צ'יאונה סוגיהארה – היפני שהציל אלפי יהודים בזמן השואה

צִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה (1900-1986) היה  קונסול כללי של יפן בקובנה שבליטא בתקופת מלחמת העולם השנייה.
סוגיהארה הציל בזמן השואה את חייהם של אלפי יהודים מליטא ופולין כאשר פעל ללא אישור ממשלת יפן ועזר ליהודים להימלט מאיימת הנאצים תוך סיכון ביטחונו וביטחון משפחתו.
ב־1939 נשלח סוגיהארה לליטא, שם נתמנה לתפקיד סגן הקונסול בקובנה שהייתה בירתה הזמנית של ליטא באותו הזמן והייתה ממוקמת באופן אסטרטגי בין גרמניה הנאצית וברית המועצות.
באותה תקופה נכבשה פולין ע"י גרמניה הנאצית ויהודים רבים ברחו לוילנה אשר בליטא במטרה להגר ממנה למדינות חופשיות.
למרות המאמצים הרבים של ארגוני הצלה יהודים שונים היה קשה מאוד למצוא מדינה שתיתן מקלט לפליטים היהודים.
ביוני 1940, הכוחות הסובייטים כבשו את ליטא ולא התירו יציאה חופשית מליטא אלא רק ליהודים שהגיעו מפולין לאזור ברית המועצות וזאת בתנאי שהמסמכים והאשרות תקינים.
המצב רק החמיר כאשר החלו הידיעות על כך שהצבא הגרמני מתקרב לליטא ויחד עם הידיעות על מצב היהודים שנרצחים בהמוניהם בפולין הסכנה גדלה והיה צורך בפתרון מידי על מנת לברוח מאירופה הכבושה ע"י הנאצים.
בהוראת הסובייטים הקונסוליות החלו להיסגר בזו אחר זו וכך נוצר מצב ששערי העולם היו נעולים בפני הפליטים.
בנקודה קריטית זו כאשר הזמן דוחק עלה רעיון אצל הפליטים,נודע שלאי קוראסאו (Curacao) בים הקאריבי שהיה תחת חסותה של הולנד, לא נדרשו אשרות כניסה. הסובייטים נתנו את הסכמתם לכך שהפליטים יעברו בברית המועצות בדרכם לקוראסאו, ובתנאי שיקבלו אשרות מעבר מיפן. עקב כך פנה ד"ר זרח ורהפטיג (שלימים כיהן כשר הדתות בממשלת ישראל), ממנהיגי ה'מזרחי' לקונסול סוגיהרה וביקשו להעניק את האשרות.
וכך, בבוקר אחד בסוף יולי 1940, סוגיהרה ומשפחתו התעוררו לקולם של קהל יהודי פולין שהתאספו מחוץ לקונסוליה. הפליטים ידעו שזו הזדמנותם היחידה, רק אם הקונסול היפני ייתן להם את אשרות המעבר כדי לעבור דרך ארצו, היהודים יורשו לצאת מברית המועצות.
סוגיהרה הקשיב לדברי הפליטים והיה לו ברור כי זו היתה הדרך היחידה בה יוכלו להימלט מהנאצים, שהלכו והתקרבו לאזור והחליט לעזור לפליטים בזמן הדחוק שנותר לו מכיוון שגם הקונסוליה היפנית קיבלה הוראה כי עליה להיסגר.
סוגיהארה שלח פעמיים מברק לממונים עליו במשרד החוץ ביפן לקבלת אישור להנפיק אשרות כניסה אך בקשתו נענתה בשלילה.
סוגיהארה לא נואש ושלח מברק דחוף גם לשר החוץ בעצמו ואף תיאר את מצבם הנואש של הפליטים, אך גם בקשה זו נענתה בשלילה.
למרות שבקשותיו נדחו ולמרות שידע שהוא מפר את הפקודות שקיבל ממשלתו אותה הוא משרת, החליט סוגיהארה שהוא מפר את הוראות ממשלת יפן ובצעד חריג החליט לפעול לפי צו מצפונו ולחתום על אשרות הכניסה של הפליטים היהודים.
במשך 29 יום, מה-31 ביולי ועד ה-28 באוגוסט של 1940, סוגיהרה ואשתו יוקיקו, הקדישו את זמנם לחתימה על האשרות בידיהם. שעה אחר שעה, יום אחר יום, במשך 4 השבועות האלה כתבו, חתמו והחתימו כ-300 ויזות ביום.
למרות שסוגיהארה קיבל מברקים דחופים ממשרד החוץ היפני בטוקיו להפסיק מיד את הנפקת האשרות המשיך סוגיהארה במלאכתו אפילו שידע שההשלכה על מעשיו תהיה חמורה.
בסוף אוגוסט 1940 נסגרה הקונסוליה היפנית בליטא. ב-4 בספטמבר עזב סוגיהארה את תפקידו ויצא ברכבת עם משפחתו לברלין, להמשך שירות דיפלומטי שם. מספרים כי עוד בישיבתו ברכבת המשיך לנפק אשרות כניסה יפניות לפליטים היהודים ואת החותמת עם מספר רב של ניירות השליך סוגיהארה מחלון הרכבת לעבר אחד הפליטים על מנת שימשיך במקומו בהנפקת האשרות.
מספר הניצולים בזכות אותן אשרות היה גבוה יותר ממספר האשרות שהנפיק סוגיהארה מכיוון שכל אשרת כניסה למבוגר כללה גם את ילדיו של אותו מבוגר.

ההערכה היא כמדובר ב6000 ניצולים.
הפליטים שניצלו בזכותו של סוגיהארה ואשתו שתרמה גם היא רבות למהלך הגיעו לאחר דרך ארוכה ומייגעת לקובה שביפן.
חלק מהניצולים עברו לאחר השהייה ביפן לצפון אמריקה וחלק עזבו לשנחאי שבסין.
לאחר שעזב את ליטא המשיך סוגיהארה לעבוד בקונסוליות שונות באירופה ובאפריל 1947 חזרו סוגיהארה ומשפחתו ליפן.
חודשיים לאחר חזרתו ליפן פוטר סוגיהארה מתפקידו בשירות הדיפלומטי בגלל סירובו להישמע להוראות הממשלה שבע שנים לפני כן.
סוגיהארה נאלץ לעבוד בעבודות כפיים שונות על מנת לפרנס את משפחתו ולמזלו בגלל שליטתו בשפות שונות הצליח לקבל משרה ברוסיה בחברה מסחרית בה עבד 16 שנה.
שנים רבות ניסו אלו שניצלו בזכותו לאתר אותו אך ללא הצלחה עד שבשנת 1968 בצירוף מקרים הצליח אחד הניצולים, יהושוע נשרי אשר חזר ליפן והפעם כיועץ כלכלי לשגרירות ישראל ביפן, לאתר את סוגיהארה כאשר הוא הגיע לביקור ביפן בתקופת שהותו במוסקבה.
בשנת 1969 הגיע סוגיהארה לביקור בארץ וקיבל תעודת הוכרה מיד ושם ובשנת 1985 קיבל הכרה כחסיד אומות עולם.

סוגיהארה נפטר ב־31 ביולי 1986 בגיל 86, והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים. מסתבר כי החיידק היהודי המשיך לכהן בבני משפחת סוהידארה. בנו הבכור, הירוקו, שימש כמתווך בעסקות בן יפן לישראל, בנו הצעיר, נובוקי, מדבר עברית כצבר ובנו הצעיר צייר, שהרבה לצייר את נופי ירושלים והמדבר.
גם בליטא ציינו את פעילותו האמיצה של סוגיהארה והעניקו לרחוב את שמו.
50 שנה לאחר מעשה ההצלה, החליטה ממשלת יפן לטהר את שמו של סוגיהארה והוא הוכתר כגיבור לאומי ובשנת 1992 נבנתה אנדרטה בעיר הולדתו ובה פסל בדמותו.
בנתניה יש רחוב הקרוי של שמו של סוגיהרה, זאת לאחר שניצולים רבים ששרדו בזכותו עלו לישראל והקימו בנתניה את ביתם.

סוגיהארה כמעט ולא הסכים להתראיין אך בראיון נדיר שכן קיים הסביר את מצבו:
"היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר… בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני-אדם הללו למות, בני-אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על-פי צו מצפוני."

על המדליה המוענקת לחסידי אומות העולם ואשר הוענקה גם לסוגיהארה מוטבעת האמרה: "כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם ומלואו".

לקראת יום כיפור-איך לבקש סליחה ביפן

יום הכיפורים הינו אחד הימים המקודשים ביותר בלוח השנה העברי.
במרכזו של יום הכיפורים עומדות התשובה והסליחה כשעל פי התורה אנו נדרשים ביום זה להתענות עינוי נפש.
לדברי חז"ל יום זה נקבע כיום לסליחה ומחילה לאחר שביום זה נסלח לעם ישראל על חטא עגל הזהב ומאז מקדישים את היום להתנקות ולהשתחרר מחטאים ובכך להתחיל את השנה החדשה עם מצפון נקי.
אם ביהדות נהוג להקדיש יום אחד שלם לבקשת סליחה בתרבות היפנית בקשת סליחה נאמרת על בסיס יומיומי ולמעשה אמירת "סליחה" אין פירושה רק הבעת התנצלות או חרטה אלא ישנם שימושים נוספים למילה.
בתרבות המערבית "סליחה" פירושה להביע חרטה או התנצלות על מעשה שעשית ואילו ביפן מעשה התנצלות מגיע ממקום של קבלת אחריות על המעשים ונתפסת כמעשה המביע רצון טוב וענווה ולמעשה שומר על ההרמוניה החברתית שהינה ערך עליון בתרבות היפנית.
ישנם שני חוקי ברזל ביפן הקשורים לאמרת סליחה:
1. אם זו אשמתך-התנצל (למשל במקרה של איחור)
2.גם אם זו לא אשמתך-התנצל (למשל מזג אוויר גרוע)
כראוי לאומה אשר מקדשת את אמירת הסליחה, יש מגוון גדול של דרכים לומר סליחה.

אז איך עוד אפשר להביע התנצלות ביפן?
sumimasen- המילה הנפוצה והשכיחה מכול מילות הסליחה הקיימות ביפנית.
ניתן להשתמש בה כאשר נתקלים במישהו בטעות, אבל גם ניתן להשתמש על מנת להודות לנותן שירות או להסב את תשומת הלב של מישהו.
Gomen ne   או GOMEN NASAI- דרך מעט פחות רשמית מ-  sumimasenואף מעט ילדותית יותר. נהוג להשתמש במילה זו עם חברים ולא עם הבוס בעבודה או גורמים רשמיים.
למשל כאשר יש איחור קל של מס' דקות למפגש עם חבר קרוב.
MōSHIWAKE ARIMASEN – דרך רשמית לומר סליחה. נהוג להשתמש בה עם ממונים בעבודה.
תיירים ישמעו זאת כאשר נותני שירותים שונים יפנו אליהם, למשל: התנצלות על עיכוב בטיסה.
Shitsurei-  בתרגום "גסות רוח" בדרך זו משתמשים להתנצל אם עוזבים ארוחה לפני הזמן או התנצלות על כל דבר שפירוש ההתנהגות גסת רוח.
OWABI MōSHI AGEMASU-  הדרך הרשמית והמנומסת ביותר להתנצל. שימוש במילה זו תופיע במכתבים או שיחות רשמיות.
כמו לדוגמה במקרה של ראש ממשלת יפן לשעבר טומיצ'י מוריאמה שנחשב כפורץ דרך כאשר בשנת 1995 במלוא 50 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה התנצל על זוועות המלחמה והשתמש במילה OWABI MōSHI AGEMAS"" כהבעת חרטה עמוקה על חלקה של יפן במלחמה.

לעיתים, כחלק ממעשה ההתנצלות, האדם המתנצל אף ישתחווה בפני האדם ממנו הוא מבקש סליחה.
גם פה ישנה משמעות לסוג וצורת ההשתחוות, למשל השתחוות כאשר הגוף על הקרקע והראש נוגע ברצפה מביעה התנצלות עמוקה.

כמובן שאלו הן רק מספר דוגמאות על קצה המזלג ויש עוד דרכים רבות לומר סליחה ולהשתחוות ביפנית.

אוסקר שינדלר היפני

צ'יאונה סוגיהארה היה קונסול יפן בליטא כשפרצה מלחמת העולם השנייה
בניגוד לעמדת ממשלתו, הנפיקו הוא ורעייתו ויזות מעבר ליפן עבור אלפי יהודים

סיפורו המופלא על הצלת היהודים הופיע בחדשות ערוץ 2 ביום השואה האחרון

לצפייה בכתבה:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast-q2_2016/Article-c34284fdcf18451004.htm

יפן והקשר היהודי

יהדות יפן הינה קהילה יהודית קטנה אשר התקיימה באיי יפן. זוהי הקהילה היהודית הממוקמת במיקום המזרחי ביותר מבין קהילות אסיה.
בשנת 1845 פתחו היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, וביניהם היו גם יהודים.

בני הקהילה היהודית הראשונים ביפן היו בעיקר מיהדות סין השכנה (בעיקר משנגחאי) והונג קונג.
עד לסוף המאה ה-19 עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת 1870 כבר היו ביוקוהמה כ-50 משפחות יהודיות. קהילות יהודיות נוצרו גם בקובה ובנגסאקי בה הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש וכן הוקם בה בית הכנסת היהודי הראשון בתחומי יפן. עד היום נותרו בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, למרות שיתוף הפעולה בין יפן לגרמניה, לא מסרה יפן את היהודים שגרו בה ואת יהודי מנצ'וריה לידי הגרמנים. במהלך המלחמה נמלטו יהודים רבים מאירופה לסין ויפן, דרך סיביר כמו למשל בני ישיבת "מיר" אשר הגיעו ליפן במרץ 1941לתקופה קצרה, עד שעברו לשנגחאי.

היו יפנים שסיכנו את חייהם והצילו יהודים רבים:

צ'יאונה סוגיהארה, הקונסול היפני בליטא, הציל את חייהם של אלפים מיהודי ליטא בכך שנתן להם אשרות מעבר ליפן, לפני שפגעו בהם הליטאים והגרמנים. על מעשיו אלה זכה לתואר חסיד אומות העולם אחרי המלחמה.
אדם נוסף, שבשל אהדתו ליהדות, עזר רבות לפליטים הוא הפרופסור סצוזו קוצוג'י אשר פעל להאריך את שהותם הזמנית של הפליטים ביפן ודאג להם למזון, בפעילותו זו הסתכן בנפשו ואף נכלא ועונה. כמה שנים לאחר המלחמה עלה לארץ .עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו אותה רוב יהודי המדינה ועברו לארצות הברית או לסין.
כיום מתגוררים ברחבי יפן כ-1000 יהודים, כאשר ישנן שתי קהילות פעילות – הקהילה הקונסרבטיבית בטוקיו והקהילה האורתודוקסית בקובה. כמו כן יש בטוקיו שני בתי חב"ד.

ביפן אפשר למצוא כמה קהילות אוהבות ישראל:
כנסיית ישו הקדושה (בית שלום)   Sei Iesu Kai‏聖イエス会   –

מקהלת בית שלום

כנסייה יפנית עצמאית, אשר נוסדה על ידי האב טקג'י אוצוקי ז"ל (מכונה על ידי בני קהילתו: אבא אוצקי) בשנת 1946.  הקשר של אוצקי עם היהדות החל בימי מלחמת העולם השנייה, כשכיהן ככומר נוצרי במנצ'וריה (צפון מזרח סין).
באותה תקופה לא היה קשר בין יפן לישראל  והפקפוק של הסביבה בהארה שלו, גרם לאוצקי להקים את הקהילה ולגייס אליה אוהדי יהודים נוספים.
כיום הכנסייה מונה כ-10.000 מאמינים, חברי הקהילה הם נוצרים פרוטסטנטיים והם משרתים את "אגודת הנוצרים היפנים ידידי ישראל", הידועה גם בשם "בית שלום יפן". עיקרי אמונתם כוללים תפילה למען התקומה הרוחנית של ישראל, שלום ירושלים וביאת המשיח, אשר התגבשו בעקבות חוויה של התגלות אלוהית שבה התנסה האב טקג'י אוצוקי בשנת 1938.
כל ישראלי החפץ לבקר בערים טוקיו, מנרה והירושימה יזכה מבני "בית השלום" לקבלת פנים חמה ולאירוח של שלושה לילות ללא תשלום. בנוסף, הקימה הקהילה מקהלה ששרה שירים עבריים, ומגיעה לסיבוב הופעות בישראל מדי ארבע שנים ומפעילה מוזיאון בפאתי מחוז הירושמה לזכר מיליון וחצי הילדים היהודים שנספו בשואה.

קיוג'י צוג'יטה

 

 

קהילת המָקוּיה (ביפנית: キリストの幕屋) :

משמעות השם "מקויה" (ו"ו בשורוק) – "אוהל מועד של ישו". מדובר בתנועה דתית יפנית, שנוסדה ב-1948 על ידי איקורו טשימה. אחד מעקרונותיה המרכזיים הוא התמיכה בעם ישראל ובמדינת ישראל.
טשימה הגה את רעיון התנועה בעקבות התגלות שחווה כאשר התבודד במשך שבועיים בהרים.
הוא ביקר בארץ ונפגש עם הוגי דעות יהודיים באוניברסיטה העברית כפרופ' מרטין (מרדכי) בובר ופרופ' שמואל הוגו ברגמן.
התנועה מאמינה באלוהים ובתנ"ך ללא סייגים. חברי המקויה, המונים כמה עשרות אלפי בני אדם, גורסים כי העם היהודי הוא העם הנבחר ומאמינים כי הם עצמם צאצאי אחד מעשרת השבטים האבודים. ההזדהות שלהם עם מדינת ישראל וההיסטוריה שלה נובעת מפרשנותם התיאורית על ספרי הנבואות.     מרכז התנועה ממוקם בטוקיו, אבל גם בערים הגדולות ובקטנות יותר קיימים מרכזים פעילים.
חברי המקויה נישאים רק בינם לבין עצמם, והם נוהגים להיקרא בשמות עבריים, כמו: ישעיהו, ירמיהו, גבי, הילה. זקני הקהילה פוסקים לגבי שאלות שונות שעולות, וחלק מהחברים שולטים בשפה העברית.
אנשיה הקהילה מאורגנים בכ-200 קהילות, רובן ביפן, אך גם בארצות הברית, קוריאה וטייוואן. מספר אנשיה נאמד בכ-50 אלף‏.
ביטאונה של הקהילה מופץ בכל חודש בכ-­300 אלף עותקים‏.
אנשי המקויה חוגגים חגים נוצריים כחג המולד, הפסחא והפנטקוסט, אך מציינים גם את ערב הפסח היהודי, חג הסוכות שבו הם נוהגים לעלות לרגל לירושלים, ועוד. למקויה אין ממסד דתי ואין מצוות בכתב.
התפילה מונהגת על ידי מדריך ומלווה בשירים רבים, הכוללים מזמורי תהילים ושירים עבריים וכן שירים שחוברו על ידי אנשי התנועה. השיר הישראלי העיקרי של המקויה הוא ירושלים של זהב של נעמי שמר.
למקויה תזמורת פילהרמונית המנגנת מנגינות יהודיות, כליזמר וישראליות, בסגנון קלאסי. תזמורת זו הוציאה תקליט. כמו כן יש להם תיאטרון המציג הצגות יהודיות וישראליות, ככנר על הגג, ולהקות מוזיקה המבצעות בין היתר חזנות‏. פעם בעשור הם נוהגים לממן מופע נגינה משותפת עם התזמורת הסימפונית ירושלים‏. שולי נתן הופיעה עם לחניה של מרים מיאורה (בת התנועה) למלים 'והוא יושיעני' (מתוך תהלים נ"ה) עם בנות המקויה.
אנשי התנועה נוהגים לעלות לרגל לישראל ולשלוח נציגים לאירועים ישראליים.
בחג הסוכות מגיעה משלחת גדולה להשתתפות בצעדת העמים בירושלים‏. מסע זה מגיע לשיאו בטקס מיוחד הנערך בכותל המערבי.

בני קהילת מאקויה בביקור בישראל

חלק מצעירי המקויה מגיעים לתקופת לימוד בישראל ומאמצים בה שם ישראלי. הם מטיילים בארץ, כדי להכיר את ההיסטוריה ואת המקומות הקדושים ליהודים ולנוצרים. הם לומדים עברית באולפן בקיבוץ חפציבה במטרה להגיע ליכולת לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. הקשר עם הקיבוץ החל ב-1962.

לרגל היובל של הקיבוץ הקימה התנועה את "הגן היפני" בקיבוץ. בגן צמחים המוזכרים בתנ"ך לצד אלמנטים יפניים כגשר אבן, מנורות אבן (סורו), סוכת מנוחה לתה (אזומאיה), דגי קוי ופסלי עגור יפני‏. חלק מאנשי התנועה לומדים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.