10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס

למרות מה שאולי חלקכם חושבים מקלות האכילה הראשונים הומצאו בסין. עם הפיכתה של סין לכוח תרבותי דומיננטי באזור, מקלות האכילה נדדו למדינות שכנות. בעבר נהוג היה להכינם בפשטות מזרדים שנתלשו מעצים ולאכול באמצעותם. מקלות אכילה הגיעו לראשונה ליפן בשלב מסוים בסביבות 500 לספירה. המקלות היפנים הקדומים ביותר עוצבו למעשה כמו סט של מלקחיים ושימשו רק לטקסים דתיים.

היפנים מתייחסים למקלות האכילה שלהם ברצינות ויש חוקים נוקשים אשר יש להישמע להם בעת האכילה איתם. אמנם היפנים סלחניים כלפי המערביים אשר אינם מכירים את כל החוקים לאכילה נכונה אך יש כמה כללים בסיסים אשר יש להישמע להם בעת האכילה עם הצ'ופסטיקס.

אז כדי שתוכלו להישאר מנומסים גם בזמן האוכל הנה 10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס:

1. יש להקפיד ולהשתדל לאחוז את הצ'ופסטיקס בצורה נכונה, לא לכולם קל לאכול עם המקלות ויש כאלה שנדרש להם זמן מה ללמוד איך לאכול באמצעותם אך מומלץ להתאמן ולצפות במי שאוחז נכון וללמוד לאכול עם המקלות בצורה הנכונה. אכילה נכונה או לפחות לנסות לאכול נכון עם המקלות הוא מעשה שמאוד יוערך מצד היפנים.

2. ביפן נהוג להזמין מספר מנות ולחלוק אותן עם יושבי השולחן כאשר לכל סועד יש צלחת אישית אליה הוא מעביר את האוכל. אסור לאכול עם המקלות ישר מתוך צלחת החלוקה אלא לקחת אוכל לצלחת האישית בלבד.

3. במסעדות יפניות רבות אפשר למצוא כלי קטן אישי לכל סועד עליו ניתן להניח את המקלות אכילה. יש להשתמש במתקן כזה ולהניח עליו את מקלות האכילה כאשר לא משתמשים בהן. במידה ומדובר בצ'ופסטיקס חד פעמיים לא יונח מתקן עבור הסועדים (במקרה כזה אפשר להניח את המקלות על נייר העטיפה בהן היו מקלות האכילה).

4. במידה והמנות הגיעו ואתה מתלבט מאיזה מנה לאכול אסור "לעבור" על המנות עם מקלות האכילה. יש להשתמש בהן אך ורק בשביל לקחת מהאוכל.

5. אסור "לחפור" באוכל עם המקלות. יש לקחת אוכל מהחלק העליון ולא לנבור בתחתית הצלחת.

6. אסור ללקק את המקלות אכילה.

7. אחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאין להעביר אוכל אחד לשני באמצעות מקלות האכילה, פעולה זו מזכירה את אחד המנהגים מטקס הלוויה ביפן. ניתן להעביר אוכל באמצעות המקלות ולהניח על הצלחת של הסועד אליו אתה מעביר אוכל. לעיתים במסעדות יניחו גם מקלות אכילה במרכז השולחן אשר מיועדים להעברת אוכל ולא לשימוש אישי.

8. מקלות האכילה הן לא צעצוע…אין להצביע עם המקלות, לשחק, לתופף, לנסות לשבור אותם או סתם לשפשף את המקלות אחד בשני. כל מעשה כזה נחשב לזלזול ונראה כי מי שעושה זאת חושב שמקלות האכילה זולים.

9. כאשר מניחים את מקלות האכילה אין להניח אותם בהצלבה אחד על השני אלה להניח אותם בצורה מקבילה זה לזה.

10. כאשר אוכלים מרק אין לערבב את המרק עם המקלות, כאשר עושים זאת זה מתפרש כי מי שעשה זאת מנסה לנקות את המקלות וזה לא מעשה מקובל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

איך לאכול ביפן מבלי לעשות בושות

ביפן, יש לא מעט כללי נימוס והתנהגות, בחרנו להציג כמה מנימוסי השולחן העיקריים:

שיטת ה"שרינג" – כולם אוכלים וחולקים ממנות גדולות המונחות במרכז השולחן – מאוד פופולרית ביפן. כל אחד יכול לקחת לעצמו מנת אוכל בעזרת הקצוות העליונים של מקלות האכילה שלו – אלו שלא נוגעות באוכל שבצלחת האישית. במידה ויש מקלות הגשה גדולים יש להשתמש בהם ולא במקלות האישיים.אכילה ביפן3

לקנח את האף בציבור זה מעשה אסור בתכלית האיסור, ליד השולחן זה מעשה הנחשב לגסות רוח.

מקלות אכילה:
את מקלות האכילה אוחזים ביד ימין ואת קערת המרק או האורז מחזיקים מתחת לסנטר כדי למנוע לכלוך.

בסיום האכילה אין להשאיר את המקלות בצלחת. יש להניחם בכלי המיועד לכך.

אין להצליב את מקלות האכילה או ללקק אותם, אלה הרגלים מגונים שמצביעים על זלזול.

אין לתקוע אנכית את מקלות האכילה באורז. לעולם! ואין להעביר אוכל אחד מהשני בעזרת המקלות; רוצים לתת זה לזה טעימה? יש לקחת מנה בעזרת המקלות ולהניח על צלחתו של הטועם. העברת אוכל ממקלות למקלות היא חלק ממנהגי אבלות ביפן.

וכמובן- אין לשחק "דו קרב" עם מקלות האכילה.אכילה ביפן2

אורז:
חיסול האוכל עד גרגר האורז האחרון נחשב למאוד מנומס. וזה אגב ענין של גיאוגרפיה, בסין השכנה   מקובל להשאיר מעט אוכל על מנת שהמארחים לא יחשבו חלילה שלא היה מספיק.
אל תזליפו סויה על האורז.

אם מסיימים לאכול ולא רוצים תוספת אורז – יש לסיים את כל האורז שבצלחת. אם רוצים תוספת – משאירים מעט אורז בצלחת.

לפני הארוחה אומרים איטאדאקימאס: אני מקבל בהכרת תודה.

כשמסיימים לאכול אומרים: גוצ'יסוסאמאדאשיטה : תודה על הארוחה.

וכלל נימוס אחרון ובהחלט מאוד מאוד חביב- אכילת אטריות תהיה מלווה ברעשי אכילה.
ככל שאתה מרעיש יותר בעת אכילת אטריות או מרק, כך אתה אוהב יותר את מאכלי השף.
בתיאבון!

אכילה ביפן4