פלאי האדריכלות היפנית

המטיילים ביפן נחשפים למאות מבנים, מסורתיים ומודרניים, מרשימים ומרהיבים. האדריכלות ביפן מציגה מגוון גדול של סגנונות שונים- מבנים מסורתיים שנבנו עוד בתקופה בה יפן היתה מסוגרת ולא נחשפה לעולם הרחב ומבנים עם השפעות מערביות, שהחלו בתקופה בה פתחה את שעריה לעולם הגדול והושפעה מהאדריכלות המערבית שהחליפה את המבנים היפנים המסורתיים.

וכמובן שאפשר לראות מבנים המשלבים שיטות בניה מסורתיות עם עיצוב מערבי. השפעה נוספת על האדריכלות היפנית היא דת השינטו שהיא אחת משתי הדתות הגדולות ביפן. דת השינטו נותנת משמעות רבה לטבע וכל עץ, עלה, פרח ואבן זוכים לכבוד. אמונה זו מעניקה לאדריכלים השראה מהטבע והמבנים אותם הם יוצרים מושפעים מתופעות טבע שונות.
האדריכלות היפנית מתאפיינת בדקדוק מוחלט ברמת הפרטים הקטנים ביותר, חומרים איכותיים ורמות גימור מושלמות.

אז אילו מבנים מיוחדים תוכלו לראות ביפן?

מגדל גאקואן קוקון טוקיו:

המגדל ממוקם בלב רובע העסקים שינג'וקו ומשמש כקמפוס עבור 10,000 סטודנטים.
גובהו 203 מטר ומכיל כ-50 קומות.
זהו המגדל השני בעולם המשמש כמבנה חינוך וכולל כ-3 בתי ספר מקצועיים לאופנה, רפואה ו-IT.
עיצוב הבניין נבחר לאחר בחינת כ-150 הצעות שהתקבלו בתהליך פתוח.
עיצובו המזכיר גולם נבחר על מנת להוות לסטודנטים מעטפת המטפחת את התלמידים הלומדים בתוכו.


Landmark Tower – יוקוהמה:

מגדל זה הוא בין הגבוהים ביפן, עם 73 קומות ו- 79 מעליות. המעליות במגדל הן בין המהירות בעולם.
הקומות התחתונות, עד הקומה ה-48, מאוכלסות בעיקר במשרדים וחנויות. מהקומה ה-49 ומעלה יש בית מלון. בקומה ה-69 יש תצפית כוכבים וכן תצפית לנוף מרהיב. בימים טובים ניתן לראות את הר הפוג'י במלוא תפארתו.

טירת הימאג'י:

הטירה העתיקה ביותר ביפן, נבנתה בשנת 1333 ועד היום שומרת על אותנטיות ומסתוריות.
הטירה עצומה בגודלה ומכילה מבוכים, סמטאות נסתרות ומתפתלות וחדרים מסתוריים.
המסלולים המפותלים בטירה נבנו בכוונה על מנת לבלבל ולהטעות את מי שינסה להיכנס אליה.
הטירה היא אחת הגדולות והמרשימות ביפן ואחת הבודדות במדינה שכמעט ולא שוחזרה ונשארה כמו שהיא ללא שינוי.

אומדה סקיי- אוסקה:
בניין מיוחד זה מורכב משני מגדלים בעלי 40 קומות המתנוססים לגובה 173 מטר ומחוברים ביניהם בגשר משותף שבו תצפית עוצרת נשימה לעבר העיר.
אל התצפית עולים באמצעות דרגנוע ארוך המחופה קירות זכוכית. ושם אחת האטרקציות החביבות על זוגות יפניים- לתלות מנעול בצורת לב עליו רשומים שמותיהם של הזוגות.

בניין הקפסולות טוקיו:

ללא ספק אחד הבניינים המעניינים והמיוחדים בטוקיו ואולי ביפן כולה.
הבניין נמצא בשכונת גינזה, מורכב מ-140 קפסולות המשמשות למגורים ומשרדים. כל קפסולה בנויה עבור אדם אחד בלבד בגודל 2.5X2.5X4 מטר וכוללת חלון עגול אחד, מקלחון ומיטה.
במקור הבניין תוכנן להיות מלון עסקים עירוני המספק פתרון לאנשי עסקים שעובדים בעיר עד שעה מאוחרת אך בפועל הפך המבנה לבניין משרדים ומגורים. הבניין הוקם בשנת 1971 במהירות שיא- תוך 30 יום!
כל קפסולה הורכבה במפעל והותקנה ע"י מנוף. המטרה היתה כי כל קפסולה תתחדש ותוחלף כל כמה שנים וכך המבנה ישמור על רעננות וחדשנות. בפועל אף קפסולה מעולם לא הוחלפה וקפסולות רבות אינן בשימוש.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום שוויון הסתיו – Shūbun no Hi

היום, ה-23.9.2020 מציינים בכל העולם את יום שוויון הסתיו – Autumnal Equinox Day.

ביפן זהו יום חג לאומי-  秋分の日, Shūbun no Hi, כמו גם יום השוויון האביבי החל בחודש מרץ.

בלילה של ה-22 מתחיל באופן רשמי הסתיו. זהו למעשה "יום השוויון", שבו משך היום והלילה שווים.

ביום השוויון השמש חולפת בדיוק בנקודה בה מתלכדים שני מישורי הסיבוב של כדור הארץ: מישור המילקה, שהוא המישור שבו כדור הארץ מקיף את השמש, ומישור קו המשווה- שהוא מישור המאונך לציר הסיבוב של כדור הארץ סביב עצמו. למעשה זה קורה פעמיים בשנה, פעם אחת ביום הראשון של הסתיו ופעם אחת ביום הראשון של האביב. הפעם, השמש תעבור את הנקודה מצפון לדרום, ויגיע שוויון הסתיו (Autumnal Equinox). ב- 21 במרץ עוברת השמש את נקודת החיתוך השנייה מדרום לצפון, ויתרחש שוויון האביב (Vernal Equinox).

יום השוויון הסתיו הפך לחג ציבורי ביפן בשנת 1948. עד שנת 1947 ולפני כן היה זה מועד הנוגע לשינטואיזם. כמו חגים אחרים, חג זה הוכרז כחג לא דתי לשם הפרדת דת ומדינה בחוקה של יפן לאחר המלחמה.

ביום זה, אנשים מתחברים מחדש למשפחותיהם על ידי טיפול בקברי אבות וביקור במקדשים ובמקדשים. אנשים גם חוגגים את מזג האוויר הטוב ואת קציר הסתיו בכך שהם נהנים מפעילויות בחיק הטבע ואוכלים חטיפי Shubun no Hi כגון botamochi – כדור אורז מתוק בממרח שעועית אדומה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הכבוד לקשיש – Keirō no Hi

היום חוגגים ביפן את יום הכבוד לקשיש (敬老の日 Keirō no Hi), Respect for the Aged Day, המציין את תרומתם של הקשישים לעם היפני.
זהו יום חופש שנועד לאיחוד משפחות וביקור של בני המשפחה הקשישים. במהלך החג מאחלים היפנים לאוכלוסייה המבוגרת אריכות ימים ובריאות טובה.

את יום הכבוד לקשיש החלו לציין ביפן בספטמבר 1947 ולאחר שהחגיגות היו הצלחה גדולה הוחלט לחגוג יום זה כל שנה.
היפנים מייחסים חשיבות רבה ליום הכבוד לקשיש והוא קשור לאידיאל של כבוד האב והאם אותם נדרשים הצעירים להעניק למבוגרים. המסורת היפנית הקשוחה דורשת מהילדים להיות צייתנים להוריהם ולרחוש כבוד לאוכלוסייה המבוגרת מהם. אידאלים אלו נפוצים גם ביפן המודרנית.

בחג זה אנשים חוזרים הביתה לבקר ולכבד את הזקנים. יש אנשים שמתנדבים בשכונות על ידי הכנת והפצה של קופסאות אוכל בחינם לאזרחים מבוגרים.

בחג מתקיימים מופעי בידור שמוצגים על ידי בני נוער וילדים עם הופעות קריוקי שונות ותוכניות טלוויזיה מיוחדות, כמו סיקור מעשים טובים למען קשישים, יהיו בכלי התקשורת היפניים בחג זה.
אל בתי האבות נוהגות להגיע להקות מוזיקה שונות ומופעי ריקוד להופעה בחינם בפני הקשישים. הצעירים ביפן מתייחסים ליום זה כאל "יום הולדת" עבור הקשישים ולכן נוהגים להעניק להם מתנה נחמדה וצנועה בעיקר ממתקים או פריט שימושי. הילדים הצעירים יותר יכינו ציור או עבודת יד ויתנו במתנה לקרוביהם הקשישים.

יום הכבוד לקשיש הפך ליום של חגיגה גדולה ואוכלוסיית הקשישים של יפן במגמת עליה, מה שמוביל לעובדה שגם בעוד שנים רבות מאוד ימשיכו לחגוג את היום הזה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת


10 מקומות מהממים ביפן שלא נראים כמו יפן

יפן מלאה בטבע מדהים, פארקים לאומיים מרהיבים ואתרי מורשת עולמית, כך שלא יחסרו יעדים מדהימים להוסיף לרשימת הטיולים שלכם. למרבה המזל, יפן היא לא רק מקדשי השינטו וגני הזן, תוכלו לבקר במקומות שנראים כמו אטרקציות מפורסמות מקמבודיה, מצרים, יוון, מקסיקו ועוד – כל זאת מבלי לעזוב את יפן.

אתר הנופש ריומה (Marukame, Kagawa)

נראה כמו: אנגקור וואט, קמבודיה

אתר הנופש Reoma במחוז קאגאווה הוא פארק השעשועים הגדול ביותר באזור שיקוקו, המתגאה ב -22 אטרקציות ידידותיות למשפחות. אך מלבד גלגלי ענק ורכבות הרים, יש בו גם אזור שנקרא Oriental Trip, הכולל העתקים נאמנים של בניינים מפורסמים ונקודות ציון מרחבי דרום מזרח אסיה.

היכנסו באמצעות המדרגות הנעות באורך 96 מטר ועיברו דרך מסגד הרבייה כדי להגיע ליצירה המחודשת של המקדש הבודהיסטי המפורסם מהמאה ה -12, אנגקור וואט, המשתקף במי הבריכה המקיפה אותו. תוכלו למצוא גם גרסה של "Prasat Hin Arun", מקדש בודהיסטי עתיק מבנגקוק, המואר באורות בצבעי הקשת במהלך הערב. חוץ מזה, תוכלו להציץ בבהוטן עם העתק בנוי מרשים של מנזר "טאשיצ'ו דזונג" שנראה בדיוק כמו הדבר האמיתי. בנוסף, שדה הפרחים המרהיב של Oriental Trip משתרע על פני 50,000 מ"ר והוא מלא דליות, ורדים ופריחות עונתיות רבות אחרות לאורך כל השנה.

מוזיאון היקארו (טאקאיאמה, גיפו)

נראה כמו: אל טאג'ין, מקסיקו

מוזיאון זה מלא באמנות יפה וחפצים היסטוריים כולל גם אתר מורשת עולמית משוכפל ממזו-אמריקה. תוכלו לראות העתק של הפירמידה של אל טאג'ין בחצר הגג, אך המבנה מרשים עוד יותר מלמטה – כאשר נכנסים למוזיאון ומביטים למעלה, הפירמידה פועלת כחלון צוהר ענק עם 365 חלונות. הבניין כולו עשוי אבן גיר המיובאת מצרפת ומעוצב בעיצוב מורכב של המאיה, בהשראת ארמון המושל באוקסמל.

גלריית האמנות מציגה תצוגות מתחלפות, אך תערוכות הקבע כוללות תערובת אקלקטית של הדפסי עץ יפניות מסורתיות, אוסף של 13,000 מאובנים, חפצי אמנות היסטוריים ממצרים וממקסיקו, בתוספת קליגרפיה מאת יוקי טשימה.

מרפסות האורז בהמנורה (Higashimatsuura-gun, Saga)

נראה כמו: שדות האורז המדורגים באובוד, שבבאלי שבאינדונזיה

שדות האורז המדורגים של המנורה במחוז קיושו מתהדרים בנופים מרהיבים של ים גנקאי. יש כאן למעלה מ -280 שדות בכל הגדלים, בעיקר גידול האורז הפופולרי של קשיהיקארי ביפן. השדות המדורגים היורדים לאוקיינוס ​​שווים ביקור בפני עצמם, אך הם גם אזכור למרפסות האורז המפורסמות של באלי.

הנופים המדהימים והסביבה השקטה הופכים את המקום לפופולרי לזוגות. המנורה יפה במיוחד מאמצע אפריל עד מאי כאשר השדות מתמלאים במים, משקפים את השקיעה ורוחצים את הטרסות בכתום וצהוב. משרד החקלאות, היערות והדיג אף הכריז על המנורה כאחד ממאה שדות האורז המדורגים הטובים ביפן.

בריטיש הילס (Iwase, פוקושימה)

נראה כמו: אנגליה, בריטניה

במרחק של כשעתיים וחצי ממרכז טוקיו, תוכלו למצוא את המקום הזה שנראה כמו כפר אנגלי מיושן. בריטיש הילס נבנתה במקור בשנת 1994 על ידי הבעלים של אוניברסיטת קנדה ללימודים בינלאומיים ומכון קנדה לשפות זרות, כדרך לסטודנטים לנסוע לאנגליה מבלי לעזוב את המדינה.

תוכלו להזמין שהייה בתוך בתי הארחה העשויים מעץ, לבקר בפאב אנגלי מסורתי וכמובן לשתות תה אחר הצהריים. יחידת האירוח שלכם מעוטרת בריהוט עתיק, שטיחים מקושטים ואפילו אמבטיות ישנות עם רגליים, כך שתרגישו כאריסטוקרטים אמיתיים. הנושא הוא שילוב של טיודור וויקטוריאני- שימו לב לכמה נגיעות מימי הביניים, במיוחד בבניין צריפים דמוי טירה. בנוסף יש גם חנות מזכרות המציעה מגוון ממתקים וחטיפים בריטיים מיובאים, מגרשי טניס ואפילו גן אנגלי מסורתי.

וילה סנטוריני (טוסה, קוצ'י)

נראה כמו: סנטוריני, יוון

לתפוס טיסה ליוון אולי בלתי אפשרית כרגע, אבל ניתן לשכפל את החוויה בשהייה בוילה סנטוריני. מלון נופש זה על חוף שיקוקו נראה ממש כמו אוסף של הבתים הלבנים לאורך חופי סנטוריני ביוון. מזג האוויר כאן ידוע כמזג יותר חמים משאר יפן והוא יכול להתחמם אפילו כמו איי יוון במהלך הקיץ. והכי חשוב, אפשר לטבול בחופים הסמוכים או בבריכת הגג כדי להתקרר.

מוזיאון האבן של האקוסקיקאן (נקאטסוקווה, גיפו)

נראה כמו: גיזה, מצרים

אפשר לבקר בפירמידה הגדולה של גיזה מבלי לעזוב את יפן ב- Hakusekikan שבמחוז גיפו. כמו דברים רבים ביפן, גרסה זו הותאמה לסביבה המקומית. הפירמידה היחידה היא בעשירית בגודלה של המקורית והיא עשויה ערימות גרניט שנכרות בקרבת מקום ומשקלן כ -5,500 טון.

החשוב מכל, אפשר להתחבר להרפתקנים שבתוככם וללכת בתוך הפירמידה, לעבור במבוך תת קרקעי עם קירות צבועים בהירוגליפים ואמנות מצרית. כדי להשלים את המבוך, יהיה עליכם לצוד ארבעה בולים שונים, אותם תוכלו להחליף במתנה בלעדית בסוף המסלול. אל תשכחו לבקר בחלל התערוכה כדי ללמוד על אבני חן שנאספו מכל חלקי העולם – ניתן אפילו לרכוש אחת ולקחת הביתה בחנות המתנות.

בית טן בוש (סאסבו, נגסאקי)

נראה כמו: אמסטרדם, הולנד

למרבה הפלא, פארק השעשועים הגדול ביותר ביפן הוא לא טוקיו דיסנילנד או פוג'י- Q היילנד, זוהי האטרקציה בהשראת אמסטרדם בנגסאקי. הבניינים בבית האוס טן בוש בנויים עם ארכיטקטורה ייחודית בסגנון אירופאי ויש תעלה שנמשכת באמצע הפארק. אפשר אפילו למצוא גרסה משלו של הקוקנהוף, גן הצבעונים המפורסם באמסטרדם, עם טחנת רוח מאחור.

רצוי גם לבקר במוזיאון החרסינה, שעשוי להיראות בדיוק כמו זה שבארמון שרלוטנבורג בגרמניה, כמו גם במוזיאון ג'יאמן, שייקח אתכם למסע דרך ונציה עם מוצגי הזכוכית היפים שלה.

גן מונה מרמוטן (קיטאגאווה, קוצ'י)

נראה כמו: קרן מונה, צרפת

חובבי האמנות יתענגו על הבריכה הזו שנראית בדיוק כמו ציורי שושן המים המפורסמים של האימפרסיוניסט הצרפתי, קלוד מונה. הגן השופע הזה בכפר קיטאגאווה הוא העתק של בית האמן בג'ברני ויעביר אתכם לאזור הכפרי של צרפת ליום אחד.מרמוטן מתגאה בשלושה גנים מרכזיים: גן הפרחים הצבעוני המשתנה עונתית, גן המים הכולל בריכה גדולה עם חבצלות מים ממש כמו הציור האיקוני ביותר שלו, וגן בורדיגהרה, בהשראת ציוריו של מונה של נופים אקזוטיים יותר ממסעו לים התיכון עם רנואר.

כדאי לקחת הפסקה במסעדה, המגישה יושוקו (אוכל מערבי בסגנון יפני), בעודכם משקיפים על גן הפרחים מהמרפסת שלה.

ארמון אקאסקה (טוקיו)

נראה כמו: ארמון ורסאי, צרפת

היופי הניאו-בארוקי הזה שנבנה בשנת 1909 נבנה בתחילה כמעונו של נסיך הכתר היפני. לאחר ששוחזר בשנת 1974, הוא הפך לאחד המקומות העיקריים לאירוח נכבדים זרים בטוקיו. הארמון עבר גם שיפוצים גדולים בשנת 2009, והוא יועד לאוצר לאומי בשל הארכיטקטורה היפה שלו.

הבניין הראשי מפואר מבפנים כמו מבחוץ, מעוטר בעמודי שיש, שטיח אדום, נברשות, תקרות מקושטות וריהוט קלאסי. האגף בסגנון יפני, יושינטיי, כולל גן זן במבוק , חדרי טאטאמי, בריכת קוי ואוסף בונסאי.

פארק יער הילדים על שם טוב ג'נסון אקבונו (האנו, סאיטמה)

נראה כמו: אגדה פינית

רק 90 דקות נסיעה ברכבת מטוקיו, פארק זה נראה כמו משהו מתוך אגדה פינית. זהו מקום מושלם למשפחות והכי טוב, זה בחינם לביקור. פארק יער הילדים טוב ג'נסון אקבונו נבנה לאחר החלפת מכתבים עם טוב ג'נסון עצמה – יוצרת המומינים – והוא מלא בבניינים וארכיטקטורה ייחודיים שנראים כאילו יצאו ממש מתוך ספר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

'קוטודאמה': האמונה בכוח הקסם של מילים

Kotodama (言 霊) מתייחס לאמונה שלמילים יש כוחות מיסטיים. הוא משלב את המילה "דיבור" (言 koto) והמילה "נשמה" (霊 tama).

קוטודאמה מניחה מראש שצלילים יכולים להשפיע באופן קסום על אובייקטים וכי השירה הטקסית של מילים יכולה להשפיע הן על הפרט והן על סביבתו. לדוגמה, אם אתה קורא בשם של מישהו, הצליל ישפיע עליו, בין אם הוא יכול לשמוע אותך או לא.

שורשיה של קוטודאמה הם בשינטו, הדת האנימיסטית ביפן. בימי קדם נתפסו כישופים לאלי השינטו כבעלי כוח אלוהי. השינטואיסטים מאמינים שלא רק לאנשים אלא גם לבעלי חיים ולחפצים יש נשמות, ולכן אין זה מפתיע שהם מאמינים שלמילים יש גם נשמות.

קוטודאמה אינו מושג זר כפי שהוא עשוי להופיע בתחילה. אף על פי שמיושנת, האמונה במילים קסומות, בין אם זה הוקוס פוקוס, אברקדאברה או שומשום היפתח, הייתה נפוצה בעבר. בהינדואיזם מאמינים שמילים שונות מייצרות רטט שונה וכי קריאתן כמנטרות תיצור אפקטים שונים, בין אם זה שלום פנימי, ריפוי פציעות או הגנה מפני מזל רע. מנטרות הינדיות מתחילות בדרך כלל במילה "אום", הנחשבת לצליל היקום.

ביפן האמונה בקוטודאמה ישנה כמו המילה הכתובה. במאנושו, האוסף הוותיק ביותר של שירת הוואקה היפנית ששרד, שנאסף לאחר 759 לספירה מכונה kotodama no sakiwau kuni (言 霊 の 幸 わ う 国), או "הארץ שבה פעולותיה המסתוריות של השפה מביאות אושר ".

במקור, רק כישופים של שינטואיסטים נתפסו כבעלי כוח אלוהי, אך עם הזמן, מילים אחרות נחשבו גם לאלוהיות. דוגמה אחת ששרדה עד היום היא הצעקה הקצרה שנאמרה בעת ביצוע מהלך התקפי בקראטה או באייקידו. היא נקראת kiai (気 合) ואמורה לרכז את נחישותו של התוקף.

אפשר למצוא קוטודאמה גם בטקס החתונה היפני המסורתי. על האורחים להימנע משימוש במילים "לחתוך", "לשבור", "לפצל", "לחזור אחורה", "לסיים", או כל מילה המרמזת על הפרדה בטקס. כזה הוא כוחה של מילה שנבחרה לא טוב, סוף החתונה אף מכונה "הפתח".

הפחד ממילים מסוימות, בדרך כלל מכיוון שהן נשמעות זהות למשהו שנחשב כחסר מזל, הוא מהותי בקוטודאמה. לדוגמא המילה "שיסן" יכולה להתייחס למספר 43, אך היא יכולה גם להתכוון ל- "נולד מת", וזה הופך את 43 למספר חסר מזל. באותו אופן המספר 17נאמר כ- "ג'ונאנה", שפירושו גם "עושר רב" וזה הופך אותו למספר מזל. ביפנית סוג זה של צירוף מקרים קוסמי נקרא doonigigo או "מילים שנשמעות זהות אך בעלות משמעויות שונות".

כמו כל הדתות, גם שינטו התפרשה במונחים פוליטיים. ואכן, היא חשופה במיוחד לתפעול על ידי פוליטיקאים מכיוון שהיא שמה דגש כה רב על מושגים טעונים פוליטית כמו "טוהר" ו"ניקיון". כשזה מגיע לקוטודאמה, זה מרמז על אמונה שלשפה היפנית עצמה יש כוח אלוהי,וכי היא חייבת את כוחה ל'טוהר' שלה.

בעבר חשד זה להשפעה זרה הביא לשינטואיסטים רבים להימנע משימוש במילים שמקורן בסין ובמקום זאת להשתמש רק באמאטוקוטובה (אוצר מילים יפני) בטקסים שלהם. זו לא הייתה משימה קלה, בהתחשב בכך ש"מילות הלוואה" סיניות-יפניות היו בשימוש כבר למעלה מ -1,500 שנה והיו להן השפעה מכוננת על השפה היפנית. זה גם אירוני, כי האמונה בקוטודאמה חזקה עוד יותר בסין מאשר ביפן. החשד ל"מילות הלוואה" סיניות-יפניות נרגע במהלך תקופת השלטון הצבאי ביפן (1932-1945), ולו רק בגלל שעכשיו היה שעיר לעזאזל חדש לגירוש מהשפה היפנית: "מילות הלוואה" באנגלית. בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, לאומנים עשו כמיטב יכולתם לטהר את שפתם ממה שהם כינו tekiseigo (שפת האויב) ולהחליף את המילים הפוגעות במילים סיניות-יפניות. לדוגמה, המילה ragubî, (ラ グ ビ ー), "מילת הלוואה" מהרגבי האנגלי, הפכה לטוקיו (闘 球), מילה סינית-יפנית שפירושה "כדור קרב".

בימים אלה, המאבק לטהר את השפה היפנית הוא רק זיכרון, אך עדיין ניתן לשמע את המילה kotodama בשימוש כיום. להקת הפופ-רוק היפנית Southern All Stars יצרה להיט גדול בשנת 1996 הנקרא- "Ai no Kotodama".

אפילו הקהילה המדעית מתפתה לערעור של קוטודאמה מדי פעם. בשנת 2004 טען איש העסקים והסופר היפני מסארו אמוטו שהתודעה האנושית יכולה להשפיע על המבנה המולקולרי של המים. הוא ערך ניסוי שבו הוא השמיע מילים חיוביות לקערת מים, מה שגרם למים לייצר תבניות קריסטל יפות כשהן קפואות. כשאמר דברים רעים למים, הוא יצר תבניות קריסטל מכוערות כשהוא קפוא. מסארו אמוטו היה משוכנע שאפשר לנקות מים מזוהמים בכוח התפילה (אם רק הכביסה הייתה כל כך קלה!). כמובן שקל לצחוק על הדת כשהיא מתחפשת למדע, אבל אסור לנו לזלזל יותר מדי. התרגום לאנגלית של ספרו של אמוטו, "ההודעות הנסתרות במים", הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שינג'וקו: ההתחלה הצנועה של "תת-העיר" הדינמית ביותר בטוקיו

במקום עיר עם מרכז, יותר נכון לחשוב על טוקיו כטבעת, שבתוכה לפחות חמש ערי משנה. מתוכן התוססת, הדינמית ביותר חייבת להיות שינג'וקו.

כשאתם עומדים מחוץ לתחנת הרכבת הגדולה בעולם, מסתכלים על שפע חנויות הכלבו, בוטיקים, מסעדות וברים, קל לשכוח שעד סוף המאה ה -19 שינג'וקו הייתה רק קצת יותר מכפר.

שינג'וקו התחילה בעידן אדו (1603-1868). נקודת המוצא של כל הדברים בעיר אדו הייתה העיר התחתית, ליתר דיוק ניהונבאשי. משם נבנו לשוגונה חמישה כבישים בכדי לקחת את פקחי המס שלה למחוזות. הדרך שהובילה מערבה לעיר הגדולה, דרך הכפרים יוטסויה ואושיגומה, ומעבר למישור מוסאשינו למחוז קאי (מחוז יאמאנאשי של היום), נקראה קושו קאידו. תחנת הדואר הראשונה בכביש זה הייתה טאקאידו. מכיוון שזה היה 15 ק"מ מניהונבאשי, איש מקומי בשם Kihei Takamatsu  שאל את השוגון אם הוא יכול לבנות תחנת דואר בין השניים. זו הייתה תחנת הדואר של Naito Shinjuku, הקרויה על שם האדון הפיאודלי שהחזיק בבעלותה על הקרקע שעליה נבנתה בשנת 1698.

אם הזמן צצו סביב תחנת הדואר נאיטו שינג'וקו פונדקים רבים. תחנה זו נודעה כנקודת איסוף של אדמת לילה וזבל סוסים, אשר שימשו להפריית השטחים החקלאיים שמסביב. מאמצע תקופת אדו, השדות סביב שינג'וקו הפכו למקור ירקות לשאר העיר, כאשר פלפל הצ'ילי האדום של נאיטו, מלון נארוקו וג'ינג'ר ווסדה מיוגה זכו במיוחד להערכה.

עם זאת, שינג'וקו לא הייתה נטולת קסם. אנשים הגיעו ליהנות מצפייה בפריחת הדובדבן בנהר הטאמה באביב, מהגחליליות באוצ'אי בקיץ, ומנוף השלג באומוקאגבשי בחורף. אבל ה"תת עיר" הייתה ידועה בעיקר בזכות זבל הסוסים שלה, שענני הסירחון שלו התפזרו בימי רוח חזקה. כאשר אמן ההדפסהUtagawa : Hiroshige  תיאר את שינג'וקו ב"מאה נופים מפורסמים של אדו "בשנת 1857, הוא בחר לשים את קצהו האחורי של סוס כמרכז הציור.

בזמן שיקום מייג'י בשנת 1868, שינג'וקו עדיין הייתה ריקה במידה רבה, והכילה בה רק קומץ אחוזות השייכות לאדונים פיאודלים. עם חילופי השלטון הוחרמו אדמות בלתי מנוצלות בעיר הגדולה והועברו לחקלאות. באקאסקה היו 100 דונם של מטעי תה ותות בעת ובעונה אחת ושיבויה נודעה בזכות התה המעולה שלו.

תחנת שינג'וקו נבנתה בשנת 1885, תחנה קטנה עם מעט נוסעים. שינג'וקו נהייתה אורבנית רק בעידן הטאישו (1912-1926). בסוף 1907, כשהסופר הפופולרי טוקוטומי רוקה החליט שהוא רוצה לחקות את הגיבור שלו, ליאו טולסטוי, ולחיות מהאדמה, הוא נאלץ לנסוע רק שישה קילומטרים מערבה משינג'וקו כדי להיות בין איכרים.

רוב טוקיו נהרסה על ידי השריפות שאחרי רעידת האדמה הגדולה של קאנטו בשנת 1923, אך העיר התאוששה במהירות. הרעידה האיצה את התהליך שבו מרכז הכובד שלה עבר מהעיר התחתית לעיר הגדולה. לאחר 1923, כל בעלי ממון או כוח כלשהם בניהונבאשי, אסאקוסה עברו מערבה. שלא כמו רוב העיר הגדולה, שינג'וקו נפגעה קשות מרעידת האדמה, אך היא אוכלסה מחדש במהרה. מיצוקושי פתחה מספר שווקי חירום בטוקיו, ושוק שינג'וקו שלה המשיך והפך לחנות הכלבו הראשונה באזור.

בשנת 1925 הושלמה התחנה החדשה של שינג'וקו, וקווי רכבת הוצבו במישור מוסאשינו כדי להוביל דור חדש של עובדי משרדים מבתיהם בפרברים המערביים החדשים למקומות העבודה שלהם במרונוצ'י. משכירים אלה גרו בתים ששילבו אלמנטים מערביים כמו חדר קבלה וחדר כניסה קטן לבית היפני המסורתי. המעמד החדש הזה של עובדי צווארון לבן הלך לשינג'וקו לאכול, לשתות ולקנות, ובשנת 1930 שינג'וקו הפכה לרובע הקמעונאות השני בגודלו בעיר אחרי גינזה.

ככל שהעיר הגבוהה פרחה, העיר התחתית החלה אט אט לאבד את הדינמיות שלה, והפכה ליותר שמרנית, ואפילו עקשנית. הבדלי המעמדות החלו להיטשטש בעיר התחתית, בין היתר בגלל שלכל מי שיהיה לו כסף עבר מערבה, וחלקם בגלל שהאוכלוסייה המבוגרת התאחדה על ידי השמרנות שלה. אפילו בשכונות טריות יותר כמו שינג'וקו, היה פער בין עשירים לעניים עד השנים שלאחר המלחמה. היו שכונות עוני בשינג'וקו מדרום לתחנה, אזורים של פונדקים זולים, פשפשים ואוכלוסייה חולפת של עובדי יום, רוכלים, ונגני רחוב. היה גם "רובע תענוגות" מורשה, אחד מתוך שישה בעיר.

גם האוניברסיטאות עברו מערבה, ואיתן הלכו הטיפוסים האינטלקטואליים והבוהמיים, שהתיישבו בתחנות בקו צ'ואו כמו נאקאנו, קונג'י וקיצ'יוג'י. מכיוון שאוניברסיטת ווסדה הייתה בקרבת מקום, שינג'וקו משכה אליה סטודנטים, ביניהם "נערי מרקס", והיא הפכה למרכז של האינטלקטואל השמאלני החדש בשנות ה -30. אנשים אלה הפכו את שינג'וקו למקום תוסס. לקוחות נהרו למקומות כמו סלון הפירות טאקאנו ובית הקארי של נאקאמוראיה (הטוען שהוא מקום הולדתו של אורז קארי). איסתן הצטרפה למיצובושי כיעד קניות, מה שהפך את שינג'וקו למתחרה של גינזה על חיבתן של עקרות הבית.

כל זה קרה בתקופה המיליטריסטית ובמלחמה שאחריה. פשיטות ההפצצה הלכו והתעצמו מנובמבר 1944 והיו גרועות במיוחד באפריל ומאי 1945. רוב שינג'וקו נשרפה עד היסוד. אך הסיפור על איך התאוששה והמשיכה להיות מלכת ערי המשנה של טוקיו יסופר בבלוג אחר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ארוחת חג יפנית – Osechi Ryori

אנו חוגגים את כניסתה של השנה החדשה על ידי אכילת מגוון מאכלים סמליים. כל אחד ממאכלים המסורתיים שאנו אוכלים בראש השנה- תפוח ודבש, רימון ,ראש של דג ועוד, מסמל את שאיפתנו לשנה החדשה. גם בראש השנה היפני מתקיימת ארוחה חגיגית כאשר מכלול המאכלים נקראים אוסצ'י ריורי  (osechi-ryori), בתרגום חופשי- אוכל מקודש, ולכל מאכל משמעות ייחודית.

האוסצ'י מאופיין ע"י מגוון מאכלים צבעוניים ארוזים יחד בקופסא מיוחדת הנקראת  jubako המזכירה את קופסת הבנטו, אותם אוכלת כל המשפחה ביחד במשך כל ימיי החג. את האוכל מכינים עד ערב החג  ומרבית המאכלים מיובשים או מכילים סוכר או חומץ על מנת שהאוכל יחזיק מעמד כל ימיי החג. אצל היפנים, ארוחת האוסצ'י נחשבת כארוחה החשובה ביותר בשנה ולכל מנה משמעות או תקווה לקראת השנה החדשה. גם לדרך האכילה משמעות, מקלות הצ'ופסטיקס איתם אוכלים הם מקלות מעוגלים משני הצדדים- צד אחד עבור בני האדם והצד השני נועד עבור האלים.

האוכל שארוז בקופסת ה jubako מונח במספר שכבות וכל משפחה חולקת קופסת אוכל אחת לכל המשפחה. היום, רוב המשפחות אינן מכינות את האוכל בביתן אלא קונות את קופסת האוסצ'י בחנויות אוכל. עלות קופסת אוסצ'י היא כ- 100$ , אך כמובן שניתן גם לרכוש קופסאות יקרות יותר המכילות אוכל שהוכן ע"י שפים. מחיר קופסא כזו יכול להגיע לאלפי דולרים. המאכלים הבסיסים באוסצ'י זהים אך ישנם מאכלים המשתנים לפי חומרי הגלם המקומיים.

אז אילו מאכלים אפשר למצוא בקופסת אוסצ'י ומה הם מסמלים?

Datemaki- אומלט מתוק עם ממרח דגים או שרימפס, דומה מאוד לטמאגו המוכר לנו מהסושי אך בטעם שונה מאוד. אכילת האומלט מסמלת הבעת רצון להמשיך להתפתח וללמוד.

Kuri-kinton- מחית ערמונים מסוכרים עם תפו"א מתוקים. מנה צהובה ומתוקה המסמלת שגשוג כלכלי והצלחה לקראת השנה החדשה.


Kohaku Kamaboko- דג מבושל דביק המגולגל ונקשר בסרט העשוי מדלעת, מוגש בצבע לבן ואדום. הצבע האדום מסמל גירוש שדים והלבן מייצג את הטוהר. הצורה בה מוגש המאכל מזכיר את הזריחה ולכן מאכל זה מסמל את הזריחה הראשונה של השנה החדשה.


Kuromame- פולי סויה שחורה עם רוטב סויה וסוכר המתבשלים לאט לאורך זמן רב.  הצבע השחור מסמל הגנה מפני רוחות רעות והמילה mame פירושה בריאות טובה ולכן מאכל זה מסמל את הרצון לחיות ולהיות בריא.


Renkon – שורש לוטוס הנחשב עפ"י הבודהיזם כצמח המסמל טוהר ועתיד ללא מכשולים, ולמה? מכיוון  ששורש הלוטוס החתוך מלא בעיגולים אשר ניתן להסתכל דרכם ללא הפרעה לעבר הצד השני.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מאה המערות של יושימי

למרות שהן נקראות מאה המערות של יושימי, למעשה יש 219 מהן בעיר הקטנה הזו בסאיטאמה. בפולקלור חשבו שהם ביתם של גזע של אנשים קטנים, אך כעת אנו יודעים שהם למעשה קברים עתיקים מלפני יותר מאלף שנה.

המערות של יושימי נחפרו לראשונה בשנת 1887 על ידי Tsuboi Shōgorō, פרופסור באוניברסיטה הקיסרית של טוקיו ואחד מחלוצי הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה היפנית. צובוי מצא באתר שברי כלי חרס, יחד עם טבעות מגאטמה, זהב וכסף, חרבות ומראות ברונזה, והניח כי החורים היו במקור דירות מערה לגזע של אנשים קטנים יותר מהיפנים המודרניים, אולי הקורו-פוק-גורו, אנשי אגדת אייננו, ולאחר מכן הוסבו לקברים על ידי עמי יאמאטו הפולשים.

עם זאת, התיאוריה שלו עוררה תיגר לאחר מחקר נוסף בשנות העשרים, במיוחד על ידי Mitsutarō Shirai וארכיאולוגים אחרים, שטענו כי מבנה המערות והחפצים שנמצאו עולים בקנה אחד עם קברים אחרים מאוחרים של תקופת הקופון במאה השביעית לספירה, וכי אין הוכחות מהותיות המצביעות על כך שהקורו-פוק-גורו היו יותר מסיפור עם. בנוסף, ממצאים דומים נמצאו ברמת קאזיוואזאקי הסמוכה, המכילה מספר תלוליות קבורה של קופון מהמאה ה -7 והריסות ישובים בני זמננו. כאשכול הקברים הגדול ביותר ביפן הוא סומן כאנדרטה היסטורית לאומית ב- 7 במרץ 1923.

למרות המעמד המוגן, כעשירית מהאתר נהרסה בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, אז הוגדלו כמה מהמערות על מנת ליצור מפעל מנועי מטוסים תת-קרקעיים לחברת כלי טיס נאקג'ימה על ידי כ- 3000 – 3,500 מגויסים ומתנדבים. המלחמה הסתיימה לפני שהמפעל נכנס לפעולה.

את המערות ניתן לחקור עם פנס ביד אך חשוב להביא מעיל – המערות יכולות להגיע ל -15 מעלות צלסיוס גם בקיץ!

אפריל הוא זמן מצוין לביקור, פריחת הדובדבן פורחת עם המערות כתפאורה ונוצרת תמונה כמעט עטורת פרסים. אם מגיעים מינואר למאי, ניתן לצאת לעקיפה קצרה בדרך הביתה ולבקר באחת מחוות התות הרבות ביושימי, ולקטוף תותים טריים. ניתן גם לעבור במקדש Iwamuro Kannon הסמוך, שנבנה במקור בשנת 1670. זוהי דוגמה נדירה של gake-zukuri-מקדש שנבנה בצד צוק.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האקודאטה – Hakodate

האקודאטה היא העיר השלישית בגודלה באי הצפוני הוקאידו וממוקמת בקצהו הדרומי של האי.
היא אחת מהיעדים התיירותיים הפופולריים ביותר בהוקאידו, וידועה בעיקר בזכות הנופים המרהיבים שלה, פירות הים הטריים, מבנים היסטוריים, מעיינות חמים ופסטיבלים שונים המתקיימים בעיקר בתקופת הקיץ.

כאחת מערי הנמל היפניות הראשונות שנפתחו לסחר בינלאומי אחרי עידן הבידוד במדינה, חוותה האקודאטה השפעה בולטת מהמדינות שמעבר לים, רובע המגורים לשעבר של האוכלוסייה הזרה והמבצר בסגנון מערבי הם בין האטרקציות התיירותיות העיקריות שלה.
לאחר פתיחת הנמל סוחרים רבים מרוסיה, סין ומדינות המערב עברו לעיר והתיישבו בשכונת מוטומאצ'י שפרחה ושגשגה בעקבות המתיישבים הזרים.
כיום השכונה הפכה ליעד תיירותי בזכות המבנים המערבים שנותרו בה כאשר המפורסמים ביותר הם הכנסייה הרוסית האורתודוכסית, הקונסוליה הבריטית העתיקה ואולם הזיכרון הסיני.

לעיר היסטוריה ארוכה שהתחילה בהקמתה בשנת 1445 על ידי קגנוקאמי מסמיצ'י קוֹנוֹ שהקים אחוזה בכפר הדייגים של בני האיינו ששכנו שם לפני. אחר מותו, סולקו בנו ומשפחתו מן היישוב לכיוון אזור קמדה הסמוך במהלך מרד של בני האיינו בשנת 1512. לאורך השנים שלאחר מכן נמשכו הסכסוכים בין בני האיינו לסוחרים יפנים חמושים אשר רצו להשיג שליטה על הסחר באזור. סכסוכים אלה הגיעו לשיא במרד של בני האיינו בין השנים 1669 ל- 1672 אשר דוכא.

בתקופת הואאי שהייתה בראשית המאה ה-18, שגשגה העיר במיוחד. נבנו בה מקדשים רבים ועברו עליה מספר גדול של תושבים חדשים. ב1779 קיבלה העיר דחיפה מסחרית נוספת כאשר נטלה שוגונות טוקוגאווה שליטה מלאה על העיר, והדבר עורר פיתוח מהיר באזור. בשנת 1854 נסקר הנמל של העיר על ידי צי אמריקני בן חמש ספינות במסגרת הסכם קנגאווה שעליו חתמה יפן עם הקומודור מת'יו פרי (ולא, אנחנו לא מדברים על צ'נדלר מהסדרה חברים). ב1858 נפתח הנמל חלקית על תנאי לספינות זרות, ושנה לאחר מכן נפתח הנמל באופן מלא.

נקודת תצפית יפה על כל העיר מציע הר האקודאטה המתנוסס לגובה  334 מטרים.
הנוף מההר, בעיקר בלילות בהירים, הוא מרהיב ונכלל בין שלושת נופי הלילה הטובים ביותר ביפן. אל פסגת ההר אפשר להגיע עם רכב, אוטובוס או רכבל.בנקודת התצפית ישנן גם מסעדות וחנויות מזכרות. התצפית מראש ההר מומלצת בכל ימות השנה, גם בעונת החורף אז העיר מושלגת והנוף מראש העיר מציג את העיר עטופה כולה בלבן.

האקודאטה מוכרת גם בזכות שוק הבוקר שלה המתקיים מדיי יום החל מהשעה חמש בבוקר ועד שעות הצהריים, בשוק ישנם דוכנים רבים המציעים מגוון עשיר של פירות ים טריים ודוכנים של פירות וירקות. מי שפחות מעוניין לקנות ולבשל יכול ליהנות מהאוכל המקומי ולשבת באחת ממסעדות הדגים ופירות הים הנמצאות בשוק. המנה המזוהה ביותר עם העיר נקראת  "קערת אורז פירות ים" קערת אורז חמה ועליה פירות ים טריים ומומלץ לאכול אותה בשוק הבוקר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

בתי חוף בטוקיו לקיץ 2021

לאלו המבקרים או גרים בטוקיו ישנו המזל והזכות לגישה לחופים רבים ממש מחוץ לעיר, ואין דרך טובה יותר לבלות סוף שבוע בקיץ מאשר להתחמם בשמש. וביפן, הדרך הטובה ביותר להגיע לחוף בסטייל היא ב umi no ie (בית חוף). מקומות בילוי זמניים אלו הם חלק מעונת הקיץ, ומספקים את כל הדברים הדרושים בכדי ליהנות מיום על החוף.

ניתן לקבל ארוחות וקוקטיילים טעימים, כמו גם לשכור כסאות נוח ושמשיות כדי לשדרג את החוויה. חלק מבתי החוף ממצוידים אפילו ב- WiFi ומספקים מקום עבודה משותף לכל מי שמעדיף לעבוד ליד המים.

הנה חמישה בתי חוף שבהם ניתן "לרבוץ" וליהנות מחוץ לטוקיו:

Casa Corona

בעוד ששמו נשמע די מצער לאור הנסיבות הנוכחיות, קאזה קורונה מציע טרקלין נעים בחוף מוריטו קוסט בהייאמה. אזור הבר פתוח לכל, אך יש בו גם מרחב עבודה משותף ייעודי המצויד בכל המצרכים החיוניים כמו: wifi, שקעי חשמל וקפה ותה למילוי חוזר. כמובן שהתפריט כאן כולל מגוון של קוקטיילים מבוססי בירה קורונה, וארוחות ים יפניות עיקריות כמו יאקיסובה של פירות ים, אורז טאקו ונאצ'וס.

Seaside Living Zushi

בית חוף מרגיע זה בזושי כולל בר מדליק המגיש קוקטיילים מרעננים לאורך כל היום. התפריט של Seaside Living מופק על ידי Cafe and Dining Sakae, אשר מתגאה בשימוש בתוצרת מקומית שנאספה מזושי והאזורים הסובבים אותה.

הכריך הקובני עם עוף מעושן וגבינה הוא הפריט הפופולרי ביותר, אבל המנות בהשראת הוואי כמו לוקו מוקו וקערת אבוקדו הן מנות שאסור לפספס. ניתן גם להזמין ערכת ברביקיו , שמגיעה עם בשר בקר, חזיר ועוף, בתוספת סלט והרבה ירקות לבישול על הגריל.

Akiya Beach Club

יום טיול מושלם במקום יוקרתי זה עם יין מבעבע, שמגיעה עם מגוון מאכלי אצבעות, או "ארוחת מדורה" הכוללת ארוחות תנור הולנדיות, מרשמלו ותפוחים שתוכלו לצלות על האש תוך מבט על האוקיינוס.

מועדון החוף Akiya שופץ לאחרונה וגגו מציע נוף נהדר של הר פוג'י בימים בהירים. התפריט כולל פיצה וכריכים בתוספת ארוחות יפניות נוספות כמו קערת אורז שיראסו (whitebait) וקארי קאצו .

Happy Go Lucky

Happy Go Lucky קיים כבר 14 שנה והוא עדיין אחד מבתי החוף הפופולאריים ביותר בקרב המקומיים. כל אחד יכול ללכת אל הבר וחלל האוכל וליהנות ממגוון פיצות ותוספות כמו סלט עגבניות ושיראסו (whitebait), אטריות סיניות עם מקרל מטוגן ושרימפס שום .

לאלו המחפשים פעילות ניתן גם להצטרף לטיולים או ליוגה על חוף הים ולעוד מגוון פעילויות.

Green Flash

רוצים לקחת את חווית החוף שלכם לשלב הבא? בית החוף הגרין פלאש מצויד במגוון מוצרים של CBD Store Harvest, שיעזרו לכם להירגע בזמן שאתם רוחצים בשמש. את ה- CBD ניתן להוסיף לכל אחד מהמאכלים והמשקאות המוגשים במקום. המקלחות הפרטיות מצוידות גם הן בשמפו CBD ובפריטים לטיפוח העור שתוכלו לנסות בזמן שאתם כאן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת