מבט בודהיסטי מאחורי חיות מחמד, אוכל והלוויות ביפן

מדוע אוכלים חלק מהחיות ביפן בעוד שחלק מחיות המחמד זוכות לשירותי הלוויה בהובלת פקידי דת ולאחר מכן מעוגנות בתוך מזבחות בודהיסטים בתוך הבית?

חיות מחמד במדינות עשירות זוכות יותר ויותר לפינוק ומתייחסים אליהן כבני משפחה יקרים. ברחובות יפן, התופעה העכשווית הזו מתבטאת מדי יום בדמות אנשים שדוחפים עגלה הנתונה על ידי אחד או יותר מבני המשפחה הפרוותיים שלובשים סוודרים חמים ואולי אפילו חיתולים.

הטיפול הכמעט אנושי הזה התקדם עד כדי כך שחיות מחמד זוכות לטקסי הלוויה שהוגבלו בעבר לבני אדם במהלך העשורים האחרונים.

האם אין משהו בתוך הדוקטרינות של הדת הילידית השינטו, או הדת המיובאת אך הדומיננטית יותר הבודהיזם, שיכול להסביר את הטיפול ה"הומני" יותר הזה?

שינטו וחיות

כמה מהמיתוסים היפניים המוקדמים ביותר מציגים את הקאמי של ציד ודיג. יש גם קאמי שמגן על בני אדם מפני בעלי חיים. מדי פעם חיות מופיעות כשליחי הקאמי. בקיצור, בשינטו, בעלי חיים הם או מזון, אויב או שהם עובדים בשבילך.

אפילו היום, יש ממש עשרות אלפי מקדשים המוקדשים לסגידה לאלוהויות השולטות בבעלי חיים אלה. אם אי פעם ביקרתם במקדש סווה, תרמתם לשמירה על הקאמי של הציד. רוב המבקרים הזרים ראו את שבעת אלי המזל והבחינו שלאחד, אביסו, דג גדול תלוי על כתפו.

אולי עצרתם ב-Ebisu בטוקיו והזנתם את מזלכם הטוב עם הבירה בעלת השם שלו. בקיצור, על פי המיתולוגיה המוקדמת של השינטו, בעלי חיים אינם חברים. אז אם יש סיבה דתית יפנית להציע ההלוויות לחיות מחמד, היא לא באה ממסורת השינטו.

סיפורי חיות בודהיסטיות

מתישהו במאה השישית, מתרגלים בודהיסטים החלו לטפטף ליפן מיבשת אסיה. יותר מאלף שנים קודם לכן בהודו, רעיונות דתיים לגבי קדושת חייהם של כל היצורים החיים החלו להתפשט ולבסוף נדדו דרך מה שהיא כיום סין וקוריאה, ואז לתוך יפן. חלק מתורות הדת הללו הגיעו בצורה של סיפורים. כלומר, נזירים בודהיסטים הודים היו מספרים סיפורים פשוטים לציבור שבתמורה האכיל אותם בתקווה לזכות בגלגול נשמות טוב יותר בעתיד.

סיפורים אלו העבירו את הרעיון שצבירת קארמה טובה באמצעות פעולה ראויה תבטיח לבני אדם קידום בגלגול הבא שלהם, כשם שקארמה רעה שנבעה מפעולה מזיקה או אדישות כלפי יצורים חיים אחרים תבטיח הורדה ממעמדם האנושי הנוכחי. כמה סיפורים תיארו את החיים שהבודהה עצמו חי כחיה.

לדוגמה, פעם אחת בתור ארנב קפץ בודהה לעתיד לאש של אדם רעב כדי להציע את גופו כאוכל. בסיפור אחר, בודהה היה מלך קופים שהקריב את עצמו על מנת להציל את להקת הקופים שלו מידי ציידים.

הסיפורים הללו הגיעו ליפן עם הנזירים הבודהיסטים, שהעבירו אותם לציבור היפני האנאלפביתי. כמה נזירים יפנים קיבלו השראה ליצור אוספים משלהם של סיפורים בודהיסטים שישמשו ככלים דידקטיים להסבר פעולות יומיומיות שיצרו קארמה טובה וגם רעה.

כת אחת של הבודהיזם מימי הביניים קידמה את התרגול המועדף עליה של קריאת תפילה ארוכה בשם סוטרת הלוטוס באמצעות אוסף של סיפורים המפארים את כוחה. בסיפור אחד, שני קופים בעץ שומעים נזיר שמתחתיהם קורא את הסוטרה. הקופים מתים, אך שנים לאחר מכן, מגיעים לנזיר שני נזירים צעירים המגלים שהם היו הקופים. עצם שמיעת הסוטרה הובילה אותם מיד לקיום טוב יותר.

טקסים בודהיסטים לבעלי חיים

מקדשים בודהיסטים ביצעו באופן היסטורי טקסים להצלת בעלי חיים. מקדשים רבים עדיין מקיימים טקסים שנתיים שבהם הם משחררים חיות מהשבי. רוב הכתות הבודהיסטיות במשך מאות שנים לפחות ניסו לאכוף משטר דיאטה שאינו כולל בעלי חיים. מנת מסעדה יפנית פופולרית במיוחד של מטבח צמחוני מבוססת על הארוחה בהשראת הזן שנקראת shojin ryori.

בהתאם לכך, דרך מסורתית להצביע על הצביעות בנזיר היא לקרוא לו נמאגוסה (מריח כמו בשר מדמם). אין ספק, הייתה איזו חזרה היסטורית בקרב בודהיסטים הדיוטים שנמנעים רק מאכילת חיות בעלות ארבע רגליים. "הפושעים "כללו פלגים מהציבור שסיווגו ארנבות כציפורים, שתי רגליים אכילות. אחרי הכל, ארנבים כמעט עפים, והאוזניים שלהם כמו כנפיים, מה שהופך אותם למשחק הוגן ומחיר מקובל.

על פי הדוקטרינה הבודהיסטית היפנית ותרגול העבר, אין סיבה שכלב או חתול יקבלו יחס טוב יותר מאשר ארנב, קוף, פרה, חזיר או דג. ובכל זאת הם עושים זאת.

באופן מסורתי אחראים על תפילות הלוויה לבני אדם, כמרים בודהיסטים הפכו יותר ויותר מוכנים להתפלל עבור חיות מחמד שנפטרו. תפילות יום השנה ה-49 ליום המוות חיוניות לגלגול הנשמות של המת, שלפי הדוקטרינה נאמר שהתרחש באותו יום. נוסף על כך, בחנויות אביזרי הלוויה בודהיסטיות יש כעת אגפים מיוחדים למוצרי חיות מחמד. בתי קברות לחיות מחמד לאחסון עצמות שנשרפו גדלים במהירות במספרם.

תרגול דתי להצלחה חילונית

אם הסיבה לכך שחיה מקבלת הלוויה מכומר בודהיסטי אינה נובעת מהדוקטרינה, אז היכן עלינו לחפש? בוודאי, הציניקנים יצביעו על מניע רווח, אבל גם כמרים כנים צריכים לאכול. שם טמון הסיפור. דתות מתקיימות כיום ותמיד היו חייבות להתקיים בעולם שדורש חסות.

עד כמה שזה נשמע חילוני, הדתות חייבות לשרוד בכלכלת שוק. האם זה לא רציונלי לחשוב שסיוע לדת לשרוד הוא סיבה דתית תקפה וכנה לפעולה? אם יש לערוך לוויות ל״פונץ׳״ או ״בובה״, מישהו יספק את הביקוש הזה.

אספקת חיית המחמד שלך ללוויה אינה סותרת את דוקטרינת הקארמה שמרמזת ש״פוצ'י-צ'אן״ המונע בעגלה ולבוש סוודר, עשוי להיות החזרה הקארמית של ג'ון אוג'יסאן המסכן, שמת בתאונת נהיגה בשכרות בדיוק 49 ימים לפני פוצ'י.

התרגול החדש הזה גם לא מונע את הסיכוי שפוצ'י-צ'אן המתוק ישמע את סוטרה הלוטוס יום אחד, וגם הוא וגם ג'ון אוג'יסאן הרשלן ייכנסו לנתיב הנירוונה. יתר על כן, לפי הדוקטרינה הבודהיסטית היפנית של ארץ טהורה, גן העדן הטהור של אמידה בודהה כבר מאוכלס בבעלי חיים יפים ונעימים. אבל למרבה הצער, הדוקטרינה לא מסבירה איך הם הגיעו לשם.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דזייפו, הבירה המערבית של יפן העתיקה

בין יפן לאסיה קיים סחר וחילופי מידע ורעיונות כבר יותר מ-2,000 שנה. בחלק המוקדם של מה שהמערבים מכירים כאלף הראשון, החפצים והרעיונות שהובאו ליפן מסין ומקוריאה, בפרט, אפשרו ליפן לפתח תרבות ייחודית משלה. תקופת אסוקה (538-710 לספירה) של ההיסטוריה היפנית ידועה במיוחד בדרך שבה יפן הושפעה רבות מסין והחלה מהשורשים הללו לפתח תרבות ייחודית משל עצמה.

במהלך אותה תקופה עתיקה, רוב המסחר והשליחים נכנסו ועזבו את יפן דרך נמל הקאטה, כיום העיר פוקואוקה, באי קיושו. על מנת להבטיח שמבקרים אסייתים הנכנסים ליפן בדרך זו יתקבלו בצורה הולמת ויישמרו בשליטה, החצר הקיסרית של יאמאטו הקימה מרכז מנהל ממשלתי הידוע בשם טופורו ב- דזייפו, רק כמה קילומטרים פנימה מהקאטה.

המרכז הממשלתי בדזייפו נבנה בסוף המאה השביעית בסגנון חצרות אימפריאליות סיניות של אותה תקופה כדי להבטיח שהמבקרים יתקבלו ברמת הפאר והכבוד שהם רגילים אליה. כלומר, הוא נבנה בכיוון צפון-דרום, כאשר מבקרים מתקרבים ונכנסים מדרום. הכניסה נשמרה על ידי שער מפואר המוביל לחצר גדולה שלצידה מבני מנהלה משני הצדדים. בקצה הצפוני של החצר עמד אולם קבלת פנים ובתוך המתחם היו משרדי נציג הקיסר.

סוחרים ופקידים שהגיעו מחוץ ליפן לביקור נדרשו להמתין בבית הארחה מיוחד ליד הנמל עד שיוזמנו לכאן כדי לקבל את פניהם רשמית ולאשר כניסה למדינה. בדרך כלל במסגרת קבלה זו הוחלפו מתנות.

כל הנראה המתחם נשרף ונבנה מחדש לפחות פעם אחת, ולבסוף הוא ננטש לקראת סוף המאה ה-12. האתר הוא כיום שטח ירוק רחב ידיים בו יכולים המבקרים לטייל בין אבני יסוד כדי לקבל מושג הן על גודל המתחם והן על גודל המבנים שניצבו עליו. תצוגה בפינה הדרומית-מזרחית של המתחם מכילה כמה חומרים ארכיאולוגיים שנחפרו וכן דיורמות המשחזרות את האתר וחלק מהפעילויות שהיו מתקיימות בו.

בילוי פופולרי של האצולה בתקופה זו היה חיבור שירה, בילוי שהגיע מסין יחד עם דמויות קאנג'י. המרכיבים החזותיים כמו גם השמיעתיים של סינית ויפנית כתובה מתאימים לתרבות שירה מתוחכמת. מסיבות גן בהן השתתפו כולם בכתיבת שירה היו פעילות פופולרית במיוחד. אין ספק שנציגו של הקיסר בדזייפו היה מבדר שליחים סינים וקוריאנים עם מסיבות כאלה.

Man'yoshu הוא האוסף המוקדם ביותר של שירים כאלה ביפן, שנערך מתישהו לאחר 759 לספירה. הוא מכיל יותר מ-4,500 שירי וואקה, שאחד מהם מתייחס ל-דזייפו כ"חצר אימפריאלית רחוקה". על פי ההערכות, מספר שירים אחרים באוסף חוברו בדזייפו. אחד מהשירים הללו היה בחדשות באפריל 2019, כאשר הוכרז שלטונו של הקיסר נארוהיטו: Reiwa, שפירושו "הרמוניה יפה". בעוד שהדמות של "Rei" משמשת בדרך כלל במשמעות של "סדר" או "פקודה", התברר שבמקרה זה הדמות נבחרה על ידי פאנל של תשעה חברים בשל האסוציאציה הפואטית שלה, כלומר הוגנת או יפה. הוא נלקח משיר וואקה ב-Man'yoshu שנכתב במסיבת גן בתחילת האביב בוילה של המושל ששכנה ממש מצפון-מערב להריסות מתחם ממשלת טופורו.

באותה תקופה קדומה, מסיבות צפייה בפריחת השזיף הפורח בחורף, ופריחת הדובדבן הפורח באביב הפכו פופולרית הרבה יותר מאוחר.

מקדש שינטו קטן וחסר ייחוד, סאקאמוטו הצ'ימגו, עומד כעת באתר הווילה לשעבר, יחד עם אבן גדולה המנציחה את שיר הוואקה ואת מסיבת הגן ממנה הוא נבע. מראות בולטים נוספים בדזייפו כוללים את המוזיאון הלאומי להיסטוריה של קיושו, עם תערוכותיו המתמקדות בחילופי הדברים המוקדמים של יפן עם אסיה, ואת מקדש דזייפו טנגמנו, המוקדש לאל המלומד, סוגווארה מיצ'יזנה (845-903), ששירת לזמן קצר את הקיסר בדזייפו טופורו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ניקו – יפן הקטנה

"ניקו היא ניפון" (ניקו היא יפן) , סיסמה זו מפוזרת על כרזות ברחבי העיר הקטנה והיפה ניקו הממוקמת במרחק של כ- 150 ק"מ מצפון לטוקיו בגובה של כ- 660 מטר מעל פני הים.
היפנים מאמינים כי כל אדם חייב לראות לפחות פעם אחת בחייו את יופיה של ניקו שפירוש שמה ביפנית הוא "אור שמש".
העיר ניקו נוסדה במאה ה- 8 על ידי הכומר הבודהיסט שודו שהקים את המקדשים המפורסמים של ניקו במורדות ההר בצורה מדורגת ומדויקת להפליא.
בשנת 1999 הוכרזו המקדשים כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.

בדרך אל המקדשים עוברים בגשר שינקיו (The Shinkyo Bridge הגשר הקדוש), גשר יפני מסורתי, קטן, אחד מהמפורסמים והחשובים ביפן השייך באופן רשמי למקדש פוטאראסאן.
הגשר הנוכחי הוקם בשנת 1636, אך לפניו היה גשר אחר באותה נקודה שמקורותיו המדויקים אינם ברורים.
עד 1973 הגשר לא היה פתוח לקהל הרחב ורק לאחר שעבר עבודות שיפוץ נפתח הגשר למבקרים תמורת תשלום.

אחד המקדשים המפורסמים ביותר בניקו הוא מקדש טושוגו בו קבור טוקוגאווה אייאסו אשר ייסד את שוגנות טוקוגאווה אשר ששלטה ביפן כ-250 שנה.
מתחם המקדש מפואר ומורכב מתריסר מבנים השוכנים ביער יפהפה.
המבנים מקושטים בגילופי עץ ועלי זהב רבים, המקדש מכיל אלמנטים גם בודהיסטים וגם מהשינטו. בעבר היה נהוג להפריד בין השינטו לבודהיזם במקדשים, אך בטושוגו שתי הדתות התערבבו כל כך שההפרדה לא בוצעה בשלמותה.

אחד הפסלים המוכרים ביותר הנמצאים במקדש הוא פסל שלושת הקופים החכמים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי", מקור הפסל במזרח הרחוק והם מסמלים פתגם עתיק "אל תדברו רוע, אל תראו רוע, אל תשמעו רוע".

בנוסף ליופי ופאר המקדשים, בזכות מיקומה של ניקו באזור הררי ומיוער היא חלק משמורת טבע רחבה, שגאה להיות שמורת הטבע הראשונה של יפן משנת 1934. השמורה כוללת בתוכה הרים וולקנים, אגמים, מפלים, קופים והרבה אתרים הסטורים.
אחד מפלאי הטבע המתויירים ביותר הוא מפל ניקו (מפל קריפורי Kirifuri)המרשים הנופל מגובה 75 מטר והוא נמצא כמה קילומטרים מהמקדשים.
פירוש השם קיריפורי הוא "ערפל נופל" על שם הערפל הדק שנוצר כאשר המים נופלים על הסלעים בתחתית המפלים התחתונים.

את המפל ניתן לראות ממרפסת תצפית העץ הבנויה לגובה ההר שמעבר לעמק המפלים. מרפסת התצפית ממוקמת כעשר דקות הליכה בשביל סלול.
התקופה היפה ביותר לראות את המפל היא תקופת השלכת- בסתיו, אז נצבע כל האזור בצבעי שלכת של אדום, צהוב וכתום.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

טוריאי- השער ליפן

טוריאי הוא שער מסורתי יפני הנמצא בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים.

השערים המסורתיים עשויים מעץ או מאבן, ובשנים האחרונות  החלו לבנות שערים מפלדה או בטון. הטוריאי מסמל את המעבר שבין המקדש הקדוש ל"עולם הרגיל" ומקובל להרכין את הראש כאשר עוברים מתחתיו.
פעמים רבות  מופיע על הטוריאי לוח ועליו כיתוב, לעיתים רבות מדובר בשמו של מי שתרם את הטוריאי.

מקור השם טוראי אינו ידוע, אחת ההשערות היא שהשערים הוקמו כמקום מנוחה לציפורים, הנחשבות על פי דת השינטו ל"שליחות של האלים".
פרט למקדשים, ניתן למצוא את שערי הטוריאי גם על פסגות הרים, באמצע אגם, על שפת הים ובעוד מקומות בהם הטבע מרשים ועוצמתי.

ביפן ישנם מאות אלפי שערי טוריאי שחלקם מפורסמים ומוכרים במיוחד:
1. השער הצף- נמצא במקדש Itsukushima על האי מיאג'מה, אחד משערי הטוריאי העתיקים והמוכרים ביותר.
השער ממוקם בתוך המים הרדודים של האוקיינוס ובשעת הגאות נראה כי השער צף מעל המים.
בשל שעות האור המשתנות ושעות הגאות והשפל השער זוכה לתמונות רבות.

2. השער במקדש פושימי אינאירי- במקרה זה מדבר באלפי שערים שנאספו ע"י המקדש ויצרו שרשרת אחת ארוכה של שערים, על כל שער רשום שמו של התורם.
מקדש פושימי אינארי נמצא בקיוטו ומלבד היותו מוכר בזכות השערים הוא ידוע גם כמקדש אליו מגיעים להתפלל אנשי עסקים רבים.

3. פסגת הפוג'י- על פסגת הר הפוג'י נמצא לו שער טוריאי.
הר פוג'י הוא מקום מקודש עבור היפנים ובעבר הטיפוס עליו היה נחשב לטקס דתי.
על ההר אפשר למצוא מקדשים ומס' שערי טוריאי כשהמפורסם ביניהם הוא זה הנמצא על הפסגה.

4. טוריאי חד הרגל-

הטוריאי המיוחד נמצא בנגסקי, בעברו טוריאי חד הרגל עמד על שני עמודים אך במהלך הפצצת העיר בפצצת אטום במלחה"ע השנייה איבד את אחד מהעמודים ובאורח פלא עד היום השער עומד זקוף באמצעות עמוד תמיכה אחד בלבד.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Omamori – קמע המזל היפני

בדרך המובילה למקדשים ביפן ניצבים דוכנים רבים המוכרים שקים קטנים וצבעוניים עשויים משי או בד להם מחובר חוט, אפשר לראות את השקים הקטנים תלויים מעל מראה של רכב או קשורים לתיק בית ספר של ילדים קטנים.
השקים הקטנים נקראים Omamori "הגנה" והם חלק מהתרבות של יפן המסורתית המשלבת את שתי הדתות ביפן- שינטו ובודהיזם יחדיו.
בתוך השקיקים ישנה תפילה או ברכה והם משמשים כקמע למזל טוב.

אפשר לרכוש  Omamori ליד מקדשי שינטו ובודהיזם והרכישה שלהם נחשבת כתרומה למקדש.
השקים הקטנים סגורים וזה מזל רע לפתוח אותם בשביל לראות מה יש בפנים.
את ה Omamori שומרים למשך שנה אחת בלבד וכל תחילת שנה מתחדשים ב Omamori חדש.

את קמעות הישנים אסור לזרוק לאשפה ונהוג לשרוף את הקמע הישן בטקס מיוחד במקדש.
למרות שהקמעות הם חלק מהתרבות המסורתית ביפן המודרניזציה הגיעה גם לקמעות ואפשר למצוא מכונות אוטומטיות למכירת Omamori או לרכוש אותם בחנויות מזכרות.
בעבר היו אלו הנשים שהיו מכינות את הקמעות בעבודת יד אך היום ישנם מפעלים המכינים אותם בכמויות מסחריות.
למרות זאת עדיין יש מקדשים המכינים בעצמם את הקמעות בעבודת יד מסורתית וכמובן שגם מחיר הקמע העשוי בעבודת יד בהתאם.

איך לבחור את הקמע הנכון?
ישנם סוגים שונים של קמעות כאשר כל אחד נותן מענה לצורך מסוים, ישנם קמעות האחראים על אושר, קמעות שמבטיחים מציאת זוגיות, קמעות לנהיגה בטוחה, בריאות, שמירה על הילדים וגם קמע ששומר על חיית המחמד.
בין מגוון הקמעות אפשר למצוא כמה  יותר מיוחדים כמו- קמע ששומר על המכשירים הדיגיטליים  וקמע ששומר בפני דובים.

את הקמע נהוג לשמור במקום המתאים- אם הקמע הוא לנסיעה בטוחה אז יש לתלות אותו מעל המראה ברכב, במקרה של אופנוע או אופניים הקמע יהיה תלוי על כלי הרכב עצמו, סטודנטים נוהגים לשים קמע להצלחה בלימודים בקלמר והורים שולחים את הילדים לבית הספר עם קמע לשמירה עליהם כשהוא תלוי על התיק של הילד.
בקרב התיירים ה Omamori נחשב כאחת המתנות הנרכשות ביותר כמזכרת מיפן המשלבת גם ברכה וקמע למזל וגם מזכרת יפה מיפן המסורתית.

• התמונות מרחבי הרשת

הביקור הראשון במקדש שינטו

הביקור הראשון של תינוקות יפנים במקדש שינטו  נקרא Miyamairi, ופירושו- "ביקור ראשון במקדש".
בעת הביקור נערך טקס מעבר המסורתי לתינוקות הקטנים שרק הגיעו לעולם.

Miyamairi מתרחש 30 עד 100 ימים לאחר הלידה, (31 ימים עבור בנים ו -33 ימים לבנות )
משפחתו של התינוק בליווי הסבים והסבתות  מביאים את הילד למקדש שינטו, להביע תודה לאלים על לידת התינוק.
במהלך הטקס מתפלל כומר שינטו לבריאותו ושמחתו של התינוק הקטן.

במהלך התפילה, הכומר מצטט את שמו של התינוק, את שמות ההורים, את כתובת המשפחה ואת יום ההולדת של התינוק. לאחר מכן, ההורים והסבים ניגשים אחד אחד קדים קידה אל מול המזבח, ומניחים tamagushis – צרור ענפים העשוי מעץ סקאקי המעוטר ברצועות של נייר משי, או כותנה.
במהלך הטקס התינוק מוחזק ע"י האמא או הסבתא, התינוק בדרך כלל לבוש בבגדים לבנים חגיגים או קימונו.

הטקס מסתיים עם שתיית יין אורז מכוס עץ אדום, קבלת מתנות וצילום מקצועי משותף של כל המשפחה ביחד ליד המקדש.

מקדשים מפורסמים מבצעים מאות טקסים כאלו בשבוע ולקראת סופ"ש מבצעים את הטקסים מדי שעה כאשר כל טקס אורך כמה דקות בלבד.

מתחילים שנה חדשה בתפילה

היפנים מייחסים חשיבות גדולה למעשים הראשונים המתבצעים בשנה החדשה, כמו לארוחה הראשונה, לחלום הראשון וגם לתפילה הראשונה אותה מתפללים ביום הראשון בשנה החדשה.
לתפילה הראשונה במקדש קוראים Hatsumōde והיא מתקיימת בין התאריכים 1-3 לינואר, בימים אלו נוהגים היפנים להגיע לאחד מהמקדשים הרבים ולהתפלל להצלחה, בריאות ומזל לקראת השנה החדשה.
היום בו כמות המבקרים במקדשים ביפן היא הרבה ביותר הוא היום הראשון של השנה החדשה- 1.1. כאשר את המקדשים מתחילים לפקוד החל מחצות הלילה של שנה החדשה.
בימים אלו תנועת הרכבות גדולה יותר עבור רבבות האנשים הרוצים להגיע למקדשים.
המבקרים במקדש נוהגים להגיע לבושים בקימונו חגיגי.
בדרך למקדשים אפשר למצוא דוכני אוכל רחוב ודוכנים בהם ניתן לקנות קמעות מזל הנקראות omamori, נהוג להביא את קמע המזל הישן מהשנה שעברה ולשרוף אותו במקדש.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

במקדש אפשר לקנות omikuji fortune – קלף עם נבואה , במידה והנבואה מבשרת על מזל רע קושרים את הקלף לעמוד המיועד לכך וכך המזל הרע נשכח מאחור…
במהלך שלושת ימים אלו נוהגים לפקוד מיליוני אנשים את המקדשים.

המקדש עם המבקרים הרבים ביותר הוא מקדש מיג'י בטוקיו אליו מגיעים למעלה משלושה מיליון איש בימיי החג.
בימים אלו שערי מקדש המיג'י פתוחים למבקרים גם לאורך כל הלילה עבור כל המבקרים הרוצים להגיע ולהתפלל.

מסורת נוספת המתקיימת בימי החג של השנה החדשה היא נאום הקיסר לכבוד השנה החדשה.
ב -2 בינואר, הקיסר מופיע בפני הקהל בארמון הקיסרי של טוקיו. זהו אחד משני מקרים בלבד במהלך השנה, בו השטח הפנימי של הארמון נפתח לציבור. ( המקרה השני הוא יום ההולדת של הקיסר ב- 23 בדצמבר).
הקיסר ובני משפחתו מופיעים על מרפסת עם זכוכית מוגנת בכמה שעות הנקבעות מראש אל מול הקהל הנלהב לקראתו.

 

שינטו ובודהיזם ביפן

דת השינטו היא הדת הקדומה ביותר ביפן.
במרכזה של דת השינטו נמצאים ה"קאמים" – האלים אליהם סוגדים אשר כמותם היא עצומה ונהוג לומר שיש כשמונה מיליון אלים, מדובר במספר סמלי אשר מדגיש את כמות האלים הגדולה ולא מספר מדויק.
האלים, דומים לבני האדם, ישנם זכרים ונקבות אשר להם תכונות אופי ורגשות, הם צוחקים, בוכים, נעלבים ואפילו אוהבים אוכל טוב ואלכוהול משובח.
דת נוספת הנפוצה ביפן היא הבודהיזם, דת גדולה הנפוצה בעוד מדינות בעולם, לעומת השינטו אשר שייכת רק ליפנים.
ביפן דת השינטו ודת הבודהיזם חיות בצוותא כבר שנים רבות.
יפנים רבים אפילו לא יודעים להבדיל ביניהם ומגדירים עצמם כשייכים לשתי הדתות, משלבים בין השתיים ומקיימים את מנהגי שתי הדתות.
הבודהיזם מכוון לחיים שאחרי המוות לעומת השינטו המייחס חשיבות לחיים עצמם לכן נהוג לומר כי היפני חי את חייו כשינטואיסט אך נקבר כבודהיסט.
ביפן יש מאות אלפי מקדשים,חלקם הם מקדשי בודהיזם וחלקם מקדשי שינטו ומכיוון ששתי הדתות שלובות זו בזו לא קל להבדיל ביניהם ולדעת איזה מקדש שייך לאיזו דת, אך להתבלבל בין מקדש בודהיסטי למקדש שינטו זה כמו להתבלבל בין מסגד לכנסיה.
אז איך אפשר להבדיל ולדעת איזה מקדש שייך לאיזו דת?
מבחינת החזות, במקדש בודהיסטי תמיד יהיה פעמון גדול ואילו בכניסה למקדש השינטו יהיה שער טוריאי- שער כניסה גדול העשוי עץ או אבן ומסמל את ההפרדה בין העולם החיצוני בו חיים האנשים  לבין הכניסה למקדש הקדוש  בו נמצאים האלים. בצדי שער הטוריאי מוצבים פסלי חיות משמר כהגנה על המקדש.

האדריכלות של המקדש הבודהיסטי משקף את אורח החיים הבודהיסטי- צנוע, פשוט וטבעי ואילו
מקדש שינטו הוא מפואר וצבעוני הרבה יותר מהמקדש הבודהיסטי.
הבדל נוסף אפשר לראות בלבוש של הנזירים ואנשי הדת: הנזירים הבודהיסטים לבושים בפשטות ובצניעות לעומת אנשי הדת מהשינטו אשר לבושים בצבעים נוצצים ומפוארים הרבה יותר.

נזירים בודהיסטים

אנשי דת שינטו

 

איך מבקשים משאלה ביפן?

אמה- לוח עץ אותו ניתן לרכוש במקדשים ועליו כותבים משאלות, בקשות ותפילות את הלוח תולים במקדש.
פירוש המילה "אמה" לפי הסימנים היפנים היא- "תמונת סוס" והסיפור המסתתר מאחורי לוחות העץ
מגיע עד ליפן העתיקה ,אז האמינו כי על מנת לקבל מזל וברכה מהאלים יש לתרום סוס למקדשים.
מכיוון שרכישה של סוס היא הוצאה יקרה מאוד, אלו שלא יכלו לשאת במחיר הגבוה או מי שהבקשה שלו היתה פשוטה יחסית תרמו למקדש ציור של סוס על לוח עץ.
ככל שהזמן חלף תרומה של סוסים הפכה לנדירה עד שפסקה לגמרי, אך מנהג לוחות העץ עם ציור של סוס הפך לשכיח בכל מקדש והחלו להוסיף את הבקשה על לוח העץ.
עם הזמן חידשו את התמונות והוסיפו פרט לסוסים גם ציורים שונים כמו- חיות מגלגל המזלות הסיני, איורים הקשורים לדת, אומנות, עונות השנה ועוד…
עפ"י האמונה יש מספר אינסופי של אלים כאשר לכל אל יש תפקיד ייעודי משלו ומי שמתפלל בוחר לאיזה אל להתפלל בהתאם לתפילה אותה הוא נושא.
לדוגמא- האלה אינארי היא אלת האורז והפוריות. האורז מקושר להצלחה וכסף ולכן מי שמתפלל להצלחת העסק שלו ולהצלחה פיננסית מתפלל לאלה אינארי.
בעת ההגעה למקדש אפשר לכתוב את התפילה או הבקשה האישית שלך על גבי לוח העץ ולקשור במקום המתאים. לעיתים אנשים מוסיפים ציור קטן משלהם על לוח העץ וציורי מנגה הופכים לשכיחים יותר ויותר.
התפילות והבקשות גלויות לעיני כל וזה איננו נחשב כמעשה לא מנומס להציץ לבקשות התלויות. יחד עם זאת יש מקדשים אשר אוסרים על צילום לוחות העץ.
כל זמן מה לוחות העץ נאספים ונשרפים באופן מסודר ע"י הנזירים במקדש.
ה"אמה" מציעים הצצה מעניינת לעולמם של אנשים אחרים ומעניין לראות את הבקשות והתפילות שלרוב מבקשות עולם טוב יותר.
אם המשאלה שביקשת על גבי האמה מתגשמת נהוג לתלות אמה נוספת לאות הכרת תודה.