טקס התה היפני

טקס התה היפני (הנקרא גם "דרך התה") הוא טקס יפני של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. הטקס כולל תנועות ומחוות קבועות ומוגדרות מראש, והוא מהווה מאפיין חשוב במסורת ובתרבות היפנית. כל סוגי התה היפניים משמשים לטקס התה, אך השימוש העיקרי הוא במאצ'ה, אבקת תה ירוק. טקס התה היפני אסתטי ומדויק, ולעולם לא מבוצע כלאחר יד. זהו טקס אמנותי לכל דבר וכל תנועה בו מחושבת ביותר, כשישנן מספר שיטות נבדלות זו מזו לביצוע הטקס.

ליפן הגיע התה ע"י הנזירים הבודהיסטים אשר הביאו את התה מסין במאה השישית לספירה.
טקס התה היפני החל במאה ה-15, כאשר בהתחלה היה מדובר במנהג חברתי של המעמד הגבוה של שתיית התה ביחד אך עם השנים החל להתפתח טקס בעל כללים מוגדרים סביב שתיית התה.
היפנים העלו את טקס הכנת התה מפעילות פשוטה ומהירה לדרגת אומנות גבוה ואסתטית במיוחד.
מדובר בטקס איטי מאוד הנמשך שעות ארוכות והחוקים מוגדרים ונוקשים וכל פעילות קטנה זוכה להתייחסות וחשיבות רבה.

הטקס התעצב לפי רוח הבודהיזם שעל פיה יש להתעמק בפרטים הקטנים והיום-יומיים. העיסוק בפרטי הפרטים של הטקס נועד להשרות על האורח והמארח תחושת נינוחות והרמוניה. טקס התה נערך במקום מיוחד הנקרא חדר התה ולא ניתן לקיימו בכל חדר פשוט.
ניתן למצוא חדר תה בכל בית יפני מסורתי והחפצים היחידים בחדר (מלבד הכלים המשמשים להכנת התה) הם אגרטל ומגילה מצוירת התלויה על הקיר. לרוב הדלת לחדר היא נמוכה במיוחד ומאלצת את האורח להתכופף ובכך להיפטר מכל גאווה שהביא עמו לטקס. חדר התה הוא חדר של שלווה ורוגע ומאפשר לשוהים בו להתנתק מהעולם שבחוץ ולהירגע.

איך נערך הטקס?
לכל פעולה אותה המארח מבצע נלווה הסבר ארוך.
הטקס מתחיל מהדלקת הגחלים והרתחת המים עבור התה, לאחר שהמים רותחים המארח מעביר אבקת תה לכוס תה כאשר כל כוס תה שונה מהשנייה ומעוטרת בציורים מעשי יד.
לאחר שהמארח שופך מים הוא מקציף את אבקת התה לכל אורח באמצעות כלי במבוק מיוחד.
לפני שתיית התה יש להודות למארח, לסובב את הכוס שלוש פעמים ואז לשתות.
התה ירוק וטעמו מריר. המשתתפים חייבים ללגום מהתה בתנועות איטיות וקבועות המוגדרות בקפדנות.
לטקס התה היפני נלווים סוגים שונים של ממתקים יפנים העשויים מקמח אורז וממולאים בממרח שעועית אדומה.

כיום קיימים ביפן שלושה בתי ספר לתה שנוסדו לפני 300 שנה, הממשיכים בהנחלת אמנות התה והאירוח היפניים. לטקס התה שמור מקום של כבוד בתרבות יפן. עד היום היפנים מתייחסים לשתיית התה כמשקה חברתי ומייחדת לו מקום מרכזי באורח חייהם.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מאצ'ה- אבקת תה ירוק יפנית

המאצ'ה- אבקת התה הירוק, היא תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה שצבעה ירוק עז, ואיננה אבקת תה או אבקת תה ירוק. כלומר מאצ׳ה היא העלים עצמם, טחונים לאבקה דקיקה שמומסת במים.

אבקת המאצ'ה מופקת מעלים צעירים של שיחי תה ירוק בשם קמילה סיננסיס (Camellia Sinensis) הגדלים באזורים מסוימים של יפן. את השיחים מכסים מפני השמש לפני הקציר למשך מספר שבועות, ואז קוצרים ידנית את המובחרים שבעלים. אחרי שהעלים נקטפו ויובשו הם נטחנים באבני ריחיים לאבקה ירוקה דקיקה. את האבקה מפיקים מן השיח בצורת עיבוד מסורתית עדינה של אבני ריחיים, שיטה זו משמרת את מרבית הרכיבים הטבעיים הנהדרים שיש למאצ'ה והערכים התזונתיים נשמרים במלואם.
המאצ'ה נחשבת כ"מזון על" (סופר פוד) והוא מכיל רכיבים טבעיים רבים.
העלים של הצמח שממנו מפיקים את התה מכילים וויטמינים ומינרלים העשירים ובחומרים נוגדי חמצון אשר מסייעים בהתמודדות עם מחלות לב וסרטן מסייעים בהורדת לחץ הדם וכולסטרול, בהרגעת הקיבה, מאיצים חילוף חומרים ואנטי אייג'ינג.

למרות שהתה האבקתי התחיל את דרכו בסין, יפן היא ארץ המאצ'ה. אבקת המאצ'ה הגיעה ליפן במאה ה-12 על ידי נזירי זן ששבו מסין, כיוון שבמקור התה היה משקה מעורר שעזר לנזירים לא להירדם בשעות המדיטציה הארוכות. במסורת היפנית משמשת אבקת המאצ'ה לעריכת טקס התה היפני המסורתי. הכנת המאצ'ה אף פעם לא נעשית כלאחר-יד ותמיד מוקדשת להכנה תשומת לב מדיטטיבית.
לשם הכנת התה יש כלי במבוק ייעודיים, טמפרטורה מסוימת ודרך מיוחדת בה יש להקציף אותו עם מברשת הבמבוק.

אבקת המאצ'ה האיכותית ביותר ביפן מיוצרת באוג'י ובשיזואוקה.
ביפן, ניתן למצוא בקלות את המאצ'ה, אך על מנת להיות בטוחים שקונים מוצר איכותי וטעים, יש לוודא שכתוב שתה המאצ'ה מגיע מיפן, מכיל 100% מאצ'ה ומגיע בצורת אבקה (ולא שקיקי תה).

לתה המאצ'ה יש טעם ייחודי, מר מתוק. מכיוון שהוא מרוכז זמן החליטה שלו קצר (בין דקה לשתיים). חליטה ממושכת יותר תהפוך אותו למר מדי. בבישול ובאפייה טעם האבקה פחות דומיננטי, ופחות מריר. יש לציין כי מאצ'ה מכילה קפאין יותר מתה ירוק רגיל, אך בכמות קטנה יותר מקפה.

מאכלים יפנים מסורתיים ומודרניים, כמו גלידות, עוגיות, שוקולד קיטקאט, קינוחים, מרקים, מכילים אבקת מאצ'ה המעשירה ומעניקה לאוכל טעם ייחודי, מתוק מריר וצבע ירוק שאי אפשר לפספס. ניתן גם להשתמש במאצ'ה בתה, בקפה ובשייקים. במאכלים מערביים אפשר למצוא את אבקת המאצ'ה במאקרונים, קרואסונים, טירמיסו ועוד.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הסאקורה ביפן- לא רק פריחה

פריחת הדובדבן, הסאקורה, ביפן איננה רק חגיגה לעיניים אלא גם חגיגה לחיך.
בתקופת הפריחה, בהשראת צבעי הסאקורה, יוצאות מהדורות מיוחדות ומוגבלות של מאכלים וכלי בית בצבעי ורוד, סגול ולבן בדיוק כמו פריחת הדובדבן, אשר אפשר למצוא אותם רק בתקופת הפריחה, החל מאמצע פברואר ועד אמצע אפריל/ תחילת מאי.
בין כלי הבית בעלי מוטיב פרחי הדובדבן הנמכרים ביותר בתקופה זו אפשר למצוא כוסות, ספלים ובקבוקים בצבעי הפריחה המעוטרים בפרחי עץ הדובדבן.
חברות הבירה מייצרות משקאות בהשראת הסאקורה הנמכרות בפחיות בירה ורודות ופרחוניות.
הסאקה המסורתי יוצא במהדורה מיוחדת כאשר בכל בקבוק פרח דובדבן שלם הנשמר באופן מושלם בתוך בקבוק הסאקה.


גם חברת קוקה-קולה, פפסי וחברת התה ליפטון מייצרות משקאות מיוחדים ובסטארבאקס אפשר למצוא משקאות קרים וחמים מיוחדים כמו תה סאקורה קר, לאטה סאקורה ותות, מוקה סאקורה ועוד…
עוד משקאות סאקורה מעניינים אפשר למצוא בחלק גדול מבתי קפה ביפן עם חידושים מעניינים למשקאות השגרתיים וכולם בהשראת הפריחה.


ומה עם אוכל?
גם כאן קיים מגוון גדול, החל מחטיפים ורודים כמו צ'יפס, קרקרים, חטיפי שרימפס, קיט קאט, חטיף השוקולד האהוב ביפן, בטעם פריחת הדובדבן עם סאקה או שעועית מתוקה ועד מאכלים מסורתיים שונים כמו ה-אינאריסושי- כיסון טופו שלכבוד הסאקורה ממולא באורז ממותק עם דובדבן מיובש ואטריות אודון הנצבעות בוורוד או סגול.


המאכלים היפנים המסורתיים מקבלים עיצוב וטעם מיוחד על ידי הוספת העלים הנושרים מהעץ הדובדבן בסיום פריחתו.
העלים הטריים אינם בעלי טעם מיוחד אך כאשר מייבשים אותם או כובשים וממליחים אותם הריח והטעם של הפרח הופך למרוכז ומעניקים טעם וארומה מיוחדת לאוכל.
את העלים המיובשים אפשר לכתוש לאבקה אותה מוסיפים לקינוחים מסורתיים כמו המוצ'י, עוגייה יפנית מסורתית העשויה אורז דביק.

בתקופת הפריחה נהוג להכין את המוצ'י סאקורה, העוגיה המסורתית, בצבע ורוד, ובעזרת שעועית מתוקה להצמיד לה עלה סאקורה מיובש ומומלח העוטף את העוגיה ומעניק לה טעם מלוח המנוגד למתיקות של העוגיה.
עוד קינוחים מסורתיים מיוחדים לסאקורה:
Hanami dango- שלוש כופתאות אורז המוגשות כשיפוד, כל כופתא בצבע שונה, לבן (חסר טעם) ורוד (דובדבן) וירוק (מאצ'ה). קינוח זה נהוג לאכול בעת ההנאבי- צפייה משותפת בפריחה, בפארק עם משפחה וחברים.
Sakura manju- ממתק מאודה ובו ממרח שעועית מתוקה עטופה בבצק, מוגש בצבע ורוד או עם חתיכת דובדבן מלוח מעל הממתק.
Sakura Taiyaki – הטייאקי היא עוגייה יפנית בצורת דג הממולא בממרח שעועית מתוקה הנמכרת בדוכני רחוב. לכבוד הסאקורה, הדג נצבע בוורוד וממולא עם ערמונים.

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מאצ'ה – אבקת הבריאות והטעם היפנית

בשנה האחרונה הגיעה המאצ'ה- אבקת התה הירוק היפני גם לישראל והיא מככבת כחומר גלם במנות שונות במסעדות ובתי קפה בארץ.
המאצ'ה הוא תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה, ואיננו אבקת תה או אבקת תה ירוק.
מאצה

אבקת המאצ'ה מופקת מעלים צעירים של שיח התה אשר עוברים טחינה איטית בשיטה מסורתית באמצעות אבני ריחיים, באמצעות טחינה זו של העלים מובטחת השמירה על הרכיבים הטבעיים הנהדרים שיש למאצ'ה ועל הערכים התזונתיים הנשמרים במלואם.
המאצ'ה נחשב כ"מזון על" (סופר פוד) והוא מכיל רכיבים טבעיים רבים.

העלים של הצמח שממנו מפיקים את התה מכילים וויטמינים ומינרלים העשירים ובחומרים נוגדי חמצון אשר מסייעים בהתמודדות עם מחלות לב וסרטן מסייעים בהורדת לחץ הדם וכולסטרול, בהרגעת הקיבה, מאיצים חילוף חומרים ואנטי אייג'ינג.
במסורת היפנית משמשת אבקת המאצ'ה לעריכת טקס התה היפני המסורתי.
מאכלים יפנים מסורתיים ומודרניים מכילים אבקת מאצ'ה המעשירה ומעניקה לאוכל טעם ייחודי, מתוק ומריר וכמובן צבע ירוק שאי אפשר לפספס.


ביפן נראה את המאצ'ה בגלידות, עוגיות, קיטקאט עם מאצ'ה, מרקים ועוד.
במאכלים מערביים אפשר למצוא את אבקת המאצ'ה במאקרונים, קרואסונים, טירמיסו ועוד.
את המאצ'ה אפשר להוסיף למשקאות חמים כמו מאצ'ה לאטה, רשת סטארבקס מוכרת ביפן בהצלחה גדולה, אייס מאצ'ה ושייקים בתוספת מאצ'ה.

* התמונות מרחבי הרשת

 

יש לי גלידה יפנית הכי טובה…

היפנים אוהבים גלידה…ואיך אפשר שלא לאהוב?

הקיץ ביפן חם מאוד ואין כמו גלידה קרה ומתוקה לצנן את הגוף ביום קיץ לוהט.
באופן מפתיע הגלידה התחילה ביפן כמאכל מערבי לגמרי ועם השנים החלו להתווסף לטעמי הגלידה הרגילים והמוכרים טעמים יפנים.


בתחילת דרכה הגלידה נחשבה כמותרות ומחירה היה יקר ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם להתפנק בגביע גלידה,עם הזמן מחירה של הגלידה ירד והיא הפכה לקינוח זמין לכל אחד.
גלידה7
ביפן אפשר למצוא סוגים שונים ומשונים של גלידות והטעמים הקלאסיים והאהובים ביותר ביפן הם: גלידת מאצ'ה (אבקת תה ירוק) , כדורי גלידה עטופים במוצ'י (עוגיה העשויה מקמח אורז) בשלל טעמים, גלידת סורבה בטעם יוזו (פרי הדר יפני), גלידה שחורה העשויה מדיו של דיונון וגלידת טופו.


אחת התוספות האהובות על היפנים לשים מעל הגלידה ממש כמו ציפוי שוקולד היא מחית שעועית אדומה.
אחד הקינוחים הקרירים האהובים ביותר על היפנים הוא סוג של ברד מגולח בשם קאקיגורי אותו מכינים באמצעות מכונה מיוחדת המגלחת את הקרח עד שהוא הופך לקרח רך ואוורירי ממש כמו פתיתי שלג הנמסים בעדינות על הלשון.


את הקינוח הקאקיגורי אפשר למצוא בעונת הקיץ בחופי הים, דוכני מזון בפסטיבלים (ויש הרבה פסטיבלים בקיץ), בבתי קפה וגם בבתים הפרטים של היפנים שכה אוהבים את הברד המגולח עד שהחלו לקנות מכונות ביתיות לשימוש עצמי.


על הברד המגולח נהוג להוסיף חלב מרוכז וסירופ סוכר ומעליו לשים עוד שלל תוספות כמו פירות, שעועית אזוקי מתוקה, אבקת סויה ואפילו כדורי גלידה "רגילה".

הקאקיגורי נחשב ביפן כסמל לקיץ, בעבר כאשר התחילה עונת הקאקיגורי והחלו למכור אותו היה נהוג לתלות בפתח החנות כרזה צבעונית שהודיעה על תחילת עונת הקאקגורי. עד היום אפשר לראות כרזות כאלו בחנויות שמוכרות את הברד.
כיום ניתן למצוא את הקאקגורי במהלך עונת הקיץ כמעט בכל מקום ברחבי יפן והוא נחשב למרענן הרשמי של הקיץ היפני.
גלידה10

טקס תה יפני- תרבות עתיקה בכוס של תה

התה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים ונהוג לשתות אותו בכל העולם.
כל תרבות פיתחה מנהגים סביב הכנה ושתיית התה הנקרא- טקס התה.
ליפן הגיע התה ע"י הנזירים הבודהיסטים אשר הביאו את התה מסין במאה השישית לספירה.
טקס התה היפני החל במאה ה-15, כאשר בהתחלה היה מדובר במנהג חברתי של המעמד הגבוה של שתיית התה ביחד אך עם השנים החל להתפתח טקס בעל כללים מוגדרים סביב שתיית התה.
היפנים העלו את טקס הכנת התה מפעילות פשוטה ומהירה לדרגת אומנות גבוה ואסתטית במיוחד.
מדובר בטקס איטי מאוד הנמשך שעות ארוכות והחוקים מוגדרים ונוקשים וכל פעילות קטנה זוכה להתייחסות וחשיבות רבה.טקס תה3
הטקס התעצב לפי רוח הבודהיזם שעל פיה יש להתעמק בפרטים הקטנים והיום-יומיים.
העיסוק בפרטי הפרטים של הטקס נועד להשרות על האורח והמארח תחושת נינוחות והרמוניה.
טקס התה נערך במקום מיוחד הנקרא חדר התה ולא ניתן לקיימו בכל חדר פשוט.
ניתן למצוא חדר תה בכל בית יפני מסורתי והחפצים היחידים בחדר (מלבד הכלים המשמשים להכנת התה) הם אגרטל ומגילה מצוירת התלויה על הקיר.
לרוב הדלת לחדר היא נמוכה במיוחד ומאלצת את האורח להתכופף ובכך להיפטר מכל גאווה שהביא עמו לטקס.
חדר התה הוא חדר של שלווה ורגוע ומאפשר לשוהים בו להתנתק מהעולם שבחוץ ולהירגע.

איך נערך הטקס?
לכל פעולה אותה המארח מבצע נלווה הסבר ארוך.
הטקס מתחיל מהדלקת הגחלים והרתחת המים עבור התה, לאחר שהמים רותחים המארח מעביר אבקת תה לכוס תה כאשר כל כוס תה שונה מהשנייה ומעוטרת בציורים מעשי יד.
לאחר שהמארח שופך מים הוא מקציף את אבקת התה לכל אורח באמצעות כלי במבוק מיוחד.
לפני שתיית התה יש להודות למארח, לסובב את הכוס שלוש פעמים ואז לשתות.Japanese tea ceremony setting on wooden bench.
התה ירוק וטעמו מריר. המשתתפים חייבים ללגום מהתה בתנועות איטיות וקבועות המוגדרות בקפדנות.
לטקס התה היפני נלווים סוגים שונים של ממתקים יפנים העשויים מקמח אורז וממולאים בממרח שעועית אדומה.
לטקס התה שמור מקום של כבוד בתרבות יפן. עד היום היפנים מתייחסים לשתיית התה כמשקה חברתי ומייחדת לו מקום מרכזי באורח חייהם.

כיום קיימים ביפן שלושה בתי ספר לתה שנוסדו לפני 300 שנה, הממשיכים בהנחלת אמנות התה והאירוח היפניים.

טקס תה