שוגון- השליט הגדול של יפן

השוגון ביפן הוא תואר הניתן לשליט הצבאי ביפן בין השנים 1192-1867.
פירוש המילה שוגון ביפנית הוא- גנרל ואילו התיאור המלא הוא-  "סייאי טאישוגון, המצביא הגדול מכניע הברברים".
עד היום ביפן המונח שוגון מתייחס לבעל דרגה צבאית גבוהה.
בעבר שלט השוגון ביפן במקביל לקיסר כאשר תפקידו של הקיסר היה ייצוגי יותר.

תקופת השלטון של השוגון החלה בתקופת קאמאקורה  (1333-1185) והוא היה למעשה השליט בפועל ודחק את מעמד הקיסר.
מערכת השלטון בתקופה זו נקראת שוגנות וביפן מכנים אותה באקופו (幕府)- "שלטון האוהל" על שם האוהלים שהציבו החיילים בשדה הקרב.
השוגון שלט ביד רמה וקשה כאשר מתחתיו שלטו הדאמיו, מפקדים אזוריים (טריטוריאליים).
כל דאמיו שלט על אזור מסוים בהן הוא השליט מערכת של חוקים וגביית מיסים.
ברשות הדאמיו היו אדמות רבות, טירות ואחוזות מפוארות, הדאמיו שכרו לעצמם צבא של סמוראים שיגנו על המשפחות והאדמות שברשותם.
בשנות השיא של תקופת השוגונות היו ביפן כ-200 דאמיו שונים כשאר בראשם עומד השוגון בעל הסמכות העליונה שתפקידו להגביל את כוחם של הדאמיו ולפקח עליהם.
על מנת לדכא אפשרויות של מרידה של דאמיו, השוגון היה נוהג להחליף בין אזורי השליטה של הדאמיו, דואג לפקח עליהם ולהגביל את כוחם ואף מגביל את כמות הסמוראים אשר החזיק כל דאמיו.
השוגון אסר על הדאמיו להיפגש זה עם זה ללא קבלת אישורו ואף אסר על הדאמיו להינשא ללא קבלת אישור מהשוגון עצמו.
דאמיו שניסה למרוד בהחלטות השוגון דינו היה מוות.
למרות ההשגחה הקפדנית נהנו הדאמיו מרכוש וממון רב והיו בעלי מעמד גבוה.
שלטון השוגונות החזיקה מעמד ביפן עד שנת 1867 כאשר מספר דאמיו התאחדו עם כוחותיו של הקיסר והצליחו להדיח את השוגון ולהחזיר את השליטה ביפן לידי הקיסר.
לאחר הדחת השוגון החלה ביפן תקופת הקיסר מיג'י והחלה תקופת פתיחת יפן למערב.