הייחודיות של מערכת החינוך היפנית

חינוך הוא ללא ספק עמוד תווך בסיסי בכל רחבי העולם. לכל מדינה שיטות משלה להוראה וגידול ילדים על מנת להפוך אותם לחלק מהתרבות הייחודית שלה, ומערכת החינוך היפנית אינה שונה.
בעוד שרוב בתי הספר והאוניברסיטאות בעולם מתחילים את שנת הלימודים בספטמבר או באוקטובר, ביפן מתחילה שנת הלימודים בחודש אפריל המציין את תחילת לוח השנה האקדמי והעסקי.
היום הראשון ללימודים נפתח במקביל לאחת מתופעות הטבע היפות ביותר – פריחת הדובדבן.
חינוך החובה ביפן הוא 9 שנים- 6 שנים בבית ספר יסודי ועוד 3 שנים בחטיבת ביניים, אך 99% מהתלמידים ממשיכים הלאה ללימודים בתיכון.

Japanese school children on field trip in Yokohama, Japan.

בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. הורים רבים מעדיפים להכניס את ילדיהם לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים . חומר הלימודים זהה  בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב` לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן.
התלמידים מגיעים לבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג`קט) צבע הגרביים אחיד, והילקוט זהה.

שבוע לימודים של ילד יפני ממוצע עמוס מאוד. התלמידים לומדים החל מיום שני ועד שישי, ישנם בתי ספר בהם  כל שבת שניה לומדים חצי יום נוסף.
יום לימודים מתחיל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד השעה ארבע אחה"צ כאשר משם ממשיך הילד לפעילות במועדון עד השעה שש בערב.

גם בערב הילד לא ייהנה מזמן פנוי אלא ילך לחוגים נוספים להמשיך להעשיר את עולמו הפנימי.
הפעילות במועדון כוללת בד"כ חוגי ספורט כמו כדורעף או ג'ודו אך גם ציור או מוזיקה.
לעיתים אחרי הפעילות במועדון ילך הילד ל- ג'וקו (juku) מוסד לימוד משלים, אליו הולכים הילדים (ולאו דווקא מרצונם…) כבר מגילאי בית ספר יסודי . מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, לדוגמא: חיזוק יכולת הזיכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני (מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזיכרון של צליליהן) וגם כהכנה לבחינות הכניסה הקשות לחטיבת הביניים או לתיכון. התחרות בין התלמידים להתקבל לבתי ספר טובים היא כה גבוה עד שלעיתים שוכחים שהתלמידים הם רק ילדים והם מבלים את רוב זמנם בלימודים, שינון חומרים ולחץ גדול להצליח בבחינות המעבר ולהתקבל למוסדות הלימוד הטובים ביותר במדינה.

בשנים האחרונות חל שינוי במערכת החינוך ומשרד החינוך היפני מנסה לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים על ידי צמצום כמות החומר הנלמד, הוספת  לימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים, בדגש על פיתוח החשיבה והיצירתית, על חינוך מוסרי ומתן כלים לחיים בעולם האמיתי.

מאפיין נוסף של בתי הספר ביפן הוא שהתלמידים צריכים לנקות לבד את הכיתות, הקפיטריות ואפילו השירותים. בזמן הניקיון  התלמידים מחולקים לקבוצות קטנות ומוטלות עליהם משימות מתחלפות לאורך שנת הלימודים.
מערכת החינוך היפנית מאמינה כי הדרישה מהתלמידים לנקות אחרי עצמם מלמדת אותם לעבוד בצוות ולעזור זה לזה ולכבד את סביבתם ואת עבודתם של אחרים.

גם בתחום התזונה מערכת החינוך היפנית עושה כמיטב יכולתה להבטיח כי התלמידים יאכלו ארוחות בריאות ומאוזנות. ארוחת הצהריים לתלמידים מבושלת על פי תפריט סטנדרטי שפותח ע"י אנשי מקצוע בתחום הבריאות בשיתוף עם שפים.

Students in protective kitchen attire serve lunch to their classmates at the Dai Nana Sunamachi Elementary School in Tokyo. (AP Photo/Toru Takahashi)

כל התלמידים אוכלים ביחד בכיתה שלהם עם המורה, וזמן האכילה המשותף עוזר לבנות מערכות יחסים חיוביות בין מורה לתלמיד.

יפן הצליחה לבנות מערכת חינוך בעלת סטנדרטים והישגים גבוהים, הנחשבת כאחת הטובות ביותר בעולם.

לקראת פתיחת שנת הלימודים-קצת על מערכת החינוך ביפן

ה-1.09 מתקרב אלינו בצעדי ענק ואוטוטו שנת הלימודים נפתחת.
מערכת החינוך היפנית מתמודדת עם בעיות לא מבוטלות, שמוכרות היטב במערכת החינוך הישראלית: הכיתות במדינה הן מהצפופות בעולם, אפילו יותר מבישראל, וההשקעה הציבורית בחינוך נחשבת נמוכה.
כבר בבחירת גן הילדים נקבע למעשה העתיד החינוכי של הילד, והיכן ילמד בשנותיו באוניברסיטה.  בגיל צעיר הילדים הולכים לבית ספר רגיל בבוקר, ולאחר מכן לקורסים מיוחדים שאמורים להכשיר אותם לבחינות הקבלה לאוניברסיטה. למעשה, הם לומדים בשני בתי ספר במקביל במשך כעשר שנים.
הרישום לגן הילדים ביפן הוא אינו מעשה פשוט -ביפן אין מספיק גני ילדים.
נכון לאפריל 2015 היו ביפן כ-23,167 ילדים ברשימת המתנה וזמני ההמתנה לרישום לגן ילדים יכולים להימשך לעתים שנתיים. נשים רבות מוותרות על החזרה לעבוד לאחר הלידה.
אמנם בשנים האחרונות ישנו פיתוח מואץ לבניית גני ילדים ואף ישנה תכנית להקלות במס על בעלי נכסים אשר משכירים את השטח שלהם לטובת גני ילדים אך עדיין מדובר במצוקה קשה.
אלו שכן זכו להיכנס לגני הילדים נהנים מגנים שפועלים עד השעה 18:00 ולפעמים אפילו עד מאוחר יותר.
הטיפול הוא מסור וחם וצוות המטפלות מגיע לביקורי בית אצל הילדים לראות את סביבת מגוריו. המטפלות מרגישות כי הן זכו לטפל בילדים והן גאות בתפקיד החשוב שלהן: להעניק חום ואהבה לילדים הקטנים.
הקשר בין האמא למטפלות הוא הדוק. על האם למלא בכל יום במחברת קשר דיווח מקיף על חום גופו של הילד, זמני אכילה ומה הילד אכל ועוד הערות נוספות.
במקביל דואגות המטפלות לעדכן את האם בתפריט היומי, מה הילד למד (זחילה, טיפוס, אכילה במקלות…) ואף המלצות לאם על החינוך בבית (זמן צפייה בטלוויזיה, פעילות עם הילד ועוד)
חינוך החובה ביפן הוא 9 שנים- 6 שנים בבית ספר יסודי ועוד 3 שנים בחטיבת ביניים.
בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. אימהות רבות שואפות להכניס את ילדיהן לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים . חומר הלימודים זהה  בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב` לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן.
התלמידים מתייצבים בבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג`קט) צבע הגרביים והנעליים אחיד, והילקוט זהה.
שיטת הלימוד ברוב בתי הספר ביפן מתבססת על שינון ושליטה בחומר הנלמד, ולא בפיתוח רצון וסקרנות ללמוד.
יום לימודים של תלמיד יפני ממוצע מתחיל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד השעה ארבע אחה"צ כאשר משם ממשיך הילד לפעילות במועדון עד השעה שש בערב. גם בערב הפנוי שכבר יש לילד היפני הוא לא ינוח אלא ילך לחוגים נוספים להמשיך להעשיר את עולמו הפנימי.
הפעילות במועדון כוללת בד"כ חוגי ספורט כמו כדורעף או ג'ודו אך גם ציור או מוזיקה.
לעיתים אחרי הפעילות במועדון ילך הילד ל- ג'וקו (juku) מוסד לימוד משלים, אליו הולכים כבר מגילאי בית ספר יסודי. מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, כמו לדוגמא: חיזוק יכולת הזיכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני(מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזיכרון של צליליהן).לאם היפנית חשוב שילדה ידבר ויכתוב בצורה נכונה.
בשנים האחרונות מנסה משרד החינוך היפני לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים. צומצמה כמות החומר שמורים חייבים ללמד והוספו כשלוש שעות בשבוע ללימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים. הדגש הושם אף על פיתוח החשיבה והיצירתית.
להצצה על גני ילדים מרשימים ברחבי העולם לחצו על הקישור:
http://www.mako.co.il/living-architecture/local/Article-8264b2a8c972831006.htm