המשפחה, יטאטאו את המצבה מפסולת ולעתים קרובות ישאירו מנחות של אוכל או פרחים חתוכים טריים.

מכיוון שמדובר ביום הנחגג בתקופת האביב ולרוב מזג האוויר הוא נעים ונוח נוהגות המשפחות לאחר הביקור בבית הקברות, לצאת לטיול ברחבי הטבע וליהנות ממזג האוויר האביבי. אחד הסמלים המזוהים ביותר עם יפן היא פריחת הדובדבן המתרחשת באביב לרוב בתקופה שנחגג יום השוויון האביבי הדובדבן פורח בדרום יפן. לכבוד מאורע זה בוחרות משפחות רבות לחגוג את היום בטיול לפארקים ומקומות שונים בהם ניתן לצפות ולהתרשם מיופייה של הפריחה.

יום זה נחגג כדי להביא את עונת האביב ולהעריך את הטבע הפורח אחרי חורף ארוך. החג גם מיוחד לחקלאים המתפללים למזל טוב על הגידולים שהם עשויים לגדל בעונה הקרובה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

היום הלבן ביפן: עבר, הווה ועתיד

ביפן, החג המערבי של יום האהבה היה פופולרי בשנות ה-50. יש גם חג המשך בשם White Day) ב-14 במרץ, שהומצא כיום לגברים לתת מתנות ולהראות הערכה לנשים שנתנו להם מתנות בחודש הקודם.

המשיכו לקרוא כדי ללמוד עוד על סוגי המתנות שאתם יכולים לצפות לתת או לקבל ביום הלבן, מקורות החג, כמו גם מצבו הנוכחי בעיצומם של שינויים תרבותיים וחברתיים ביפן.

חג האהבה

ראשית, חשוב להבין כיצד מוסכמות הענקת מתנות ליום האהבה ביפן שונות מהמערב. ביום זה, זה סטנדרטי לנשים לתת מתנות ושוקולד לחברים הגברים שלהן, לעמיתיהן לעבודה, למשפחה וקשרים הרומנטיים שלהן. יש אפילו פירוט של איך קוראים לסוגים אלה של מתנות.

טומו-שוקו; שילוב של הקאנג'י עבור "חבר" ושוקו הוא שוקולד שניתן לחברות. גירי-שוקו הוא "שוקולד חובה" הניתן לעמיתים לעבודה ולמכרים לצורך פורמליות. לבסוף הונמי-שוקו או "שוקולד אהבה אמיתית" הרבה יותר רציני ושמור לעניין רומנטי או לבן זוג. עם זאת, יש מקרים שבהם גברים ישברו את המוסכמות ויתנו שוקולדים לנשים ביום האהבה, וזה נקרא גיאקו-שוקו או שוקולדים "הפוכים".

נשים גם מכינות את הפינוקים שלהן. אתם יכולים לצפות לראות תבניות ואריזות בנושא ולנטיין בתקופה זו של השנה. אולם לאחר שנים של תרגול מסורת זו, לפני שהיום הלבן הגיע, נשים החלו להטיל ספק בהוגנות של מתן מתנה חד-צדדית זו.

מקורות היום הלבן ביפן

מאמינים שהיום הלבן מקורו בשנות ה-70 בחברת ממתקים מפוקואוקה, אישימורה מנסיידו. מנהלת קראה מכתב במגזין נשים המקונן על העובדה שגברים מקבלים שוקולד מנשים בחג האהבה, אבל נשים לא מקבלות דבר. "למה הם לא נותנים לנו משהו? מטפחת, ממתקים, אפילו מרשמלו…" היא כתבה. בפגישת חברה ביקשה אישמורה מעובדות לבחור יום שבו נשים יקבלו מתנות, וכולן הסכימו ב-14 במרץ, חודש לאחר יום האהבה. הפרקטיקה התרבותית של יפן של מתן מתנות כדי להראות תודה והערכה הדהדה גם היא עם אסטרטגיית שיווק זו.

ההערה על המרשמלו הובילה את אישימורה מנסיידו להטביע את "יום המרשמלו" ויצרה ממתק חדש עם משחת מרשמלו ממולאת בשוקולד לרגל האירוע. הם העלו את הסלוגן "אני רוצה לקחת את השוקולד שקיבלתי ממך, ולעטוף אותו בלב הלבן שלי". בסופו של דבר, השם שונה ל- "היום הלבן" כדי להיות פתוח יותר תוך התייחסות לשורשי המרשמלו הרך. בשנות ה-80, היום הלבן זכה לפופולריות בכל רחבי יפן, וגם מדינות אחרות באסיה אימצו מסורת זו. עד היום, מרשמלו הם עדיין מתנות פופולריות לתת ביום הלבן ביפן.

סוגי מתנות ביום הלבן

בדומה לרמות והמשמעויות השונות של מתנות שניתנו ביום האהבה, גם מתנות ליום הלבן מסווגות בהתאם למי המקבל. במקום העבודה נהוג שגברים מתגייסים כדי לקנות קופסה אחת של שוקולדים לנשים. בין בני זוג רומנטיים, המתנות הרבה יותר מפוארות. מתנות צפויות להיות פי שלושה מהשווי של כל מה שהגבר קיבל קודם לכן. באופן מסורתי, המתנות צריכות להיות גם לבנות – תכשיטי זהב לבן, כסף או פלטינה, ממתקים לבנים או בגדים ואביזרים לבנים. עם זאת, עם הזמן הציפייה התרופפה. 

מתנות לא בהכרח חייבות להיות לבנות, אבל נשים עדיין מצפות שהן יהיו איכותיות. למי שברצונך לדחות בחביבות, עדיין מדובר באדיבות להחזיר לפחות ממתקים בשווי אותו הערך.

איך היום הלבן השתנה ביפן

עם השנים, היום הלבן הפך פחות פופולרי. היו שינויים תרבותיים סביב נורמות מגדר, ציפיות חברתיות ואפילו כדאיות כלכלית. ראשית, הצלחת השוק של היום הלבן תלויה בגברים אם גברים קיבלו מתנות בחודש הקודם. עם זאת, בשנים האחרונות, ההוצאות בולנטיין ירדו, כלומר גם ההוצאות ליום הלבן המשיכו לרדת. אנשים גם תיארו כיצד תרבות הענקת מתנות אוקאשי ביפן יכולה להוביל למעגל יקר וללחץ לשמור על הרמוניה בין מערכות יחסים חברתיות. נשים ביפן מאתגרות במיוחד את המסורת של מתן שוקולדים ומתילות ספק בלחץ של גירי-שוקו. בסקר משנת 2019, 60% מהנשים הביעו שהן מעדיפות לקנות שוקולדים כפינוקים אישיים ולבני משפחה. 36% מהנשים תכננו להמשיך בתרגול של מתן שוקולדים לשותפים או לקשרים רומנטיים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הבובות

ה- 3 במרץ הוא תאריך מיוחד ביפן, ובו חוגגים את "חג הבנות" – Doll’s Festival או "הינה מאצורי" (hina-matsuri). ביום זה בני משפחה נוהגים להתפלל עבור בנותיהם ולאחל להן בריאות והצלחה.

בנות המשפחה הקטנות זוכות ליחס מיוחד, כמעט כמו ביום הולדת. בבוקר החג, כל המשפחה מבקרת במקדש שינטו, הילדות הקטנות מגיעות למקדש כאשר הן לבושות בקימונו צבעוני ומתקשטות ומתייפות לכבוד יום החג הנערך לכבודן.

אחד המנהגים המאפיינים של חג זה הוא להציב במה או כוננית מדורגת מכוסה בבד אדום בחדר היפה ביותר בבית המשפחה ועליה להניח בובות. הבובות הן בובות יפניות הנקראות HINA-NINGYO והן לא בובות רגילות אשר משמשות למשחק ביום-יום אלא בובות המייצגות את ההיסטוריה והמסורת של יפן. לכל בובה יש מיקום קבוע כאשר בחלק העליון יושבים הקיסר והקיסרית, מתחתיהם שלוש נשות חצר, לאחר מכן חמישה מוזיקאים, שני שרים ושלושה משרתים. הבובות משמשות לטקס זה בלבד והן עוברות במשפחה בירושה מדור לדור. הבובות מוצגות ביום אחד בשנה ובשאר ימות השנה הן ארוזות במקום בטוח ושמור בארון.

בפעם הראשונה שילדה חוגגת את "חג הבובות", המנהג הוא שהסבא והסבתא מצד האם ייקנו לילדה את ערכת הבובות, וכשהילדה מתבגרת ומתחתנת היא לוקחת את הבובות שלה איתה, ויכולה להעביר את הבובות שלה לבתה, אך לא לכלתה מכיוון שהבובות מסמלות את הקשר בין נשים ממשפחה אחת. במידה ומדובר במשפחה אמידה היא תרכוש סט של בובות בהיוולדה של בת חדשה למשפחה.

אחת המתנות השכיחות ביותר שנהוג להביא היא סט של בובות חדשות כדי להשלים את כל בעלי התפקידים. סה"כ יש כ-15 בובות בסט שלם הכולל את כל בעלי התפקידים החל מהקיסרים ועד המשרתים.

בעבר היה נהוג להשיט את הבובות בים כי האמינו שבפעולה זו המזל הרע יגיע לים יחד עם הבובות  ולא ירדוף את הבנות אשר תרמו את הבובות שלהן. במהלך השנים חדלו עם מנהג זה (כנראה בגלל העלות הרבה של הבובות…) וכיום ניתן למצוא כפרים מעטים אשר עדיין מנהלים טקס השטה של הבובות לים.

שם נוסף לחג זה הוא "חג פריחת האפרסק" אשר פריחתו מסמלת עדינות, נינוחות ורגיעה ולכן נהוג לקשט את הבית בפרחי אפרסק.

ביום זה נהוג לאכול עוגיות מוצ'י העשויות אורז דביק בצורת יהלום העשוי משלוש שכבות בצבעים של ירוק, ורוד ולבן כאשר לכל אחד מהצבעים ישנה משמעות- צבע הוורוד מסמל את פריחת האפרסק, הלבן הוא הטוהר וירוק מסמל בריאות וצמיחה.

אחד הדברים החשובים ביותר ביום זה הוא לפרק ולאחסן את הבובות חזרה בארון בתום יום החג. לפי האמונה מי שלא עושה זאת ומתמהמה עם אחסון הבובות, בתו תסבול מקשיים במציאת חתן ואת זה אף הורה ביפן לא מאחל לבתו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום האהבה ביפן

היום חוגגים בכל העולם את חג האהבה – Valentine's Day, יום בו הגברים מביאים לנשים פרחים, שוקולדים או מתנות רומנטיות עם מוטיבים של לבבות, פרחים והרבה ורוד, קיטש ואהבה.

באופן קצת מפתיע (או שלא…) היפנים חוגגים את הוולנטין בצורה מעט שונה משאר העולם.

ביפן חוגגים את יום וולנטיין בכך שנשים הן אלו המביאות מתנות לגברים ולא ההפך, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או מתוך אילוץ חברתי והמתנה השכיחה היא שוקולד או עוגיות. בניגוד לשאר המקומות בעולם, בחג האהבה ביפן הנשים הן אלו שמתרוצצות, מחפשות ועומדות בתורים ארוכים לקנות לגברים מתנה.

ישנם שני סוגים של מתנות אותם מעניקות הנשים בחג האהבה:

1. (Giri-choco” (obligation chocolate"-  כן כן, ביפן בחג האהבה, נשים קונות שוקולד עבור קולגות גברים, חברים, מכרים לעבודה, אחים ואפילו לאבותיהן ולא עבור בני זוגן. זהו שוקולד שאותו נותנות הנשים במתנה למישהו קרוב ללא רגשות רומנטיים כלפיו. מסורת שנקראת "מחויבות שוקולד" והיא מראה הוקרת תודה. בדרך כלל מדובר במתנה מאוד סמלית.

המנהג הפך מאוד מקובל והתחושה היא שחייבים לעשות אותו, ולכן קוראים לו- שוקולד חובה.

בשנים האחרונות נשים רבות במדינה חשות שאינן יכולות עוד לשאת את הלחץ החברתי לתת שוקולדים לעמיתיהן בעבודה בחג האהבה ולהוציא על מנהג זה סכומים נכבדים. כמה חברות יפניות החליטו להטיל איסור על המסורת בחג וולנטיין, שגם נתפשת כסוג של הטרדה של נשים במקום העבודה שלהן.

2. “Honmei-choco”- שוקולד שמעניקים לבעל, לבן זוג, לאדם שאיתו האישה מרגישה שהוא "אהבת אמת" שלה.  הנשים היפניות משקיעות במיוחד ומכינות לבד את השוקולד, שכן הן מאמינות שזה לא נכון לתת מתנה שמישהו אחר הכין, אלא נכון להעניק מתנה שהיא בעצמה יצרה, השקיעה וטרחה עבור אהוב ליבה.
מי שבכל זאת לא סומכת על כישוריה במטבח ומעדיפה לקנות שוקולד תוציא סכום נכבד על שוקולד צרפתי או בלגי איכותי ומשובח לכבוד האהוב שלה. ימים רבים לפני חג האהבה חנויות הבישול מצטיידות בשוקולד וכלי בישול מתאימים עקב הביקוש הרב למוצרים אלו.

כחודש אחרי חג האהבה בתאריך 14.3 חוגגים ביפן את היום הלבן – White Day שבו הכל מתהפך והפעם תפקידם של הגברים להעניק לנשים מתנות ולהביע את אהבתם. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. לעיתים משתמשים בביטוי סָאנְבָּאי גָאֶשׁי "להחזיר פי שלושה" על מנת לתאר את הנוהג לפיו על שווי המתנה ביום הלבן להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה ביום וולנטיין.

ישנן מספר תאוריות למקורו של היום הלבן. אחת מהן מספרת שבשנת לייצור מרשמלו הציע לגברים להחזיר תמורה לשוקולד ולשאר המתנות שהם קיבלו ביום ולנטיין ולהביא בתורם מרשמלו לנשים. מאותו זמן היום נקרא יום המרשמלו. לאחר מכן, המפעלים שמו לב שהם יכולים להרוויח בזכות מסורת זו, הם הציעו לגברים לקנות שוקולד לבן. במקור, המתנה שהוענקה על ידי הגברים היה בצבע לבן, לכן יום זה נקרא היום הלבן. מסורת זו השתנתה וכיום המתנות הנפוצות הם בגדים ותכשיטים.

למתבגרים יש מסורת שונה. הבנים מעניקים סרט לבן לאהובת לבם גם אם היא לא הביאה להם מתנה ביום ולנטיין. אם בסוף היום הלבן בנות אלו שמו את הסרט (על השיער, זרוע או תיק) זה הראה שהן מרגישות את אותן הרגשות כלפי מעניק המתנה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההקמה הלאומי

ביום שישי הקרוב, ה-11 בפברואר, מציינים ביפן את יום השנה להיווסדה, ה-  National Foundation Day. זהו חג ציבורי שמטרתו "להיזכר בהקמת האומה וטיפוח חשיבה של אהבת האומה".

שורשיה ההיסטוריים של התרבות היפנית במקרים רבים לוטים בערפל, ולכן בתרבות היפנית אפשר למצוא סיפורים ואגדות רבות שצמחו עם השנים אודות היווסדותה של יפן.

אחת האגדות המוכרות ביותר היא כי הקיסר הראשון של יפן הוא הצאצא הישיר של אלת השמש, עם השנים נכתבו ונוצרו שירים וסיפורי אגדות רבים סביב היווצרות הקיסר מאלת השמש- אמאטראסו ואשר מצאצאיה נולד הקיסר הראשון של יפן. משושלת זו, אשר החלה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, נמנים קיסרי יפן עד היום.

לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר הראשון גִ'ימוּ טֶנוֹ. ולכן בכל שנה ב-11 בפברואר, יפן מציינת את יום השנה להיווסדותה וזהו יום חג לאומי הנועד להזכיר ולהוקיר את האהבה למדינה.

בשנים שלפני מלחה"ע השנייה  היה נהוג לחגוג יום זה בחגיגות ראוותניות ושמחות אך לאחר המלחמה הפסיקו לציין את יום ההיווסדות וחזרו לחגוג אותו רק בשנת 1966 לאחר מחאות מצד תושבי המדינה. כיום, ביום זה נהוג להניף את דגל יפן ויש נאום של ראש ממשלת יפן, החגיגות הן צנועות ולא ראוותניות כפי שהיו בעבר.

מכיוון שזהו יום חג לאומי, משרדי ממשלה, בתי ספר, בנקים, וחברות רבות סגורות, אך אין חגיגות ציבוריות, אין ביקורים מיוחדים במקדשים ואין מאכלים מיוחדים. היפנים נוהגים לבלות יום זה בחיק המשפחה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההתבגרות ביפן

היום, 10 בינואר 2021, מציינים ביפן את יום ההתבגרות או סייג'ין נו הי Seijin no hi. זהו חג יפני המתקיים מדי שנה ביום שני השני בינואר.

החג מוקדש לכל מי שיהיה או היה בגיל 20 בין התאריכים 2 באפריל בשנה הקודמת ל-1 באפריל בשנה הנוכחית (מתייחסים לשנה המתחילה באפריל שעבר ומסתיימת באפריל הבא, מכיוון ששנת הלימודים ביפן מתחילה באפריל). במסגרת החג שבו חוגגים את המעבר לבגרות (גיל הבגירות ביפן הוא 20), נערכים טקסים במוסדות מקומיים ביפן, ויפנים רבים עורכים גם מסיבות עם בני משפחתם או חבריהם.

מקורו של החג בטקסי התבגרות שנחגגו ביפן במשך מאות שנים, אף על פי שבעבר צוין גיל צעיר יותר. תחילת המנהג בשנת 714 לספירה כאשר נסיך צעיר אימץ לעצמו תלבושת ותספורת חדשה לכבוד הגיעו לגיל בגרות ובעקבותיו החלו צעירים נוספים לנהוג כמוהו ולציין את גיל הבגרות בתספורת ובתלבושת חדשה.

במאה ה-19 נקבע כי 20 הוא גיל ההגעה לבגרות ביפן, אבל רק ב-1948 החלו לציין את ההתבגרות בחג רשמי. בין הזכויות שאזרחי יפן זוכים להם בגיל 20 נמצאות הזכות להצביע ולקנות באופן חוקי אלכוהול ומוצרי טבק. בעבר ציינו את יום ההתבגרות ב-15 בינואר, אבל בסוף המאה ה-20 החלו ביפן להצמיד את החגים הלאומיים לסופי השבוע כדי ליצור רצף של ימי חופש. על כן "יום ההתבגרות" מצוין בשנים האחרונות ביום שני השני בחודש ינואר.

ביפן חג ההתבגרות נחשב כחג בעל משמעות חשובה ואפשר להשוות את גודל חשיבותו לחג הפסחא וחג ההודיה במערב.

"יום ההתבגרות" מתחיל בדרך כלל בטקסי התבגרות (סייג'ין שיקי, Seijin-Shiki) הנערכים במקדשי שינטו. החוגגים מקבלים ברכה וכותבים משאלה על פלקט הנקרא אמה (ema). טקסים אחרים נערכים במקומות ציבוריים כמו אוניברסיטאות, ואף בפארק דיסנילנד בטוקיו.

רבות מהנשים החוגגות את הגעתן לבגרות בטקס לובשות פוריסודה (furisode) קימונו רשמי המיועד לנשים לא נשואות. מחירו של הפוריסודה גבוה ביותר, ולכן יעדיפו לשאול או לשכור אותו. נשים רבות הולכות למכון יופי ביום זה על מנת שבמהלך החג ילבשו את הקימונו המסורתי באופן הנכון ועל מנת שהשיער יהיה אסוף בצורה הנכונה.

מקצת הגברים לובשים קימונו חגיגי בצבע כהה, אבל רובם מעדיפים בגדים מערביים רשמיים. לאחר הטקסים הרשמיים צעירים רבים מתכנסים לעיתים רבות בקבוצות ויוצאים למסיבות, לשתות או להרמת כוסית.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג המולד ביפן

ימי חג המולד ביפן הם תקופה חגיגית, שמחה וצבעונית ולמרות שרק אחוז אחד מאוכלוסיית יפן היא נוצרית עדיין אפשר לחוות את אווירת החג במדינה. אמנם אין זה חג לאומי ואין לו משמעות דתית עבור היפנים אך אפשר למצוא מאפייני חג מסורתיים רבים כמו שווקי חג המולד, עצי אשוח מקושטים ומוארים ועוד.

לצד המנהגים המוכרים לנו ישנם כמה מסורות חדשות שנוצרו ע"י היפנים מה שהופך את חג המולד לחגיגה ייחודית.

השוני העיקרי הוא שחג המולד ביפן נחשב כחג לאוהבים, ולא כחג משפחתי. (ביפן, ראש השנה החדשה היפנית נחשב לחג משפחתי). בדרך כלל זוגות יתכננו ערב רומנטי הכולל ארוחת ערב במסעדה יוקרתית וטיול ברחובות המקושטים בעצי חג המולד.

אמנם בבתים לא נהוג להציב עץ (גם קשה למצוא מקום בבתים יפנים שנחשבים לקטנים במיוחד) אך ברחובות הערים, בקניונים ובשטחים ציבורים ישנם עצים רבים מקושטים לכבוד החג. למזלם של ילדים יפנים, סנטה קלאוס חי וקיים גם ביפן. כמו ילדים אחרים ברחבי העולם, גם ילדים יפנים מצפים לביקורו של סנטה בערב חג המולד ולקבל ממנו מתנה לכבוד החג. בניגוד למדינות המערביות הילדים היפנים אינם מאמינים כי סנטה נכנס לבתים דרך הארובה אלא נכנס בנימוס דרך הדלת.

מסורת נוספת ייחודית ליפן היא ארוחת חג המולד המסורתית, ביפן לא מדובר בסעודה מלכותית ומפוארת אלא דווקא ההפך, המאכל המזוהה ביותר עם ארוחת חג המולד זה עוף מטוגן! למעשה, העוף המטוגן כה מבוקש בתקופה זו, שרשת KFC מקבלת הזמנות של דלי העוף המטוגן הפופולרי שלהם כבר בנובמבר. אך אל דאגה, גם מי שלא ביצע הזמנה מראש יוכל למצוא בקלות שפע של מנות עוף מטוגן בחנויות נוחות ובמרכולים בערב חג המולד, יחד עם עוף צלוי שהוכן מראש. הסיבה לכך שעוף מטוגן כה מבוקש בחג המולד היא עקב פרסומת מסיבית שהייתה בשנות השבעים לרשת הKFC  ששיווקה את המנה לכבוד חג המולד ומנהג זה השתרש בהצלחה אצל היפנים.

ואיך אפשר בלי קינוח?

את עוגיות הג'ינג'ר ועוגת הפירות מחליפה ביפן עוגת ספוג עם תותים. עוגת חג המולד היפנית, בניגוד לעוגת הפירות הצנועה, מעוטרת ומקושטת בתותים, סנטה קלאוס מבצק סוכר ועוד קישוטים בנושא חג המולד ומצופה בקרם לבן.

העוגה המכונה ביפן kurisumasu keeki הייתה במקור עוגת יומולדת אך בשנות ה-20 החלה קונדיטוריה מוכרת לשווק את העוגה כעוגת חג המולד עם הסלוגן  "בוא נאכל עוגה בחג המולד!" ("kurisumasu ni keeki o tabemashou"). ומאז אין חג מולד בלי עוגה מקושטת.

אין ספק שחג המולד ביפן הוא צבעוני וחגיגי כמו במדינות רבות ברחבי העולם, ולמרות שאין זה חג דתי והוא אינו חלק מהמסורת העתיקה של יפן, הצליחו היפנים לאמץ מנהגים רבים ולשלבם בצורה מושלמת בתרבות היפנית.

את אווירת החג אפשר להרגיש עוד לפני דצמבר  כאשר שומעים שירי חג מולד, שירי פופ מסורתיים מערביים אך גם שפע של שירי חג המולד יפנים שהפכו למסורתיים בזכות עצמם.

גם בטלוויזיה משודרות סדרות רבות עם פרקים המתרכזים סביב נושא חג המולד, כולל סדרות אנימה. הרחובות מתקשטים ואפשר להרגיש את אווירת החג ולברך "Merii Kurisumasu" כמו היפנים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הודיה לעבודה

היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.

חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.

לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.

ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.

החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.

חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג ה"שיצ'י-גו-סאן" – 7-5-3

חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三,  "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.

בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.

בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.

ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).

קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:

1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.


2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.


3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.

מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.

ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום התרבות

יום התרבות נחגג ביפן ב-3.11 ומשמעותו היא להעריך ולכבד את התרבות העכשווית והמסורתית ביפן ולקדם את הערכים של חופש, אהבה ושלום אשר מעוגנים בחוקה היפנית.

ב- 3.11.1946 אומצה החוקה היפנית והחל משנת 1948 החלו לציין בתאריך זה את יום התרבות כמועד המנציח את הכרזת החוקה היפנית.
עוד קודם לכן, בהיסטוריה של העם היפני חגגו בתאריך זה את יום הולדתו של הקיסר מיג'י אשר שלט ביפן בשנים 1867-1912.

מגוון אירועים נערכים ביפן ביום זה. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.

כחלק מחגיגות יום התרבות נערך בארמון הקיסר בטוקיו טקס חלוקת פרסים עבור אלו שתרמו תרומה משמעותית לתרבות, האומנות, האקדמיה ולחברה בכללותה. את הפרס מעניק קיסר יפן. הפרסים אינם ניתנים דווקא לאזרחים יפנים, כך למשל הוענק הפרס לאסטרונאוטים האמריקאים מאפולו 11 לאחר השיבה המוצלחת שלהם הביתה מהמסע.

ביום זה נהוג גם לקיים הרצאות על תקופות שונות בהיסטוריה של יפן, השפה היפנית ועוד נושאים מגוונים. תושבי יפן מנצלים יום זה לביקור במוזיאונים ובתערוכות אמנות שונות שלרוב יציגו ביום זה אמנות יפנית.

מגזר נוסף אשר יום התרבות הוא בעל משמעות רבה עבורו אלו החוקרים האקדמיים. ביום זה נהוג לחשוף ולפרסם מחקרים אקדמיים וגם רעיונות למחקרים שונים. הצגת המחקרים פתוחה לקהל הרחב ובאוניברסיטאות מתקיימים דיונים בנושאים אקדמיים עם אנשי מקצוע.

יום התרבות לא נועד רק לאקדמאים או חובבי מוזיאונים. גם בעיירות קטנות חוגגים. החגיגות מתקיימות בבתי הספר או במרכז העיר ולרוב מתקיימת תהלוכה, תערוכות ומופעים מוזיקליים.

אחת התהלוכות המפורסמות היא תהלוכה מסורתית- צעדת הברון הפדרלי המתקיימת בעיר אקונה באחוזתו של הברון (Hakone Daimyō Gyōretsu) שמטרתה להציג את הבגדים, התלבושות ומסורות של יפן על ידי כך שהצועדים בתהלוכה לבושים בבגדים מסורתיים.

התהלוכה עוברת לאורך 6 ק"מ ומכילה תזמורות ורקדנים הלבושים בתלבושות מסורתיות שנתפרו בדיוק רב עם תשומת לב לכל פרט הכי קטן בבגד. בין שלל התחפושות אפשר למצוא סמוראים, גיישות ונסיכות יפניות.

התמונות בבלוג מרחבי הרשת