טויואוקה (ביפנית 豊岡市 ובאנגלית Toyooka) היא עיר הממוקמת בחלק הצפוני של מחוז היוגו ביפן. זוהי עיר קטנה מוקפת בכפרים, שדות אורז ויערות, לאורך נהר מרוימה, חמש שעות נסיעה ברכבת מהירה מטוקיו לכיוון דרום-מערב.
מכל רחבי יפן מגיעים מבקרים לעיר טויואוקה שבמערב הונשו כדי לצפות בנס השבת החסידות לטבע. מרגע שמגיעים לתחנת הרכבת ופונים אל השדרה המרכזית, שדרת החסידות, נחשפים למאפיין שאופף את העיר- "שיגעון החסידות". בכל כיוון אליו מביטים ניתן להבחין בחותם ה"שגעון" – חלונות ראווה, מרצפות ברחוב, לחם, בקבוקי מים, סאקה, קירות בית העירייה, כלי רכב בשירות העירייה- כולם מסומנים בחותם החסידות.
בשנת 2005 החלה יוזמה של ילדת בית ספר בעיר, שבאה בעקבות סופת הטייפון שגרמה הצפה קשה בעיר שנה קודם לכן. בעקבות כך החלו בעיר בתהליך של חזרה לחקלאות אורגנית בגידול האורז ובהשבה מוצלחת לטבע של חסידות מזרחיות, אשר נכחדו ביפן ובקוריאה בשנות ה-70 של המאה ה-20, עקב שימוש בחומרי הדברה.
החסידה המזרחית בעלת מקור שחור ועיני תכלת, היא קרובת משפחה של החסידה הלבנה, הייתה נפוצה בעבר בכל רחבי יפן, וחיה בטוב בשדות האורז הקטנים שעובדו בדרך מסורתית, ללא רעלים. שימוש מוגבר בחומרי הדברה ושינוי בשיטת גידול האורז משנות החמישים ואילך הביא להתמעטות המזון לחסידות: פרוקי רגליים, דו-חיים, זוחלים ודגים נכחדו ומעט המזון שנותר היה רווי בחומרי הדברה רעילים. בשנת 1965 הוקם גרעין רבייה לחסידות, אליו נאספו חסידות מארצות שכנות וחסידות שנמצאו פגועות. גרעין הרבייה הוקם במטרה לשמר את המין מהכחדה אך ברור היה שאין אפשרות להשיב את החסידות לטבע במצבו הנוכחי. המרכז השתכלל וגדל עם השנים ונבנתה בו מערכת כלובים לרבייה ולאקלום. בהמשך נבנה מרכז השבה נוסף, שבמרכזו מרכז פיקוח עם מערכת בקרה משוכללת המאפשרת מעקב בזמן אמת אחר כל חסידה וחסידה. הדיירות המעופפות זכו במזון משובח ובתנאים מיטביים. טראסות אורז המדמות את הנוף המסורתי הוקמו סביב, בתקווה שיום אחד, כאשר הדבר יתאפשר, יושבו החסידות אל הטבע.
בסתיו 2004 סופת טייפון, מהחזקות שידע האזור, הביאה עימה גשמי זעף. נהר מרוימה הציף את שדות האורז, את רחובות העיר ובתיה, וזרע הרס בכל העמק. יוקה אוקדה, ילדת בית ספר בעיר, היתה בת עשר בימי הטייפון. היא הבינה את הקשר בין פגיעת בני האדם בטבע, לבין ההרס שהתרחש בחוץ, והכירה בצורך לחזור לחקלאות אורגנית ומתחשבת בסביבה, עד שישובו גם החסידות לשדות האורז. היא פנתה לראש העיר בבקשה שייתן להם לגדל אורז אורגני, 'אורז חסידות', לארוחות בבית הספר. בעקבות הפגישה התחיל ראש העיר לשכנע אנשים לשנות את הגישה ולשפר את הסביבה עבור החסידות ובני האדם. המוטו היה: סביבה טובה לחסידות היא סביבה טובה לאדם. וכך החקלאים שינו את דרכם. מידי סתיו, עם תום קציר האורז, הם מפזרים מוץ ומציפים את שדותיהם. כך משתבחת המערכת האקולוגית בשדותיהם והם מושכים אליהם צפרדעים ועופות מים המגנים על יבוליו מפני חרקים מזיקים.
בספטמבר 2005, כשנראה היה שיש בעמק די מזון טבעי ונקי מרעלים עבור החסידות, בוצעה השבת החסידות לטבע. הנסיכה קיקו והנסיך אקישינונומיה שיחררו את החסידה הראשונה ממרכז ההשבה לעיני קהל צופים נרגש. ומאז החסידות החופשיות מקננות באביב ובקיץ על עמודים מיוחדים שהותקנו עבורן בעמק, משוטטות בסתיו בשדות האורז עם גוזליהן, נהנות משפע מזון בגדות ובאיים ששוקמו במיוחד עבורן, או מהלכות בשדות החורף המושלגים.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 