ימי הזיכרון הירושימה ונגסאקי

בכל שנה בתאריכים ה6.8 ו9.8 מתקיימים טקסי וימי זיכרון לפצצות האטום שנפלו על הירושימה ועל נגסאקי במלחמת העולם השנייה.

הירושימה:

הירושימה היא מהערים המרכזיות ביפן שנמצאת בדרום-מערבו של האי הונשו. העיר נוסדה ב-1589  אם כי כבר כ-400 שנה קודם לכן, התקיימו בסביבתה כפרי דייגים ששוגונים (מנהיגי מיליציות) שלטו בהם. לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית כנמל מרכזי במסחר עם סין. ב-1889  ניתן להירושימה מעמד רשמי של עיר. במהלך מלחמת סין–יפן הראשונה (1894-1895) שימשה הירושימה כבירתה הזמנית של יפן. העיר נמצאת במישור, אם כי בסביבתה יש מספר גבעות המתנשאות לגובה של כ-200 מ'.

הירושימה, שהייתה ב-1945 העיר השישית בגודלה ביפן, הייתה בעלת חשיבות צבאית. מפקדות הארמיה השנייה, אשר תפקידה היה הגנת דרום יפן כולה, שכנו בה. עם זאת, הפצצות בעלות הברית במשך המלחמה לא התמקדו בה. על הירושימה הטיל חיל האוויר האמריקני את פצצת הגרעין השנייה בהיסטוריה שנקראה "ילד קטן" בבוקר ה-6 באוגוסט 1945.

בעיר שלטה הבנייה מעץ דבר שהפך אותה לפגיעה מאוד לאש. מצד שני, במרכזה נבנו כמה בנייני בטון מזוין וחזק במיוחד, כדי לעמוד ברעידות האדמה הנפוצות. בשל כך שרדו כמה מהמבנים באזור גם אחרי ההפצצה, ביניהם בניין "אולם קידום התעשייה של מחוז הירושימה", אף על פי שהפצצה הוטלה ממש עליו. בניין זה נותר על כנו, ולא שופץ מאז, והכספת בבנק המרכזי, אשר השטרות נשארו בה כחדשים. הוא נודע בשם "אנדרטת השלום בהירושימה" וב- 1996 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת לאומית.

כל שנה ב-6.8 בשעה 8:00 מתקיים בחזית אנדרטת הזיכרון בפארק השלום בהירושימה טקס לציון נפילת פצצת האטום על העיר, השנה מציינים 76 שנה לנפילת הפצצה.
אל הטקס מגיעים ניצולים וקרובי משפחתם, אנשים ציבור ובני העיר לחלוק כבוד ולהתפלל למען השלום.

בשעה 8:15 , היא שעת נפילת הפצצה, מתכנסים כולם יחדיו לדקת דומיה ולאחר מכן פעמון השלום מצלצל כאות לפתיחת הטקס, בסיום הטקס מופרחות לאוויר כ-1000 יונים. האירוע מתקיים בסימן של הנצחה ולמרות הכאב הקשה האירוע הינו בסימן של תקווה, רצון ללמוד מטעויות העבר ותקווה לשלום עולמי. במהלך כל היום ישנם אירועים הקשורים להנצחה בהשתתפות אורחים ואנשי ממשל מכל העולם. בערב מתקיים טקס מרגש כאשר שיאו בהשטת פנסי נייר הנושאים קטעי כתיבה המביעים את הרצון לשלום. את פנסי הנייר משיטים על נהר הMotoyasu  ולפי המסורת היפנית פנסי הנייר על המים מסמלים את המסע לעולם הבא

טקס הזכירון הראשון היה בשנת 1947 ביוזמתו של ראש העיר דאז שינזו האמאי ומאז כל שנה נערך הטקס בליווי משתתפים רבים כאשר תמיד ראש ממשלת יפן נוכח בטקס.
בשנת 2016 השתתף בטקס הנשיא ברק אובמה שהיה הנשיא האמריקאי הראשון שביקר בהירושימה.
הטקס משודר בדרך כלל בתחנות טלוויזיה ברחבי יפן ומופיע בתוכניות חדשות ברחבי העולם.

נגסאקי:

נגסאקי היא עיר נמל הנמצאת באי קיושו הדרומי שביפן בעלת היסטוריה מרתקת. בשנת 1571 כאשר יפן החלה להיפתח לעולם הגיעו לנגסאקי אוניות פורטוגזיות והקימו בה נמל לסחר חוץ. העיר התפתחה ושגשגה כעיר נמל וגם לאחר שיפן סגרה את שעריה למדינות אחרות בתקופת אדו, המשיכה נגסאקי לפעול כנמל היחיד הפתוח לסחר בינלאומי.

כאחת מערי הנמל הקרובות ביותר ביפן ליבשת אסיה, נגסאקי מילאה תפקיד בולט ביחסי סחר חוץ ומזה מאות שנים והייתה החשובה מבין מעט מאוד נמלים הפתוחים למספרים מוגבלים של סוחרים זרים בתקופת הבידוד של יפן. עד היום אפשר לראות בנגסאקי תזכורת לתקופה זו במבני מגורים שונים שנבנו בהשפעת התושבים הזרים שגרו בה.

האזור בו התרכזו התושבים הזרים נקרא "המדרון ההולנדי" (オ ラ ン ダ 坂, אורנדה-זאקה) רחוב מרוצף באבן בו התגוררו סוחרים זרים רבים לאחר פתיחת נמל העיר לסחר חוץ בשנת 1859. מכיוון שההולנדים היו המערביים היחידים שהורשו להיכנס ליפן בשנים אלו, הכינוי "הולנדים" התייחסו לכל מי שמערבי גם אם מוצאו היה ממדינה אחרת.

אך למרות החשיבות ההיסטורית של העיר היא מוכרת לנו בעיקר גלל פצצת האטום שהוטלה עליה.

ב- 9 באוגוסט 1945, בשעה 11:02 אחר הצהריים – שלושה ימים לאחר שהוטלה פצצה אטומית על הירושימה הוטלה הפצצה האטומית השנייה "איש שמן" על העיר נגסאקי. המטרה הראשונה הייתה העיר קוקורה אך עקב שכבת עננים שמנעה מהטייס להטיל את הפצצה הוחלט לעבור למטרה המשנית- נגסאקי.

הנזק שנגרם לנגסאקי היה קטן מזה שנגרם להירושימה, למרות שהפצצה הייתה בעוצמה גבוה יותר וזאת בגלל פני השטח ההרריים של העיר. בין 40-80 אלף איש נהרגו מהפצצה, חלקם באותו יום וחלקם בחודשים שלאחר מכן.

נגסאקי פועלת להנציח את זיכרון אותו יום טראגי ובעיר ישנם כמה אתרי הנצחה וזיכרון לזכרם של ההרוגים ולהזכיר למבקרים את ההשלכות של הפצצה הקטלנית.

פארק השלום בנגסאקי הוקם בסמוך למוקד הפיצוץ ומטרתו לייצג את המשאלה לשלום עולמי ונדר שמלחמה קשה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. הפארק כולל את פסל השלום בגובה 9.7 מטרים המסמל את משאלתם של אזרחי נגסאקי לשלום.

הפסל סייבו קיטמורה, יליד נגסאקי, יצר את הפסל כסמל לאהבה, הדמות בפסל מרימה את יד ימין ומצביעה על השמים כדי לסמן את האיום של נשק אטומי ואילו הזרוע השמאלית מורמת אופקית כדי לייצג את המשאלה לשלום. עיניה של הדמות עצומות קלות בתפילה לנפשם של קורבנות הפצצה האטומית. בכל שנה ב- 9 באוגוסט, יום השנה להפצצת האטום, נערך טקס זיכרון מול הפסל. בפארק נמצאת גם מזרקת השלום, שנבנתה לזכר ילדה קטנה שהסתובבה וחיפשה מקור מים. בפארק יש אזור המוקדש לסמלי שלום ובו יש אנדרטאות זיכרון שנתרמו ע"י מדינות שונות.

מוזיאון פצצת האטום מציג את המאורעות הקשים בצורה נגישה. במוזיאון אפשר לראות את האירועים שקדמו להפלת הפצצה האטומית, שחזור נגסאקי עד ימינו, תולדות פיתוח הנשק הגרעיני והתקווה לעולם שליו ללא פצצות אטום.

קבר סאנו הקדוש נמצא כ-900 מטר ממרכז הפיצוץ. בעקבות הפיצוץ כל המבנה הושמד לחלוטין פרט לאחד משעריי הטורי שהיו במקום. מה שנותר משער הטורי זו הקשת שנותרה עומדת על רגל אחת בלבד במשך כל 76 השנים שעברו. העמוד הבודד מסמל עבור תושבי העיר את החוסן והחוזק שהם גילו בתקופה הקשה שעברה עליהם. לא רחוק משם ישנם עצים שלמרות שנפגעו קשה בפיצוץ הם שוקמו ואף החלו לצמוח מחדש. עד היום אפשר לראות חתיכות זכוכית ופסולת כתוצאה מהפיצוץ בתוך חלל של אחד העצים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אי "ספינת המלחמה " בהאשימה

האי האשימה (端 島-שימה הוא סיומת יפנית לאי), הוא אי קטן שנמצא כ 20 קילומטרים מנמל נגאסאקי. עד 1974 שימש האי כמכרה פחם, ולמעלה מ- 5000 תושבים גרו באי הקטן ובנו בו את ביתם.
אורכו כ- 480 מטר ורוחבו כ- 150 מטר, ולכן התוצאה הייתה צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בהיסטוריה שנרשמה ברחבי העולם.

כדי להכיל כל כך הרבה אנשים באזור כה קטן, כל פיסת אדמה נוצלה ונבנו עליה מבני מגורים עד שצורתו של האי היתה כספינת מלחמה גדולה וכך קיבל האי את הכינוי המזוהה איתו "גונקנג'ימה" אשר פירושו ביפנית "ספינת קרב".
הפחם התגלה לראשונה בגונקנג'ימה בשנת 1810 וכרייה תעשייתית החלה בשלהי 1800, זמן קצר לאחר מכן נרכש האי על ידי תאגיד מיצובישי. עם עליית הייצור, האי הורחב, ונבנו מבני מגורים ותעשייה גדולים.
מנהלים, עובדים ומשפחותיהם ראו באי הקטן בית. תושבי האי הצליחו לחיות חיים טיפוסיים עד כמה שאפשר. מחצית מהאי הוקדש לעבודות המכרה, השני לחלל מגורים, בתי ספר, מסעדות, חנויות, בריכת שחיה, קולנוע ובית חולים.
כאשר הוטלה פצצת האטום בשנת 1945 על נגאסאקי, ההשפעה היחידה על גונקנג'ימה הייתה רוח חזקה שפגעה באי אך לא היו נפגעים בנפש או רכוש.

עקב ירידה בביקוש לפחם, באפריל 1974 נסגר המכרה, ותושביו נאלצו לעזוב את גונקנג'ימה, ונטשו את האי על כל מבניו. במהלך השנים שחלפו מאז, ניזוקו המבנים של בתי המגורים ומתקני הכרייה מנזקי טבע שונים, בעיקר סופות טייפון, מה שהקנה לאי אווירה מפחידה ומאיימת.

בגלל הסכנה להתמוטטות מבנים, גונקנג'ימה היה סגור לקהל, ובמשך שנים רבות ניתן היה לראות את האי רק מסיורי שיט אשר הקיפו את האי מרחוק.
באפריל 2009, נבנה מזח סירות אשר אפשר לסירות סיור לעגון ליד גונקנג'ימה, ומאז הפך האי לאטרקציה תיירותית ומבקרים רבים מגיעים לסיור באי הנטוש.

המשתתפים בסיור נלקחים לתצפית בחלק קטן בקצה הדרומי של האי ומבלים כ- 45 דקות על האי עם מדריכי טיולים דוברי יפנית.
למרות הביקורים באי עדיין חל איסור להתקרב למבנים מחשש שיתמוטטו.
בגלל תנאי מזג האוויר מדובר בשייט במים סוערים ולכן אין זה מומלץ למי שסובל ממחלת ים ומומלץ לשוט לאי רק בין החודשים ספטמבר-אוקטובר אז מזג האוויר נוח ומתאים לביקור.
האשימה8
בזכות מראהו המפחיד והמצמרר של האי, תמונות חיצוניות שלו מופיעות בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה כאשר המוכר ביניהם הוא  הסרט "Skyfall" של ג'יימס בונד משנת 2012 הכולל סצנות מפחידות מגונקנג'ימה.

התעניינות הגוברת באי הביאה ליוזמה להגנתו כאתר של מורשת תעשייתית.
לאחר דיונים רבים האי אושר רשמית כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ביולי 2015, כחלק מאתרי יפן.
האשימה7

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שמח בקונצ'י

ביום שבת 7.10 יחגגו תושבי העיר נגסקי במשך שלושה ימים  בפסטיבל קונצ'י המסורתי שנחגג החל משנת 1634.
הפסטיבל הוא אירוע עירוני בהשתתפות 59 השכונות של נגסקי כאשר לכל שכונה ריקוד אופייני לה המבוצע בפסטיבל אחת לשבע שנים. בכל שנה עולות להופיע רק 8-9 שכונות בריקוד הייחודי שלהן וכך נשמרת הרעננות של הפסטיבל בכל שנה.


לכל ריקוד היסטוריה ארוכה ומאפיינים ממדינות שונות כמו הולנד וסין אשר להן השפעה היסטורית על העיר מהשנים בהן נמל נגסקי היה הנמל היחיד שהיה פתוח לסחר חוץ (1603-1868).
רוב הריקודים משלבים במופע אביזרים גדולים כמו דרקוני ענק סינים, סירות מקושטות, בובות מסורתיות ועוד.


ההופעות מתקיימות בכמה מוקדים מרכזים בעיר שהידוע בהם הוא מקדש סואה.
לחלק מההופעות יש לרכוש כרטיסים הרבה זמן מראש בעוד שחלק מההופעות פתוחות בחינם לקהל הרחב, רק שיש לתפוס מקום זמן רב לפני תחילת ההופעה.


במהלך שלושת ימיי הפסטיבל שוררת בעיר אווירה חגיגית ותוססת והעיר מתמלאת בתיירים המגיעים לחוות ולקחת חלק בפסטיבל הצבעוני והרועש של נגסקי.
נגסקי3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת