היום הלבן ביפן: עבר, הווה ועתיד

ביפן, החג המערבי של יום האהבה היה פופולרי בשנות ה-50. יש גם חג המשך בשם White Day) ב-14 במרץ, שהומצא כיום לגברים לתת מתנות ולהראות הערכה לנשים שנתנו להם מתנות בחודש הקודם.

המשיכו לקרוא כדי ללמוד עוד על סוגי המתנות שאתם יכולים לצפות לתת או לקבל ביום הלבן, מקורות החג, כמו גם מצבו הנוכחי בעיצומם של שינויים תרבותיים וחברתיים ביפן.

חג האהבה

ראשית, חשוב להבין כיצד מוסכמות הענקת מתנות ליום האהבה ביפן שונות מהמערב. ביום זה, זה סטנדרטי לנשים לתת מתנות ושוקולד לחברים הגברים שלהן, לעמיתיהן לעבודה, למשפחה וקשרים הרומנטיים שלהן. יש אפילו פירוט של איך קוראים לסוגים אלה של מתנות.

טומו-שוקו; שילוב של הקאנג'י עבור "חבר" ושוקו הוא שוקולד שניתן לחברות. גירי-שוקו הוא "שוקולד חובה" הניתן לעמיתים לעבודה ולמכרים לצורך פורמליות. לבסוף הונמי-שוקו או "שוקולד אהבה אמיתית" הרבה יותר רציני ושמור לעניין רומנטי או לבן זוג. עם זאת, יש מקרים שבהם גברים ישברו את המוסכמות ויתנו שוקולדים לנשים ביום האהבה, וזה נקרא גיאקו-שוקו או שוקולדים "הפוכים".

נשים גם מכינות את הפינוקים שלהן. אתם יכולים לצפות לראות תבניות ואריזות בנושא ולנטיין בתקופה זו של השנה. אולם לאחר שנים של תרגול מסורת זו, לפני שהיום הלבן הגיע, נשים החלו להטיל ספק בהוגנות של מתן מתנה חד-צדדית זו.

מקורות היום הלבן ביפן

מאמינים שהיום הלבן מקורו בשנות ה-70 בחברת ממתקים מפוקואוקה, אישימורה מנסיידו. מנהלת קראה מכתב במגזין נשים המקונן על העובדה שגברים מקבלים שוקולד מנשים בחג האהבה, אבל נשים לא מקבלות דבר. "למה הם לא נותנים לנו משהו? מטפחת, ממתקים, אפילו מרשמלו…" היא כתבה. בפגישת חברה ביקשה אישמורה מעובדות לבחור יום שבו נשים יקבלו מתנות, וכולן הסכימו ב-14 במרץ, חודש לאחר יום האהבה. הפרקטיקה התרבותית של יפן של מתן מתנות כדי להראות תודה והערכה הדהדה גם היא עם אסטרטגיית שיווק זו.

ההערה על המרשמלו הובילה את אישימורה מנסיידו להטביע את "יום המרשמלו" ויצרה ממתק חדש עם משחת מרשמלו ממולאת בשוקולד לרגל האירוע. הם העלו את הסלוגן "אני רוצה לקחת את השוקולד שקיבלתי ממך, ולעטוף אותו בלב הלבן שלי". בסופו של דבר, השם שונה ל- "היום הלבן" כדי להיות פתוח יותר תוך התייחסות לשורשי המרשמלו הרך. בשנות ה-80, היום הלבן זכה לפופולריות בכל רחבי יפן, וגם מדינות אחרות באסיה אימצו מסורת זו. עד היום, מרשמלו הם עדיין מתנות פופולריות לתת ביום הלבן ביפן.

סוגי מתנות ביום הלבן

בדומה לרמות והמשמעויות השונות של מתנות שניתנו ביום האהבה, גם מתנות ליום הלבן מסווגות בהתאם למי המקבל. במקום העבודה נהוג שגברים מתגייסים כדי לקנות קופסה אחת של שוקולדים לנשים. בין בני זוג רומנטיים, המתנות הרבה יותר מפוארות. מתנות צפויות להיות פי שלושה מהשווי של כל מה שהגבר קיבל קודם לכן. באופן מסורתי, המתנות צריכות להיות גם לבנות – תכשיטי זהב לבן, כסף או פלטינה, ממתקים לבנים או בגדים ואביזרים לבנים. עם זאת, עם הזמן הציפייה התרופפה. 

מתנות לא בהכרח חייבות להיות לבנות, אבל נשים עדיין מצפות שהן יהיו איכותיות. למי שברצונך לדחות בחביבות, עדיין מדובר באדיבות להחזיר לפחות ממתקים בשווי אותו הערך.

איך היום הלבן השתנה ביפן

עם השנים, היום הלבן הפך פחות פופולרי. היו שינויים תרבותיים סביב נורמות מגדר, ציפיות חברתיות ואפילו כדאיות כלכלית. ראשית, הצלחת השוק של היום הלבן תלויה בגברים אם גברים קיבלו מתנות בחודש הקודם. עם זאת, בשנים האחרונות, ההוצאות בולנטיין ירדו, כלומר גם ההוצאות ליום הלבן המשיכו לרדת. אנשים גם תיארו כיצד תרבות הענקת מתנות אוקאשי ביפן יכולה להוביל למעגל יקר וללחץ לשמור על הרמוניה בין מערכות יחסים חברתיות. נשים ביפן מאתגרות במיוחד את המסורת של מתן שוקולדים ומתילות ספק בלחץ של גירי-שוקו. בסקר משנת 2019, 60% מהנשים הביעו שהן מעדיפות לקנות שוקולדים כפינוקים אישיים ולבני משפחה. 36% מהנשים תכננו להמשיך בתרגול של מתן שוקולדים לשותפים או לקשרים רומנטיים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההקמה הלאומי

ביום שישי הקרוב, ה-11 בפברואר, מציינים ביפן את יום השנה להיווסדה, ה-  National Foundation Day. זהו חג ציבורי שמטרתו "להיזכר בהקמת האומה וטיפוח חשיבה של אהבת האומה".

שורשיה ההיסטוריים של התרבות היפנית במקרים רבים לוטים בערפל, ולכן בתרבות היפנית אפשר למצוא סיפורים ואגדות רבות שצמחו עם השנים אודות היווסדותה של יפן.

אחת האגדות המוכרות ביותר היא כי הקיסר הראשון של יפן הוא הצאצא הישיר של אלת השמש, עם השנים נכתבו ונוצרו שירים וסיפורי אגדות רבים סביב היווצרות הקיסר מאלת השמש- אמאטראסו ואשר מצאצאיה נולד הקיסר הראשון של יפן. משושלת זו, אשר החלה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, נמנים קיסרי יפן עד היום.

לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר הראשון גִ'ימוּ טֶנוֹ. ולכן בכל שנה ב-11 בפברואר, יפן מציינת את יום השנה להיווסדותה וזהו יום חג לאומי הנועד להזכיר ולהוקיר את האהבה למדינה.

בשנים שלפני מלחה"ע השנייה  היה נהוג לחגוג יום זה בחגיגות ראוותניות ושמחות אך לאחר המלחמה הפסיקו לציין את יום ההיווסדות וחזרו לחגוג אותו רק בשנת 1966 לאחר מחאות מצד תושבי המדינה. כיום, ביום זה נהוג להניף את דגל יפן ויש נאום של ראש ממשלת יפן, החגיגות הן צנועות ולא ראוותניות כפי שהיו בעבר.

מכיוון שזהו יום חג לאומי, משרדי ממשלה, בתי ספר, בנקים, וחברות רבות סגורות, אך אין חגיגות ציבוריות, אין ביקורים מיוחדים במקדשים ואין מאכלים מיוחדים. היפנים נוהגים לבלות יום זה בחיק המשפחה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההתבגרות ביפן

היום, 10 בינואר 2021, מציינים ביפן את יום ההתבגרות או סייג'ין נו הי Seijin no hi. זהו חג יפני המתקיים מדי שנה ביום שני השני בינואר.

החג מוקדש לכל מי שיהיה או היה בגיל 20 בין התאריכים 2 באפריל בשנה הקודמת ל-1 באפריל בשנה הנוכחית (מתייחסים לשנה המתחילה באפריל שעבר ומסתיימת באפריל הבא, מכיוון ששנת הלימודים ביפן מתחילה באפריל). במסגרת החג שבו חוגגים את המעבר לבגרות (גיל הבגירות ביפן הוא 20), נערכים טקסים במוסדות מקומיים ביפן, ויפנים רבים עורכים גם מסיבות עם בני משפחתם או חבריהם.

מקורו של החג בטקסי התבגרות שנחגגו ביפן במשך מאות שנים, אף על פי שבעבר צוין גיל צעיר יותר. תחילת המנהג בשנת 714 לספירה כאשר נסיך צעיר אימץ לעצמו תלבושת ותספורת חדשה לכבוד הגיעו לגיל בגרות ובעקבותיו החלו צעירים נוספים לנהוג כמוהו ולציין את גיל הבגרות בתספורת ובתלבושת חדשה.

במאה ה-19 נקבע כי 20 הוא גיל ההגעה לבגרות ביפן, אבל רק ב-1948 החלו לציין את ההתבגרות בחג רשמי. בין הזכויות שאזרחי יפן זוכים להם בגיל 20 נמצאות הזכות להצביע ולקנות באופן חוקי אלכוהול ומוצרי טבק. בעבר ציינו את יום ההתבגרות ב-15 בינואר, אבל בסוף המאה ה-20 החלו ביפן להצמיד את החגים הלאומיים לסופי השבוע כדי ליצור רצף של ימי חופש. על כן "יום ההתבגרות" מצוין בשנים האחרונות ביום שני השני בחודש ינואר.

ביפן חג ההתבגרות נחשב כחג בעל משמעות חשובה ואפשר להשוות את גודל חשיבותו לחג הפסחא וחג ההודיה במערב.

"יום ההתבגרות" מתחיל בדרך כלל בטקסי התבגרות (סייג'ין שיקי, Seijin-Shiki) הנערכים במקדשי שינטו. החוגגים מקבלים ברכה וכותבים משאלה על פלקט הנקרא אמה (ema). טקסים אחרים נערכים במקומות ציבוריים כמו אוניברסיטאות, ואף בפארק דיסנילנד בטוקיו.

רבות מהנשים החוגגות את הגעתן לבגרות בטקס לובשות פוריסודה (furisode) קימונו רשמי המיועד לנשים לא נשואות. מחירו של הפוריסודה גבוה ביותר, ולכן יעדיפו לשאול או לשכור אותו. נשים רבות הולכות למכון יופי ביום זה על מנת שבמהלך החג ילבשו את הקימונו המסורתי באופן הנכון ועל מנת שהשיער יהיה אסוף בצורה הנכונה.

מקצת הגברים לובשים קימונו חגיגי בצבע כהה, אבל רובם מעדיפים בגדים מערביים רשמיים. לאחר הטקסים הרשמיים צעירים רבים מתכנסים לעיתים רבות בקבוצות ויוצאים למסיבות, לשתות או להרמת כוסית.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הודיה לעבודה

היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.

חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.

לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.

ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.

החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.

חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג ה"שיצ'י-גו-סאן" – 7-5-3

חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三,  "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.

בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.

בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.

ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).

קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:

1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.


2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.


3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.

מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.

ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת