מלוא הטנא היפני

מי שביקר ביפן בוודאי התפעל מהצגת הפירות בסופר מרקט ובשווקים, כל פרי ארוז ומסודר על המדף בצורה יפה ואסתטית.

ביפן יש מעט מאוד קרקע חקלאית. למעשה, רק 12% מסך הקרקע שלה משמש לחקלאות לעומת 45% בארצות הברית. חלק מהפירות מיובאים ליפן וחלק הם תוצרת יפנית ייחודית למדינה.מטעי הפירות ביפן הם קטנים וכדי להתפרנס, בעלי המטעים ביפן חייבים לגדל מוצרים איכותיים ומיוחדים ולתמחר אותם בהתאם. כתוצאה מכך, רוב הפירות הגדלים ביפן הם באיכות גבוהה ולכל מטע קו פירות ייחודי (פרימיום) אותו הוא מגדל.

היפנים משתמשים בפירות רבים בהתאם לגידול השנתי במטבח המקומי ומשתמשים בהם לאו דווקא במוצרים טריים אלא גם בפירות מיובשים וכבושים אשר לכולם חלק חשוב במטבח היפני.

בשנים האחרונות אחד מהבילויים המשפחתיים הנפוצים הוא קטיף פירות וביקורים בחוות חקלאיות המסבירות על תהליך הגידול של הפירות והירקות השונים.

ביפן נהוג לאכול פירות כקינוח בסוף הארוחה, כאשר הפירות מוגשים מקולפים וחתוכים ונאכלים בעזרת מזלג.

בואו נכיר חלק מהפירות הייחודיים והאהובים ביפן:

נאשי

שילוב של אגס ותפוח. פרי עגול וגדול, מתוק ומכיל הרבה מים ולכן לא מתאים להכנת ריבות אך משמש לאפייה. היפנים נוהגים לאכול אותו כקינוח כאשר הוא מוגש מקולף וחתוך. את הנאשי  נהוג לתת כמתנה כשהוא ארוז בצורה יוקרתית ויפה.

אפרסמון

אחד הפירות האהובים ביפן. בתקופת הסתיו זהו מראה נפוץ לראות עצי אפרסמון מלאים בפירות כתומים.
היפנים נוהגים לאכול את האפרסמון לא רק כפרי טרי אלא דווקא כמיובש, בעבר אפרסמון מיובש היה חלק מטקס התה המסורתי.

יוזו

חלק חשוב במטבח היפני הוא השימוש בפירות הדר שונים. אחד הפירות החשובים הוא היוזו- פרי קטן כלימון ובעל ניחוח חזק וטעם מריר. הפרי עצמו נאכל לעיתים נדירות אך השימוש במיץ שלו נפוץ מאוד לבישול והכנת משקאות. מהקליפות מכינים ריבה או מייבשים אותן ומוסיפים אותן כתיבול או כקישוט ובקינוחים יפניים.

אחד השימושים בפרי בתקופת החורף הוא לשים את הפירות בתוך אמבטיה חמה מה שמוסיף ניחוח נעים ואף בעל סגולות מרפא.

סודאצ'י

נמצא בשימוש במטבח היפני כבר שנים רבות. פרי הדר הקטן מהיוזו, ירוק וחמוץ מאוד. הסודאצ'י אינו נאכל כפרי אלא בעיקר משמש כתיבול לדגים בגריל, לקישוט על מנות אוכל או שנסחט מעל מאכלים.

מומו

שזיף יפני, אשר לו חלק חשוב בתרבות היפנית לא רק כמאכל אלא גם בשל הפריחה המדהימה שלו בחודשי החורף אותה נוהגים היפנים לחגוג. לאומה יש חלק גדול במטבח היפני, כפרי מיובש ומוחמץ המוגש כמילוי לכיסונים שונים, עם אורז לבן, כחלק מהמרכיבים של קופסת הבנטו וכמובן בקינוחים מסורתיים. ממיץ האומה מכינים את ליקר ה"צ'ויה" האהוב מאוד על היפנים.

תות שדה לבן

זן יחסית חדש ביפן, פירוש שמו ביפנית "ריח של אהבה ראשונה". מדובר באחד מזני התות היקרים בעולם וטעמו דומה לתות שדה אדום רגיל והיפנים בעיקר נוהגים להעניק אותו כמתנה רומנטית. תות השדה האדום אהוב מאוד ביפן. קטיף תותים הפך לאחד הבילויים האהובים על היפנים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מלוא טנא יפני

מי שביקר ביפן בוודאי התפעל מהצגת הפירות בסופר מרקט ובשווקים, כל פרי ארוז ומסודר על המדף בצורה יפה ואסתטית.

 

ביפן יש מעט מאוד קרקע חקלאית. למעשה, רק 12% מסך הקרקע שלה משמש לחקלאות לעומת 45% בארצות הברית. חלק מהפירות מיובאים ליפן וחלק הם תוצרת יפנית ייחודית למדינה.
מטעי הפירות ביפן הם קטנים וכדי להתפרנס, בעלי המטעים ביפן חייבים לגדל מוצרים איכותיים ומיוחדים ולתמחר אותם בהתאם .
כתוצאה מכך, רוב הפירות הגדלים ביפן הם באיכות גבוהה ולכל מטע קו פירות ייחודי (פרימיום) אותו הוא מגדל.
בשנים האחרונות אחד מהבילויים המשפחתיים הנפוצים הוא קטיף פירות וביקורים בחוות חקלאיות המסבירות על תהליך הגידול של הפירות והירקות השונים.

 

היפנים משתמשים בפירות רבים בהתאם לגידול השנתי במטבח המקומי ומשתמשים בהם לאו דווקא במוצרים טריים אלא גם בפירות מיובשים וכבושים אשר לכולם חלק חשוב במטבח היפני.

ביפן נהוג לאכול פירות כקינוח בסוף הארוחה, כאשר הפירות מוגשים מקולפים וחתוכים ונאכלים בעזרת מזלג.
בואו נכיר חלק מהפירות הייחודיים והאהובים ביפן:
נאשי- שילוב של אגס ותפוח.
פרי עגול וגדול, מתוק ומכיל הרבה מים ולכן לא מתאים להכנת ריבות אך משמש לאפייה.
היפנים נוהגים לאכול אותו כקינוח כאשר הוא מוגש מקולף וחתוך.
את הנאשי  נהוג לתת כמתנה כשהוא ארוז בצורה יוקרתית ויפה.

 

אפרסמון- אחד הפירות האהובים ביפן.
בתקופת הסתיו זהו מראה נפוץ לראות עצי אפרסמון מלאים בפירות כתומים.
היפנים נוהגים לאכול את האפרסמון לא רק כפרי טרי אלא דווקא כמיובש, בעבר אפרסמון מיובש היה חלק מטקס התה המסורתי.

 

פירות הדר-
חלק חשוב במטבח היפני הוא השימוש בפירות הדר שונים.
אחד הפירות החשובים הוא היוזו- פרי קטן כלימון ובעל ניחוח חזק וטעם מריר.
הפרי עצמו נאכל לעיתים נדירות אך השימוש במיץ שלו נפוץ מאוד לבישול והכנת משקאות.
מהקליפות מכינים ריבה או מייבשים אותן ומוסיפים אותן כתיבול או כקישוט ובקינוחים יפניים.

אחד השימושים בפרי בתקופת החורף הוא לשים את הפירות בתוך אמבטיה חמה מה שמוסיף ניחוח נעים ואף בעל סגולות מרפא.
סודאצ'י- נמצא בשימוש במטבח היפני כבר שנים רבות. פרי הדר הקטן מהיוזו, ירוק וחמוץ מאוד.
הסודאצ'י אינו נאכל כפרי אלא בעיקר משמש כתיבול לדגים בגריל, לקישוט על מנות אוכל או שנסחט מעל מאכלים.

 

אומה- שזיף יפני, אשר לו חלק חשוב בתרבות היפנית לא רק כמאכל אלא גם בשל הפריחה המדהימה שלו בחודשי החורף אותה נוהגים היפנים לחגוג.
לאומה יש חלק גדול במטבח היפני, כפרי מיובש ומוחמץ המוגש כמילוי לכיסונים שונים, עם אורז לבן, כחלק מהמרכיבים של קופסת הבנטו וכמובן בקינוחים מסורתיים.
ממיץ האומה מכינים את ליקר ה"צ'ויה" האהוב מאוד על היפנים.

 

תות שדה לבן- זן חדש ביפן, פירוש שמו ביפנית "ריח של אהבה ראשונה".
מדובר באחד מזני התות היקרים בעולם וטעמו דומה לתות שדה אדום רגיל והיפנים בעיקר נוהגים להעניק אותו כמתנה רומנטית.
תות השדה האדום- אהוב מאוד ביפן. קטיף תותים הפך לאחד הבילויים האהובים על היפנים.

 

• כל התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יוזו- ה"סופר" פרי היפני

היוזו הוא פרי הדר שגדל ביפן ונוצר מהכלאה של מנדרינה חמוצה ואתרוג.
מקור הפרי הוא מסין אך עיקר גידולו הוא ביפן, הוא הגיע ליפן דרך קוריאה לפני כ-1200 שנה. החקלאים היפנים גידלו את היוזו לשלוש מטרות: קולינריות, מרפא ושימוש באמבטיה חמה.
כיום היוזו מזוהה בעיקר עם המטבח היפני ומשמש כחומר גלם למאכלים רבים ממטבח זה.
טעם הפרי הוא חמצמץ והקליפה שלו ארומטית ולרוב משתמשים דווקא בגרידת הקליפה לשילוב במאכלים שונים.
ביפן נחשב היוזו ל"ברווזון מכוער", מבין כל הפירות היפנים שלרוב מאוד מושכים את העין מבחינה אסתטית, היוזו לא ממש נחשב כאטרקטיבי. הקליפה שלו מלאה בגבשושיות, הפרי לא עגול בצורה מושלמת אלא מלא בפגמים קטנים ולא יפים.
אך עדיין מקומו של היוזו במטבח היפני חשוב מאוד והיפנים מנצלים את הפרי עד תומו: המיץ, בשר הפרי והקליפה – לכל אלו יש שימוש במאכלים רבים.
המיץ והקליפה של היוזו משמשים כנותני טעם במשקאות, במיוחד בקוקטיילים אלכוהוליים, ברטבים ובמרקים עליהם מטפטים טיפות ספורות מהמיץ המעניק ארומה מיוחדת למרק.

אפשר גם למצוא את היוזו מככב במנות רבות ואפילו במאכלים השגרתיים כמו גלידה בטעם יוזו ושוקולד עם חתיכות מקליפת הפרי.
מחיר היוזו מאד גבוה מכמה סיבות:

• הקושי לגדל את הפרי גבוה ולכן קשה להשיג פירות טריים.
• רוב הפרי מכיל גרעינים ולכן אפשר לסחוט כשתי כפות מיץ מיחידה.

בארץ משתמשים בד"כ במיץ יוזו משומר שפחות מתאים לבישול אלא יותר להכנת רטבים קרים.
השימוש ביוזו הוא לא רק לאוכל אלא גם לתעשיית תמרוקים כמו שמפו, סבון, קרמים לגוף ועוד,בה משתמשים בקליפת היוזו כבסיס למוצרי הטיפוח.
היפנים שאוהבים לרחוץ באמבט חם באונסן ומאמינים שהוספת היוזו לאמבט החם עוזרת במניעת מחלות, נוהגים בימיי החורף להוסיף פירות יוזו לאמבט החם וכך להוסיף ניחוח הדרים למים ולשדרג את חוויית הטבילה.