מקדשים ביפן כדי להגשים את משאלותיכם

מחפשים אהבה? להגיש מועמדות לאוניברסיטה? מתפללים לבריאות טובה? אולי ביקור באחד המקדשים האלה יעזור.

מקדשי שינטו הם ללא ספק חלק ייחודי מהתרבות היפנית. הם מילאו תפקיד חשוב בחברה היפנית מאז תחילת הדרך, וכיום כמה מהאטרקציות הפופולריות ביותר של יפן הן מקדשי השינטו שלה.

כמובן, אחת המטרות המקוריות של מקדשים היא להתפלל לקאמי (אלוהים) של המקדש למזל טוב. ולמרות שאתם יכולים להתפלל לרצונותיכם בכל מקדש, מקדשים מוקדשים לאלוהויות ספציפיות שנחשבות לעתים קרובות כמי שמתמחות בהענקת משאלות מסוימות.

אז אם יש לכם רצון מסוים שאתם רוצים להתפלל עבורו, למה שלא תבדקו מקדש שמיועד להגשים את המשאלה הספציפית שלכם? להלן חמישה מקדשים פופולריים שכדאי לקחת בחשבון בהתבסס על הרצונות שלכם.

Dazaifu Tenmangu

אם אתם מקווים למזל טוב בבחינות או למזל טוב בעיסוקיכם החינוכיים, מקדש Dazaifu Tenmangu הוא המקום בשבילכם. ממוקם דרומית לעיר פוקואוקה, מקדש זה מוקדש לחוקר והפוליטיקאי סוגווארה מיצ'יזאנה מתקופת הייאן. הלמידה הגדולה של מיצ'יזאנה גרמה לו להיקשר עם טנג'ין, אל החינוך בשינטו. כיום המקדש שלו פופולרי בקרב סטודנטים והוא מוכר קסמי מזל רבים הקשורים לחינוך ולמעבר בחינות.

בחייו, כוחו והצלחתו של מיצ'יזאנה כפוליטיקאי בקיוטו איימו על השפעתו של שבט פוג'יווארה העוצמתי, ובסופו של דבר הוא נאלץ לגלות לדאזאיפו. לאחר מותו בשנת 903, חווה האזור אסונות טבע רבים. אנשים הגיעו להאמין שרוחו עדיין כועסת על אי הצדק של גלותו, ולכן הונחו לו מנחות ומקדש טנמנגו נבנה במקום קברו.

אם אינכם יכולים להגיע לפוקואוקה, תוכלו לבקר באחד ממקדשי טנמנגו רבים אחרים ביפן, כולל השני החשוב ביותר בקיוטו.

Izumo Taisha

המקדש השני בחשיבותו ביפן, ולעתים קרובות נחשב למקדש העתיק ביותר ביפן, מושך מבקרים עם כל סוג של משאלת לב. אבל איזומו טאישה הוא מקום מיוחד בעיקר לזוגות או לאלו המבקשים אהבה. זה בגלל האלוהות החשובה מאוד שנחקקה באיזומו. האלוהות הזו היא אוקונינושי נו אוקאמי, שעל פי מיתוסי הבריאה היה היוצר של יפן ושליט איזומו.

חשוב מכך, אוקונינושי נודע כאל של מערכות יחסים טובות ונישואים. מסיבה זו, על המבקרים במקדש למחוא כפיים לא פעמיים כרגיל אלא ארבע פעמים: שתי מחיאות כפיים לעצמם ושתי מחיאות כפיים לבני זוגם, אלה שיש להם או אלה שהם רוצים.

Zeniarai Benten Shrine

המקדש הזה בקמאקורה ידוע בתור המקדש שאליו מגיעים אנשים לשטוף את כספם. זניאראי פירושו "שטיפת מטבעות". הסיבה לכך היא שעל פי האגדה, הכסף שנשטף במעיין המקדש יוכפל. אז אם יש לכם מזל ואתם מייחלים לעוד קצת מזומן, ביקור בזניאראי בנטן עשוי לשנות את ההון שלכם.

מעריכים כי מקדש זניאראי בנטן נבנה בתקופת קמאקורה שבה מינמוטו יורימוטו, מייסד ממשלת קמאקורה, הורה לבנות את המקדש. יורימוטו חלם חלום שבו אל הופיע ואמר לו שהוא יכול להביא שלום למדינה אם יבנה את המקדש.

כיום, מלבד שטיפת כספכם, המבקרים יכולים גם להעריץ את המקדש כדוגמה מצוינת למיזוג השינטו והבודהיזם.

Yasaka Shrine

מקדש יאסאקה של קיוטו, הנקרא לפעמים גם מקדש גיון, ידוע בעיקר בזכות פסטיבל הקיץ שלו, גיון מצורי. עם זאת, ייתכן שלא רבים יודעים על הקשר שלו לבריאות וליופי. למעשה, ה-Gion Matsuri הראשון לפני כ-1,200 שנה נערך כדי לפייס אלוהות חולי לאחר שמגפה פגעה בקיוטו. מקדש קטן בתוך שטחו של מקדש יאסאקה הוא אקי-ג'ינג'ה, או מקדש המגיפה, שנועד לברך אנשים בהחלמה ממחלות והגנה ממחלות.

מקדש נוסף קטן יותר בתוך מקדש יאסאקה הוא Utsukushi Gozen-sha, אשר עוגן שלוש אלות ביופי מדהים. אנשים מבקרים במקדש הזה כדי להתפלל ליופי, בין אם פנימי או חיצוני.

אם תשתפו את פניכם במים במקדש הזה, אומרים שהוא מטהר את הלב והגוף.

Sumiyoshi Taisha

ישנם יותר מאלפיים מקדשי סומיושי ברחבי יפן. מקדשים אלו מוקדשים לאלוהויות המגנות על מטיילים, מלחים ודייגים. מסיבה זו, מקדשים אלה נוטים להימצא קרוב לנמלים. אז אם יש לכם טיול בפתח ואתם מודאגים מהנסיעות שלכם, ביקור באחד מהמקדשים הללו עשוי להרגיע את דעתכם.

למרות שיש הרבה מקדשי סומיושי לבחירה, ראש כל מקדשי סומיושי, ולפיכך החשוב ביותר נמצא באוסקה. Sumiyoshi Taisha המקורי הזה הוא אחד המקדשים העתיקים ביותר של יפן. יש לו גם ארכיטקטורה ייחודית משלו בשם Sumiyoshi-zukuri, שאין לה השפעה משאר אסיה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מקדש גשו-ג'י

השטחים השקטים של מקדש Gessho-ji מכילים את קברי שבט Matsudaira, אדונים פיאודליים שפעם שלטו בעיר Matsue והסביבה הסובבת אותה. אולם המקדש אינו רק בית קברות קודר. גנים מטופחים בקפידה, אתרי קבורות מעוטרים בצורה מורכבת וסיפור רפאים מקומי הופכים את גשו-ג'י לאתר היסטורי ייחודי המציג את היופי הטבעי של העיר מטסו והתרבות המסורתית.

מוגן על ידי סיפור רפאים

המאפיין המפורסם ביותר של מקדש Gessho-ji הוא פסל הצב הענק שלו. צבים הם סמל לאריכות ימים ביפן, ומאמינים שנגיעה בראש הפסל הזה תביא מזל טוב וחיים ארוכים. עם זאת, הצב הזה הוא גם המרכז של אחד מסיפורי הרוחות המפורסמים ביותר של מטסו. לכאורה, עם רדת הלילה הצב יתעורר לחיים ויאכל כל מסיגי גבול שימצא. זו כביכול הסיבה לכך שעמוד מונח על גבו של הצב – כדי למנוע ממנו לנדוד רחוק מדי מהמקדש.

קבריהם של תשעה אדוני שבט מטסודאירה נמצאים תחת הגנת הצב. כל אחד מאתרי הקברים הללו תוכנן באופן ייחודי כך שיתאים לחייו או לאישיותו של כל אדון. למשל, שער העץ שלפני קברו של הלורד Matsudaira Naritsune כולל גילופים של דלעת סאקה (יין אורז), כי אומרים שהוא אהב סאקה.

לורד Matsudaira Fumai, פטרון תרבות התה של העיר Matsue, מובא כאן גם הוא למנוחות, וליד קברו יושבת אנדרטה המכבדת מקציפות תה מאצ'ה שהזדקנו ופרשו מהכנת תה. בשטחי המקדש יש גם מעיין מים שהלורד פומאי השתמש בו לעתים קרובות לבישול תה.

תה ופרחים

שוכן בתוך יער של עצים ובמבוק, השטחים של Gessho-ji מקסימים בכל עת של השנה. עם זאת, הזמן הפופולרי ביותר לבקר בו הוא ביוני כאשר עשרות שיחי הידראנגאה פורחים ברחבי השטח. חלק מהשיחים הללו גדלו לגובה של אנשים, והם פורחים במגוון צבעים, ויוצרים סביבה שצלמים לא יכולים לעמוד בפניה.

לאחר סיור בשטח, האורחים יכולים לקחת רגע להירגע בבניין הראשי, המעוטר בציורים ויצירות אמנות קלאסיות ומשקיף אל גינת בריכה קטנה.

תמורת תשלום נוסף, ניתן ליהנות כאן ממאצה טריה ומתקת תה מסורתית מתוצרת מקומית. Matsue היא אחת מערי תרבות התה המובילות ביפן, אז למה שלא תקדישו דקה לנסות את המומחיות המקומית הזו?

דברים לדעת

אירועים עונתיים – פסטיבלים עונתיים מתקיימים בדרך כלל בגשו-ג'י באביב ובקיץ:

ביום ראשון הקרוב ביותר ל-24 באפריל, מתקיים טקס אזכרה למקציפות תה משומשות של מאצ'ה לכבודו של לורד מטסודאירה פומאי.

ב-15 באוגוסט, במהלך פסטיבל אובון, נדלקות עששיות ברחבי שטח המקדש כדי להתפלל לרוחות אבות.

שעות פתיחה – שעות הפתיחה של Gessho-ji עשויות להשתנות עקב העונה או תנאי מזג אוויר קשים כמו שלג כבד. מומלץ לבדוק שוב את שעות הפעילות באינטרנט לפני הביקור.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מקדש סנבוטסוג'י (אולם נאג'ירדו)

התמודדו עם האתגר לטיול של פעם בחיים בשביל המסוכן ביותר של יפן עם נופים מדהימים.

אולם Nageiredo הוטבע כאוצר הלאומי המסוכן ביותר של יפן. זהו אולם עץ השוכן גבוה על צלע הצוק של הר מיטוקו במחוז טוטורי. הפלא המבני הזה נצמד לקצה המצוק הסלעי מעל הגיא שמתחתיו, מה שמוציא אשליה שמתנגדת לחוקי הפיזיקה. אולם Nageiredo הוא חלק ממקדש Sanbutsuji וקיים כבר יותר מאלף שנים, וזכה בצדק כאוצר לאומי של יפן.

התואר "Nageiredo" נהיה הגיוני הרבה יותר כשתראו את האולם. ישנה תיאוריה שמישהו בעבר עם כוחות על טבעיים העיף את האולם למקומו על הצוק, וזה במקרה המשמעות מאחורי המילה "נגיירדו".

טיול רגלי לנגיירדו

המקלט הבודהיסטי המרוחק והמסתורי מציע מבט אמיתי אל היסודות התרבותיים והתיאולוגיים של האזור. מטיילים אמיצים יכולים לחוות את היופי והפלא של מקדש סנבוטסוג'י ואולם נגיירדו באופן אישי. עם זאת, יש מלכוד. עלכם לעבור מבחן של עקשנות וחוסן על ידי הליכה בשביל קשה ומאתגר הידוע כמסוכן.

בעת ביקור בנגיירדו, ישנן מספר הגבלות ודרישות. הטיפוס החד הופך למסוכן בתנאי קרח או תנאים רטובים, ולכן השביל יהיה סגור ואסור לטיפוס בדרך כלל מדצמבר עד מרץ. חשוב ללבוש ביגוד מתאים במהלך עונת הטיולים, אך הדבר החשוב ביותר הוא מה תחליטו ללבוש על הרגליים.

ההנעלה שלכם תיבדק מקרוב לפני שיתנו לכם אישור לטייל בשביל. אם למרבה הצער נעליכם נחשבות לא מתאימות, עדיין יש לכם אפשרות אחרונה. תצטרכו לרכוש סט של סנדלי טיפוס מסורתיים של הנזירים. הם לא נראים מאוד נוחים או משכנעים ממבט ראשון, אבל הם עמידים ואידיאליים למסע. אם נזיר יכול לטפס על השביל בהם, בוודאי שגם אתם!

הכי טוב בסתיו

במהלך עונת הסתיו, מסלול ההליכה למקדש סנבוטסוג'י ולאולם נגיירדו מרהיב. המשימה המפרכת של הליכה במדרגות אבן לא אחידות וטיפוס על שורשי עצים עבים על הידיים והרגליים שלכם שווה את זה כאשר אתם מוקפים באדום, כתום וצהוב. כשתגיעו למקדש סנבוטצוג'י, אתם יכולים לבהות בהשתאות בנוף פנורמי של עלוות השלכת כשאתם אוחזים ברצפה, מכיוון שאין מחסומים בינכם לבין העצים בעמק שמתחת.

ביקרתם כבר במקדש? ספרו לנו בתגובות!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ראקוהוג'י והאמביקי קאנון

ראקוהוג'י, ביתם של קאנון אמביקי (מושך גשם), יושב על צלעי הר אמביקי בצפון מחוז איבארקי במשך כמעט 1,500 שנים, צופה לדרום-מערב על המישור העצום שמתחתיו.

הסביבה של המקדש היפה הזה מציעה הפוגה מרתקת מההמולה של העולם המודרני. עולים לגבעה מהשער הנמוך ביותר, נתקלים בקירות אבן דמויי טירה, מה שגורם למקדש להרגיש כמו מבצר הררי. עם זאת, ברגע שנכנס אליו, זהו קומפלקס של מבנים יפים ומטופחים שבהם טווסים מסתובבים בחצר המרכזית ובגן על צלע גבעה יש שבילים מיוערים, נחלים, בריכות, ותמיד משהו פורח. ניתן לספוג את האווירה המרגיעה או להשתמש במקדש כנקודת קפיצה לטיולים בהר אמביקי.

מאפיין ייחודי אחד של Rakuhoji הוא האסוציאציות ההיסטוריות שלו עם הבית הקיסרי היפני. הוא נוסד בשנת 587 לספירה עם אישורו של הקיסר יומיי דאז (540-587). נראה כי זו הייתה תקופת הזוהר של מקדשי ההרים המרוחקים והסגפנות הבודהיסטית ביפן (אם כי התפתחות האזור שמסביב לאורך מאות השנים הפכה את מיקומו של ראקוהוג'י לפחות מרוחק כמו כמה מאחיו).

כמה שנים לאחר הקמת המקדש, אחותו של יומיי, סויקו (554-628), הקיסרית ה-33 של יפן והאישה הראשונה הניתנת לאימות שכיהנה בתפקיד, חלתה וביקשה להתפלל בשמה לקנון ברקוהוג'י. היא ייחסה את החלמתה לאותן תפילות, והפכה את הקנון של המקדש ההררי לבעל כוחות מיוחדים.

האגדה על כוחות מיוחדים אלה ויחסי המקדש עם הקו הקיסרי התחזקה עוד יותר כאשר הקיסרית קומיו (701-760), בת זוגו של הקיסר שומו (701-755), התפללה ללידה בטוחה ב- Rakuhoji בסביבות שנת 730. במסגרת את תפילותיה כתבה הקיסרית את סוטרה הלוטוס בצבע זהב על נייר כחול כהה, מסמך שהמקדש שומר כאחד מאוצרותיו. בהתבסס על התקרית ההיסטורית הזו, Rakuhoji הוא, אפילו היום, מקום פופולרי להורים לעתיד להתפלל כדי להרות או ללדת בבטחה, ולהורים טריים להודות על ילד.

כל מקדש הקשור ללידה קשור גם לאותם תינוקות שלא זוכים לגדול; כלומר, הריונות אבודים, לידות מת או מוות של תינוקות. Rakuhoji אינו יוצא מן הכלל. השבילים של חלק מהגבעה המיוערת מעל המקדש מרופדים בפסלים של ג'יזו, הבודהיסטווה דמוית כריסטופר הקדוש, הידועה כשומרת על ילדים. הורים רבים שמאבדים הריונות או תינוקות מתקינים פסלי ג'יזו במקדשים כאנדרטה, כולל כאן ברקוהוג'י. לעתים קרובות נוגע ללב לשוטט בין הפסלים ולהתבונן בפרחים ובחפצים אחרים שהורים אוהבים הניחו עליהם.

השם Amabiki (מושך גשם) מגיע גם מקשר אחר של המקדש הקיסרי. בשנת 821, תוך כדי טיול ברחבי הארץ, ביקר הקיסר סאגה (784-842) בראקוהוג'י , העתיק את סוטרת הלוטוס של הקיסרית קומיו, ועגן אותה גם במקדש. הגשמים שוברי הבצורת שבאו לאחר מכן יוחסו למעשיו של הקיסר וה-Rakuhoji Kannon הפך לקנון "מושך הגשם".

עבור מקדש על צלע גבעה, יש כמות מפתיעה של מים ב-Rakuhoji, אולי עוד מורשת של הקיסר סאגה. נחל קטן נופל במורד הגבעה וממלא שתי בריכות נפרדות. אחת הבריכות מקיפה מקדש קטן לאלה בנטן, אחת משבעת אלי המזל של יפן ולעתים קרובות התערבבו עם קאנון. המקדש הצבעוני מעוטר בגילופים מקושטים;

בעוד שרוב המבנים של המקדש הם מהמאות ה-18 וה-19, ישנם כמה עם היסטוריה ארוכה אף יותר. ככל שחוקרים יותר את פינות המקדש (ובהיותו על צלע גבעה, יש הרבה פינות לחקור!), כך מוצאים יותר. תהנו!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סמליות בעלי חיים ביפן

כל מי שבילה מספיק זמן במדינה יודע שיפן אוהבת חיות. מבתי קפה של בעלי חיים (שהם לא בדיוק נחמדים) ועד לצבי של מחוז נארה שמשתלט על המדרכה, האהבה של האומה לבעלי חיים נמצאת בכל מקום – במיוחד במקדשים.

לחברים הפרוותיים שלנו יש חלק גדול בדת ובמיתוסים של יפן. ישנם אלפי מקדשים המוקדשים לבעלי החיים האהובים עלינו ומקדשים המוקדשים לחתולים, כלבים, ארנבות – אפילו צפרדעים וסרטנים!

חתולי המזל של גוטוקוג'י

קחו, למשל, את החיה האהובה על האינטרנט: הנקו (חתול). כפי שכל בעלים יגידו לכם, חתולים אוהבים לקפוץ ולתפוס דברים בכפותיהם – תכונה המודגשת במקדש גוטוקוג'י בטוקיו. המקדש הפך פופולרי ל-maneki neko המפורסם, פסל חתול חרסינה עם כפה מוגבהת כדי לתפוס כל מזל חולף באחיזתו הפרוותית. כיום, חוק "חתול מזל טוב" הוא דימוי מוכר הקשור ליפן.

סיפורו של המקדש אומר שפעם, במהלך סערה, חתול הרים את כפו וסימן לקבוצת סמוראים לחזור אחורה ולמצוא מקלט בתוך המקדש כדי להימלט ממטר הגשם. הסמוראים התרשמו מיופיו של המקדש והחליטו לתמוך בו כלכלית.

בימינו, נדיר לראות חנות ביפן שאין לה דמות מזל בחלון שלה, מוכנה לתפוס כל הון חולף.

פוריות ומזל

כמובן, אנחנו לא יכולים לשכוח את יריביהם של חתולים על הלב הקולקטיבי שלנו: אינו (כלבים). ישנם כמה מקדשים החוגגים כלבים, כמו מקדש מוסאשי-מיטאקי בטוקיו, שמתפלל מפורש עבור כלבים. למקדש טושונג'י בימאגוצ'י יש אפילו כלב בתור הכומר הראשי שלו.

ביפן מאמינים שכלבים מעניקים ברכת פוריות למבקרים במקדשים בגלל ההריונות הלא פשוטים שלהם בהשוואה לבעלי חיים אחרים. באופן מסורתי, הכלב נמצא במקום ה-12 של גלגל המזלות, לפיכך, היום ה-12 בחודש הוא Inu no Hi, מילולית, "יום הכלב". ביום זה, נשים בכל רחבי יפן מבקרות במקדשים כדי להתפלל ללידה מהירה ונוחה.

Inu Jinja (מקדש הכלבים) של מחוז נגויה, מקדש פוריות, מעגן את מלך הכלבים. זוגות מבקרים במקדש כדי לאסוף קמעות בצורת כלב ולהתפלל לפריון ולמשפחה.

כמובן, אם הכלבים לא יכולים לעזור לכם לקבל את המשפחה שאתם רוצים, אולי כדאי לכם לפנות לבעל חיים אחר הידוע שיש לו הרבה תינוקות, האוסאגי (ארנב). חובבי ארנבים צריכים לקפוץ למקדש Higashi Tenno Okazaki בקיוטו.

המקדש מלא בקמעות ופסלים חמודים בצורת ארנב. יש אפילו maneki usagi, גרסת השפנפנות של פסלי maneki neko. ביפן, ארנבות מייצגות הון, התקדמות ופיקחות, אבל הם גם שליחים של הקאמי (אלים).

הם גם ידועים בכך שהם… מתרבים כמו ארנבים. אז, באופן הולם, מקדש Higashi Tenno Okazaki קשור לפוריות ולידה, והארנבים הם שליחים המעוגנים באלים Susano-no-mikoto ו-Kushinadahime-no-mikoto. נשואים טריים וזוגות המצפים לילד יגיעו למקדש כדי להתפלל וללטף את ראשו של פסל הארנב למזל טוב.

קופיפים עם צפרדעים

כמו שפות מערביות רבות, היפנית אוהבת להשתמש במשחקי מילים של חיות כדי לדבר על חיות. לדוגמה, לעתים קרובות אנו מקשרים קופים להיות שובבים באנגלית, כגון "monkeying around". עם זאת, ביפן, המילה לקוף, סארו, דומה לסיומת זארו, מילה של פעם ל"לא".

לכן, קופים היו קשורים לחוכמה של לא לעשות דברים רעים. הנפוצים ביותר מבין הקופים המתנהגים היטב הם שלושת הסימנים המיתיים הקטנים שמאמצים את החוכמה של לא לדבר, לראות ולשמוע רוע. האגדה הפכה לכל כך נפוצה עד שקשה לזכור שהיא התחילה למעשה ביפן במקדש ניקו טושוגו, שם שלושת הקופים החכמים מגולפים בעץ של האורוות הקדושות של המקדש.

צפרדעים הן אולי אחת החיות הכי לא מוערכות. למילה kaeru יש משמעויות רבות ביפן. לדוגמה, זה יכול להיות "לחזור" או "צפרדע". מעניין לציין ששתי המשמעויות פעילות במחוז Mie שם מקדש Futami Okitama, מקדש הצפרדעים, משמש להחזרת דברים אבודים במובן הפיזי והמטאפיזי כאחד.

סרטנים מצילים את היום

נניח שהמקדשים האלה לא נתנו לכם מספיק בעלי חיים, קאנימאג'י – פשוטו כמשמעו, המקדש המלא בסרטנים – יעשה זאת. מקדש זה חוגג את סיפורה של ילדה קטנה שמצילה סרטן מלהפוך לסושי טרי במיוחד על ידי החלפת מזונה עבור חיי הסרטן.

מאוחר יותר, כשהילדה מיועדת להינשא למלך נחשים, הסרטנים נלחמים במלך הנחשים כאשר האב מתנגד באופן מובן למסור את בתו למחזרה המחליק. לבסוף, כתודה לאלופי הסרטנים של בתו, נבנה מקדש סרטנים מכוסה בשפע של דימויים של סרטנים, מגילופי סרטנים ועד שטיחי סרטנים.

אחד הדברים המעניינים בגילופי החיות הקטנות וביצירות האמנות במקדשים ובמקדשים הוא שהם יכולים לחשוף סיפורים מרתקים שאחרת הייתם מתעלמים מהם. אפילו סרטן זעיר יכול להיות גיבור בתמונה הגדולה יותר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טיול בר קיימא בשיקוקו

האי שיקוקו דורג במקום השישי בקטגוריית 10 האזורים המובילים ברשימות "הטובים ביותר בנסיעות" של ״לונלי פלאנט״ לשנת 2022. האי הרביעי בגודלו ביפן, שיקוקו שוכן מדרום-מערב לאי הונשו הראשי של יפן, וניתן להגיע אליו במטוס תוך פחות משעתיים מטוקיו. האי מורכב מארבע מחוזות: קגאווה, איימה, קוצ'י וטוקושימה. בנוסף לאטרקציות ששיקוקו ידוע בעיקר בזכות עמק איה המרוחק ומסלול העלייה לרגל העתיק – הבחירה של ״לונלי פלאנט״ הודתה גם ליעדים שעשו מאמצים לקדם תיירות בת קיימא.

שיקוקו הוא ביתו של נתיב עלייה לרגל העובר ב-88 מקדשים הקשורים לנזיר הבודהיסטי קוקאי, שחי לפני למעלה מ-1,200 שנה. זהו אחד ממסלולי העלייה לרגל המעגליים הארוכים בעולם, המשתרע על פני 1,400 ק"מ על פני ארבעת המחוזות של שיקוקו. ישנן דרכים רבות ידידותיות לסביבה ליהנות מהמסלול; מבקרים יכולים ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע בתחבורה ציבורית. הליכה של המסלול במלואו נמשכת כ-40 יום, אבל אלה עם פחות זמן יכולים עדיין לחוות את העלייה לרגל על ​​ידי סיור "דגמים" מומלץ בן יומיים במחוז טוקושימה. מסלול הליכה זה מכסה את תשעת המקדשים הראשונים מתוך 88 המקדשים, המתחיל במקדש Ryozenji.

מטיילים יכולים גם לרכב על אופניים כדי לחקור את האזורים הסמוכים בטוקושימה. העיירה קמיקאטסו, מוקפת ביערות עבותים, היא אחת מהעיריות הפחות מאוכלסות בשיקוקו, אך היא זכתה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות בזכות האסטרטגיות הסביבתיות שלה. בשנת 2003, קמיקאטסו הפכה לעירייה הראשונה ביפן שהוציאה הצהרת אפס פסולת. משקי בית חייבים להפריד את האשפה שלהם ל-45 קטגוריות שונות לפני שייקחו אותם למרכז אפס פסולת Kamikatsu. בתוך המתחם הרב-תכליתי הזה, יש מלון מוזר וידידותי לסביבה בשם "HOTEL WHY" בו האורחים יכולים לחוות אורח חיים מקומי המגלם את הרעיון של חיים בר קיימא. על מנת להפחית את כמות פסולת הפלסטיק, המלון אינו מספק שירותים חד פעמיים, והאורחים מתבקשים לחתוך רק את הסבון שהם צריכים מבר סבון בעת ​​ביצוע הצ'ק-אין. במהלך שהותם הם נדרשים למיין את האשפה שלהם לשש סלים בחדריהם; הם לוקחים את זה למתקן משותף למחזור בעת ביצוע צ'ק-אאוט.

מכיוון שזוהי יפן, המדינה הידועה במערכת התחבורה הציבורית המתקדמת שלה, קווי רכבת ואוטובוסים מקומיים חוצים את שיקוקו, ורכבות ואוטובוסים מסוימים יאפשרו לנוסעים לעלות עם אופניים. במחוז Ehime, למשל, יש "רכבות אופניים" בקטעים של קו איוטצו המאפשרות לנוסעים לנסוע עם האופניים שלהם. יש גם "אוטובוסי אופניים" מיוחדים עם מתלים לאופניים. שירותי השכרת אופניים ניתן למצוא גם בתחנות רכבת וכן ליד בתי מלון רבים.

בסוף 2021, שני אוטובוסים ידידותיים לסביבה החלו לפעול במחוז טוקושימה, בין תחנת טוקושימה לשדה התעופה, ובין אתרים מרכזיים אחרים בעיר טוקושימה. האוטובוסים האלה מונעים על ידי מימן נקי ומתחדש, והם לוקחים את המטיילים לנסיעה בת קיימא אל העתיד.

מלמידה על ההיסטוריה על ידי הליכה בדרכי עלייה לרגל ועד לטיולי אופניים כדי לחקור עיירות כפריות ייחודיות ושימוש בצורות שונות של תחבורה ציבורית, מגוון עשיר של חוויות מחכות למטיילים בשיקוקו – וניתן ליהנות מהכל תוך התחשבות בסביבה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אביב הגיע

תקופת האביב היא אחת התקופות המרגשות בשנה המביאה איתה פריחה, לבלוב והתחלות חדשות.
אחד השמות של חג הפסח המתקרב אלינו הוא חג האביב מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, המציין את בואו של חג הפסח ואת עונת האביב בה החג חייב לחול לשם קיום מצוות.

לא רק אצלנו מתרגשים לקראת בוא האביב, היפנים ידועים ברגישותם הרבה ליופיו ופלאיו של הטבע ומעניקים יחס מיוחד לכל אחת מעונות השנה המתבטא במאכלים המאפיינים את התקופה, טקסים ומנהגים שונים. האביב ביפן יפה באופן מיוחד בזכות פריחת הדובדבן היפה והעוצמתית.

בכל שנה מסוף ופברואר ועד סוף אפריל ניתן לראות באזורים שונים של יפן את פריחת הדובדבן או הסאקורה. הסאקורה היא סמל יפני, היסטורי ותרבותי, המסמלת את האופי היפה אך החמקמק ובר-החלוף של החיים. את יופיו של עץ הדובדבן היפני חוגגים במנהג ההאנאמי (hanami), שבו יוצאים החוצה לצפות ולהנות מהפריחה.

זן הדובדבן האהוב ביותר ביפן הוא ה"סומיי יושינו". פרחיו כמעט לבנים לגמרי, ולעיתים בעלי גוון חיוור ביותר של ורוד, בעיקר ליד הגבעול. פרחיו בדרך כלל פורחים ונושרים לפני שהעלים יוצאים, על כן העצים נראים כמעט לבנים לגמרי מהצמרת מטה. סוגים אחרים הם "יאמה סאקורה", "יאה סאקורה" ו"שידארה סאקורה". ל"יאה סאקורה" פרחים גדולים ועבים עם אבקנים ורודים עשירים. ל"שידארה סאקורה", או "הדובדבן המתייפח", יש ענפים הנופלים מטה כמו אלו של הערבה, מרוצפים בפרחים ורודים.

כל שנה, עוקבים היפנים אחר ה"סאקורה זנסן" – חזית פריחת הדובדבן. היא מתחילה באוקינאווה בפברואר ובדרך כלל מגיעה לקיוטו וטוקיו לקראת סוף חודש מרץ או תחילת חודש אפריל. אז היא ממשיכה צפונה, ומגיעה להוקאידו כמה שבועות מאוחר יותר.

מנהג נוסף ואחד האירועים ההיסטוריים ביפן המתקיימים לכבוד בואו של האביב עוד משנת 752 הוא טקס בודהיסטי דתי המתקיים כל שנה במקדש Todai ji בעיר נארה (Nara).

מטרת הטקס, הנמשך 14 יום, הוא טיהור והכנה לקראת האביב ונערכות בו תפילות רבות וטקסים קטנים. בסיומו של כל יום נערך טקס הדלקת לפידים מרשים הנערך כ-20 דקות ומושך צופים רבים.
בכל יום הלפידים גדלים וגבהים והטקס נעשה עוצמתי ומרשים יותר. הטקס מתקיים במרפסת המקדש העשויה מעץ ובעבר נרשמו מקרים בו נשרף המקדש ונבנה מחדש.

עפ"י האמונה מי שנכווה מגציי הלפידים הבוערים יהיה מוגן מכל רע. ביומו ה-12 מגיע האירוע לשיא במופע לפידים מרהיב אותם נושאים כ-11 נזירים בריצה אל עבר המקדש. לקראת השעה 2 לפנות בוקר מתקיים טקס Omizutori שבו מספר נזירים נבחרים שואבים מים מבאר המקדש,  בה לפי האמונה, ישנם מים קדושים והיא מתמלאת מים רק פעם בשנה- לקראת בוא האביב.

הבודהיסטים מאמינים כי למים יכולות רפוי והם מים מבורכים. את המים שופכים לשני סירים, באחד מים מהשנה שעברה ובשני מים משנים קודמות. הנזירים יוצקים מעט מים מהסיר עם המים מהשנה החולפת ומעבירים לסיר השני עם המים מהשנים הקודמות. טקס זה נמשך כבר 1200 שנה. ביומו האחרון של הפסטיבל מופע הלפידים הוא הקצר ביותר, סה"כ 5 דקות, אך יש הטוענים כי מדובר בטקס היפה והמרשים ביותר. סיומו של הטקס מסמל את תחילתו של האביב ואת תחילת פריחת הדובדבן המזוהה עם עונה חגיגית זו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דזייפו, הבירה המערבית של יפן העתיקה

בין יפן לאסיה קיים סחר וחילופי מידע ורעיונות כבר יותר מ-2,000 שנה. בחלק המוקדם של מה שהמערבים מכירים כאלף הראשון, החפצים והרעיונות שהובאו ליפן מסין ומקוריאה, בפרט, אפשרו ליפן לפתח תרבות ייחודית משלה. תקופת אסוקה (538-710 לספירה) של ההיסטוריה היפנית ידועה במיוחד בדרך שבה יפן הושפעה רבות מסין והחלה מהשורשים הללו לפתח תרבות ייחודית משל עצמה.

במהלך אותה תקופה עתיקה, רוב המסחר והשליחים נכנסו ועזבו את יפן דרך נמל הקאטה, כיום העיר פוקואוקה, באי קיושו. על מנת להבטיח שמבקרים אסייתים הנכנסים ליפן בדרך זו יתקבלו בצורה הולמת ויישמרו בשליטה, החצר הקיסרית של יאמאטו הקימה מרכז מנהל ממשלתי הידוע בשם טופורו ב- דזייפו, רק כמה קילומטרים פנימה מהקאטה.

המרכז הממשלתי בדזייפו נבנה בסוף המאה השביעית בסגנון חצרות אימפריאליות סיניות של אותה תקופה כדי להבטיח שהמבקרים יתקבלו ברמת הפאר והכבוד שהם רגילים אליה. כלומר, הוא נבנה בכיוון צפון-דרום, כאשר מבקרים מתקרבים ונכנסים מדרום. הכניסה נשמרה על ידי שער מפואר המוביל לחצר גדולה שלצידה מבני מנהלה משני הצדדים. בקצה הצפוני של החצר עמד אולם קבלת פנים ובתוך המתחם היו משרדי נציג הקיסר.

סוחרים ופקידים שהגיעו מחוץ ליפן לביקור נדרשו להמתין בבית הארחה מיוחד ליד הנמל עד שיוזמנו לכאן כדי לקבל את פניהם רשמית ולאשר כניסה למדינה. בדרך כלל במסגרת קבלה זו הוחלפו מתנות.

כל הנראה המתחם נשרף ונבנה מחדש לפחות פעם אחת, ולבסוף הוא ננטש לקראת סוף המאה ה-12. האתר הוא כיום שטח ירוק רחב ידיים בו יכולים המבקרים לטייל בין אבני יסוד כדי לקבל מושג הן על גודל המתחם והן על גודל המבנים שניצבו עליו. תצוגה בפינה הדרומית-מזרחית של המתחם מכילה כמה חומרים ארכיאולוגיים שנחפרו וכן דיורמות המשחזרות את האתר וחלק מהפעילויות שהיו מתקיימות בו.

בילוי פופולרי של האצולה בתקופה זו היה חיבור שירה, בילוי שהגיע מסין יחד עם דמויות קאנג'י. המרכיבים החזותיים כמו גם השמיעתיים של סינית ויפנית כתובה מתאימים לתרבות שירה מתוחכמת. מסיבות גן בהן השתתפו כולם בכתיבת שירה היו פעילות פופולרית במיוחד. אין ספק שנציגו של הקיסר בדזייפו היה מבדר שליחים סינים וקוריאנים עם מסיבות כאלה.

Man'yoshu הוא האוסף המוקדם ביותר של שירים כאלה ביפן, שנערך מתישהו לאחר 759 לספירה. הוא מכיל יותר מ-4,500 שירי וואקה, שאחד מהם מתייחס ל-דזייפו כ"חצר אימפריאלית רחוקה". על פי ההערכות, מספר שירים אחרים באוסף חוברו בדזייפו. אחד מהשירים הללו היה בחדשות באפריל 2019, כאשר הוכרז שלטונו של הקיסר נארוהיטו: Reiwa, שפירושו "הרמוניה יפה". בעוד שהדמות של "Rei" משמשת בדרך כלל במשמעות של "סדר" או "פקודה", התברר שבמקרה זה הדמות נבחרה על ידי פאנל של תשעה חברים בשל האסוציאציה הפואטית שלה, כלומר הוגנת או יפה. הוא נלקח משיר וואקה ב-Man'yoshu שנכתב במסיבת גן בתחילת האביב בוילה של המושל ששכנה ממש מצפון-מערב להריסות מתחם ממשלת טופורו.

באותה תקופה קדומה, מסיבות צפייה בפריחת השזיף הפורח בחורף, ופריחת הדובדבן הפורח באביב הפכו פופולרית הרבה יותר מאוחר.

מקדש שינטו קטן וחסר ייחוד, סאקאמוטו הצ'ימגו, עומד כעת באתר הווילה לשעבר, יחד עם אבן גדולה המנציחה את שיר הוואקה ואת מסיבת הגן ממנה הוא נבע. מראות בולטים נוספים בדזייפו כוללים את המוזיאון הלאומי להיסטוריה של קיושו, עם תערוכותיו המתמקדות בחילופי הדברים המוקדמים של יפן עם אסיה, ואת מקדש דזייפו טנגמנו, המוקדש לאל המלומד, סוגווארה מיצ'יזנה (845-903), ששירת לזמן קצר את הקיסר בדזייפו טופורו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שוקוקוג'י: ​​המסתורין של עמק הכוכבים בזאמה

קאנון, המכונה לפעמים אלת הרחמים הבודהיסטית, הוצגה ליפן בסוף המאה השישית, ומקדשים רבים שהוקדשו לקאנון יכולים להתחקות אחר מקורותיהם למאות השביעית או השמינית. שוקוקוג'י, בעיר זאמה של קנאגאווה, הוא מקדש כזה. מקורות המקדש בתקופת טנפיו (729-749) והטענה המקובלת כי הוא נוסד על ידי כומר בודהיסטי בשם גיוקי (668-749).

שוקוקוג'י נמצא במרחק של חמש דקות הליכה בלבד מתחנת זאמה על קו הרכבת אודקיו (Odakyu). המקדש, שפירוש שמו הוא "מקדש עמק הכוכבים", ממוקם בסביבה. יש הטוענים שהוא ביתם של "שבע התעלומות", המתוארות על לוח מפה מול בניין המקדש הראשי. פתירת כל התעלומות התבררה כציד מאתגר למדי, שבמהלכו הופיעו תעלומות נוספות.

ה"תעלומה" הכי קלה לזיהוי, היא פעמון המקדש, התלוי במגדל פעמונים מודרני ליד הכניסה למתחם. התעלומה היא כיצד הפעמון המאסיבי הזה, שייצקו אותו בשנת 1227, יכול להיתלות על גבי וו בודד (רוב הפעמונים דורשים יותר תמיכה). אומרים שהפעמון, ששוקל 384 ק"ג, הוא הפעמון השני הכי עתיק בצפון הרחוק של יפן (רק הפעמון בטוקאקוג'י בצוצ'יורה, איבארקי מבוגר יותר – בכ-20 שנה).

כמו ברוב המקדשים, שני מלכי ניאו דווה שומרים על הכניסה. אבל בשוקוקוג'י, במקום להיות מגולפים בעץ ולשכון בשער, מלכים אלה יצוקים ועומדים. שניהם עזים ויפים, ובוודאי מתפקדים היטב בתפקידם להרחיק את הרוע. מדוע אין שער במקדש זוהי תעלומה בלתי פתורה.

כשתעשו את דרכיכם במעלה השביל המרכזי לבניין המקדש הראשי, תיתקלו בתעלומות נוספות. הדבר הראשון שתבחינו בו מימין הוא פסל של קובו דאישי (774-835), הכומר הבודהיסטי הנערץ שייסד מקדשים לאורכה ולרוחבה של יפן ונחשב לבודהיסטווה (כינוי בבודהיזם למתרגל). בפסל זה אין שום דבר מסתורי. בין הפסל הזה למגדל הוקיואינטו (Hokyointo) העשוי מאבן, נמצאות עוד שתי תעלומות של המקדש: צמח המכונה דשא קאנון (תעלומה מס' 3) ושיח קמליה שנאמר עליו כי הוא פורח עם מספר סוגים שונים של פריחה בצבעים שונים (תעלומה מס' 5). דשא קאנון זהו צמח שתכונות הריפוי שלו שימשו את 'סאקאנווה טאמורה מארו', לוחם אגדי שהיה שומרו של הקיסר קאנמו (735-806).

לפי המפה, תעלומה מס' 2 נמצאת ממש בפינת המקדש הראשי: עץ מייפל ישן עם צורה מוזרה על הגזע שלו שנראה כמו שד נפול שממנו, לפי האגדה, טפטף לפעמים חלב. מסתבר שהעץ מת מזמן, אבל הגזע בעל הצורה המוזרה נחתך ונשמר בתוך המקדש. למרות העובדה ששוקוקוג'י מוקדש לקנון והמקדש הראשי שלו ידוע כאולם קאנון, לא ניתן לראות את קאנון עצמה.

לפי השלט, שלושת התעלומות הנותרות נמצאות מאחורי שער שנמצא לצד המקדש. אך לפני שתלכו למצוא אותן, הקדישו עוד קצת זמן לחקור את האזור שמול המקדש. הוא נשלט על ידי עץ גינקו ענק שמתחתיו גן אבן יבש למדי. השער מוביל לחצר/גינה קטנה ויפה, ביתו של פסל קנון אלגנטי מברונזה, ועוד בנייני מקדשים, אבל שלושת התעלומות הנותרות הן יותר קשות למציאה מאשר רק לעבור את השער. ראשית, תעלומה מס' 6, גדם פאולוניה מאובן, נמצא מאחורי ביתו של כומר המתגורר שם ולא ניתן לצפות בו.

תעלומה מס' 7, עץ הדובדבן הפורח תמיד, נמצא בבית הקברות ולכן גם אסור לצפות בו. אך למרבה המזל, ניתן לראות את תעלומה מס' 4, "באר הכוכב" היא שנתנה למקדש את שמו. באר הכוכבים היא באר מים מתוקים עמוקה שמימיה משקפים את הכוכבים בשמיים, שלפי האגדה גם באור יום שבו לא ניתן לראות כוכבים בשמים הם משתקפים שם.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ציד דרקונים בהרי ניקו

• 

ציד דרקונים הוא אולי לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על ביקור בניקו במחוז טוצ'יג'י, אבל למעשה, הציד הוא שם מצוין ומתאים. זאת מכיוון שאזור זה מלא במגוון של אמנות ופסלי דרקונים. זוהי דרך מצוינת לשפר עוד יותר את הסיור המענג של האזור המדהים הזה.

דרקונים הם חיות מיתיות שבאופן מוזר נמצאות במיתוסים ובאגדות של חברות רבות ברחבי העולם. באסיה מתייחסים אליהם בצורה חיובית, כשהם מסוגלים ל"הוריד גשם" ולשאת את משאלותיו לאלים. לעתים קרובות הם קשורים למים, מרכיב הקיים בשפע בהרי ניקו.

דרקוני המורשת העולמית:

האתרים המפורסמים ביותר בניקו הם המקדשים הרשומים למורשת העולמית, המלאים בדוגמאות מדהימות של מיטב האומנות היפנית של המאה השבע-עשרה. בסך הכל יש 103 מבנים ברשימה, ואינספור דרקונים.הדרקון הראשון שאתם עלולים להיתקל בו נמצא, כצפוי, ליד מים. דרקון ברונזה יפהפה מתפתל סביב ומעל בור סמוך לכניסה הנמוכה ביותר לרינו-ג'י, מקדש בודהיסטי בן 1,200 שנה שהיה זה מכבר מרכז לסגפנות בודהיסטית. מים זורמים לתוך הבור מפיו של הדרקון.

• 

בהמשך ההר, מעל רינו-ג'י, טושוגו הוא מתחם מקדש שינטו מפואר המוקדש לטוקוגאווה אייאסו (1543-1616), מייסד שושלת השוגונים ששלטה ביפן מ-1603 עד 1868. המאוזוליאום של אייאסו נמצא גבוה על צלע ההר בתוך שטחי מקדש, הוא נחשב לאלוהות העיקרית שסגדו לה במקדש.

אתגרו את עצמכם לספור כמה דרקונים מעטרים את יומיימון, השער הזוהר המוביל לחצר המרכזית של טושוגו. על השער הלבן, עם המרזבים השחורים שלו גזומים בזהב, דרקונים מגולפים המסתכלים עליכם מלמטה בזמן שאתם עוברים בשער. חפשו מעליכם דרקונים צבעוניים שצוירו על התקרה. ישנם מספר מדליוני דרקונים מגולפים גם בעמודי המבנה.

ישירות מעבר לחצר, תוכלו לצוד דרקונים נוספים על עמודי השער הסגור המוביל לבניין המקדש הראשי. הדרקון שעל העמוד השמאלי עולה, ונושא תפילות ואיחולים לאלים, ואילו זה מימין יורד ומחזיר מזל טוב. הגישה לבניין המקדש הראשי היא דרך כניסה צדדית, ובה יש דרקונים לבנים ארוכים על קורות המרפסת שלו. בפנים, תמונות דרקון על רקע מוזהב נמצאות על כל אחד מלוחות התקרה המרובעים של החדר החיצוני.

• 

ניתן להמשיך את מסע ציד הדרקונים עם ביקור ביאקושידו, מימין לירידה משער יומיימון. יאקושידו הוא מקדש בודהיסטי, מבחינה טכנית חלק מרינו-ג'י, למרות העובדה שהוא יושב בתחומי טושוגו (זכרו, עד סוף המאה ה-19, השינטו והבודהיזם פעלו כדת אחת מסונכרנת).

יאקושידו ידוע גם כמקדש הדרקון המזמר בגלל תופעה אקוסטית מוזרה בפנים המקדש. לאחר הורדת נעליים בחוץ, מבקרים נאספים בחדר חיצוני שבו כומר מסביר את הפרוטוקול: שתיקה, ללא תמונות, להחזיק את הידיים בעמדת התפילה של הגשו וכו'. לאחר מכן הקבוצה עוברת לאולם המרכזי של המקדש, שבו 12 פסלים של יאקושי ניוראי, בודהה הרפואה.

לאחר שהכומר מסביר שמבקרים יכולים להתפלל לבריאות טובה בפסל יאקושי הקשור לסמל גלגל המזלות הסיני , הוא ממשיך ומסביר את ציור הדיו של הדרקון על התקרה. דרקון בין עננים הוא תכונה נפוצה של תקרות המקדש שכן מאמינים שהדרקון גורם לעננים להמטיר הארה על אלה שמתחת. במקדש זה, לעומת זאת, לדרקון יש "טריק" אחד נוסף להציע.

הכומר לוקח שני כלי הקשה מעץ ומשתמש בהם יחדיו בעמידה מתחת לפני הדרקון, הצליל "קופץ" בין הרצפה לתקרה: הדרקון שר. התופעה מתרחשת רק אם הצליל נוצר בנקודה אחת בחדר על ידי שימוש בשני הכלים בזמן שהכומר עומד במקומות אחרים ברחבי החדר.

• 

מפלי ריוזו- ראש הדרקון:

רחוק יותר אל ההרים של ניקו, מעל אגם צ'וזנג'י, נמצא אחד הדרקונים החזקים באזור זה: מפלי ריוזו, רצועת מים לבנים באורך 210 מטר. ריוזו פירושו "ראש דרקון". השם נובע מצמד המפלים בתחתית הרצועה, שבה אנשים רבים רואים את החוטם והלסת של ראש דרקון. תמיד כיף להתבונן באנרגיה של המים הגולשים, אבל מסוף ספטמבר ועד סוף אוקטובר הצבע המעמיק של עלי הסתיו על העצים התלויים על המפל הם מראה פופולרי במיוחד.

• 

יש תחנת אוטובוס בראש המפל שתיקח אתכם בחזרה לאגם צ'וזנג'י או ניקו, אך חסרי הפחד עשויים לבחור להמשיך במסלול ההליכה לצד המים הצלולים של הנהר, על פני טיילת דרך ביצות ציוריות, ובהמשך עד מפל יוטאקי, שם המים נופלים 70 מטר על מדרון תלול של סלע געשי ממש מתחת לאגם יומוטו. בעלי הדמיון עשויים להחליט שאם המפל התחתון מייצג את ראש הדרקון, הנפילות הללו הן קצה זנבו של הדרקון. ההליכה כולה אורכת כמעט שעתיים ויש תחנת אוטובוס במרחק 10 דקות בלבד ממפל יוטאקי.

• 

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת