Fushimi Inari Shrine

מקדש פושימי אינארי Fushimi Inari Shrine  הנמצא בקיוטו הוא המפורסם ביותר מבין אלפי מקדשי השינטו לאל אינארי (אל האורז והסאקה). המקדש שוכן בבסיסו של הר הנקרא גם הוא אינארי, בגובה של 233 מטרים מעל פני הים, והוא כולל מסלולים במעלה ההר להרבה מקדשים קטנים יותר, אשר משתרעים על פני 4 ק"מ.

ביפן יש כ- 40,000 מקדשי אינארי, וזה החשוב שבהם. החקלאים היפנים האמינו כבר מתקופות קדומות שהשועל הוא שליח ודובר של אל קציר האורז (לאורז  יש משמעות עמוקה בתרבות היפנית –  הסאקה – הוא יין המופק מהאורז ונחשב גם  כ"משקה האלים"), לכן פסלי שועל פזורים ברחבת המקדש. זהו מקדש עם שורשים עתיקים מקורות עתיקים, עוד טרם הפיכת קיוטו לבירה בשנת 794.

אחת התופעות הייחודיות של מקדש זה היא דרך הגישה אליו והחיבור בין המקדשים. יותר מ- 10,000 שערים אדומים הנקראים טוריאי, שהם שערים מסורתיים יפניים הנמצאים בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים, עומדים צפופים אחד אחרי השני, מובילים מהמקדש לתוך היער של ההר הקדוש אינארי. הכניסה לשבילי ההליכה נמצאת בחלקו האחורי של המקדש והשערים חוצים את ההר באורך של יותר מ- 4 ק"מ ויוצרים מעין "מנהרות מעבר" בין אזור הכניסה למבני המקדשים במעלה ובמורד ההר.

אינארי נתפס כפטרון של עסקים, כשסוחרים ויצרנים סגדו אותו באופן מסורתי. כל שערי הטוריאי, לאורך המסלולים, הינם תרומות של יחידים וחברות, המבקשים "ברכה" בעסקים, ביטוי ל- "קציר" המודרני. ושמו של כל תורם ומועד התרומה חקוקים על גבי כל שער.

גם מבני המקדש עצמם שווים ביקור. בכניסה למקדש עומד "שער רומון" (Romon Gate), שנתרם בשנת 1589 על ידי המנהיג טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi). מאחוריו ניצב בניינו הראשי של המקדש (Honden) ומבנים נוספים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קוואסאקי עיר תעשייתית מלאה באומנות

פחות משלושים דקות ברכבת מתחנת הרכבת שיבויה נמצאת העיר קוואסאקי במחוז קנגאווה. העיר קוואסאקי ממוקמת בין יוקוהמה לטוקיו, שתי הערים הגדולות ביותר ביפן. זו העיר השמינית בגודלה ביפן. בעבר היתה בעלת מוניטין רע מכיוון שנחשבה כאזור מחוספס של פועלים, אך זהו אזור מדהים, מלא היסטוריה, תרבות וכמה ממקומות האמנות הייחודיים ביותר באזור קנטו.

מבחינה היסטורית, קוואסאקי הייתה זמן רב פרבר ולינה לטוקיו, מכיוון שהיא ממוקמת על טוקידו, הכביש המהיר ההיסטורי שחיבר בין טוקיו לקיוטו. במהלך המאה ה -17 זה היה אחד מאזורי המנוחה העיקריים למטיילים עייפים, ולדברי חלק מההיסטוריונים "מקום חובה לראות" באותה תקופה.
קוואסאקי, ששולבה כעיר עצמאית בשנת 1924, אוכלוסייתה כיום היא קצת יותר ממיליון וחצי איש, והיא פרבר פופולארי בקרב הנוסעים לאזור טוקיו. במהלך מלחמת העולם השנייה היא הופצצה בכבדות בגלל הנמל ואתריה התעשייתיים, אך בתקופה שלאחר המלחמה שוקמו חלק גדול מאדמות הנמל והתעשייה חזרה במהרה למצבה שלפני המלחמה ואף יותר. לתאגידים בינלאומיים מרכזיים כמו פוג'י אלקטריק, היטאצ'י, ניפון פלדה ואג'ינומוטו יש עדיין מפעלים ומשרדים עיקריים בעיר עד היום.
ישנם שלושה אזורים עיקריים בקוואסאקי שהם חובה-לראות: תחנת קוואסאקי דיישי: הבודהיזם היפני, או פסטיבל שנתי המוקדש ללידה בטוחה ובטיחות מינית, תחנת קוואסאקי עצמה: אורות והמראות המודרניים, תחנת מוקוגאוקה-יואן : אמנות והיסטוריה .
אזור תחנת Kawasaki Daishi – זה המקום בו נמצא מקדש Kawasaki Daishi.
מקדש זה, שנבנה בשנת 1128, הוקדש לנזיר קוקאי קובו דיישי, שהפיץ לראשונה את הבודהיזם ביפן בשנות ה-80. קוואסאקי דיישי מפורסם ביכולתו למנוע אסון ולהדוף את הרוע. בקיץ מארח המקדש את פסטיבל פעמוני רוח, בו המבקרים יכולים לקנות פעמוני רוח בעבודת יד על ידי אמנים מכל רחבי יפן, ובראש השנה האזרחית מגיעים למעלה משלושה מיליון איש להתפלל לשלום ולמזל טוב בשנה הבאה. הדרך למקדש זה כוללת כמה חנויות קטנות המוכרות הכל, מממתקים יפניים ועד פסלי דארומה, וסחורות מסורתיות מכל הסוגים.


מול תחנת קוואסאקי דיישי נמצא קבר קדוש קאנאיאמה. ברוב ימות השנה הקבר הקדוש הזה שקט למדי ובלתי מעורר תמיהה, אך ביום ראשון הראשון באפריל, אזור זה גדוש באנשים המחפשים ברכות פוריות, לידה בטוחה, מערכות יחסים / זוגיות טובות ושגשוג בעסקים. זהו פסטיבל ה- Kanamara Matsuri הידוע גם בשם "פסטיבל הפין". בשנים האחרונות הפך הקאנמרה מטסורי גם לאחד האירועים להט"בים הגדולים בלוח השנה החברתי.

תחנת קוואסאקי עצמה מלאה בחנויות, מסעדות, ועוד הרבה יותר. יש כמה מקומות ואירועים שלא כדאי לפספס כמו: Anata no Warehouse שהוא מרכז ארקייד ומשחקים בן חמש קומות שנועד להיראות בדיוק כמו שכונות העוני של הונג קונג בעבר. מרכז המשחקים הזה מיועד רק לבני 18 ומעלה.


אם תרצו לנסות בילוי לילה מסוג אחר, אפשר לחוות את ההיסטוריה התעשייתית של קוואסאקי דרך סיורי Factory Night View. אלה טיולי אוטובוס וסירות המציעים נופים אלטרנטיביים צבעוניים, כולל כאלה שאינם בדרך כלל פתוחים לקהל. מקום חובה לראות היא מספנת נמוטו, המספקת גם נוף מדהים של אזורי המפעל שמסביב.
מי שמבקר בקוואסאקי באוקטובר שלא יפספס את ה- Awa-Odori: פסטיבל הריקודים הגדול ביותר ביפן, המתרחש בסביבות ה -12 באוקטובר. על רחובות קוואסאקי משתלטים מאות רקדנים בתלבושות צבעוניות, וצלילי תופים וחלילים המנגנים מוזיקה יפנית מסורתית.

חלק מהעיר קוואסאקי היא תחנת מוקוגאוקה-יואן אשר ממוקמת כ -35 דקות מתחנת קוואסאקי.
באזור זה ניתן לראות את פארק Ikuta Ryokuchi נקודת טבע מלאה בפרחים עונתיים מדהימים -פריחת דובדבן, ורדים ואירוסים הם העיקריים שבהם, מקום קבורה היסטורי, ומצפה כוכבים בראש הר מסוגאטה.

בפארק זה יש מספר אטרקציות אשר יעסיקו אתכם לאורך כל היום, אך השלושה הבאים הם המרגשים ביותר אם אתם ביום חופשה:
• Nihon Minka-en- מוזיאון הבית העממי ביפן , המוזיאון הוא באוויר הפתוח, תחת כיפת השמיים, שנבנה בשנת 1967 בכדי להציג דוגמאות שונות לבתים פרטיים מסורתיים מרחבי יפן – חלקם נבנו לפני 200-300 שנה. כל מבנה הוא נכס תרבות ייעודי, ורובם פתוחים לקהל.


• Kawasaki Sora To Midori No Kagaku Kan- מוזיאון המדע העירוני של קוואסאקי. המוזיאון מפורסם בזכות הפלנטריום שלו, אך מציע גם לימודי מדעי הטבע, וגם ניסויים מיוחדים. כאן ניתן למצוא מאובנים של יצורים קדומים שנמצאו גם בקוואסאקי.


• Ikuta Ryokuchi- מוזיאון הטארו אוקמוטו לאמנות. טארו אוקמוטו, יליד קוואסאקי, קנגאווה, היה אמן אוונגרד בינלאומי המוכר בעיקר בזכות הפסל מגדל השמש, שנמצא בפארק ההנצחה של אוסאקה, וציור הקיר "מיתוס המחר", שנמצא בשיבויה.


מחוץ לפארק Ikuta Ryokuchi אך עדיין בתחנת מוקוגאוקה-יואן, נמצא מוזיאון פוג'יקו פוג'יו. מוזיאון זה מכבד את ספריית העבודה העצומה של פוג'יקו פ. פוג'יו וכולל תערוכות פנים וחוץ, בית קפה ומוצרי מהדורה מוגבלת שניתן למצוא רק כאן.


מבחינת אוכל בעיר, יש מאות מסעדות, איזאקיות ובתי קפה לבחירה באזור תחנת קוואסאקי ובסביבתה. אם מחפשים משהו קצת יותר מקומי ומתחשק לטייל בחנויות רחוב הקניות הוא הדבר הטוב ביותר לצורך זה. רחוב הקניות קוואסאקי ג'ינריוגאי (Kawasaki Ginryugai) נמצא במרחק של חמש דקות הליכה מהתחנה ובו דוכני איטריות, איזקיות, ראמן, יקיניקו ומוקדי מזון מהיר.
גם רחוב הקניות קוואסאקי גינזה קרוב לתחנת קייסיקו קוואסאקי, והוא מהווה בית למטבח יפני קלאסי מכל הסוגים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

עולים לרגל ביפן

קומאנו קודו (Kumano Kodo), אחד ממסלולי העלייה לרגל העתיקים והקדושים ביותר ביפן הנמצא בחלקו הדרומי של חצי האי קיי, מרחק 100 ק"מ מאוסקה ומורכב משבעה שבילים בדרגות קושי שונות.
זהו אחד משני אתרי עלייה לרגל בלבד שנרשמו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. (הדרך של ספרד לסנט ג'יימס היא השנייה.)

המסלול קיים למעלה מאלף שנה, כאשר אריסטוקרטים ואנשי חצר הקיסר יצאו לנסיעות ארוכות שארכו מספר שבועות כדי להגיע לשלושת המקדשים הבודהיסטים / שינטו הגדולים באזור, קומאנו הונגו טאישה, קומאנו הייאטאמה טאישה וקומאנו נאצ'י טאישה, המכונים יחד: "קומאנו סנזאן".


עולי הרגל הגיעו לקומאנו סנזאן דרך שבילי הליכה, המכונים קומאנו קודו, במשך למעלה מ 1000 שנה. המקדשים עצמם כה עתיקים והם מוזכרים במיתולוגיה היפנית.
פירוש המילה קודו היא "דרכים ישנות" וקומאנו זה כינוי לארץ המתים בשל האמונה כי רוחות שינטו חולפות במקום אחרי מותם.
הליכה בשבילים אלו נחשבת לחוויה דתית בחיפוש אחר "גן עדן" על פני כדור הארץ ואת גן עדן זה חיפשו אותם מכובדים מחצר הקיסר במסע הארוך שעשו מהבירה העתיקה של קיוטו לאזור מרוחק זה.


שבילי העלייה לרגל תוכננו להיות חוויה דתית בפני עצמם ולעתים קרובות הדרך כוללת עליות קשות ואף מסוכנות. אך אלו שאינם רוצים להסתכן או מתקשים בהליכה יכולים להיעזר ברשת התחבורה הטובה המאפשרת לנוע בין נקודות שונות לאורך המסלול באוטובוס או רכבת.

ישנם מסלולים קלילים של מספר שעות וכאלו שאורכים מספר ימים.

חווית הטיול המלאה של קומנו קודו אורכת ארבעה או חמישה ימים, אפשר לבחור האם לעשות מסלול מעגלי, או לקחת רכבת או אוטובוס לנקודה מסוימת ולהמשיך רגלית.
לאורך הקומאנו קודו יש מקומות לינה שונים ומסעדות.
חלק מהעולים לרגל יכולים לעשות זאת כאשר הם לבושים בבגדים מתקופת הייאן כפי שהעולים לרגל הראשונים לבשו.
ישנן חנויות המשכירות את הבגדים עבור מי שרוצה.


השבילים עוברים דרך יערות, מפלי מים וכמובן, מעיינות חמים המאפשרים להירגע בסוף יום ארוך של טיול רגלי.
קומנו קודו10

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ניקו – יפן הקטנה

"ניקו היא ניפון" (ניקו היא יפן) , סיסמה זו מפוזרת על כרזות ברחבי העיר הקטנה והיפה ניקו הממוקמת במרחק של כ- 150 ק"מ מצפון לטוקיו בגובה של כ- 660 מטר מעל פני הים.
היפנים מאמינים כי כל אדם חייב לראות לפחות פעם אחת בחייו את יופיה של ניקו שפירוש שמה ביפנית הוא "אור שמש".
העיר ניקו נוסדה במאה ה- 8 על ידי הכומר הבודהיסט שודו שהקים את המקדשים המפורסמים של ניקו במורדות ההר בצורה מדורגת ומדויקת להפליא.
בשנת 1999 הוכרזו המקדשים כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.


בדרך אל המקדשים עוברים בגשר שינקיו (The Shinkyo Bridge הגשר הקדוש), גשר יפני מסורתי, קטן, אחד מהמפורסמים והחשובים ביפן השייך באופן רשמי למקדש פוטאראסאן.
הגשר הנוכחי הוקם בשנת 1636, אך לפניו היה גשר אחר באותה נקודה שמקורותיו המדויקים אינם ברורים.
עד 1973 הגשר לא היה פתוח לקהל הרחב ורק לאחר שעבר עבודות שיפוץ נפתח הגשר למבקרים תמורת תשלום.


אחד המקדשים המפורסמים ביותר בניקו הוא מקדש טושוגו בו קבור טוקוגאווה אייאסו אשר ייסד את שוגנות טוקוגאווה אשר ששלטה ביפן כ-250 שנה.
מתחם המקדש מפואר ומורכב מתריסר מבנים השוכנים ביער יפהפה.
המבנים מקושטים בגילופי עץ ועלי זהב רבים, המקדש מכיל אלמנטים גם בודהיסטים וגם מהשינטו. בעבר היה נהוג להפריד בין השינטו לבודהיזם במקדשים, אך בטושוגו שתי הדתות התערבבו כל כך שההפרדה לא בוצעה בשלמותה.


אחד הפסלים המוכרים ביותר הנמצאים במקדש הוא פסל שלושת הקופים החכמים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי", מקור הפסל במזרח הרחוק והם מסמלים פתגם עתיק "אל תדברו רוע, אל תראו רוע, אל תשמעו רוע".
ניקו4
בנוסף ליופי ופאר המקדשים, בזכות מיקומה של ניקו באזור הררי ומיוער היא חלק משמורת טבע רחבה, שגאה להיות שמורת הטבע הראשונה של יפן משנת 1934. השמורה כוללת בתוכה הרים וולקנים, אגמים, מפלים, קופים והרבה אתרים הסטורים.
אחד מפלאי הטבע המתויירים ביותר הוא מפל ניקו (מפל קריפורי Kirifuri)המרשים הנופל מגובה 75 מטר והוא נמצא כמה קילומטרים מהמקדשים.
פירוש השם קיריפורי הוא "ערפל נופל" על שם הערפל הדק שנוצר כאשר המים נופלים על הסלעים בתחתית המפלים התחתונים.


את המפל ניתן לראות ממרפסת תצפית העץ הבנויה לגובה ההר שמעבר לעמק המפלים. מרפסת התצפית ממוקמת כעשר דקות הליכה בשביל סלול.
התקופה היפה ביותר לראות את המפל היא תקופת השלכת- בסתיו, אז נצבע כל האזור בצבעי שלכת של אדום, צהוב וכתום.
ניקו13

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאמקורה: חופים, מקדשים, בודהה וזיקוקים

ימיי הקיץ החמים הגיעו ליפן ואיתם הגיעו גם הפסטיבלים ומופעי הזיקוקים.
בין האירועים הגדולים אפשר למצוא גם פסטיבלים ומופעים קטנים יותר אשר מושכים קהל המעדיף אירועים שקטים, פחות המוניים המאפשרים לצפות במופעי זיקוקים בפחות צפיפות ודוחק.
אחד האירועים הקטנים מתקיים מידי שנה על חוף הים בקאמאקורה, עיירת חוף קטנה הנמצאת דרומית לטוקיו וידועה במקדשים הרבים הנמצאים בה.


אירוע הזיקוקים של קאמקורה הוא אירוע בקנה מידה קטן המאפשר לצופים לצפות ללא הפרעה במופע המתרחש בחוף הים, כשהתפוצצות הזיקוקים משתקפת בצורה יפיפייה על המים.
בעבר, האירוע עמד בפני סכנת ביטול, אך תושבי קאמקורה התגייסו לטובת האירוע ותרמו כספים להמשך קיומו.


קרבתה של העיר לטוקיו הופך אותה לאידאלית לטיולי יום וקל להגיע אליה עם רכבת מטוקיו.
מי שבוחר להגיע לקאמקורה בקיץ יכול ליהנות גם מחופי הים היפים שלה המתאימים למשפחות וכן חופים המיועדים לגולשים.


קאמקורה מפורסמת בזכות כמה אתרים היסטוריים מומלצים, שלא כדאי לוותר על ביקור בהם.
1. הבודהה הענק של קאמקורה: פסל ענק, גובהו 11.40 מטר ,עשויי מברונזה ונמצא בכניסה למקדש Kotokuin.
הפסל נבנה בשנת 1252 ובמהלך השנים נהרס מנזקי טבע שונים כמו סופות טייפון וצונאמי וגם נזקי ונדליזם שונים.
בסופו של דבר עבר הפסל אל כניסת המקדש ושם נקבע מקומו עד עצם היום הזה.
הבודהה הענק הוא אכן עצום בגודלו, אך הוא השני בגודלו ביפן, הפסל הגדול ביותר נמצא בנארה.
קאמקורה1
2. מקדש Hokokuji: מקדש בודהיסטי הידוע בזכות יער הבמבוק הגבוה והצפוף המקיף אותו.
היער אהוב מאוד על אלו המגיעים לעשות מדיטציה ויוגה.
רצפת היער מכוסה אזוב ופסלים בודהיסטים קטנים מפוזרים ברחבי היער.
במקדש עצמו יש בית תה קטן וההגעה למקום היא דרך שביל הליכה עם נוף ירוק ומרהיב.


3. מקדש Hasedera: מקדש המפורסם בגלל פסלה של קאנון, אלת הרחמים.
פסל העץ המוזהב מתנוסס לגובה של 9 מטרים ונחשב לאחד מפסלי העץ הגבוהים ביפן.
למקדש יש מוזיאון קטן המציג פסלים בודהיסטים ויצירות בודהיסטיות שונות.
המקדש בנוי על מדרון מיוער מה שמעניק לו נקודות תצפית יפות על העיר ובמיוחד על החופים שלה.


במתחם המקדש יש גינה יפה ומטופחת, ופסלים רבים של אלים יפנים המפוזרים ברחבי המקדש.
קאמקורה15

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

תפקידה החשוב של הקטורת ביפן

תיירים רבים המטיילים ביפן מופתעים לעיתים מריח הקטורת אותו הם מריחים במקומות רבים ובעיקר במקדשים.
שריפת הקטורת ביפן החלה במהלך המאה השישית לספירה ע"י הבודהיזם ואת הקטורת הביאו ליפן מסין דרך קוריאה.
קטורת
גם לוחמים סמוראים היו נעזרים בשריפת קטורת לטיהור מוחם וגופם כאשר היו מתכוננים לקרב.
לקטורת ביפן יש עדיין חלק חשוב בתרבות והיא משמשת למגוון מטרות הכוללות טקסים בודהיסטיים, טקסים רוחניים ומדיטציה.


גם בבודהיזם לקטורת יש תפקיד והיא משמשת כמנחה למתים ולפי האמונה, לעשן הקטורת יש את היכולת להיסחף עד העולם הבא.
בבתי העלמין ביפן נוהגות המשפחות המבקרות את קברי יקיריהם לשרוף מקל קטורת עבור הנפטר.
השיא של הדלקת קטורת מתרחש ביום השנה החדשה כאשר המוני מתפללים מגיעים למקדשים ומדליקים כמויות גדולות של קטורת והמקדשים מתמלאים עשן סמיך.
בעת הדלקת הקטורת במקדש נוהגים אלו שמדליקים לרכון מעל העשן שייספג בגופם וזאת בשל האמונה שעשן הקטורת מנקה את נפש האדם.


את הקטורת ניתן לרכוש בחנויות קטנות ליד המקדשים או במכונות אוטומטיות המוכרות קטורת.
ישנם סוגים רבים של קטורות והחברות המייצרות אותן הן חברות ותיקות שחלקן קיימות למעלה מ-300 שנה.
רוב הקטורות ביפן עשויות מחומרים נפוצים כמו סנדלווד (עץ אלמוג) אך ישנן קטורות נדירות העשויות חומרים יקרים והמומחים לקטורות יכולים באמצעות רחרוח הקטורת לזהות את ההבדלים הדקים בין זנים יוקרתיים של קטורות נדירות ויקרות.
הרחה של קטורת נחשבת ביפן לאומנות הנקראת קודו (Kodo 香道 הדרך של הקטורת) והיא נחשבת לאחד משלושת האומניות הגבוהות של יפן יחד עם טקס התה (סאדו 茶道 ) וסידור פרחים (華 道).


נדיר למצוא את אלו העוסקים באומנות הרחת הקטורת, הנחשב לבילוי אריסטוקרטי, מסוג התחביבים שהקיסר ומכריו עושים להנאתם.
העוסקים בקודו מתארים את התחביב כ-"להאזין לניחוח" הקטורת. מונח זה משמש לתיאור ההנאה מניחוח הקטורת העדינה, כמו שנהנים מיין משובח או ממוסיקה.


בעת מפגש קודו נוהגים המשתתפים לקחת חלק בפעילות הנקראת קומיקו (組 香)- משחק בו כל משתתף מאתגר את עצמו בהרחת קטורת וזיהוי המרכיבים של כל קטורת.
קטורת1